מה יעשה מי שטיסתו התעכבה והוא הגיע אל יעדו לאחר כניסת השבת? על נסיעה ברכב 
עם נהג לא־יהודי ופתרונות יצירתיים ל"תקועים" בשדה התעופה

אנשים דתיים רבים נמנעים מלטוס ביום שישי בכלל ובמיוחד בטיסות שמיועדות להגיע בשעות הקרובות לכניסת שבת, כדי לא לקחת סיכון שמא לא יגיעו ליעדם טרם כניסת השבת. אולם לא תמיד ניתן לבחור את מועדי הטיסות ולא פעם קורה שטיסות שאמורות להגיע ליעדן זמן סביר לפני שבת נדחות ואף מגיעות סמוך לשבת או בשבת עצמה. רבים שואלים: כיצד לנהוג במקרה מסוג זה? האם צריך להישאר בשדה התעופה לבד וגלמוד ולעתים אף ללא אוכל אם נוחתים סמוך לשבת? האם מותר לנסוע הביתה עם נהג גוי, אף אם הרכב מגיע לאחר שעת הדלקת הנרות והשקיעה? האם יש נפקא מינה אם האיחור קורה בארץ או בחו"ל? וכיצד לנהוג כאשר אדם יוצא משדה התעופה לביתו או למלון סמוך לשבת אבל תאונה או פקקים רבים דוחים את שעת הגעתו? ולמעשה, עד מתי מותר לנסוע ברכב בערב שבת או בשבת כדי להגיע ליעד?

ברור שמלכתחילה, מי שנוסע ברכב בערב שבת לביתו בארץ או למלון בחו"ל צריך לקחת בחשבון עיכובים שונים כגון הזמן הדרוש למעבר ביקורת הגבולות ולקבלת המזוודות בשדה התעופה ופקקי תנועה. שדות התעופה כיום הם ברובם ערים גדולות ובצורות ולאחר הירידה מהמטוס יש צורך לצעוד קילומטרים או לנסוע ברכבת פנימית כדי לצאת מהשדה. כמו כן ישנן ערים שבהן פקקי התנועה הם דבר שבשגרה, כגון מוסקבה, מקסיקו סיטי, בומביי וביג'ין, ונסיעה של כמה עשרות קילומטרים יכולה לארוך כמה שעות.

לפיכך כתבו הפוסקים "שצריך להיזהר לכתחילה שלא ילך אדם או ייסע עד סמוך לערב מפני שכמה פעמים יקרה שלא יספיק להגיע מבעוד יום עד חשכה ממש וכמה חילול שבת עלול לצמוח מכך… לכן ישים אדם כל זה אל לבו וימהר לשבות אפילו בכפר ולא יסיתנו יצרו לומר עוד היום גדול…" (שו"ע או"ח רמט, משנה ברורה שם ס"ק ב).

הגמרא והרמב"ם אף פסקו: "אסור לו לאדם שיהלוך בערבי שבתות יותר משלש פרסאות מתחילת היום כדי שיגיע לביתו ועוד היום רב ויכין סעודה לשבת שהרי אין אנשי ביתו יודעים שהיום יבוא כדי להכין לו…" (סוכה מד ע"ב, רמב"ם הלכות שבת ל, יא). אבל כיום, כשברוב הבתים מכינים אוכל לשבת ברווח ובשפע או קונים אוכל מוכן, אין בעיה לצאת לדרך בערב שבת ואף להגיע מספר דקות לפני שבת (ראו אצל הרב חיים דוד הלוי, מקור חיים, חלק ג, קח, טז).

איור: גונן מעתוק

נסיעה מתמשכת

השאלה של נסיעה ליעד לאחר כניסת שבת הינה "שאלה מחודשת", שכן בעבר כל הדרכים היו ארוכות וכלי התחבורה איטיים, ובשל כך אנשים לא יצאו לדרך ביום שישי אלא מספר ימים לפני שבת. מסיבה זו אין אנו מוצאים התייחסות לשאלה מעין זו בפוסקים הראשונים. השאלה עלתה רק בזמננו, שבו כלי התחבורה המהירים והחדשים, החוצים ימים ויבשות בקצב מהיר, מאפשרים לצאת בערב שבת ולהגיע לפני שבת ליעד.

נבהיר: שאלתנו מתייחסת לנסיעה בערב שבת לאחר השקיעה. שכן, כידוע, השבת נכנסת עם שקיעת השמש. נשים נוהגות לקבל על עצמן שבת בהדלקת נרות (בתנאי שלא התנו על כך, שאז דינן כגברים), והגברים מותרים בעשיית מלאכה כמעט עד השקיעה (משום המצווה להוסיף קודש על החול ולקבל שבת מעט קודם השקיעה). הזמן עד שקיעת השמש מוגדר "יום", ומותרת בו מלאכה. הזמן לאחר צאת הכוכבים מוגדר "לילה", והזמן בין שקיעת החמה לצאת הכוכבים מוגדר "בין השמשות", ספק יום ספק לילה.

ייתכן ששאלה דומה לשאלה המודרנית של נסיעה ברכב היא המקרה המעניין המופיע בשולחן ערוך בקשר ליציאה בערב שבת לשיירה, המתעכבת בדרכה גם לאחר כניסת שבת: "היוצאים בשיירא במדבר והכל יודעים שהם צריכים לחלל שבת כי מפני הסכנה לא יוכלו לעכב במדבר בשבת לבדם, ג' ימים קודם שבת אסורים לצאת וביום ראשון ובשני ובשלישי מותר לצאת, ואם אחר כך יארע לו סכנה יצטרך לחלל שבת מפני פיקוח נפש, מותר ואין כאן חילול שבת" (שו"ע או"ח רמח, ד).

הרב חיים דוד הלוי נשאל: האם בחורה שנקלעה סמוך לשבת לסביבה זרה יכולה להמשיך לנסוע בשבת כדי להגיע ליעדה? והשיב: "ואם היא נוסעת ברכב ציבורי אם הוא נהוג על ידי אינו יהודי נראה לי כיון שכל האיסור הוא שבות בלבד וכבר היא נמצאת במכונית מבעוד יום אין הנהג עושה שום מלאכה מיוחדת עבורה, מותר לה להמשיך בנסיעה עד יעדה…" (עשה לך רב, חלק א, לד).

בתשובה של הרב יצחק זילברשטיין (רב שכונת רמת אלחנן בבני ברק, חבר מועצת גדולי התורה וחתנו של הרב אלישיב) הוא דן בשאלתנו וכתב: “אם נהג המכונית אינו יהודי, ימשיך בנסיעה עד שיגיע למקום ישוב, מאחר והנכרי הוא המבעיר את האש שבמנוע, וגם על איסור תחומין אינו עובר הישראל, משום שהנכרי הוא שמוציאו מחוץ לתחום… אלא שאם הדבר אפשרי ירד מחוץ לישוב, כדי שלא יראוהו התושבים כשהוא יורד מהמכונית בשבת… ואם נהג המכונית הוא יהודי, מסתבר שעדיף שהנוסע ירד מהמכונית וילך רגלי, אם אין בזה סכנה, שהרי הנהג עובר על איסורי מלאכה בנסיעתו ואין לו ליהנות מהאיסור“ (ספר חשוקי חמד – שבת דף קנג ע“א).

ובשו“ת מראה הבזק נפסק: “כאשר הנהג הוא גוי, ניתן להמשיך לנסוע גם בזמן בין־השמשות. וכאשר אין איסור תחומין, אם משום שמדובר ברכב גבוה ואם משום שמדובר בנסיעה בתוך העיר, מותר להמשיך לנסוע עם הנהג הלא־יהודי עד זמן בין־השמשות של רבנו תם, אם הוא נוסע יחיד ברכב. ואם ישנם נוסעים רבים ורובם גויים, אפשר להמשיך לנסוע אף לאחר כניסת השבת“ (מראה הבזק ח“ה, ל).

מכלל הדברים עולה שההיתר להמשיך לנסוע בשבת הוא דווקא עם נהג לא יהודי, אבל הנוהג בעצמו או נוסע עם נהג יהודי צריך לרדת מהרכב עם שקיעה גם אם לא הגיע לקהילה יהודית או אפילו למקום שיש בו סידורי אוכל כשר לשבת. כמובן שמצב זה איננו מתייחס למקרה שבו אדם נוסע באזור שיש בו פיקוח נפש, שאזי יכול להמשיך לנסוע עד אשר יגיע למקום בטוח.

איסורים נוספים

יש לזכור כי יש בנסיעה ברכב בשבת (וכן ברכבת או במטוס) איסורים שאינם נובעים רק מפעולת הבערת הדלק על ידי הנהג, כשהוא לוחץ על דוושת הגז, והם חלים על כלל הנוסעים. משום כך, לפי רוב הפוסקים גם אם עולים לרכב לפני שבת ונוסעים בו לאורך כל השבת – כפי שלכאורה מותר לעשות באונייה המפליגה בערב שבת – יש בכך איסור.

כך, למשל, הרכיבה על גבי בהמה בשבת נאסרה שמא יחתוך זמורה, ומשום החיוב של שביתת הבהמה (בבלי ביצה לו ע"ב. כך פסק הרמ"א, או"ח שה, יח). בנסיעה במכונית אין איסור משום אי שביתת הבהמה ואולם החשש שמא יחתוך זמורה קיים, כיוון שייתכן שיהיו תקר בגלגל או תקלה אחרת במכונית, והיהודי יעבור על איסורי תורה. כמו כן, אם הרכב יוצא מחוץ לתחום הרי שיש בכך משום איסור תחומין (במיוחד אם מדובר על רכב שהוא נמוך מעשרה טפחים).

איסור תחומין נלמד מהפסוק "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" (שמות טז, כט). כלומר, אסור לאדם לצאת מהמקום שבו שהה בין השמשות של כניסת שבת. מן התורה מותר לילך עד י"ב מיל לכל כיוון, כשיעור מחנה ישראל, אולם חכמים תיקנו שלא לצאת יותר ממיל אחד, היינו אלפיים אמה. כתב על כך החפץ חיים בביאור הלכה: "בעגלות ההולכים על ידי קיטור אין לישב עליהם בשבת וגם בערב ששת אסור אם יודע שייסע בשבת משום תחומין" (או"ח תד, ס"א).

קיימת גם בעיה אחרת בנסיעה ברכב והיא ביטול מצוות עונג שבת, שכן יש חשש שגופו של האדם לא ינוח בשבת בגלל שמקומות הישיבה במטוס וברכבת צפופים, כפי שכתב החתם סופר בקשר לנסיעה ברכבת בשבת: “אבל הנוסעים בדאמפף וואגען אינו שובת וגופו נע ונד ואי אפשר לו לעסוק בעסקי שבת בשבתו אשר רגיל בהם בביתו“. לעומתו טוען הרב עוזיאל טוען שהנסיעה באונייה או ברכב מודרני היא נסיעה נוחה שאין בה צער (משפטי עוזיאל א, או“ח, ט; ראה בנידון זה את מאמרו המעניין של צבי רייזמן בתחומין לב העוסק בנסיעה בטיסה רציפה במשך כל השבת).

במקרה שבו על הנוסע היהודי לומר לנהג הלא־יהודי לנסוע למלון, יש לעיין בדבר. נחלקו הראשונים האם מותר לצורך גדול כגון במקרה הפסד או צורכי רבים או צורך קיום מצווה לומר לנכרי שיעשה מלאכה האסורה לישראל מן התורה, או שהותרה אמירה כזו רק באיסור דרבנן. שיטת בה“ג (הלכות מילה) והעיטור היא שמותר לומר לנכרי לעשות מלאכה האסורה מן התורה. לעומת זאת שיטת הרי“ף (שבת פי“ט) והרמב“ם (הל‘ שבת פ“ו ה“ט) היא שהותרה אמירה לנכרי רק במלאכה מדרבנן. לאור זאת, יש לבחון האם איסור הנסיעה במכונית הוא איסור שבות.

נראה שאף במקרה דנן, כיוון שזהו צורך גדול מאוד, ניתן להתיר אמירה לנכרי להמשיך לנסוע בשבת עד למלון במקרה שהנסיעה החלה בערב שבת, אף שהנסיעה והצתת המנוע כרוכות באיסור תורה ליהודי. זאת לפי דברי הרמ“א (שו“ע או“ח סי‘ רעו ס“ב) שכתב שבמקום “צורך גדול“ ניתן לסמוך על שיטת בעל העיטור שסובר שאמירה לגוי במקום מצווה (בנדון דידן – עונג שבת) מותרת אף באיסורי תורה. הלכה זו אינה מוסכמת ורבים החולקים עליה (כמבואר שם במשנה ברורה, בשו“ע הרב, ובערוך השולחן), והמקל אפוא לנסוע על ידי גוי אף בשבת בצורך גדול כעין זה אין מוחין בידו.

עצות מעשיות

אסיים בכמה עצות מעשיות למי שנשאר "תקוע" בשדה התעופה בארץ או בחו"ל או במלון בקרבת מקום. הרב יצחק יוסף שליט"א כתב בילקוט יוסף: “מטוס שנחת בשדה התעופה, ונתברר שכבר נכנסה השבת, אין לצאת ממנו עד מוצאי שבת, משום איסור תחומין. וכשאין מאפשרים לו להישאר באווירון, צריך להישאר בשבת בשטח שדה התעופה בלבד. ומותר למסור את הדרכון לשוטר גוי כדי להחתימו ולקבל רשות לעבור ולהיכנס לתוך שטח נמל התעופה“ (רמח, נג).

אכן, פעם אחת נפלה בחלקי ה“זכות“ לשבות בשדה תעופה בחו“ל בשבת, כאשר הטיסה הגיעה ממש סמוך לשבת ולא היה באפשרותי לצאת מהשדה ולהגיע למקום יישוב או לקהילה. מצאתי לעצמי פינה בשדה התעופה שבה יכולתי להשאיר את המזוודה ואת דברי המוקצה, והכנתי לי “מחנה“ לשבת. פניתי לבית קפה מקומי ונתתי לו מקדמה עבור כל מה שאני עשוי לצרוך במשך השבת: שתייה, פירות, בירה לקידוש וכו‘. במקרה שאדם יורד מהמטוס ממש בשבת, ניתן בדרך כלל לשוחח עם בעלי חנויות ולהסביר להם שאנו יהודים ולא יכולים לשלם עד אשר תצא השבת – ובדרך כלל הם רגישים לכך ומוכנים לעזור. מכל מקום, אין ספק ששבת בשדה התעופה לא כוללת “מטעמים ומעדני שבת“.

אם אדם יוצא משדה התעופה בערב שבת אבל מתעכב בהגעה למלון עם נהג שאינו יהודי עד לאחר כניסת השבת, יש להיזהר מפתיחת דלת הרכב, מהורדת המזוודות ומתשלום לנהג המונית. הצעתי למי שעולה למונית לפני שבת היא שיכבה את האור הפנימי המופעל עם פתיחת הדלת מיד עם עלייתו לרכב (כמובן בתיאום עם הנהג). לחלופין, אם לא עשה זאת, עדיף שהנהג הלא יהודי או השוער המקבל את פני הבאים למלון יפתחו את דלת הרכב עבורו.

בקשר להורדת החפצים האישיים והמזוודות אשר יש בהם מוקצה וגם חשש טלטול מהמונית למלון (המכונית היא רשות היחיד, חצר המלון כרמלית אם אינה מקורה והמלון עצמו שוב רשות היחיד, ויש בכך אפוא איסור מדרבנן), עדיף שגם פעולה זו תיעשה על ידי הנהג או על ידי צוות המלון. אם יש צורך מותר להוריד את המזוודה גם אם יש בה דברי מוקצה יחד עם החפצים המותרים אם יש הפסד ממוני אם לא יעשה זאת (שו“ע או“ח שט, ג, ומשנה ברורה שם).

לגבי התשלום לבעל המונית, אם ניתן לבקש שיגיע במוצאי שבת לקחת את שכרו מה טוב. אם לאו, אפשר לעתים לבקש מאנשי דלפק הקבלה במלון שישלמו לבעל המונית ויחייבו את החדר. אם לא ניתן אפשר לתת לנכרי את הארנק ולומר לו שייקח את התשלום המגיע לו, ואם גם הדבר לא ניתן צריך לשלם לנהג בשבת.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' י"ח טבת תשע"ה, 9.1.2015