תוצאות הבחירות | חיותה דויטש

בעיירה בדיונית שולטים אמצעי מעקב ומורים מניפולטיביים על הבחירה החופשית של התושבים; בסדרה אחרת נראה שהרצון הוא חופשי רק לכאורה. רק שיפוט וביקורת יילחמו במניפולציות

סוכן הסי.אי.איי אית'ן ברק יוצא לחפש את שני עמיתיו שעקבותיהם אבדו אי שם ליד איידהו. עד מהרה מתברר שמבחינת העולם שבחוץ גם הוא נחשב נעלם. משפחתו אינה יודעת היכן הוא והוא עצמו, כשהוא מתעורר ממה שנראה כתאונת דרכים – גם לא יודע היכן הוא נמצא. בית החולים שבו התעורר נראה נטוש באופן חשוד, ובו הוא מגלה שהטלפון, הארנק והתג שלו נעלמו. מהו המקום הזה? מהם הכללים, או מוטב: מיהם האנשים השולטים בו?

העיירה וויוורד פינס נראית מקום פסטורלי עד שמבחינים במוזרותה. אנשיה שתקנים שכל מעשיהם נשלטים על ידי פחד ומצלמות מעקב. החופש בעיירה הזו מוגבל – אסור לנסות לעזוב, אסור לדבר על העבר. יש לשתף פעולה ולהסגיר מי שפועלים נגד החוקים. "ללא מוצא" ((Wayward Pines – זהו שמה של הסדרה החדשה, המשקף היטב את תחושת המחנק והאימה האופפים אותה, כמו גם את הנושא הפילוסופי שהיא מעוררת: חשיבות החופש לבחור את פרטי חייך, היכן תגור, לאן תלך ומה תחשוב. ומה קורה כשמגבילים את החופש הזה.

מאז 9/11 מתחוללת בארה"ב, וביצירות התרבותיות הנוצרות בה, תנועת מטוטלת: הצד השני של החרדה העצומה לביטחון שנפגע הוא החרדה לפגיעה בחופש הפרט המקודש. הסדרה "מבוקש", למשל, מספרת על מחשב-על העוקב אחרי מעשי פשע המתבצעים ברחבי המדינה (רובם, איכשהו, מתבצעים בניו יורק). מאחורי הפחד הביטחוני מתחבאים פחדים נוספים, עמוקים יותר, כמו הפחד מטכנולוגיה מתקדמת והשתלטותה על חיינו, מהמסכים ומהיכולת לעקוב אחרינו בעזרת רשתות חברתיות. השאלה היא מה כל אלה יעשו לתרבות שלנו ולאנושות בכללה.

כל אלה קיימים גם בסדרה החדשה, המנכיחה פחדים אפוקליפטיים עתיקים של הרס העולם והציוויליזציה בלבוש חדש. מתברר שהתשובה הקבועה לפחדים היא תיעול הפחד לכוח ולשליטה בידי קומץ "יודעי דבר". גם זה עניין די עתיק: שלילת הבחירה נתפסת כשלב הכרחי בכל צעדי המגננה וההיערכות לקראת פחדים גדולים יותר.

האדם מרגיש רדוף על ידי כוחות חזקים ממנו. מתוך "סמוך על סול" צילום: באדיבות יס

האדם מרגיש רדוף על ידי כוחות חזקים ממנו. מתוך "סמוך על סול"
צילום: באדיבות יס

הונאת דברים

"החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה; ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" (דברים ל')

ההיסטוריה האנושית הרי ראתה דיקטטורות קורסות בזו אחר זו, וקריסתן קשורה קשר הדוק לרעיון מניעת החופש. שוב ושוב מתברר שהכוח משחית, וששלילת הבחירה מעקרת את בן האנוש מכוחו העיקרי – לבחור. מצד שני, המלחמה על החופש מגלה את רוח האדם כשהיא במיטבה. תמיד יהיו האנשים שייאבקו, יילחמו ויקריבו את חייהם בניסיון לזכות מחדש בחירותם.

גם אל הדברים האינטימיים ביותר שולחים בעלי הכוח את ידם: "אל תתביישו", אומרת המורה לתלמידיה כשהם לומדים על מערכת הרבייה האנושית. הצופים יודעים שהיא מניפולטיבית, יש לה אינטרס לגרום להם לקיים יחסי מין ולהרות תינוקות חדשים למען הניסוי החשוב. העיירה כולה מופעלת על ידי מניפולציה. דבר אחד הוא להגביל תנועה באמצעות מצלמות מעקב וחומה מחשמלת, דבר אחר הוא להגביל את החופש בעזרת מניפולציה וסיפורי בדים משכנעים.

בהלכה היהודית נקרא התעלול הפשוט הזה – הונאת דברים. הונאת דברים היא יצירת מצב בדוי, המוליך שולל את האדם האחר. המוכר חושב שבאת לקנות אצלו, והוא מתאמץ ומשקיע בך את זמנו, אבל אתה רק רצית להיות מעט במזגן לפני שתמשיך לרוץ. פרסומות הן מניפולציה, והן עובדות. זמינותם של המסכים היא מניפולציה. השאלה מה יקרה לחברה שלנו מול כל המניפולציות המופעלות עליה היא שאלה טובה ונכונה. שאלה נוספת היא איך מתחסנים מפני כל המניפולציות הללו.

התשובה לא קלה, אבל די פשוטה: הסקרנות האנושית, היכולת להבין וללמוד, הפקפוק והפעלת שיפוט וביקורת על כל דבר שהוא הם כלי הנשק המקובלים בעולמנו מימים ימימה. הפתרון כנראה הוא אחד: ללמוד ולהבין איך הדברים עובדים, איך הנפש פועלת. איך משפיעים מנגנוני הכוח על התודעה הפרטית והציבורית. בפרפרזה על ביטוי תלמודי ידוע: "אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש". הגמרא מתכוונת אמנם ליצר הרע, אבל ליצר הרע פנים רבות. כניעה מתוך חולשה למציאות מניפולטיבית קיימת – היא בהחלט אחד מהם.

ג'ימי הנדחף

"בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו" (בבלי, מכות י ע"ב)

"תודה על ההבנה, ג'ימי. נשוב ונשקול את ההחלטה שלנו בעוד שישה חודשים". כך, במילים מנומסות מאוד, מקבל ג'ימי מקגיל את הדחייה הראשונה שלו, אחת מני רבות, בניסיונו להפוך חלק ממשרד עורכי הדין המכובד שבו עובד אחיו.

רבות נכתב על סדרת הטלוויזיה "שובר שורות", המספרת על מורה לכימיה שהפך לברון-סמים. קצת פחות נכתב על סדרת הבת שלה, טובה לא פחות ונכנסת עמוק יותר לנבכי הבחירה האנושית בטוב, או ברע. במרכזה של הסדרה "סמוך על סול" ((Better Call Saul עומד עורך דין חלקלק אך מכמיר לב, סול גודמן שמו. ובמקור: ג'ימי מקגיל (המכונה גם "ג'ימי המחליק" בשל חיבתו למעשי-תרמית-בגרוש, ולמניפולציות מתוחכמות). בסדרת המקור הוא היה דמות משנית, בסדרה החדשה הוא הגיבור. זוהי סדרה מסוג "עלייתו ונפילתו של", בכפוף לשאלה מהי בעיניכם עלייה ומהי נפילה.

הסדרה אמורה להסביר לנו איך הפך ג'ימי מקגיל, המפסידן העלוב וטוב הלב, לעורך דין עשיר, פרקליטם של רוצחים ופושעים המוכר לנו מסדרת-האם. התשובה תתברר לנו רק בדקות האחרונות של הפרק האחרון של העונה. כמו בסדרת האם, גם כאן אנחנו עסוקים בשאלות של בחירה חופשית. בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו. אבל מה הוא רצון, ואיך הוא נקבע? יש כפייה חיצונית, שעליה כבר דיברנו. חמורה ממנה היא הכפייה הפנימית: אדם מרגיש רדוף על ידי כוחות חזקים בתוכו, הדוחפים אותו להוכיח דבר מה לעצמו או לאחרים.

ב"סמוך על סול" אנחנו מלווים בהבנה את רצונו הנואש של ג'ימי בהכרה ובהתקבלות כעורך דין הגון מהשורה. הרצון הזה, כמו גם הרצון להתפרנס בכבוד מעבודתך – נהיר ומוכר. רק ברגעי הסיום של הפרק האחרון של העונה, כמו שפן הנשלף מהכובע, מופיעה התשובה האמיתית, מוכרת אף היא וידועה לשמצה – הלא היא הכפייה הפנימית של גיבור הסדרה, זו שאין לו שליטה עליה. "לראות אותך מפסיק עם מעשי התרמית", אומר לו ידידו הוותיק, שותפו לתרמיות, "זה כמו לראות את מיילס דיוויס מוותר על החצוצרה". אמן לא מוותר על אמנותו. ג'ימי היה מוכן לוותר על חלקלקות הלשון שלו, או נכון יותר לרתום אותה למקצועו החדש, כעורך דין, אבל אז מתבררת לו בגידתו של אחיו הנערץ.

באותו רגע, למגרש הדיון בבחירה החופשית נכנסים בריצה גיבורים חדשים, באדיבות פרויד: האגו, הסוּפר אגו והאיד. מי מביניהם הוא הבוחר? הדבר שדוחף את ג'ימי לפעול הוא, כך מתברר, הכעס על אחיו עורך הדין המכובד, שלעולם, לעולם, יראה בו את הליצן המניפולטיבי שהוא. הבחירה הזו שלו, על הרקע הפסיכולוגי-פילוסופי הבנוי לתלפיות שלה, נפלאה. בעיקר בזה שהיא גורמת לנו לשוב ולשאול ביתר העמקה – מהו רצון חופשי, ומי באמת שולט עליו.

עיירה ללא מוצא, ארה"ב 2015,yes Action  בימי ראשון ב-22:45 וזמינה ב-yes VOD

סמוך על סול, ארה"ב 2015,  yes VOD

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, כ"ג תמוז תשע"ה, 10.6.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-13 ביולי 2015,ב-גיליון פנחס תשע"ה - 935, לפנאי ולפנים - חיותה דויטש. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: