המנדט הסתיים / יואב שורק

  מכתב הרבנים הוא דרך לא נכונה להתמודדות עם בעיה אמיתית. מתחת לגאווה הלאומית מתגלה חשיבה גלותית, שאינה מכירה באתגרי הריבונות ובכך שלמוסר יש כמה צדדים

 

א.   עוצמי העיניים

החדירה של אוכלוסייה ערבית למקומות יישוב יהודיים היא בעיה לאומית שאסור להתעלם ממנה. בחסות התקינות הפוליטית אפשר להעמיד פנים כאילו כולנו 'ישראלים', כאילו אין כל משמעות ללאום או לדת, אבל זו היתממות חסרת אחריות. הרי הכול מודים שלמרות שהמדינה קיימת כבר יותר משישים שנה עדיין מתנהל כאן מאבק לאומי, ואזרחינו הערבים קרועים לא פעם בין נאמנותם למדינה לבין נאמנותם ללאומיות הערבית ולנרטיב הפלשתיני, החותר לחיסולה של המדינה היהודית או לשינוי מהותי של אופייה.

יש דרכים להתמודד עם בעיות כאלה מתוך כבוד לזהות הלאומית והדתית של חלקי האוכלוסייה השונים ובלי לעורר שדים גזעניים או אסוציאציות עגומות, אבל מדינת ישראל מעדיפה פשוט להתעלם מהבעיה, לחיות בהכחשה, ולאמץ גישה ליברלית קיצונית הסותרת את מהותה כמדינת לאום. הדברים הגיעו עד כדי כך ש'ייהוד הגליל' – מונח מימי בן גוריון – הפך לביטוי שאסור על פי חוק לומר, ואפילו גופים שהינם במובהק יהודיים-עולמיים, כמו הקרן הקיימת והסוכנות היהודית (להבדיל מגופי המדינה שהם אזרחיים-מקומיים), מוצאים את עצמם מתקשים להגן על האג'נדה היהודית-ייחודית שלהם.

בעצם, מדובר בבעיה סבוכה יותר: בהיותה חברת-רוב, החברה היהודית בישראל איבדה למעשה את האפשרות לעמוד על המשמר של האינטרסים שלה. מנהיגי החברה היהודית הם מנהיגי המדינה, וככאלה הם אינם יכולים לדאוג ליהודים אלא למדינה, שהיא במובנים רבים בהכרח מדינת כל אזרחיה. אין לנו 'ועדת מעקב עליונה של יהודי ישראל', וכנראה שגם לא תהיה בקרוב, ובשל כך הרוב מוצא עצמו בעמדה פרדוקסלית של חולשה.

אלו בעיות מהותיות, פילוסופיות, משפטיות ופוליטיות, שהמנהיגות היהודית בישראל חייבת לתת עליהן את הדעת. הבעיות הללו טעונות פתרון פוליטי ומשפטי, שנשען על לגיטימציה מוסרית ברורה, ואין הן עניין לדיון הלכתי (במובן שבו ה'הלכה' נתפסת היום). אפשר שהפתרון הוא משטר של שני בתים; אפשר שעלינו להשריש במערכת הציבורית את היכולת לשילוב נכון בין מדינת לאום מובהקת ובין ערכים דמוקרטיים ליברליים – ואפשר שעלינו לייצר מתוך מקורותינו שלנו, מתוך התורה והמסורת התלמודית, בשילוב עם הישגי התרבות הפוליטית המודרנית, נוסחה ייחודית, יהודית-מקורית, לריבונות המכבדת את המיעוט ושומרת על אופייה הלאומי.

ואגב: כל זה לא ימנע, ולא צריך למנוע, את קיומן של זכויות אזרח לכל התושבים, כולל זכות למגורים בערים שאינן בעלות אופי לאומי מובהק. את ההתמודדות עם נישואי תערובת יש לערוך במישור החינוכי – בדיוק כפי שנעשה במשך כל הדורות. הרי גם בחשיבה תורנית גרידא, התורה הניחה כמובן מאליו את קיומה של אוכלוסייה לא יהודית בתוכנו, ואף הציעה שנמכור לה את בשר הבהמות שמתו בעדרינו. האם הדבר לא עלול להוליד נישואי תערובת? כן, הוא עלול. אך לא קיומו של הגוי הוא שורש הבעיה. הסטודנט הערבי במכללת צפת, שזכה לחיות במדינה המעניקה חירויות לאזרחיה, אינו צריך לשלם את מחיר החינוך היהודי הגרוע המוביל לזילות הזהות ולנישואי תערובת.  

ב.    השרויים בגלות

נשוב אל הבעיה הלאומית ואל ההתמודדות הנדרשת לשם שמירה על מדינת ישראל כמדינה יהודית. לדאבון הלב, המנהיגות הפוליטית בישראל חלשה, חסרת חזון וקצרת ראות; היא יודעת בעיקר להגיב ולכבות שרפות (כשיש מטוסים…). בשל כך, אין היא מנסה כלל להתמודד עם הבעיה, והמחויבות לערכים הליברליים משתקת אותה מלתת תשובה של ממש לאתגר שימור הזהות הלאומית היהודית.

בחלל הזה ביקשו הרבנים להיכנס, אך בדרך כניסתם חשפו שהם רחוקים מאוד מלהיות הפתרון. הם לא הציבו חזון לאומי חדש, המעצים את הריבונות של המדינה היהודית, ריבונות שיש בה נדיבות ונאורות. תחת זאת הם בחרו בדרך מוכרת, קלה ולא רלוונטית, המתאימה לעם נרדף ולא למי שמבקש לכונן כאן חברת מופת.

מאחורי מכתב הרבנים עומדת תפיסה שלפיה אנחנו עדיין בתקופת המנדט. שני גויים נאבקים כאן, יהודים וערבים, ואילו המדינה היא מין או"ם. לפי הרבנים, הנושא הוא פרטי והוא יוכרע במישור הפרטי, של איסור מכירה החל על היהודי מתוקף הכרתו הדתית. מבחינתם, דמותה של המדינה, ערכיה ועקרונותיה כלל אינם רלוונטיים. אנו נעשה מה שידענו לעשות בכל דורות הגלות: נפנה אל היחיד, אל הקהילה, אל הקולקטיב היהודי שאין לו אתגרים של ריבונות, ונורה לו איך להתנהג.

את השאלות הגדולות – איך בונים חברה מתוקנת, איך שומרים על זהות יהודית במדינה ריבונית, מה המסר שיוצא מציון לעולם, והאם לזהות האזרחית יש משמעות –  נשאיר לאקדמיה, לבתי המשפט, לתקשורת, ואחר כך נתלונן על התוצאות.

פעם אחר פעם נופלת האורתודוקסיה באותו הפח – התעלמות מהשיח הערכי לטובת שיח פורמליסטי הלכתי, הנשען על הנחות יסוד שאינן הולמות את המציאות. אי אפשר להישאר לנצח במגרש המשחקים שבו כדורי המשחק הם מימרות תלמודיות.

על מנת להכיר באתגר הריבונות על כל משמעותו, וליצוק עבורו הדרכה ברוח ערכי נביאי ישראל, נדרשת הכרה בכך שקיומו של העם היהודי עבר 'שינוי פאזה', ושנתפתחה תקופה חדשה בתולדות ישראל. שינוי הפאזה הזה גורר הגדרה מחדש של הזהות היהודית, של יסודות הברית, של אחריות האדם ושל מקום שמירת המצוות בחיים הלאומיים. לכך יש השלכות על תפיסת הגיור, על מעמדם של נוכרים – ובסופו של דבר על מקומה של ישראל בעולם ועל הבשורה שלה לחברה האנושית.

ההגות הציונית דתית הקלאסית סבורה שניתן להכיל את ההכרה הזו בתוך האורתודוקסיה. כשלעצמי אני סבור שהאורתודוקסיה לא מאפשרת זאת, ושבאופן תגובתה לאתגרי הריבונות היא מוכיחה שהמנדט שלה חלף; אבל אשמח להיווכח שאני טועה.

טרגדיה ואתגר

במעמד חידון התנ"ך למבוגרים, שנערך בחנוכה בבנייני האומה ושודר בשידור ישיר בטלוויזיה וברדיו, קיבלו כל מרכיבי המשבר ביטוי סמלי בסצנה אחת דחוסה לעילא.

חידון התנ"ך למבוגרים הוא ניסיון מבורך לחדש מסורת שהחלה כאן בשנות המדינה הראשונות. הנשיא לשעבר יצחק נבון סיפר כיצד בשנות המדינה הראשונות היו הרחובות ריקים בשעת שידור חידון התנ"ך ברדיו, וכיצד נבחנו כאן אוהבי תנ"ך מכל העולם, ובהם גם לא יהודים. היה במה להתגאות: עם שהספורט הלאומי שלו הוא חידון על ספר הספרים, והמצליח להפוך כך את ירושלים לבירת התנ"ך העולמית, הוא בוודאי בבחינת 'אור לגויים'. כל זאת, לא ביוזמה רבנית אלא ביוזמה ישראלית ממלכתית, ועדיין בתיאום מלא עם רוח המסורת – שהרי לימוד המקרא, בניגוד לתורה שבעל פה, מסור מלכתחילה לכל באי עולם.

אך יחד עם עוד כמה ניחוחות של ימי הראשית, גם החידונים – שהחלו בסוף שנות החמישים – דעכו בשנות השבעים, ונותרנו רק עם מפעל מבורך אחר – 'חידון התנ"ך העולמי לנוער יהודי'. חידוש החידון למבוגרים הוא חלק מהרוח החדשה שביקשה ממשלת נתניהו להביא לציבוריות הישראלית, רוח של חידוש והעמקה של הזהות היהודית והציונית. נאומיהם של שר החינוך גדעון סער ושל ראש הממשלה בנימין נתניהו בפתיחת החידון המחודש הביעו היטב את הרוח הזו, שהיא לכאורה בדיוק מה שאנו מבקשים.

אלא ששתי עובדות העיבו על החגיגיות. עובדה אחת היא כישלונה של החברה הישראלית הלא-דתית להעמיד אידיאל של למדנות ולהציג הישגים של ממש בתחום ידיעת התנ"ך. העובדה הזו התבטאה בראש ובראשונה בכך שכל המועמדים שהגיעו לשלב הגמר, ללא יוצא מן הכלל, היו גברים ונשים מן המחנה הדתי; והיא התבטאה גם בכך שראש הממשלה ושר החינוך חשו צורך לחבוש כיפה בעת שנאמו, תוך שהם מודים למעשה בכך שבבואם לחידון התנ"ך הם אורחים במגרשם של הדתיים (בן גוריון ניהל חוג תנ"ך וחידוני תנ"ך בלי שנזקק לכיסוי ראש, ולא במקרה).

שניהם – שר החינוך וראש הממשלה – התייחסו ל'מכתב הרבנים', בתוך נאומיהם. הנה, שני אנשים שאינם חשודים על אימוץ אוטומטי של ערכים ליברליים זרים, אנשים הנושאים, לפחות בפיהם, דגל של זהות יהודית ברורה, אנשים שהם בעלי הברית הטבעיים של המחנה הדתי-לאומי, מוצאים עצמם בעמדה לעומתית דווקא בטקס חגיגי זה. להם – כמו לבני בגין – ברור שדווקא לאור התנ"ך איננו יכולים לפרסם פסקי הלכה שכאלה. אבל הם היו שם לבד: עבור חלקים נרחבים בחברה הדתית, שצפתה בחידון, נשמעו דבריהם כנטולי הקשר, ממש כמו הברותיו המשעשעות של 'הנציג הסודאני' מהמערכון המיתולוגי.

כך נסגר המעגל הטראגי: החברה החילונית לא מצליחה ליצור חיבור עמוק ואמיתי ליהדות, והחברה הדתית לא מצליחה להפנים ולהבין את הקוממיות היהודית ואת ההשלכות שלה.

חידון התנ"ך, אותו רעיון כל כך יהודי שצמח דווקא מתוך החברה החילונית (האם מנהיגות רבנית היתה חושבת אי פעם לקדם את ידיעת המקרא באמצעות חידון פומבי, שמשתתפים בו יהודים וגויים, גברים ונשים, דתיים וחילונים?), הפך כאן לזירה של עימות בין שתי גישות לבניינה של היהדות בדורנו – עימות שחשף את חולשת שתיהן.

* * *

את כיוונה של ההיסטוריה אי אפשר לשנות. לא נשוב לגולה. וכאן, בארץ הזו, תצמח יהדות מפוארת לא פחות מזו שצמחה בגולה. עשרות דורות שוכללה יהדות הגולה עד שנבנה מודל מרשים ומפותח. כאן בארץ חמדת אבות, אנו בראשית הדרך. החולשות של שני המחנות עוד ידחקו יותר ויותר אנשים טובים לקחת יותר אחריות על הנעשה כאן. מי שעתיד היהדות ומדינת היהודים יקר לו, כדאי שיצטרף כבר כעת לבונים.

מודעות פרסומת

פורסמה ב-30 בינואר 2011, ב-Uncategorized ותויגה ב-, , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: