אמפתיה אינה לגיטימציה | חיים נבון

אצל חלק מההומוסקסואלים מדובר בנטייה קבועה ומבוססת. הניסיון להילחם בכך לא יצלח ותחתיו יש לנסות ולהקל על חייהם כמידת האפשר, אך גם להבהיר להם ביושר את עוצמת הניסיון שהציב בפניהם בורא העולם 

 האם יש דבר כזה "הומוסקסואלים דתיים"? לפני עשר שנים הייתי עונה בשלילה לשאלה הזו. אך האינטרנט הטיח בפרצופנו: יש דבר כזה. בחסות האנונימיות של הרשת פונים צעירים רבים (עשרות? מאות? יותר מזה?) בשאלות חדשות לרבנים, ומחפשים מענה לסתירה הנוקבת שבין נטייתם המינית לבין אמונתם הדתית. במאמר זה אנסה לתאר בקצרה את האתגרים העכשוויים העומדים בפנינו כיום במסגרת ההתמודדות הזו. חלק מהדברים שאכתוב רלוונטיים גם ללסביות הדתיות, אך זו אוכלוסייה שפחות מוּכּרת לי ולכן לא אתייחס אליה במישרין.

מאמר חלוצי ומשפיע בנושא זה נכתב על ידי הרב רונן לוביץ בשנת תשס"א (דעות, גיליון 11). אחת הנקודות המרכזיות במאמרו היא ההבחנה בין הנטייה לבין המעשה. התורה אינה אוסרת על נטייה הומוסקסואלית (כשם שאינה אוסרת על משיכה לאכילת בשר בחלב או על נטייה ללבישת שעטנז). היא אוסרת על המעשה – משכב זכור. כיוון החשיבה הזה הוא הקו המנחה הבולט ביותר בתשובותיהם של הרבנים המוכנים להכיר בתופעה ולהתמודד עמה.

התורה מגדירה "תועבה" את המעשה של משכב זכור (ויקרא יח, כב) – לא את הנטייה עצמה. האמירה הזו מקִלה מאוד על מאמינים המוצאים בעצמם נטייה הומוסקסואלית. הם אינם חולים או סוטים. לפעמים אני שומע מצעירים דברים נוראים ששמעו מפי רבנים כשהתוודו בפניהם על נטייתם, ואני מתמלא בכאב ולעתים גם בכעס. אותם אנשים נמשכים לעברה מסוימת – כפי שכל אדם נמשך לעברות מסוימות. כל עוד הם אינם נכנעים ליצרם – אין בהם שום דבר מתועב או פסול.

אמנם, הניסיון שנדרשים לעמוד בו דתיים בעלי נטייה הומוסקסואלית אינו דומה כלל לניסיונם של אחרים. מי שיש לו משיכה לאכילת צ'יזבורגר יכול למצוא סיפוק גם במאכלים אחרים. אפילו מי שנמשך לאישה האסורה עליו יכול למצוא סיפוק (לעתים חלקי) בחיים עם אישה אחרת. אך מי שנמשך לבני מינו יודע כי אמונתו אוסרת עליו לממש את נטייתו המינית, ואינה מציעה לו כל אלטרנטיבה. כאשר צעירים החווים מצוקה זו פונים אליי ומתריסים כנגד עוצמת הניסיון שבו מעמידים אותם הרבנים, אני אומר להם: זה לא הרבנים – זה אתם. אתם אלו שבחרתם להאמין בתורה ולקיים את מצוותיה. אתם מקפידים על מצוות התורה משום שאתם מאמינים שהיא אמיתית. התורה האמיתית הזו מעמידה אתכם בניסיון נורא. אם תצליחו לעמוד בו – קדושים ייקרא לכם.

העיסוק הגובר בשאלת יחסנו להומוסקסואלים הביא גם למסקנה שנייה, מלבד ההבחנה בין הנטייה לבין המעשה. מה בדבר הומוסקסואלים חילונים, שאורח חייהם המעשי סותר את איסורי התורה? ברור שאין כל מקום להתיר מבחינה הלכתית את איסור משכב זכור. מדי פעם אפשר לשמוע מפי צעירים המתייסרים בנפתולי יצרם ביטויים של תקווה, כאילו לעתיד לבוא ההלכה "תתגמש" בנושא זה. אך כל בעל תודעה הלכתית מבין שאין ממש ברעיון זה: מדובר באיסור דאורייתא מושרש ובסיסי. עם זאת, בדורות האחרונים למדנו לגלות סובלנות מסוימת שבדיעבד כלפי עוברי עברות. פיתחנו מודלים רעיוניים והלכתיים המאפשרים לנו לחיות ביחסי שכנות טובים עם אוכלי טרפות ובועלי נידות. אם כך, שמא נוכל להתייחס באופן דומה גם לחילונים שהם הומוסקסואלים מוצהרים, אף שאורח החיים שלהם ודאי סותר את הוראות התורה.

יש אומרים: איסור משכב זכור חמור מאיסורים אחרים, משום שהתורה מגדירה אותו "תועבה". אך התורה מגדירה "תועבה" גם אדם המחזיר את גרושתו לאחר שהייתה עם איש אחר. האם גם עם אדם כזה נסרב לקיים יחסי שכנות קורקטיים? הניסיון לתרגם את התווית התורנית "תועבה" לתווית החברתית/רפואית "סטייה" הוא מטעה ומסלף, שהרי המושג "סטייה" עצמו הוא מעורפל למדי. האם הכוונה לומר שהנטייה הזו אינה טבעית? מחקרים רבים דווקא מראים שיש לנטייה ההומוסקסואלית בסיס גנטי ו/או הורמונלי. האם הכוונה לומר שהנטייה הזו מזיקה? אם כך, צריך להגדיר באיזה אופן בדיוק היא מזיקה. לעתים קרובות אנשים טוענים שהתורה אסרה על משכב זכור משום שהוא אינו פורה ואינו מביא להולדת צאצאים. אך הנימוק הזה נראה חלש למדי כשמשווים אותו לעוצמת הפאתוס של התורה כשהיא מנסחת את האיסור הנ"ל. האם היינו מגנים בתוקף כזה גם איש ואישה החיים יחדיו ובוחרים שלא להוליד ילדים?! דומני שמוטב לומר שמשכב זכור הוא חטא חמור, אף שאיננו יודעים מדוע. כשם שאיננו יודעים מדוע התורה אסרה על משכב נידה או על אכילת בשר בחלב, ומדוע ראתה גם במעשים אלו חטאים חמורים.

יש אחרים המעלים טענה שונה לחלוטין. לדבריהם, אם נתייחס באופן הגון וענייני לאנשים בעלי נטייה הומוסקסואלית (חילונים או דתיים), נעודד צעירים נוספים מבין תלמידינו לבחור בדרך זו. על כך אני משיב שהחיים של אדם דתי בעל נטייה הומוסקסואלית הם כה קשים ומייסרים, עד שקשה לי מאוד להאמין שמישהו יבחר בדרך החיים הזו מרצונו. וזאת גם אם נתייחס לבעלי נטייה זו באופן הגון ומכובד, כפי שראוי לדעתי לנהוג.

צעיר חרדי מתווכח עם משתתף במצעד הגאווה, תל אביב 2008  צילום: פלאש 90

צעיר חרדי מתווכח עם משתתף במצעד הגאווה, תל אביב 2008
צילום: פלאש 90

קיים או לא

כל מה שאמרתי עד כה נשען על ההנחה שהנטייה ההומוסקסואלית היא עובדה קיימת. יש כאלו אשר מסרבים להשלים עם הנחה זו. ברור שיש נערים רבים שעדיין מגבשים את זהותם המינית, וחווים תחושות הומוסקסואליות חולפות, שאינן מייצגות נטייה מבוססת. כאנשים שומרי תורה ומצוות נעשה מאמץ לכוון אותם לגבש נטייה הטרוסקסואלית.

אך יש שמרחיבים טענה זו וכוללים בה את כל ההומוסקסואלים. לדעתם, הומוסקסואליות אינה נטייה נפשית קבועה, אלא הפרעה שאפשר תמיד לתקנה. השאלה היסודית אינה האם מדובר בנטייה גנטית (שהרי ייתכן שהנטייה נקבעת בעוּבּר במהלך ההיריון, מסיבות הורמונליות ואחרות, ואז הנטייה היא מוּלדת אף שאינה גנטית). השאלה אף אינה האם מדובר בנטייה מוּלדת (שהרי ייתכן שהנטייה נקבעת לאחר הלידה, במהלך הינקות או הילדות, ומתקבעת באישיות באופן שאינו בר שינוי). השאלה היסודית היא האם מדובר בנטייה קבועה ויציבה, או בטעות בת־תיקון.

הרב משה פיינשטיין, בתשובה שנכתבה בשנת תשל"ו, בחר באפשרות השנייה:

…שהוא דבר שלא מובן שיהיה על זה ענין תאוה, דבבריאת האדם בעצם ליכא תאוה מצד טבעו להתאוות למשכב זכור… שיצר הרע זה אינו אלא מחמת שהוא דבר אסור שהוא כמו להכעיס ח"ו… וגם רשעים אין להם תאוה לזה בעצם, אלא שכל התאוה הוא רק מחמת שהוא דבר אסור והיצה"ר מסיתו להמרות נגד רצון הקדוש ברוך הוא (שו"ת אגרות משה אורח חיים ד סימן קטו).

בדבריו של הרב פיינשטיין משתקף גם הקושי של אדם שאינו הומוסקסואל להבין את הנטייה הזו ("שלא מובן שיהיה על זה עניין תאווה"). אך ברור שלדבריו יש גם בסיס תורני. הרי באמת קשה להבין למה יעמיד הקב"ה אדם בניסיון כזה. מסקנה אפשרית – שבה בחר הרב פיינשטיין – היא שאין מדובר באמת בנטייה מקוּבּעת, אלא בבחירה באורח חיים מסואב. דא עקא, יש מחקרים עדכניים המצביעים על נטייה הומוסקסואלית יציבה ומבוססת בשיעור מסוים מהאוכלוסייה – בכל אוכלוסייה, בכל מקום בעולם. השאלה היא האם הנטייה הזו היא בת שינוי.

הוויכוח סביב "טיפולי ההמרה" מתמקד בנקודה זו: האם בעלי הנטייה ההומוסקסואלית יכולים להשתנות? כולם? חלקם? מיעוט קטן מהם?

דומני שבשיח הציבורי בציונות הדתית של ימינו יש משקל מיוחד לטענה זו שהעלה ר' משה פיינשטיין, אך מתוך הקשר רוחני שונה מזה של ה"אגרות משה". הרי הרב קוק כתב ולימד על ההרמוניה הגדולה שבמציאות ועל ההתאמה שבין הנפש לבין התורה:

האדם הישר צריך להאמין בחייו, כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה… האיש הישראלי מחויב להאמין שנשמה א־להית שרויה בקרבו, שעצמותו כולה היא אות אחת מן התורה (אורות התורה, פרק י"א).

מי שמתבונן בעולם ובאדם במבט כה אופטימי והרמוני יתקשה להשלים עם קיומם של אנשים שנטייה עמוקה וקבועה של נפשם סותרת באופן חזיתי את ציוויי התורה. מה שהיה נקל לליבוביץ לקבל, ומה שהיה מתקבל גם על דעתו של הרב סולובייצ'יק, שהדגיש את ממד העקדה וקבלת העול בחיים הדתיים, עלול להצטייר כשערורייה רוחנית בלתי נסבלת בבית מדרשם של תלמידי הרב קוק. דומני שאולי זה הרקע הרוחני המעורר בחלק מתלמידי־תלמידיו של הרב קוק סירוב להתמודד עם הנטייה ההומוסקסואלית כעובדה נפשית מוצקה.

האם ייתכן פער כזה בין נטיית נפש יסודית לבין דרך החיים שאליה מכוונת התורה? יש שיאמרו: ייתכן וייתכן, ואותו אדם נתבע מן השמים לעמוד בניסיון שאליו קלעו אותו כוחות נפשו. אך מי שמדגיש את ההרמוניה בין הטבע, הנפש והתורה יתקשה להשלים עם תובנה כזו. הוא אולי יעדיף להגדיר את הנטייה ההומוסקסואלית כקליפה, כקלקול או כאשליה, ובכל אופן – כנטייה זמנית שהיא תמיד בת־תיקון. אך טענה זו סותרת לא רק מחקרים רבים, אלא גם את תחושתם העמוקה ואת ניסיונם הדואב של אנשים רבים, שניסו להמיר את נטייתם – ולא עלתה בידם (אין זה אומר, כמובן, שכל הפונים לבקש עצה והדרכה שייכים לקבוצה זו, שנטייתה קבועה ומוצקה).

כינוי לא מוצדק

על רקע זה, מעניין עד מאוד לקרוא פסקה קצרה שכתב הרב קוק עצמו על הומוסקסואליות:

ההתעוררות של המדע החדש על דבר הנטייה הטבעית שיש לאיזה בני אדם מראשית יצירתם, ובשביל כך חפצים הם לעקור את המחאה המוסרית בזה, אבל דבר א־להינו יקום לעולם. וכבר פירש בר קפרא על זה, "'תועבה' – תועה אתה בה" (נדרים נא ע"א), שהיא נטיה רעה, שצריך אדם וכללות האדם להלחם עליה. ומקצת הטינא שאולי תמצא אצל יחיד באופן שאי אפשר לעקרה, זה ראו חכמים מראש ואמרו על זה כל מה שאדם רוצה כו', משל לדג הבא מבית הציד, רצה לאוכלו צלי שלוק מבושל – אוכלו (נדרים כ ע"ב). ובזה העמיקו בטבע האדם עד לחמלה על המקולקלים בראשית יצירתם. ומכל מקום העירו, חגרין מפני מה הויין – מפני שהופכים את שולחנם (כלה רבתי פ"א הי"ג). ואף על פי שאינה הלכה, מכל מקום היא סיחה של מלאכי השרת, דהיינו חכמים הדומים למלאכי ד', וכל עם ד' על פיהם יחנה ויסע, וכל הנותר בציון והנשאר בירושלם קדוש יאמר, וישנא תהפוכות, ודרך ישרים סלולה (אורות הקודש ג עמ' רצז).

זהו קטע מקורי ומפתיע ביותר. הרב קוק מתמודד בו עם טענת "המדע החדש" כי יש אנשים בעלי נטייה טבעית להומוסקסואליות. התגובה הראשונית של הרב קוק היא שמדובר בנטייה רעה, מעין קליפה מקליפות הנפש, שאדם יכול וצריך לעקרה. אמנם, גם הוא מכיר באפשרות "שאולי תמצא אצל יחיד באופן שאי אפשר לעקרה". למען אותו יחיד התירה התורה לאדם לבוא על אשתו שלא כדרכה, וכך יוכל למלא את נטייתו בדרך היתר.

עם כל האומץ שמגלה הרב קוק בפסקה זו, הוא מצמצם את הנטייה ההומוסקסואלית לממד המיני המצומצם. וגם את הממד זה מגביל הרב קוק מאוד: אין מדובר במשיכה מושרשת ליחסי אישות (ולחיי זוגיות) עם בן אותו המין, אלא בנטייה חזקה כלפי אופן מסוים של יחסי אישות. אותו אופן התירו לאדם לקיים עם אשתו, ובזה יבוא לו מזור. חוששני שמעטים מאוד מקרב בעלי הנטייה ההומוסקסואלית בזמננו יראו בזה מענה כלשהו למצוקתם.

דומני שמבחינה יהודית עלינו להתייחס גם לעצם הכינוי "הומוסקסואלים". הבחירה למיין אנשים לפי נטייתם המינית אינה הכרעה מדעית־עובדתית, אלא הכרעה ערכית. איננו ממיינים אנשים ל"חלביים" ו"בשריים" לפי ההעדפות הקולינריות שלהם. כמובן, ההשוואה אינה לגמרי הולמת. נטייה קולינרית אינה בלעדית – גם חובב סטייקים יכול ליהנות מפשטידה. כמו כן, העדפה למזון מסוים אינה משפיעה על החיים במידה כה מכריעה כהעדפה מינית.

ועדיין, השאלה בעינה עומדת. האם נטייה מינית – למרות ההשפעה הדומיננטית שלה על חייו של אדם – אכן מצדיקה את תיוגו ושיוכו לקבוצת ה"הומוסקסואלים" או ה"הטרוסקסואלים"? הרי ה"הומוסקסואל" יכול להיות גם חובב שחמט, אוהב ספורט, חולה הגה, ומה שחשוב יותר: בעל תפילה, אוהב גמרא, וכיוצא באלו נטיות, תכונות וכישורים. האם לא ייתכן שלהומוסקסואל ולהטרוסקסואל יהיה הרבה יותר מן המשותף זה עם זה מאשר עם השותפים לנטייתם המינית?

מישל פוקו ציין שרק במאה ה־19 "ההומוסקסואל… הפך לאישיות". לפני כן התייחסו אליו כאדם שעושה פעולות אסורות, אך לא כטיפוס אנושי מוגדר. נדמה לי שההכרעה לתייג אדם ולהגדירו באופן מהותי לאור נטייתו המינית קשורה בין היתר בהעצמת המיניות בחברה המערבית בת זמננו, ובנוכחותה הדומיננטית ברשות הרבים.

גם היהדות מכירה בכך שלמיניות תפקיד חשוב בעולמנו – אך לא תפקיד בלעדי. הדבר נכון שבעתיים כלפי אדם דתי בעל נטייה הומוסקסואלית. מי שמקפיד על ההלכה ונמנע מלממש את נטייתו זו – האם יש הצדקה לכנותו "הומוסקסואל", כאילו במוקד יחיד ובלעדי של זהותו עומדת אותה נטייה מינית? אותו אדם מתמודד עם יצרו – ויכול לו. אורח חייו דומה למדי לאורח החיים של אדם דתי אחר (שאינו נשוי). אני שם את הכינוי "הומוסקסואלים דתיים" בתוך גרשיים משום שהוא שגוי בעיניי, ואינו עושה צדק עם אנשים מאמינים המתמודדים עם נטייה הומוסקסואלית.

למעשה, במסורת היהודית איננו מוצאים כינוי מיוחד לבעלי משיכה כלפי בני מינם. כך כתב הרמב"ם בנוגע ליחסים מיניים בין נשים: "יש לאיש להקפיד על אשתו מדבר זה, ומונע הנשים הידועות בכך מלהיכנס לה ומלצאת היא אליהן" (הלכות איסורי ביאה כא, ח). יש נשים שרגילות בעברה זו – "הנשים הידועות בכך". המינוח הניטרלי הזה מזכיר מינוחים שבהם משתמש הרמב"ם לגבי בעלי עברה אחרים, למשל בדבריו בהלכות מעשה הקרבנות (ג, ד): "היה מומר לעברה והוא מפורסם וידוע לעשותה והורגל בה…". מדובר באדם שהורגל בעברה מסוימת, וכולם מכירים בכך. ועדיין, העברה הזו אינה מגדירה באופן בלעדי את זהותו ואת מהות אישיותו.

האמירה הזו אינה מופנה רק כלפי החברה, אלא גם כלפי בעלי הנטייה ההומוסקסואלית עצמם. רבים מהם מגדירים עצמם "הומואים דתיים". בהגדרה מצמצמת זו הם לדעתי עושים עוול לעצמם ולחבריהם. מדובר באנשים דתיים, שאוהבים חזנות (או לא), לומדים תנ"ך (או לא), מתמודדים עם משיכה לדברי רכילות (מן הסתם), וגם עם משיכה לבני מינם. אין ספק שהעובדה האחרונה משפיעה על חייהם השפעה מכרעת. אך כל עוד אין הם מממשים אותה – האם היא גם מגדירה באופן בלעדי אותם ואת זהותם?

קהילה ללא זהות

למען האמת, חלק מבעלי הנטייה ההומוסקסואלית המגדירים עצמם "הומואים דתיים" עושים זאת לא רק מטעמי נוחות, קיצור או אימוץ של כינוי רווח. לעתים הכינוי הזה מבטא התרסה, מודחקת או מפורשת, כנגד הבלעדיות של מערכת היחסים הזוגית בין איש ואישה ביהדות. אני נתקל באנשים – גם כאלו המקפידים על ההלכה – אשר טוענים: גם אם התורה אסרה על משכב זכור, מי אמר שהיא אסרה על אהבה רומנטית, אפלטונית, בין גבר לגבר? הרי זוג כזה יכול היום גם לקיים מצוות פרו ורבו (למשל, בעזרת אם פונדקאית), לגדל ילדים ולהקים תא משפחתי – לכאורה נורמטיבי.

אינני יכול ואינני רוצה לדון את הנוהגים כך. אך בנקודה הזו דומני שתורתנו מציבה קו אדום. אנו חייבים לגלות אמפתיה אמיתית לבעלי הנטייה. אך אמפתיה אינה לגיטימציה. מעבר לשלילת משכב זכור, התורה מציבה כנורמה ערכית בלעדית את המערכת הזוגית והמשפחתית שבין איש ואישה: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית ב, כד). גם אם נכיר בכך שיש כאלו שאינם מסוגלים לקיים קשר כזה – לפחות לא בכל ממדיו ובמלוא עוצמתו – לא נהפוך את מצבם לאידיאל נורמטיבי. אף שעבור רבים האמירה הזו קשה מנשוא, דומני שהתורה אינה יכולה להכיר ב"זוגיות חד־מינית".

בציבור הכללי, יש כאלו שאינם מסתפקים בדיבור על הומוסקסואלים ולסביות, אלא נושאים את דגל "קהילת הלהט"ב" – לסביות, הומוסקסואלים, טרנסקסואלים ובי־סקסואלים. המשמעות היא לגיטימציה מוחלטת לכל סוג של בחירה מינית וזהות מינית, ושלילת כל אמירה נורמטיבית על טיבם של יחסים מיניים ונטיות מיניות.

לצד מינוחים אלו, צומחת היום בשדה הרוח "התיאוריה הקווירית". הכוונה היא לאוסף של תובנות – פילוסופיות, ספרותיות וחברתיות – המערערות על עצם המושג של זהות מינית/מגדרית. גישה זו נפוצה מאוד בעולם האקדמי. רק העתיד יאמר האם תיקבר באקדמיה כשם שנולדה בה, או שתפרוץ אל הרחוב ואל השיח הציבורי העממי, כפי שקרה ללא מעט אופנות אקדמיות בעבר.

הומוסקסואלים רבים טוענים בתוקף שהנטייה ההומוסקסואלית נמצאת באופן טבעי בחלק מסוים של האוכלוסייה, וזאת בכל חברה אנושית בהיסטוריה. טענה זו מגוּבה בשלל מחקרים המעגנים את הנטייה ההומוסקסואלית בגורמים גנטיים או הורמונליים. אך התיאוריה הקווירית מערערת על הטענה הזו. לדבריה, עצם ההגדרה "הומוסקסואל" היא הכרעה שרירותית של העולם המודרני, הבנָיה חברתית הקוטעת באופן שרירותי רצף אינסופי של נטיות ורצונות ומדביקה תווית על נתח מסוים מן הרצף הזה. בהקשר זה, התיאוריה הקווירית נראית לעתים (בצדק או שלא בצדק) כסותרת גם את האינטואיציה הבסיסית של רבים מהדתיים בעלי הנטייה ההומוסקסואלית. רבים מהם חווים את נטייתם כנתון מוּלד ומוצק, ובכל אופן – לא כתוצאה של הבניה חברתית כלשהי. התנסותם האישית מלמדת אותם עד כמה הנטייה מגובשת ומושרשת בתוכם, וניסוחים ברוח התיאוריה הקווירית עלולים להתפרש על ידם כמפקפקים בהכרה הפנימית הזו.

האם בהכרח צריכה להיות התאמה בין מין ביולוגי, זהות מגדרית ונטייה מינית? התיאוריה הקווירית טוענת שלא. במקום שתי זהויות נוקשות – זכר ונקבה – התיאוריה הקווירית דוגלת במגוון עצום של בחירות מגדריות ומיניות, שכל אדם יוצר צירוף אחר שלהן. דוגמה מקבילה היא זהות גזעית: האם באמת אפשר לחלק את האנשים ל"לבנים" ו"שחורים"? הרי התגיות הללו הן הבניה חברתית יותר מאשר שיקוף של מציאות טבעית. במדינה אחת מגדירים אדם מסוים "לבן" בגלל צבע עורו הבהיר, בעוד במדינה אחרת יגדירו את אותו אדם עצמו "שחור" משום שחלק מהורי־הוריו הם יוצאי אפריקה. את התובנה הזו מנסה התיאוריה הקווירית לתרגם גם לעולם הזהות המינית/מגדרית. יש גברים שנוהגים להתלבש כאישה, ובמקביל מקיימים זוגיות עם נשים. התיאוריה הקווירית מקבלת זאת כאופציה לגיטימית לחלוטין, ואף תוהה: איך אפשר להגדיר גבר כזה? האם הוא הטרוסקסואל? האם הוא לסבי? יתר על כן: האם הוא גבר או אישה? או שמא – כך טוענים דוברי התיאוריה – כל המינוחים וההגדרות הללו הם חסרי משמעות?

אני חושש שזה עלול להיות השלב הבא בהתמודדות הערכית שאנו נדרשים לה עם ההומוסקסואלים הדתיים ולצדם. במוקד ההתמודדות הזאת לא יעמוד הפסוק האוסר על משכב זכור, אלא פסוק אחר: "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱ־לֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה" (דברים כב, ה). הפסוק הנוקב הזה אוסר למעשה על טשטוש הזהות המינית. בעיני התורה יש אכן התאמה ערכית יסודית בין מין ביולוגי, מגדר ונטייה מינית. גבר הוא גבר, אישה היא אישה. הגישה הקווירית מנסה למחוק את מושג ה"נורמליות" בהקשר המיני/מגדרי. נדמה לי שהתורה שוללת לחלוטין גישה זו.

ומה לגבי גברים (ונשים) הנמשכים אל בני מינם? לאלו נעניק את מרב האמפתיה והעזרה. לא נגדיר אותם כחולים או כסוטים. נכיר בכך שאצל חלק גדול מהם מדובר בנטייה קבועה ומבוססת. ניאבק בביטויי שנאה וגנאי המופנים כלפיהם. ננסה להקל על חייהם כמידת האפשר. אך גם נבהיר להם ביושר את עוצמת הניסיון שהציב בפניהם בורא העולם. אני כותב בכאב את השורות הבאות: לא נוכל למחוק עבורם את המסר הברור של תורת ישראל בנוגע לגברים, לנשים ולזהותם המגדרית. האנושות אינה קרנבל ססגוני של זהויות מיניות מגוונות ומעורפלות, אלא שני מגדרים מובחנים היטב. זהויות מיניות מורכבות נתפסות בעיני היהדות כטרגדיה, לא כקרנבל.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ט סיון תשע"ג, 7.6.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-7 ביוני 2013, ב-גיליון קרח תשע"ג - 826 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 31 תגובות.

  1. ארגון הו"ד (ארגון אורתודוקסי המחויב לתורה ולהלכה) הפועל בשת"פ עם רבנים ואנשי מקצוע, משמש מרכז סיוע ותמיכה, חינוך והסברה. לכל מי שצריך אוזן- קשבת, ייעוץ ומידע, מוזמן ליצור קשר בדוא"ל hod@hod.org.il.

    • ש.צ. לוינגר

      בס"ד ב' בתמוז ע"ג

      תמהני על ארגון המתיימר למחוייבות להלכה, המציג באתר שלו, בקטגוריה של 'מאמרים תורניים' את המאמר 'שנת השמיטה והההומוסקסואלים', הקורא לרבנים למצוא 'פתרון יצירתי' להתיר את ההומוסקסואליות כשם שתקנו פרוזבול.

      ההבדל בין הדברים הוא כהבדל בין שמים וארץ. פרוזבול מעוגן בהיתר הקיים בדין תורה ל'מוסר שטרותיו לבית דין' וכן בסמכות בית הדין לתקן תקנות בענייני ממונות מכוח 'הפקר בית דין הפקר'. אף על פי כן לא איפשרו חכמים את הפרוזבול אלא בשמיטה בזמן הזה שהיא מדרבנן. לעומת זאת כאן מדובר בעניין דאורייתא.

      העלאת פנטזיות שכביכול ניתן למצוא היתר הלכתי, מרפה את ידי המתמודד. למה להתאמץ ולהיאבק עם היצר, כשבעצם יש היתר?

      ההתמודדות עם היצר קלה יותר, כשהיא נעשית באמונה ובשמחה. יש 'להפוך את הקושי לאתגר'. אם אדם מצטער על כשלונות, על אחת כמה וכמה שהוא צריך להיות מדושן עונג על כל רגע שבו כן הצליח לעמוד בנסיון. יש לזכור, גם בעלי 'נטיות רגילות' עוברים מדי יום ביומו התמודדות עם היצר, נאבקים, נופלים וקמים.

      ההתמודדות קלה יותר כשלא כל מעייני האדם מרוכזים ב'בעיה'. אחת התרופות היעילות היא – להסיח את הדעת.. לעבור מיד למחשבה או לפעילות מעניינת, ופשוט לשכוח מהיצר. וכשממעטים להתעסק בו, גם היצר מתחיל 'לשכוח', כדברי חז"ל: משביעו רעב, מרעיבו שבע.

      כפי המובא באתר, גם לסוברים שיש נטיה גנטית, לא מדובר ב'גן' אלא ב'רצף גנטי'. עובדה המאפשרת להשפעות סביבתיות וחברתיות להשפיע על הנטיה. ומעבר למחקרים, אם הקב"ה ציוה על כך בתורתו, הרי יש בידינו הבטחה ממנו: yes, we can. ההשתדלות הראויה עם תפילה מתמדת לבורא עולם – עושה פירות.

      עזרה, תמיכה רגשית ועצה של תלמידי חכמים ואנשי מקצוע – יכול המתמודד לקבל ב'עצת נפש'. ויהי ה' בעזרו.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ. לוינגר

        וכפי שהזכרנו, גם אם לא הגענו למטרה הסופית וגם אם היא נראית רחוקה. השמחה והסיפוק בכל צעד קטן, בכל הישג קטן, נותנים את הכוח לצעד הבא.

      • ש.צ שלום רב

        יישר כחך על כך שהסברת את עניין הפרוזבול וההערמות ההלכתיות שעולה פעם אחר פעם ע"י חוגים שונים שחושבים שאפשר לעשות מהתורה פלסטלינה.

        אם כל האמפתיה המתבקשת כלפי אנשים הנאלצים לעמוד בנסיונות קשים ובבחינת "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" צריך יושר אינטלקטואלי ולומר את האמת הפשוטה שמשכב זכור אסור מן התורה .

        רק אעיר על דבריך שנראה שאתה ממעט מעוצמת הניסיון של אותם אנשים כאילו כל כך קל להם להתעלם מיצרם המיני

        ודומני שבדיוק כמו אצל בעלי ה"נטיות הרגילות" שהיצר המיני הוא חזק מאוד כך גם אצל ההומוסקסואלים . פוק חזי את כל השאלות שנשאלים רבנים על נפילות בשז"ל בכמה שאלות מדובר של נערים ובחורים שעומדים בקושי נורא אך תקוותם לתקן זאת ולהשקיט את מלחמת היצר בעניין זה לאחר החתונה בעוד אצל ההומוסקסואלים מדובר במאבק מתמיד .

        כמובן שמענה להתמודדויות אלו הוא לא פשוט כלל ועיקר ובתור מה שמכונה "סטרייטים" לעולם לא נוכל להבין ממש מה עובר על ההומוסקסואלים אך עם האמירה ההלכתית הברורה והחד משמעית ברור שצריך לדעתי להבין את עומק המצוקה ולנסות לעזור במידת האפשר.

      • ש.צ. לוינגר

        עוד נקודה משמעותית לגבי ה'פרוזבול' –

        אין מטרתו לסלק מן הדרך את מצוות שמיטת הכספים, אלא לשמר את מגמת המצווה – לסייע לעניים.

        לולא הפרוזבול היתה התוצאה שאנשים היו נמנעים בכלל להלוות לעניים. על ידי הפרוזבול – זוכים העניים לסיוע מכובד בדרך של הלוואה.

        וכפי שהזכרתי לעיל, לא הפעילו חז"ל את תקנת הפרוזבול אלא בזמנים בהם שמיטה אינה דאורייתא.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

  2. מאמר נוקב וחשוב על נושא כאוב של אנשים עם קושי עצום שעל העומדים בניסיונות אלו נאמר "גיבורי כח עושי דברו"

    לגבי האיסור עצמו-מעניין אם כל המגיבים ה "דתיים הליברלים" כאן שסונטים בכל העולם על "אפולוגטיקה" יקבלו את האיסור ככתבו וכלשונו כגזרת מלך או שהם -כמובן בלי "אפולוגטיקה" טפו טפו-ינסו כדברי אחד המהבילים כאן "להתווכח על העקרונות בדרך מתוחכמת של פרשנות" שבעצם תראה שאין שום איסור וההיפך למצווה הדבר יחשב כי "ההלכה נפסקת לפי ערכי כל דור ודור דור ודורשיו" בלה בלה בלה

    אבל העיקר זו לא "אפולוגטיקה" זו "דרך מתוחכמת של פרשנות"

    איך אמר על כך לינקולן בחוכמה שאפשר אולי לעבוד על חלק מהאנשים חלק מהזמן אך אי אפשר לעבוד על כל האנשים כל הזמן

    ואידך זיל גמור

  3. אז בעצם, אם הייתה סנהדרין היית סוקל למוות הומואים, זה מה שאתה טוען?

  4. אלעד פוגל,בניגוד לפעמים קודמות עכשיו אתה שואל עניינית אז אענה:

    כידוע לך[או שלא?] לא מוציאים להורג כל כך מהר עפ"י ההלכה והתנאים לכך גורמים שיהיה נדיר עד בלתי קיים לעשות זאת ,אם שכחת או לא ידעת עיון חטוף אפילו במסכתות סנהדרין ומכות יראו לך את זה

    מעבר לכך חשוב לזכור שכיום כמתואר במאמר מדובר לא באחד מעיר ושניים ממשפחה שחוטאים במשכב זכור אלא בתופעה רחבה וכשיש מקרים כאלו של עברה המתרחבת בציבור אז משהים באופן ציבורי את מיתות בית הדין או ענישות אחרות כך למשל "משרבו הרצחנין בטלה עגלה ערופה" ו"משרבו המנאפים בטלו מים המעררים" זו לא המצאה שלי אלא דברי חז"ל[אפנה אותך למראי מקומות עוד מעט-ומאידך יש מקרים שדורשים הגברת ענישה שלא מן הדין והכל לפי העניין והצורך]

    כך שהגיוני מאוד שאם הייתה עכשיו סנהדרין במצב הקיים עדיין לא היו נסקלים מידי יום הומואים או מחללי שבת וכיו"ב

    מעבר לכך שאני בתגובתי לא דיברתי על היחס הראוי עפ"י ההלכה/מוסר/מחשבה כלפי ההומואים עצמם שקטונתי מלבוא בטענות לאנשים שעומדים בניסיון כה קשה והדתיים שביניהם עליהם מדבר המאמר על אחת כמה וכמה שנמצאים בדילמה קשה מנשוא ו"על תדון את חברך עד שתגיע למקומו" ולא אני כאן המורה דרך בעניינים רגישים אלו

    דיברתי על האיסור כשלעצמו שבדומה לרב נבון כותב המאמר כתבתי את המסקנה הברורה והפשוטה שמדובר באיסור גמור ומפורש שלא עומד במחלוקת כל שהיא בפסיקה!

    אני לא רואה שום דרך הלכתית להתיר דבר כזה גם אם יש כאלו שנאלצים בכאב לב גדול לעמוד בניסיון הזה

    כך שדיברתי על האיסור דברים ברורים ולא על העושים אותו שכאן נדרש דיון נפרד ובהחלט רגיש

  5. אלעד פוגל,הציטוטים שהבאתי על ביטול עגלה ערופה ומים המעררים הוא מסוטה מז ע"א

    עיין שם

  6. מאמר מרתק ונראה לי שהוא ראשון מסוגו. יצר העריות הוא יצר חזק מאוד – ואדם הגובר על יצרו קדוש ייאמר לו. אנו צריכים להעריך אדם כזה – כי כפי גודל הניסיון כך עוצמת הכוחות הנפשיים הנטועים בו. אך, לדעתי יש כאן להעלות מבחינה דתית הבט אחר של הבעיה. אם זו באמת תכונה שאינה ניתנת לשינוי – ולא כל אדם יכול לעמוד בניסיון – האם הקב"ה ברא אדם שהוא רשע מעיקרא? ואין זה סותר למה שציינתי קודם לכן על הכוחות המצויים באדם. לא כל אדם מנצל – בכל תחום שיהיה – את כוחותיו. וכאן הניסיון אינו חד-פעמי כי אם ניסיון יום-יומי למשך כל חייו. איך ייתכן שאב הרחמן, והתורה הנקראת רחמנא יאפשרו מצב כזה?

  7. בני,שאלת כאן שאלה טובה שכבר הרב נבון במאמרו מנסה לתהות על קנקנה והשאלה יכולה להישאל גם על קלפטומן שמבחינה מובנית הוא נמשך לגניבה

    על כל פנים זו אכן שאלה מעניינת שלרופאים ואנשי המקצוע בעניין כנראה הפתרונים האם זו נטייה מולדת וחד משמעית או שמא לא

    בימי חז"ל לפחות נפסק להלכה ששני גברים רווקים יכולים לישון באותו חדר משום ש"אין ישראל חשודין על משכב זכור" ומסתבר שבאותה תקופה בעם ישראל הדבר לא היה שכיח וזה מעלה את השאלה מה השתנה הורמונאלית כיום מאז

    דבר שמצריך לשים אליו לב זו השאלה האם המחקר המדעי בעניין הוא אובייקטיבי או שמא הטרנדים הרעיוניים משחקים כאן תפקיד משמעותי שמטה את המחקר בעקבות המתירנות בעניינים אלו בעשורים האחרונים[במאה ה19 למניינם בבריטניה אדם מפורסם כמו אוסקר ווילד ישב בכלא על "התנהגות בלתי מוסרית" בהיותו הומוסקסואל! היחס עד לפני לא מזמן גם במערב היה לא כל כך מתירני בעניין]ושהמחקר נדרש ליישר קו עם הטרנד האינטלקטואלי שמכתיב את העסק.

    לא עניתי כאן תשובה כי אני לא מומחה בתחום המדעי בעניין רק העליתי תהייה מתבקשת

  8. אבירם האפרתי

    רק סוטים חושבים שיש להם זכות לקבוע לאנשים אחרים איך לחיות כל עוד הם לא פוגעים באחרים (ולא – פגיעה בזכותם של אחרים להכתיב לך מה לעשות אינה פגיעה). רק סוטים משתמשים באסופת כתבים עתיקים ובחבר דמיוני מגוחך כדי להצדיק את הזכות הזאת, יחד עם זוועות רבות נוספות שהם מצדיקים באמצעותם

  9. בני ואמיר, לא ניתן לגזור גזירה שווה מן הקלפטומן וממגלה העריות. בשני המקרים לא מתקיים מצב של יחסים בהסכמה בין בוגרים. הקלפטומן פוגע ברכושו של אחר, ומגלה העריות נתון תחת מערכת לחצים משפחתית שלא ניתן לדבר בה על הסכמה.

    ההומואים והלסביות, להבדיל אלף אלפי הבדלות, קושרים קשרים בין אישיים זה עם זה ומיניותם בהסכמה, ככל אדם אחר.

  10. התנ"ך הינו מקור לגאווה עבור יהודים שאמונת הייחוד חשובה להם. מתחת לכל עץ רענן(שאבות אבותיהם עבדו אליו, שהרי רוב מרבית תקופת התנ"ך העבריים עבדו לאלים אחרים מאשר הנביאים, השופטים,והכהנים שלהם הטיפו אליו), הם מבשרים על המקוריות שבו: אמונה באל אחד, שחרור עבדים, שבת כיום מנוחה, שמיטה ויובל ומצוות הענקה כזכויות סוציאליות.

    אולם התנ"ך הוא גם בעיקר חלק מאבי אבות ההומופוביה באשר הוא קורא למשכב זכר תועבה, ובאשר הוא מצווה את וגוזר את דינו של ההומוסקסואל למוות (יחד עם המכשפה). היהדות בישרה בשורות חשובות לעולם, ויחד עם כך הנחילה ככל הנראה (בשיתוף עם עוד גורמים) שנאה עזה להומוסקסואליות ולהומוסקסואלים.

    כי תנ"ך, זה לא רבדים, זו עסקת חבילה.
    וחשוב מידי פעם לפתח מודעות כלפי מסורת התרבות היהודית.

    וכפרפרזה על המאמר המתנשא, ורווי הנחות מופרכות:

    ואמפתיה ליהדות איננה לגיטימציה לכלל מקורותיו.

    ומה לגבי גברים ונשים השונאים ומתעבים בליבם את כל השונה מהם? את האחר באשר הוא אינו יהודי בעל נפש אלוקית? כערבי, כהומו וכלסבית, כאריתראי וכסודני, כשמאלני? לאלו נעניק את מרב האמפתיה והעזרה. לא נגדיר אותם כחולים או כסוטים (למרות שמחלתם הגזענית ושנאתם קשה היא). נכיר בכך שאצל חלק גדול מהם מדובר בנטייה קבועה ומבוססת. ניאבק בביטויי שנאה וגנאי המופנים כלפיהם. ננסה להקל על חייהם כמידת האפשר. אך גם נבהיר להם ביושר את עוצמת הניסיון שהציב בפניהם בורא העולם. אני כותב בכאב את השורות הבאות: לא נוכל למחוק עבורם את המסר הברור של תורת ישראל בנוגע לגברים, לנשים ולכל בני האדם שנבראו בצלם אלוהים. האנושות הינה קרנבל ססגוני של זהויות וגילומים של צלם אלוהים, ואיננה דיכוטומית שחורהו לבנה, כאשר מעבר אחד ישנם בני האור הלא הם העם הנבחר יודעי האמת והמוסר ומהצד השני כל השאר שהנם בזויים, או רק בעלי ערך מסדר שני בבריאה (כלשונו הזהב של ריה"ל באחד מגילויי הגזענות המובהקים בתולדות היהדות הנלמדים לבגרות במחשבת בישיבות תיכוניות).

    מיהו ומהו האדם הנכון, תפיסה של אמת ברורה ומוכתבת (ע"י גבר לבן, אשכנזי, רב ממודיעין, בעל פריווילגיות, המקבל טפיחות עלה שכם כל היום ותוכנית רדיו בין היתר להשמיע את דבריו) זו טרגדיה, לא קרנבל.

  11. תודה אחי 🙂

  12. אבירם שמי ואלעד, המאמר של הרב נבון יוצא מתוך נקודת הנחה יהודית אורתודוקסית והדיון שהוא אמור לעורר אמור לצאת מנקודת הנחה זו ובמסגרת זו

    מי שלא יוצא מנקודת ההנחה הזו ובכלל לא מאמין בתורה מן השמיים וסמכות ההלכה וכיו"ב דומני שאין לו מה לחפש בדיון הזה שכלל לא נוגע אליו

    מה שאתם עושים זה להסיט את הנושא מהנושא המדובר לנושאים אחרים לגמרי כמו מציאות הבורא ואמיתות שלשלת המסירה של התורה מסיני ועד היום שאלו נושאים מעניינים וחשובים אך הם לא נושא המאמר הנידון כאן היוצא מנקודת הנחה מסוימת שאתם כמסתבר כלל לא שותפים לה

    כך שהדיון אתכם על מאמר זה יהיה עקר וחבל על הזמן

    • אבירם האפרתי

      אמיר, העניין הוא שהדיון הזה מתקיים תחת כסות של דת נאורה (אם לא גלומה במושג הזה סתירה פנימית) ורב מסביר פנים ונעים הליכות שמקבל משכורת מהציבור במסגרת של מערכת דמוקרטית שערכיה נוגדים בפירוש את ה"ערכים" אותם נבון מציין כאן.

      אין כאן דיון על מציאות הבורא כדמותו בכתובים, כי הדיון הזה הוכרע כבר לפני מאות שנים וכל הנסיונות ליישב אותו עם המציאות הן התפתלויות פתטיות.

      הנושא הוא נשמת אפה הערכית של החברה הדמוקרטית שהרב הוא חלק מהמנגנון שמשרת אותה וממומן על ידיה, ונועד להציף את העובדה שמאחורי ההתפלפלויות ההלכתיות מסתתרת אמירה ברורה שמי שאינו מקיים יחסי מין כפי שהרב היה רוצה הוא פושע וחוטא, ואולי גם אילו היה בידו, עם היבנות בית המקדש במהרה בימינו ליישם את חוק ההמתה (ועדיף בסקילה) לאותם פושעים, כפי שכתוב במפורש בספר אותו אתם מקדשים.

  13. אבירם,הרב נבון מדבר במאמרו על בעייתם הקשה של ההומוסקסואלים הדתיים שחיים בקונפליקט קשה וכואב שהם בחרו להתמודד איתו במודע ומהחלטה שאף אחד לא חייב אותם לקחת על עצמם מלבד בחירתם האישית
    ותעיין בפסקה הרביעית בדבריו ותראה על מה אני מדבר.

    הרב נבון לא בא במאמרו לקרוא למאסרים המוניים של הומוסקסואלים והוא העיר על הומוסקסואלים חילוניים רק בהערת אגב ככה שהזעם שלך לא במקומו וכי אסור לרב לפנות אל שומעי לקחו שמתמודדים עם בעיה קשה ולומר את דעתו? הרי המאמר נכתב עבור כאלו המאמינים ומקבלים את הנחות היסוד שלו ולא אל כאלו שבכלל לא בעניין אז על מה אתה בעצם כה כועס? כמו שאמרתי מדובר כאן בדיון פנים דתי לכאלו שמרצון מקבלים על עצמם את התורה ומצוותיה ולא במאמר שקורא לעשות צייד מכשפות להומוסקסואלים

    מעבר לכך שהרב נבון כלל לא התנסח ב"התפלפלויות הלכתיות" והוא אמר מפורשות את מה שהוא חושב וזו זכותו להביע את דעתו בדיוק כמו שאתה מרשה לעצמך להתנסח באופן חד ובוטה כלפי המאמינים

    זכותו המלאה של הרב נבון או כל אחד אחר להביע ביקורת על השקפות או דרכי חיים שלא מקובלות עליהם וזו דרכו של דיון

    לגבי דבריך האחרונים על הסקילה וכו'-תקרא מה שכתבתי לאלעד פוגל שגם שאל על כך בתגובה שלי כאן מאתמול ה9 ביוני שעה 00:27 דומני שהרב נבון היה אומר דברים ברוח דומה.

    לגבי מציאות הבורא-מה שכתבת "כבר הוכרע" זו התבטאות מכובסת ל"ככה אני חושב ומי שלא חושב כמוני הוא מטומטם" בקיצור שום דבר לא "הוכרע" וכידוע לך אנשים מאמינים מכל הדתות קיימים במיליארדים והמחלוקת של המאמינים-אתאיסטים קיימת גם היום ואין שום הסכמה ושום הכרעה אלו בכה ואלו בכה

  14. אבירם,אוסיף על דבריי מקודם שהרב נבון כלל לא חרג מגבולות חופש הביטוי בדבריו והוא לא הסיט כנגד אף אחד וחובתו כרב לומר את דברי ההלכה באופן הברור וכי למה אתה מצפה? שהוא גם לא יאמר שאסור עפ"י ההלכה לחלל שבת או לאכול בשר בחלב?

    הרי לפי תלונותיך עליו נראה שמפריע לך כל אמירה תורנית-הלכתית שסותרת את המקובל בחברה הליברלית כיום אז מה אתה רוצה? לאסור את הפולחן הדתי בחוק בניגוד לחופש הדת והפולחן? או אולי להתיר את קיום הדת אך לאסור על הטפה דתית בדומה למצב החוקי בעניין שהיה בברית המועצות?

    כל עוד יש חופש דת ויש אנשים המאמינים בדת היהודית שמה לעשות מתנגדת חזיתית לכמה וכמה דברים המקובלים בחברה המערבית בימינו כלגיטימים אז מותר לדוברי הדת לומר את דבריהם לקהל שומעיהם כל עוד הם לא מסיתים כלפי אף אדם וזה לא סוד כאמור שחלק לא מבוטל מעיקרי הדת לא מיישר קו עם הליברליזם המודרני

    הרב נבון לא הסיט כלפי אף אדם וההיפך הוא בא להראות אמפתיה כלפי אנשים המתמודדים עם הקשיים של היצר אבל הוא יכול ואף צריך מתוקף תפקידו לומר את האמירה הברורה על המעשה עצמו

    אחרת לפי מה שמשתמע מדבריך יהיה גם אסור לרב לומר לתלמידיו ושומעיו שאסור לאכול חמץ בפסח כי אז זה יהיה בגדר הסתה כלפי אלו שאוכלים חמץ

    אז מה? לנהוג בדת וברבנים דובריה כמו בבריה"מ? או כמו היעקובינים במהפכה הצרפתית שהפכו כנסיות ל"מקדשי התבונה"? זה הפיתרון שלך ל"נשמת אפה הערכית של החברה הדמוקרטית"?

    • אבירם האפרתי

      אמיר, אני לא בא לדון כאן בפורמליסטיקה של חריגה מגבולות חופש הביטוי. זכותו לומר את מה שהוא רוצה, מופרך ככל שהדבר יהיה.

      הטיעון שכל אמירה תורנית הלכתית מפריעה לי אינו נכון. כל עוד האמירות הנ"ל אינן מסיתות לפגיעה בערכי הדמוקרטיה ההומניסטית, אין בהן פסול ערכי. כשהן תובעות להפר ערכים אלו הלכה למעשה הן ראויות לגינוי.

      הדמגוגיה של ברית המועצות והיעקובינים ואיסור על דת היא לא רלבנטית ומראה את חולשת טיעוניך. איש לא רוצה לאסור על אמונה כלשהי, אווילית ככל שתהיה, כל עוד היא אינה מנסה לכפות עצמה על אנשים ואינה נוגדת את ערכי היסוד של החברה.

      היציאה נגד מין הומוסקסואלי, מעבר לבעיה הערכית שבה, גרמה כבר (כמו רבים מה"ערכים" הדתייים) לאלימות קשה – כפי שיעידו מקרים רבים (אשמח לשלוח פירוט) שקרו בשנים האחרונות.

      • אבירם, אם מי אתה דן בעצם?
        האם אתה מצפה מהרב נבון, אורתודוכס למהדרין, להכפיף את ההלכה לערכי הדמוקרטיה?

        מה אתה מנסה להשיג במחאתך?

  15. אבירם,איפה ראית במאמר של הרב נבון אמירה שבאה "לכפות את עצמה על אנשים" כדבריך?

    שוב בפעם המיליון הרב נבון כתב את המאמר לאנשים בתוך הקהילה הדתית ושמעוניינים לשמור על ההלכה ושחלקם נמצאים בקונפליקט עצום בין רצונם לשמור על ההלכה לבין נטיותיהם שלא יכולות לבוא לידי מימוש בשמירתה

    איזו כפייה על הציבור אתה רואה כאן? ואם היה מדובר במאמר פנים דתי המשמש לעידוד למתקשים בשמירת כשרות כהלכתה גם היית רואה בזה "כפייה על החברה"? אתמהה

    חוץ מזה מהם "ערכי היסוד של החברה" עליהם אתה מדבר? החברה מגוונת וכידוע לך לא כולם חושבים אותו דבר ומה שבעיניך משמש כ"ערכי יסוד" בעיני אחרים מדובר באסון ובערכים שליליים וההיפך כמובן

    מי שמך לקבוע בשביל כולם מהם ערכי היסוד שלהם?

    כשאתה כותב על איסור לדבר נגד "ערכי היסוד של החברה" שאתה החלטת שהם מחייבים את כולם ללא עוררין דבריי על היעקובינים והבולשביקים מתבקשים מאוד והגדרתך אותם כ"דמגוגיה" מראה שעל ראש הגנב בוער הכובע ודי לחכימא ברמיזא…..

    לגבי חשש לאלימות נגד הומוסקסואלים-תנוח דעתך שבדיוק כמו החינוך לאהבת ישראל גם כלפי כאלו שאינם שומרי מצוות לא מחנכים אף אחד לפגוע בהומוסקסואלים והדיבור הוא נגד המעשה ולא העושים שחלקם לא שומרים גם את שאר המצוות והדתיים שבהם נאלצים לעמוד בניסיון קשה מנשוא והיחס אליהם הוא מרחם יותר מאשר שופט

    חוץ מזה שגם הרצח שהיה בבר נוער שכולם ישר בלי לחשוב האשימו את החרדים והדתיים והנה בימים אלו ממש מתברר שלא היה ולא נברא.

    לגבי פגיעה בדמוקרטיה ההומניסטית-שוב אתה מגיע עם דיקטטורה ערכית המכתיבה לאנשים מה להאמין ועל מה לא להתבטא ואתה בעצם רוצה שכולם יאמרו אמן ויישרו קו עם אמירות ערכיות מתירניות

    אז חדשות בשבילך-מותר להיות שמרן ולא לקבל כל טרנד חברתי ואבוי אם היו עוצרים אנשים שמדברים נגד ההומוסקסואליות ושמים אותם במחנות ל"חינוך מחדש"! שוב כל עוד לא מדובר בהסתה נגד אנשים או קריאה לפגיעה בהם מדובר בחופש הביטוי גם לומר דברים הנוגדים את תפיסות התרבות השלטת

    אמירתו של הרב נבון לא שונה בכהוא זה מאמירה נוסח "אסור לאכול חמץ בפסח"

    אם כבר התחמקותך מלדון על גבולות חופש הביטוי מראות או על חולשת טיעוניך או על גלגול עיינים שבא להראות "אני דמוקרט ופלורליסט ומוכן לשמוע הרבה דעות ובלבד שאלו יהיו הדעות שלי"

    האמת שתהנה

  16. עידן,אתה צודק מאוד בתהייתך לתגובות התמוהות של אבירם

    הרב נבון כותב כאן מאמר פנים דתי לכאלו שמרצון מקבלים על עצמם את סמכות ההלכה והוא לא קורא במאמרו זה לפוטש נגד המדינה והשלטת הלכה בעזרת "משמרות המהפכה" וכד'

    אבירם לא מבין את הדבר הפשוט הזה והוא מתפוצץ לחינם כאילו זה לא הדבר הכי מתבקש שרב יכתוב מאמר לאלו המעוניינים בשמיעת דעת ההלכה והתורה בעניין

    כאילו אבירם לא יודע שלא מעט ממסרי התורה לא תואמים את המסרים של התרבות המערבית המודרנית וזכותם של מאמיני התורה להחזיק בעמדתם השמרנית ולא להיכנע לתכתיבים של התרבות השלטת

    גילוי נאות:אני מהמתנגדים הגדולים לחוק ההזוי והבזוי מצרפת "חוק הרעלה" לא מתוך הערצה לאיסלאם אלא מתוך התנגדות עמוקה לכפייה החילונית הבאה בשם ה"דמוקרטיה"

  17. הנה מאמר קולע בעניין שהוא אולי יותר תקיף ממאמרו של הרב נבון אך זעקתו מוצדקת ונכונה :

    http://www.kipa.co.il/jew/52046.html

  18. הרב רוזן כדרכו אכן כתב בלשון חריפה מאוד ובהחלט לענ"ד יכול להיות שהיה כדאי להעביר את המסר באופן פחות חריף

    אבל כדאי לקרוא את דברי הרב רוזן ולהבין שהוא לא קרא חלילה לאלימות או פגיעה מילולית בהומוסקסואלים והלסביות הדתיים והיפך הוא כתב שם מפורשות על יחס אליהם בעבותות אהבה והמעוניין לראות יעיין שם

    הוא כתב שאין לתת לגיטימציה חברתית לתופעה ולהגדרה של "הומו דתי גאה" ובדיוק כמו שלא יעלה על הדעת "דתי מחלל שבת גאה" או "דתי אוכל נבלות וטרפות גאה" או "דתי שלא מניח תפילין גאה" אז הוא הדין כאן

    לא מדובר בהוקעת אנשים אלא בהוקעת תופעה ורעיון

    דומני שהרב רוזן לא היה מעוניין שיסלקו מבית הכנסת שלו מתפללים שלא עומדים בנסיון הנ"ל בדיוק כמו שמעשים שבכל יום שגם מחללי שבת מגיעים לבית הכנסת ומתקבלים בזרועות פתוחות

    הוא פשוט אמר שמבחינת התודעה והאמירה לא יעלה על הדעת "הומו דתי גאה"

    והדברים די ברורים

  19. http://m.news1.co.il/ArticlePage.aspx?docid=85173&subjectid=24

    כדאי לקרוא כאן את המאמר של יואב שורק בנושא-מאמר קולע ונוקב ולפעמים אפילו תוקפני מאוד [אפילו לטעמי המתויג כאן אצל חלק מהמגיבים כ"חשוך"(-:]

    היות ואצל חלק מהמגיבים הליברלים כאן יואב שורק נחשב כמורה דרך רוחני דווקא כדאי להם לראות את דבריו -הם בטח יופתעו

    בכל אופן כדאי לכל מאן דבעי לקרוא את המאמר ואת המסר החשוב שלו

    נ.ב

    אני אישית יותר התחברתי למאמרו של הרב נבון כאן שהוא בעל אותו מסר אך הוא גם משדר לדעתי יותר הבנה ועידוד לאנשים במצוקה הקשה הזו למרות ההתנגדות החדה והברורה והמוצדקת להכרה אידיאולוגית להומוסקסואליות כתופעה ואני חושב שבעניינים רגישים צריכים לדעת לפעול לפי "תהא יד שמאל דוחה וימין מקרבת"

    על כל פנים מאמרו זה של יואב שורק הוא חשוב וראוי בימים טרופים אלו

  1. פינגבק: אמפתיה אינה לגיטימציה « עמותת כמוך – הומואים דתיים אורתודוקסים

  2. פינגבק: בתגובה ל"אמפתיה אינה לגיטימציה" | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

  3. פינגבק: אמפתיה אינה לגיטימציה | פיתוח עמותת כמוך

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: