תגובות לגליונות קודמים

בתגובה ל'מקדש הנשמות', גיליון פרשת ניצבים
 מאת אליחן אמיתי

שתי איגרות מהבן

אליחן אמיתי הביא שלושה מכתבים, פרי עטו של הלל צייטלין, במלאת שבעים שנה למותו. אני מצרף כאן שני מכתבים שכתב בנו, אהרן צייטלין, לשניים מסופרי אמריקה, ישראל אפרת ואברהם רגלסון. המכתבים נשלחו בשנת 1943, כמעט שנה לאחר מות אביו. אהרן צייטלין ישב באמריקה ועשה מאמצים לגלות מה עלה בגורל בני משפחתו; אביו, אמו, אשתו, בנו ואחיו. יעבור זמן עד שייוודע לו שמכל משפחתו נותר אך הוא בחיים. מכתבים אלה שופכים אור על גורל משפחתו של זקן סופרי ישראל דאז, הלל צייטלין, ועל אהבתו ודאגתו של בנו אהרן.

דניה עמיחי מיכלין

נ.י. 42 במאי 3491

לישראל אפרת חביבי,

תודה על דברי התנחומים, אף כי מאנה הנחם נפשי וכבד האבל מנשוא. טורים אלה אני רושם מתוך בקשה נמרצה, שלא יערוך קלוב פאן עברי ואף לא ההסתדרות העברית שאתה הנשיא שלהם שום אסיפות־אבל פומביות, אם יעלה על דעתכם לעשות כזאת, לפי שהוסכם כי לא יכתב בענין זה דבר ואף לא תערך שום אסיפת אבל, וכבר הודיע על כך הקונגרס היהודי טלגרפית לאנגליה, א"י וארגנטינה, וכן יהיה אף כאן באמריקה, והסיבה, – ישאר הדבר בינינו לבין עצמנו, – כי יש להזהר ולהתחשב עם גורלם של בני משפחתי שנשארו שמה, ודי לחכימא, והבן. ואף הערכה גרידא – בכלל, כי כל אלה וכיוצא באלה מעירים תשומת לב הקהל ויש בהם כדי לעורר אגודות שונות לעריכת אזכרות וכדומה, ומזה, כאמור, יש להזהר ולהזהר בנידון דידן. מעצמך תבין, כמה טראגיות יש בדבר, כשאני בא ומבקש, מוכרח לבקש, שלא להספיד. תמסור הדבר לאנ"ש ותבקשם, אי אף הטעם גופו ישאר בינינו לבין עצמנו וד"ל.

 והנני בלב קרוע ומורתח

ידידך אהרן צייטלין

נ.י. 13 במאי 3491

ידידי היקר לי מאד, אברהם רגלסון:

באתי לשנות ולשלש בקשתי שלא תכתוב בענין אבי מורי ומאורי (איני מוסיף כאן דבר, כי חי־חי הוא בשבילי). בה"מארגען־דשורנאל" נדפס מאמר של דר. מוקדוני בענין זה על־פי טעות, והדבר הסב לי עגמת־נפש נוראה ולילות־נדודים, אבל דאגתי לכך, כי מהיום והלאה שום איש לא יכתוב ולא יגע בענין זה לא באמריקה ולא בחוץ לארץ (לשם, לחוץ־לארץ, טלגרפו מכאן). תגיד דבר זה בשמי גם ליתר חברי המערכת של ה"מארגען־פרייהייט", וגם לידידנו מר נחמן. הלא משפחה לי בפולין – והבן! ובכן – שוב ושוב: אין אומר ואין דברים… יהא האבל אבל של דממה – אבל השכינה עצמה… ודי לרגלסון.

והנני שלך באמונה אהרן צייטלין

—————-

בתגובה ל'קצת צניעות' גליון פרשת וילך 
מאת הלל לרמן

למרות הכול, קמנו

 אלמלא הכשלים הלוגיים בתגובת הלל לרמן (למאמרי “מאוגוסט לאלול“), המעידים על חוסר הבנת הנקרא ובורות היסטורית, הייתי באמת נפגע מההתקפה האישית שלוחת הרסן שלו. אחר שמתברר שמדובר בסך הכל ב“פאשקוויל“ מביך, במקרה הטוב, לא נותר לי להיעלב אלא מהמערכת (לא של “הארץ“ אלא של עיתון ימני ומכבד מסורת, לכאורה) שהדפיסה אותו למרות האמור.

מתברר שלרמן לא רק שונא חרדים אלא גם חש תסכול בעצם השתייכותו לעם היהודי ולמדינתו. מה שחשוב בעיניו הוא ה“שיח העכשווי“. כל השאר, לדידו, אינו אלא סיפורי ילדים. הנתון המוכח  שהגניוס היהודי הנפיק כשליש מחתני פרס נובל כאשר מספרית הוא מהווה כשני פרומיל  בלבד מאוכלוסיית העולם, כנראה אינו אלא תעמולה ציונית בעיניו. אכן ב“שיח העכשווי“ של אחמדנג‘יאד ונסראללה ושל הגב‘ באטלר (כלת פרס אדורנו) ונועם חומסקי והנוהים אחריהם ב“עולם הנאור“, נהוג להתייחס לפסוקי התנ“ך ולמאמרי חז“ל אודות סגולת עם ישראל ובחירתו כלגזענות חשוכה.

באשר ל“קושיה“ מרומי שהביאה לעולם את הרנסנס האיטלקי אע“פ שהמיתולוגיה האלילית שלהם זהה לזו של יוון; הרי לא טענתי שאין אומות שהגיעו להצטיינות רבה. הבעיה שעוררתי במאמרי הייתה שונה; איך התדרדרה יוון העתיקה מהפסגה התרבותית ללא  אח ורע לבינוניות עלובה. באיטליה לא היה שיא מעין זה בעבר. הכל יודעים (גם חז“ל בדברם על “איטליה של יוון“) שתרבות רומי היא העתק של יוון על קרבה וכרעיה. אדרבה, אצלם התרחש תהליך הפוך בדיוק; התחדשות נפלאה מאז הרנסנס ואילך של אומה שהצטיינה בעברה רק בארגון ובכוחנות. עמים רבים הגיעו להישגים מדהימים בתקופות שונות של ההיסטוריה ללא רקע  ממשי. גם הפאגנים שבהם התעשתו משום מה ונהיו למעצבי התרבות העולמית לימים. אבל נפילה כה חדה מהאגרא הכי רמה לבירא עמיקתא היא תופעה נדירה ביותר, כזו שטעונה הסבר. אפשר להתווכח על ההסבר אבל הנתונים – גם  ילד ידעם.

באשר לחרדים, כאן יוצא המרצע מהשק. הן לא הזכרתים כלל. אבל כדרכם של פנאטיים צרי מוחין, לרמן מזדרז להאשימני  באהדה לסטגנציה המחשבתית שלהם. ואני לא דיברתי אלא על ההתנערות מעפר של עם ישראל. אחר כל החורבנות בעבר וגם אחרי השואה הנוראה השכיל העם לקום מהריסותיו, כאותו עוף חול מיתולוגי. בנינו מעצמת היי טק ראשונה במעלה, אנו בעלי סטרט־אפים המרובים יחסית בעולם, יצרנו ספרות ואמנות מדהימה בכל קנה מידה, קטפנו תשעה פרסי נובל ועדיין ב“ה אנו חפים מרוב הבעיות הכלכליות של המערב. למרות כל זאת נגזר דיני להיות מתויג משום מה כחרדי המתעלם מה“שיח העכשווי“, פוגע בעם שלם, מעלה באוב, ילדותי ועוד.

אגב, גם אזכור ר“ח קרשקש ואיז‘ביצה כממעטים את ערך הבחירה אינו רלבנטי לנושא. המגיב לא תפס שהבחירה הוזכרה במאמרי רק אגב ערך ההתחדשות. על אתוס ביהדות לא חלק איש (גם הוגים אלו שאינם שייכים למיינסטרים של מחשבת ישראל לדורותיה).

מאמר הגנה על יוון העכשווית מעין זה של הכותב מתאים לזורבה היווני, או לנספח התרבותי של אתונה בישראל. סוקרטס ואריסטו לא היו יורדים לרמה כזו.

ישעיה שטיינברגר

 פורסם במוסף  'שבת', 'מקור ראשון', י"ט תשרי תשע"ג, 05.10.12

מודעות פרסומת

פורסם ב-5 באוקטובר 2012,ב-גיליון שמיני עצרת תשע"ג - 791, תגובות. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. לא הבנתי מדוע היוונים מייצגים את הבינוניות. האם העובדה שהם ניצבים במשבר כלכלי קשה מעידה על חוסר היצירתיות שלהם? וכי היצירתיות הכלכלית היא הכל? מה עוד שהיוונים הם מהעמים החרוצים יותר באירופה כיום http://kavhutz.wordpress.com/2012/06/19/%D7%99%D7%95%D7%95%D7%9F-%D7%9C%D7%A0%D7%A4%D7%A5-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%AA/

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: