הדרך רצופה כוונות טובות | יואב שורק

מתוך רגישות למה שנראה כדמעת העשוקים, מאמצים אנשים טובים את מגמת הלגיטימציה והנורמליזציה של חד–מיניות – תוך אימוץ שלל הנחות הסותרות את התורה ויוצרות עוד ועוד אומללות וסבל

 

אין ספק שנפל דבר השנה בירושלים. מצעד הגאווה שהתקיים בעיר היה לא רק מאובטח לעייפה אלא גם רב משתתפים באופן חסר תקדים, ובלטה בו במיוחד הנוכחות של רבים מהציבור הדתי בעיר, ביניהם רבים שאינם להט"בים אלא פשוט באו כדי להזדהות.

בעיני יותר ויותר אנשים, המאבק ללגיטימציה של שלל הזהויות המיניות הוא עניין של כבוד האדם ושל שוויון, של הגנת החלשים ושל סובלנות לאחר. הניצחון הגדול ביותר של התנועה הלהט"בית טמון בעובדה הזו – כלומר בכך שאנשים טובים רואים כך את הדברים. רבים מחבריי שבאו להזדהות הם אנשים טובים, מוסריים ונוחים לבריות, וכיוון שכך הם רואים את המאבק הרי שהם מצטרפים אליו. טבעי שיעשו כך גם אם הם דתיים; הרי "ואהבת לרעך כמוך" הוא, אחרי הכול, הכלל הגדול בתורה.

אלא שהעובדה שכך מקובל כיום לראות את הדבר אינה הופכת אותו לנכון. המאבק ללגיטימציה של שלל הזהויות המיניות איננו עניין של כבוד האדם ושל שוויון, של הגנת החלשים או של סובלנות לאחר. אלו יכולים וצריכים להיעשות בלי לגיטימציה כזו, שאולי מועילה למעטים בטווח הקצר אך דנה רבים אחרים לחיי סבל בטווח הארוך. למעשה, המאבק ללגיטימציה של שלל הזהויות המיניות אינו אלא ניסיון לעגן תפיסות עולם מתירניות, שאינן מביאות לעולם ברכה אלא תסכול, ושתורת ישראל – כמו כמעט כל מסורת אחרת – מזהירה אותנו מפני סכנותיהן.

הנחות היסוד הגורמות לראיית הלגיטימציה של הלהט"ביות כדבר מוסרי ומתבקש לא נידונות בשיח הציבורי כיוון שהפכו כמעט למובנות מאליהן. אכן, זהו ויכוח שקשה מאוד כיום לנהל אותו. שורת הנחות אלו העמיקה כל כך את אחיזתה בתודעה של בני הדור, שכדי לקרוא עליה תיגר יש צורך במאמץ הסברתי יסודי מצד המוענים ובנכונות אמיתית לשמוע מצד הנמענים. אבל המאמץ הזה כדאי והוא אף חיוני, כי הוא נוגע לערכי יסוד של התרבות שלנו, היהודית והמערבית.

יואב

ליבידו מעבר למוגבלות

נשוב ונתבונן לרגע באיסור משכב זכר שבתורה; לא בפרטיו ההלכתיים אלא בנמעניו ובכוונתו. אין זה איסור העומד לעצמו, אלא חלק מרשימה ארוכה של "עריות", המשרטטת גבולות מחמירים לפעילות המינית הלגיטימית של האדם, כשלילה של "תועבות מצרים" ו"תועבות כנען", שבהן ניתן דרור לשלל התנהגויות מיניות. התורה מפנה את האיסור, כמו שאר איסורי העריות, כלפי כל אדם, ואינה מתייחסת כלל למה שמכונה כיום "זהות מינית". משכב זכר לא נתפס כעניין השמור לבעלי זהות מסוימת, אלא כפרקטיקה מינית שנהגו בה רבים, על פי רוב לצד התנהגויות שאנו מכנים "הטרוסקסואליות".

ההנחה הרווחת כיום, כאילו עבור בני אדם "נורמלים" משיכה הומו–אירוטית אינה קיימת, והיא מתייחדת למעין מוטציה אנושית מסוימת (ודווקא לכאלה שאין להם משיכה הטרוסקסואלית), זרה לעולם העתיק – וככל הנראה גם זרה לטבע, לביולוגיה ולפסיכולוגיה האנושית. מטבע ברייתו הליבידו האנושי אינו נוטה להגביל את עצמו, ומסיבות רבות ושונות הוא עשוי לפתח משיכות מסוגים שונים; עניין של בני אדם בבני מינם אינו נדיר, אינו משונה ואיננו סטייה. הוא תלוי בחינוך ובתרבות, במבנה האישיות ובמבנה המשפחה, וגם בנטיות גנטיות; הוא עשוי להתקיים באנשים המגלים עניין גם בבני המין הנגדי או בכאלה שלא, באנשים הנהנים ממשפחה יציבה ובכאלה שלא; והוא עשוי ללבוש שלל צורות, בכל הספקטרום הנרחב שבין משיכה אפלטונית למעשה מיני בבשר.

על כך התורה מדברת. לא על מתי–מעט שאנוסים מטבע ברייתם למשיכה חד–מינית ואינם מסוגלים לקשר עם בני המין השני. התורה מדברת אל הכלל, אל בן ישראל המצווה על העריות: הוא מתבקש להגביל את פעילותו המינית. כן, גם אותו יצור שהתורה לא הכירה המכונה "סטרייט".

העובדה שמשיכה הומו–אירוטית רחוקה מרוב האנשים, ושגם אם היא קיימת היא אינה מעמידה אתגר חזק ליצר, נובעת במידה רבה מכך שהתורה אסרה על משכב זכר ולא התירה שום דבר דומה לו; והעובדה שהיצר מאתגר כמעט כל אדם במשיכה לנשים האסורות לו נובעת מכך שאותה משיכה עצמה היא מותרת ובגדר מצווה בנסיבות אחרות.

הסרת ההתנגדות לאיסורי העריות

אבל יש כאן גם מרכיב חינוכי לא קטן. אנו מחנכים אנשים מגיל צעיר לפתח בתוכם את המשיכה למין השני, ולדכא בתוכם – אפילו בלא יודעין – את אפשרות הופעתה של המשיכה ההומו–אירוטית. אופנתי כיום לבקר את החברה על כך שהיא "מסלילה" אנשים לתפקידים חברתיים ולתבניות התנהגות ו"מבנה" את התודעה, ולראות בכך מנגנון כוחני של שליטה ודיכוי; אך זו פרשנות המתעלמת מהתפקיד החשוב של "הסללות" ו"הבניות" אלה. ובכן, אין ספק שהחברה שבה אנו חיים – כל עוד אין היא מציגה את הזוגיות החד–מינית כאופציה לגיטימית, וכל עוד היא מאמינה באיסורי העריות ואינה עורכת להן רדוקציה לכלל איסורים טכניים בלבד – היא חברה שמכריתה מבנינו ומבנותינו את המשיכה החד–מינית, עד כדי כך שכאשר אנו קוראים על תרבויות שבהן אירוטיקה כזו הייתה עניין שווה לכל נפש אנו חשים פליאה או רתיעה, ועד כדי כך שרק מעטים מאוד מוצאים עצמם כרוכים אחריה.

אם אנו צועדים אל העולם החדש, שבו המשיכה החד מינית שבה להיות לגיטימית ושוות–ערך, ושבו איננו מחנכים לראות בה פגם בגבריות או בנשיות – ואנו לא צועדים לשם, אלא רצים לשם – מובן מאליו שנמצא את בני הדור הבא כמי שהנטייה הזו נפוצה בהם יותר. מתוך הרצון להקל על התקבלותם של המעטים הסובלים מהמצב הנוכחי, אנו גוזרים סבל על רבים יותר בדור הבא.

תומכי המצעד הדתיים טוענים שוב ושוב שאיש לא יבחר בזהות הזו אלא אם הוא אנוס וכפוי לה, שהרי המחיר שהוא משלם עליה נורא וכואב. זו טענה בעייתית, אך גם אם היא נכונה הרי שהיא נכונה רק בחברות שבהן אין לגיטימציה לזהות הזו. בחברה הדתית הבאה עלינו לרעה, זו שבה רואים בהענקת לגיטימציה לחד מיניות ערך נאצל, אנו עתידים לראות יותר ויותר בני נוער וצעירים ש"ישחררו" את מה שהם "מדחיקים", שיבחרו לתת ביטוי לא רק לתנועות נפש שאין מהן מנוס אלא גם לכאלה שהן עדינות יותר ויכולות להתפרש לכאן ולכאן, שירגישו אנוסים פנימית להיענות לכל נדנוד ובלבול של זהות לא מגובשת בגיל הנעורים, וגם, בסופו של דבר, להגיע למקום שבו נמצאים חלקים בחברה החילונית כיום: מצב שבו עלול אדם, שנקלע למשל למשבר של שעמום מיני בגיל העמידה, לבחור להתנסות כעת בגוונים חדשים: להכריז על עצמו כהומו, "לצאת מן הארון", ולממש את הפנטזיות שאולי כלל לא היו עולות על לבו אם היה זוכה לסיפוק ראוי בתוך המסגרת הזוגית הסטרייטית למהדרין שניהל עד אז.

זו איננה היסטריה מ"מדרון חלקלק" מדומיין, אלא מציאות תרבותית, וממילא חינוכית ומשפטית, שכבר נמצאת כאן, ובה מסירה החברה את התנגדותה לאיסורי העריות – כדי להקל על מצוקתם של מעטים. הסרת ההתנגדות הזו פירושה הסרת כל המנגנונים התרבותיים שהרחיקו אותנו במשך מאות שנים מתועבות מצרים וכנען, והחלפתם בעגל הזהב של המתירנות, כפי שנרחיב מיד.

ומה לגבי המעטים – אותם האנוסים על פי טבעם להימשך לאסור להם? התשובה מורכבת. ראשית, יש להכיר בכך שבכל סדר חברתי יש יחידים המשלמים מחיר. כך העולם בנוי, והניסיון להיחלץ מן העולם הממשי אל אוטופיה הוא חסר סיכוי ומזיק, ומעצים את מספר המשלמים מחיר, כפי שניסיתי להראות קודם לכן. זו התשובה העקרונית. התשובה הקונקרטית היא אותה תשובה כמו זו שתינתן לכל מי שנקלע למצב מתסכל שבו אינו יכול לממש את צרכיו המיניים (מצב שבו נתונים לא מעט אנשים, רובם במרחב ה"סטרייטי", מהרווק המזדקן דרך חולים למיניהם ועד הנשואים–שלא–באושר–מיני מסיבה כזו או אחרת): או שהוא מאמץ חיי פרישות, תוך השלמה עם כך שהמיניות אינה בהכרח העיקר בחיים, או שהוא מכריע הכרעה אחרת, שהיא כולה בינו ובין קונו – כזו שלעולם לא תועלה למישור הציבורי ולא תוחצן, כמי שלובש שחורים והולך לעיר אחרת וכו', או שהוא מוצא דרך לשנות את מצבו. אינני מתכחש לרגע לטרגדיה שעלולה להתלוות למצב כזה, ולעדינות הרבה שיש לטפל בדיני נפשות כאלה – אבל באלה, בדיוק כמו בכל המקרים האחרים שבהם אדם אינו יכול למצוא לעצמו מיניות מותרת, ואלו מקרים רבים –  צריך להתמודד בכלים של "אחד על אחד", שהם הטובים והמתאימים, ולא בוויתור של החברה על ערכיה.

מימוש התשוקה אינו ערך מכריע

אבל לא נכון להתעלם משורה של הנחות שניצבות אף הן מאחורי כל זה, ושאחראיות לחלק מהיפוך הערכים שאנו עדים לו, הנחות שהן ליבתה של המהפכה המינית. ההנחה הראשונה (א) היא שמימוש התשוקה המינית של האדם הוא ערך מכריע, ושדיכויה או ריסונה הם דבר הרסני ומזיק. ההנחה השנייה (ב) היא שהמשיכה המינית היא שצריכה לעמוד ביסוד הזוגיות והמשפחה ולעצב אותן.

העניין נראה לנו פשוט, אבל הוא רחוק מלהיות כזה. ראשית, התורה מתנגדת לטענה (א). אמנם, התורה לא ביקשה לכונן עולם נטול יצרים ותשוקות; קריאה פשוטה בתנ"ך המלא אירוטיקה תוכיח זאת. אך למרות החדווה שבה מתייחס המקרא לליבידו, ולמרות שהתורה אינה מציעה פרישות כהנחיה לשום אדם בשום מצב, הלגיטימציה ל"מימוש" התשוקה המינית מוגבלת בו מאוד, ומוקפת איסורים חמורים. אם התרבות המערבית משדלת את האדם ללכת אחר לבו ויצריו, התורה תובעת ממנו לרסן ולהגביל אותם. כשם שמותר ליהודים לאכול רק חלק קטן מבעלי החיים, ורק בתנאים מסוימים, כך מותר ליהודי לקיים יחסי מין רק עם נשים מסוימות במצבים מסוימים. התורה אוסרת באיסור חמור על ניאוף – כלומר על קשר של גבר עם אישה הנשואה לאחר, אותו דבר שהתרבות המתירנית הפכה כמעט לאלף–בית של נורמליות ומימוש מיני, כפי שניתן ללמוד מאינספור קומדיות ודרמות בקולנוע ובטלוויזיה, ומשלל בלתי מוגבל של סיפורת ושירה.

אנו מאמינים במוסר מיני. כלומר, שיש זיווגים מותרים ויש אסורים. לעומת זאת, התרבות המתירנית מתירה כמעט את כל הזיווגים, אבל מתנה את הכול בעניין אחד: ההסכמה. העדר הפגיעה בזולת. וכך, במסורת ההלכה יש הרחקות רבות מפני זיווג אסור ("אביזרייהו דעריות"), גם אם הדבר נעשה כמימוש אירוטי של רומנטיקה אותנטית של נאהבים, ולעומת זאת אין התייחסות רבה ומחמירה לדינמיקה הבינאישית של שאלת הרצון וההסכמה. לעומת זאת, במשפט המודרני יש הרחקות רבות מפני פגיעה בזולת, ועיסוק נרחב ומסובך בגיל, ביחסי מרות, בהטרדה ובאונס לסוגיהם, גם אם הדבר נעשה בין גבר ואישה פנויים, ולעומת זאת אין כמעט כל עניין בשאלה מי הם בני הזוג והאם הם "רשאים" לקיים ביניהם קשר מיני.

ממילא, כיוון שיש מוסר מיני, ברור שהערך של מימוש התשוקה המינית של אדם אינו ערך מכריע. מה יעשה אדם החושק באשת השכן, כאשר לשמחתו גם היא מעוניינת? ברומן המודרני, הוא יתגבר על המכשולים החברתיים ויממש את תשוקתו, כשהוא מביא בכך גאולה לשתי נשמות שהתייסרו בחיים תפלים. במוסר התורני מתבקש האדם להתגבר על יצרו, להרחיק עצמו מהזדמנויות מפגש ולראות בכך מבחן של גבורה.

ובכן, לפי דרכה של תורה האסור הוא אסור, גם אם הוא מדכא את האדם ומביאו למצוקה גדולה. הדבר נכון ביחס לכל סוגי התשוקות המיניות שמימושן אסור – ביחס למשכב זכר כמו ביחס לאשת איש, לקרובת משפחה או לאישה בנידתה.

ועתה להנחה (ב). "המשיכה המינית צריכה לעמוד בתשתית הזוגיות והמשפחה". זוכרים את הרומן המודרני? זה שבו הגבר שאיבד עניין באשתו התחיל עם השכנה, וכעת שניהם מפרקים את המשפחות "המשעממות" שבנו לטובת זוגיות חדשה ועסיסית? ובכן, ביסוד הארכיטיפ הזה מונחת לא רק ההנחה שאין ערך לזוגיות שאינה מבוססת על מתח מיני רוטט אלא גם ההנחה שהתשוקה יוצרת את הזוגיות ולא להיפך.

האם זו המציאות? אכן, בזוגיות אידיאלית מככב מרכיב חשוב של תשוקה מינית, אך בזוגיות הממשית המיניות היא רק אחד משורה של מרכיבים, ובמציאות העגומה והמורכבת של מערכות יחסים אנושיות, לא פעם זהו מרכיב שטעון שיפור, כפי שיעיד כל מטפל זוגי. וגם אם הזוגיות ההוליוודית נבנית סביב התשוקה, בזוגיות הממשית התשוקה לא פעם נבנית מתוך הזוגיות, שעשויה בהחלט להתחיל מיסודות לא אירוטיים.

סיפוק מיני הוא מחובותיו הבסיסיים של הגבר כלפי אשתו, אך זוגיות יכולה להתקיים גם כאשר חלק מהתשוקות האירוטיות אינן מגיעות בה לידי פורקן. בעצם כך הדבר ברוב המקרים: לבני אדם שלל תשוקות, חלקן מפתיעות ומקוריות, וחלק מהן – אם לא רובן – לא יכול להתממש במערכת הזוגית (אם הוא יכול להתממש בכלל). מודל הנישואין ארוך הטווח מושתת על ההנחה שאנשים החיים בו לא יספקו את תשוקותיהם במלואם – ואף על פי כן יוכלו להעניק אחד לשני/ה ביטחון, שותפות, שמחה – וכן, גם סיפוק מיני.

אמונה בערך המשפחה

אנו מאמינים בערך של כיבוש היצר. אנו מאמינים שלא תמיד צריך לממש תשוקות. האמת היא שכל מושגי המשפחה בכל התרבויות מושתתים על התפיסות הללו; הרי בלי אתוס של כיבוש היצר ושל איפוק מיני לא ניתן לקיים משפחות וזוגיות.

בדיקה פשוטה תגלה שהאתוס שהוזכר לעיל – זה של מימוש התשוקה וביסוס הזוגיות על מיניות – מתקיים במלואו אך ורק בשלוש זירות התרחשות: הראשון הוא בשיח הציבורי המתייחס ללהט"בים, או לנטיות הקוויריות לסוגיהן, שם המחשבה שאדם לא יממש את עצמו מינית נתפסת כמזעזעת; השני הוא במציאות המדומה, הרומנטית אירוטית, של הקולנוע, הספרות והטלוויזיה; והשלישי הוא בחברות "מתקדמות", או שמא מתפוררות, שבהן מנסים להגשים את המודל המדומיין וההרסני הזה, ומביאים אנשים לאבד את השכל הישר מתוך האובססיה של מימוש עצמי מיני. אלו מקומות שבהם אנשים מתגרשים בשל "שעמום מיני", חיים מתוך סלחנות ל"בגידות" ואידיאליזציה של "חילופי זוגות", מתקנאים בפרטנרים של ילדיהם או מגלים "לפתע", בגיל העמידה, שחבוי בהם מגדר אחר.

לעומת זאת, בחברות שבהן ממשיכים להאמין שיש ערך למשפחה ושיש מוסר מיני, ההתנהלות היא אחרת לחלוטין. כאן מחנכים את בני הזוג לשמור את העיניים ממבטים החוצה, ולרסן בתקיפות משיכות אסורות מכל הסוגים. כאן לא נבהלים מ"דיכוי" אלא מטפחים אותו בשלל דרכים. אכן, גם כאן מבינים ומאמינים שהמיניות היא חשובה בחיים, ולכן עושים כל מאמץ כדי להעצים את זו המותרת: כך צצים להם שלל סדנאות, שיעורים, מתודות ומטפלים שכולם מגויסים למשימת הקודש של טיפוח המשיכה המינית בין בני הזוג. שימו לב שזו מדיניות הפוכה בתכלית לזו שהורגלנו ביחס ללהט"בים, שהרי אם היינו מאמצים את מדיניות הלהט"בים במגרש המשפחתי, הרי שכל הסדנאות והטיפולים הללו לא היו: כל זוג שהמשיכה ביניהם דעכה ייקרא לפרק את המסגרת בהקדם האפשרי ולמצוא את עצמו במקום אחר.

לעתים כל זה לא עוזר. לעתים אדם לא יכול למצוא את סיפוקו במקום שבו היה טוב שימצא אותו, וכל הסדנאות והמאמצים לא יועילו. לעתים אישה או איש אינם יכולים לכונן זוגיות אלא עם בני מינם, וזו אסורה להם. לעתים גבר מוצא עצמו כרווק מבוגר בלי שידע אישה לעולם, ואין מה לעשות; לעתים אישה מוצאת עצמה כבולה ומחויבת לאיש שאין לו גבורת אנשים, אך אין היא יכולה ואינה רוצה לעזוב אותו; לעתים חי אדם לא עם האישה שחלם עליה. כל אלו הם מקרים עגומים, כמובן, אך הם כלל לא נדירים.

אך אין מבנה חברתי שיכול לפתור את כל הבעיות. האויב של חברה בריאה הוא חברה שמנסה לחיות במציאות אוטופית שבה הכול זוכים לממש הכול. אין עולם כזה, והגיע הזמן להפסיק לחתור אליו – כשבדרך מגדלים דורות של נערים ונערות מבולבלים, שהמיניות, שהתרבות הפכה לאליל, הופכת עבורם לא רק מקור הנאה וסיפוק אלא גם מקור לא אכזב לייסורים מתמשכים, לתסכול ולציפיות מתרסקות.

*

והערה לסיום: ההיגיון הפשוט, המסורתי והשמרני, שעליו מושתת המאמר, מושתת גם על שלילת הנחה אחת שחדרה אל תוך השיח ובלבלה את כולנו: ההנחה שהמשיכה החד–מינית היא "זהות", והיא מגדירה את האדם יותר משאר משיכות אסורות. עצם ההגדרה כזו – שבעיניי משפילה את האדם במובנים רבים – היא שטורפת את כל הקלפים והופכת את החלת המוסר המיני התורני לבלתי אפשרית. ברגע שאנו רואים בחברנו לא סתם עוד יהודי שנתבע למוסר מיני, אלא "הומוסקסואל", האיסור על משכב זכר הופך להיות שונה מהותית מכל איסור אחר, שכן הוא שלילת זהותו, וממילא דבר בלתי נסבל, המעורר מצוקה גדולה ודיסוננס אצל כל בן תורה אוהב אדם.

אם יש משהו ראשוני שכדאי שנאמץ מתוך האופן שבו התורה לדורותיה מתייחסת לנושא הוא בדיוק העניין הזה: הכחשת המושג הזה, שכלל אינו צריך להגדיר אדם – לא כמושא ללעג ולא כמושא לגאווה, והכרה בעובדה הפשוטה, הטבעית והלא–פוליטית של ריבוי משיכות מיניות, במינונים כאלה ואחרים, אצל כל אדם.

יואב שורק הוא עורך 'השילוח', כתב עת להגות ומדיניות, שגיליונו הראשון יראה אור לקראת ראש השנה, ודוקטורנט להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן גוריון בנגב

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ח' אב תשע"ו, 12.8.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-17 באוגוסט 2016, ב-גליון דברים תשע"ו - 992 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 60 תגובות.

  1. https://www.facebook.com/groups/1475912812726406/?ref=bookmarks

    *yaacov elimelech*
    *yaacoveli88@gmail.com *

    *Home Phone Number 025859681*
    *Israel Jerusalem*

    בתאריך 17 באוגוסט 2016 בשעה 1:18, מאת "מוסף שבת – לתורה, הגות ספרות ואמנות"

  2. ב"הערה לסיום" חושף שורק את הכשל הטוטאלי של כל המאמר. הוא ישר מספיק כדי להודות שכל המאמר מבוסס על הנחתו שמשיכה חד מינית אינה "זהות". אלא שהוא לא מספיק ישר כדי להודות שאין להנחה הזאת דבר וחצי דבר עם "ההיגיון הפשוט", והיא עומדת בניגוד לדעת כל העולם המדעי, הרפואי והטיפולי. במילים אחרות, מדובר במשאלה ליבו, ובמשאלה הזאת הוא משתמש כדי "להוכיח" את כל התזה של המאמר. הביסוס היחיד שיש לשורק למשאלה הזאת הוא כמה פסוקי תורה וקצת שמועות על העולם העתיק. די מגוחך עבור מאמר עם יומרה אינטלקטואלית כה גבוהה.

    למעשה הכשל הזה נפרש לאורכו של כל המאמר. אין לאף מילה שלו קשר עם המציאות. את המושגים שלו על "התרבות המערבית" שואב שורק מחוגים כמו "הר המור", אנשים שמבינים בתרבות המערבית כמו שגמל מהסהרה מבין בקרחונים של הקוטב הצפוני. זה, בלשון המעטה, מאוד מוזר לעיתונאי מעולה כמו שורק, שראה עולם ופגש אנשים.

    לשם הדוגמה, שורק מאשים את התרבות המתירנית בהתרת רסן ושחרור יצרים. אלא שההפך הגמור הוא הנכון. התרבות המתירנית דורשת הרבה יותר איפוק וריסון מאשר התרבות השמרנית. שהרי המתירנות הופכת את מה שעדיין אסור להרבה יותר זמין, ואת מה שזמין להרבה יותר אסור. בתרבות המתירנית יש ויש אפוטרופוס לעריות. מה שאסור, אסור באופן מוחלט, ולא מתקבלים תירוצים. אישה יכולה להשתזף בערום על שפת הים, וגבר שינעץ בה עיניים יחשב וולגרי ויבוזה. נערה יכולה לרקוד במועדון בלבוש מינימלי ולהתפתל בתנועות סקסיות מפתות, אבל אוי לגבר שיעז לגעת בה ללא רשות. ההבדל הוא שבתרבות המתירנית אדם צריך לשים רסן לעצמו, כאשר השמרנים שמים את הרסן על הזולת ומשחררים עצמם מכל אחריות.

    אם המאמר היה ניסיון תיאורטי להפרחת תזה היה אפשר להסתפק בביטול היומרה האינטלקטואלית שלו. הבעיה היא שבמלחמתו נגד כל הדמונים המדומיינים, שורק דורך על אנשים אמיתיים.

    • צבי
      בחברות שמרניות לא מנופפים בעדפה זויגית כזהות פומבית.
      אתה מיפה את החברה תת תרבות הצריכה הפרוצה והמוחצנת. כלא דתי נתקלתי בצדדים המגעילים שלה. האסור והמותר הרבה בה הרבה יותר נזילים מתאורך. האם לא נתקלת בסיסמה "טיבעי שלא תשלוט בעצמך"?
      בחברות דתיות עדיין לא פוגשים זכרים, שאימצו זהות הומוסקסואלית בצעירותם והבינו יותר מאוחר, שהם ביסקסואלים. אבל בחברות מתירניות יש כאלה, במיוחד על רקע שטיפת מוח עד כדי דיכוי, שנהוגה בחברות האלה. אני פגשתי מישהוא כזה והבעיה, שיואב כתב עליה לא מדומינת וקימת כבר עכשיו.

    • האם התמשיחים בפומפי הם שמועות מהעולם העתיק\אלילי? האם מנהגים שקימים ביפן או דרום הודו הם שמועות מהעולם האלילי?
      למה אתה חושב, שבמלחמתך אתה לא דורך על כאלה, שפריצות ומוחצנות מפריעות להם\ן?

    • מהי זהות?
      האם אתה באמת יכול לומר שמשיכה חד מינית היא "זהות"? זה כמו להגיד שבן אדם שיש לו נטיה להתפתות למתוקים או לאכילה מרובה זו זהות. אני מניח שגם אצל אנשים כאלה תוכל למצוא תגובות מוחיות שונות מאנשים אחרים כשתשים עוגת שוקולד מול הפרצוף שלהם. אז האם תתייג אותם כ"פילומתוקים"? או שדיאטה ואיפוק יכולים לפתור את הבעיה. (כמובן שזו לא דוגמא שמתאימה אחד לאחד, ושיש מקרים יוצאי דופן וכו' וכו', הרעיון ברור, לא להיתפס לקטנות בבקשה)
      אתה כותב ש"בתרבות המתירנית אדם צריך לשים רסן לעצמו" וכו', אבל אולי הרסן הוא הוא השמירה על מוסר מיני. התגובה שלך היא הנותנת- קשה לדמיין מישהו לא מ"התרבות המתירנית בעלת הרסנים" כותב דוגמאות בוטות כמו שכתבת 🙂 איפה הרסן שלך?

  3. יואב יישר כח גדול על המאמר!

    חשוב על רקע התעמולה הלהט"בית האגרסיבית שנסיונות סתימת הפיות מצדה בשיח הציבורי גובלים בטירוף

    המאמר מזכיר קצת את אחד המאמרים הטובים שלך "ככה לא חיים עם ההלכה" שם יצאת באופן נחרץ ומנומק היטב נגד הצעתו של פרופ' צבי זוהר לפתור את מצוקת הרווקים בציבור הדתי בעזרת "היתר פילגש" כביכול:

    http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=5&topic_id=1839072&forum_id=1364

    • כדאי שלא תבלבל בין סתימת פיות לאטימת אזניים בפני שטויות

      מישהו אי פעם סתם לך את הפה, אמיר? אני רואה כאן באתר הזה שאתה מפטפט ומפטפט, מגבב שטות על שטות, ואף פעם אף אחד לא ניסה לסתום לך את הפה. מה שכן, אנחנו לא מצליחים לסתום את האזניים בפני ההבלים שלך.

      • דבר ראשון מגיבים ניסו גם ניסו ובאופן מכוער ביותר – ניסיון שלא הצליח

        דבר שני מי מחייב אותך לקרוא מה שאני כותב? לא רוצה אל תקרא

        אתה יכול לזהות שמדובר בתגובות שלי כי בניגוד אליך אני עומד מאחורי המילים שלי ומזדהה בשמי ולא בעילום שם כדרכם של מוגי לב

        • להוקיע אותך על דברי ההבל שלך זה לא 'לסתום לך את הפה'. זה להקשיב לשטויות שאמרת, ולהבהיר לך שאנשים רעים שכמותך – הגם שמותר לכם להתבטא כמובן, אינכם בקרבנו.
          כשאתה מתייחס כפי שאתה מתייחס לאחרים, ואז מתאונן על כך שהאחרים לא מקבלים אותך הרי שאתה בבחינת קוזאק נגזל ותו לא.

            • צבי ליפשיץ,סיכמנו די מזמן שאנחנו לא מגיבים אחד לשני ולא מתייחסים לתגובות של אחרים עלינו

              אני רואה שאתה מפר את ההסכם אבל הסר דאגה מליבך אני לא עומד לעשות את הטעות של העבר שביזבזתי זמן יקר מאוד על דיונים מיותרים איתך [אם אפשר לקרוא לתגובות שלך בכלל "דיון"] אני מצר על בזבוז הזמן הזה ולא אחזור על הטעות הזו שוב

              בהצלחה לכל אלו שבכל זאת מחליטים לענות לך לדעתי הם יישברו מהר

              רק אגיד שבא נאמר שאם הייתי דתי ליברל הייתי זועק על התגובות שלך בגין עשיית בושות וייצוג רדוד ולא הולם

              שא ברכה……..

          • אופיר, אם גרמתי לך להגיב בשמך זה כבר טוב

            תקשיב לי טוב- לא אקבל ממך שום הטפות מוסר על "איך שאני מתייחס לאחרים"
            אני מכיר אישית מקרים של בחורים דתיים בעלי נטיות הפוכות שמנסים כבר שנים לצאת מהם ולצער הלב טרם הצליחו [הם מעוניינים בכל ליבם לצאת מזה ולא להישאר עם נטיותיהם הנוכחיות אך בינתיים ללא הועיל, כמובן שלא כאן המקום לספר על מקרים אלו] ככה שאני מודע לבעיה הקשה ולמרות זאת מזדהה עם דברי יואב שגם בעיות קשות וכואבות של יחידים לא אמורות בשל כך לערער עד היסוד את הסדר התקין של החברה בו אנו מאמינים שהוא נכון עפ"י תורתינו הקדושה ואת העזרה ליחידים יש לעשות ב"אחד על אחד" ברגישות ובתבונה ככל שידינו מגעת

            ככה שלא אקבל ממך שום הטפת מוסר בנידון -תאמין לי שההיכרות עם המקרים האלו של אנשים שאני מכיר טוב לא עושה אותי קהה רגש וחסר לב בעניין ואידך זיל גמור…….

    • כיצד מרקדין לפני ההכלה?

      'הכלה' נאה וחסודה 🙂

      בברכת שבת שלום, ש.צ. לוינגר

  4. המאמר נמצא בלינק -בשביל להגיע אליו צריך לדפדף למטה לניק של "רב סיינפלד" ושם המאמר "ככה לא חיים עם ההלכה" של יואב שורק נמצא- מומלץ מאוד לקרוא דומה מאוד ברעיון למאמר הזה שבשביל נסיונות לעזור למצוקות של יחדים -שכמובן וכאמור אף אחד לא מקל ראש בהן ובניסיון לעזור ככל האפשר- אין לגלוש להרס כלל החברה ואידיאל חיי המשפחה היהודים

    ממש כדאי לקרוא

  5. ועוד הערה קצרה: לגבי הנושאים הנידונים במאמר הזה שאליהם הבאתי לינק למאמר "ככה לא חיים עם ההלכה" המאמר שם מתייחס לנושאים המקבילים למאמר כאן החל מאמצעו מתת הכותרת "הפיתרון לא זוהר" ואילך

    גם תחילת המאמר היא חשובה [יואב תוקף שם את מודל התפילה של "המניינים האורתודוקסים המשתפים" סטייל "שירה חדשה" ודומים לו] אבל לא עוסקת בנושא הנידון כאן

  6. כמה הערות על המאמר לגופו ועל הרקע סביבו:

    1.נכון הדבר שבכל סדר חברתי יש יחידים שהסדר הזה לא מסתדר להם ואי אפשר לכופף את כל החברה לצורכיהם כמו שכותב יואב אבל השאיפה היא כן ככל האפשר לעזור גם ליחידים שנפגעים מכך

    במקרה של בעלי נטיות הפוכות הבעיה גדולה מאוד כי בעוד בכל שאר איסורי עריות יש מזור ו"כבישים עוקפים" שלכל איסור גם התורה נתנה היתר אלטרנטיבי וכדברי ילתא אשתו של רב נחמן בגמרא בחולין קט: בעניין הזה של איסור משכב זכור לבעלי נטיות הפוכות נראה שאין מזור כלל במסגרת ההלכה למעט הסיכוי להצלחה בטיפולי המרה

    לכן הרגישות צריכה להיות גדולה מאוד תוך כדי הבנה שנושא הנטייה המינית הוא לא עניין של מה בכך כמו שיואב מנסה לומר במאמר

    נכון שלא מדובר בנושא העיקרי בחיינו ולא אמור לקבל פוקוס כה מוגזם ולא צנוע כמו שהוא מקבל לצערינו בחברה המודרנית אבל עדיין מדובר בנושא לא צדדי בנפש האדם -צריכים להיות מודעים מאוד לכך כלפי הבעיה הקשה של בעלי נטיות הפוכות

    2. מה שאני לא מבין אצל תומכי התעמולה הלהט"בית לתמיכה בנישואין חד מיניים זה מדוע נראה להם שמדובר בדבר כה ברור שאמור להיות מוכר בחוק? נאמר שמקבלים את הלהט"בים בהבנה וברגישות וכמובן שלא מסיתים נגדם וכך אכן צריך שיהיה אבל חייבים לקבל גם מיסוד רשמי של "נישואין"? האם לחברה ולו הליברלית ביותר אין זכות להחליט מה יקרא נישואין ומה לא? ומה בדבר ביגמיה? מה בדבר נישואין בתוך המשפחה? הרי חברה ליברלית יכולה להכיר בזכותו של אדם לחיות עם כמה נשים שהוא רוצה כל עוד הן מסכימות לכך או שבתוך משפחה מתפתחים יחסים בין אח ואחות כל עוד הם שניהם מסכימים אבל באותה מידה היא לא תכיר ואפילו תאסור מיסוד רשמי של נישואין במקרים אלו

    מה שאני כותב זה לא דברים תיאורטיים אלא המצב בכל המדינות הדמוקרטיות אז למה במקרה זה מדובר במשהו כה ברור מאליו?

    למה התומך בנישואי להט"בים יתמוך למשל באיסור של המדינה בביגמיה? למה אדם שנעבעך אוהב גם את אשתו וגם עוד אחת יאלץ על פי החוק לוותר על נישואין עם אחת מאהובותיו וזה כן יהיה בסדר?

    אני שואל לא בציניות אלא באמת מנסה להבין את העניין אצל התומכים ללא סייג בנישואין חד מיניים

    למה הם חושבים שמדובר בדבר כה ברור מאליו שלא מצריך דיון ציבורי כמו שיואב שורק ועוד מנסים להביא לשיח הציבורי?

    • וראו במאמרו של הרב חיים נבון, 'אמפתיה אינה לגיטימציה', באתר זה.

    • התורה מאמינה באדם

      בס"ד ט"ו באב תשע"ו

      יסוד היסודות בהתמודדות עם נטיות לב שאינן תואמות את מצוות התורה, היא התובנה שהתורה מאמינה באדם וביכלתו לפתח את עולמו הרגשי ולעצבו, הרבה מעבר לנקודת המוצא הטבעית. התורה מאמינה שהאדם יכול לטפח 'אהבה נרכשת' ומצווה עליו 'ואהבת את ה' אלקיך', ו-'ואהבת לרעך כמוך'. וכך מצווה התורה לאדם להינתק מאהבה אסורה – 'לא תחמוד' ו'לא תתאוה', וכנגד זה לדבק את מחשבתו באהבה הראויה 'ודבק באשתו והיו לבשר אחד'. כאשר יש לאדם היכולת 'להפוך את הקושי לאתגר' – תיקל עליו ההתמודדות.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • אמיר
      ביגיניה שמותרת לפי התורה יכולה להיות פיתרון לפאנסקסואליות עם יצר חזק ולביסקסואליות.

  7. מאמר מצוין ומאיר עיניים, איעזר בו בעבודה עם צוותי חינוך. האם אוכל לקבל עותק ב"וורד" למייל שלי?
    תודה, חיה מאיר, chay180@gmail.com

    • הרעיון שאנשי חינוך ייעזרו בכזה אוסף של טיעונים מופרכים (בלי קשר למחלוקות האידאולוגיות שיש או אין לי עם שורק) מעוררת חלחלה.

      • אורן,תוכל לפרט מדוע מדובר ב"טיעונים מופרכים"? אמירה על טיעון שהוא "מופרך" ותו לא לא אומרת שום דבר

        גם אם הטיעונים מכעיסים אותך משום מה "אתה כועס יופיטר משמע אתה לא צודק" אומר הפתגם הנושן

        תואיל לפרט מדוע מדובר לדעתך ב"אוסף של טיעונים מופרכים"

        • בוא נתחיל באיש הקש שיש הנחה רווחת שמשיכה הומו-ארוטית היא דבר נדיר כמעין מוטציה.

          • יש וויכוח שמדובר בדבר נדיר? השאלה היא עד כמה כל אלו שנכללים בסטטיסטיקות של ה10% הם באמת בעלי נטייה הפוכה באופן מולד או שהם כאלו שנסחפו לזה כי זה "טרנד" או משלל סיבות אחרות שיואב הזכיר במאמר.

            אסכים שיש נקודת חולשה במאמר – זה שיואב משווה בין מצבם של בעלי הנטיות ההפוכות לכאלו שחיים בנישואים לא מאושרים או מגלים תשוקה לנשים האסורות להם וכו'

            אין הדברים דומים כלל -במצב של נישואין לא מאושרים או מוצלחים תמיד קיים בעת הצורך הפיתרון של הגירושין והנישואין מחדש ,ודאי שזה לא אידיאלי ובוודאי שרוח התורה לא נוחה כלל מהתופעה שלצערינו קיימת בימינו שעל כל "פיפס" אנשים מתגרשים ומחליפים בני זוג כמו שמחליפים גרביים וכמו שרואים אצל הרבה "סלבריטאים" אבל על כל פנים במקרים שלאחר כל מאמץ לצער הלב לא ניתן לשפר את הזוגיות ומדובר בזוגיות מקרטעת התורה כן התירה את סיום קשר הנישואין וזה לא ממש כמו שיואב הציג את זה וכנ"ל במקרה של תשוקה לאשה האסורה דומני שאדם שנקלע למציאות כזו יכול בהחלט להתגבר עליה תוך כדי ידיעה שהוא יכול למצוא אהבה אצל אשה אחרת -האלטרנטיבה קיימת גם קיימת

            במקרה של בעלי נטיות הפוכות אין להם שום אלטרנטיבה הלכתית ולכן מצבם קשה ביותר אם הם לא מצליחים לשנות את נטייתם לכן ההשוואות למקרים האחרים הן לא במקום

            כמובן שעצם הבעיה לא מתירה את האיסור של התורה וכל שבאתי לומר שמדובר בבעיה חמורה בסדר גודל אחר ממה שיואב תיאר ועדיין למעט נקודה זו שמצאתי כחלשה במאמר אני מסכים עם רוב המאמר וכמו שפירטתי בתגובותיי כאן

            • לא הבנת. שורק לא טוען שהומוסקסואליות היא דבר נדיר, לא על זה אני מדבר.
              קרא:

              "ההנחה הרווחת כיום, כאילו עבור בני אדם "נורמלים" משיכה הומו–אירוטית אינה קיימת, והיא מתייחדת למעין מוטציה אנושית מסוימת (ודווקא לכאלה שאין להם משיכה הטרוסקסואלית), זרה לעולם העתיק – וככל הנראה גם זרה לטבע, לביולוגיה ולפסיכולוגיה האנושית"

              דהיינו שורק טוען שהציבור הרחב מתכחש לנטיה הטבעית להומו-ארוטיקה. הוא מסביר בהמשך שהנטיה הזו קיימת, אך היא מדוכאת בזכות איסורים כגון זה דאורייתא על משכב זכר.
              אני טוען שההתכחשות הזו היא איש-קש וכלל לא קיימת.

  8. השאלה מה הטעם במאמר שכל כך מנותק מהמציאות האמפירית. אני מאחל ליואב שורק שלעולם לא יטוס במטוס שבנוי על יסודות פיזיקליים רעועים כמו היסודות הפסיכולוגיים המדעיים שעליהם בנה המאמר הזה ורוצה לעצב איתם יחס של החברה הדתית לעשרות אלפים מבניה ובנותיה.
    המיניות הגברית קשיחה מאוד כפי שמתברר מאינספור מאמרים מדעיים שנכתבו על ידי חוקרים שהלכו באמת לבדוק בשטח איך מעוצבת המיניות האנושית ולא שירבטו קווים לדמותה בישיבה בכורסה מתוך הפרחת הגיגים נטולי בסיס אמפירי.

    יואב שורק כותב שלא צריך לבנות יסודות חברתיים למען הבודדים. אבל האירוניה היא שהוא עצמו כתב מאמר שלם שרלוונטי אולי למיעוט זניח של ביסקסואלים, שלחץ החברה או מתירנות החברה יכולים איכשהו להשפיע בעיצוב מיניותם. כמעט עבור כל הגברים המיניות קבועה לחלוטין. הם יכולים להיות עם בן מין שאינם נמשכים אליו רק באומללות גדולה. לא משנה כמה מתירנית תהיה החברה, כמות ההומואים תישאר זהה וההומוסקסואליות נחלת מיעוט שאינו זניח אבל קטן.

    המיניות הנשית באמת גמישה קצת יותר מזו הגברית אבל האירוניה היא שדווקא לגבי זו, שחשופה יותר להשפעות האווירה החברתית, לפחות בחלק מהמקרים, לתורה ולהלכה כמעט אין עניין בהטלת איסורים לגבי מאפיינים של הומוסקסואליות בתוכה.

    • אם מדובר כבר במיעוטים קטנים למה הביסקסואלים\פאנסקסואלים יותר זניחים מההומוסקסואלים?
      התורה לא מטילה איסורים על התעלסות לסבית אבל יש דיכוי של זכרים הומוסקסואלים פרוצים על לסביות, ביסקסואלים\ות ופאנסקסואלים\ות.

    • בס"ד י"ח באב תשע"ו

      לירון – שלום רב,

      הנתונים שהבאת, לפיהן אצל נשים ישנה יותר הצלחה בשינוי הנטיה המינית, אינה מלמדת לענ"ד ש'המיניות הגברית' קשוחה, אלא שגברים נוטים להיות מקובעים יותר ופחות פתוחים לשינוי, בעוד נשים פתוחות יותר לשינוי בדפוסי חייהן. והצלחתן מלמדת שכשמשקיעים, כמובן תוך קבלת הדרכה מתאימה – מצליחים!

      הנטיה המינית הרי אינה מתחילה מלידה. היא מתפתחת בשנות הנעורים המוקדמות, וככל רגש – מה שעובר על האדם בשלב מכונן זה משפיע על עולמו הרגשי. אם חווה רגשות נעימים עם בנים בגילו, וכנגד זה חווה רגשות קשים כלפי דמויות נשיות בסביבתו – עלולה לעובדה זו להיות השפעה בכיוון של יצירת חסימה רגשית ביחס לנשים בכלל. זיהוי מציאות זו ו'התפייסות' עם מקור הרגשות הקשים, עשוייה להפשיר את החסימה ולהביא לפתרון הבעיה. ובזה יכול לעזור איש מקצוע.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • בס"ד י"ח באב תשע"ו

      לצבי – שלום רב,

      ד"ר צבי מוזס (במאמרו: 'האם טיפול בנטיות הפוכות אפקטיבי מבחינה פסיכולוגית', באתר 'שורש') אומר:

      'אכן בנושא הזהות והנטייה המינית, אין ראיות חד משמעיות ודרך אחת להתמודד עם הנושא. חשוב להבין שהמגוון של הזהות ונטייה המינית נע על רץף, והחלוקה להטרוסקסואלים והומוסקסואלים היא לא דיכוטומית וחד-משמעית. לעתים ההומוסקסואליות היא התנהגות וסימפטום, והגנה כנגד בעיות נפשיות חריפות יותר; לעתים היא נטייה טבעית, כנראה מולדת עם סיבות גנטיות וביולוגיות; ולעתים מושפעת מהסביבה הקרובה ומחוויות בילדות' האבחנה הקלינית היא לא תמיד ברורה, ובטיפול יש להעריך ולאבחן נכון לפני שניגשים לטיפול כזה או אחר'.

      בהתאם לשורשים השונים של התופעה, מציע ד"ר מוזס, דרכי טיפול שונות:

      'מהנסיון הקליני שלנו עולה, שכאשר ההומוסקסואליות היא הגנה מבעיה נפשית יותר, לעיתים טיפול נכון בבעייה הנפשית משנה את הסימפטום

      כמו כן, כאשר הפרה-דיספוזיציה הביולוגיגית גנטית להומוסקסואליות אינה מובהקת וחזקה, ומתלווה לה השקפה אמונית או חברתית… ניתן לסייע להם להתגבר על הנטייה. לרוב היצר המיני ההומוסקסואלי עדיין קיים, אך ניתן להשיג רמת שליטה מסויימת בחשיבה או בהתנהגות, וישנם כאלו המנהלים חיי משפחה טובים.

      מצד שני, חשוב לציין שכאשר הנטייה ההומוסקסואלית היא מובהקת – קשה מאד לאדם לשנות את נטייתו המינית, ולנהל חיי משפחה וחברה מקובלים במקרים כאלו רק אנשים חזקים ונחושים במיוחד עם השקפה אמונית חזקה, מסוגלים לבנות משפחה, ובדרך כלל יש לכך מחיר שצריך לשים לב אליו ולטפל'.

      נמצינו למדים, שגם כאשר הנטייה הטבעית חזקה, יכול החזק באופיו ואיתן באמונתו להתמודד ולהצליח. כשהקב"ה נותן לאדם קושי גדול, הוא מציב בפניו אתגר גדול. הקב"ה רואה באיש זה אחד מ'סיירת מטכ"ל' שבפניו ניתן להציב אתגרים ענקיים, שאדם מן השורה לא יוכל להם. מתוך תודעה זו, ניתן להתמודד בגבורה ובשמחה ובע"ה להצליח.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • בפיסקה שלפני האחרונה, שורה 2:
      … וחברה מקובלים. במקרים אלו…

    • לחומר נוסף ציינתי בתגובותיי 'לא רק גנטיקה', 'השלמה' ו'זהות נבנית', למאמרו של פרופ' יוסף יובל, 'הם לא סוטים', באתר זה. אף המגיבים על מאמרו ב'תגובות לגליונות קודמים 995, העירו, בין השאר, על ההפרזה במשקלו של הגורם הביולוגי-גנטי.

  9. השבת נתקלתי במאמר המטלטל הזה, שבו מסבירה עדה אושפיז לאווה אילוז למה התכוונה חנה ארנדט כאשר דיברה על "הבנאליות של הרוע".

    http://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-1.3041001

    ולמה מטלטל? כי הדברים האלה מתאימים אחד לאחד להתנהלות של יואב שורק, במאמר הזה ובכלל דבריו.

    הפסקה הזאת למשל:

    "המשותף לסוגי הרוע השונים, שמיוצרים בעולמות השונים של קבוצות אינטרסים לאומיות וחברתיות, הוא ש"האזרחים ההגונים" של כל העולמות נזקקים תמיד למראית עין של מובנות מאליה, נורמליות, אידיאולוגיות, אתוסים, לגיטימציה של רוב כלשהו, חוקיות וחוקים, ובעיקר תחושת מוסריות ושליחות, שיכשירו את הרוע. לשם כך הם מייצרים שפע של מיני "מוסר נורמטיבי", שמתאים לצורכיהם האגואיסטיים הקבוצתיים, ואשר הקשר בינו לבין מוסריות, שנמדדת בקנה מידה של חלות אוניברסלית, לפי קאנט, וקיומו של "העולם המשותף" לכולם, לפי ארנדט — קלוש עד אפסי. המערכת הסבוכה הזאת של תחזוק הרוע ומכלול האופנים של שיתוף הפעולה חסר המחשבה של הפרט עם הרוע החברתי והלאומי, מגויסים לנרמול הרוע וליצירת מרחב של בנאליות של הרוע בחיי פרטים, קבוצות ולאומים".

  10. יואב שורק, במאמרך, שאפשר להכתירו בשם "צרת רבים – נחמת גאים" התעלמת משתי עובדות חשובות:

    שיעור ההומוסקסואליים באוכלוסייה הוא עשרה אחוז – בהחלט לא עניין של "בודדים" הזקוקים לטיפול אישי.

    וחשוב מכך – המשיכה של גבר לגבר אינה רק עניין מיני אלא, ובעיקר, עניין נפשי: גבר מתאהב בגבר! הוא נמשך אליו ברובד הנפשי והאישיותי. זה לא קורה לו עם נשים, בדיוק כפי שזה לא קורה להטרוסקסואלים עם בני מינם (האפשרות הביסקסואלית היא מינית בעיקר). זה נתון מהותי ביותר שמשום מה החלטת להתעלם ממנו.

    ולגבי זהותו של ההומוסקסואל שכביכול מוגדרת ע"י מיניותו ויש בזה השפלה – גם זה לא נכון בעומק הדברים. מדוע? כי בבסיס הזהות עומד המגדר. הזיהוי הראשוני שלנו את הזולת הוא הזיהוי המגדרי, ובתוך הזיהוי המגדרי הראשוני מקופל באופן מובנה המגדר המשלים, היינו ההטרוסקסואליות. כך שהזיהוי ההומוסקסואלי בא לומר – אני לא הזיהוי הרגיל של גבר שהיסוד המובנה בהגדרתו הוא משיכתו לאישה.

    יש לי סלידה מהביטוי "מצעד הגאווה" ובמיוחד מהאופן הבוטה והפריצותי שלו בתל אביב, שדווקא מבזה את הקהילה הלהטבי"ת אבל אין ספק שהם זכאים ללגיטימציה ציבורית וחוקית אחרי מאות שנים של השפלה ונידוי. ההלכה תלמד להסתדר גם עם זה. שום מאמר מושכל כשלך לא יצית בגבר ההומוסקסואל את אש האהבה לאישה, אלא רק יאמלל אותו יותר. סה"כ התורה דואגת לתקינות חברתית, שהרי הגבר הוא ראש המשפחה (ולכן גם אהבת נשים אינה אסורה). אל דאגה, מאז סדום האיזון החברתי אף פעם לא הופר – גברים ונשים ממשיכים לאהוב אלה את אלה. כך שאפשר להניח לעשרה אחוז מביננו לחוות אהבה בדרכם ללא חשש לשלום הציבור.

    • טלי,נתחיל בכך שגם יחסים לסביים אסורים על פי ההלכה [ההגדרה ההלכתית: נשים המסוללות זו בזו] גם אם ברמת חומרה פחותה

      לגבי שאר מה שאמרת-

      1.לית את הנקודה שגם אם תהיה לגיטימציה חברתית ליחסים חד מיניים עולם כמנהגו נוהג והרוב הגדול ימשיכו לאהוב את בני המין השני כדרכו של עולם אבל מזה בדיוק יואב חושש במאמר שהאיזון הזה לא יישאר כמו שהוא ברגע שתהיה לגיטימציה כזו כי לעומת אלו שהם חד מיניים כתוצאה מנטייה מולדת יהיו הרבה מאוד "מתנדנדים" או מבולבלים או סתם כאלו שיחשבו שיש בדבר דבר מה "אקזוטי"

      זו נקודת הההנחה שלו ואפשר להתווכח על נכונות ההיתכנות שלה אבל נניח שאכן כך מה תגידי אז?

      2.המאמר של יואב דומני לא בא עבור הומוסקסואלים עצמם אלא יותר כלפי כל הציבור ואיך שלדעתו הציבור צריך להסתכל על העניין- אילו המאמר היה נכתב עבור הומוסקסואלים בלבד אני מניח שיואב היה כותב אותו אחרת ,אפשר לשאול אותו על כך [יש לו עמוד פייסבוק פעיל]

      3.דומני שהכל יסכימו שיש כאן מצוקה קשה שכדברייך לפי האומדנים הידועים אומרים שמדובר ב10% מהאוכלוסייה אבל האם בעיה קשה של מיעט ולו מיעוט של עשירית מהאוכלוסיה אמורה למצוא את פתרונה על חשבון היסוד התקין של שאר החברה? ואני שואל בהנחה שזה אכן כדברי יואב שזה יכול להרוס ,תסתכלי על כך כרגע בתור "לו יצוייר"

      את כל זה אני כותב מהפן החברתי והערכי -כמובן שיש כאן בעיה שהעניין פשוט אסור הלכתית ולא אכנס לזה כרגע

    • משהו לגבי הסטיסטיקה

      בס"ד כ' באב ע"ו

      לאמיר – שלום רב,

      הנתונים של אלפרד קינסי על 10% להט"ב באוכלוסיה אינם אמינים. תיאור כשליו ראה במאמר 'העולם במספרים – אז כמה גייז באמת יש?', וכן במאמרים שאליהם קישר ד"ר יכיל הנקין, בתחילת מאמרו, 'הטרדות, גירושין ומתאבדים – הסטטיסטיקה שמשגעת את כולנו', באתר 'מידה'.

      ראה עוד במאמרו של דוד רפ (הארץ, 3.3.2005), 'מה אחוז ההומואים בחברה? תלוי את מי שואלים', המביא מחקר מתחילת שנות ה-90 לפיו מדובר על 2.8% מהגברים ו1.4% מהנשים מגדירים עצמם כלהט"ב, ומחקר אחר, משלהי שנות ה-90 המדבר על 3.8% ובמאמרו.של רועי יולדוס רוזנצווייג, (באתר mako, 19.2.2013) 'סקר ענק קובע: 3.5% מהאוכלוסיה הם להט"ב מחוץ לארון'.

      אחד הנתונים המפתיעים באותו סקר, הוא שהלהט"ביות שכיחה יותר באוכלוסיות שמצבן הסוציו-אקונומי ורמת השכלתן נמוכה. אולי עקב המצב הכלכלי הקשה חוששים להקים משפחה ולהביא ילדים לעולם, ומוצאים פורקן במיניות שאינה כרוכה בהבאת ילדים לעולם.

      על כל פנים, תמיד כדאי לפעול לשיפור מצבה הכלכלי, התרבותי והחברתי של האוכלוסיה 🙂

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ, תודה רבה על ההפניות! הנתון של ה"10%" כבר כל כך נכנס לתודעה עד שכבר אפילו לא חושבים לבדוק אותו

        אעיין שם בדברים שיתפנה לי זמן ואגב את מאמריו של יגיל הנקין אני תמיד נהנה לקרוא במיוחד בתחומו וגם בעוד דברים שהוא כותב

        • ושים לב אגב שכתבתי על הסטטיסטיקות לא בסימן קריאה אלא בסימן שאלה ו"לפי האומדנים הידועים"

          כתבתי שגם אם נניח שמדובר בעשירית מהאוכלוסיה עדיין מדובר במיעוט על כל המשתמע מכך

          כתבתי שבהנחה וכך לא שבוודאות אלו אכן המספרים

          ושוב תודה על ההפניות למאמרים בנושא

  11. אני רוצה להתייחס לפיסקה הזו, שהיא לדעתי מסכמת את הכשל של המאמר:
    "העובדה שמשיכה הומו–אירוטית רחוקה מרוב האנשים, ושגם אם היא קיימת היא אינה מעמידה אתגר חזק ליצר, נובעת במידה רבה מכך שהתורה אסרה על משכב זכר ולא התירה שום דבר דומה לו; והעובדה שהיצר מאתגר כמעט כל אדם במשיכה לנשים האסורות לו נובעת מכך שאותה משיכה עצמה היא מותרת ובגדר מצווה בנסיבות אחרות."

    יואב שורק לאורך כל המאמר חי בבועה – בועה שקוראים לה מדינת ישראל.
    אם הוא רק יפקח קצת העיניים ויסתכל כלפי חוץ על העולם המערבי, אירופה וארה"ב, שם "לתורת ישראל" יש רק הד מאוד קלוש של השפעה נוצרית, תוכל לראות שאפילו של"גויים" אין תורה שאוסרת – תוכל לראות שהרוב הקובע הוא: הטרו-סאקסואלי!
    כמה מפתיע.
    כל מה שצריך זה לדעת קצת אבולוציה….
    הגנטיקה לא תאפשר באופן ברור לרוב האוכלוסיה להיות חד-מיניים בשל הרצון הביולוגי להתרבות.
    הדבר היחיד שדיבורים על לגיטמציה של הומוסקסואליות יכולה "לגרום" זה עבור אנשים שמחפשים ריגושים מיניים ונמצאים על הסקאלה של הבי-סקסואלים.
    אבל אנשים שמחפשים ריגושים מעיין אלו – בכל מקרה צריכים להתמודד עם חצי מאיסורי התורה.
    "לאשר" הומו סקסואליות לא מאשר לאף אחד שום דבר כשהוא כבר נמצא בתוך מערכת זוגית. בטח שלא ברמה התרבותית וגם לא ההלכתית.

    מעל הכל, בסופו של יום, רוב בני האדם נוצרו על בסיס גנטיקה פרמיטבית שרוצה להתרבות.
    (לכו תסבירו איך זה שמילוני אנשים מביאים ילדים אפילו שאין להם כל כישרון וכל יכולת להיות הורים)
    והכי פשוט זה להתחתן עם המין השני ולעשות את זה כמו רוב האוכלוסיה.

    ולסיום, וזה שמר שורק כותב : "ש להכיר בכך שבכל סדר חברתי יש יחידים המשלמים מחיר." זה מרתיח עד כמה חוצפן אפשר להיות.
    תקריב עצמך קודם על מזבח כזה או אחר לפני שאתה מקריב אחרים.

    • עוברת אורח, הדברים שיואב כתב אכן נראים מקוממים שקוראים אותם לראשונה ואני מבין את התגובה שלך שאומרת בעצם "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו "

      אבל עד כמה שזה נשמע לא טוב זו לפעמים האמת שיש יחידים שמשלמים מחיר ואפילו מחיר יקר מאוד בשביל החברה כולה ושרידותה כאשר הדוגמא הכואבת והקלאסית היא חיילים שנהרגים או נפצעים שההקרבה שלהם היא עבור חייה של החברה שלהם כולה

      זו האמת שאי אפשר להכחיש אותה

      שימי לב שגם יואב כתב את הדברים באופן העקרוני ובמישור המעשי גם הוא כתב שצריך כמה שרק אפשר לעזור לאותם יחידים

      בדיוק כמו בדוגמא שהבאתי על חיילים שלמרות שידוע שיכול להיות שהם ישלמו מחיר גבוה מאוד ואפילו בחייהם עבור החברה כולה המאמצים שנעשים הם שהם לא יצטרכו להגיע למצבים אלו וכל מפקד שפוי עושה את השיקולים עד כמה קרב יכול להצליח ועד כמה לא לסכן לחינם את חיי הלוחמים

      אז נכון מדובר בעובדה כואבת וגם לא כל יחיד בעל מצוקה מרגיש שהוא יכול לסחוב את כל הסדר החברתי על גבו ,זה מובן ולכן אני מבין את הכעס בתגובה שלך אבל אחרי כל זאת חשוב להבין בכל זאת שאי אפשר בגלל מצוקות של יחידים להפוך את הסדר התקין על פניו

      יואב צודק לחלוטין שלפעמים מתוך רצון טוב שכזה העזרה ליחידים שמגיעה במהלך מהפכני בחברה כולה הורס בסופו של דבר לכל החברה ויצא שכרינו בהפסדינו

      שבזמנו ב"נאום הנאו רפורמה" הרב יהושע שפירא ראש ישיבת ההסדר ברמת גן דיבר על דברים שיואב והרבה אחרים מדברים עליהם היום בעקבות הסערה שעוררה דבריו עשו כינוס שהיה באוניברסיטת בר אילן הרב יהושע דיבר שם ואמר לגבי פתרונות הלכתיים נדירים במצבי מצוקה [שלא ממש קיימים אגב כשמדובר במקרה של נטיות הפוכות והעזרה במצב זה היא יותר מורכבת] שזה שערוריה שהם יוצאים לציבור כדרך לרבים וש"לא עושים הקרנות לבריאים" – קולע ביותר! ברגע שפתרונות לשעת חירום הופכים לנחלת הכלל זה בידוק כמו לתת הקרנות או לחלק אנטיביוטיקה לכל דורש ומבקש

      זה בא לעזור ליחידים ובסוף הורס לרבים

      • אמיר, נכון שהתחייבתי לא להגיב לך, אבל הפעם השטות שכתבת הגיעה לרמה כל כך מקוממת שכבר אי אפשר יותר להתאפק (אני מהתרבות המערבית וכידוע התרבות הזאת מעודדת שחרור יצרים, אז היצר שלי השתחרר). ההשוואה לחיילים שמתים בקרב כל כך מטורללת שאי אפשר להבין איך אדם עם אינטליגנציה מספיקה כדי לקרוא "מוסף שבת" מסוגל להעלות אותה. וזה בגלל שכל אחד יכול להיות חייל ולמות בקרב. אף אחד לא נולד להיות חייל מת. את הדרישה מהלהט"בים "להקריב עצמם למען החברה" אפשר רק להשוות, למשל, לאמירה ש"למען קיום הסדר החברתי" צריך לשלוח לשדה הקרב את כל מי שנולד עם עור שחור. זה לא רעיון חדש אגב, ואני מבין שלפי תפיסת העולם שלך הוא רעיון לא רע בכלל.

    • בס"ד כ' באב תשע"ו

      לאמיר – שלום רב,

      אינני חושב שצריך לדבר רק על 'הקרבה למען החברה'.בסופו של דבר רק בזוגיות של איש ואישה ניתן להביא ילדים לעולם, ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה. זה, 'חלקו של אדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש'. לא תמיד זה בא בקלות. יש אנשים שצריכים לעבור טיפולים פיזיים ונפשיים לא-פשוטים, אבל 'בסופו של יום' כשזוכים לילדים ונכדים 'דור ישרים יבורך' – אין נחת גדולה מזה.,

      אם רוצים להיטיב עם בעלי נטיות להט"ביות, יש להפיח בהם את התקווה שגם הם יוכלו, בעזרה מקצועית מתאימה, לעצב את נטיייתם באופן שיאפשר להם לזכות בילדים שלהם וכפי שהבאתי לעיל מדבריו של הפסיכולוג ד"ר צבי מוזס (מנהל מכון שילה) המעיד מנסיונו העשיר, שאמונה וכח רצון חזק מסייעים להצלחת הטיפול, גם במקרים של נטייה חזקה. וחזקה על המדע שלא אמר את המילה האחרונה בטיפול בבעייה.

      אימוץ כפתרון יכול להיות מוגבל מאד. הרי מדיניות רווחה נכונה תשאף להקטנת הצורך בהוצאת ילדים מהוריהם, אלא לחזק את ידי ההורים ולתת להם את העזרה והעידוד לטפל בילדיהם בעצמם ולא לוותר עליהם. כך שיש לצפות שככל שמערכת הרווחה מתייעלת ומשתפרת – יקטן ההיצע של ילדים לאימוץ.

      אם יצלח הקמפיין של ארגוני הלהט"בים להגדיל את מספרם של הבוחרים בדרך חיים זו, כדי להגשים את 'נבואותיו' של קינסי – הרי נצטרך להגדיל בצורה משמעותית את הביקוש לילדים לאימוץ: מאין נביא ילדים לכולם? האם ראוי לעודד 'סחר בילדים', תוך ניצול מצוקתם של נשים במצוקה הנאלצות למכור את ילדיהם תמורת כסף, על אחת כמה וכמה, שהכסף יכול להביא גם לאירגוני פשע וממשלות מושחתות, שיחטפו ילדים ללא שום הסכמה. האם מוסרי לגזול ילדים מהוריהם כדי להשביע את יצרינו?

      כללו של דבר: מי שישקיע בטיפות אישיותו בכיוון של הקמת משפחה והבאת ילדים לעולם – יוסיף אושר לעצמו ולעולם כולו.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש. צ שלום רב

        אני מסכים איתך מאוד, גם אני לא חושב שצריך לשים דגש על עניין ההקרבה, אני פשוט ניסיתי להסביר את דברי יואב שורק למגיבה "עוברת אורח" שכעסה מאוד על הדברים שהוא אמר בעניין

        כתבתי לה בעצמי שלמרות דברי יואב שהם נכונים באופן עקרוני שהחברה לעיתים דורשת הקרבה של פרטיה למענה לא כל יחיד שנולד ככה מסוגל להרגיש שהוא סוחב על גבו את כל החברה וסדרה התקין ותראה גם מה שכתבתי בתגובתי כאן לאורו מה21 באוגוסט למניינם שעה חצות וחמישים

  12. המשך תגובתי –

    בסופו של דבר הכל יודו שבשביל הסדר התקין אי אפשר להתיר כל דבר וגם במצבים מצערים של נטיות או בעיות נפשיות כך למשל קשה לי להאמין שיקום מישהו ויסבור שיהיה מותר לקלפטומנים לגנוב חופשי ולפירומנים להעלות בלהבות כל מה שזז

    אז אני אומנם ממש לא משווה בין בעלי נטיות הפוכות לפירומנים וקלפטומנים כי אני לא חושב שמדובר במשהו זהה ולא מדובר כמובן במזיקי הרבים אבל אני כן מנסה לומר שאין מה לכעוס על יואב שדיבר על כך שיש בכל סדר חברתי כאלו המשלמים מחיר
    בסופו של דבר כולם יסכימו עם זה והמחלוקת תהיה מה החברה יכולה להכיל ומה לא -וויכוח לגיטימי של "מה המחיר" ולא האם המחיר שהחברה דורשת מיחידים קיים או לא קיים

  13. דברים חודרים חדרי בטן.
    גם זה וגם החדש שפירסמת היום
    יישר כח על הדברים!
    ויישר כח יואב שאינך נוהה אחר אופנות ותפיסות ״חדשניות״ עליהם אפשר להגיד את דברי הנביא ״אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות, בורות נשברים אשר לא יכילו המים״.
    כל דור ואליליו, פעם היה זה פרעה האליל התורן, פעם היו אלה אלילי כנען ובימינו המדע הוא האליל התורן. (כאשר נוהים אחריו ומעדיפים אותו על פני האמת ועל פני השכל הישר)
    לנהות אחר דברי המדע בסגירת עיניים ובלי לנסות להתחבר ״למקור המים החיים״ שזה השכל הישר שניחנו בו מאת אלהי החיים, זו האלילות המודרנית!
    תודה לך על הדברים ועל כך שאינך נוהה אחר אלילות מודרנית זו!

  1. פינגבק: תגובות לגליונות קודמים – 993 | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

  2. פינגבק: על זכויות וזהויות – תשובה ליואב שורק | מינים

  3. פינגבק: אין סוטים, אין סטרייטים | יואב שורק | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

  4. פינגבק: ושוב תגובות למאמרים קודמים בנושא ההומוסקסואלי – עמותת כמוך – הומואים דתיים אורתודוקסים

  5. פינגבק: לאהוב את השונה: מענה לשיח הלהט"בי (מאמר) – הרהורי תשובה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: