הדרה שיוצרת בינוניות | מיכאל אברהם

האיסור שהטיל ה–OU על מינוי נשים לתפקידים רבניים מנוגד להלכה, אבל יש להודות ביושר: רוב הנשים הלמדניות כיום אינן ראויות לכך. על מצבו העגום של הלימוד הנשי בעקבות פולמוס ה"רבות"

בגיליון "שבת" האחרון הובאה כתבתו של צביקה קליין ("שמחה רבה") על פולמוס מינוי הרבות, או בשמן האחר מהר"תיות (מנהיגות רוחניות–תורניות) בקהילות האורתודוקסיות בארה"ב. הפולמוס הגיע לשיאו עם פרסום חוות הדעת ההלכתית וההוראה של ארגון ה–OU (שמאגד קהילות מהזרם של האורתודוקסיה המודרנית) שאסר על כל הקהילות החברות בו למנות נשים לתפקידים רבניים.

נקודת המוצא לדיון הזה היא דווקא הזווית ההלכתית. לא קראתי את חוות הדעת, ולכן אני יכול רק לשער מה כתוב בה. ברובד ההלכתי איני רואה שום הבדל בין לימוד תורה לנשים לבין מינוי נשים לרבניות או רבות. אם נצמדים ללשון המקורות התלמודיים וספרות הראשונים, ניתן לאסור עוד הרבה דברים אחרים שאנחנו לא באמת מקפידים בהם (וטוב שכך). אורתודוקסיה מודרנית אמורה להתחשב בשינוי הנסיבות כשהיא באה לפרש מקורות הלכתיים. אמנם נכון שאורתודוקסים לא עושים שינויים פזיזים בלי שיש להם טיעונים פרשניים והלכתיים טובים, אבל כאן יש טיעונים מצוינים, ואני ממש נדהם מהאיוולת הזאת.

אזכיר כאן את דבריי בעבר על פסיקה מסדר ראשון מול פסיקה מסדר שני, כלומר פסיקה שלומדת את ההלכה מלשונות הראשונים והאחרונים (שנכתבו בהקשר ובנסיבות שונים לגמרי), ולא מהמקורות הראשוניים. מי שיכול לקבוע איסור הוא הקב"ה בתורה, או סנהדרין (והתלמוד שיש לו סמכות של סנהדרין) שמפרשת את התורה או מתקנת תקנה או גזרה. הא ותו לא. גם אם הרשב"א או הרמב"ם אומרים שיש איסור למנות אישה לתפקיד זה או אחר – אין פירוש הדבר שיש איסור. הם לכל היותר יכולים להביא לנו מקור (דאורייתא או דרבנן) שממנו האיסור יוצא. כעת עלינו לבדוק את המקור, על איזה איסור הוא נסמך (לאו, עשה, תקנה או גזרה), מה הפרשנות שהוא נותן לדברים, והאם היא לא תלוית מקום וזמן.

עם כל הכבוד, אין לרשב"א או לרמב"ם, כמו לשום חיבור הלכתי אחר, סמכות מנדטורית לקבוע איסורים כפי שקיבלו התלמוד או הסנהדרין. לכן, כדי לבחון את הסוגיה עלינו לחזור למקורות הראשוניים ולראות מה הם אומרים (לסקירה רחבה, ראו מאמרו של הרב ישראל רוזן, "נשים בתפקידים ציבוריים", תחומין יט, עמ' 17).

איור: עופר גץ

איור: עופר גץ

איסור שאינו פורמלי

המקור לאיסור למנות אישה לשררה כלל לא מופיע בתלמוד אלא בספרי. הדרשה מובאת ברמב"ם (הלכות מלכים פ"א ה"ה): "מלך" ולא מלכה, והיא מורחבת על ידו שם גם לשאר שררות (ראו אגרות משה יו"ד ח"ב סי' מד שתוהה מה המקור להרחבה הזאת). זאת בדומה לאיסור על מינוי גר לכל תפקיד ציבורי (ראו ברמב"ם שם, ה"ד), עד רמת מחלק המים. אין אפילו רמז לכך שהשררות הללו אמורות להיות דווקא תפקידים דתיים. להיפך, המונח שררות משמש לרוב לתפקידים שלטוניים. לא ראיתי שהרבנים המודרניים בארה"ב יוצאים כנגד כהונת חברות כנסת, שרות, פקידות בכירות וכדומה. בחוות הדעת שלהם הם מתייחסים לתפקידים דתיים. מה לזה ולהלכה?

הדרשה עצמה היא בעייתית, שכן לשון זכר במקרא היא גנרית (האם "איש כי ידור נדר" זה רק גבר ולא אישה?), וחז"ל עצמם לומדים שלמעט מקרים חריגים (שלכל אחד דרוש מקור משלו) ההלכה כולה פונה לנשים וגברים כאחד (לדוגמה: "השווה הכתוב אישה לאיש לכל עונשין שבתורה", קידושין לה ע"א). ברור שההלכה אינה שוויונית, ומעמד האישה נמוך מזה של הגבר, אבל הבדל הלכתי בין נשים לגברים זוקק מקור, וכאן קשה להשתכנע שבאמת נמצא מקור כזה. אגב, גם פסול נשים לעדות נסמך על דיוק בעייתי דומה (שבועות ל ע"א): "אנשים" ולא נשים. לכן סביר בעיניי שבשתי הדרשות הללו ההיתלות בפסוקים היא בדיעבד. חז"ל החליטו לפסול נשים מסיבות ענייניות שלהם (ראה להלן), ורק לאחר מכן תלו זאת בפסוק.

מעבר לבעייתיות בדרשות עצמן, יש בעיה יסודית בעצם האיסור למנות אישה או גר לשררות. ההלכה מלאה בפסולים הלכתיים לעדות ודיינות. גרים, נשים, גויים, רשעים, חרש שוטה וקטן, קרובים, בעל דין ועוד, פסולים כולם לכהן כדיינים או עדים. יש לזה מקורות איתנים בתלמוד ובכל הפוסקים, וכל תלמיד ישיבה עסק בסוגיות אלו לא מעט. השאלה הלמדנית היסודית ביותר לגבי פסול כלשהו לעדות ודיינות היא האם זה "פסול הגוף" או חשד שקר. כלומר, האם יש כאן מניעה הלכתית פורמלית שמונעת מקרוב, למשל, להיות עד לטובת קרובו, או שמא אנחנו לא מקבלים את עדותו מפני שאנחנו חוששים שהוא ישקר.

בקרובים, למשל, הגמרא אומרת בפירוש (וכך מובא בכל הפוסקים) שהמניעה היא פורמלית (ולא בגלל חשש שהם ישקרו). לעומת זאת, אני לא מכיר ולו רמז לקיומן של מגבלות הלכתיות פורמליות על מינויים לתפקידים ציבוריים. לכל היותר ניתן למצוא שם פסולים ענייניים, כמו מי שחשוד לשחיתות או שקר, רשעים וכדומה. דומני שאין בהלכה כללים שמגבילים מישהו לא ראוי לכהן כמחלק מים, פקיד בכיר או אומר דברי תורה בקהילה (זו בכלל שררה?). אז למה ההלכה פוסלת נשים וגרים לתפקידים כאלה?

מחברות ללא ערך

לפני כמה שנים כתבתי מאמר על מינוי גרים לתפקידים ציבוריים (שררות). הבאתי שם ראיות ברורות לכך שהפסול הזה הוא חברתי ולא הלכתי פורמלי. הסברתי שההלכה מורה לא למנות גרים לשררות מפני שהציבור לא יקבל את מרותם (בגלל מעמדם החברתי הנמוך), מה שיכשיל את תפקודם במישור הענייני. הסקתי שם שבחברה מתוקנת שמתייחסת לגר כפי שצריך אין כל מניעה למנות אותו לכל שררה שבעולם (אולי למעט מלך, וגם בזה יש מקום לדון).

ברצוני לטעון כאן שזהו המצב גם לגבי נשים. מכיוון שלא מצאנו פסולים הלכתיים למינויים לשררות ציבוריות, אך סביר הוא שהפסול של אישה (כמו גם הפסול של גר) הוא חברתי ולא הלכתי–פורמלי. זה גם מסביר את הדרשות הבעייתיות שמובאות לבסס את הדינים הללו. חז"ל פסלו את הגרים והנשים מסיבות ענייניות ותלו זאת בלשון הפסוקים כמעין אסמכתא. אם אני צודק, אז משעה שהנשים זוכות למעמד חברתי אחר (בדיוק כמו הגרים), אין שום מניעה הלכתית למנות אותן לכל תפקיד ציבורי שהוא.

יש בנותן טעם להוסיף כאן ששלחתי את המאמר הנ"ל לפרסום בתחומין, והמערכת החזירה לי אותו בטענה שלא נכון ציבורית לפרסם את קיומו של איסור הלכתי כזה. זה ייצור חילול השם שכן הציבור הרחב יחשוב (בצדק כמובן) שההלכה מפלה גרים. אני מזכיר שמדובר במאמר שמסביר שאין איסור והוא דווקא עשוי לנטרל את הטענות על חילול השם, אבל המערכת העדיפה להחביא את הסוגיה הלא נעימה הזאת במקום לדון בה באופן גלוי וישר.

גישתי היא שבסוגיות אלו יש  לדון בגלוי ובפומבי, לא רק בגלל החובה לומר אמת והחובה לא לפגוע בגרים כשאין שום צורך הלכתי לעשות זאת, אלא גם טקטית. במוקדם או במאוחר סופן להגיע לשולחן הציבורי, ועדיף שכשיגיעו לשם שוברן יהיה בצדן. אם לא מפרסמים מאמר כזה, דווקא אז ייווצר חילול השם כשהשאלה תתעורר ותעלה לדיון ציבורי, והרי בלתי נמנע שזה יקרה.

אין צורך לציין שתחומין גם הוא ביטאון שמזוהה עם האורתודוקסיה המודרנית, מה שלא מפריע לו לפסול מאמרים הלכתיים ולמדניים של נשים (כפי שכבר פורסם על ידי ד"ר טובה גנזל, ויש עוד). בבירור שעשיתי לא מזמן התברר לי לתדהמתי שכך הוא כמעט בכל כתבי העת התורניים, גם אלו שמזוהים עם הציבור המודרני. כך, למשל, כתב העת "אסיף" שמגדיר את עצמו כביטאון של ישיבות ההסדר, לאו דווקא הציבור השמרני ביותר, לא היה מוכן לקבל מאמר שחתומה עליו אישה גם אם יש בצידה גבר (מה שתחומין כנראה כן היה מוכן. אם כי מדיניותו כנראה משתנה עם הזמן).

באותו כתב עת הציעו לי הצעה מבזה: להוריד את שם המחברת (סטודנטית שלי) ולהודות לה על עזרתה בהערת שוליים. ויתרתי כמובן על הכבוד, ומשכתי בחזרה עוד מאמר שלי ששלחתי אליהם לבקשתם. בדרך כלל ההסברים שקיבלתי הם שהמערכות רוצות לאפשר למחברים מכל גוני החברה הדתית להשתתף (ולכן תמיד יורדים למכנה המשותף הקיצוני והשמרני ביותר. זה תמיד חד–כיווני, לשמרנים אין עניין בהשתתפות המודרניים כמובן). נשים כנראה לא נחשבות כמחברות שיש ערך בהשתתפותן. טוב, גם חתולים לא.

נטל הראיה עליהן

אני חייב להוסיף כאן את צדו השני של המטבע, על אף שקשה לי לומר את הדברים כמי שפעיל כבר מזה כמה שנים בתחום של לימוד תורה לנשים. כפי שיודע כל מי שקצת מצוי בתחום, ההישגים של הלימוד הנשי שבהם מנפנפים לנו כל הזמן בגאווה ובהתלהבות הם עלובים למדיי. למעט בודדות שנער יספרן, הלומדות המעולות מביניהן נמצאות בערך ברמה של אברך טוב (וגם ברמה הזאת מדובר בבודדות ממש). בכתב העת שהוקם במדרשה לנשים בבר–אילן אנחנו כמעט לא מצליחים למצוא אישה שתכתוב מאמר תלמודי ברמה סבירה. יש להודות על האמת, הנשים שדורשות הכרה ושוויון ברובן הגדול לא באמת זכאיות להם עדיין. נטל הראיה הוא עליהן והן טרם הרימו אותו.

יש לכך כמה וכמה סיבות אובייקטיביות, ואני גם לא שולל (אם כי גם לא מאמץ) את הפרשנות המהותנית (שנשים פחות מתאימות לסוג הלימוד הזה). בין היתר, היעדר אופק. לנשים אין אופק תעסוקתי בתחום התורני, והחרם של ה–OU וחבריו בהחלט תורמים לכך תרומה יפה. מעבר לזה, אין להן אופק אקדמי. חוסר היכולת לפרסם מאמרים וחיבורים הלכתיים ולמדניים מקרין על האפשרות והמוטיבציה שלהן להתקדם בתחומים אלו. אנחנו שולחים את הנשים שרוצות להתקדם בתחום התורני לזרועות האקדמיה, ואז מתפלאים ומתלוננים שאין נשים למדניות ושהאוריינטציה וצורת הלימוד שלהן הן אקדמיות. מעבר לזה, החברה שלנו לא מאפשרת לנשים לימוד אינטנסיבי וארוך שנים. חסרות מסגרות לימוד שמאפשרות להן להתפתח. חלוקת התפקידים בבית גם היא תורמת כמובן. אבל גם הדרישה המועטה מצד הנשים תורמת לזה, ולכן האשמה היא בכל הצדדים. החברה כולה כמו גם הנשים.

אבל גם אם מביטים ביושר על המצב ולא מייפים אותו משיקולי תקינות פוליטית, שום דבר מזה כמובן לא מצדיק אפליה וגם לא שמרנות חסרת טעם. יש לבחון כל מועמדת ומועמד לגופם, ומי שראוי יש למנות אותו. וכך גם אם יש מאמר ראוי יש לפרסם אותו. ואם לא תהיינה נשים ראויות לכהונה או לפרסום מאמר – אז לא. אבל לא בגלל שהן נשים אלא בגלל שהן לא נמצאו ראויות.

אני אמנם לא מכיר מספיק את יהדות ארה"ב, אבל להערכתי, וכך הובא גם בכתבה מפי כאלה שמכירים אותה טוב ממני, המאבק הזה הוא מלחמה דון–קישוטית נגד טחנות רוח, ואין לה סיכוי להצליח. לכל היותר היא תיצור עוד ועוד מפלגות ורסיסי מפלגות שמוגדרות על פי קווי בסיס סוציולוגיים. מעתה לא יהיו רק רפורמים, קונסרבטיבים, אורתודוקסים–מודרניים, אורתודוקסים וחרדים (לגוניהם), אלא עוד כמה גוני ביניים.

דרושים קריטריונים עניינים

אני ממש לא משוחרי האחדות, ואין לי בעיה עם חלוקה וריבוד. אבל מה יהיה הרווח מזה? עוד ועוד קהילות ימשיכו למנות נשים – שרובן, להערכתי הלא–בדוקה, לא ראויות – וארגון ה–OU יהפוך להיות קיקיוני יותר. הוא יאגד בתוכו כמה קהילות שמקפידות על ההנחיות חסרות השחר שלו, ויאבד את כל השאר. וכמובן, גם הקהילות הליברליות יותר יישארו עם הרבניות באופן מאוד שוויוני, אבל מה שיידרש מהן יהיה דרשנות ברמה סבירה ובקיאות מינימלית בהלכות יומיומיות שדרושות לניהול בית הכנסת. שיעורים ברמה למדנית טובה לא תוכלו לקבל מהן. בשביל דרשנות מוסרית וחברתית כזאת אפשר לקחת גם כומר מהקהילה השכנה (רבים מהם דורשים לא רע).

מקובלנו שרב בישראל צריך להיות למדן. הוא אמור להיות בעל יכולת ליצור יצירה תורנית, בראש ובראשונה הלכתית, ברמה טובה. הוא אמור להיות בעל יכולת להתמודד עם שאלות מורכבות ממקורותיהן ולתת שיעור הלכתי ותלמודי בעיון, ולא רק לצטט תקדימים שהוא מוצא במאגרי מידע. יש כמובן גם רבנים גברים שלא נראים כך, אבל מבין הנשים כמעט כולן לא מסוגלות לעשות זאת.

אני רואה בדאגה רבה תופעה דומה גם בארץ הקודש. המאבק (המוצדק) של נשים לומדות לשוויון ולהכרה מוביל למצב שבו נשים זוכות לכתר רבנות בקהילות ובארגונים ליברליים שונים בלי שהן באמת ראויות לו (נכון, יש גם גברים כאלה).

רבניות צצות לנו כפטריות אחרי הגשם, אבל מה שנדרש מהן הוא יכולת לקרוא טקסטים עם כתב רש"י, כלומר שדף הגמרא לא יהיה זר להן, ואולי יוכלו גם לאסוף מקורות ממאגרי מידע שונים ומהרשת ולתת תשובות לשאלות הלכתיות בסיסיות. דווקא ההחמרה וההדרה הלא מוצדקות שלהן, הן שמובילות למצב הזה. הגישה של ה–OU בעצם בונה את עצמה. המדיניות הזאת יוצרת את המצב שממנו היא מנסה לברוח. אם היו מאמצים קריטריונים ענייניים, ולא בוחרים רבנים לפי סימני זכרות ונקבות אלא לפי קריטריונים ראויים, כולנו היינו יוצאים נשכרים מכך. ליברלים ושמרנים, גברים ונשים כאחד.

אם ארגון ה–OU היה קובע שהקהילות שחוסות תחתיו לא ימנו רב או רבנית בלי שיעברו מבחנים שבודקים את הידע והלמדנות שלהם/ן, היינו יוצאים נשכרים. אם הם היו מוכנים להעלות את הרף ולדרוש מעט יותר ממה שנדרש במבחני הרבנות הראשית כאן (ידע ושינון ברמה גולמית) אז אני מניח שכמעט אף אישה לא הייתה עוברת את המבחנים, אבל זו לפחות הייתה מדיניות שוויונית וראויה. התוצאה המעשית הייתה דומה למה שהם מנסים להשיג כעת, אבל זה לפחות היה עומד במבחנים ההלכתיים והמוסריים הראויים. ואולי בעתיד זה אפילו היה משפר את המצב, שכן היה נוצר אופק לנשים שבאמת ראויות ורוצות להתקדם, והרבנים, גם הגברים שבהם, היו ברמה נאותה. כל עוד זה לא קורה, אין לנו אלא לקונן על מצבו העגום של הלימוד הנשי, ועל התחליפים הבעייתיים שהגישה השמרנית המקוממת הזאת יוצרת.

הרב ד"ר מיכאל אברהם הוא ר"מ וראש בית המדרש לדוקטורנטיות במכון הגבוה לתורה, אוניברסיטת בר אילן

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ח שבט תשע"ז, 24.2.2017

Advertisements

פורסם ב-26 בפברואר 2017,ב-גיליון משפטים תשע"ז - 1020. סמן בסימניה את קישור ישיר. 44 תגובות.

  1. זה מזכיר לי את הפולמוס לגבי שירות נשים ביחידות קרביות בצבא…
    יתכן שיש נשים שמתרתן להתחרות בגברים ולאומר " anything you can do I can do better" אבל אני באופן אישי לא בתחרות. אני מעדיפה לממש את עצמי ללא תחרות. אני חושבת שלי וד נשים לא צריך לחקות לימוד גברי אלא לפלס לעצמה דרכים חדשות משלה, ו ראה לי שזה מה שהרבה. שים עושות.

    • הרעיון הכללי של פסיקה הלכתית הינו של פסיקה ע"פ מסורה. דרך הפסיקה ההלכתית, כמו כן דרך הלימוד היהודית מבוססת על דרכי הלימוד של הדורות הקודמים. חידוש הינה דרך לפלס דרך חדשה מתוך הדרך הנתונה, אבל אמירה זו היא כעין ניסיון לבנות מכונית חדשנית למדי בלי הידע הבסיסי הנצרך לבניית מכונית. באמירה מעיין זו יש אף שמץ של נתינת פסול בתורה שבע"פ.איך ייתכן להתיימר בכלל לפלס דרך חדשה ולהתעלם מדרך לימוד "יהודית" של 3000?! אינני שמרן למדי וחידוש הלכתי הוא בעייני גולת הכותרת של יכולת הלמדנות והפסיקה ההכלתית, אך לאמירה כזאת, של לפלס דרך חדשה מאין, לא ייתכן שתתקבל ותאמר במחוזות היהדות האורתודוקסית, מוזמנת לנסות ב" קהילה המסורתית"

      נ.ב. אין אף בעיה צניעותית שנשים תהיינה רבניות, ולכן אין לפולמוס זה שום קשר עם שירות נשים ביחידות קרביות. הבעייה של שירות נשים ביחידות קרביות, דרך אגב, היא צניעותית נטו. אולי היא מתקשרת לסוגיית ייחוד בקידושין פרק ד' (לא תלמד אישה סופרים) שבא אנו חוששים ליחוד בין האשה להורי התלמידים, אך לסוגיית הצניעות אין מקום בדיון זה.

      בהצחלה בפילוס הדרך

  2. ברצוני להעמיד כאן דברים על דיוקם, שכן יש הרבה שיקראו את המאמר כאן ויטעו ולא יקראו את התגובה שתתפרסם בע"ה בשבוע הבא – לאחר שהציג הכותב את המדיניות בפסקה הקודמת, מדיניות שזכותו לבקר ולא היינו מגיבים על כך, הוסיף הרב אברהם פסקה נוספת שבה כתב: "באותו כתב עת הציעו לי הצעה מבזה: להוריד את שם המחברת (סטודנטית שלי) ולהודות לה על עזרתה בהערת שוליים. ויתרתי כמובן על הכבוד ומשכתי בחזרה עוד מאמר שלי". רוב ככל הקוראים מבינים מהדברים שכתב העת אסיף ידע שהמאמר נכתב בשותפות והציע לכותב לבגוד בשותפתו, לפגוע בה ולמחוק את הקרדיט שמגיע לה בדין, והכותב הישר שמתכבד בקלוננו סירב להצעה כמובן. נדהמתי לקרוא זאת וביקשתי להזכיר לנו (הקשר היה לפני שלוש שנים) היכן הצענו הצעה מבזה שכזו. בתגובה הזכיר הכותב שהעברנו לו בתחילת הקשר דברים של רב שאינו חלק מהמערכת, בשלב ראשוני של תחילת הבירור, ושם התנה הרב בפירוש את הצעתו בכך שההצעה משקפת את מעורבותה בכתיבת המאמר (שלא היתה ידועה לנו ולאותו רב בדיוק, והדגשתי במייל שההצעה היא רק אם זה הוגן כלפיה והכוונה מצד היקף המעורבות, שלא היתה שותפה לכתיבה ורק סייעה, ווכך היתה כוונת אותו רב וכוונתי כמזכיר שהעביר את הדברים והדברים הודגשו במייל – שיש כאן שאלה שבודקת האם היא שותפה לכתיבה ועל דעת זה שהיא שותפה הדגשתי שאיננו מציעים). זה הניסוח שלנו מול איך שהרב אברהם הציג את הדברים וגרם לקוראים להבין. נדהמנו לקרוא את הפירוש המסלף לדברים פנימיים מלפני שלוש שנים,ואיננו יודעים מה גרם לרב מיכאל להוציא עלינו שם רע ולגרום לקוראים לחשוב שהצענו ביודעין לפגוע בקרדיט של הכותבת: וודאי וודאי שלא היינו מציעים זאת כפי שהדגשנו באותו מייל פנימי. הקרדיט ההוגן של הכותבים הוא קודש עבורנו ולא היינו חושבים אפילו להציע לכותב לפגוע בשותף לכתיבתו (ובהמשך אותו מאמר התפרסם תחת שמו ושמה בכתב עת מכובד לא פחות כפי שראוי, והרי יש ב"ה במות נוספות מעבר לכתב העת של ישיבות ההסדר והגבוהות). מצופה היה שאם לא הבין את הדברים שנכתבו לפני שלוש שנים, שיידע אותנו ונשוחח על כך לפני הכתיבה ולא יוציא עלינו לשווא שם רע ויגרום לקוראים החשובים הרבים של המוסף לחשוב שאנחנו מציעים לכותב להשמיט שם של כותבת כאשר אנחנו מדגישים בפירוש בבקשה שאיננו מבקשים לעשות זאת.

  3. שלום רב.
    בעז"ה אגיב לסילופיו החוזרים של אייל בטור הקרוב באתר שלי. בהחלט אשקול לפרסם צילום של המייל שלו לשיפוטו של הציבור (חשבתי לשמור אותו אצלי כדי לא לפגוע, אבל צריך לשים גבול לסילופים). כך יוכל הציבור לראות האם אכן הדברים הועמדו כאן על "דיוקם" או אולי לא ממש.

    • איני מבין מה כ"ת רוצה: לא הכחשתי מעולם בשום מקום את 'המדיניות הרשמית' של כתב העת אסיף לא לפרסם מאמרים של נשים ואישרתי אותה כמה פעמים בכמה במות (בעבר גם בשותפות, וכדי למנוע מצבים מצחיקים של החתמת הבעל, ומתוך אמירה ברורה שיש במות אחרות טובות לא פחות ויותר, וכעת פרסמנו שני מאמרים בשותפות ואין לנו מדיניות 'רשמית' מלאה כי זה כתב עת דמוי מישרים ומעליות של עולם הישיבות) זו מדיניות שאת הסיבות לה הצגת בצורה חסרה ולא מדויקת בעליל והוצאת אותה ללעג, 'חתולים', אך הנושא שונה מאיך שהצגת בתכלית. אם היית כותב רק את הפסקה הקודמת שבה הצגת את המדיניות הרשמית לא הייתי מגיב, ודאי לא בכזו חריפות ולא בעיתון.
      כל דבריי בשיחות איתך וכעת בתגובה זו הם על הפסקה החדשה, פסקה אחרת ונוספת, שבה כבר 'חשפת' דברים מתוך חלופת מיילים אישית (איסור תורה פשוט שאיני יודע איזה תועלת ראית שמתירה אותו, בהנחה שהשחרת פני כתב עת ישיבתי לא בדיוק אמור להיות תועלת בעיני רב) חשפת בפני ציבור גדול מאוד שחשוב ויקר לי מאוד, גרמת לציבור הקוראים להבין שביקשתי משהו שלדעתי הוא פסול מוסרית (אפילו לכתב עת אפל בעיניך יש מוסר ויש דברים בעייתים שאין לו דרך להסביר ופסולים בעיניו, מדהים). המשפט היחידי הרלוונטי הוא משפט שבו העברתי בעל פה בקשה של רב שהדגיש בפניי שהוא רק מברר את רמת המעורבות (אמרתי לו שס' עזרה בכתיבה, מצטער על הניסוח הגרוע בשיחה בעל פה לפני שלוש שנים, בהחלט משהו שראוי לשיימינג), והוא הדגיש בפניי שאם היא שותפה בכתיבה אז הוא לא מציע, ועל כך כתבתי במייל פנימי לפני שלוש שנים: 'הוא שאל אם זה יהיה הוגן כלפיה אם תצויין כשותפה בכתיבה בכוכבית גדולה בשולי הדף הראשון עם הפנייה בכותרת? אם זה לא יהיה הוגן כלפיה, אז כמובן שלא נבקש לעשות זאת', וכוונתי היתה – אם זה הוגן כי שותפה לכתיבה לא נבקש וזה פסול בעינינו. למה שנבקש? הרי אפשר לפרסם במקום אחר מכובד לא פחות כפי שעשיתם היטב בכתב העת החשוב דרישה. הייתי מעדיף לאין ערוך שלא לפרסם מאשר לפרסם רק תחת שמך אם זה לא הוגן. אך אתה כתבת רק 'באותו כתב עת הציעו לי הצעה מבזה: להוריד את שם המחברת (סטודנטית שלי) ולהודות לה על עזרתה בהערת שוליים. ויתרתי כמובן על הכבוד ומשכתי בחזרה עוד מאמר שלי', וגרמת לרוב ככל הקוראים להבין אחרת לגמרי את המציאות.
      יראה הציבור וישפוט את שני הניסוחים ואת המציאות שמאחוריהם, יראה וישפוט 'חשיפת' מיילים פנימים בהקשר הזה בפסקה חדשה כדי להוסיף עוד קצת גנאי ובוז כלפי כתב עת ישיבתי, ישפוט אם זו הצגה הוגנת של בקשתנו בהקשר, ביקשנו ממך להתנצל על הבנה לא נכונה והצגה לא נכונה של בקשתנו, חשבתי שאולי תבין את הפגיעה (בכל זאת יהודי יכול להקפיד על יושר ולהתנגד נחרצות להשמטת שם כותב ואז להצטער שמציגים אותו כמי שביקש לעשות זאת גם אם הוא חלק מכתב עת ישיבתי דמוי מישרים ומעליות שמחרים נשים) אך בתשובה לא הבעת אמפתיה וצער על ההצגה הלא נכונה בעיני הקוראים ורק הוספת לגנותנו, וכעת אתה מאיים להוסיף ולחשוף מיילים פנימי שלי, היהודי החשוב והחזק, כדי להוסיף ולגנות ואיני יודע מה יש בהם. גם אם יש משהו במיילים האלו, זה נכתב מתוך תודעה שאתה 'בן ברית' כמי שקרא את ספריך בעבר וחיכה להם, חלק פעמיים, וכמי שהיית ר"מ בישיבתו שנים רבות. ובסוף השיחה הארוכה בינינו כתבת והדגשת בבולד שאין לך שום כוונה לפגוע בכתב העת אסיף, והנה.

      • אייל, לא לפרסם בכלל מאמרים של נשים זה הרבה יותר גרוע מלבקש להשמיט קרדיט. כמה שאתה מסביר את עצמך יותר באריכות ובהתפתלות אתה יוצא יותר גרוע.
        הנזק שאולי נגרם לך הוא כאין וכאפס לעומת הנזק שאתה גורם. ולהגיד "יש במות אחרות" לא משפר את העניין. בכלל לא. אסיף תתבישו.

        • זכותך לחשוב כך למרות שזו לדעתי טעות. זכותך לחשוב כך וזכותי לחלוק ולחשוב שזה הרבה יותר חמור לבקש מכותב להשמיט שם של כותבת (ונתחיל בזה שזה מעשה שלי אישית וזה לא, כסתם משהו קטן אישי) ולעמוד על כך שלא יכתבו בעיתון שעשיתי זאת.

          • אני משערת שלא שמת לב, אתה מאשר בדיוק את מה שמיכאל אברהם טוען:
            "יש מדיניות לא לפרסם מאמרים שנשים חיברו, אפילו לא בשיתוף" —> "אם זה בסדר מבחינת הכותבת ומבחינת היקף העבודה שעשתה, ציין בכוכבית כי סייעה, *אחרת לא נפרסם את המאמר* = הצעה מבזה: להוריד את שם המחברת ולהודות לה על עזרתה בהערת שוליים.

    • צריך ללמוד חשיבה וכתיבה הלכתית

      בס"ד א' באדר ע"ז

      הבעיה של לומדות צעירות (ולפעמים גם לא-צעירות…) ששבילי השיח התורני ההלכתי אינן נהירות להן – טעונה פתרון מערכתי. המתודולוגיה של חשיבה הלכתית שונה מהמתודולוגיה של ספרות פרשנות ואגדה, וקל וחומר שהיא שונה בתכלית מהחשיבה המקובלת בעולם האקדמי, העושה מהכל 'תלוי זמן ומקום, חברה ותרבות'.

      וכך נוצר המצב המביך, שצעירה כותבת הגיגים תורניים ושולחת לכתב עת תורני, האם להגיג לה 'דוגרי' שפרי עמלה הוא 'לא לעניין', לא כתוב כמאמר הלכתי? היא תיפגע כי לא קיבלה מעולם כלים לדעת מהי כתיבה הלכתית תקנית.

      כתיבה תורנית בכלל וכתיבה הלכתית בפרט – תורה היא ולימוד היא צריכה. צריך ללמוד איך עושים זאת. לתרגל 'כתיבה-בוסרית', ולאט לאט לומדים את השיטה. בג'רבה היה נהוג שנערים היו מתאמנים בכתיבת תשובות הלכתיות. רבם היה נותן להם מראה-מקומות והם היו כותבים 'תשובה' ומביקורת לביקורת היו משתפרים.

      פעם היה מקובל שבכל ישיבת הסדר היתה חוברת היוצאת מזמן לזמן, שבה החלו בחורים בכתיבה, החלו בסיכומי שיעורים ושיטות, בהערות וברעיונות, ומשם צמחו לכתיבה של חידושים ובירורי הלכה שלמים ומבוססים, הראויים להתפרסם בכתבי עת מן השורה הראשונה.

      ראוי שגם במדרשות ובמכללות יהיו כתבי עת למתחילות, ובמקביל כתב עת מרכזי כדוגמת 'אסיף', שבו תונחינה תלמידות מתקדמות יותר בנתיבות השיח התורני וההלכתי.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • בפיסקה 2, שורה 1:
        … האם להגיד לה 'דוגרי'…

      • ש.צ ,חן חן על הדברים ואכן אתה משלים בדבריך במידת מה את דברי הרב מיכאל שהיות ונסגרים השערים בפני למדניות בבית המדרש אז הן מגיעות לאקדמיה בתור ברירת מחדל לחוגים למדעי היהדות ואז מתפלאים מדוע הלימוד תורה הנשי המתפתח רווי בהשפעה של "מדעי היהדות" האקדמיים ובאים ללומדות בטענות

        אז יפה אמרת שאם במדרשות יפתחו את המיומנויות האלו בשפה של בית מדרש וברוחו זה עשוי לקדם מאוד את לימוד התורה הנשי ובדרכה של תורה

        לגבי האופק התעסוקתי שהרב מיכאל [והוא לא היחיד ] הצביע על כך – בדיוק כמו שאצל הרבה מהלמדנים הגברים שנשארים ללמוד במשך שנים בישיבות יש לאחר שנות הישיבה הארוכות הליכה לתחום החינוך [וזה אצל לא מעט ,לא כל מי שנשאר שנים בישיבה הולך לכיוון של רבנות קהילה או דיינות לדעתי אפילו הרוב לא] כך גם בוגרות מדרשות שלמדו יותר משנה שנתיים וראו ברכה בלימודן והן מגיעות לסטנדרטים גבוהים הן יכולות ואף רצוי שיכנסו לחינוך ולימוד -לא חסרות ב"ה אולפנות ומסגרות המשך כמו מדרשות שהיו שמחים מאוד שם אני מניח לנשות חינוך יראות שמיים ולמדניות בעלות רמה של יותר מהעברת וורטים

        זה נראה לי מוריד את החשש מחוסר אופק תעסוקתי למי שתקדיש שנים ללימוד

        [ואני מתייחס כרגע לעניין ללא השאלה המתבקשת לגבי יכולת של אם לילדים להקדיש שנים ללימוד ושקיעה בתורה -זו שאלה מעניינת שדורשת דיון בפני עצמו]

      • למדנות לא זקוקה ל'אופק תעסוקתי'' (לאמיר)

        בס"ד ח' באדר ע"ז

        לאמיר – שלום רב,

        אינני חושב שניתן ליצור 'אופק תעסוקתי' ממשי ללמדנים/ות. וכי כמה משרות של ר"מים או רבני קהילה אפשר לייצר? ברור שרוב בוגרי ישיבות ההסדר ובוגרות המכללות והמדרשות ייצאו לעולם העבודה, חלקם ימשיכו בתחום החינוך וחלקם יהיו ל'בעלי בתים' הקובעים/ות עתים לתורה, אם בחברותות ואם בשיעורים.

        מה שניתן וראוי הוא לשמר את השאיפה לעיין ולהעמיק. חשוב שתהיינה מסגרות שיעודדו כתיבה תורנית, כגון: 'שמעתין', הפתוח לכותבים ולכותבות, הן בנושאי תנ"ך ותושב"ע והן בסוגיות של חינוך ומחשבת ישראל. וניתן ליצור גם שילובים מעניינים בין התחומים, כגון המאמר של ד"ר דבורה אושפיזאי הדן בדברי המקרא וחז"ל ובהיבטים פסיכולוגיים של דיני בן סורר ומורה (המאמר נמצא גם באתר: דעת'). והמאמר של עדי טל-אור על הוראה חווייתית של הלכות עולת העוף (ניתן לצפיה דרך מפתח 'שמעתין', שבאתר מכללת 'אורות ישראל').

        כשצריך ללמד את התורה לנוער ולציבור רחב, מחוייבים לעשות את נושאי הלימוד 'רלבנטיים' ומעניינים, ובהכרח צריכים לחדש ולהעמיק, כש עיון במדרשי חז"ל ובמפרשי התורה פותח לנו אופקים חדשים.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        ואולי כדאי שכל ישיבה תיכונית ואולפנא וכיו"ב, יתנו באתר שלהם מקום לחידושים הערות, שיעורים והערות, של המורים/ות ושל התלמידים/ות)

  4. מאמר חשוב ומאיר עיניים

    תודה רבה

  5. הרב מיכאל אברהם מדלג על האיסורים מקפץ על המקורות, מכריע מדעתו שחז"ל לא אסרו מינוי אשה למלכה אלא מפני שהתחשק להם, ושאיסור זה הוא תלוי זמן ומקום, וכעושה להטים, שולף מתוך הכובע היתר גורף למינוי אשה לכל שררה בזמן הזה.
    טוב עשה לו היה מסגל לעצמו מעט יראת הוראה ולא היה מכריע הכרעות נגד דברי חז"ל והפוסקים כלאחר יד. המלבי"ם (דברים יז טו) מסביר שהמילה 'מלך' בפסוק מיותרת, וחז"ל למדו שנכתבה כדי לדרוש ממנה 'מלך ולא מלכה'. (ואגב, דעת הנודע ביהודה והחתם סופר שאין ממנים אשה, אבל היא כן יכולה לרשת את המלוכה).
    אמנם מסתבר שמשרת מהר"תית אין בה שררה, ועקרונית גם חתולה כשרה לה.

    צערו של הרב מיכאל אברהם על אותה 'הדרה שיוצרת בינוניות' מזכיר לי מעשה שהיה במפקד גדוד אחד בעת מלחמת שלום הגליל (ה-1) שאסף את כל הגדוד ונאם לפניהם, ותינה את צערו על כך שניסה והשתדל ככל יכולתו שהגדוד ישתתף במלחמה, ולא עלה בידו. ולא שם אותו מפקד לבו לכך שהוא האדם היחיד בכל הגדוד שמיצר על כך.
    האם יש עוד מישהו, מלבד הרב מיכאל אברהם, שמצטער על מצבן העגום/מצחיק של הנשים לומדות הגמרא?
    לצאן מרעיתן של אותן מהר"תיות ודאי אין צורך בכך שלרבניותיו יהיה ידע מעבר ליכולת המרשימה של קריאת כתב רש"י ללא ניקוד, וממילא גם לרבניות עצמן אין צורך כזה. אז מי כן צריך את זה?

  6. בס"ד א' באדר ע"ז

    לגבי מינוי נשים לשררה ציבורית נידונו בפוסקים (בהקשר לתקדימים של דבורה הנביאה ושלומציון המלכה) שני צדדי היתר: (א) קבלת הציבור (בהרחבת האפשרות שנזכרת בגמ' לבעלי דין לקבל דיין קרוב או פסור). (ב) שאין מי שמתאים יותר מהן. יעויין בספרו של הרה"ג יעקב אריאל, ההלכה – מורשתה, לימודה, הוראתה ויישומה בימינו, אשקלון תש"ע, עמ' 247.

    אבל מעבר לבעיה ההלכתית, עומדת הבעיה המהותית: האם המועמד/ת מכיר/ה בסמכות הפוסקים – ראשונים ואחרונים – שהם היסוד לכל פסיקת הלכה לאמיתה של תורה. אחרת, אפשר לנטרל את כל התורה כולה כ'תלוית זמן ומקום, חברה ותרבות'.

    כאן בארץ יש מערכת הסמכה אמינה של הרבנות הראשית שמבטיחה שהמועמד למד שנים במוסדות ישיבתיים והוכיח בבחינה קפדנית שהוא יודע לפסוק הלכה מתוך ידיעה יסודית של ספרות ההלכה מהתלמוד והראשונים עד לשו"ע ונו"כ. אולי גם בארה"ב יהא הפתרון שידרשו הסמכה של ה'ישיבה יוניברסיטי', או מוסדות שיאושרו על ידה.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

  7. ינון,
    הרב מיכאל קיצר בדבריו, וקצרי הדעת עלולים להכשל בדבריו. הרב בדק מה המקור ל'מלך ולא מלכה' ומצא כי זה לא מופיע בתלמוד אלא בספרי, מקור תנאי אך לא בהכרח סנהדריני (לעומת התלמוד). ההרחבה לשאר שררות מופיעה רק ברמב"ם ולכן היא נתונה לפרשנות.
    המלבי"ם אינו פוסק, בוודאי שאינו סמכות, והוא אפילו לא פרשן. המלבי"ם מנסה למצוא סימוכין בתורה לדרשות חז"ל, והוא בעיקר אפולוגטיקן.
    אם תביט כמה מגיבים מעליך, תוכל לראות שעוד כמה מלבדו מצירים על המצב, אבל כיוון שניכר שאתה מישיבות הקו, וב'לאמונת עתנו' הדור חושב כמו הרב טאו, אז אתה מסיק על המצב מהספר ולא מאנשים.

    • בס"ד א' אדר ע"ז

      לאלעד – שלום רב,

      הספרי הוא מתורתם של תנאים, וכידוע לכל לומד בתלמוד, האמוראים אינם חולקים על התנאים, אלא אם כן יש מחלוקת בין התנאים, שאז פסקו בעלי התלמוד הלכה במחלוקת. הואיל ולא ידוע מקור תנאי שחלק על הספרי. פסק הרמב"ם כמותו.

      המלבי"ם הוא פרשן גדול, ופוסק גדול. גדלותו במקרא ובתלמוד, באגדה ובהלכה, ניכרת מכתביו, הן בפירושיו לתנ"ך ולמדרשי חז"ל והן בספריו בהלכה, כ'ארצות החיים' על שו"ע או"ח, המצוטט הרבה ע"י הגאון בעל 'משנה ברורה'.

      אף 'ינון' יבל"א, אף שכמדומני לא היה מעולם ב'ישיבות הקו', ולא שמע על 'לאמונת עתנו' של הרב טאו – הוא תלמיד חכמים חשוב שידיו רב לו בהלכה ובאגדה, כפי שניכר מתגובותיו באתרא הדין.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      על הבחנה בין מקור חז"לי 'סנהדריני' למקור חז"לי 'לא סנהדריני', לא שמעו ב-1500 השנים האחרונות מחוץ ל'ישיבות הקו' של רמד"א :)..

    • אלעד,כנראה לא הבנת אתמה שינון ניסה לומר

      מה שהוא ניסה להגיד זה שהציבור שכל כך מתלהב מנושא ה"מנהיגות קהילה" וכו' הוא בדר"כ לא ציבור של למדנים אמיתיים או של כאלו המעריכים תלמיד חכם בשל למדנותו והישגיו בלימוד גמרא והלכה בעיון ומבחינתם העיקר שיהיה סטטוס של "מנהיגת קהילה" שתדע להעביר וורטים יפים ותדע לתת מענה הלכתי בסיסי לשאלות וזו סיבה בשבילם לפתוח שמפניה [וכנ"ל מבחינתם לגבי רמת הציפיות מרב גבר שיכהן בקהילתם ]

      אפשר להתווכח כמובן האם תיאור הציבור המדובר הוא נכון או לא אבל דומני שלכך ינון התכוון והוא מוזמן לבוא ולאשר או לשלול את פרשנותי לדבריו

      נ.ב

      אגב מאותן סיבות בדיוק שהרב מיכאל אברהם לא מתלהב מהמצב הקיים בתחום לימוד התורה הנשי בציבור הלמדנים לא היו שותפים להתלהבות שהייתה בציבור [הדתי וחלק מהחילוני] מחברת הכנסת רות קלדרון מ"יש עתיד" שהעבירה שיעור בגמרא בכנסת ושעוסקת בנושא מכיוון שהיא עסוקה יותר בתחום המדרשי בגמרא אך לא בתחום הלמדני-עיוני בהלכה

      בראיונות שנעשו עמה כזכור לי באתרים שונים וב"עולם קטן" המראיינים שאלו אותה על כך והאם היא עוסקת גם בצד העיוני בגמרא והיא אמרה שלא והאכזבה של המראיינים הייתה ניכרת -כך לפחות זכור לי

    • אלעד
      צר לי על שאתה אוחז בפלך 'תיוג' ומונע מעצמך את שמיעת הביקורת על הצד שאתה חפץ ביקרו.
      אתה מתייג את הספרי כ'מקור תנאי אך לא בהכרח סנהדריני'. מהיכן, למען השם, הוצאת את זה?
      אתה מתייג את המלבי"ם, וירחם ה' על נשמתך על ההבלים שכתבת, אבל שים נא לבך לכך שאין הם נוגעים כלל ועיקר לדיון שלנו. הרי כל אחד יכול לראות את דבריו ולהסכים או לחלוק. וכי הבאתי אותו כסמכות?
      אבל המרגיז ביותר הוא התיוג שלך אותי. אינני מישיבות הקו. את האמת אגלה לך, אני יצור ירח. יש לי 7 עיניים, 3 רגליים ושתי קרניים. לאחרונה קפצתי לביקור בכדור הארץ, נתקלתי במאמרו של מיכאל אברהם והגבתי עליו. אין לנו אינטרנט על הירח.

  8. התישבתי לקורא את מאמרו של המחבר החשוב וצפיתי לדברי חכמה. אך דא עקא – המחבר כותב שלא קרא את התשובה של רבני הOU ואינו בקי ביהדות ארה"ב. וכי זו דרכה של תורה – לכתוב מאמר על תשובה שלא קראת?? נראה לי שזלזול זו שמשתמע ממנו גאווה או יהירות – הוא שגרם למחבר לטעות במקרא מפורש, כאשר כתב "האם "איש כי ידור נדר" זה רק גבר ולא אישה?" – שאכן כן מקרא מפורש זה נוגע רק לאיש, ואילו דין האשה מובא בפסוקים שלאחר מכן. לו המחבר היה טורח לעיין בדברי הרבנים שכתבו את תשובותם עבור הOU היה רואה שטעה בחלק גדול מדבריו, ולענ"ד אין צורך להאריך יותר.

  9. דבר נוסף" דברי ההבל שכאילו מפני שאין אופק תעסוקתי אין נשים למדניות ברמה גבוהה. וכי כל אחד מששת אלפי הלומדים בישיבת מיר, או ששת אלפי הלומדים בלייקווד, או אלף הלומדים בישיבות מרכז הרב והר המור – להם יש אופק תעסוקתי? אלו דברי אקדמיה ולא דברי תורה.
    דבר אחרון: לאחר שהמחבר "חידש" שאין הרשב"א ולא הרמב"ם יכולים "לחדש" – בא המחבר ומחדש דבר שאינו כתוב לא בתלמוד, לא במקרא, לא בראשונים ולא באחרונים – הוא יושב במאמרו כמשה מפני הגבורה ודורש טעם פסול אשה לעדות.

    אני מניח שהמחבר הוא אדם ישר ויודה על טעויותיו.

  10. דוד היקר.
    גם אני מקווה שהמחבר הוא אדם ישר ושהוא מודה על טעויותיו, אלא שלמיטב ידיעתי הוא עושה זאת רק אם וכאשר ישכנעו אותו שטעה. דא עקא שלשכנוע כזה דרושים טיעונים, ונחרצות אינה תחליף לטיעונים.

    הפסוק "איש כי ידור נדר" עוסק באיש ואישה כאחד (האם אישה לא מצווה על "לא יחל דברו" ו""ככל היוצא מפיו יעשה"? אתה כנראה מדבר על ההלכה ההינדית). עד כאן השלמת השכלה תורנית.

    לגבי האופק התעסוקתי, כאן כבר מדובר בלוגיקה פשוטה ולא בתורה, לכן אני לא חושב שהדברים זוקקים תגובה.

    לגבי הסילופים החוזרים ונשנים של איל רזניקוביץ, ראו באתרי כאן:
    http://www.mikyab.net/wp-admin/post.php?post=2917&action=edit

    • פשט הפסוקים הוא שאכן אישה אינה מצווה כאיש על "לא יחל דברו", כי בעלה או רביה מפרים את נדריה, לעומת איש שאין בו את הסיוג הזה. כך בנויה הפרשה – "איש כי ידור נדר… ואישה כי תידור נדר".

  11. לכבוד הרב אברהם!
    כמה שאלות: 1. לגבי תוס' ב"ק טו. ד"ה השוה שכותב במפורש שלשון איש בתורה היא דוקא זכר ומה שהשווה הכתוב איש לאשה לכל דינים שבתורה זה דוקא לשון זכר בעלמא ולא איפה שכתובה המילה איש! לכן צריך לומר שצדק המגיב כאן שכתב ש"איש כי ידור" הכוונה לזכר בלבד וגם למגיב פשיטא מן הסתם שלא יחל חל על נשים אלא זה רק בגלל שהתורה גילתה בהדיא אחר כך שדין אישה בזה הוא שגם כן "כל אשר אסרה על נפשה יקום".
    אמנם לגבי מלך התוס' הזה הוא דוקא ראיה לדברי הרב- כיון שבפס' לגבי מלך לא כתוב איש אלא רק לשון זכר, (אמנם עיין רש"י מד: שמתיחס ללשון בעליו כאל זכר בלבד, וזה מתאים לפשט הדרשא בספרי) ואכן תוס' חולק עליו שם ובטו:
    לכן גם אם דבריך נכונים שצריך להבין את הדרשה מלך ולא מלכה, הראיה שהבאת לגבי איש כי ידור לא טובה בכלל?!
    ראיה חזקה לדברי הרב היא מתוס' שם טו. ד"ה אשר שרואים שבאופן עקרוני לא פוסל אישה מלדון וזה בודאי תפקיד שיש בו שררה ואולי אכן לתוס' סבירא שהדרשה בספרי היא אסמכתא כמו שהרב כותב, (אני מניח שזה הכוונה שחז"ל תלו כן בכתוב?)
    2. לא הבנתי את החידוש של הרב שאפשר להתעלם מהבנת הראשונים את דברי התנאים והאמוראים ולפסוק ישר ע"פ הבנת הספרי שלנו. אמנם מצאנו שלעיתים הש"ך ופוסקים נוספים פסקו ישר מהגמ', אבל בדחילו ורחימו, וגם אחרי שהש"ך יכתוב הסבר חדש לגמרא במשך כמה עמודים לא יכריע אלא יפסוק כספק וכאן הרב רוצה לפסוק בנושא חשוב זה כאחד מן הראשונים? האם ההגדרה של אורתודוכסיה מודרנית היא התעלמות ממסורת הפסיקה? גם אם נסכים שלרמב"ם אין סמכות לקבוע איסור האם ההבנה שלו את דברי הגמ' או הספרי שוות ערך לשלנו ואפשר לדלג עליה בטענה שאין לה אלא מקומה ושעתה?
    3. אין ספק שההצעה של הרב להעלות את הרמה של הדרישות בשביל להיות רב היא רעיון יפה, ובאמת ימנע מנשים שלא מתאימות להיות "רבות" של קהילה, אבל למה כל כך חשוב לנו שיהיו נשים כרבניות קהילה, האם זה בגלל הפמיניזם שדעת הרב שראוי לקבלו כחלק ממערכת השיקולים ההלכתית או אולי כדי ליצור להם אופק תעסוקתי מעשי? או כי באמת הרבנות צריכה את הטובים ביותר ללא התחשבות במין?
    אם זה מחמת אחד משני הטעמים הראשונים- אז נכון להוריד את הרף (כפי שעושים בצה"ל). אם לא באמת חשוב לנו שדוקא נשים ינהיגו קהילות, ואדרבא אנו רוצים רבנות ברמה גבוהה- רק בשביל להראות שוויוניים לא שווה לשנות את ההלכה המקובלת על רוב גדולי ישראל, או אפילו לפסוק כדעת מיעוט. ולכן גם אם זו אסמכתא בעלמא וגם אם דברי הרמב"ם לשעתם, האם לא נכון לקחת בחשבון שיתכן שהטעם שהרמב"ם קיבל דרשה זו נכון היום כמו פעם?
    לדעתי רב בישראל צריך להיות התלמיד חכם הגדול ביותר. למעט יחידות סגולה אין נשים ברמה של האחוזון העליון של לומדי התורה כרגע, כך שעד שלא תקום לנו דבורה הנביאה, (שאותה כן קיבלו- תוס' שם) לא נכון למנות נשים.
    סליחה אם משהו בסגנון לא ראוי.
    אשמח לתגובה, תודה רבה

  12. ועוד הערה לגבי המהות. "ההדרה" כפי שקוראים לזה אצלנו באוניבריסטת תל אביב בחוג למגדר, היא לא היחס הנכון של ההלכה אל נשים. לפי ההלכה אשה יכולה להיות רופאה, מהנדסת, טייסת לא קרבית או כל דבר אחר. נדמה לי שגם בזמן הספרי היו מלכות, ולאו דוקא לא מוצלחות, לכן יש להסתפק לגבי הטיעון שמה שאסרו חז"ל מלכה זה בגלל שזה לא עובד, ואולי בכל זאת יש סברא להחמיר ולאסור מנהיגות קהילה. ובכל מקרה אל תקרא בבקשה לפוסקים החולקים עליך מדירי נשים, ואל תדבוק במושגי השקר של של אנשי המגדר, זה לא בגלל שההלכה רוצה לעשות את הנשים למוחלשות וכל השטיויות האלו, אלא בגלל סברא כזו או אחרת שעניינה טובת עם ישראל.

  13. אברהם ווייס

    לרבי ומורי הרב מיכי דבריך מעניינים מאד, אני רק מתפלא שאתה כותב מאמר שלם על פסיקה שאתה אומר בעצמך שלא קראת!?

  14. שלום הרב מיכאל.
    אנא ראה מצ״ב בלינק
    "http://www.nrg.co.il/online/11/ART2/867/392.html

    • קראתי את הדברים, ואין לי אלא לתמוה מאד. וכי כתבתי שאין ערך ללימוד של נשים בגלל החוסר בלמדנות? או שמא כתבתי שאסור לתת להן ללמוד? במחילה, זו דמגוגיה זולה. כתבתי בדיוק את ההיפך. הטענה שלי שאליה היית אמורה להתייחס היא שאין ביניהן לומדות ברמה למדנית גבוהה (למעט בודדות ברמה של אברך טוב). ואכן, לידיעתך (אני קצת מתפלא שאת לא יודעת), ראש ישיבה נבחן אך ורק בזה ולא בשום דבר אחר עלי אדמות. התהייה האם בלי זה כל התורה שלמד היתה לשווא היא שוב דמגוגיה. וכי אמרתי דבר כזה? לימוד התורה שלו חשוב מאד, אבל ראש ישיבה הוא לא יהיה. לגבי רב קהילה זה אכן לא תמיד נדרש וחבל. עמדתי על כך בדבריי.
      אני חושב שהעלבון גורם לשיבושים בהבנת דבריי ובתגובות אליהם. צר לי על כך.
      אגב, אני לא מדבר על כתיבה דווקא אלא כמדד. אני מדבר על עצם היכולת הלמדנית שחסרה.
      שבוע טוב,

      • ראשית אבקש שלא תוריד את כותבת הכתבה לרמת האישה הנעלבת הזועקת את עלבונה. המלכה מ"המלט" מתה מזמן. ואשתמש במלכה האם מהמחזה כמשל לתגובות הנזעמות שקיבלת רק אפרש את קיומן אחרת מאשר הבינו את המלכה שומעיה.
        The lady protests too much me thinks
        לא מצביע על אמת בדברים שכתבת.
        אני בעיקר אומרת את הדברים לאחר המבחן בהלכות שבת שעברנו אתמול עם הרב ב' והרב א'. לא היה בו ולו טיפת בקיאות מעייפת ואיסוף חומרים של אסור מותר. הוא היה על טהרת העיסוק בסברות תלמודיות בהבנת מלאכות שבת, מלאכת מחשבת ותרגומם הלכה למעשה. חלק מהדברים היו עבור הרב ב' חידושים שחזר וטרח להגיד לנו שכשיחזור לביתו יעיין בהם להלכה.
        אני חוזרת ואומרת שהרב לא מסתובב במעגלים הנכונים. לצערי עולם הלמדנות ה hard core של נשים עדיין מוגבל לירושלים והסביבה (בגלל הרבה סיבות) ובמרכז יש פחות ממנו וזו הסיבה שאינך פוגש בנשים המלמדות גמרא והלכה ברמה גבוהה. הרב לא נכנס לשיעורי הגמרא וההלכה שמועברים במתן ע"י חברותי לספסל הלימודים. וגם לא את עלבונן אני צועקת. אנחנו חלוקים במהות, לא באופי של הדברים שנכתבו.

        ולגופם של דברים נוספים: הרב חזר והתעקש גם בשיחה שהייתה במתן שעולם הלמדנות דומה באופיו לעולם האקדמיה. ללא מאמר תורני ברמה גבוהה הרי שכרטיס הכניסה לעולם הפלפול הרציני, לעולם השיח הרציני, אינו מתאפשר. איני יכולה שלא להסכים יותר! מוריי ורבותיי, הרב ליכטנשטיין, הרב אריאל הולנד יבד"ל, הרב עמיטל לא עסקו, עוסק, בכתיבה. הם השקיעו את מרצם בהרבצת תורה שבעל פה כשמה ממש. תלמידיהם הם שערכו את השיעורים (חבר חדר של בעלי עשה את העבודה עם שיעוריו של הרב ליכטנשטיין) והעלו על הכתב. בעלי גם סיפר לי שזמן חורף אחד הרב ליכטנשטיין יצא לחופשה מהישיבה כדי לכתוב ולא יצא עם יצירה מוגמרת תחת ידו. כל זה לא בא להעיד על קוצו של יוד בקשר ליכולת הלמדנית והכישרון ללמד תלמידים. אם נשפוט את כמות החומר הכתוב של חכמינו לעומת מספר השנים של תלמוד תורה הרי שנעמוד נבוכים. וכי זה הדבר המשמעותי? בדברים שכתבתי הדגשתי את העובדה שלא מבקשים מאמר תורני כתנאי לראשות ישיבה וכו' ולא דיברתי על למדנות. ברור שלמדנות היא הקריטריון אך הרב חזר והצביע על הכתיבה ולכן את זה הדגשתי.

        ובתור מי שאינה נמנית עם חסידות הפמיניזם הפופולרי והפופוליסטי – אם כבר גייסנו את המלט, נחזור ונגייס את ההיסטוריה: האם טיעוניו של הרב לא נשמעים כמו אחרוני הטיעונים של המתנגדים לכניסת נשים לפוליטיקה/ עולם המחקר של המדעים המדוייקים/ עולם הפילוסופיה הכללית/ הכלכלה וכו' בטענה שבמהותן הן אינן מסוגלות לזה? האם הרב לא למד דבר מההסטוריה? איך אפשר לכתוב משפט כמו: ..ואני גם לא שולל (אם כי גם לא מאמץ) את הפרשנות המהותנית (שנשים פחות מתאימות לסוג הלימוד הזה) ? זה שרוב הנשים בעולם אינם חוקרות בכירות או כלכלניות בכירות לא מצביע על חוסר יכולת מהותני. זה קשור לכך שהרבה דברים שונים מעניינים אנשים ונשים שונים.

        אנסה לסכם: מדבריך עלה כי אם לא מגיעים לתוצרים המיוחלים הרי שזה מצביע על חוסר הכדאיות של התהליך כולו. אם אחרי 25 שנים לא נמצאות נשים ראויות הרי שתלמודן לא עלה יפה בידן. זו אמירה על התהליך כולו, אי אפשר לברוח מזה. המאמץ היה לשווא אם אין את הפרות שאתה מחשיב כדבר האמיתי. זו אינה דמגוגיה.

        בברכה

        • אני אכן לא מכיר מקרוב את העולם הירושלמי והנשי בכלל, ועדיין על משמרתי אעמודה מחמת כמה סיבות. 1. גם מאלו שמכירות מסכימות איתי, וביניהן כמה מראשות המדרשות והמלמדות בהן שכותבו במייל שלי על הקמת כתב העת לנשים. 2. היעדר הכתיבה (ראי להלן). 3. התרשמות ממה שאני כן מכיר. לדעתי אי הסכמה על זה מעידה בעצמה על חוסר הכרה עם עולם הלמדנות. זו עובדה פשוטה לדעתי לכל מי שמכיר אותו.

          כפי שכבר כתבתי לך, הכתיבה אינה מהות אלא אינדיקציה. אבל היעדר כתיבה למדנית נשית בהחלט מהווה אינדיקציה להיעדר למדנות. בין הגברים יש שכותבים ויש שלא, אבל היכן אלו שכותבות בין הנשים? האם רק מקרה הוא שאצל כולן הכל תושבע"פ? כולן הרב ליכטנשטיין ועמיטל? היכן מסתתרת כל הלמדנות הנשית של אלו שכן כותבות? מדוע ב"דרישה" אנחנו לא מצליחים לשכנע אף אישה אחת לכתוב מאמר למדני, וזאת כאשר שערי כל כתבי העת נעולים בפני נשים? הייתי מצפה שיגיע אלינו שיטפון. ואל תגידי לי שמשום מה כל הנשים ניחנו בתכונה התרומית של כתיבת למדנות למגירה ואין להן שום יצר לפרסם את יצירתן. זה לוקש שאני מסרב לאכול.

          טיעוניי ממש לא נשמעים כמו טיעוני המתנגדים לכניסת נשים לכל מיני מחוזות, ולו רק מפני שאני בעד כניסתן לכל המחוזות כולל מחוזות הלימוד והרבנות. יחי ההבדל הקטן. טענתי היא על המצב העכשווי ולא על היכולות, והיא מועלית כדי לקדם את כניסתן ולא כדי למנוע אותה.

          אכן אני לא שולל פרשנות מהותנית אם כי אני נוטה לחשוב שהיא לא נכונה. אינני יכול לשלול אותה בעיקר משתי סיבות: 1. גם פרשנות מהותנית לא עוסקת בכל אישה ואישה. הרי אמירה גורפת על ציבור ענק היא לעולם סטטיסטית ולא פרטנית. כשאומרים ששחורים הם ספורטאים טובים יותר זו אמירה מהותנית, אבל ברור שהיא לא מתייחסת לכל אדם שחור לעומת כל אדם לבן. לכן גם אמירות מהותניות צריכות להתפרש כמאפיין סטטיסטי ולא משהו שמאפיין כל אישה ואישה. את מניחה בנאליזציה של המהותנות, כעין איש קש שקל להילחם נגדו. 2. כל עוד לא הורם נטל הראיה אי אפשר לשלול את המהותנות. לכן גם אם אני נוטה לחשוב שאפשר לשנות זאת ושאין ממד מהותני, בינתיים נטל הראיה לא הורם ולכן איני יכול לשלול זאת.
          אגב, גם הבדל בתחומי העניין הוא סוג של הבדל מהותני. למה את מניחה זאת רק לגבי הבדלים ביכולת? כישורים לעסוק וליצור בתחום כלשהו בנויים מכישרון, נטייה, התעניינות ועוד.

          את שוב חוזרת על כך שלדבריי התהליך לא שווה. ולכן אחזור ואומר שמדובר בדמגוגיה. לא כתבתי זאת, ואף לא רמזתי כך ולו בבדל מדבריי (אשמח לראות אם את מוצאת ולו רמז לזה). כל דבריי אמרו בדיוק את ההיפך: כיון שאני רוצה בתהליך אני מנסה להצביע על חסמים כדי לשפר את המצב. מה שעשיתי הוא לתאר מצב כפי שאני רואה אותו במישור העובדתי. במישור הנורמטיבי (מה ראוי ולא ראוי) הבעתי חד משמעית את העמדה בעד קידום הנשים והמשך התהליך. איך הצלחת לראות בדבריי את ההיפך, זה ממש נשגב מבינתי.

  15. הרב מיכאל שלום
    ראיתי את המאמר שלך על נשים בתפקיד רבני. שאלתי היא האם בעינך יש משמעות לחלוקה של התורה במצות תלמוד תורה? האם היא חברתית או מייצגת שונות?
    אני מודע לכך שכיום ההגדרה השתנתה וכולנו בעד לימוד תורה לנשים אך האם עדין ישנו הבדל מובנה בעני התורה בתפקידים השונים?

    • אני רואה כמה מישורים שבהם יש לבחון את דבריך:
      1. אני לא משוכנע שאכן החלוקה הזאת היא מהותית. ראשית, חשוב להבין שזה לא כתוב בתורה אלא יוצא מדרשה: בניכם ולא בנותיכם. בדבריי במאמר הערתי על סוג הדרשות הזה. בהחלט ייתכן שחז"ל דרשו זאת לפי הנסיבות בזמנם והיום היו דורשים אחרת.
      2. אני לא בטוח שאני מבין את השאלה על שונות או משהו חברתי. כוונתך שונות מובנית לעומת הבנייה חברתית מקרית שאפשר לחרוג ממנה? על כך דיברתי בסעיף הקודם. ברור שבזמן חז"ל הם ראו שונות, השאלה האם זה מצב זמני או משהו מובנה. איני רואה הכרח לכאן או לכאן.
      3. גם להיום התפקידים יכולים להיות שונים רק בגלל מצב עכשווי שמועד לשינוי, והוא אכן משתנה כל הזמן.
      4. ככלל, אני לא מאמין בהכללות. גם אם יש הבדל סטטיסטי בין נשים לגברים זה לא אומר שכל הנשים לא ראויות וכל הגברים כן. לכן עדיין אישה שמגיעה ואתה רואה שהיא למדנית ומתאימה אין היגיון לדחות אותה רק בגלל שהיא שייכת למגדר שבאפן סטטיסטי פחות מתאים. זו בדיוק ההגדרה לאפלייה (שנסמכת על הכללה נכונה, ודוחה מכוחה אדם ספציפי בלי לבדוק את כישוריו). הכללות הן לעולם לא טיעון ענייני, ולא בגלל שאינן נכונות אלא בגלל שהן הכללות. הרי מאז ומעולם היו נשים בודדות שלמדו (ברוריה ועוד) ודבורה שדנה (לפחות לחד תירוץ בתוס').
      5. אם אני צודק שאין מניעה הלכתית למנות נשים לתפקיד, אז אתה יכול לומר שלדעתך זה לא כדאי אבל לא שזה אסור.
      6. לאור כל האמור, גם אין איסור הלכתי וגם לגופו של עניין אין היגיון לומר שכל הנשים לא מתאימות. מכאן עולה שהכי סביר לבחון כל מועמד/ת לגופו ולפי המקום והזמן, ובוודאי לא להילחם בתחנות רוח.
      7. אם אתה עצמך מסכים שהמצב כיום השתנה לגבי לימוד תורה לנשים, כיצד ניתן לקבוע שההבדלים לגבי מינוי לתפקיד נותרו כשהיו? אין לנו אלא מה שעינינו רואות.

      • זה שלכל כלל יש יוצא מהכלל זה ברור. השאלה האם החינוך וההכוונה הכללית לנשים תמשיך להיות העדפת משפחה על פני התפתחות רוחנית תורנית וממילא גם לא תהינה גדולות דור. או שגם זה השתנה והכול פתוח ותלוי בבני הזוג מי יתמסר לתורה.

        • אני חושב שהחינוך פחות חשוב, וזה תלוי בשאלת הפמיניזם, ולא עסקתי בה. השאלה מה עושים עם מי שכן חפצה בתורה וכן צמחה מבחירתה, בין אם התחנכה לזה ובין אם לאו. אין לי עניין לדחוף נשים דווקא לכיוון זה או אחר, אבל חשוב לי לאפשר למי שחפצה ומתאימה להתקדם בתורה. מניעה ממנה להתקדם הוא עוול בלי קשר לשאלה האם דוגלים בפמיניזם אם לאו.

  16. סתם נקודה צדדית; הפסוק "איש כי ידור נדר" בפשטות מדבר בגברים בלבד, ורק אחריו מופיעים דיני נשים הנודרות, נערה בבית אביה, בבית בעלה, ואח"כ גם דיני אלמנה וגרושה (רווקה סתם לא נכתב דינה, א"כ פשוט שדינה כגרושה ואלמנה).
    כמובן שהמשך המקורות המובאים "השווה הכתוב אישה לאיש" וכו' ודאי צריכים לימוד, אבל דווקא פסוק זה אינו בכלל התמיהה.

    • כבר ציינתי לעיל שתוס' ב"ק טו מסביר שהשווה הכתוב איש לאישה זה לא איפה שכתוב במפורש לשון איש.
      חבל שאנשים ( כולל הרב אברהם, אאלא אם כן סתם בחר לא להתייחס לתגובה שלי) לא קוראים תגובות שיותר ארוכות מכמה שורות.
      יותר חבל שלא מתיחסים למקורות רלוונטיים ובסיסייים כשכותבים מאמר תורני.

      • וחבל גם שהרב ממשיך בדרכו הלא נכונה:
        לגבי התגובה שגם בניכם ולא בנותיכם סותר את הכלל של בשווה הכתוב- פשוט וברור שכמו לשון איש גם לשון בן היא דוקא זכר.
        אם נמשיך עם ההגיון הזה- אז גם אפשר להגיד שבן של גויה ויהודי הוא יהודי- שכן גם זה בא מדרשה באותו סגנון- כי יסיר את בנך…
        מודים דרבנן היינו שבחייהו

  17. אחר כך ראיתי שיש אחרונים שסוברים שהרמב"ם לא מקבל את הכלל של תוספות, ולשיטתו גם שכתוב איש הכוונה לשני המינים. לכן ניתן לומר ששתי הדרכים בקריאת הפסוק איש כי ידור קבילות.
    ועדיין לומר שמיעוט נשים מלימוד תורה הוא לא לימוד גמור וכן הפסול לעדות אינו מדאורייתא אלא כעין אסמכתא- בעייתי ביותר, האם כל המקרים שפסקו בי"ד שקידושין לא חלו כי היו רק נשים ולא גברים ולא הצריכו גט- טעו בהלכה כיון שמדאו' נשים כשרות לעדות?!

  18. מה אתם מתפלאים? מיכאל אברהם מגדיר את עצמו (בראיון לדיוקן) אורטודוקס מודרני על גבול הקונסרבטיבי​ (סיפוח עכשיו?!) ולסלף איזה ספרי בהחלט לא ביג דיל בשבילו.

  1. פינגבק: בתגובה ל"הדרה שיוצרת בינוניות" | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: