קטגוריה: שירה
משיבים את הנפש | צור ארליך
אסופה של שבעים שירים ישראלים וביאוריהם, המתכתבים עם תפילות הימים הנוראים, יוצקת משמעות חדשה בחוויות המוכרות של החגים ובמשפטים הידועים מן התפילה. גשר בין תפילה ליומיום המשך הרשומה
תיקון הזמן | שמואל מורה
שירת התאומים הרצל ובלפור חקק, המפרסמים את שיריהם בעת ובעונה אחת ובמתכונת אחת, היא שירה שמחברת דורות ויצירות עבר למציאות המשתנה. אלטרנטיבה לשירה שדופה המשך הרשומה
עדות לרוח האדם | יאיר שלג
יגאל יעקובי, המתמודד מאז נערותו עם מחלת ניוון שרירים ומאושפז בבית החולים אלי"ן שלושים ושמונה שנים, מוציא ספר שירים ראשון ומספר על החיים עם המחלה, על הבדידות היום–יומית והדיבור עם הנשגב, ועל הכמיהה לאהבה
צילום: מרים צחי
שירת העייפות | בכל סרלואי
מעט
ליאור שטרנברג, הקיבוץ המאוחד, 62 עמ'
ליאור שטרנברג הוא משורר בשל ומשכיל מאוד, והבשלות והיקף התרבות שהוא נושא עימו יוצרים תמהיל יחיד במינו של שכל ורגש, המאפשר לו עיסוק מפוכח ומלא ענווה בחומרי היסוד של המציאות.
הספר פותח באב המתבונן בחייו דרך הילדות של בנותיו וסופו באלגיות שוברות לב על ילדותו שלו. זהו אינו ספר העוסק רק במרחב הביתי; בליבו שירים המתכתבים עם יצירות שיקספיריות קלאסיות ושירים הפונים אל משוררים דגולים כויסלבה שימברוסקה וזבינגייב הרברט. יש משהו נוגע ללב באופן שבו מציב המשורר את העמדה הפואטית שלו, בנקודת מבט הנולדת ונזקקת בעת ובעונה אחת לגדולי השירה ולמרחבי התרבות – האנגלוסקסית בעיקר – שעה שהוא קם לעוד לילה בחדר הילדים; אלה ואלה מהווים עבורו מדובבים לשפה של קרבה גדולה.
אבל גדולתו של הספר היא לא בחדשנות היחסית בעצם החיבור בין השירה לאבהות, אלא בהעדר כל ציפייה למחיאות כפיים. שטרנברג, כהורים אחרים, עייף ומותש מחיים של עבודה קשה, מהמרוץ אחר הפרנסה, מהנואשות שבצורך לפרוט על המיתר הדק של השירה כאשר הכתפיים חורקות תחת משא האטלס של העולם. עייפות היא מצב שאינו מתואר כמעט בשירה, מכיוון שהיא נדושה, אינסופית ודורשת התעלמות עצומה כדי שניתן יהיה להמשיך להתקיים איתה. אין להניח מכל זה ששטרנברג עוסק בה רק מצידה הגופני והמתלונן; הוא מתאר את השחיקה של היומיום באופן כן ועמוק, שמאפשר לקורא תחושת קרבה גדולה, אך לא מתיש אותו. משהו בעייפות הזו, בעיסוק הישיר אך הלא מעיק בה, מאפשר מבט הרואי בחיים, המבקשים רגע של חסד ומענה בתוך יומיום שכולו פרוטות של מעשים אינסופיים.
מהמבט שהוא נותן ברגעים קטנים כמו קימה בלילה לילד, מורה המנסה להעביר שיעור ועוד ערב בבית, מתהווה ספר נדיר בעוצמתו ובדיוק שבו, בבחינת ספר על פולחן היומיום שבו "רֶגַע מְעוֹף הָעוֹרֵב / מִמַּעֲקֵה הַמַּתֶּכֶת אֶל קוֹרַת הַפֶּרְגוּלָה / רֶגַע בּוֹ לָחֲצוּ אֶצְבְּעוֹתַי עַל מַקְּשֵׁי הַנַּיָּד / בּוֹ עָנִית לִי / בּוֹ הִנַּחְתִּי אֶת שִׁשִּׁיַת הַמִּינֶרָלִיִּים עַל סַפְסַל הָעֵץ / רֶגַע / עוֹד אֶחָד / אֵין זְמַן אַחֵר". וכך מורכב העולם מרסיסיו הקטנים, שכולם מרוסקי עייפות, אבל כל פרטיהם מהווים חלק מסימניה של הקדושה. עֲיֵפוּת גְּדוֹלָה בְּסוֹף הַיּוֹם. / הַבָּנוֹת מְוַתְּרוֹת לְאִטָּן וְשֶׁקֶט מֻתָּשׁ מִשְׂתָּרֵר. / מִתַּחַת לְשֻׁלְחַן-הָאֹכֶל פֵּרוּרִים שֶׁיֵּשׁ לִגְרֹף. / שְׁאֵרִיוֹת הָאֲרוּחָה נִקְרָשׁוֹת עַל פְּנֵי הַכֵּלִים בַּכִּיוֹר. / בֵּינֵינוּ, אֵין לַשִּׁיר הַזֶּה שׁוּם מַקְפֵּצָה. / רַק לֵאוּת שֶׁחוֹרֶקֶת בְּתוֹךְ הַפְּרוֹזָה. / כָּאן לֹא יַבְזִיקוּ זִקּוּקֵי מֶטָאפוֹרָה, / לֹא יָאִירוּ נְוּרוֹת הַלִּבּוּן שֶׁל הַדִּמוּי. / רַק אוֹר הַפְלוֹרוֹסֶנְט בַּמִּטְבָּח נוֹשֵׂא סַבְלָנִי בָּעֹל. / שְׁרִירֵי הָרַגְלַיִם פּוֹעֲמִים קְצוּבוֹת וְהָשׁוּרָה הַבָּאָה / נִכְתֶּבֶת רַק מִכֹּחַ הַהַתְמָדָה. וַתֵּר כְּבָר. / הַשִּׁיר הַזֶּה הִתְחִיל נָמוּךְ וְלָמָּה שֶׁיַּמְרִיא דַּוְקָא עַכְשָׁו. / וּבְאֵילוּ כְּנָפַיִם.
פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון, י"ג תמוז תשע"ז
ההיסטוריה פוגשת את הביוגרפיה | בכל סרלואי
המשורר יונתן ברג עשה תהליך הפוך ומנוגד למגמה בספרות העברית – מן האישי אל ההיסטורי. התוצאה היא שירה על הסיפור היהודי, שהיא גם אוטוביוגרפיה רוחנית, משפחתית ואישית המשך הרשומה
קרעכץ כפתרון לשאלות הקשות | צור ארליך
עולם הדימויים הראשוני של היידיש, גם זו המודרנית והחילונית, הוא יהודי מאוד, כפי שניכר במבחר השירים המושקע, המתורגם והמעוטר בהברקה אמנותית. פריעת חוב תרבותית המשך הרשומה
נושא עמו את צער השתיקה | צור ארליך
מעט נכתב על שירתו של יעקב אורלנד, המוכר יותר בזכות פזמוניו הידועים. גורלה הבלתי מוצדק נעוץ אולי בחבורה הספרותית האלתרמנית שהיה מנסיכיה ולעתים נמוג בצילהּ. ספר חדש עושה חסד עמו ועמנו
חוק טבע מוסרי | בכל סרלואי
נתן אלתרמן השמיע תמיד את קולה הרוחני של האומה, שנבע מתפיסתו את הקשר בין עם ישראל לארצו כאמת מוסרית בלתי ניתנת לערעור. מהדורה חדשה לטורי הדעה השיריים המשך הרשומה
חומרים שמהם חונכים משוררים | יהודה ויזן
שיריו של מאיר ויזלטיר – סימפוניה ארכיטקטונית הכורכת יחד עושר היסטורי ויניקה מן המסורת עם חוויה קיומית – הם קלאסיקה עברית במיטבה. כרך ראשון של מכלול השירים המשך הרשומה
נאמר לפניו שירה חדשה | בכל סרלואי
כל שולחן סדר מבקש חידוש ורצוי גם חיבור אקטואלי. אסופה של שירים ישראלים, שהם פרשנות אישית של יוצרים עכשוויים לסיפור היהודי, עונה על הצורך הזה
המשך הרשומה
המוות הוא מאהבה היחיד | בכל סרלואי
המשוררת שקצה בחיי דוגמנות לפני שקצה בחייה מרדה בכל מוסכמה וכתבה בצורה מרהיבה על החוויות המופרעות ביותר. שירה על המחיר שמשלמת אישה בהגשמת ייעודה הכפוי המשך הרשומה
גדולה עזובה ופורחת | בכל סרלואי
שירתו של אחד מגדולי המשוררים לא זכתה להכרה באשמת שפתה הגלותית וסגנונה הקלאסי. אברהם סוצקבר שרד באימי השואה וכתב יצירה כבירה שזוכה כעת לתיקון העוול המשך הרשומה
איך כותבים יתמות? | דנה אמיר
ספר שיריה של שרון אס הוא קינה על אב, שיש בה טלטלה ומוזיקליות, יופי ועצב. כדי לזכות בו מחדש היא נדרשת דווקא להניח לו המשך הרשומה
לבתר כדי לאחות | גיא פרל
לפעמים יש לחתוך דווקא כדי לשמור על שלמות. נראה שזה העיקרון הפסיכולוגי־פיוטי בשיריה של הילה להב העוסקים בחוויית האונס בצל מיתוס פילגש בגבעה המשך הרשומה
הרימון המתוק מחמיץ | בכל סרלואי
גם בספר שיריו המפויס יותר, השזור זיכרונות ילדות, לא נמלטים העולמות שמהם בא יוסף עוזר מביקורת דוקרת. מהנהר הערבי הגדול ועד בית הכנסת
המשך הרשומה
מודה לקומקום הרותח לכבודי | איציק שחר
עמית מאוטנר הוא משורר שסגנונו רב קסם ומגוון. הוא מלהטט בעברית, ממציא מילים ועושה בבנייניה כבשלו. שיריו עונים מאליהם על השאלה "למה משורר"
המשך הרשומה
לכסות את השברים ביופי | בכל סרלואי
שירי הספר דק הגוף עוסקים בגוף ובנפש ומראים כי היופי בעולם הוא אות לשבר שרוחש מתחתיו. אומץ ובשלות בספר ביכורים
המשך הרשומה
אשרי המתים שהשתחררו | גלעד מאירי
השירה כאן מתארת מצב אנושי עגום, שנלווים לו חרדה קיומית ומחאה מגדרית חריפה, ויוצרת לקסיקון אישי ולאומי קודר. שירת סיוט שמחייבת אופטימיות
המשך הרשומה
ואיך הלך לעולמו | חגית חוף
ספר שיריה של איריס אליה כהן הוא תהלוכת אבל החורגת מכאבה האישי על האב שנפל במדרגות ומגיעה גם לשאלות סוציולוגיות וחברתיות המשך הרשומה
ציפור רבת יופי | רבקה שאול בן צבי
שירתה הצנועה, העדינה אך נוקבת בישירותה, של מלכה נתנזון מציעה חיבור בין פשטות ומורכבות ובין סבל והומור. משוררת של אמת
המשך הרשומה
המשיכה לחמידות | גלעד מאירי
היחסים בין האם לבנותיה עומדים במוקד השירים ומעניקים הזדמנות לשחרור האם מפנטזיה של הורות מושלמת
המשך הרשומה
בלי זכויות יוצרים | הלל גרשוני
יונתן בן עמי סבור שהמצאת הזכויות, שנועדה לכאורה לעודד יצירה, דווקא מדכאת אותה. לכן את ספרו, המשלב פרוזה בשירה, הוציא בפורמט דיגיטלי
המשך הרשומה
מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות 
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.