תגובות לגליונות קודמים – 824

תגובות ל"חומרה שלא שמענוה מעולם" ול"ביקורת המקרא בעולם רבני" שהתפרסמו בגיליון שבועות

 קבלה הכרחית

ההלכה מכריחה את קבלת המצוות, הדומה לקבלת התורה הלאומית בסיני, וכך ימשיכו בתי הדין לגיור לנהוג. ההתרסה הליברלית מזיקה לגיורים וממעטת את הביקוש. הרב ישראל רוזן מגיב

זייפתם תורתכם, ולא העליתם בידכם כלום

(סנהדרין, צב).

 

במוסף "שבועות" התפרסם מאמרו של יוסי גרינפלד (להלן: י"ג) בשם "חומרה שלא שמענוה מעולם", ובו הוא שוטח משנה שקרית כאילו דרישת קבלת המצוות בגיור היא מאוחרת ומיוסדת על תשובת בעל "חמדת שלמה" (שלהי המאה הי"ח וראשית הי"ט). י"ג מעיד על עיסתו ש"לשון הרמב"ם והפוסקים, הנמנעים לדרוש הצהרה גורפת שכזו, מוכרת לי היטב, [לכן] תמהתי כיצד צמח לו נוהג זה". ועוד הוא תוקע יתדותיו בלשון הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (יג, ד) שניסח בקשר לקבלת גרים "ויקבל עליו עול תורה". אלא שכנראה שנעלמו מעיניו הידעניות ארבעה (!) מקומות שבהם הרמב"ם מדבר במפורש על "קבלת מצוות" בגיור (ולא רק "עול תורה"), ופעמיים אף ניסח בצורה גורפת: "ויקבל כל המצוות".

כך שם בפרק יב (הל' יז): "העכו"ם כולם כשיתגיירו ויקבלו עליהם כל המצוות שבתורה והעבדים שישתחררו, הרי הן כישראל לכל דבר".

ובהלכות מלכים (פ"י ה"ט): "כללו של דבר אין מניחין אותן (= את העכו"ם) לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע".

ובעניין גיור עבדים כתב (איסורי ביאה פי"ב הי"א): "העבדים שהטבילו אותם לשם עבדות וקבלו עליהם מצות שהעבדים חייבים בהן יצאו מכלל העכו"ם ולכלל ישראל לא באו".

ושוב בהל' יד: "שטבלה וקבלה מצות יצתה מכלל העכו"ם".

גם אם יש מקום לדון ולהתפלפל בדברי הראשונים, אין לנו יכולת לזוז מפסק השולחן ערוך (יורה דעה רסח, ג, צוטט על ידי י"ג): "בדיעבד אם לא מל או טבל אלא בפני שניים הוי גר, חוץ מקבלת המצות שמעכבת אם אינה בשלשה". בוודאי שעזות מצח היא להציג דעה זו כ"חומרה שלא שמענוה מעולם" (כותרת המאמר. ייתכן שנוסחה על ידי העורך). אכן, יש לדון מה משמעות הקבלה הכוללנית. בפשטות הריהי שקולה כ"נעשה ונשמע" במעמד הר סיני, שהוא הגיור האולטימטיבי של כלל ישראל, כדברי הגמרא והרמב"ם.

עלילה אישית

"זיוף" נוסף במאמרו שבשלו נזקקתי להשחיז את עטי – י"ג מעליל עליי ש"עמדתי בראש הרכב שהוציא פסק הלכה הפוסל גיור של אישה שעברה את כל הליכי הגיור והתברר בדיעבד שאינה מחויבת לשמירת מצוות בפועל", תוך הפניה למאמר בתחומין כרך כ"ג. ולא נתקררה דעתו עד שהשימני כחולק על רבי וחברי הרב שלמה דיכובסקי הסובר שאין יכולת לבטל גיור למפרע. ובכן, כאמור, זו הטעיה רבתי ועלילת שווא! כל מי ששמע אחת ממאות הרצאותיי על הגיור מכיר את עמדתי שאין לבטל גיור למפרע עקב אי שמירת מצוות. אין ביני ובין הרב דיכובסקי ולא כלום, ותיתי לו לכותב המאמר שהבעיר מחלוקת שלא נבראה.

הגיורת שעניינה פורט בתחומין שם (האם י"ג קרא בתשומת לב? הרי שם נאמר במפורש שהרב שלמה שושן ישב בראש ההרכב!), גיורה בוטל בשל התנהלות חייה לפני הגיור, תוך כדי כל שלבי התהליך וכמובן גם אחריו. ומעשה שהיה כך היה: לאחר גיורה היא ביקשה מעמד בישראל לעובד זר תורכי, מכוח זוגיותם, והצהירה שהוא – הנכרי – בן זוגה שנים רבות, עוד לפני הגיור (ועוד בחיי בעלה הקודם, היהודי, שמכוחו בכלל הגיעה לישראל). היא פירטה בפנייתה למשרד הפנים שהם חיו כזוג במשך כל תהליך הגיור וברציפות גם לאחריו. הגיור בוטל אפוא לא בשל ההתנהגות אחריו אלא בשל זו שלפניו ובמהלכו. כמובן, צריך להוסיף שהיא הצהירה בעת הגיור שאין לה בן זוג.

מקרים קיצוניים כאלו, של התנהלות הסותרת מהותית את הגיור תוך כדי תהליכיו, הזדמנו לי רק פעמיים במרוצת י"ח שנות עיסוקי בגיור. ויעידו אלפי־אלפי גרים וגיורות שפשטתי לקראתם זרועות ופתחתי לב שוקק, וכל עמדתי שטוחה ושקופה בספרי "ואוהב גר".

אכן, הצהרת "קבלת המצוות" איננה התחייבות חוזית כעסקת רכש, למשל. היא נשאבת – כדברי חז"ל והרמב"ם – מהכרזת "נעשה ונשמע", הכוללנית והגורפת בניסוחה. והנה גם לגביה מדווחים לנו חז"ל (שמות רבה מב, ובמקומות נוספים) כי "היו עומדים בסיני ואמרו בפיהם נעשה ונשמע, ולבם היה מכוון לעבודת כוכבים, שנאמר 'ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו' (תהלים עח, לו)". ואכן, מדברי אגדה אלו למד ה…אדמו"ר מקלויזנבורג (!) בשו"ת "דברי־יציב" (סימן קסח) כי בגיור "דברים שבלב אינם דברים… ומה שלבו בל עמו אינו סותר לדיבורו. וגר גמור הוי מכח קבלתו בפה, והמחשבה אינו רק בינו לבין קונו. ומיושב בזה המדרש כשהיו ישראל עומדים על הר סיני בקשו לגנוב דעת עליון… מהמדרש יש סייעתא שמקרי גירות בכהאי גוונא, שקבלה תליא בפה היכא דאין המעשה סותר בשעת קבלה".

מזיק לגיור

י"ג מרבה מחלוקות בישראל וכותב בזו הלשון: "לעומתו, הרב שלמה דיכובסקי, ששימש שנים רבות דיין בבית הדין הגדול, חלק על הרב רוזן", תוך הפניה למאמרו בתחומין כרך כ"ט. אינני יודע מה הניע את הכותב לעמת בינינו, כאשר אנו "שלובי זרוע" בנושא זה שנים ארוכות. לפניי מונח מאמרו הנ"ל בתחומין וכל עניינו רק בקשר לאי יכולת ביטול גיור למפרע, שכן "קבלת המצוות היא דברים שבפה, גם אם הדברים שבלב ידועים לנו אך אין גדר אנן סהדי ואומדנא דמוכח".

לאורך כל מאמרו של הרב דיכובסקי הוא מדבר על צורך הלכתי במעמד של קבלת מצוות בדומה למה שקיבלנו בעת מעמד הר סיני. כך נהוג בכל בתי הדין הממלכתיים לגיור, מיום ייסודם ב־1995 (ראשית תשנ"ו) ומקדמת דנא. כך ימשיך בע"ה לנהוג במדינת ישראל, וכל המהומה וההתרסה ההלכתית הליברלית רק מזיקה לגיורים וממעטת את הביקוש. 

הרב ישראל רוזן הוא ראש מכון "צומת" ומייסד מנהל הגיור

mks-010

——————–

גיור מ"עיקר הדין" וגיור לחומרה

חוסר המחויבות לשמירת המצוות הוא אכן בעיה של הגר, אך אינו עילה לפסול את כשרות הגיור. יוסי גרינפלד משיב לרב ישראל רוזן

קראתי בעיון את תגובתו של הרב רוזן על מאמרי. ראשית, ברצוני להבהיר כי דבריי נובעים מכאב אמיתי על המצב העגום של מיעוט הגיורים, ולא חלילה מרצון להרבות מחלוקת. הרב רוזן הוא אישיות נכבדה, רבת זכויות בתחומים רבים, בוודאי בתחום הגיור. יחד עם זאת אני סבור כי אין דרך לצאת מסבך הגיור ללא בירור הלכתי הממוקד בהצבת גבול בין "עיקר הדין" לחומרה, ולצערי מטשטש הרב רוזן בדבריו את הגבול הזה. אני מבקש להעיר ארבע הערות על דבריו.

א. הרב רוזן מגדיר את עמדתי כעמדה "ליברלית" ומזיקה – המתנערת מהדרישה לקיום הליך של "קבלת מצוות". בדבריי לא חלקתי על חובת בית הדין לקיים "קבלת מצוות" כלשון השו"ע. כל שאמרתי הוא שהגדרת המושג "קבלת המצוות" אינה זהה להתחייבות גורפת של הגר, בפה או בלב, לשמירת כל המצוות. "קבלת המצוות" על פי פשט לשון הגמרא, הרמב"ם והשו"ע פירושה קבלה עקרונית וכללית של המצוות. אין בהלכה דרישה לבדוק מראש את מידת המחויבות של קיום המצוות בפועל. אני סבור כי בנושא הגיור העמדה שאני מציג היא העמדה השמרנית, המקפידה על צמידות לפשט מקורות ההלכה, ודווקא העמדה המחמירה נוקטת יתר חופש (ליברליות) בפירוש הסוגיה, על ידי שיתוף שיקולי השקפה והתבססות על מדרשי אגדה.

בעניין זה די אם נצטט את דברי הנצי"ב, ענק הפשט והדיוק, שלמרות שסבר כי לכתחילה אין להכניס גר למצב ידוע מראש של חוסר קיום מצוות, קבע כי מעיקר הדין אין בכך לעכב את כשרות הגיור. אלו דבריו (משיב דבר ח"ה מ"ו): "אם קיבלו איזה אנשים זה הבא להתגייר על פי זה האופן שלא לשמור דת יהדות, אע"ג שעשו שלא כדין וגרמו לאותו איש רעה רבה, שמחויב ונענש על כל פרט כמו ישראל גמור, מכל מקום הוי גר על פי דין תורה". דוק בדבריו – חוסר מחויבות לשמירת המצוות הוא בעיה של הגר, אך אינו עילה לפסול את כשרות הגיור.  

ב. הרב רוזן אינו מבין מדוע אני מציג אותו כמחמיר, שהרי הוא מתנגד לביטול גיורים (חוץ ממקרים נדירים) של גרים שהצהירו בפיהם על התחייבות לשמירת מצוות, וסובר שהצהרה בפה גוברת על מחשבת הלב. אלא שעצם הדרישה להתחייבות מראש על שמירת המצוות היא החומרה היותר גדולה בכל עניין הגיור, והיא משמשת חסם כבד המרחיק רבים וטובים אפילו לשקול גיור.  הנוהג החדש של בתי הדין בארץ לדרוש מהגרים הצהרת התחייבות מראש אינו עולה בקנה אחד עם דרישות הפוסקים ועם המנהג מדורי דורות.

ג. הרב רוזן ציטט כמה הלכות שבהן קובע הרמב"ם שתהליך הגיור כולל קבלה של כל המצוות (בניגוד לגר תושב). איני חולק על כך, אולם אני חוזר שוב על דבריי, שאין די לומר כי דרושה "קבלת המצוות" – צריך להגדיר מה קבלה זו כוללת. הרמב"ם סבור כי דרושה קבלה עקרונית של עול תורה, והוא מבהיר כי חוסר מחויבות לשמירת המצוות אינו משפיע על חלות הגיור. כך עולה מדבריו בנוגע לנשות שמשון ושלמה (איסורי ביאה ב יג יז), שלמרות שכבר בעת גירותן התכוונו לעבור עברות חמורות – אין בכך עילה לפסילת גיורן.

ד.  הרב רוזן טוען כי בשיטתו הוא הולך "שלוב זרוע" עם  הרב דיכובסקי. נדמה כי גם כאן יש ניסיון לרכך הבדלים, שכן הוא בחר לצטט רק את הסעיף הראשון ממסקנותיו של הרב דיכובסקי והשמיט את המשך דבריו, שאינם עולים בקנה אחד עִמו: "קבלת מצוות מועילה גם במקום שהמתגייר יודע בעת הטבילה שלא ישמור בפועל חלק מהמצוות בגלל יצר הרע או אונס"; "אם אנו יודעים בשעת מעשה (הגיור) שלא יקיים חלק מהמצוות – אין זה חיסרון בקבלת המצוות". 

כפי שאמרתי בפתיחת דבריי, אין לי כל רצון להרבות מחלוקת, אלא להדגיש את הגבול הברור בין גיור מעיקר הדין לגיור לחומרה. אני מכיר היטב ומעריך את פועלם של בתי הדין לגיור, ואת מאמציהם הכבירים לקיים גיור מתוך אהבה ובמסירות רבה. לכתחילה ודאי היינו רוצים לראות המוני מועמדים לגיור באים בחפץ לב לקבל על עצמם גיור לעילא – הכולל שמירת מצוות שלמה, אולם המציאות טופחת על פנינו ומוכיחה כי הדבר רחוק מהישג יד. בעניין זה כתב הרב עוזיאל (יורה דעה א נ"ח): "אין ללמוד דכל שידוע שאינו משמר המצות לאחר מילה וטבילה הוי כאילו אינו מקבל המצוות… שאם כן בטלת מצות גרות, דאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא".

לנוכח כל זאת, ראוי לשאול האם מותר לנו לעצום עיניים ולהשלים עם סכנת התבוללות עצומה בדור ילדינו ונכדינו, בגלל ההתעקשות לקיים דווקא גיורים לעילא. האם מותר לנו להותיר מאות אלפי ישראלים נאמנים החפצים לקבל על עצמם 'דת יהדות' מחוץ לעם ישראל כאשר הפתרון ההלכתי מצוי בהישג יד? להערכתי, אם נמשיך בדרך הנוכחית אנו מבטלים את הסיכוי לשינוי יסודי בקנה מידה לאומי. אני מקווה כי גם מי שסבור שאני טועה בהערכה זו, יסכים כי הנושא ראוי לדיון נוקב ומעמיק מתוך כבוד.  

 ———

בתגובה ל"ביקורת המקרא בעולם רבני" מאת רפאל זר, גיליון שבועות

עתיד כתוב מראש

דבריו המרתקים של רפאל זר סיפקו עבורי הרבה חומר למחשבה, וברצוני להעיר כמה הערות:

דבריו של ראב"ע על כך שמשה "שמר הטעמים" עוסקים בשינויים בין ארבעת הספרים הראשונים לספר דברים, שהוא ורק הוא, כפי שמעידה הפתיחה "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה", נוסח על ידי משה רבנו. כל שאר התורה ודאי נאמרה מפי הקב"ה. אף לגבי השינויים בתוך ספר שמות – למשל "תכלת וארגמן" אל מול "ותכלת וארגמן" – הרי התורה מתארת במדויק את הדברים כפי שאירעו, וכיוון שמשה אכן שינה מדברי ה' בדבר זניח, כך מתוארים הדברים. השינויים אפוא לא מוכיחים דבר וחצי דבר לגבי זמן כתיבת הדברים.

יתר על כן, אי אפשר לומר שראב"ע טוען לאיחור התורה, שהרי הוא עצמו נלחם בטענה זו בפירושו לפסוק (בראשית לו) "וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל":

יש אומרים כי בדרך נבואה נכתבה זאת הפרשה. ויצחקי אמר בספרו כי בימי יהושפט נכתבה זאת הפרשה, ופירש הדורות כרצונו. הכי קרא שמו יצחק, כל השומע יצחק לו, כי אמר כי הדד הוא הדד האדומי, ואמר כי מהיטבאל אחות תחפנחס. וחלילה חלילה שהדבר כמו שדבר על ימי יהושפט, וספרו ראוי להישרף. ולמה תמה על שמונה מלכים שמלכו שהם רבים. והנה מלכי ישראל כפלים במספר, ושני אלה המלכים קרובים לשני מלכי ישראל, גם מלכי יהודה רבים הם ממלכי אדום עד ימי משה. והאמת שפירוש לפני מלך מלך על משה מלך ישראל, וכן כתוב ויהי בישורון מלך (דבר' לג, ה).

הנה כי כן, על אותו שטען לאיחור התורה כותב ראב"ע "וספרו ראוי להישרף!". בל נכניס בפיו של ראב"ע מהרהורי לבנו. ואף אם ניכר מסגנון הפסוקים איחור כתיבתם – הרי כל התורה נכתבה תתקע"ד דור לפני בריאת העולם, ואיך כותבת היא על מאורעות שמתרחשים למעלה מאלף שנה לאחר כתיבתה? וכי קשה לו לקב"ה קורא הדורות מראש לכתוב "והכנעני אז בארץ" בטרם עזב הכנעני את הארץ? האם אי אפשר לו לרבש"ע בעת שהסתכל באורייתא וברא עלמא להסתכל גם בספר דברים ממש כפי שנאמר על ידי משה? ולמה לא יוכל לתיתו לו לאחר 26 דורות בהר סיני?

ומכאן גם לדברי חז"ל – האם לא יכול היה הקב"ה לתת למשה גם את הדברים שכתב יהושע? הרבה יותר הגיוני לומר שלסוד זה מתכוון ראב"ע – לאפשרות של כתיבת הדברים עוד לפני התרחשותם. ודאי דברים הרבה יותר עמוקים וטמירים מאיחור התורה מסתתרים ב"סוד השנים עשר".

גם במדרש "שכל טוב","הסדרן" איננו מקביל ל"עורך" של ימינו אלא ל"מספר כול יודע" מתחום הספרוּת, שכן באותו סיפור שסופר אחד אמרוֹ מופיעים חלקים שונים מנקודת מבט שונה (בביקורת המקרא קוראים לעורך R – קיצור של רדקטור. רוזנצוויג אמר בבדיחות ש־R זה קיצור של רבנו, והכוונה למשה רבנו; על זה אמר הרב ברויאר ש־R זה ריבונו, והכוונה לריבונו של עולם).

רק מדברי ר‘ יהודה החסיד עולים הדברים מפורשות, אך יצוין שבעקבות כך טען ר“מ פיינשטיין (“אגרות משה“ יורה דעה ח“ג סי‘ קיד, וראו גם שם קטו) ש“הכופרים הרשעים זייפו זה בתוך ספר שנקרא על שם ר‘ יהודה החסיד כדי להטעות את העולם“, ובעקבות דברי ראב“ע דלעיל גזר על הספר שרפה. אמנם יש שחלקו עליו ויש לו לכותב על מי לסמוך. 

עֹז צוקרמן

mks-006

תורה 
דו רבדית

רפאל זר צודק שהראיות על קיום “סדרן“ או “עורך“ בחיבור התורה הן מכריעות והמאמין הרציונלי חייב להתמודד עם הבעיה הנובעת מכך כלפי העיקרון של “תורה משמים“ לפי הרמב‘‘ם. לדעתי ניתן להסביר את רוב הקושיות על פי תיאוריה המבוססת על הפירושים של ר‘ יצחק אברבנאל ורד“צ הופמן. לפירושם הנבואה שהגיעה למשה בדרגה של “פה אל פה“ הייתה משני סוגים שונים ממבט של מטרה וצורה.

בסוג הראשון משה שמע באוזנו הפנימית קול המעביר מידע מיוחד שיש להעבירו לאחרים. בנבואות הללו לא היה צו לכתוב אבל סביר להניח שמשה החליט מעצמו לרשום את הדברים כדי לא לשכוח. גם אחרי חוויות מיוחדות כמו התגלות ה' במראה הסנה קרוב לוודאי שמשה לא סמך על זיכרונו וכתב תיאור ראשוני על מה שקרה ועל מה שנאמר. כל החומר הזה, בין אם היה דבר ה' שקיבל בנבואה ישירה או יצירה של משה עצמו, היה קיים כיחידות ספרותיות נפרדות עד שמשה קיבל פקודה לאחד אותן לחיבור אחד.

בסוג השני, רוח הנבואה משתלטת על רצונו וידו של משה והוא מתחיל לכתוב באופן אוטומטי. עיקר התוכן הוא המגילות והמסמכים שכבר נמצאים, ורוח הנבואה בוחרת גם מן הזיכרונות של משה ואפילו משתמשת באוצר המילים שלו ומחברת את כל החלקים והאפיזודות הללו לסיפור שלם, ליצירה מושלמת נפלאה שנקראת "תורה שבכתב". כך, כל התוכן של החומש מקבל סמכות א־לוהית של "תורה" שנכתבה לבסוף "על פי ה' ביד משה". החלק הראשון כנראה הגיע למשה לפני מתן תורה והסתיים במה שנקרא "ספר הברית" (וראו ברש"י לשמות כד ד, ז), והשני התקבל בימי משה האחרונים וכלל את המגילות שהיו בהן חוקים ומשפטים, כמו גם את שקרה במדבר.

האופי הדו־רבדי של הטקסט הנבואי של התורה בולט ביותר בספר דברים, כשהוא מתחיל בגוף שלישי "אלה הדברים אשר דבר משה" (דברי "הסדרן") וממשיך בציטוט של משה בגוף ראשון "ה' א־לוהינו דבר אלינו בחורב…". רוב החומר בספר דברים מורכב משלושת הנאומים של פרידת משה שניתנו ביוזמתו, עם הוספות פה ושם של "הסדרן", כמו "צידונים יקראו לחרמון שריון והאמורי יקראו לו שניר", אך הספר בכללותו קיבל חותם של אישור "תורה" בכך שהוא נכלל בפקודה הנבואית למשה לכתוב. 

שמעון אליעזר הלוי ספירו

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט"ו סיון תשע"ג, 24.5.2013

פורסם ב-24 במאי 2013,ב-גיליון בהעלותך תשע"ג - 824, תגובות. סמן בסימניה את קישור ישיר. 4 תגובות.

  1. הבהרתו של יוסי גרינפלד שהוא לא התכוון ל"גיור" ללא התחייבות לשמירת מצוות אלא לגיור בידיעה שהמתגייר מתכוון עקרונית לקבל על עצמו עול מצוות אך בידיעה שהוא לא ישמור מצוות באופן מלא מעלה שאלה מעניינת:

    האם אפשר לגייר אדם שיהיה בפועל "מסורתי" דהיינו שינהג ויאמין כמו אנשי הציבור המכונה מסורתי שהם מאמינים בתורה מן השמיים אלא שהם לא מקיימים מצוות באורח מלא מתוך קושי או חוסר רצינות מספיקה

    ואז מתגייר זה יעשה קידוש בשבת וידליק נרות חנוכה ויבוא לתפילות מידי פעם אך לא ישמור שבת כהלכתה וכיו"ב?

    מה"אחיעזר" נראה שכן אך עדיין צ"ע בדבריו וכך בדברי הרב דייכובסקי שליט"א המצוטטים כאן

    צ"ע האם יש עניין להכניס בן נח שקל לו לשמור את מצוותיו למעמד של בן ישראל שם הוא ביודעין הולך להיות עבריין גם אם לתיאבון וצריך לעיין האם מדובר בלהכניס אדם עם "ראש בריא למיטה חולה" או שמא עדיין זו זכות לאותו מתגייר "מסורתי" להיות יהודי בכל זאת

    אשתדל להביא מקורות לכאן ולכאן בשאלה זו

    • ש.צ. לוינגר

      לאמיר – שלום רב,

      גרינפלד בהבהרתו מדבר על דברי הנצי"ב על גר המקבל את המצוות אך יודע שיעבור על חלקן 'משום יצר הרע או אונס'. ברור בדברי הנצי"ב שהגר מבין שהוא נעשה ליהודי מחוייב בכל המצוות והוא מאמין בתורה.

      האם 300,000 ה'מועמדים לגיור' שגרינפלד דיבר עליהם במאמרו הראשון, עומדים להיות מאמינים בתורה ובתוקפם המחייב של מצוותיה?

      בברכה, ש.צ. לוינגר

  2. יוסי גרינפלד פתח בדיון חשוב וחבל שהוא התפספס בגלל חוסר בהירות וחוסר מיקוד. בתשובתו לתגובת הרב רוזן מנסה גרינפלד לתקן, אבל אולי זה מאוחר מידי.

    אם אני מבין נכון את טענת גרינפלד, הוא מבחין בין "קבלת מצוות" לבין "התחייבות לשמירת כל המצוות" וטוען נגד הפרקטיקה המחייבת את הגרסה השנייה. אין ספק שהוא צודק בזה. וכי מי יכול להתחייב לדבר כזה? מדוייק מאוד הציטוט שהביא מהרב עוזיאל: "שאם כן בטלת מצות גרות, דאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא".

    סיפרתי על הדיון לזה לרעייתי (שהתגיירה הודות לעזרתו הקריטית של הרב רוזן, והוא גם זה שערך את חופתינו). היא אשה ישרה כסרגל באופן קיצוני ואמרה מיד שלו היתה מתבקשת "להתחייב לשמירת כל המצוות" לא היתה מסוגלת לעשות את זה. כמובן שבמעמד הגיור שלה היא לא התבקשה "להתחייב" אלא "לקבל" את כל המצוות, דהיינו להכיר במחויבותה, ואת זה היא עשתה ברצון.

    מדברי הרב רוזן כאן, וגם מהכירות עמו ודברים אחרים שכתב, אין שום סיבה להבין שהרב רוזן חולק על גרינפלד בנקודה הזאת. גם בעניין ביטול גיורים לא נראה שיש מחלוקת ביניהם (מלבד שהעניין כלל לא קשור לנושא הנידון). לדעתי הדברים במאמר המקורי של גרינפלד לא היו ברורים ובהחלט ניתן היה להבין בהם כמו שהבין הרב רוזן. וחבל גם שגרינפלד הכניס את עצמו לרדאר של הרב רוזן והביא אותו לתרעומת שגורמת להחטאת כל הדיון.

  1. פינגבק: תגובות לגיליונות קודמים – 827 | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: