תגובות מאת אמנון שפירא, הרב יואל בן נון, פרופ' צבי זוהר ותגובת הרב ישראל רוזן

גורם נזק לגיור בישראל / אמנון שפירא

 בסקירת הספר "ואוהב גר" של הרב ישראל רוזן הציג הרב נריה גוטל, מלבד הדיון ההלכתי, את ה'מיפוי' שעורך הרב רוזן בספרו לקבוצות השונות העוסקות היום בסוגיית הגיור, כולל התקפות בוטות על רובן והשמצות אישיות. להלן אבקש להציג עמדה אחרת בסוגיה זו ואת העובדות כפי שאני רואה אותן.

עקב בג"ץ שהונח לפתחה לפני 15 שנה, ושאיים לרסק את הגיור האורתודוקסי שבחסות הרבנות הראשית, הסיקה "ועדת נאמן", שהוקמה ע"י הממשלה, שכדי למנוע גיור רפורמי, יש להקים "מכון משותף ללימודי היהדות", שבהנהלתו חמישה נציגים אורתודוקסים, נציג אחד רפורמי ואחד קונסרבטיבי. תפקיד המכון להכין את מועמדי הגיור, בעוד שהגיור עצמו יהיה באחריות הרבנות הראשית לישראל. כשהוקם המכון, הועמד בראשו פרופ' בני איש שלום, ובהנהלתו כיהן גם הרב יעקב מדן, מראשי ישיבת "הר-עציון", וכן מכהן בו הח"מ. במהלך השנים נועצנו עם גדולים שבדור (מהציונות הדתית ומחוצה לה), ופעלנו לפי עצתם, ולאורך כל הדרך פעלנו בשיתוף פעולה מלא עם הרב חיים דרוקמן, ראש ישיבת "אור עציון", כראש מערך הגיור במשרד רוה"מ. כמובן, שבתי הדין המגיירים את תלמידי המכון אינם שונים במאומה, בדרישות ובבחינות, מכל שאר בתי הדין המגיירים בישראל בחסות הרבנות הראשית.

בשנת 1995 לערך, קיבלה עמותת "צומת" בראשות הרב רוזן את הטיפול בגיור מהרב הראשי בקשי-דורון, ולאחר חמש שנים הפסיקה המדינה את הקשר עם העמותה והעבירה את הגיור למינהל בתי הדין הרבנים, כעולה מפרוטוקול (המונח לפניי) של "ועדת שרים לענייני גיור" מ-21/5/00. בהיותו עדיין ראש מינהל הגיור, שלח הרב רוזן מכתב (מ-9/3/00), ובו "תלונה על ח"כ הרב חיים דרוקמן (בי"ד לגיור בראשותו)", בענייני גיור (בנושא פרטי של רישום שני תיירים שהתגיירו). וכך במכתב ששלח (ב-11/2/01) ליועץ המשפטי של הנהלת בתי הדין, בדרישה לחקור את הרב אביאור, מ"מ אב"ד של הרב דרוקמן, באשמת זיוף חתימות. הרב רוזן הגדיל לעשות, כשהציע גם להענישו, ב"פסילת הרב אביאור מלכהן כדיין גיורים, ואולי אפילו לבטל רטרואקטיבית את 'מעשי בית דין' הללו, מבחינה הלכתית ומשפטית".

התקפותיו הישירות על בית דינו של הרב דרוקמן, ובעקיפין על הרב דרוקמן עצמו, השאירו חותמן, וב-2008 פרסם הדיין שרמן הודעה הפוסלת בדיעבד את כל גיורי הרב דרוקמן. פסילה רטרואקטיבית זו, שערורייתית כשלעצמה, הדהדה בכל הארץ: כל המתגיירים, והמתגיירים בפוטנציאל, שמעו היטב בכלי התקשורת, כי גם לאחר כל התהליך הממושך לגיור שעברו, הנה כל גיוריהם נפסלו בהבל פיו של ביה"ד הרבני. וכאן נגרם נזק חסר תקנה. כך גם פנה במכתב רשמי מטעם המרכז לגיור של "צומת" (28/8/07), לארז חלפון, מנכ"ל משרד הקליטה, במטרה למנוע תקציבים ממערך הגיור, ולו חלקית, כולל "מערך הגיור בראשות הרב דרוקמן" (!); תקציב, שלדעת הרב רוזן "מיותר לחלוטין".

ועוד ניצל הרב רוזן את במת-היחיד שלו ב"שבת בשבתו" ('שמיני', תשס"ז) כדי לתקוף אישית את כל עובדי המכון ומוריו בשקר, בטענו, שלדעת "המכון המשותף" אין צורך בשמירת מצוות למתגייר; למרות שהוא יודע היטב שזו עלילה, והפך האמת: המדיניות הרשמית, המוצהרת והנלמדת, בכל המערכות של המכון, היא של שמירת תורה ומצוות, כיעד וכתביעה נמרצת מכל מתגייר, בתכנית לימודים שנתית מפורטת, החל בדיני תפילה וכשרות וכלה בדיני שבת וטהרת המשפחה. 

המקום שהוקצב לי כאן אינו מאפשר דיון מלא בתוכן, ולכן אגע בצורה: אם יש בציונות הדתית דיון שלא לשם שמים –  כאן הוא, והרבנים אביאור ודרוקמן שליט"א אינם קורבנותיו היחידים. פעם אחר פעם מתקיף הרב רוזן את מי שמשמיע דעה משלו בענייני דת ומדינה. מתקפתו האישית עלי בטענת "זיוף" מקורות כביכול, שאין לה יד ורגל, גם היא מסלפת ומקוממת. הלוא ציינתי במפורש ובהבלטה בראש דבריי במאמר ב"הצופה", כי פסקים אלה, שהבאתי ממקורם, דורשים גם דורשים מהמועמד לגיור קבלת מצוות כתנאי לגיור, ומה שהבאתי, כדי להציג את גישתם התורנית הבאתי.

צר לי על הנימה האישית, שאינה דרכי כלל, אבל בהיעדר כל יכולת לקיים דיון ענייני עם הרב רוזן,  ולמרות זכויותיו הרבות (כמו "צומת" ו"תחומין"), זו התוצאה הכואבת של התנהלותו.

נער הייתי וגם זקנתי, ולא ראיתי מעטים כל כך שגרמו נזק גדול כל כך לגיור בישראל כמו הרב ישראל רוזן (גם באמצעות הרב שרמן); ולא מצאתי עוד רב אחד בציונות הדתית, השש להחליף את תרבות בית המדרש של לשון נקייה ועניינית – בהלבנת פנים, בחירוף וגידוף, בהעלבה ופגיעה, בכל מי שעומד בדרכו.

————————————————————————————————-   

גיור המוני / יואל בן-נון

יכול אני להתעלם מן הסגנון הבוטה של הרב ישראל רוזן בספרו על הגיור, הנסקר בעטו המדויק של הרב פרופ' נריה גוטל, אבל אינני יכול לשתוק על טענתו כאילו "גיור המוני מעולם לא היה ולא יהיה", והצגת הכיוון הזה כהמצאה של "תנכיסטים" (למה לא 'קראים'?).

זו לשון הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק י"ג א-ה):

בשלושה דברים נכנסו ישראל לברית, במילה וטבילה וקרבן. מילה היתה במצרים … וטבילה היתה במדבר קודם מתן תורה, שנאמר, 'וקדשתם מיום ומחר וכבסו שמלֹתם', וקרבן, שנאמר, 'וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עֹלֹת …' – על ידי כל ישראל הקריבום. וכן לדורות, כשירצה הגוי להיכנס לברית, ולהסתופף תחת כנפי השכינה, ויקבל עליו עול תורה, צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן, ואם נקבה היא, טבילה וקרבן, שנאמר 'ככם כגר' – מה אתם במילה וטבילה והרצאת קרבן, אף הגר לדורות במילה וטבילה והרצאת קרבן. … ובזמן הזה, שאין שם קרבן, צריך מילה וטבילה, וכשיבנה בית המקדש יביא קרבן.

הבסיס היחיד לגיור לדורות, לפי הרמב"ם, הוא הגיור ההמוני של עם ישראל ביציאת מצרים ומעמד הר סיני, והרמב"ם קובע שוויון מוחלט בין ישראל לבין הגרים – 'ככם כגר' – ואכן בהמשך הפרק (מהלכה יד) מדבר הרמב"ם על הגיור ההמוני של נשים נכריות בימי דוד ושלמה, שהוא הקרוב ביותר למציאות ימינו. שם גם קובע הרמב"ם (וכן נפסק בשולחן ערוך יורה דעה, רס"ח-יב): "גר שלא בדקו אחריו, או שלא הודיעוהו המצוות ועונשן, ומל וטבל, הרי זה גר, אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר, הואיל ומל וטבל יצא מכלל הגויים …".

ברור מן ההלכה ברמב"ם ובשולחן ערוך, שאי אפשר כלל לבטל גיור שנעשה כדין, אפילו אם הגר חזר לעבוד עבודה זרה, עיין שם.

פוסקים אחרונים רבים חלקו על הרמב"ם ועל שולחן ערוך בדברים אלו, ורשאי הרב ישראל רוזן, כמו פוסקי החרדים, לסמוך עליהם. אבל אין זכות לבזות ולחרף מי שנצמדים לפסק הרמב"ם והשולחן ערוך, ואין מחילה על הלבנת פנים בפרהסיה.

יתר על כן, מי שכופר בגיור המוני, וכן מי שמבטל גיור בגלל אי שמירת מצוות אחרי הגיור, עלול לערער את יהדותו שלו לפי הרמב"ם, מפני שבני ישראל – כולנו – נכנסנו לברית במעמד המוני, ואף שעשו אחר כך את העגל, וכל שאר החטאים, לא בטל המעמד ההמוני ההוא, וכולנו בני ברית מכוחו.  

————————————————————————————————-

 קטנו של הרב אמסלם / צבי זוהר

אילו היו לרב רוזן טיעונים ענייניים כנגד העובדות ההלכתיות שפרופ' שגיא ואני הבאנו בחיבורנו 'הלכה וזהות יהודית: עיון ביסודות ההלכה' (תשנ"ה/1994), הוא בודאי היה מביא אותם. אולם אין לו טיעונים כאלה, ובמקום זאת הוא נוקט עלבונות אישיים ודברי בלע מתלהמים. סגנון דבריו אינו מעיד על היותו חכם, שהרי, דברי חכמים בנחת נשמעים. לפני כשנה ראה אור חיבור מופת תורני המוקדש להלכות גיור: 'זרע ישראל' מאת הרב חיים אמסלם נר"ו. קטנו של הרב אמסלם עבה עשרת מונים ממתניו של הרב רוזן. לשמחתנו, המקורות והניתוחים ההלכתיים שאותם מפרט הרב אמסלם תואמים באופן מלא את הממצאים שלנו. יהי רצון שה' ימשיך להאיר עינינו בתורתו.

 ————————————————————————————————

 ישראל רוזן משיב:

לאמנון שפירא: ספרי 'ואוהב גר' הוא אסופת מאמריי ורשימותיי בענייני גיור –  בהלכה, באגדה, בהסברה ובפולמוס. ב'הצופה' (בעמ' 248 בספרי) הוכחתי כי חמישה ציטוטים של אמנון, שכביכול ניתן לדלג על קבלת המצוות בגיור, 'שופצו' ביחס למה שנאמר במקור (לא על ידו. הוא העתיק מ'משפץ' אחר). למשל, מדברי הרב גורן הועתק המשפט: "כל גיור מיסודו הוא הצטרפות של המתגייר לעם ישראל", בהשמטת ההמשך: "וקבלת עול תורה ומצוות לפני הגיור הוא תנאי לגיור ולא הגיור עצמו", וכיו"ב.

לרב יואל בן-נון: השראה הפקתית ממעמד הר סיני לעריכת גיור המוני בימינו היא המכונה אצלי גישה 'תנ"כיסטית'. אין בסביבתנו 'מפיק' אלקי. וכבר ציינו בעלי הלכה שיצירת עם ישראל בסיני, גם אם היא מקור לאלמנטי הגיור ההלכתי, איננה בדיוק כבי"ד של מטה. לכן גם קטינים התייהדו (למרות שגיור קטנים כיום הוא רק מדרבנן). וכן נאסרו בעריות ("העם בוכה למשפחותיו") למרות שגר מותר בקרובותיו.    

לפרופ' צבי זוהר: הרב אמסלם ערך ספר מצויין על הארת הפנים והושטת יד ל'זרע ישראל' וכן לאי יכולת לבטל גיור. בצד קביעות אלו (המוסכמות על כל דייני הגיור) הוא מסכם (עמ' שפב) "ארבע נקודות מהותיות המוסכמות לשיטת רוב ככל הפוסקים: 1) המתגייר צריך לקבל עליו עול מצוות…", בניגוד למחקרך שדרישה זו היא 'מאוחרת', כביכול. הוא דן במשמעות קבלה זו, אך זו אופרה אחרת, חיצונית לספרכם.  

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט'ו בסיון תשע"א, 17.6.2011