הנתונים שהתפרסמו לאחרונה ולפיהם כמחצית מבוגרי החינוך הדתי מתחלנים – מטעים ושקריים. העובדות הפוכות לחלוטין: הציבור הדתי-לאומי נהיה יותר דתי ויותר תורני

בשבועות האחרונים עלתה לכותרות "תופעת הדתל"שים" בחברה הדתית-לאומית והמסורתית. תחילה פורסם מחקר של ארגון חותם שבו נטען כי "רק כ 50% ממי שגדלו בבית דתי מגדירים היום את עצמם כדתיים". מסמך זה זכה לפרסום בכל כלי התקשורת של המגזר הדתי-לאומי והחרדי. הראשונים התמלאו רגשות אשם והכו על חטא והאחרונים העלו על נס את ניצחון החינוך החרדי על החמ"ד.

מעט לאחר מכן החל מסע פרסום אגרסיבי של הספר "היוצאים" מאת מרגוליס פאראנאק, בעיתונות וברדיו, ובו מסר ברור המאשים את ההורים בכך שילדיהם "יצאו בשאלה". בשבוע האחרון אף החל קמפיין חדש של עמותת "אחד לאחד" תחת הכותרת "סליחה, מדוע רק 46% מבוגרי החינוך שלנו מגדירים את עצמם דתיים?".

האומנם החינוך הדתי-לאומי בקריסה? האומנם אנו בעיצומו של משבר? לא אשאיר את הקוראים במתח, שכן האמת פשוט הפוכה. לא קצת, לא בערך, הפוכה לגמרי.

כאשר ראיתי את כותרות הכתבות המצטטות את המחקר של ארגון חותם, נבהלתי. בשנים האחרונות אני עוסק במחקר אקדמי בנושא זהות דתית ואני משתדל לעקוב אחר המחקרים בנושא. האם החמצתי מחקר חשוב העוסק בדמוגרפיה של הדתיות? האם חמק ממני מחקר כל כך משמעותי?

התיישבתי לקרוא בעיון את המחקר של "חותם". בתחילה שמחתי ולבסוף נעצבתי. שמחתי כי לא מצאתי מחקר שלא הכרתי, אך מיד נעצבתי כי המחקר שפורסם בידי חותם מציג תמונה מטעה משלוש סיבות מרכזיות:

א. חלק מהנתונים המובאים בו בשם מחקרים רציניים פשוט לא נכונים.

ב. הכותב מתעלם מנתונים של מחקרים נוספים הנוגדים את טענתו.

ג. הטענה המרכזית מבוססת על הצלבה של נתונים משני מחקרים שאינם מצטלבים.

מספר‭ ‬לומדי‭ ‬התורה‭ ‬בציבור‭ ‬הציוני‭-‬דתי‭ ‬גדל‭ ‬והולך‭. ‬יום‭ ‬ירושלים‭ ‬בישיבת‭ ‬מרכז‭ ‬הרב ‭, ‬2015
צילום‭: ‬יונתן‭ ‬זינדל‭, ‬פלאש‭ ‬90‭. ‬למצולמים‭ ‬אין‭ ‬קשר‭ ‬למאמר

תמונה מטעה

כהמשך לכך, גם הפרשנות והמסקנות על אודות תהליך חילון מסיבי של החברה הדתית המזין את האוכלוסייה החילונית ושומר על גודלה פשוט אינן נכונות. הנתונים מראים מצב הפוך.

לדוגמה, אחד המקורות שעליהם מבסס הכותב את פרשנותו הוא הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 2009 – דתיות ומסורת ומשפחתיות. שם נתבקשו המשתתפים (מעל גיל 20) להגדיר את דתיותם כיום ביחס לעברם וביחס לבית שבו גדלו. לאור זאת כותב מחקר "חותם": "בהתאם לסקרים נרחבים וחוזרים של הלמ"ס, רק כ-50% ממי שגדלו בבית דתי מגדירים היום את עצמם כדתיים".

אך בסקר הלמ"ס כתוב אחרת, לא סתם אחרת – הפוך. ציטוט: "21% מהיהודים בני 20 ומעלה מדווחים כי כיום הם דתיים יותר ממה שהיו בעבר: 42% מהחרדים, 46% מהדתיים, 34% מהמסורתיים-דתיים, 21% מהמסורתיים-לא-כל-כך-דתיים, ו-6% מהחילונים".

כלומר, כמעט מחצית מאלו שהגדירו את עצמם דתיים כיום רואים את עצמם כיותר דתיים ממה שהיו בעבר. האם ניתן להסיק מכאן ש"רק 50% ממי שגדלו בבית דתי מגדירים את עצמם דתיים"? נתבונן בהמשך הנתונים של הלמ"ס: "14% מבני 20 ומעלה מדווחים כי כיום הם פחות דתיים ממה שהיו בעבר: 4% מהדתיים, 10% מהמסורתיים-דתיים, 22% מהמסורתיים-לא-כל-כך-דתיים ו-16% מהחילונים". רק 4% מאלו שהגדירו את עצמם דתיים כיום רואים את עצמם כפחות דתיים ביחס לעבר! הנתונים של הלמ"ס ביחס למגמות בציבור הדתי-לאומי ברורים: כ-50% מהדתיים מעל גיל 20 רואים את דתיותם ללא שינוי ביחס לעבר, 46% רואים את עצמם יותר דתיים מהעבר ורק 4% רואים את עצמם כפחות דתיים מבעבר.

מהיכן באה הקביעה כי "רק כ-50% ממי שגדלו בבית דתי מגדירים היום את עצמם דתיים"? גם הנתון של 4% שמגדירים את עצמם כפחות דתיים אינו אומר שהם מגדירים את עצמם חילונים, אלא כפחות ממה שהיו בעבר.

דווקא מכאן ניתן לשאוב הרבה עידוד. בשום אופן אין "תהליך חילון מסיבי" בציבור הדתי, וההפך הוא הנכון. במיוחד אם נכלול את כל האוכלוסייה הלומדת בחמ"ד, הכוללת גם ציבור גדול המגדיר את עצמו "מסורתי" ובו יש אחוזים גבוהים יותר של ירידה ברמת הדתיות בהשוואה לציבור הדתי, אך גם שם באחוזים נמוכים (10%) מהרושם שיוצר חותם. בנוסף, המגמה של הציבור הדתי-לאומי מאוד ברורה – הציבור הדתי-לאומי נהיה יותר דתי. שיעור המגדירים את עצמם יותר דתיים מבעבר גדול פי כמה מאלו המגדירים את עצמם כפחות דתיים מבעבר.

די להלקאה העצמית

דוגמה נוספת: הטענה המרכזית של חותם מתבססת על הצלבה של נתוני הלמ"ס משנת 2009 ומשנת 2012 ושל סקר נוסף משנת 2015 המפלחים את הרכב האוכלוסייה היהודית בישראל עם נתוני הפריון באוכלוסייה היהודית בישראל עד שנת 2012. הכותב תמֵה מדוע האוכלוסייה החילונית שומרת על יציבות של 43% והאוכלוסייה הדתית שומרת על יציבות של 11%-10% למרות ששיעור הפריון באוכלוסייה הדתית גדול יותר משיעור הפריון באוכלוסייה החילונית. מסקנת חותם היא שהציבור הדתי "מזין" את הציבור החילוני וכך שומר על יציבותו כתוצאה מאחוזים גבוהים של חילון.

מתמטיקה פשוטה עוקרת את השאלה מיסודה ולכן גם את מסקנותיה. סקרי הלמ"ס מתייחסים רק לבני 20 ומעלה. מכאן שהצעירים ביותר מבין אלו שנסקרו בסקרי הלמ"ס בשנת 2009 ובשנת 2012 נולדו בין השנים 1989–1992. כלומר, סקר הלמ"ס משקף את ההגדרה העצמית של הדתיות של מי שנולד או עלה לארץ לפני שנות התשעים של המאה הקודמת. אז כזכור עלו לארץ כמיליון עולים מחבר העמים שרובם המוחלט אינם דתיים. דווקא היציבות של גודל הציבור הדתי מפתיעה, ומעידה על שיעור עזיבה קטן!

בנוסף, כאשר בודקים את המגמות בקרב בני נוער, למשל במחקר הנוער הרביעי של המרכז לכלכלה מדינית משנת 2016, רואים מגמה ברורה של שינוי. הציבור החילוני במגמת צמצום, הציבור המסורתי גדל באופן משמעותי והציבור הדתי והחרדי גדלים באופן עקבי. נתונים משמעותיים יותר הוצגו על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה (תמר הרמן, "דתיים? לאומיים! המחנה הדתי-לאומי בישראל – 2014"), שם נמצא לאחר צמצום הגדרות כי הציבור הדתי-לאומי  גדל לכ-22% מהאוכלוסייה בישראל על חשבון הציבור החילוני. זו דוגמה נוספת לנתון שלא הובא על ידי חותם ומפריך את טענתם.

לסיכום, כשבוחנים את הנתונים לאשורם מקבלים תמונה הפוכה לחלוטין. לחינוך הדתי-לאומי יש הרבה במה להתגאות, במיוחד בהתאם לרוחב האוכלוסייה הכלולה בחמ"ד. המגמה הכללית והמשמעותית היא התחזקות דתית. יתרה מכך, עם כל הכאב על המתרחקים, ואינני מתעלם מאחוזי המתרחקים, אחוזים מעטים אלו מעידים על חינוך המאמין בבחירה חופשית, בחשיבה, בעבודת ה' מתוך רצון והשתוקקות.

ברוך ה' מספר לומדי התורה בתוך הציבור הציוני-דתי גדל והולך והתורה פורחת ומתפלשת בכל תחומי החיים האישיים והציבוריים. ישיבות ומוסדות חינוך תורניים לבנים ולבנות גדלים ופורחים; לימוד התורה בקהילות בתנופה אדירה; כנסים ארציים בתנ"ך, בגמרא ובעבודת ה' ממלאים אולמות באלפי משתתפים ועוד. צריך להפסיק עם ההלקאה העצמית, ההכפשות והפגיעה בציבור שלם – ציבור של מחנכים, הורים ונוער נפלא המתמודד עם אתגרי התקופה בכל תחומי החיים ומוסיף קדושה וצמא לדבר ה'.

דוד זולדן הוא דוקטורנט בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת בר–אילן, ור"מ בישיבה התיכונית צביה מעלה אדומים

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון, כ'  תמוז תשע"ז