כישרון ועבודה

מטלת הבחירה הייתה כבדה לנוכח כמות הכותבים ומאות השירים שנשלחו. שמחנו להיווכח – תוך שאנו קוראים את השירים עלומי השם – כי השירה נתפסת בעיני כה רבים כדרך ביטוי טבעית ומתבקשת לשם הבעת רגשות עמוקים ותובנות אישיות. החיבור העמוק אל הכתיבה והשירה, השמחה ביכולת להביע את העולם הפנימי, השעשוע עם השפה אך גם ההתמודדות עם נושאים מורכבים, מילאו את הדפים.

קובצי השירה עסקו בנושאים מגוונים, שאולי מעידים על שאלות הזמן והדור: בקשר הבין־דורי, עם הכבוד המצוי בקשר זה ומטעני הנפש; בחוויות של הגירה ותלישות; בסיפורי המקרא ודמויותיו המיתיות, ובמיוחד, וזהו נושא לדיון מלא – באברהם, ביוסף ובשאול המלך; בעוני ובמצב החברתי־כלכלי, עדות עזה ונוקבת למחאה החברתית; ונוכחות חזקה של השואה, המועצמת ברבים מן השירים ומלווה אותם כפי שהיא מלווה את חיינו. נושאים רבים אלו יצרו עבורנו חווית קריאה מרתקת, רבת פנים, מלאת סיפורי חיים, התמודדות וגם התגברות – ועל כך התודה.
אך גם מילה של ביקורת – אכן התוודענו למעיין של יצירה שירית, אך הרגשנו כי לרבים מן הכותבים עוד נחוצה היכרות מעמיקה עם נכסיה הספרותיים של התרבות האנושית לדורותיה. מקובלנו כי הדיו של עולם תרבותי עשיר ניכרים היטב ביצירות של אמת. 
הכלל הראשון בכתיבה הינו קריאה, מעמיקה ורחבת היקף, ונדמה שכלל זה עוד לא מצוי אצל רבים מן הכותבים. יהיה שכרנו בבקשה – צאו למסעות גילוי באוצרות הספרייה.
לבנו כאב על שורות יפהפיות שפגשנו ברבים מן השירים – דימויים יצירתיים, הומור שנון, ניסוחים מבריקים – שנאלצנו להיפרד מהן בצער ולהותירן בצד הדרך, משום שהיו כחוט זהב במארג שיר שלא התגבש לכדי שלם. שורות אלו ודאי מעידות על כישרון יצירה שעוד עתיד להבשיל. כן מופיע הצורך במבט שני על הכתוב, בעריכה אישית ולא אישית, בפיתוח ארגז כלים להתבוננות והערכה. נקודת המוצא הנה הכישרון המוצא את דרכו לאותן שורות, אך הדרך עצמה מורכבת גם מעמל, חיפוש, מחיקה וכתיבה מחדש.
צוות השופטים בתחרות מכיר היטב במגבלותיו של כוח השיפוט של יצירות שיר. הקורא המדרג נתון להלכי רוח משתנים, ושיר שלא נראה בעיניו עתה עשוי היה לשאת חן לפניו בשעה אחרת, ואפשר שקורא אחר שטעמו הספרותי שונה היה מעדיף דווקא שיר שלא זכה להעדפת הקורא הראשון, וכן הלאה. אנו מבקשים מכל הכותבים ששיריהם לא זכו בתחרות לא להניח מידם את העט היוצר, ולהמשיך ולכתוב עד 'ייבקע כשחר אורך'. עצם שליחת השירים היא מעשה של יציאה לאור, ושכרו לצידו.
חווית הקריאה הייתה מסעירה ומתגמלת, ופלא העולם הפנימי נגע בנו שוב ושוב. היכולת לפתוח ולהעניק את הכמוס החוצה, היכולת לנסח בבהירות, קודם כל לעצמך ולאחר מכן לסביבה, את המטריד והמשמח, המעציב והמפליא, היא מתנה יקרת ערך. יותר מכל הייתה זו בעבורנו עדות לכוח השירה – לחשיבות שלה בחיינו ובחיי החברה, ליכולת שלה להעניק לנו רגעים של שקט, התכנסות והרהור, וליכולתה להעניק לנו כוח ותבונה בעבור המגע עם העולם, האנשים הרחוקים והקרובים.

צוות השופטים,
יונתן ברג, אורית גידלי, עדן הכהן וסיון הר שפי

קובצי השירה עסקו בקשר 
הבין דורי, בחוויות של הגירה ותלישות, בסיפורי המקרא, בעוני ובמצב החברתי־כלכלי ובנוכחות החזקה של השואה
מימין לשמאל: יונתן ברג, אורית גידלי, עדן הכהן וסיון הר שפי
צילום: פלאש 90

מקום I

רחל פרץ
חוה

הִיא מִתְעַבָּה, חֶשְׁכָתוֹ. כָּל הָעֵצִים
כָּכָה, אֲבָל אֲנִי מִתְאַוָּה
לְזֶה שֶׁבַּהִתְפַּצְּלוּת
כִּי חֶשְׁכָתוֹ גְּבוֹהָה מְאֹד 
וּדְחוּסָה 
וְיוֹלֶדֶת עֲטַלֵּפִים.
אֲנִי לֹא יוֹדַעַת מַה שְׁמוֹ, אֲבָל
בְּשִׁלְהֵי צַמַּרְתּוֹ, אֵיפֹה שֶׁהִיא מִתְחַלֶּפֶת לְלַיְלָה,
הוּא נְקֵבָה.
מִמּוּל בּוֹלֵעַ אֶת גַּאֲוָתוֹ שֶׁסֶק עַקְמוּמִי
שֶׁתּוֹלָעִים טִפְּסוּ וְאָכְלוּ לוֹ אֶת כָּל הַפֵּרוֹת
שֶׁהַצִּפֳּרִים לֹא הִסְפִּיקוּ לְנַקַּר.
גַּם הוּא יֵשׁ לוֹ חֶשְׁכָתוֹ, אֲבָל
יֵשׁ לָהּ עָלִים עָבִים עִם קָצֶה דּוֹקֵר.
וְהוּא נָמוּךְ.
אֵין מַה לְהִתְאַוּוֹת לְחֶשְׁכָתוֹ, שֶׁהִיא
בְּהֶשֵּׂג יָד.

שיר אחד מתוך ארבעה
נימוקי השופטים:

השיר 'חוה' מצליח לצייר תמונה מדויקת ומסתורית ולהרעיד בתוכה כל העת את משמעותה הסימבולית. השיר מקורי להפליא ועוסק לא רק במיתוס, אלא גם מייצר חוויה של מיתיות שמפוענחת רק בחלקה על ידי הקורא. בצד הסוגסטיביות הציורית שאינה נכנעת עד תומה לשכל המפרש, השיר גם מחזיק באמירה מעניינת וצלולה על המצב האנושי ועל דרכה של התאוות. הוא גמיש ביחסו אל השפה, ומצליח במספר קצר של שורות לחולל את הנס של השירה.

צילום: ראובן קסטרו

*
רחל פרץ, בת 47, היא עורכת הלשון של 'העין השביעית' ותלמידת שנה שנייה ב'עלמא', בית לתרבות עברית. ב־2010 זכתה במקום השלישי בתחרות הסיפור הקצר של 'הארץ', ושיריה פורסמו מעל במות שונות.

————–

מקום II

מזי כהן מלמד
אוגוסט

בְּאוֹגוּסְט בָּאנוּ שׁוּרוֹת וְנִכְתַּבְנוּ בְּצִדָּם הָאָפֵל שֶׁל הַשִּׁירִים.
הָיִיתִי אַתְּ כְּמוֹ שֶׁרַק אַתְּ שָׁרָה אֶת כָּל מִינֵי הָאֲנִי שֶׁלִּי, וְהַלַּיְלָה
עֵד הָרוֹאֶה אֶת הַחֹשֶׁךְ בְּתוֹכִי וְשׁוֹתֵק. אֲנַחְנוּ מְהַלְּכוֹת כְּלַהֲקַת
לוּלְיָנִיּוֹת מְגֻשָּׁמוֹת עַל חוּטִים דַּקִּים, אֵיךְ זֶה שֶׁאֵינָם נִקְרָעִים?
וּבְכָל זֹאת מַשֶּׁהוּ נִפְרָם. אוּלַי הָרַגְלַיִם הַקּוֹרְעוֹת מִמֶּנִּי צְעַדִים
הַהוֹלְכִים וּמִתְרַחֲקִים, כְּמוֹ הַמֵּתִים בִּלְוָיוֹת. הָיָה בֹּקֶר
שֶׁבָּלַעְתִּי אֶת שׁוּלֵי הַלַּיְלָה אֶל תּוֹכִי וְאַתְּ נִכְנַסְתְּ פְּנִימָה וְלֹא
יָצָאת עוֹד מִפִּי. וְזֶה לֹא שֶׁלֹּא רָצִיתִי, אֲבָל לֹא יָדַעְתִּי שֶׁרָצִיתִי
שֶׁתֵּצְאִי. וְאַתְּ, הָעֲלוּמָה בִּי, בָּאת. כְּמוֹ זִכְרוֹן שִׁירִים. מֵאָז
הֵחֵלּוּ הַלֵּילוֹת לְחַזֵּר אַחֲרַי בְּעַקְשָׁנוּת שֶׁל פַּנְתֵּר שָׁחֹר,
הֵם מֵטִיחִים בִּי גִּשְׁמֵי זַלְעָפוֹת הָרוֹצִים לִשְׁטֹף מִמֶּנִּי אֶת הַקַּיִץ הֵי
נוֹלַדְנוּ אוֹגוּסְט אוֹגוּסְט נוֹלַדְנוּ. אוֹגוּסְט, מַה לְךָ זַלְעָפוֹת?

נימוקי השופטים:

השיר ‘אוגוסט‘ מציג קול דחוף מאוד, כן וקרוב, כזה שאינו מאפשר לעבור על פניו. הוא מצליח, במיומנות, להעמיד עולם דימויים ייחודי ומלא זינוק. השיר מוסר לנו את רגע הצער של המוות ואת עונת החורף הקשה שהוא מביא עמו תמיד. אבל השיר גם מדבר על שירה; נכון יותר, על הידידות ששירה מעמידה בין אדם לאדם, בין משורר למשורר, בין הקוראים לכותבים. ידידות שעמדה אולי בבסיס התחרות כולה.

צילום: ראובן קסטרו

*
מזי כהן מלמד, בת 42, נשואה ואם לשלושה ילדים, היא מחנכת ומורה לעברית בתיכון 'בן צבי' בקריית אונו, עורכת ומשוררת. בקרוב יצא ספר שיריה הראשון 'תקתוק המטרונום'. השיר 'אוגוסט' נכתב לזכרה של חברתה, המשוררת אלונה (לוני) ריעני, שנפטרה בטרם עת ממחלת הסרטן.

————-

מקום III

אסף דבורי
שירה בלתי שימושית
1.
לְבַד בַּתָּא
מְחַפֵּשׂ אַחֲרֶיךָ בְּסֵפֶר הַטֶּלֶפוֹנִים
רַק כְּדֵי לְגַלּוֹת לֶסְקָלִי מֵעַל וְלֶסְקָלִי מִתַּחַת
אַתָּה אֵינְךָ.

2.
אַתָּה מוֹפִיעַ בְּסֵפֶר אַחֵר:
הַשּׁוֹפֵט, הַתַּלְיָן, הַטּוֹבֵעַ.
חַסְדֵי הָעוֹלָם הַזֶּה.

3.
מְחַכֶּה לְהַכְרָעַת הַדִּין
אֲנִי עוֹמֵד בַּחַלּוֹן
וּמְבַצֵּעַ מָחוֹל לֶאֱלֹהִים וּמְכוֹנַת כְּבִיסָה.
בָּרֶקַע הָעֲצִירִים שָׁרִים בָּדָד
אֲנִי מְצַטֵּט לָהֶם מִמִּמְצְאֵי הַחֲקִירָה.

4.
בַּלֵּילוֹת אֲנִי נִמְלָט לִמְקָרְרִים שֶׁל מְשׁוֹרְרִים אֲחֵרִים
בּוֹדֵק אֶת תַּאֲרִיךְ הַתְּפוּגָה עַל קַרְטוֹנֵי הַמִּלּוֹנִים
יוֹתֵר מִדַּי פְּעָמִים הֵם מְקֻלְקָלִים אוֹ פָּשׁוּט אֵינָם

בִּמְקוֹמָם, בְּדֶלֶת הַמְּקָרֵר
תְּקוּעִים בְּחֹמֶץ שְׁנֵי הַמְּלָפְפוֹנִים שֶׁלְּךָ
מְיַדִּים עָלַי עִבְרִית מְקֻלְקֶלֶת, מְקַטְרְגִים עַל הַדִּין
צוֹעֲקִים: לְאָן זֶה הָרְכוּשׁ שֶׁקִּבַּלְתָּ?
אֵיפֹה יֶלֶד גִּדַּלְנוּ?
מָתַי זֶה נִהְיֵיתָ לָנוּ מוֹחֵק שִׁירִים?

5.
בַּדִּיּוּן הָאַחֲרוֹן בָּעִנְיָן אֲנִי מִתְחַנֵּן עַל הַזְּמַנִּים
חוֹזֵר וּמְבַקֵּשׁ בִּנְאוּם הַהֲגַנָּה:
אָנָּא מִמְּךָ,
גַּם בָּאֲנִי הָעוֹמֵד כָּפוּף, חוֹלֶה
מִסְתַּתֵּר יֹפִי.

6.
הַכְרָעַת הַדִּין מִתְנַהֶלֶת בִּדְלָתַיִם סְגוּרוֹת
בַּשָּׁעוֹת הַחָפְשִׁיּוּת בְּסִפְרִיַּת הַכֶּלֶא
אֲנִי צוֹפֶה בָּהּ שׁוּב וְשׁוּב
מְשַׁנֵּן אֶת כָּל הַטָּעֻיּוֹת
מִשְׁתַּדֵּל לְהִשָּׁאֵר מְעֻדְכָּן

נ.ב.

הָרַקְדָן מִתָּא שְׁלוֹשִׁים וְשֶׁבַע סִפֵּר לִי הַכֹּל:
הַסֶּרְוִיס הַצֶּ‘כִי הִפְלִיל אוֹתְךָ.
הֵם מָצְאוּ אוֹתוֹ מְרֻטָּשׁ בְּגִבְעָתַיִם
בֶּחָצֵר הַגְּדוֹלָה שֶׁל אֱלֹהִים
הוּא מַכְחִישׁ,
הָאֲסִירִים אוֹמְרִים שֶׁהוּא חוֹלֶה בְּךָ.

נימוקי השופטים:

'שירה בלתי שימושית' מעידה על יוצרה כי הוא אמן־לשון מוכשר, היודע את השפה במובן העמוק של המילה ואינו חושש לעשות בה כבשלו, מתוך חירות הדעת. השיר, שמראשיתו ועד סופו הינו מחווה למשורר המנוח חזי לסקלי, מעלה ניחוח של אהבת השירה, מצד הקורא והכותב שאחד הם. נוצר כאן עולם טקסטואלי סגור, סוריאליסטי, מקורי ומעניין. גם ההומור האירוני הדק מרים תרומה משמעותית לאיכותו של השיר.

*
אסף דבורי, בן 34, נשוי ומתגורר בברלין. אסף הוא ממקימי המיזם '12 דקות', 
סדרת ערבים של הרצאות קצרות בכל התחומים.

—

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"א בניסן תשע"ג, 22.3.2013