תפילות לשלום חיילינו חוברו עוד טרם קום המדינה, אך דווקא נוסחו של הרב שלמה גורן התקבל. חקר מקורותיו וגלגוליו מעלה שרבנים ערכו בו שינויים בהתאם למציאות המתחדשת

ביום שני בערב, כ"ד בחשוון תשי"ז (29.10.1956), לפני כ־58 שנים, החלה מערכה צבאית, כאשר כוחות צה"ל וצבאות בריטניה וצרפת תקפו את מצרים, במה שיכונה לימים “מלחמת סיני“ (מבצע קדש). כותרות העיתונים של יום שישי (2.11.56) בישרו על כניעתה של העיר עזה בפני כוחות צה“ל, על כיבושה של העיר אל־עריש על־ידי חטיבת שריון של צה“ל ועל השמדתם של 50 מטוסים מצריים על־ידי חילות האוויר של אנגליה וצרפת.

באותו יום, שבו סופר גם על כניסתם של טנקים סובייטיים לבודפשט בירת הונגריה, התפרסמה בעמוד האחרון של עיתון “הצופה“ ידיעה קצרה ובה נאמר:

תפילת מי שברך מיוחדת לשלומם של חיילי צה"ל חוברה על־ידי הרב הראשי לצה"ל אלוף משנה שלמה גורן, לאמרה בכל בתי הכנסת בשבת לאחר קריאת התורה. להלן הנוסח המלא של התפילה:

מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב הוא יברך את חיילי צבא הגנה לישראל, העומדים על משמר ארצנו וערי א־לוהינו מגבול הלבנון ועד מדבר מצרים ומן הים הגדול עד לבוא הערבה ביבשה באוויר ובים. יתן ה' את אויבנו הקמים עלינו נגפים לפניהם, הקב"ה ישמרם ויצילם מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם, ידבר שונאינו תחתיהם ויעטרם בכתר ישועה ובעטרת ניצחון, ויקוים בהם הכתוב "כי ה' א־לוהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויבכם להושיע אתכם" ונאמר אמן.              

שמונה שנים לאחר הקמת צבא הגנה לישראל, בעיצומם של ימי הקרבות במלחמה הראשונה לאחר מלחמת העצמאות, פרסם הרב הצבאי הראשי הרב שלמה גורן את התפילה שחיבר לשלום חיילי צה"ל. התפילה, יסודות הטקסט והתוכן, נשאבו כפי שניתן מיד לזהות באופן ישיר מתפילת "מי שבירך" שמתברך כל מי שעולה לתורה בשבת או בחג. המשפטים המקוריים המרכזיים בתפילה שכתב הרב גורן הם "העומדים על משמר ארצנו וערי א־לוהינו, מגבול הלבנון ועד מדבר מצרים ומן הים הגדול עד לבוא הערבה, ביבשה באוויר ובים. יתן ה' את אויבנו נגפים לפניהם… ידבר שונאינו תחתיהם ויעטרם בכתר ישועה ועטרת ניצחון" . בהמשך נראה כי משפטים אלה עוררו לא מעטים לטבול את עטם ולהוסיף או לשנות בנוסח הראשוני.

בעת שהרב הצבאי הראשי התרוצץ באזורי הלחימה של צה"ל, במדבר סיני וברצועת עזה, ישב בירושלים הרב הראשי לישראל הרב הרצוג וכתב אף הוא "מי שבירך" לחיילי צה"ל. בקריאה ראשונה בולטים מיד השונה והשווה בין שתי התפילות. וכך כתב הרב הרצוג, בתפילה שלא פורסמה אך נמצאה על־ידי הרב שמואל כ"ץ, חוקר תולדות הרבנות הראשית:

מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב הוא יברך את חיילי צבא הגנה לישראל. העומדים על משמר הארץ, להגן על ציון בית חיינו. הוא יחזק ידיהם ועטרת עולם יעטרם, והוא ברחמיו יזכנו לראות במהרה בגאולת ישראל השלמה, ובמילוי נבואות נביאי ישראל בימי הקדם לשלום העולם כולו. אמן אמן.

מבלי שניכנס לפרטי ההבדלים בין שתי התפילות, הבדל אחד משמעותי ניכר כבר מקריאה ראשונה. התפילה שכתב הרב גורן מנוסחת באופן המביע את הקשר האישי בין הכותב לבין המתברכים, בין הרב הצבאי הראשי לבין חיילי צה"ל. התפילה שכתב הרב הרצוג (ייתכן שאף הקדים לכתוב אותה, אך אין שום מקור לכך והיא נמצאה צמודה לתפילת יזכור לחללי צה"ל במלחמת סיני) אינה מעידה אמנם על ניכור, אך יש בה מרכיב אמוני משמעותי בגאולה השלמה. היא עוסקת בעניין עתידי, בלתי מוחשי, וזאת בשונה מהרב גורן המתמקד בתיאור קונקרטי של המציאות שעבורה נזקקים חיילי צה"ל לברכה. זהות הכותב – הרב הרצוג – מתבררת מן הקשר הלשוני בין התפילה לשלום המדינה ובין תפילה זו. בתפילה לשלום המדינה כתב הרב הרצוג על חיילי צה"ל "ועטרת ניצחון תעטרם" ואילו בתפילה לשלומם של החיילים כתב "ועטרת עולם יעטרם".

שתי התפילות, הן של הרב הרצוג והן של הרב גורן, לא היו ראשונות מסוגן והן המשיכו מסורת יהודית ארוכה מאוד של כתיבת תפילות לשלומם של חיילים יהודים, וגם לשלומם של חיילים לא יהודים. יקצר המצע מלתאר ולפרט את כל עשרות – וכנראה מאות – התפילות שחוברו בכל גלויות ישראל בעקבות מלחמות שונות, ואשר רק חלק קטן מאוד מהן זכו למחקר ופרסום.

גורם מאחד בבתי הכנסת ובשדה הקרב. תפילת חיילים במהלך "צוק איתן", 2014
צילום: EPA

היסטוריה של תפילות

ארבעה נימוקים מרכזיים ניתנו לתפילה לשלומם של חיילים, וזאת בדומה לנימוקים לתפילה לשלום המלכות, והם נותנים ביטוי להשקפות שרווחו בקרב חכמי ישראל מחד גיסא ולמציאות החיים היהודיים בגולה מאידך גיסא. ארבעת הנימוקים קיבלו ביטוי בתוכן ובטקסט של התפילות וכן ביצירות ליטורגיות ושאינן ליטורגיות אחרות. הארבעה הם:

אהבה – אהבת הארץ, אהבת השלטון. פחד – פחד מפני השלטון. חובה – הוראה מפורשת מצד השלטון. קרבה לשלטון –צורך החיים היהודיים.

משה א' שולוואס במאמרו "תפילות עבריות להצלחת מלחמות השחרור של איטליה" מביא תפילה יהודית משנת 1859 להצלחת הלוחמים האיטלקים נגד אוסטריה. התפילה קצרה יחסית ופשוטה ומתוכנה עולות הסיבות לכתיבתה ואמירתה:

על כן אתה גדול העצה ורב העליליה הן עתה אשר נתעורר בלבם (של האיטלקים. י"ר) רוח עצה וגבורה לפרוק עול לוחציהם ויצאו חלוצי צבא לקראתם לגרשם מן הארץ ולקרוא דרור לכל יושביה, היה עמהם להשיבה לגדולה, כימי עולם וכשנים קדמוניות. …ברך ה' חילם וגואלם מיד עריצים כי אין לך מעצור להושיע…היה להם למחסה ולמסתור… ושניהם, המלכים נאפוליוני השלישי קיסר הצרפתים וויטוריו אימנואילי (כך במקור. י"ר) מלך פיימונט אשר ברצונם הטוב יצאו גדודים בחיל כבד לעזרת איטליה, כלביא יקומו ומאריות יתגברו להכניע אויביה.

יהודי רומניה חיברו נוסח שונה לחלוטין. התפילה "בעד ניצחון צבאותינו, צבאות חיל רומניה, על שדה המלחמה", נוסחה בימי שלטונו של פרדיננד הראשון (1865־1927), מלך רומניה משנת 1914 ועד יום מותו. על אף קשרי המשפחה שלו עם גרמניה, בשנות מלחמת העולם הראשונה הוביל פרדיננד את רומניה לשיתוף פעולה עם בעלות הברית. על רקע זה יש לקרוא את התפילה, שבה נאמר, בין השאר: "ה' צ־באות! תלמד חיילינו למלחמה וזרועם לקרב; תתן לנו מגן ישעך וימינך תעדנו; צבאות חיל ארצנו יגבירו חילם על שדה הקטל, ותתן להם עוז ישעך ותכתיר אותם בכתר ניצחון".

תפילה מוקדמת יותר נכתבה לכבודו של הקיסר פרנץ השני, אחרון הקיסרים של האימפריה הרומית הקדושה, ששלט בשנים 1792־1806. בעקבות פירוק הקיסרות ויתר על התואר "קיסר האימפריה הרומית" ושמר על התואר "קיסר אוסטריה" עד מותו בשנת 1835.

ריבוי תפילות יהודיות למען חיילים, ולאו דווקא חיילים יהודים, מצוי בארה"ב. דומה שעד היום נאספו רק מעטות מבין אותן תפילות. ריבוי המלחמות שבהן היה מעורב צבא ארה"ב במאה השנים האחרונות והעובדה שברוב היחידות משרתים גם חיילים יהודים גרר כתיבה בלתי פוסקת של תפילות חדשות. כך, נכתבו תפילות בחמישים השנים האחרונות עבור הלוחמים בוויטנאם, במלחמת המפרץ, באפגניסטן וכן הלאה. כמעט בכל מקום שבו דרכה כף רגלו של חייל יהודי אמריקני נכתבה תפילה. לפני יותר מחמש עשרה שנים ריכז פרופ' יונתן סרנה יצ"ו כמה מאותן תפילות שנתחברו מאז מלחמת העצמאות של אמריקה.

רב צבאי אמריקני שהשתתף מטעם צבא ארה"ב במלחמת המפרץ (1991) סיפר לי בכנס רבנים בארה"ב שהתקיים לפני מספר שבועות כי בעיצומם של ימי המלחמה לפני כ־24 שנים כתב תפילה עבור החיילים היהודים ביחידה שבה שירת. נסתפק אפוא במשפט אחד מתוך התפילה המודפסת בסידורים (לא אלו המיוחדים הרואים אור מטעם צבא ארה"ב):

ברך את חיילי צבא ארצות הברית, המחרפים נפשם בלכתם לשים שלום בארץ. היה נא להם מחסה ומעוז, ואל תתן למוט רגלם, חזק ידיהם ואמץ רוחם להפר עצת אויב ולהעביר ממשלת זדון.

קשר אישי בין הרב הצבאי הראשי לחיילי צה"ל. הרב גורן וראש הממשלה בגין, 1977
צילום: אי.פי

מניעי החיבור

על פני הדברים עולה השאלה מה מצא הרב גורן צורך לחבר תפילה לשלום חיילי צה"ל, כשהללו נכללים בתוכן התפילה לשלום המדינה: "חזק את ידי מגני ארץ קודשנו והנחילם א־לוהינו ישועה ועטרת ניצחון תעטרם, ונתת שלום בארץ ושמחת עולם ליושביה".

במענה לכך אפשר לציין לפחות ארבע סיבות מרכזיות שהביאו את הרב הצבאי הראשי לכתיבת התפילה. הסיבה הראשונה הייתה קשורה בוודאי באי־התקבלותה (לפחות באותם ימים) של התפילה לשלום המדינה. בדיקה בסידורי התפילה שהודפסו במדינת ישראל בשני העשורים הראשונים לקיומה של המדינה מגלה כי התפילה לשלום המדינה נדירה מאוד וכי הודפסה רק בבודדים מהם. במקרים שבהם הודפסה היא הוספה כדף נספח בסוף הסידור ולא כחלק אורגני מסדר התפילות. כך, למשל, עד שנת 1967 לא הודפסה, ככל שבדקתי, התפילה לשלום המדינה בסידור התפילה של צה"ל, ובכלל זה במהדורות הנוסח האחיד שערך הרב גורן. מכאן שהייתה למחבר סיבה להאמין או להעריך כי תפילה לשלום חיילי צה"ל תתקבל לפחות על־ידי חיילי צה"ל.

סיבה שנייה קשורה בעצם מלחמת סיני. שמונה השנים מאז מלחמת העצמאות ועד 1956 התאפיינו בשני תהליכים מרכזיים: העלייה ההמונית והצנע הכלכלי. מלחמת סיני, שהמשיכה את סדרת פעולות התגמול שבהן נטלו חלק יחידות קטנות ומובחרות, החזירה לתודעה הציבורית במדינה הקטנה שמספר תושביה לא עלה על שני מיליון וחצי כי הביטחון הוא נושא ראשון במעלה, וכי צה"ל הוא צבא העם. גיוס המילואים ההמוני ולילות ההאפלה בכל רחבי המדינה ודאי הוכיחו זאת. התפילה לשלום חיילי צה"ל הייתה משום ביטוי אמוני צרוף למפנה הגדול בתודעה הציבורית.

סיבה שלישית קושרת את כתיבת התפילה במסורת היהודית במאות השנים שלפני הקמת המדינה. כבר הראינו עד כמה היו מושרשים בקרב קהילות ישראל התודעה, הצורך, הרצון ואף החובה לתת ביטוי של נאמנות לממלכה, לקיסרות או למדינה באמצעות תפילה לשלום החיילים הלוחמים, וזאת בנוסף לתפילת "הנותן תשועה" שנאמרה, ועדיין נאמרת, לשלום השלטון והשליטים עצמם: המלך, המלכה, הקיסר, הנשיא וראש הממשלה.

שתי התפילות מהרבנות

סיבה רביעית, היסטורית, נקשרת בימי המאבק הלאומי להקמת מדינת ישראל. על כך ראוי להרחיב מעט. יחיאל אליאש, מייסד הפלוגות הדתיות בהגנה ומי שיסד את תנועת בני עקיבא ואת ארגון הספורט אליצור, מספר בספרו "חזון הבא במעשה", ספר שהוא תעודה היסטורית רבת חשיבות לתולדות הציונות הדתית, על הימים שבהם קמה תנועת המרי נגד שלטון הבריטי. באותם ימים, כך הוא מעיד, עמדה השאלה "מהי מלחמה זו והאם מותר ליהודי לסכן עצמו במאבק זה".

התנהלו על כך דיונים ארוכים ומקיפים, עד שהוחלט על ידי הרבנים כי השאלות הקשורות במרי יהודי הן שאלות מדיניות ועל כן סוכם כי ילובנו בין הרב הרצוג, הרב הראשי לישראל, ומשה שפירא, חבר הנהלת הסוכנות היהודית. "לאחר כמה ימים", כותב אליאש, "הוזמנתי אל הרב הרצוג והודיע את פסק ההלכה כי המלחמה נגד הספר הלבן היא מלחמת מצווה". בעקבות פסק זה ניתן היה לתת תשובות לכל השאלות ההלכתיות שעוררו המתגייסים לתנועת המרי. בהמשך מספר אליאש כי "עם הגברת הגיוסים בשנת 1947 כתב הרב הראשי הרצוג מכתב אל הוועדה הרבנית, והרבנים הראשיים חיברו תפילה מיוחדת למגינים":

אבינו שבשמים, הגן בעדנו, עורה גבורתך לפני מגיני ישראל ולכה לישועתה לנו, שלח לנו עזרך מקודש ומציון תסעדנו. חזקנו ואמצנו והצליחנו במלחמתנו למען כבוד שמך ולמען עמנו וארצנו. צוה מלאכיך לנו לשמרנו מכל רע, לבלתי תפקד ממנו נפש. אנא ה' הושיעה נא. אנא ה' הצליחה נא. השיבנו כולנו למקומותינו בריאים ושלמים ושמחים כישועתך.

השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך והחזירנו בתשובה שלמה לפניך. סלח נא, מחל נא, לחטאים ולעוונות ולפשעים שחטאתי שעוויתי ושפשעתי לפניך. זכנו לגאולת ישראל השלמה במהרה, במהרה בקרוב. שמע ישראל ה' א־לוהינו ה' אחד. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. לישועתך קויתי ה'.

תפילה זו, שחוברה על פי עדותו של אליאש ב־1947, שימשה ככל הנראה את המתגייסים לשירות צבאי עד יום כ"א בסיוון שבו לראשונה נשבעו חיילי צה"ל אמונים למדינת ישראל. יום לאחר מכן מדווח "הצופה" בעמודו הראשון של העיתון כי המתגייסים לצה"ל בתל־אביב זכו שהרב הראשי של העיר, הרב אונטרמן, לימים הרב הראשי לישראל, נשא תפילת "מי שבירך" שחוברה על־ידי הרבנות הראשית עבור המגויסים:

מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב משה ואהרון דוד ושלמה הוא יברך את כל אחינו ואחיותנו שהתגייסו לעבודת הגנה בארצנו הקדושה, העומדים על המשמר יומם ולילה להגן בחרף נפש על עמנו ועל ערי אלוקינו, ונלחמים בגבורה לבלי לתת למשחית לפגוע במושבות ובנקודות היישוב – בעבור שאנו מתפללים לשלומם, הקדוש ברוך הוא ישמרם מכל צרה וצוקה ומכל פגע ואסון ויפרוש סוכת שלומנו עליהם עם כל בית ישראל אחיהם, ויזכו לראות בנחמת ציון וקבוץ גלויות ובגאולה שלמה, ותקוים במהרה בימינו הבטחת השם הכתובה בתורתנו הקדושה "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד", כן יהי רצון ונאמר אמן.

הרב גורן היה מודע ללא ספק לשתי התפילות שיצאו מבית מדרשה של הרבנות הראשית והוא ביקש לקבוע עובדה כי את התפילה לשלום חיילי צה"ל כותב הרב הצבאי הראשי, האחראי לכל התחום הדתי בצה"ל, ואין הוא מקבל ואף אינו מבקש או מצפה שהרבנות הראשית תעשה עבורו את מלאכת ניסוח התפילה.

מגבול הלבנון

המבקש להיכנס לכבשן יצירתו של הרב גורן בחיבורן של תפילות (ארבע עשרה תפילות שונות וביניהן תפילה לפני יציאה לקרב, תפילת הדרך לטיסה, תפילת "נחם" לתשעה באב) אין לו אלא לפנות למאמרו "תפילת הדרך לצנחן לאור ההלכה", שבו הוא מפרט את הנושאים ההלכתיים שאיתם התמודד בעת כתיבת התפילה. מאמר חשוב זה פורש תבנית מחשבתית־הלכתית המבקשת לעגן את התפילה החדשה בתפילות שהיו זה מכבר לחלק בלתי נפרד מסידור התפילה.

כך הוא מעיד כי "ברור היה מראש שאין לקבוע מסגרת חדשה לתפילה זו (לצנחן) שלא הייתה מעולם, מאחר ומאז חתימת התלמוד אין לנו סמכות לחדש מטבע ברכות אשר תיאמרנה בשם ובמלכות, שלא תקנום אנשי כנסת הגדולה, ולא לשנות את מטבע הברכות של חכמינו ז"ל". בשל כך "היינו זקוקים למצוא מסגרת תפילה ישנה המקודשת מדור לדור שנקבעה על ידי חכמי התלמוד, ולתת בה ביטוי מלא לסכנות (הצניחה השונות)". הפתרון שנמצא הוא אימוץ טופס התפילה של "תפילת הדרך" ועיבודו לטקסט מחודש לתפילת הדרך לצנחן. בכך מתבהרת לנו ההחלטה לאמץ את נוסח "מי שבירך" לעולה לתורה כיסוד טקסטואלי לתפילה לשלום חיילי צה"ל.

למיטב ידיעתי, שינוי אחד נעשה בידיעתו של הרב גורן בתפילה לשלום לחיילי צה"ל. המילים "הקב"ה ישמרם ויצילם מכל צרה וצוקה…" הוחלפו בעת כהונתו כרב ראשי לישראל, וככל הנראה בידיעתו, במילים "הקב"ה ישמור ויציל את חיילינו". כל תיקון או שינוי אחר שהוכנס, חלקם על ידי הרבנים הראשיים בתקופות שונות, נעשה ככל שידוע לי שלא בידיעתו או אף שלא בהסכמתו.

בחודש שבט תשמ"ח (1988) משיב הרב זלמן קויטנר, עוזר אישי לרב הראשי אברהם שפירא, כי "אין 'לשפץ' (כך במקור) תפילות שתוקנו על ידי רבנים גאונים", בתגובה לשאלה שנשאלה כיצד ניתן להתעלם בתפילה לשלום חיילי צה"ל מהעובדה שחיילי צה"ל, בעקבות מלחמת שלום הגליל, נמצאים בתוך שטח מדינת לבנון ומסכנים בה מדי יום את חייהם. הרב קויטנר מסיים את תשובתו כי "המילים מגבול הלבנון יש להן משמעות רחבה יותר מבחינה גיאוגרפית והן אינן מתייחסות רק לגבול מדיני".

שאלת התיקון על "מגבול הלבנון" עלתה בשנית בתשנ"ג. בעקבות מכתב ששלח אהרן מזיא לרבנים הראשיים, משיב הרב איתן אייזמן, מנכ"ל הרבנות הראשית, בשם הרבנים הראשיים (שפירא ואליהו) כי לאחר המילים "עד לבוא הערבה" יש להוסיף "ובכל מקום שנמצאים".

ניסיון נוסף לעשות שינוי בטקסט התפילה לשלום חיילי צה"ל ביקש לעשות הרב משה צבי נריה, ראש ישיבות בני עקיבא. בעיצומם של ימי מלחמת המפרץ (1991) הוא כתב אל הרב איתן אייזמן וביקש כי בתפילה לשלום חיילי צה"ל יוסיפו אחרי המילים "ביבשה באוויר ובים" את המילים "וכל צבאות האומות העומדים במערכות המלחמה נגד צוררינו". הכוונה כמובן לכוחות הברית שהקימה ארה"ב אשר תקפו את עיראק של סדאם חוסיין. בהמשך מכתבו מציע הרב נריה כי במקום המילים "ויציל את חיילינו" יהיה כתוב "ויציל את כל החיילים".

על מכתבו של הרב נריה נכתב בכתב־יד כי הרב אליהו הסכים לשינויים אך השינויים לא הוכנסו לתפילה וגם אם נעשו על ידי מתפללים שונים הם היו חד־פעמיים ולא הפכו חלק מטקסט התפילה. אלא שאת בקשתו של הרב נריה יש לראות בהקשר הרחב. מעצם הבקשה עולה כי את טקסט התפילה יש להתאים למציאות העכשווית. זהו ככל הנראה הרקע לשינויים שביקש להכניס הרב נריה בתפילה לשלום המדינה, שאף הם כולם נדחו.

חמש שנים לאחר מכן, בחודש כסלו תשנ"ח (1998), עולה שאלת "מגבול הלבנון" פעם נוספת. הרב הראשי אליהו בקשי־דורון משיב לשאלתו של רפי דהאן, חבר מועצת עיריית פתח־תקווה, כי "הנוסח המוצע המתוקן הוא לברך את חיילי צבא הגנה לישראל העומדים על משמר ארצנו וערי א־לוהינו בכל מקום שהם, ביבשה באוויר ובים". הנימוק של הרב בקשי־דורון לתיקון שהציע היה כי "ישנם חיילים המשרתים במקומות שונים בעולם וראויים גם כן לברכה".

התיקון שהוצע לא התקבל ככתבו. על פי המכתב היה צריך להשמיט מהתפילה את המילים "מגבול הלבנון ועד מדבר מצרים ומן הים הגדול עד לבוא הערבה", שכידוע לא הושמטו. מדברי תשובתו של הרב בקשי־דורון עולה כי הוא זה שהוסיף את המילים "ובכל מקום שהם", מילים שהיו מאז, במקרים רבים, לחלק מטקסט התפילה.

מפגש אינטרסים

מאמר חריף במיוחד נגד הכנסת השינויים בטקסט התפילה כתב הרב הלל אונסדורפר, רב קיבוץ בית רימון שנתפרסם במלחמת יום הכיפורים כאשר נפל בשבי המצרי עם שאר לוחמי מוצב המזח ועזב את המוצב וספר תורה בידו. הרב אונסדורפר, שנהרג בתאונת דרכים בשבוע שבו כתב את מאמרו, מעיד כי היו ששינו על דעתם והורידו את המילה 'מגבול': "וכך הם כללו בתפילתם את החיילים הפועלים בתוך לבנון ומעבר לגבול". אלא שהרב אונסדורפר אינו מקבל גישה זו של שינוי טקסט התפילה כדי להתאימו למציאות המשתנה והוא כותב:

אין צורך לשנות בתפילה מאום, אלא לחזור לתפילה הכתובה בסידורים ולבטל את השינויים ששינו 'המדקדקים' ואז ניווכח שהתפילה כוללת את כל חיילי צה"ל הנמצאים באשר הם. אלא שצריך רק להבין את מה שאנו אומרים.

תיקונים אלו ואחרים העידו עד כמה הדוק הוא המפגש בין התפילה לבין הפוליטיקה, עד כמה מבקשים מתפללים או מנהיגיהם הרוחניים לשלב בין השקפותיהם הפוליטיות לבין נוסח התפילה. יותר מכך, יש בכך עדות עד כמה רבנים, בעיקר רבנים ראשיים, אינם מקפידים לשמור על הנוסח הראשוני שהתקבל והם מוצאים לעצמם זכות לעשות בתפילה חדשה מה שאינם מעִזים לעשות בתפילה הנוהגת מימים ימימה.

תיקון נוסף שהוצע בראשית שנות האלפיים (לא ידועה שנה מדויקת) מקורו בבית המדרש של ישיבת הקיבוץ הדתי. בנוסח התפילה שהופץ על־ידי הישיבה נוספו לאחר המילים "ביבשה באוויר ובים" שני משפטים בעלי משמעות רבה. את יסודה של התוספת אפשר כבר לראות בכותרת התפילה שהיא "לשלומם של חיילי צה"ל והאזרחים שבסכנה". המשפט הראשון מוכר והשני נתן ביטוי לתוספת שהוכנסה בכותרת התפילה. כך נכתב: "ביבשה, באוויר ובים ובכל מקום שהם, ואת כל האזרחים אשר בקו האש ובסכנת פיגועים".

על פי התיקון שהוצע על ידי הרב מרדכי אליהו ושובץ בסידור התפילה "קול אליהו" נאמר כך (התוספות מודגשות): "מי שברך אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב משה ואהרון, הוא יברך וישמור וינצור ויגדל למעלה למעלה [מתוך "הנותן תשועה"] את כל חיילי צבא הגנה לישראל… נגפים לפניהם תמיד…. ידבר שונאינו תחתיהם תמיד ויעטרם בכתר ישועה ועטרת ניצחון תמיד. ובכל אשר יפנו ישכילו ויצליחו [מתוך "הנותן תשועה"] ויקוים בהם הכתוב…". לתפילה הקצרה שניסח הרב גורן בעיצומם של ימי קרבות הוסיף הרב אליהו שבע עשרה מילים ששינו במידה רבה את המשמעות והכוונה המקורית. לתפילה החדשה יש מטרה להשגת כוונות ותוצאות מעשיות.

מעל הנוסח האחרון שהבאנו מודפסות המילים "נוסח קצר" ואכן בהמשך מובא "נוסח ארוך", גם הוא פרי עטו של הרב אליהו. נוסח זה נראה יותר כקובץ אקלקטי של פסוקים שאין בחיבורם משום יצירת תפילה מסוגננת, מלוטשת ובעלת משמעות של ממש. אין כוונתי להתעכב על הטקסט הארוך אלא לאזכר כי כבר בראשית שנות ה־60 של המאה הקודמת התפרסמו נוסחי תפילה לשלומם של חיילי צה"ל שהם ארוכים בהרבה מזה שכתב הרב גורן.

נוסחים חלופיים

זכות ראשונים לחיבור נוסח ארוך לתפילה ישנה לרב הפרופ' עזרא ציון מלמד, כפי שמובא בספרו "פרקי מנהג והלכה" שראה אור בתש"ך. פרופ' מלמד, שהיה מחוקרי התלמוד הבולטים באוניברסיטה העברית, כתב כמה וכמה תפילות ואותן ריכז בספרו. ביניהן תפילת “על הניסים“ ליום העצמאות. בנוסח התפילה שכתב הוא מזכיר את החיילים הלוחמים, את פצועי הקרב ואת כל קהל ישראל. כדי להתגבר על שאלת הגבולות הוא כותב “מי שבירך… הוא יברך את כל בחורי ישראל העומדים במערכה בכל מקום שהם, המוסרים את נפשם ומקדישים את נעוריהם על כיבוש ארץ ישראל ושמירת גבולותיה“. ובהמשך: “רופא כל בשר ישלח רפואה שלמה לכל חולי עמו ישראל ובכללם לכל הפצועים והנפגעים בכל מקום שהם…“ . הנוסח של פרופ‘ מלמד הוא פשוט, אינו מעורר השראה, אך מתייחס לנושאים המטרידים את כל מי ששלום החיילים קרוב ללבו. מותר להניח שבבית הכנסת שיסד אביו בירושלים התפללו את הנוסח שחיבר.

*

אני מבקש לסיים את העיון הראשוני בתולדות התפילה לשלום חיילי צה“ל בהבאת תפילות שכתב הרב עובדיה יוסף. יותר מכל רב אחר בישראל הקפיד הרב עובדיה שלא לתת הסכמה לסידור תפילה שלא נכללה בו תפילה לשלום חיילי צה“ל, כשם, אגב, שהתעקש שלא לתת הסכמה לסידור שבו מודפסת התפילה לשלום המדינה. היה זה אצלו עיקרון ושמעתיו ממנו ישירות, והוא לא נסוג ממנו במשך כל השנים מאז סיים את כהונתו כרב ראשי.

על רקע רגישות מופלגת זו ניתן להבין את התפילות המיוחדות שכתב הן בימי מבצע “עופרת יצוקה“ (2008־9) והן בימי מבצע “עמוד ענן“ (2012). בתפילה בימי מבצע “עופרת יצוקה“ הוא כותב “אנא ה‘ שמור והגן עלינו ועל כל חיילי צבא הגנה לישראל“, ובימי מבצע “עמוד ענן“ הוא כותב בתפילה “וכל שונאיהם וכל רודפיהם יפלו לפניהם, חרבם תבוא בליבם וקשתותיהם תישברנה“. תפילות אלו היו תוספת לתפילה שכתב הרב גורן אשר הייתה מקובלת על הרב עובדיה, שכאמור אימץ אותה וחייב את הדפסתה מכל מי שביקש את הסכמתו לסידור תפילה.

המעיין בתפילה לשלום חיילי צה“ל שכתב הרב גורן בימי מלחמת סיני ומשווה אותה לתפילה המופיעה היום בסידורי התפילה והנאמרת בבתי כנסת רבים מדי שבת ימצא כי ההבדלים ניכרים אך אינם משמעותיים לתוכן ולכוונה. שתי התוספות, אזכור “אנשי כוחות הביטחון“ והימצאם של חיילי צה“ל “בכל מקום שהם“, היו זה מכבר לתוספות מקובלות ומבורכות.

אין לי ספק כי לא הבאתי את כל השינויים שהוכנסו בתפילה באופן חד־פעמי. אמירת התפילה לשלום חיילי צה“ל היא היום גורם מאחד ומלכד בסדר התפילה בבתי הכנסת ולא כל שכן בשדה הקרב שממנו שבו חיילי צה“ל בתקופה האחרונה.

ד"ר יואל רפל הוא מנהל ארכיון אלי ויזל וחוקר בכיר במרכז ללימודי היהדות באוניברסיטת בוסטון. תודת המחבר נתונה לרב שמואל כץ, לרב אבישי אלבוים, מנהל ספרית הרמב"ם; לד"ר יעל לוין; לאחים בן ציון ואחיה אליאש; למר אלי שטרן מבית המכירות "קדם" ולמר קובי דמבינסקי מנהל ארכיון הרב שלמה גורן

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ז אלול תשע"ד, 12.9.2014