ריבוי הרבות האורתודוקסיות הביא לפני כשבוע את 
ההנהגה הרבנית של ה–OU לפרסם פסק הלכה האוסר על הקהילות המשתייכות אליהם ברחבי ארצות הברית להעסיק נשים בתפקיד "רבה". שני הצדדים מנסים להבהיר את עמדתם בסוגיה הבוערת ביותר ביהדות ארצות הברית

אם תבקרו בבית הכנסת HIR שבריברדייל ניו יורק, תשימו לב תוך שניות מספר שלא מדובר בבית כנסת אורתודוקסי–מודרני רגיל: המחיצה נמוכה מהרגיל בבתי כנסת אורתודוקסיים בארץ ובעולם, הבימה נמצאת בין עזרת הגברים לעזרת הנשים (ושתיהן באותו הגודל), ובמהלך התפילה תוכלו לשמוע דבר תורה מאחת משלוש ה"רבות" האורתודוקסיות, אשר אף מובילות חלק מהתפילות ("מי שבירך" ועוד חלקים אחרים).

בית הכנסת, שהוקם על ידי הרב אבי וייס, מוגדר כ"אורתודוקסי פתוח" (Open Orthodox) – תת זרם שמתפתח בשנים האחרונות בקרב יהדות ארה"ב, הפורץ דרך בתחומים הלכתיים רבים ומעורר סערה בקרב ממסד הרבנים והעסקנים. ב–HIR ישנם שלושה רבנים ושלוש רבות שמנהיגים את הקהילה. ה"רבות" הן בוגרות "ישיבת מהר"ת" (מנהיגות רוחניות הלכתיות), שהוקם על ידי וייס, יחד עם הרבה הראשונה, שרה הורוביץ.

לישיבה כבר 12 בוגרות ועוד עשרות שלומדות לקראת ההסמכה המיוחלת, והזרם הגובר גרם לפני כשבוע להנהגה האורתודוקסית של ה–OU (ההתאחדות האורתודוקסית) להוציא פסק הלכה האוסר על הקהילות המשתייכות להתאחדות ברחבי ארצות הברית להעסיק נשים בתפקיד "רבה". במסמך נכתב בין היתר: "אנחנו מאמינים שאישה לא צריכה לקבל מינוי לתפקיד אשת דת".

בהתייחסם לשמות תפקידים אשר ניתנו לנשים שהוכשרו והוסמכו למשרות בקהילות אורתודוקסיות שונות, כתבו בהתאחדות: "הגבלה זו חלה גם על תארים אחרים לנשים שמרמזים על מעמד של אשת דת, וכן על מינוי נשים לבצע פעולות דתיות על בסיס מתמשך וקבוע“.

לגבי התפקידים שמאושרים לנשים ב–400 בתי הכנסת של הארגון, נאמר כי הם כוללים העברת שיעורים והרצאות, תפקידי הנהלה, חברות בצוות בית הכנסת בהיבט הקהילתי וחברתי, עבודה כמורה כדי להשלים את עבודתם של הרבנים וייעוץ לנשים בתהליכי גיור. סגן נשיא ה–OU אלן פייגן אמר לעיתון ה"ג'ואיש וויק" כי בשנים האחרונות הסתמנה מגמה של עלייה במספר בתי הכנסת שמעסיקים או מתכננים להעסיק נשים בתפקידים רבניים, ולכן "החלטנו שהגיע הזמן להגיב".

"אנחנו נשות הלכה"

בשנים האחרונות, קהילות אורתודוקסיות שונות בארץ ובעולם נפתחו לאפשרות של נשים בתפקידים רבניים. בשנת 2009 הקים הרב אבי וייס את ישיבת מהר"ת בניו יורק, ובה הוסמכה הרבה האורתודוקסית הראשונה. בישיבה לומדות כיום 28 נשים ותשע מהבוגרות מועסקות בתפקידים רבניים בבתי כנסת שונים.

אחת מאלו שלא אהבו את ההתבטאות של רבני ה–OU היא הרבה ענת שרבט מבית הכנסת HIR בריברדייל, אשר משמשת בשנתיים האחרונות כ"רבה" ושנתיים קודם לכן הייתה בגדר "מתמחה".

"המלחמה הזאת מאוד עצובה לי", היא אומרת השבוע, "העובדה שלמדתי ושאני יכולה להשתמש בידע שלי ולתת ממנו לאחרים מעשירה אותי, אך גם מעניקה לאחרים ולאחרות. המלחמה הזאת פשוט לא במקום. כמה שמחה נותן לימוד התורה, כמה אני מסופקת מהעניין הזה.

"הייתה אישה בקהילה שלנו שאמרה לי: ענת, אף פעם לא הרגשתי שאני זקוקה לרב, הייתי מנותקת מהעולם הזה. מאז שהגעת לקהילה שלנו אני מרגישה את הצורך הזה, את הרצון בליווי רוחני. יש לאנשים אתגרים קשים וכואבים, ואני שמחה להיות שם בשביל אותם אנשים שמרגישים נוח עם דמות נשית". על המכתב של ה–OU היא אומרת: "העניין הזה שמצרים את צעדיי באמת כואב לי. חבל ששבעה רבנים יוצאים עם מניפסט כזה, כשיש הרבה תשובות הלכתיות הקובעות כי אין לאישה בעיה לפסוק".

שרבט, נשואה ואם לארבעה, הגיעה לארה"ב מרעננה עם משפחתה לפני שמונה שנים. לדבריה "בארה"ב יש כבר הרבה מאוד שנים נשים המשמשות כנשיאות בתי כנסת, כחלק מצוות ההנהגה או כיועצות הלכה; נשים מדברות מול קהילות מעל הבימה – כך שהתהליך הזה מתקיים מאליו".

מה ההבדל בין רב לרבה באורתודוקסיה המודרנית?

"אני חושבת שבאורתודוקסיה נשים עדיין לא יכולות להיות כמו גברים בכל מיני מישורים: לא אתיר נדרים או אצטרף למניין, שזה ברמה היומיומית. אך אני למשל כן אתן דברי תורה בין מנחה לערבית או אחרי שחרית, אני גם מנהלת תפילות, אני סופרת עשרה גברים ואז מתחיל המניין".

מה זה "מנהלת תפילות"?

"למשל אם יש שאלה אם צריך להגיד תחנון או לא. כל השאלות ששואלים רב בתפילה או בכלל – אני בעלת הידע, ואני באותו רגע נותנת את התשובות. אם יש מישהו שמגיע לבית הכנסת בעקבות יארצייט ולא יודע מתי להגיד קדיש או איך – אני עוזרת בכל העניינים האלה. אני גם תומכת מאוד בצד של הנשים; אצלנו נשים גם אומרות קדיש, אז אני עומדת על ידן, תומכת בהן רגשית. בכלל, אני תומכת בכל אישה המגיעה לעזרת נשים. אם למשל מישהי רוצה להגיד הגומל, זה עוזר שיש תקשורת עם הצד של הגברים כדי לנהל את הסיטואציה".

אולי הרבנים מה–OU מפחדים שאתם מתקרבות לקהילה הקונסרבטיבית, ורוצים ליצור גבולות ברורים.

"אני מבינה את האיזון בין מסורת לבין חידוש, הוא מאוד רגיש ועדין וצריך לעשות אותו בחכמה. אבל אנחנו כבר שם, זה כבר מתרחש, זה קורה. כשיש איתותים מהשטח צריך לראות מה קורה בפועל. אני והחברות שלי יכולנו להיות רבות בזרמים הליברליים, אבל החלטתי שלא לעשות את זה שם, זאת מפני שאני שייכת לזרם האורתודוקסי; זה הבית, המשפחה שלי, השפה שלי – אני לא רואה דרך אחרת. אני לא יכולה לחיות מחוץ לאורתודוקסיה מפני שאני אורתודוקסית, ולכן זו בכלל לא שאלה. אנחנו נשות הלכה, ולא עושות שום דבר מחוץ למסגרת הזאת. הפחד הזה הוא פחד של אנשים שלא מכירים, וחבל".

שרבט מספרת כי היא תמיד רצתה ללמוד לקראת הסמכה לרבנות, אך עד השנים האחרונות לא יכלה לעשות זאת. "בגלל זה עשיתי דוקטורט בתלמוד", היא אומרת. "לא רציתי להיות באקדמיה לטווח הרחוק, הרצון ללמוד הביא אותי למקום הכי גבוה שיכולתי, אבל רציתי לפתח את האפשרויות גם בלימוד ההלכתי. ברגע שהרבה הורוביץ הוסמכה ופתחה את ישיבת מהר"ת – היה לי ברור שאני ממשיכה בכיוון הזה.

"איזה צער זה לעמוד מהצד, ללכת לבית הכנסת ולהיות פאסיבי", היא אומרת על הרקע לרצון שלה להתעמק ביהדות. בין השאר היא מספרת: "כאשר אני עולה לבימה כדי להעביר את הדרשה שלי, או להוביל את תפילת 'מי שבירך', אני עולה מהכיוון של עזרת הנשים – וזו לא בעיה מפני שהבימה באמצע". כשאני שואל אילו תפילות היא מובילה, שרבט עונה: "מי שבירך לחולים, מי שבירך לחיילי צה"ל ומי שבירך כללי לארה"ב ולכל יושבי תבל. לאחר מכן אף אומרים תפילה לשלום מדינת ישראל.

"אני לא אומרת שהשינוי הוא דבר קל", היא ממשיכה, "אבל אם זה נעשה במסגרת הלכתית של צניעות, של דברים שבקדושה, בתוך מסגרת שממשיכה את אותה מסורת – אני לא רואה את הבעיה. למה להדיר את הנשים מהיופי ומהשמחה הגדולה הזאת? לכל דבר חדש הייתה בהיסטוריה התנגדות. זה דבר שהוא טבעי. אבל אני חושבת שלאנשים שמתנגדים כדאי לגשת ולראות מה זה, להיות מעורבים, לראות איך הם מרגישים כשהם מכירים את זה".

 ההגדרה היא הבעיה

ה–OU הוציא שני מסמכים בעניין. האחד מהם הוא פסק הלכה בן 17 עמודים שעליו חתומים שבעה רבנים מהזרם המודרן אורתודוקס, רובם קשורים ל"ישיבה יוניברסיטי" בעבר ובהווה. במסמך זה הם מסבירים את תהליך הבירור ההלכתי שהוביל אותם למסקנתם. במסמך נוסף, שעליו חתומים הנשיא מויש ביין, היו"ר וסגן הנשיא של ה–OU, הם מסבירים ל"בעלי הבתים" את הנימוק לכך שאין להגדיר אישה כ"רבה" בקהילה האורתודוקסית, ומפרטים מהם התפקידים שנשים יכולות למלא. הם מדגישים בצורה שלא משתמעת לשתי פנים: אם תרצו להיות חלק מה–OU, אלה הגבולות שלנו. אם לא תצייתו – לא תהיו חלק מאיתנו.

נשיא ה–OU מויש ביין לא מבין על מה המהומה: "אני לא מבין על מה כולם גועשים ומתרגשים בקהילה האורתודוקסית בארה"ב. הרי התבטאנו כך לפני עשרות שנים, עוד כשהתנועה הקונסרבטיבית התחילה להסמיך נשים לתפקידים רבניים בשנות ה–70 וה–80. אמרנו אז ואמרנו גם היום שזה לא מתאים להלכה ולמסורת, כך שמבחינתנו לא מדובר בעניין חדש או בעמדה חדשה".

ובכל זאת, המצב שקיים היום בקהילות האורתודוקסיות בארה"ב שונה בתכלית מזה שהיה בשנות ה–70. ביין מסביר כי "מה שעורר את תשומת הלב כעת הוא שחלק קטן מבתי הכנסת של ה–OU התחילו לגייס נשים שישמשו כחברות בצוות הרבני שלהם, דבר שלא היה מקובל עד כה. רבנים רבים מבתי הכנסת של ה–OU באו אלינו ושאלו: 'האם העמדה הזאת מקובלת עליכם? האם שיניתם את דעתכם מהקביעות בעבר?'. זה הטריגר לכתיבת המסמך המדובר".

ביין מאשר כי אכן מדובר בארבעה בתי כנסת השייכים לארגון, שבהם מכהנות נשים בתפקיד רבני. כאשר אני שואל אם הם ימשיכו להיות חברים ב–OU הוא משיב: "בפסק ההלכה ביקשנו משבעת הרבנים מספר דברים: להגיד לנו מה אישה לא יכולה לעשות בבית כנסת, אבל גם מה היא כן יכולה לעשות במסגרת ההלכה. דבר נוסף שביקשנו הוא נימוק הלכתי לכך. אם תקרא את הפסק, תראה שמה שהרבנים האלה איפשרו יותר מאפשר ממה שהיה מוכר עד כה. למשל, אישה יכולה להיות מוגדרת scholar in residence קבועה בצוות – כעת זה מקובל, ועד עכשיו בהרבה בתי כנסת זה לא היה מקובל בעליל". הוא מבקש להבהיר: "לא ביקשנו הנחיות למה שכל קהילה צריכה לעשות, אלא רק מה קהילה המעוניינת בכך יכולה לעשות". הוא מוסיף כי בכל הקשור ל"תפקידי ייעוץ או ליווי רוחני – זה בסדר אם קהילה רוצה שאישה תהיה בצוות המקצועי של בית הכנסת ותעשה זאת".

אז אם אני מבין נכון, רק השם "רבה" או מהר"ת הוא הבעייתי.

"זה לא רק השם או ההגדרה, אלא גם דברים הקשורים לתפקידי הרב בקהילה שאישה לא אמורה למלא. למשל, העברת הדרשה השבועית במהלך התפילה בשבת. את זה הרב עושה. תבין, אם קהילה רוצה ללכת לפי ההנחיות שפרסמנו, ושכל הצרכים שלהם ייענו – הם יוכלו כמעט לחלוטין לעשות זאת אם ילכו על פי הכללים. יש להם שתי אפשרויות: או שיגידו שהם לא מכירים בפוסקים האלה כמקובלים, ואנו מקווים שזה לא יקרה, או שיפנימו שהם יכולים להשיג את מה שהם רוצים לפי ההנחיות של רבנים אלה".

איזה מידע בעייתי בעיניכם הגיע לרבני ה–OU בעניין ה"רבות" האורתודוקסיות?

"קודם כול, ההגדרה 'רבה' היא בעייתית, כי זה מרמז שאישה יכולה להיות רבה קהילתית למרות שהפוסקים אומרים שזה אסור. בנוסף, יש את העניין שנשים לא יכולות להיות פוסקות הלכה, ואילו בישיבת מהר"ת אומרים לתלמידות שם שבתום לימודיהן הן יוכלו לפסוק. הרבנים שלנו אומרים שזה לא בסדר".

לגבי פעולות נוספות ששרבט סיפרה לנו עליהן, כגון הובלת תפילות "מי שבירך" ועוד הוא מבקש לא להגיב. "אני לא יודע. ייתכן שזה בעייתי. אני לא מכיר את הרש"י על הפסוק הזה", הוא צוחק.

חוסר נוחות עם החדש

מאז פרסמו את פסק ההלכה לפני כשבועיים, ביין מספר שהוא מקבל כמה סוגים של תגובות מהציבור האורתודוקסי. "יש קהילות מודרניות שאומרות 'זה לא מקובל עלינו' או 'זה מעליב, הרי גברים ונשים שווים ולא צריכים להיות הבדלים ביניהם'. אנחנו לא מופתעים מהתגובות מבחינה סוציולוגית, אלא מבחינה יהודית–אורתודוקסית. אך יש גם את אלה שאומרים לי: 'שנים שאנחנו מחכים שתשללו את ההגדרה הזאת'. כמובן שיש גם את אלה שטוענים: 'מה חדש כאן, הרי אמרתם שנים שזה לא מקובל, מה החידוש?'".

ביין מסכם: "כאשר התנועה הרפורמית או הקונסרבטיבית מכשירה 'רבות' אז הן 'רבות', אבל כשזה תחת האורתודוקסיה? זה בעייתי. אני מקווה מאוד שלא יהיה פיצול בקהילה שלנו. אנחנו לא שינינו את עמדתנו, ואנו ממשיכים עם אותו מסר ששידרנו זה עשרות שנים. חשוב להבין שלא מדובר רק בארבע קהילות. הרי ישיבת מהר"ת מנסה להכשיר עוד ועוד נשים כאלה, כך שמדובר בתופעה שהיא גדולה יותר משחושבים".

מי שמצטרף לביין הוא נשיא הכבוד של ארגון ה–RCA (הסתדרות הרבנים דאמריקה) הרב לני מטנקי, תושב שיקאגו. "מדובר בסיטואציה מאוד פשוטה", הוא אומר לנו השבוע. "היו אנשים באורתודוקסיה שעשו קמפיין לשינויים גדולים שהם לא בגישה הנורמטיבית או בקונצנזוס. הם החליטו לגרום לשינוי ולראות כיצד יגיבו לכך". לדבריו של מטנקי, מדובר בשינויים מהותיים באורתודוקסיה היהודית האמריקנית, המתרחשים לא יותר מ–6 שנים.

"אנשים מחמיצים את העובדה שיש הבדלים בין התפקידים של רב בישראל ובארה"ב. בישראל יש רבנות ראשית ובעקבות כך ברור מי מוכר כרב ומי לא. בארה"ב זה לא ככה: יש הפרדה בין דת ומדינה ולכן אין גוף עליון שיכול להחליט למי יש הסמכות לערוך חופה. בארה"ב כמעט כל אחד יכול לערוך טקס חתונה דתי". מטנקי מספר כי "הקורא הישראלי בטח יופתע לשמוע, אבל האבסורד הוא שכל אדם בארה"ב יכול לקבל הסמכה באינטרנט כ'איש דת' שעורך טקסי נישואים דתיים – והחתונה תוכר על ידי המדינה".

עוד הוא אומר כי ישנן גישות שונות לגבי תפקידה של "רבה" אורתודוקסית. "אם ניקח למשל את הרב שלמה ריסקין מאפרת – מבחינתו אישה לא יכולה לומר את הדרשה במהלך התפילה". זאת בניגוד לעמדה של הרב אבי וייס ושל ישיבת מהר"ת. "יש הרבה בתי כנסת בארה"ב שיש בהן אישה שהיא מרצה קבועה או אורחת, אבל היא תדבר בסוף התפילה. בכך אין בעיה.

"ההצהרה הזאת של ה–OU באה בעצם להבהיר שלהלכה לא נוח עם המצב החדש שנוצר, ושמדובר בשינויים שאותם רבנים יזמו על דעת עצמם. אי אפשר להגיד שהם דוחפים אנשים החוצה מהזרם האורתודוקסי, הרי אלה שעשו מעשה שנוי במחלוקת הם שגרמו לכך. יש מגוון רחב של רבנים אצלנו, אבל אני מאמין גם שיש גבולות לאוהל הזה". מטנקי מוסיף כי הארגון שבראשו הוא עומד התבטא שלוש פעמים במהלך השנים האחרונות נגד התפקיד של "רבה" אורתודוקסית. "זה נגד המסורה ונגד ההלכה". בהסתכלות לאחור הוא אומר: "בדיעבד חבל שלא סיפקנו הסבר ארוך כפי שעשו כעת ב–OU. לא השכלנו לנהוג כך".

עוד בשנת 2010 כתבו בארגון כי "נאסר על חברי ה–RCA שלהם תפקידים במוסדות אורתודוקסיים להכשיר נשים לרבנות אורתודוקסית, ללא קשר לשם שבו ישתמשו". עוד אסרו על החברים "למנות או לאשר מינוי של אישה לתפקיד רבני". ב–RCA ביקשו לסייג: "החלטה זו אינה מתייחסת ליועצות הלכה, לתלמידות חכמים בקהילה ועוד".

מטנקי מביא לדוגמה פסיקה של הרב דב לינזר, ראש ישיבת "חובבי התורה" (שאותה הקים הרב אבי וייס), שלפיה אישה יכולה לסדר קידושין ולהגיד את ברכת האירוסין. "אנחנו, הרבנים בזרם המרכזי של האורתודוקסיה, לא מקבלים את הפסק הזה".

על המסמך של ה–OU מוסיף מטנקי: "ישנם מספר תפקידים שרק רב, שהינו גבר, יכול לעשות: חתונות, לוויות ואירועי מעגל החיים היהודי, פסיקה ואף דרשה בבית הכנסת במהלך התפילה. מדובר בפונקציה של גברים, של רב בית הכנסת, לא של אישה. אך במסמך יש גם המלצות לתפקידים לנשים, דבר שייתן מענה לאותן קהילות פרוגרסיביות. למשל, בבית הכנסת 'לינקולן סקוור סינגוג' יש אישה שהיא מורה קבועה, ברמה תורנית מאוד גבוהה – ואנחנו אומרים שזה טוב. בקהילות שרוצות את זה ונוח להן עם זה, שזה יפיץ את אור התורה – אנחנו רוצים את זה".

גבולות ברורים

הרב מטנקי מוסיף כי "אין ספק שמדובר בהתבטאות מאוד חריגה של ה–OU. הפעם האחרונה שבה הוציאו מסמך בסדר גודל שכזה הייתה לפני כ–50 שנה סביב המחיצה. אמרו שבתי כנסת בלי מחיצה לא יכולים להיות חלק מה–OU. בשיקאגו היו בתי כנסת אורתודוקסיים עם ישיבה מעורבת, זה היה מאוד מקובל עד אז. אבל מחיצה זה די שחור או לבן. אישה בתפקיד 'רבה' זה לא. יש הרבה שטחים אפורים".

איפה בעיניך יהיה העולם הזה בעוד כמה עשרות שנים?

"ייתכן שבעתיד נסתכל על הדברים אחרת. לפני 50 שנה, אם הדיון הנוכחי היה עולה בוודאי שהיה קונצנזוס נגד. כשהתנועה הקונסרבטיבית הסמיכה נשים הייתה החלטה של ה–RCA יחד עם ה–OU נגד התופעה. אף אחד לא אמר שום דבר על כך. אבל הדברים השתנו מאז, ויש יותר אפור. אבל עדיין יש גבולות ברורים. צריך להבין שאנשים בלי סמכות קיבלו החלטות מרחיקות לכת, והם אלה שגורמים לחיכוך הזה – לא אנחנו".

בישיבת מהר"ת הוציאו תגובה רשמית לפסק ההלכה של ה–OU: "נשים המשמשות כרבות הן התפתחות חיובית של הקהילה האורתדוקסית, ואף של היהדות בצורה הרחבה יותר. בצורה הכי פשוטה שיש: המשמעות היא שהגדלנו את מספר אנשי הספר המוכשרים והמוסמכים להוביל את קהילותינו". כך אמרה אריאל גרוברמן ויינר, יו"ר צוות המנהלים של ישיבת מהר"ת. היא מזכירה גופים אחרים שאימצו את המושג "רבה" או "מהר"ת" מאז כגון מדרשת לינדנבאום.

בישיבת "חובבי התורה" הגיבו אף הם לפסק וכתבו: "אנו מאמינים בחשיבות של קידומם של גברים ונשים כאחד לתפקידי מנהיגות אורתודוקסיים בעולם הלימוד היהודי ובעולם פסיקת ההלכה. אנו מאמינים כי לגברים ולנשים יש מקום בתוך המסורת שלנו, לא רק למלא תפקידים אלא אף לשאת תארים שמשקפים את ההבנה שלהם עצמם ושל הקהילה ביחס לתפקיד זה".

עוד צוין: "אנו מעריכים את העובדה שבפסק ההלכה האחרון שפרסמו, ה–OU מחפשים את האחדות ואת הקבלה של דרכים שונות בתוך הקהילה האורתודוקסית, כגון אי ההסכמות שיש לגבי יועצות הלכה".

נשיא מכון שלום הרטמן הרב ד"ר דניאל הרטמן חושב שבכלל לא צריכים להיות גבולות לתפקיד הרבה האורתודוקסית. "למה צריך גבולות? הרי ישנן נשים תלמידות חכמים, ואילו התואר 'רב' כיום הוא שונה ממה שהיה פעם. זו כבר לא אותה מסורת שעברה מדור לדור החל ממשה רבנו. הסמיכה הזאת כבר לא קיימת. התואר 'רב' אומר שאתה בעל ידע רחב ומנהיג רוחני. האם אישה יכולה להיות עדה? אני חושב שכן. המחשבה שנשים מחוברות בהגדרתן ל'עבדים' ו'קטנים' כבר לא מתאימה כיום. יש תחייה של לימוד תורה לנשים, צריך להכיר בכך. היהדות צריכה לאמץ את זה".

מההיכרות שלך עם הקהילה היהודית בארה"ב, האם הביקורת של ה–OU תמגר את התופעה, או אולי דווקא תגדיל אותה?

"חד משמעית זה יהפוך את התופעה ליותר פופולרית. כשאתה מנסה להילחם בתופעה כזו שנולדת מהשטח – זה רק מעצים אותה. כשהרב יגאל לוינשטיין מהמכינה בעלי קרא להומואים ולסביות 'סוטים' זה גרם לאלפי יהודים אורתודוקסים ללכת למצעד הגאווה. הרי אולי פעם היה נהוג לדבר ככה, היום זה לא מקובל. הביקורת גורמת לאנשים להחליט איפה הם עומדים בנושא. הרי לא כולם גיבשו עד כה עמדה.

"בעיניי, בעוד עשרות בודדות של שנים בכל רחבי האורתודוקסיה תראה נשים בתפקיד 'רבה'. כמובן שלא בכל מקום, אבל זה יהיה פופולרי יותר מהיום. תהיה מחלוקת באורתודוקסיה בין אלה שמרגישים ש'חדש אסור מן התורה' לאלה שלא. הפסק של ה–OU זו יריית הפתיחה למשהו שכבר התחיל".

חשש ממדרון חלקלק

מי שמסתכל על הפולמוס הזה בצורה אובייקטיבית יחסית הוא הסוציולוג היהודי–אמריקני סטיבן מ' כהן, המומחה ליהדות ארה"ב. "בעיניי זה נראה שיש מאבקים גוברים על הגבולות של האורתודוקסיה באמריקה; הדחיפה נגד רבות אורתודוקסיות היא רק חלק קטן מפוש גדול יותר נגד האורתדוקסיה הפתוחה, מניסיון לאפיין אותה בצורה יותר ליברלית". כהן מפרש את הפסק המדובר בכך ש"נשים רבות מבחינת רבני ה–OU הן חלק ממדרון חלקלק אל עבר היהדות הקונסרבטיבית, שזה אסון מבחינתם".

ברמה היהודית אמריקנית הכוללת הוא אומר כי "ההחלטה עוד יותר מצערת – זה עוד מכשול בין האורתודוקסיה לבין שאר יהדות אמריקה, שצריכה נואשות את ההשפעות החיוביות של האורתודוקסיה".

לדבריו, "כל צורת יהדות מתבוללת בסביבה שלה. האורתודוקסיה בישראל הפכה להיות היהדות של הממשלה, זה הבדל חד מהתקופה שבה האורתודוקסיה הייתה אנטי ציונית או לא ציונית. בהקשר האמריקני, יש דחיפה חזקה לשוויון מגדרי, וחוקים דתיים שמדגישים הבדלים בין המינים מנוגדים לחברה שבה הם חיים. היהודים של האורתודוקסיה המודרנית הם חלק בלתי נפרד מהחברה האמריקנית, ומושפעים ממנה".

המודרן אורתודוקסים נמצאים בשלב אבולוציוני בדרך ליהדות הקונסרבטיבית, או שאין קשר ביניהם?

"לא. כמעט אין השפעה של היהדות הקונסרבטיבית על האורתודוקסיה. האורתודוקסיה תמיד התלבטה כמה להיות חלק מהחברה הכללית וכמה להתבדל. אם בדור של סבא שלי אף אחד לא התבולל וכולם דיברו יידיש, כיום המצב שונה. חלק מההתבוללות בלתי נמנעת, לעתים אף פרודוקטיבית".

אם רק 10 אחוזים מיהודי ארה"ב הם אורתודוקסים, ורק שליש מהם מודרן אורתודוקסים, כמה השפעה בעצם יש לציבור כה קטן על שאר יהדות ארה"ב?

"למודרן אורתודוקס היהודי–אמריקני השפעה ניכרת על יהדות ארה"ב; הם הגשר בין הקהילה החרדית לבין הקהילות ההולכות ומצטמקות של הרפורמים והקונסרבטיבים, וגם לאלה שאין להם שיוך לזרם. יש להם השפעה טובה על היהדות הלא אורתודוקסית: על המחויבות ללימוד תורה, לשמירת השבת, לאמונה ואף לקשר לישראל. בגלל זה חשוב שהאורתודוקסיה תהיה במשחק".

בכלל, למה המוסד של רבות אורתודוקסיות פופולרי יותר בארה"ב מאשר בישראל?

"לישראל יש הסתכלות מסורתית יותר על הדת, ושנית, לישראל יש רבנות ראשית שנתמכת על ידי הממשלה. הרבנות בישראל לא נסמכת על אהדה או פופולריות כדי להמשיך ולפעול. הרבנות חופשית מהשפעה של הציבור".

האם בעיניך יהיו יותר נשים בתפקידי רב בעוד עשר או עשרים שנה?

"בוודאות. מפני שיש מספיק אנשים שרוצים את זה. אמנם רוב האורתודוקסיה נגד התופעה, אבל המיעוט הולך וגובר. הרי האורתודוקסיה למשל מושכת יהודים מהתנועה הקונסרבטיבית שרוצים להיות למדנים ומחויבים יותר, אבל הם מביאים איתם את השוויון המגדרי שעליו גדלו והתחנכו".

*

אם לרגע אחד נעזוב את הפרשנויות, כנראה שהשטח לא עומד להשתנות בעקבות דרישת ה–OU. עדות לכך ניתן למצוא בדבריה של ראשת ישיבת מהר"ת, הרבה האורתודוקסית הראשונה שרה הורוביץ: "יש לנו כיום יותר תלמידות בבית המדרש מאשר אי פעם. בנוסף, הדרישה להעסקתן של הבוגרות שלנו גבוהה, ואנחנו כבר רואות את השינויים שנשים עם הסמכה לרבנות עשו בקהילות שלהן, בכל רחבי העולם".

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"א שבט תשע"ז, 17.2.2017