מבעלת שלוש רגליים לכזו שמניפה אל על זרועות שריריות. על גלגוליה של המנורה באמנות היהודית עד היבחרה כסמלה הרשמי של המדינה

כיצד בוחר עם את סמלו הלאומי? האם מתקיים תהליך בחירה מסודר והגיוני? ואולי הסמל "בוחר" בעם? הקשר בין עם לסמליו דומה בעיניי לזה שבין בני זוג. יש תהליך חיפוש, וכשמתקיים החיבור מתברר שיש מי שכיוון אותנו מלמעלה וגילה לנו משהו חדש, מסתורי ומרגש שלא ידענו על עצמנו.

דיוקן יהודי

האמנות היהודית הקדומה השתמשה במוטיבים עיטוריים מגוונים. רבים מהם היו שאולים מהעולם הרומי־ביזנטי. חלק מהעיטורים נשאו אופי יהודי מובהק ותיארו סיפורים מקראיים, מצוות, חגים ובעיקר כלים מבית המקדש. בין מגוון הסמלים היהודיים נמצאו לולב, אתרוג, מחתה, שופר, סל הביכורים, שולחן לחם הפנים, ארון הברית, חזית המקדש ועוד. המנורה זכתה להיות הסמל הנפוץ ביותר, כשהיא נחרטת ומגולפת באבן, מצוירת בבתי כנסת ומונצחת בקברים יהודיים, על גבי מטבעות, על תחתיות של גביעי יין, נרות חרס ועוד. חוקרים רבים סבורים שהיהודים שחיו במרחב הרומי־ביזנטי סימנו את זהותם באופן חזותי בעיקר באמצעות סמל המנורה, שהתגבש כסמל יהודי מובהק לעומת הצלב הנוצרי.

המנורה בהעתק שער הנצחון של טיטוס המוצב בבית התפוצות. צילום: steerpike

בתמונה מס' 1 נראה שבר של סרקופג, ארון קבורה רומי, מן המאה השנייה לספירה. הסרקופג מגולף באבן ומתוארות בו ארבע עונות השנה, תיאור נפוץ ופופולרי בתקופה הרומית. בצד שמאל ניצבות שתי ניקות מכונפות האוחזות בידיהן מדליון. מתחתיו שלושה ילדים דורכים ענבים בתוך גיגית לשם עשיית יין. האמנים הרומים היו נוהגים להכין מראש ארונות קבורה מעוטרים ולהותיר במרכזם מדליון ריק. לאחר שמשפחת הנפטר הייתה בוחרת בארון, האמן היה חוקק את דיוקן הנפטר בתוך המדליון. בתמונה נראה ארון בעל מאפיינים נוכריים שנקנה עבור מת יהודי. מכיוון שיהודים נמנעו מתיאורי דמות, במקום דיוקן הנפטר חקק האמן את צורת המנורה. פני המנורה הם מעין דיוקן יהודי כללי. בהקשר לארון קבורה המנורה מסמלת את התקווה לתחיית המתים, לתחייה אישית ולאומית כאחד.

המנורה היא אחד הכלים שנצטווה משה לעשות למשכן (שמות כה). יש שעמדו על אופיה המיוחד של המנורה, המבטאת את המעורבות האנושית בתוך אוהל מועד, כשדווקא הפעולה האנושית מביאה להעלאת האור, המסמל את התגלות השכינה. ייתכן שהכהן המעלה את הנרות רומז במעשהו לבריאת אורו של עולם בידי הקב"ה ביום הראשון לבריאה. ששת הקנים היוצאים מהקנה המרכזי ופונים לעברו עשויים להזכיר לנו את ששת ימי הבריאה וזיקתם אל היום השביעי המקודש.

רצפת בית הכנסת בציפורי (2)

למנורה, בשונה משאר כלי המשכן, יש צורה פתוחה של גוף אורגני, ללא זוויות חדות. המנורה עומדת על בסיס הנשען על שלוש רגליים הנראות כשורשים. על הבסיס ניצב עמוד דק המתפצל לזרועות. ניתן לראות במנורה צורת עץ או שיח (אפרים הראובני שיער שהשם מנורה נגזר מצמח התבלין והמרפא המרווה), ואפילו דמות אדם הנושא ידיו אל על בתנוחת תפילה. צורת המנורה מדמה תחושה של תנועה מלמטה כלפי מעלה, של שאיפה להתעלות רוחנית מתוך החומר.

האם זה אך מקרי שלאחר החורבן הסמל הנוצרי, הצלב, התקבע כסמל בעל צורה סכמתית ונוקשה, האוצרת בתוכה את זיכרון המוות, בעוד הסמל היהודי מזכיר את בריאת העולם ויצירת החיים? האם זה מקרי שהסמל שהפך להיות מזוהה עם הלאום היהודי דווקא לאחר חורבן הבית הוא סמל שאוצר בצורתו את הפיזור בגולה, ויחד עם זה את הכמיהה לבניית המקדש המאחד?

לאחר החורבן תיארו היהודים את כמיהתם למקדש באמצעות אמנות בתי הכנסת. בפסיפסים המפוארים שהתגלו בבתי הכנסת הקדומים תופסת המנורה מקום מרכזי.

במנורה הגדולה והמוזהבת שהתגלתה בבית הכנסת בציפורי (תמונה מס' 2) שלהבות המנורה פונות כלפי הנר המערבי, ותואמות את פירוש הגמרא: "'אל מול פני המנורה יאירו', מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי ונר מערבי כלפי שכינה" (מגילה כא, ב).

על רצפת בית הכנסת בחמת טבריה (תמונה מס' 3) מתוארות שתי מנורות מפוארות הניצבות משני צידי ההיכל. בקצות הקנים נראות שלהבות הפונות אל עבר הנר האמצעי. גם כאן נסמך התיאור החזותי על דברי הגמרא: "'אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות', מלמד שהיו מצדדין פניהם כלפי נר אמצעי, אמר רבי נתן מכאן שאמצעי משובח" (מנחות צח, ב).

שני הדגמים תוארו בבתי כנסת בערים שבהן ישבה הסנהדרין, בטבריה ובציפורי. הם אמנם משקפים מחלוקת תנאים לגבי הכיוון שאליו פנו נרות המנורה, אך שניהם מדגישים את השאיפה אל מקור הקדושה ואל השראת השכינה.

סמל המדינה (5)

עדות לנצח

עם הקמת המדינה החליטה מועצת המדינה הזמנית לעצב סמל למדינה (תמונה מס' 5), בנוסף לדגל שמגן דוד במרכזו. המועצה מינתה ועדה וזו בחרה במנורה כמוטיב המועדף ופנתה אל אמנים שונים בבקשה לעצב את הסמל. הבחירה בסמל המנורה, מנורת המקדש, היוותה ביטוי לרצון להמשיך את המסורת היהודית. המנורה בייצוגיה המסורתיים מופיעה כשלידה מונחים שופר, מחתה וכלי מקדש שונים. הוועדה התלבטה האם לצרף לצד המנורה סמלים נוספים. בין השאר הוצע להוסיף את לוחות הברית או את שבעת הכוכבים שבהצעת הדגל של הרצל.

צורת המנורה שהייתה בבית המקדש השני שנויה במחלוקת. תיאוריה החזותיים העתיקים אינם עקביים, ואפילו מספר הקנים בה אינו קבוע. ישנן מנורות ארכיאולוגיות בעלות שלושה, חמישה ותשעה קנים. ייתכן שהתיאורים המשתנים ביקשו להתרחק באופן מכוון מתיאור מדויק של מנורת המקדש.

בפני מעצבי סמל המדינה עמדו דגמים רבים ושונים של מנורות עתיקות. המעצבים, האחים שמיר, לא בחרו באחת המנורות המפארות בתי כנסת קדומים, אלא דווקא בצורת המנורה כפי שהיא מתוארת פעם אחת ויחידה בתיאור לא יהודי. הם בחרו במנורה החקוקה בתבליט שיש על גבי שער טיטוס ברומא (תמונה מס' 4). מנורה זו אינה עומדת על שלוש רגליים, אלא מונחת על בסיס רחב ומגושם. בסיס כזה כנראה לא היה למנורת המקדש, וייתכן שנוסף כתבנית שמטרתה להגן על רגלי המנורה ולהקל על נשיאתה.

סרקופג יהודי, המוזיאון הלאומי ברומא, המאה השניה לספירה (1)

התבליט מתאר את מנורת שבעת הקנים נישאת על גבם של שבויים יהודים, יחד עם כלי המקדש שנשדדו בעת חורבן הבית. אליק מישורי כותב בספרו 'שורו הביטו וראו' על עיצוב סמל המדינה:

דגם המנורה משער טיטוס מהווה מטפורה חזותית לרעיון שרווח באותה תקופה: כשם שחורבן המדינה היהודית בשנת 70 לספירה בא לידי ביטויו הסמלי בתבליט תהלוכת הניצחון של טיטוס על־גבי השער שנבנה לכבודו, כך תסומל הקמתה מחדש של המדינה היהודית בהחזרתה של המנורה לארץ, אם לא לבית־המקדש, הרי למדינת ישראל המתחדשת. על־פי תפיסה זו, מורמת המנורה משער טיטוס, המסמל תבוסה, השפלה וקלון, ונקבעת במקום המכובד והנערץ ביותר, על סמל המדינה, שהקמתה היא עדות לנצחיותו של עם ישראל. עבר, הווה ועתיד נקשרים אפוא במוטיב סמלי אחד.

קטע מפסיפס בית הכנסת בחמת טבריה, המאה הרביעית לספירה (3)

מנורת המקדש הפכה להיות מנורה איתנה שניצבת על פודיום של מנצחים ומניפה אל על זרועות שריריות. נשמטו כלי המקדש הנלווים למנורות הארכיאולוגיות. במקומם נבחרו שני ענפי הזית המתוארים בפרק ד בזכריה ומייצגים את הכמיהה לשלום. "שְׁתֵּי שִׁבְּלֵי הַזֵּיתִים" מנבואת זכריה אינן מרעיפות שמן על המנורה, כחזון הנביא, אלא ניצבות כמו שני זקיפים. סמל המדינה משדר תחושה של חוסן פיזי וניצחון לאומי. למרות השימוש במוטיב שמקורו במקדש המבטא כמיהה לגאולה – משהו חסר. המנורה הזו לא דולקת. האם שכחו המעצבים להוסיף את השלהבות? ואם היו מוסיפים אותן, לאיזה כיוון הן היו פונות? אנו עדיין ממתינים לאורן.

קומי אורי כי בא אורך – א"ר יוחנן: משל למהלך בדרך, עם דמדומי חמה בא אחד והדליק לו את הנר וכבה, ובא אחד והדליק לו את הנר וכבה, אמר: מכאן ואילך איני ממתין אלא לאורו של בוקר. כך אמרו ישראל לפני הקב"ה: עשינו לך מנורה בימי משה וכבתה, בימי שלמה וכבתה, מכאן ואילך אין אנו ממתינין אלא לאורך, שנאמר: כי עמך מקור חיים באורך נראה אור. וכן אמר הקב"ה: קומי אורי כי בא אורך

(ילקוט שמעוני ישעיה תצט).

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ב' באייר תשע"ג, 12.4.2013