מקדֵש הנשמות / הלל צייטלין

לפני שבעים שנים, בדיוק בערב ראש השנה, נרצח ר' הלל צייטלין בדרכו לטרבלינקה והוא עטוף בטלית, עטור בתפילין וספר הזוהר בידו. שלושה מכתבים עלומים ומפתיעים ממנו
במלאת שבעים שנה להירצחו בידי הנאצים, מובאים כאן שלושה מכתבים שנכתבו על ידי ר' הלל צייטלין הי"ד. שני המכתבים הראשונים הופיעו ב"ספר צייטלין" שיצא לאור בשנת תש"ה (הוצאת מוסד הרב קוק). המכתב הראשון מעיד על יחסו הקרוב של ר' הלל לרב קוק וחושף מעט מעולמם הפנימי המיסטי של שני אישים אלה. על פי הרב צבי יהודה, הרב לא ענה לר' הלל על המכתב.

המכתב השני נשלח לנחמיה עמינח. בספר צייטלין נכתב בהערה: "אגרת זו לנחמיה עמינח, ממייסדי הפועל המזרחי וממנהיגיו, היא חלק מחליפת מכתבים בין צייטלין ובין חברי הפועל המזרחי, שבאה לאחר שצייטלין ביקר בארץ ישראל ומתוך חיבה התעניין בתנועת החלוץ הדתי בארץ".

המכתב השלישי מיועד ליצחק שדה. יצחק שדה, "הזקן", מפקד הפלמ"ח, היה משומעי לקחו של ר' הלל בצעירותו. המכתב מובא כאן ככתבו וכלשונו, כפי שנדפס בעבר, אך ללא ציון המקור, שנעלם ממני כרגע.

הרב שמחה בונים אורבאך מביא בספרו הביוגרפי "תולדות נשמה אחת" את דברי בנו של ר' הלל, הסופר האידישאי אלחנן צייטלין: "אבי זצ"ל קידש את השם בטלית ובתפילין ובספר הזהר ביד, בערב ראש השנה תש"ג. הדבר אירע ב'אומשלאגפלאץ', בדרך ל'טרבלינקה'".

על פי הידוע לא הובא ר' הלל לקבר ישראל. יהיו הדברים הנדפסים כמצבה לזכרו המבורך ולסופו הנורא.

אליחן אמיתי

צריך להסיע אבנים לבית מקדש של מעלה. ר' הלל צייטלין
איור: מנחם הלברשטט

א

בעזהשי"ת

ז' ניסן התרפ"ד, ורשה
אל כבוד הגאון הקדוש מלא עוז ברכת ד' כקש"ת,
מו"ה אברהם יצחק הכהן שליט"א

נודעתי פה בורשה לאחר מהני מחצדי חקלא דמתתרכין אבתרא דקב"ה ושכינתי' והוא נכד לאיש מופת מפורסם מאוד בוולין ופדלי': הרה"ק ר' מרדכי מנשביז (בעל "רשפי אש") שמספרים עליו, על ר' מרדכי הנ"ל, ענינים של תחית המתים ועוד פלאות כאלה, אשר הם פלאי־פלאים אפילו לחסידים, המספרים תמיד נפלאות מרבותיהם. הנכד האמור איננו יודע מן הספרות החדשה עד־מה ואיננו בקי כל עיקר בטיבן של המחשבות הגדולות המנסרות עתה בעולם. והנה בשוחחי עמו נשתוממתי לשמוע ממנו (אף כי בסגנון חסידי מיוחד) אותן המחשבות עצמן של רום כ"ק על הגאולה, שהוא עומד ומצפה לה משעה לשעה.

העירותיו, שקרוב לדבריו נאמר בפרי כ"ק ונוכחתי שאיננו יודע מספרי כ"ק מאומה ואפילו את שמו איננו מכיר. אמרתי לו ששם כ"ק "אברהם יצחק" ובקש ממני לשאול את פי רום כ"ק אם לא הי' לו מעין חזיון או מעין הערה ממרומים בניסן שנת תרפ"ב על דבר מגיד מישרים ששמו אהרן (הוא שם הנכד האמור), כי לו, לנכד האמור, הוגד במעין חזיון כזה שענין זה נגלה גם לאחד ששמו אברהם (אבר־מה – הקדמת הזוהר), ועלתה במחשבתו, בדברי עמו על רום כ"ק, אולי רום כ"ק הוא אותו אברהם.

יודע אנכי שרום כ"ק בתור גאון התורה מתרחק בודאי מחזיונות כאלה, אבל הוכרחתי להבטיח לנכד האמור לכתוב לרום כ"ק ולשאלהו. הבטחתי לו – ־ – ־ – בשביל ששמעתי ממנו, כאמור למעלה, דברים רבים בנוגע לגאולה, שבא אליהם בדרך  ח ז י ו נ י  והם קרובים מאד מאד לשאיפות־תקוות־אמונות של רום כ"ק בדבר השלום הכללי, מלכות שמים וגלוי אלוקות בעולם, תחית הקודש, תחית הנשמות אפילו של אלה שכבר נפלו, ירדו ושקעו וכו' וכו' וכו'.

כי על כן אבקש את רום כ"ק להשיבני במוקדם, אם זוכר הוא מעין איזה חזיון שחזה בשנת תרפ"ב, שקשור בשם מגיד מישרים אהרן, ובכלל מעט מזער מאותם הדברים הנוקבים ויורדים עד התהום, מקשרים את  ה ראשית עם האחרית  ומגלים את סוף המעשה במחשבה תחלה.

ישיב נא לבנו היקר ר' צבי יהודה בשבילי או ישר אלי – ־ בשביל שטרדותיו עצומות מאד יוכל כ"ק להשיבני בקצור נמרץ.

הנני משתחוה בקידה

לפני רום כ"ק דורש שלומו היקר
הלל צייטלין

ב

כ"ד סיון, יום ג'
לסדר "שלח לך אנשים", תרפ"ה
עמינח היקר!

בודאי זכור תזכור את היום בלינו יחד בירושלים ואת הדברים הרבים אשר נדברנו על דבר התבצרותו של הפועל הדתי האמיתי בארץ ישראל, על קשיו של כל הענין הקדוש הזה, שרבים קמים עליו בין מימין בין משמאל.

הטוב טוב תעשה אם תודיעני מצב הדברים כמו שהוא עתה בארץ ישראל ומה בדבר המחלוקת שלכם בין מימין ובין משמאל.

ועתה דבר לי עליך. חושב אנוכי שצריך לייסד בירושלים אגודה קטנה של בני "יבנה", כלומר אגודת אנשים פועלים שיחיו לפי הי"ד כללים אשר קבעתי במחברתי היהודית "די תיבה". פה בווארשה מתקיימת זה כבר אגודה כזו, אך חושב אנוכי שבירושלים (או בכלל בארץ ישראל) מקומה האמיתי, חברי "יבנה" יכולים להיות שייכים לכל מפלגה פוליטית שתהיה, ובלבד שיכירו בקדושת ישראל ורוממות החיים הדתיים הישראליים האמיתיים ויתחברו יחד לגשם בחיים אותם הי"ד כללים אשר קבעתי בה"תיבה". לאנשים כמוכם החיים מיגע כפיים ומלאי רגש דת ואש קודש הלא הנקל לחיות באמת על פי הכללים האמורים ולהתאחד יחד לשם חיזוק ולשם הגנה על עיקרים אלו ולשם הפצת העיקרים האלה בין כל  הפ ועלים  והעובדים  על  אדמת  הקודש.

שולח אני לך בחבילה מיוחדת 13 אכזמפ' (כמנין "אחד") של "התיבה", עשרה אכזמפ' ממחברת השביעית של "מיין ווארט" (לפי שיש בו מכתב לבני "יבנה" ותראה ממנו את הצד הרוחני של בני "יבנה") ורצוף לזה מחברות אחדות מהוצאותי האחרונות, כמו "החסידות" (ביידיש) "הלל צייטלין'ס בלעטליך" (המחברת הראשונה אין בידי), "דער סנה". ומה בקשתי ממך? אנא הפץ נא את מחברת "התיבה" ו"מיין ווארט" בין חבריך והתאמץ לייסד אגודת "יבנה", אגודה של אנשים שמקבלים עליהם להתאמץ לחיות ברוח הרעיונות והכללים האמורים ב"התיבה" ולהתאסף בכל שבוע (לא פחות) יחד בשביל לימוד הדדי ומשא ומתן בענייני דת אמת (מה אנו לומדים בעיקר: ה"תניא" של הרב מלאדי, ה"כוזרי", ספרי המהר"ל מפראג וכדומה) ובעניני החיים ברוח "יבנה".

כבר כתבתי בנידון זה לשני צעירים מוארשה ושלחתי להם מחברות של "התיבה" ו"מיין ווארט" להפצה ובקשתי מהם כ"כ ע"ד יסוד אגודת "יבנה" בירושלים. אבקש ממך להתראות עמהם ולכלכל יחד את כל העניין הגדול והקדוש הזה.

אקוה גדולות ונצורות בעתיד אם רק תתייסד האגודה בירושלים ובשאר מקומות בארץ ישראל.

אבקש ממך להודיעני במוקדם על כל מה שביקשתי ממך על פי הכתבת של ה"מומנט": ווארשה נעלווקי 38, בשבילי.

באהבה וחיבה גמורה.
הלל צייטלין

ג

לתלמידי היקר יצחק לנדברג!

אז, כשנפרדת ממני בירושלים בפעם האחרונה לא ישנתי כמעט כל הלילה. לא חדלתי מחשוב עליך ועל גורלך. מעולם ידעתי כי לגדולות נוצרת, אבל בדרך זו שאתה הולך, ודרך הקודש היא, ישנן כל כך סכנות רבות ומכשולים רבים בגוף ובנשמה.

מי יתנני יושב עתה בורשה ולומד עמך מזמן לזמן את "הכוזרי", את ה"תניא", או פשוט ספר ישעיהו (לא כמו שלומדים עתה ספר זה בארץ ישראל ע"ד בקורת המקרא וכ' וכ', דרך שוא ושקר, כי אם פשוט בדרך שלמדו אבותינו ואבות אבותינו) ומגלה לך לעיתים רחוקות מעמקי החכמה האלקית שבזוהר הקדוש, אבל מה אני יכול לעשות לך עתה? ואני כאן בתוך הגולה ואתה יושב בירושלים עיר הקודש וסובר כי בחציבת אבנים לבד וכדומה עושים כל מה שצריך לעשות עתה.

חציבת אבנים ובנין בתים בארץ ישראל דבר נורא ונפלא הוא, אבל צריך להסיע אבנים גם לבנין אחר לגמרי, לבנין מקדש של מעלה השוכן בתוך הנשמות שצריך לעדן אותו ולטפחו, וצריך לבנות את בנין היהדות ההרוס עתה על ידי התאחדות של חברים המבינים את כל גדלה של הסכנה הרוחנית הצפויה לנו עתה. ואיך להנצל מאותה הסכנה – הדרכים ארוכים, ארוכים מאד, כאורך הגלות. אבל סומך אנכי על האינטואיציה שלך ושתתעמק בדברי ותבין הגיגי.

שולח אני בזה לחברים היישעריק ושטיינזלץ מוורשה אקסמפלרים אחדים מהוצאותי היותר אחרונות (כתובות ביהודית) קח נא מהם שלושה, קרא בעיון, ואם תמצא כי מדברים הם גם לנשמתך, התאמץ נא לאגד אנשים אחדים תחת דגלה של "יבנה" והחברים האמורים ישאו ויתנו עמך לעת מצוא בכל הענין הזה.

שואף אנכי עתה שתתאגד אגודה כזאת בארץ ישראל, ותגש לבנין קבוצה דתית ישראלית ברוח הנביאים וקדושי עליון, והדברים עתיקים. כתוב לי דברים אחדים, כתוב בכל לשון שאתה שומע, החברים האמורים יתנו לך את כתובתי.

בנשיקות אמיתיות,
הלל צייטלין

—-

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ז אלול תשע"ב, 14.09.12

מודעות פרסומת

פורסמה ב-14 בספטמבר 2012, ב-גיליון ראש השנה תשע"ג - 788 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 4 תגובות.

  1. המכתב הראשון פורסם כבר!!! בכתב העת 'אור חדש' הוצאת אור האורות. שם נדפס ע"פ גוף כתב היד, לעומת הנוסח שנדפס בספר, שיש בו טעויות. כמו כן המכתב נדפס כבר בעתון הצופה לפני כעשרים שנה. כך שלא מדובר בכלל במכתב 'עלום'!!! ב'אור חדש' שם יש תיאור נרחב על הנושא המדובר בכתב היד!!! חבל שאין קרדיט!!!

  2. גם את המכתב האחרון ראיתי בספרו של יוסקה אחיטוב "על גבול התמורה" ושטיינזלץ הוא אביו של הרב עדין.

  3. המקור של המכתב השלישי הוא בחוברת הנקראת "התיבה" שכתב הלל צייטלין בתרפד ותורגמה ע"י נתן חופשי בתשכ"ב. ובסופה הוא מביא את המכתב הזה. המכתב נכתב ביידיש ותורגם ע"י נתן חופשי.

  1. פינגבק: תגובות לגליונות קודמים « מוסף "שבת" – לתורה, הגות ספרות ואמנות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: