אין סוטים, אין סטרייטים | יואב שורק

בניגוד למה שמקובל לחשוב, משיכה חד-מינית היא לא רק טבעית, אלא גם נורמטיבית ונפוצה בחברות שלא הפכו את העניין לטאבו. לתורה כנראה זכויות יוצרים על הטאבו הזה, שהביא לאנושות המון תועלת – ואוי אם נחזיר את הגלגל אחורנית. מאמר המשך ל"רצוף כוונות טובות"

 

את המאמר הקודם ("רצוף כוונות טובות") הקדשתי להתמודדות עם נטייתם של אנשים טובים בקהילה הדתית להצטרף למאבק למען לגיטימציה של הומוסקסואליות מתוך הנחה שבכך הם מקלים על חייהם של מי שנבראו שונים, וסובלים בשל כך – ומתוך הנחה שהחברה העיקרית, זו שמזוהה כבעלת משיכה למין הנגדי (הטרו), אינה עשויה להפגע מלגיטימציה כזו, שהרי "איש אינו בוחר להיות הומו" לנוכח המחירים הכבדים שהדבר גובה.

ניסיתי להראות שזו טעות חמורה. שלגיטימציה ליחסים חד מיניים מרחיבה את המעגלים של הנמשכים לבני מינם, כיון שהרתיעה היא תולדת האיסור החברתי והדתי לא פחות מאשר תולדת הטבע; ושביסודה של תפיסת העולם היהודית, מן המקרא ועד לאחרונים, ניצב ערך מכריע של ריסון ודיכוי של משיכה מינית אסורה, בניגוד לשלל הנחות יסוד של התרבות המתירנית, הרואות במימוש התשוקות המיניות ערך מכריע וגם כזה שעליו יש לבסס את הזוגיות והמשפחה.

תגובות אינספור, בעל-פה ובכתב, כולן אישיות ולא פומביות, ביקשו להביע תודה על הצגת הדברים ותמיכה ברוחו של המאמר ובמסקנותיו. התגובות הגיעו גם מאנשים 'רגילים', וגם ממטפלים, מחנכים, ובני משפחה של להט"בים. מתוך התגובות הבנתי שיש צורך להשלים אותו על ידי הרחבה של נקודה שאולי לא נתבררה בו מספיק – והיא חיונית ומהותית להבנת הסוגיה הסבוכה שלתוכה נתגלגלנו כתוצאה מצירוף של התפתחויות תרבותיות, פוליטיות ופסיכולוגיות.

הנקודה היא עצם ההגדרה של החברה האנושית כמחולקת ל'סטרייטים' ו'הומואים', הגדרה שכפי שהבהרתי שם זרה לחלוטין למקרא, ובעצם לכל החברות הלא מודרניות. זוהי חלוקה שראשיתה בשלהי המאה הי"ט והשיח אודותיה הועמק במאה העשרים.

כפי שאראה להלן, החלוקה הזו עצמה היא לא רק מופרכת מבחינה מציאותית, אלא גם מחוללת נזקים כבירים – והיא למעשה שורש חלק נכבד מהמבוכה בה אנו נמצאים. מלבד זאת, רק על רקע הבנה של המציאות האנושית כמציאות שאין בה 'סטרייטים', ניתן להבין את המשמעות הדרמטית של איסור משכב זכר שהביא עמו המקרא – איסור ששינה את פני החברה שלנו.

 

א

רובנו חושבים על סוגיית הנטייה המינית בצורה הבאה: רוב בני האדם נמשכים לבני המין הנגדי, ואילו כלפי בני מינם אין להם משיכה אירוטית (ואפשר אף שיש להם רתיעה). בניגוד לרוב הזה, המיעוט הוא הפוך: הוא אינו נמשך לבני המין הנגדי, ומגלה משיכה ברורה לבני מינו.

זו אכן המציאות שהתרגלנו לראות מול עינינו, לפחות במבט חיצוני וכללי. אלא שהמציאות הזו היא קליפה דקה, שכבה שהיא בעיקרה תוצר של התרבות היהודית-נוצרית. מה שהתרבויות שלא הושפעו מן המקרא מלמדות אותנו, הוא שגברים "רגילים" היו מעורבים תמיד ביחסים בעלי אופי מיני עם גברים אחרים – לרוב נערים צעירים מהם ו\או ממעמד נמוך יותר. לא היה צריך בשביל זה להיות 'הומו', מושג שלא במקרה כלל לא היה קיים בעולם העתיק.

המודל של יחסים בין מחזר מבוגר לנער מושא-אהבה, המכונה פדרסטריה, מוכר לרבים מיוון העתיקה – אך מסתבר שמודל דומה להפליא התקיים במקומות שונים בתכלית – למשל במנזרים בודהיסטיים ביפן עד לעידן המודרני או בתרבות הפרסית והערבית, זו שהותירה משקעים אפילו בעברית של תור הזהב באמצעות 'שירי החשק' שהיללו תמיד את יופיו של ה'נער', הלא הוא המאהב הצעיר. נערים שימשו כמושאים אירוטיים גם במעמדות הגבוהים בסין, מן העת העתיקה ועד למאה התשע עשרה, גם אצל האצולה הרומית, וגם בעולם אחר לחלוטין – אצל האצטקים במרכז אמריקה.

אפשר להביא עוד שלל דוגמאות, ומי שאסף רבות כאלה הוא דיוויד גרינברג בספרו The Construction of Homosexuality (שיקגו, 1988), אבל דומני שכל מי שקורא את המקרא באזניים פקוחות ופוגש את חז"ל בלי מסכים מרגיש מיד כי אין לא בעולמם של אלה ולא בעולמם של אלה, לא 'סטרייטים' ולא 'הומואים'.

אכן, חז"ל קבעו ש"לא נחשדו ישראל על משכב זכר", אבל באותה נשימה עצמה חשדו בכך את הגברים הגויים כולם; ללמדך שמה שהפקיע את ישראל מחשד הוא התבססותו של איסור חמור, ולא היעדרה של משיכה מעיקרא. כמובן שהמקרא עצמו, שמספר לנו על אנשי סדום המבקשים 'הוציאם אלינו ונדעה אותם', ובזים להצעה המחליפה את הגברים האורחים בבנותיו של לוט, משוכנע שמשכב זכר אינו קשור לנטייה נפשית יוצאת דופן: היסוד ההומו-אירוטי הוא אימננטי, טבעי, ומצוי בכל תרבות שלא הפכה אותו לטאבו.

בכל הדוגמאות והתרבויות הללו המשיכה לגברים לא באה על חשבון המשיכה לנשים, קיום יחסי מין עמן והקמת משפחות וילדים. במידה רבה, היחסים עם הנערים היו השעשוע, משחק שכולו עונג נקי, בעוד המין עם הנשים היה עניין רציני, מעצם היותו כרוך בפריון, במשפחה, במעמד חברתי –  וביחסים המורכבים עם מי שגם באותם ימים היתה לא ממאדים אלא דווקא מנוגה.

 

ב

בדורות האחרונים החלה רווחת בחברה ההנחה שאנשים 'נורמליים' אינם נמשכים לבני מינם. ההנחה הזו חילקה את העולם ל'סטרייטים' ו'הומואים/לסביות', טיפחה יחס מבזה כלפי מי שבכל זאת גילה נטיות כאלה, ויצר את רבים את מה שהפסיכולוגיה מכנה 'הומופוביה', כלומר את הפחד (של בנים בעיקר) מכך שהם אינם סטרייטים, שמקננת בתוכם ה'מחלה' כביכול של משיכה לבני מינם. הרבה מהתגובות שלנו במקרה שאנו מגלים משיכה חד-מינית אצל עצמנו או אצל זולתנו מושתתות על ההנחה שזו תופעה "לא נורמלית", סטייה שהיא עדות או לעיוות חמור (בחברות שמרניות) או לזהות אחרת (בחברות ליברליות).

השתחררות מההנחה הזו, וחזרה להבנה שהמשיכה לבני מיננו היא טבעית ושגרתית, שמשיכה כזו קיימת – לפחות בצורה כמוסה ופוטנציאלית – אצל הרוב הרגיל, הנורמטיבי, היא אולי התרומה הגדולה ביותר שיכול השיח המתעורר אודות הנושא להביא לחברה. היא תביא מזור לסבלם של רבים, וגם תשחרר אותנו מהצורך להעניק לגיטימציה לאסור – כפי שאראה מיד.

ראשית, היא תרגיע את סערות הנפש של הנערים. התעוררות המיניות בגיל ההתבגרות מביאה נערים רבים לחוש משיכה כלפי בני מינם. זו תופעה נפוצה מאד והיא חלק טבעי מצמיחת המיניות. המודל הרווח, לפיה האדם הנורמטיבי אינו יכול להמשך לבני מינו, גורם בלבול גדול ומכניס את הנערים ל'סרטים' מיותרים, מזיקים נפשית ומטופשים בתכלית. 'חטאות נעורים' כאלה הם צפויים ושגרתיים, והנתונים המוכרים טוענים שאפילו מי שמקיימים יחסי מין עם בני מינם בגיל הזה – שלא לדבר על הרהורים בעלמא – מתבגרים ברובם להיות מה שרגילים כיום לכנות 'סטרייטים'.

ההשתחררות מההנחה הזו גם תוכל לסייע למטפלים, שמצויים כיום במקום כמעט בלתי אפשרי – מקום בו אימת הביטוי הנורא 'טיפולי המרה' (ממה למה? האם באמת יש שני סוגי בני אדם?) מקשה עד מאד על מתן מענה טיפולי ראוי ופשוט לבעיות הקשורות בבריאות הנפש ובמיניות. אנו כל כך רגילים להניח שבמצב רגיל אין אדם נמשך לבני מינו, שאנו מפרשים כל משיכה כזו כעדות ל'זהות' מהותית, ונזהרים מלשפוט אותה ואפילו מלטפל בה באותן פרקטיקות פסיכולוגיות רגילות בהן מטפלים בכל מיני תנועות נפש המסבות לאדם סבל או קושי תפקודי.

אך כל זה פשוט אינו נכון: ההיסטוריה של התרבות מלמדת אותנו שכנראה פרויד צדק כאשר דיבר על כך שרוב בני האדם הם ביסקסואלים בפוטנציה: כלומר הם יכולים להמשך לבני מינם ולמין הנגדי. תהליך ההתבגרות הפנימי והחיצוני – כלומר ההורמונלי והחינוכי-תרבותי מובילים את רוב הגברים לטפח את המשיכה לנשים ואת רוב הנשים לטפח את המשיכה לגברים, אבל האפשרות האחרת אינה נעלמת. היא קיימת במידה כזו או אחרת, בהתאם לאדם ולנסיבות חייו, והיא עשויה לשוב ולעלות אל המציאות הרגשית בנסיבות מיוחדות – למשל, כאשר לא ניתן לממש את הנטייה הטבעית יותר, או כאשר מימושה של זו כרוך במחירים נפשיים כבדים מדי.

ההשתחררות מההנחה הזו תסייע לנו גם למנוע מצבים עגומים ומגוחכים של פירוק זוגיות בשל 'גילוי' מאוחר של זהות מינית אחרת. למרבה הצער, לא מדובר בדמיונות. הדוגמא הבאה מבוססת על שורה של מקרים אמתיים: ג' היא אשה בשנות הארבעים המאוחרות לחייה, שילדיה עוזבים את הקן והזוגיות שלה, נעבעך, מרוקנת מתשוקה. והנה יום אחד היא מחליטה לעזוב את הכל כדי להתמסר לאהבתה החדשה – אשה!

למה זה קשור לתפיסה המניחה שבני אדם 'רגילים' אינם יכולים להמשך לבני מינם? כי אותה אשה עצמה לא היתה עוזבת את בעלה לטובת גבר אחר, גם אם הלה היה צעיר ומושך יותר. היא לא היתה עוזבת כי היא חכמה, ויודעת שסביר מאד שהריגוש שעשוי להביא הגבר האחר הוא סתם תעתוע, מים גנובים שימתקו. היא לא תעזוב כי היא לא בוגדנית, וכי היא יודעת שכנראה הבעיה לא נמצאת בבן הזוג אלא בחלודה שהצטברה על הזוגיות שלהם; התשובה תהיה טיפול ולא פירוק. אבל אותן הגנות עצמן ששמרו אותה מפני הגבר האחר קרסו באחת ברגע שהיא מצאה את עצמה מתאהבת באשה (!!). הרי אם היא, שגדלה תמיד על הזהות הנשית המחזרת אחרי גברים, התאהבה באשה – אז לא מדובר סתם בעייפות מהזוגיות הישנה, אלא בגילוי זהות חדשה. היא לסבית! כן, תמיד היתה כנראה, ותמיד חיתה בארון! עכשיו עליה לממש את עצמה ולהיות מה שתמיד היתה צריכה להיות… וזה, כידוע, הרי דבר שאסור לדכא.

גם הסביבה מתייחסת לעניין אחרת לגמרי. את הגבר שבוחר לפלרטט עם צעירות כדי לשחרר את תסכולי משבר גיל העמידה שלו, החברה תדון ברותחין (תהיה אחראי, תפסיק לשחק פיטר פן, תהיה נאמן לאשה שאתה באמת אוהב); ואילו את חברו שבוחר לפלרטט עם נערים היא תדון בכפפות של משי: הוא סופסוף מצא את עצמו, זו האמת שלו, וכן הלאה.

כמובן, שאלמלא היינו מניחים מראש שאדם 'רגיל' לא יכול להמשך לבני מינו, כל המניפולציה הזאת לא היתה מתעתעת בנו. הרי אם המשיכה יכולה לחול באופן טבעי גם על בני מיננו, אז טבעי שהיא עשויה להתעורר יום אחד ממעמקי הדחקתה, בין אם כתוצאה מ'מיצוי' המשיכות הרגילות או כתוצאה מקושי כלשהו במימוש שלה.

 

ג

ההכרה בכך שמשיכה חד מינית היא נפוצה וטבעית בחברות שלא הטילו על כך טאבו, פוקחת את העיניים גם לגבי ההשלכות התרבותיות העצומות שחולל האיסור הזה, משהוטל, על החברה היהודית ובהמשך – באמצעות הנצרות, שהחדירה את המסר בצורה חריפה בימי הביניים – על החברה המערבית כולה.

כפי שהזכרנו לעיל, "לא נחשדו ישראל על משכב זכר" (תלמוד בבלי קידושין פ"ב). כלומר, הסטארט-אפ התורני של איסור משכב זכר הצליח כל כך, עד שהדבר הפך למשהו שכלל לא עולה על הדעת של רוב היהודים. הרי זה בן דמותו של החזיר: מלכתחילה, הרי, החזיר אינו אמור להיות דוחה למאכל: "אל תאמר אי אפשי בבשר חזיר, אלא אפשי ואפשי, אבל מה אעשה ואבי שבשמיים אסר עליי" (דברי ר' אלעזר בן עזריה בספרא לפרשת קדושים). אלא שבפועל, היהודים התרחקו כל כך מאכילת חזיר עד שהדבר נהפך בעיניהם למשהו שכלל אינו מושך אותם. כך, כנראה, קרה גם ליחסים החד מיניים. ר' אלעזר אומר זאת בעצמו: לצד ה"אי אפשי לאכול בשר חזיר" מופיע גם "אי אפשי לבוא על הערווה". כלומר, בשני המקרים, איסור של התורה בא בניגוד לאינטואיציה הטבעית וליצר הטבעי. אינך צריך להיות סוטה כדי לחשוק בבשר חזיר, אינך צריך להיות סוטה כדי לחשוק בערווה. ובכלל זה הזכר, כמובן.

ובכל זאת, האיסור הצליח. "תפס". זה רחוק מלהיות מובן מאליו. בסביבתם של אותם האמוראים שקבעו כי ישראל לא נחשדו, היו גויים, פגאניים. אלו נחשדו גם נחשדו בעיני חכמים, ובשל כך נאסר על יהודי לשהות ב'ייחוד' עם גבר גוי.

אבל מה שמרתק במיוחד הוא שההצלחה של האיסור חוללה פלא גדול: היא שחררה את היחסים בין גברים מהמתח המיני שנלווה אליהם קודם לכן. היא יצרה איזור נקי ממתח מיני. היא ניטרלה את הגברים מלהיות אובייקט מיני לבני מינם, ופתחה את האפשרות לחברות-נפש "נקייה".

במלים אחרות, עולמה של הישיבה – בית המדרש עם החברותות, 'דיבוק החברים', השחרור מהיררכיה פורמליסטית וההתנצחות עד אור הבוקר ועד צאת הנשמה על סוגיות אינטלקטואליות ורוחניות – כל זה לא היה יכול להתקיים כפי שאנו מכירים אותו אלמלא אותו משפט נפלא של "לא נחשדו ישראל". אלמלא אותה מציאות מופלאה של ניקוי המרחב מהיצר המיני (כמובן, הניקוי אינו מושלם ופה ושם יש 'נפילות' או אנשים שמועדים יותר מאחרים – אבל אנו מדברים 'בגדול'). ספק אם התורה שאנו מכירים אותה היום היתה בכלל נוצרת ומשתכללת בעולם שבו גם גברים מסתכלים זה על זה בעיניים שיש בהם משחק של חיזור וגירוי.

זה כמובן לא נוגע רק לישיבה – אלא גם למרחב גברי אחר, הצבא. מחנות צה"ל מפרידים כיום את מגורי הבנות ממגורי הבנים, אבל במציאות שבה הטאבו על משכב זכר נפרץ אנו עלולים להידרש למחיקת המושג של "אחוות לוחמים", לפרק את האוהלים המשותפים ומקלחות השדה, ולהכנס לעידן חשדני וטעון לאין ערוך.

הדלגיטימציה של היחסים החד מיניים חוללה את הפלאים הללו של מרחב נטול מתח, של יכולת אחווה גברית (ונשית), פלאים שבמידה רבה אחראים להצלחתה של הציוויליזציה שלנו.

 

ד

והיא חוללה עוד שינוי, ששווה לתת עליו את הדעת: זוכרים את שירי החשק הנכתבים ל'נערים'? את האמירה שהיחסים עמם הם שעשוע ועונג ללא מחיר וסיבוך? ובכן, היעלמם של ה'נערים' מחיינו שיפרה ללא ספק את מעמד האשה, לפחות בחברות שמעוצבות בידי גברים.

שירת היופי שאנו מכירים כיום מהללת את האשה ולא את הנער, וזאת למרות האלגנטיות והנקיות שיש ביחסי האהבה עמו, יחסים נטולי הריונות, מחזורים, הורמונים ותנודתיות רגשית שמציבים אתגר כה גדול לנפש הגבר. אך כאשר הנער נעלם, ורק האשה היא פרטנר מיני לגיטימי, הרומנטיקה והארוטיקה מנוקזות אליה – והצורך לכבד אותה ולהיענות לצרכיה גובר והולך. דניס פראגר, במאמר שפרסם ב-1990 (ושראוי לקרדיט על הרבה ממה שכתוב במאמר זה), טען שבחברות שבהן הגברים נהגו למצוא לעצמם פרטנר מיני מבני מינם, מעמד הנשים היה נמוך עד בלתי נסבל ורווחו גישות של מיזוגניות; הדוגמאות שהוא מביא בשמם של כמה חוקרות נוגעות לרומא, ליוון, לחברה הערבית ולחברה הסינית.

והעניין קשור כנראה גם בעובדה שאין ביהדות נזירות שכרוכה בפרישה מיחסי אישות. כלומר, בעיני התורה כל גבר צריך להיות במערכת יחסים עם אשה – ואי אפשר למצוא לכך תחליף. זאת, בניגוד לכמה וכמה תרבויות, שבהן אידיאלים של פרישות הופנו במפורש רק למגע הגבר עם האשה – בשעה שיחסים חד מיניים נתפסו כלגיטימיים ואף כמועילים לקניין החכמה ולהתנזרות מן האשה, שנתפסה כמקור השפלות. הדברים הללו נכונים הן ביחס למנזרים בודהיסטיים, הן ביחס למדרסות מוסלמיות והן ביחס לאסכולות פילוסופיות יווניות.

אנו כל כך רגילים לעולם שבו משיכה תוך-מגדרית היא עניין יוצא דופן, נדיר, שקשה לנו להבין לאן אנו צועדים כאשר אנו מבקשים להסיר מעליה את המכבש התרבותי והדתי שגרם לה להיות כזאת. הנעת הגלגל אחורנית אל החברה הקדם-מקראית, אל זו שבה הפרקטיקה המינית היתה 'לא ממושטרת', עשויה להידמות בעיני אחדים למעין גן-עדן נטול דעות קדומות, אותה 'סמואה' שתיארה מרגרט מיד בשנות השבעים והדליקה את דמיונם של רבים כל כך, אבל כדאי שהמפוכחים יותר יבינו שהרגרסיה פירושה עקירת יסודות תרבות שאנו חייבים להם את התפתחותנו עד כה.

 

ה

המאמר הזה, כמו קודמו, לא עוסק במיעוט אלא ברוב. ברוב הגדול. באנשים שנמצאים על הרצף של המשיכה המינית, ולא בבודדים שנמצאים בקצה באופן בלתי תלוי בחינוך ובתרבות, באפשרויות ובטאבו. הרוב הגדול הזה מעוצב במידה רבה על ידי האיסורים והנורמות, והוא שצריך להיזהר מאד מפני הסרתם.

גם הדמוגרפיה מושפעת מההגדרות: כאשר גוזרים את האנושות לשני חלקים – 'הטרו' ו'הומו' – אזי כל מי שאינו חש בנוח במשבצת ה'הטרו' (ומדוע שירגישו כולם שם בנוח? הרי יש רבים שמוצאים קושי במיניות ההטרוסקסואלית משלל סיבות אחרות, או כאלה שפשוט רחוקים מאידיאלי הזהות הגברית והנשית המוחלטים) נדחק אל המשבצת השנייה, שתופחת פתאום לממדים של מיעוט גדול. אכן, גם בלי הניפוח הזה ישנם בודדים שאינם יכולים להמשך לבני המין הנגדי, או כאלה שמעצם טבעם הזהות הזכרית או הנקבית שלהם אינה חד משמעית. מה אתם? ובכן, זו ללא ספק שאלה קשה ורגישה, שצריכה להיות מטופלת בכלים המתאימים: כלים פרטניים, אישיים, ולא ציבוריים. סבלם של אלה, אגב, אינו בהכרח גדול יותר מסבלם של כה רבים אחרים, שאינם יכולים להגיע למימוש מלא של המיניות שלהם או הזוגיות שלהם, בשל סיבות פסיכולוגיות, חברתיות, כלכליות או רפואיות – וכאלה יש רבים, רבים מאד.

והערה אחרונה, שאולי עולה כאן מכללא אבל חשוב לומר אותה גם בפירוש: המאבק של התנועה הלהט"בית מנסה להעביר את החברה האנושית מעולם א' לעולם ב'. עולם א' הוא עולם שבו יש מודלים מאד מובהקים של גבריות ושל נשיות, של חיזור ושל משיכה, עולם שהוא במידה רבה שוביניסטי וכוחני; עולם שבו מי שאינו עונה למודלים נדחק הצידה בבוז, שבו 'הומו' היא מילת גנאי נפוצה, שבו הארון הוא האופציה המועדפת לכל מי שמוצא בעצמו נטייה שאינה הולמת במלואה את המודל. עולם ב' הוא עולם שבו המודל הזה קיים – אך נדרש לוותר על הבלעדיות והשלטון, כדי לפנות מקום לאלטרנטיבה שהיא תרבות להט"בית-קווירית, שבה מודלי הגבריות והנשיות נזילים הרבה יותר, ובני אדם חופשיים לאמץ ולהחליף זהויות ולראות בכל בחירה דבר ראוי ולגיטימי, כל עוד הוא נעשה ללא כפייה ואלימות.

יש הסבורים שמאמרים כמו שלי נועדו להשיב את העולם מעולם ב' בחזרה לעולם א'. אבל זאת אינה כוונתי. אין לי כל סימפטיה לעולם א', שבעיניי הוא עיוות מוקצן של הזהויות והתפקידים. אני מבקש להשיב את כולנו למודל הישן, זה של החברה המסורתית היהודית, מודל שהייתי מכנה אותו כאן, לשם הסדר הטוב, מודל ג'. במודל הזה יש זהות גברית ונשית, הקשורה במין שעמו נולד האדם; ויש מעשים מיניים מותרים (מעטים) ואסורים (רבים), כי האדם אמור לשלוט ביצרו ולא להיות מובל על ידו. אבל המודל הזה אינו מטפח מצ'ואיזם ושוביניזם, והוא אינו בז לגברים שנותנים מקום לתכונות נשיות בתוכם ולהיפך (בעת שבעולם א' סיננו 'הומו' כלפי כל חנון מצוי, ודחקו בנערים לאמץ גינוני קשיחות, בעולם ג' העריצו את התלמיד העדין כ'עילוי' וטרחו על עבודת המידות). זהו עולם שבו עבודת האדם אינה ממוקדת בטיפוח זהותו המינית וההנגדה למין השני, אלא בטיפוח קומת האדם הרוחנית שלו – כמובן עם הבדלים מהותיים וחשובים בין מה שמצופה מגבר ממה שמצופה מאשה, בהתאם לראיית העולם, אחרי הכל ולפני הכל, כזיווג: כפעולה של יצירה ופריון המחייבת מפגש בין קטבים.

לא שמרנות של שותי-בירה המספרים בדיחות גסות מניעה אותי; רוח כזו רחוקה לא רק ממני אלא גם מרבים כל כך שהביעו תמיכה וחיזוק במאמר הקודם. מה שמניע אותי הוא הרצון לצאת מהתסבוכת שההגדרות הביאו אותנו אליה, ולאפשר לנו לשוב אל האמיתות הפשוטות של החיים בלי אידיאולוגיות ובלי מאבקים ודגלים: חיים שבהם יש מנעד רחב של נטיות נפש, לגיטימיים וראויים, חיים שיש בהם מיניות חיה ולא מוכחשת, אבל כזו שמתנהלת בתוך גבולות ברורים של מותר ושל אסור, כחלק מהתקדשותם של האדם והחברה.

 

מאמר זה לא ראה אור במוסף 'שבת', והוא מופיע רק כאן

מודעות פרסומת

פורסם ב-1 בספטמבר 2016,ב-Uncategorized. סמן בסימניה את קישור ישיר. 38 תגובות.

  1. אויל לא מחריש

    דפח"ח

  2. ברגע שבין מי הם האנשים ה"טובים" בחברה. ומי הם אנשים "רגילים" בחברה אוכל להבין את המאמר. בינתיים הבוז למתנשאים שבחרדלים.

  3. יואב,
    דפינטלי יור בסט סו פאר. תודה.
    כנראה גם הנייר הכי מסודר מנומק ויסודי שקראתי בנושא.

    בחכמה רבה הדגשת את קיום הספקטרום (ורמזת על קיומם של צירים נוספים כגון א-מיניות), כשחוסר הבנה על אודות קיומו דוחף להגדרה עצמית ה"ס רבים וטובים.

    צר לי על עורכי 'שבת' שדווקא פה בחרו להימנע מפירסום.

    אני נרגש להיות המגיב הראשון על מסמך שעוד יצוטט רבות.

  4. למעשה, האיסור (כל איסור) הוא החריג, היוצא מן הכלל (בהגדרה, כלומר מבחינת הלוגיקה הפשוטה). עצם קיומו של האיסור מעיד על הכלל (הנורמליות). לא ניתן לאסור על חמץ בפסח אלמלא אוכלים חמץ בשאר ימות השנה. אפשר לאסור על הבערת אש בשבת רק בתנאי שהמצב הנורמלי (בימים רגילים) הוא שכן מבעירים אש.

    ולהיפך: לא ניתן לאסור על בני אדם לעוף כעופות, פשוט משום שבני אדם ממילא אינם מסוגלים לכך. איסור היפותטי כזה אינו סתם "בלתי הגיוני" (יש בעולם הרבה איסורים בלתי הגיוניים), אלא פשוט בלתי אפשרי מצד הלוגיקה הבסיסית.

    בקיצור, בכל מקום שבו אתה מוצא איסור, היפוכו הוא המצב הנורמלי.

  5. אילו בעיות ינבעו, לשיטתך, אם יחסים מין הומוסקסואלים יוגבלו לזוגות נשואים בדמה להגבלה הקיימת על קיום יחסים בין גברים נשים? (ילדים ייוולדו בעזרת פונדקאית)
    אילו בעיות ינבעו מהתרת יחסים הומוסקסואלים לאנשים שדוחים את "טיפוח קומת האדם הרוחנית" מסיבות אחרות?

    • הבעיות (לנדב)

      בס"ד כ"ט באב תשע"ו

      לנדב – שלום רב,

      פרופ' טוביה פרי מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר- אילן (במצגת שהציג בהרצאתו ביום עיון 'בחירה או גורל', מובאת באתר 'כמוך') עומד על כמה בעיות בהקמת משפחה של שני גברים הומוסקסואלים. וזה לשונו:

      שאלת המשפחה הגאה
      ————————-

      *אני מתייחס לזוגות של גברים.

      *הקשרים הארוכים והיציבים נדירים יחסית.

      *הדימוי הפנימי של הורות, גם אצל רבים מההומוסקסואלים הוא שליד הכרחי שתהיה אימא.

      *ההורות של גברים כרוכה לעיתים בניצול של נשים חלשות לפונדקאות.

      *המחקר של זוגיות הומוסקסואלית מעודד מבחינת התוצאות שלו לגבי הילדים, אבל הוא עדיין לא מבוקר מספיק ולא ארוך טווח מספיק.

      אעיר על דברי פרופ' פרי:

      לגבי הנקודה השנייה – נדירות הקשרים הארוכים והיציבים בין שני גברים – אפשר שלזה התכוונו חז"ל שלמדו (סנהדרין נח) את איסור משכב זכר לבני נח מהפסוק: 'ודבק באשתו', ודרשו: 'ודבק – ולא בזכור'.

      לגבי הנקודה הרביעית – אינני מבין מדוע אמר שהפונדקאות 'כרוכה *לעיתים* בניצול של נשים חלשות'
      – איזו אישה תסכים לסבול הריון של תשעה חדשים וייסורי לידה כדי לנדב את ילדה לזרים?

      הרי ברור שמדובר בנשים שנאלצות לעשות כן בשל מצוקה נוראה, ולך תדע אם לא מעורבים ב'תעשיה' זו אירגוני פשע או משטרים מושחתים הלוקחים את הילדים בכפיה?

      לגבי הנקודה החמישית – יש מחקר של פרופ' מרק רגנרוס (יש כתבה עליו באתר 'מידה', שמראה דווקא שיילדים לזוגות חד-מיניים מצליחים פחות מאשר ילדים לזוגות מעורבים. מה טוענים מבקריו? שייתכן שהבעיות נובעות מחוסר היציבות השכיח יותר בזוגות הומוסקסואליים שהיא הגורם לעלייה בבעיות. בסופו של דבר, מאי נפקא מינה, אם הילד סובל מפני החוסר בדמות האם או מאי-היציבות של נישואי הוריו?

      בקיצור: צריך לעשות הכל כדי שגם מי שנטייתו היא הומוסקסואליות, יצליח לעורר בנפשו את הניצוץ ההטרוסקסואלי שקמל (כברי פרויד) ויצליח להקים משפחה ולהביא לעולם ילדים שיזכו לאבא ואימא.

      חזקה על המדע שהצליח להנחית אדם על הירח, למצוא מים על המאדים וסימני חיים בכוכב 'פרוקסימה בי', שימצא בסופו של דבר פתרונות ראויים,. יגעת ומצאת תאמין!

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • נקודות בעייתיות.

        שכתוב קשרים ארוכים ויציבים על איזה אורך מדובר? כמה הם נדירים ביחס לממוצע?

        דימוי פנימי של הורות – מה זה בכלל אומר? האם כל הילדים שעשו בלאגן בבחירות האחרונות כשבנט דיבר כי יש להם שני אבות או שני אמהות יודעים שיש דימוי פנימי של הורות ושהוא בעייתי?

        פונדקאות – אכן בעייתי. מצד שני יש נשים שעושות את זה לא בשביל הכסף. נחמד שאתה לא מבין, אני מכיר אנשים שהפונדקאית שלהם עשתה זאת מרצון ולא בגלל הכסף.
        לו זוגות חד מיניים היו יכולים לאמץ בארץ לא היתה בעיה. אין כאן שום דבר עקרוני להומוסקסואליות.

        המחקר מעודד לגבי ילדים של הומוסקסואלים, אתה כמובן מתעלם מזה כי זה לא משרת את האג'נדה.

        לגבי המחקר של רגנרוס – קודם כל מחקר אחד לא אומר שום דבר.
        שנית יש מחקרים שמראים שגירושין גורמים לסבל עז לילדים ופוגעים בהם. אתה מציע לבטל את הנישואין בגלל זה?

        נהדר שאתה נתלה בפרויד כשזה מתאים לחלוטין לעמדה הדתית שלך. אתה מקבל את כל מה שפרויד אמר?

    • ציוני מקור (והערה)

      המצגת של פרופ' טוביה פרי, מובאת בקישור לכתבה 'פרופ' פרי: אין מידע מדעי מבוסס לגבי אף היבט של ההומוסקסואליות', באתר 'כמוך'.

      באותה מצגת (בפרק 'נסיונות ראשונים') הוא מזכיר את 'תיאוריית הדו-מיניות הבסיסית המולדת ש/ל פרויד'. דבריו של פרויד על 'הניצוץ ההטרוסקסואלי הקמול' שבנפשו של כל הומוסקסואל, נמצאים ב'מכתב לאם' המצוטט במאמרו של פרופ' יורם יובל, 'הם לא סוטים'.

      [אני משער שאי ההצלחה במקרים רבים, קשור בעובדות המצויינות ע"י פרי (בפרק 'משהו השתנה') כי 'המטופלים הגיעו כאשר הם מבקשים עזרה מתוך קבלה ושלמות עם העדפתם המינית', כשהם מלווים בסבל גדול ודיכאון סביב השנים הקשות של ההתבגרות, כשברקע 'היה חלום לשוויון מלא ביחס הדתי והחברתי: נישואין, הכרה רבנית, הקמת משפחה פורמלית ומוערכת בקהילה הדתית' – הרי ברור שפסיכולוג אינו קוסם, ואינו יכול לשנות את מי שבא מראש 'מתוך קבלה ושלמות של העדפתו המינית']

    • לא הבנתי את השאלות שלך ביחס למאמר. יואב לא אמר שיחסים הומוסקסואליים גורמים ל"בעיות" כאלו או אחרות. להיפך – הוא אמר שזו נטיה טבעית אצל רוב בני האדם. התורה אסרה את זה בדיוק כפי שהיא אסרה יחסים מיניים אחרים כי היא רצתה לקבע מבנה חברתי ומשפחתי מסויים (למה? תשאל את הקב"ה).
      מי שלא מאמין בתורה ודוחה את "טיפוח קומת האדם הרוחנית" אז המאמר הזה לא מכוון אליו ובעצם בכלל לא ברור למה הוא קורא את "שבת"…

  6. הטענות שלי די מקבילות לעופר אך בדגשים אחרים:
    *הקשרים הארוכים והיציבים נדירים יחסית.
    1. אם יתגלה שקשר מסוים בין גברים ונשים יציב פחות מקשר הומוסקסואלי (למשל כתוצאה מפערי גיל או השכלה) האם יש לאסור אותו?
    1.1 האם יש מחקר הקובע שנישואים של הומוסקסואל לאישה יציבים מנישואים חד מיניים?
    *הדימוי הפנימי של הורות, גם אצל רבים מההומוסקסואלים הוא שליד הכרחי שתהיה אימא.
    2. אני משער שהדימוי כולל גם אהבה בין בני הזוג. האם זוגיות נטולת אהבה עדיפה לדעתך?
    2.2 האם לטובת הדימוי יש לכפות על משפחות חד הוריות זוגיות? לאסור גירושים?
    *ההורות של גברים כרוכה לעיתים בניצול של נשים חלשות לפונדקאות.
    3.האם הניצול אינו בעייתי כאשר הוא משרת זוג סטרייטי? האם בהעדר ניצול יש בעייה עבור זוג הומוסקסואלי?

  7. נישואין טובים הם אלה שמשלבים יחד מיניות, אהבה והקמת משפחה, היוצרים בית חם ויציב המטיב עם האב האם והילדים. מזה תפשוט בעצמך את שאלותיך.

    • הערב הטוב והמועיל

      וכך ברא ה' את עולמו שמה שראוי ילווה גם ברגש הגורם הנאה כדי להמריץ את האדם לעשות את מה שההגיון מחייב. וכך הטעם הטוב קורא לאדם לאכול כדי לבנות את גופו ולתת לו אנרגיה. במצב בריא – אדם אוכל אוכל בריא ומזין ונהנה ממנו. ובמצב לא בריא – יש הפרדה, ואדם אוכל מאכלים שהם ערבים לחיכו אך מזיקים לגופו, עד שבסופו של דבר המערכת משתבשת ומרוב ג'נקפוד אינו מוצא טעם באוכל הבריא והמזין. וכך בנמשל, מיניות שאינה מביאה לייעוד של משפחה שלימה, דוחקת את רגליה של המיניות הבריאה.

  8. מדהים!!!! עשרות מאמרים לפה ולשם נטחנים בנושא הזה (כפי שהבן שלי אמר לי -אבא עולם קטן כבר חודש כל הזמן נטיות הפוכות נטיות הפוכות) והנה מאמר מכונן שנותן ניתוח מצוין ודרך לחשיבה מחודשת ומקורית. מאמר שמדליק את האור באפילה שבה שרויים מחנכים הורים ורבנים.חובה להפיץ בכל בית

  9. @המשולש – נישואים של הומסקסואל לאישה לא יביא לא למיניות ולא לאהבה, אולי יהיו ילדים. האם לשיטתך זה שידוך פסול?

    • יש סיכוי לאהבה

      ברור שנישואין של בעל נטייה הומוסקסואלית לאישה אפשריים רק במידה וניתן לעורר בו את 'הניצוץ ההטרוסקסואלי הקמול' (כדברי פרויד במכתב לאם), כך שיוכל להעניק לאישה את האהבה והסיפוק המיני,

      אהבה בודאי יכולה לפרוח, שהרי עיקרה בתכונות האופי של האדם שאוהבים. כשאדם מזהה מה תכונות האופי המעוררות את האהבה – יכול אדם למצוא תכונות אלה גם אצל אישה ולטפח אהבה עזה אליה.

      גם המיניות עשויה להתפתח. לדעת מרבית הפסיכולוגים הנטייה המינית ההומוסקסואלית היא תוצאה של שילוב של גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים, ואם מצליחים לזהות גורמים אלה ונותנים מענה מקצועי להם, יכולות להיות הצלחות, בפרט כאשר יש למטופל אמוונה איתנה וכוח רצון חזק.

      אריכות בנושא, והפנייה למקורות רלבנטיים – בתגובותיי למאמרו של פרופ' יורם יובל, 'הם לא סוטים', באתר זה.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • הפסקה הזו היא טעות:
        |גם המיניות עשויה להתפתח. לדעת מרבית הפסיכולוגים הנטייה המינית ההומוסקסואלית היא תוצאה של שילוב של גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים, ואם מצליחים לזהות גורמים אלה ונותנים מענה מקצועי להם, יכולות להיות הצלחות, בפרט כאשר יש למטופל אמוונה איתנה וכוח רצון חזק."

    • תיקון והוספה

      בפיסקה 3, שורה 2
      … שילוב של גורמים ביולוגיים פסיכולוגיים וסביבתיים (במאמר: אפשר לעזור לך לצאת מהארון? הומוסקסואליות בבני נוער', באתר 'טיפולנט'). סביר, איפוא, שאם מצליחים לזהות גורמים אלה ונותנים מענה מקצועי להם – יכולות להיות הצלחות…

      הוספה:
      לגבי שורשי הבעיה ודרכי הטיפול המומלצות, אומר ד"ר צבי מוזס, מנהל 'מכון שילה', (במאמרו: 'האם יפול בנטיות הפוכות הוא אפקטיבי מבחינה פסיכולוגית?' באתר 'שורש')

      … אכן בנושא הזהות והנטייה מינית, אין ראיות חד משמעיות ודרך אחת להתמודד עם הנושא. חשוב להבין שמיגוון של הזהות והנטייה המינית נע על רצף , והחלוקה להטרוסקסואלים והומוסקסואלים היא לא דיכוטומית וחד משמעית. לעתים ההומוסקסואליות היא התנהגות וסימפטום, והגנה כנגד בעיות נפשיות חריפות יותר. לעיתים היא נטייה טבעית, כנראה מולדת עם סיבות גנטיות וביולוגיות, ולעיתים מושפעת מהסביבה הקרובה ומחוויות בילדות. האבחנה הקלינית היא לא תמיד ברורה, ובטיפול יש להעריך ולאבחן נכון לפני שניגשים לטיפול כזה או אחר…

      מהניסיון הקליני שלנו עולה שכאשר ההומוסקסואליות היא הגנה מבעיה נפשית יותר, לעיתים טיפול בבעייה הנפשית משנה בעקיפין את הסימפטום. כמו כן כאשר הפרה-דיספוזיציה הביולוגית-גנטית להומוסקסואליות איננה מובהקת וחזקה, ומתלווה לה השקפה אמונית או חברתית בעד הקמת משפחה עם אישה (ולסביות – עם גבר) -ניתן לסייע להם להם להתגבר על הנטייה. לרוב היצר המיני ההומוסקסואלי עדיין קיים, אך ניתן להשיג רמת שליטה מסויימת בחשיבה ובהתנהגות, וישנם כאלו המנהלים חיי משפחה טובים.

      מצד שני חשוב לציין שכאשר הנטייה ההומוסקסואלית היא מובהקת, קשה מאד לאדם לשנות את נטייתו המינית ולנהל חיי משפחה מקובלים. במקרים כאלו , רק אנשים חזקים ונחושים במיוחד עם השקפה אמונית חזקה, מסוגלים להקים משפחה. ובדרך כלל יש לכך מחיר שצריך לשים לב אליו ולטפל'

  10. מאמר מעולה וחשוב.
    כדאי אולי לעדן קצת את מטרת האיסור – לא ליצירת טאבו אלא ליצירת משפחה דו-קוטבית.
    וכן כדאי להוסיף מחשבות על הכלתם של זווגות הומוסקסואלים בקהילות הדתיות באותה מידה שבה מוכלים אנשים שבאים עם רכב לתפילת שבת

  11. תודה רבה על המאמר.

    המאמר הזה מאוד מדוייק, ומעלה נקודות רבות שאנשים דתיים בדרך כלל לא מודעים אליהם.

  12. סקירה היסטורית-פסיכולוגית-תורנית מעניינת ונכונה, שבעצם נותנת לגיטימציה חברתית להומוסקסואליות – מדוע?

    לפי דבריך הייתה זו תופעה טבעית לגמרי בעולם הקדום והביסקסואליות כפי הנראה טבועה בכולנו.

    באה התורה – ושללה את התופעה כדי ליצור מרחב נקי בין הגברים מה שהעלה את מעמד הנשים. וזה הצליח – האנושות התרוממה ונוצר חיץ ברור בנושא.

    מסקנה – אלה שלא הצליחו אחרי אלפי שנים להתמקם בצד הנכון של החיץ – למרות שברור להם כי זה הצד הנכון, הם אכן חד מיניים ממש ולא סתם עוסקים בשעשועי מין כדי לא להתחייב למערכת היחסים המורכבת בין איש לאישה.

    במילים אחרות, התופעה אצל חלק מסוים של האוכלוסייה, שאצלו החד מיניות אינה שעשוע אלא הלך נפשי ועמוק, מעולם לא פסקה למרות ההסכמה התרבותית שאין לה מקום, רק שבניגוד לעולם הקדום, בעולם הנאור הם סובלים מכך ומנודים על ידי החברה.

    וכיוון שאף אחד לא מחפש לו חיים אומללים, וכולם רוצים להיות בצד הנכון בכל המובנים, הבחירה הקשה (שמלווה בייסורים רבים) בכל זאת לקיים יחסים חד מיניים מעידה שלא מדובר בגחמה של היצר אלא בנטייה נפשית עמוקה. ומהנטייה הזו, כמו במאמרך הקודם, אתה מתעלם.

    האמירה שבעולם ב' "ובני אדם חופשיים לאמץ ולהחליף זהויות ולראות בכל בחירה דבר ראוי ולגיטימי", ממעיטה בערך האדם, כאילו החלפת זהויות היא דבר של מה בכך.

    גם ההנחה שהמיניות של האדם היא עניין סבוך ובעייתי גם בקרב סטרייטים ולכן יתכבדו נא ההומואים לסבול ולהתמודד כמונו, מוטעית מעיקרה.

    ולהציג את ההומואים כאנשים שאינם מטפחים את קומתם הרוחנית (שזה מה שגלום בפתרון שאתה מציע) שאלמלא כן היו מתיישרים זה כמובן מחפיר.

    בקיצור – על אף הכוונות הטובות, העניין מורכב וסבוך בהרבה מכדי לפתור אותו במחי קולמוס.

  13. נראה שיש סתירה פנימית במאמר הזה. מצד אחד אתה מסתמך על ממצאים מדעיים,כדי להפריך את תפיסת הזהות המינית הדיכוטומית והיציבה במערב. מצד שני אתה מתעלם מאותם ממצאים עצמם כדי לבסס טענה שהמציאות הממשית מושפעת מההבניה החברתית של ההלכה.

  14. מאמר מעולה.
    אני מציע גם לקרוא את המאמר של דניס פרגר שהפנת אליו לעייל. הוא נותן מבט אפילו יותר רחב על כלל האיסורים בתורה.
    http://www.orthodoxytoday.org/articles2/PragerHomosexuality.php

  15. כתבתי תגובה מפורטת לדבריו של יואב, שמשלבת נימה אישית. אשמח לתגובות ולהמשך דיון

    https://zeeviksh.wordpress.com/2016/09/08/%d7%96%d7%94%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%90-%d7%91%d7%93%d7%95%d7%99%d7%94/

    • שתי שאלות לזאב

      בס"ד ו' באלול תשע"ו

      לזאב – שלום רב,

      הואיל וגם לדבריך ההכרזה על זהות הומוסקסואלית-דתית גאה, לא פותרת את הקונפליקט בין שני מרכיבי הזהות – עולים בדעתי שני כיוונים לנסות בכל זאת להתיר את הסבך:

      א. מהתיאור של שלבי התפתחות הזהות ההומוסקסואלית של החוקרת ויויאן קאס (מובא במאמר, 'סליחה, אפשר לעזור לך לצאת מהארון? על הומוסקסואליות אצל בני נוער', באתר 'טיפולנט') – נראה שההתפתחות מתחילה מחרדה של המתבגר שמא הוא חלילה הומוסקסואל, חרדה המסתבכת בבחינת 'פחד פחדתי ויאתייני', וכשם שמי שמפחד שייפול מגובה באמת נופל – אולי כל ה'זהות' היא פשוט חרדה שהסתבכה?

      ב. רבי נחמן מברסלב מציע דרך תראפיה למי שהחליט שהוא בעל זהות של הינדיק, שמקבלים את תפיסת זהותו ללא עוררין, אך מטפטפים לו לאט לאט שגם הינדיק יכול לאמץ התנהגויות של בעלי חיים אחרים כגון הומו-ספיינסים, ובלי לוותר על הזהות ההינדיקית לשנות את דפוסי ההתנהגות. (אני מכיר הינדיק אחד בשם 'מרטין', שהצליח כל כך עד שנהיה לשגריר ארה"ב ויועץ מדיני לנשיא 🙂 – האם יש אפשרות גם כאן, להציע להומוסקסואל גאה לקיים קשרי אהבה מיניות ומשפחה עם בת המיגדר השני כדת משה וישראל?

      בברכה, ש.צ. לוינגר

  16. יואב. עבודת קודש. פריצת דרך. ובכל זאת הערה:
    נראה לי שהסברת הסיבה לאיסור של התורה "קצת חלשה".
    הוא לא נובע רק מן הצורך "ליצור מרחב נטול מתח". זה הרבה יותר מזה.
    התנאי ליצירה ופוריות הוא הניגודיות, הקוטביות:
    כך בחשמל – מפגש של פלוס ומינוס יוצר את האנרגיה.
    כך בלימוד בישיבה, בחברותא, במיוחד בלימוד הגמרא, ובכלל בתרבות הלימוד הישראלית.
    ואגב, גם אצל אפלטון – דיאלוגים.
    כך גם בהיסטוריה המונעת על ידי כוחות דיאלקטיים, כוחות מנוגדים.
    ועוד כמובן.

    מפגש שאין בו שני קטבים מנוגדים – אינו מוליד, איננו פורה, איננו יוצר,
    וממילא לא מאפשר ליצר המין למלא את ייעודו – להמשיך את רצף החיים; להעניק חיים.

    ועוד:
    דווקא משום שבכל אדם ישנן שתי הנטיות, זכר-נקבה (כידוע מהספרות הפנימית,
    וכמו שטענת במאמר),דבר שהוא תנאי לחיבור, שכן הוא מאפשר לכל אדם למצוא בבן/בת זוגו את
    עצמו ואת השלמתו (כפי שכבר כתב ניר מנוסי), דווקא לכן יש צורך לאיסור עריות, על מנת למנוע מהצד
    המשני והלא דומיננטי, שנועד לחיבור בלבד – להתפרץ.
    יישר כוח.

  17. הכותב טועה בכל:
    משיכה חד מינית היא טבעית והיא ניסיון קשה.
    1. איך סטרייט שבחיים לא יוותר על משיכתו המינית והרגשית לאהבת חייו האישה מנסה לדון אחרים ולהסביר להם 'היכן הם טועים' כשבעצם הם לא טועים אלא חיים כמוהו בדיוק אלא נמשכים למין אחר.
    2. הוא כתב שם שבימי קדם גברים נמשכו לבני מינם כשעשוע ומנגד התחתנו עם אישה והביאו ילדים, משמע עם האישה זו אהבת אמת ועם הגבר זה שעשוע, סטייה, וואט אבר. נו באמת. בזמנם לא שמעו על אם פונדקאית וחששו מהרוב וזרמו עם כולם וחיו חיים כפולים בלית ברירה.
    2. התורה נכתבה בימים בהם חוקי החיים נכתבו לפי אמת מידה של "שרשרת המזון"… החזק הכתיב לחלש, הרוב למיעוט, הגבר לאישה וכן הלאה.
    מ כ א ן באה התובנה שמשכב זכר חמור מאין כמותו, הרוב לא מכיל התנהגות משונה של המיעוט.

    למעשה, הכותב מוכיח בורות בהבנת נפש האדם. הוא מנסה לילך בין הטיפות, לומר שהחד מיניים אינם סוטים אבל הם לא בסדר, שלכולנו יכולה להיות משיכה כזו אבל רק חלקנו לא באמת מתגברים עליה וכו שהמשיכה המינית לאישה היא טיבעית ואינה יצרית ולגבר זו משיכה יצרית שצריך להתגבר עליה (הן מבחינת זהויות ותפקידים והן מבחינה הלכתית). אז שיבין הכותב שכמו שהוא בנערותו נמשך לאישה (אהבה ריגשית, תשוקה טבעית) כך גבר חד מיני נמשך לבן מינו. ההבדל היחיד זה בלבול התפקידים ולא דבר אחר. זו משיכה מולדת טבעית שזהה לחלוטין למשיכה הנורמטיבית. הסטרייט כמו ההומו נמשך לאישה גם ואולי במיוחד בשל תאווה גשמית אלא שעוטפים את זה בעטיפות רגשיות, הלכתיות, החשיבות בבניית בית והמשך הדורות וקיום העולם וכו. ההומו בנק' המוצא נמצא באותו מצב… רק שרצה הבורא, ועם מושא אהבתו אי אפשר לבנות בית ולקיים את העולם בצורה נורמטיבית והוא נותר רק עם האהבה הריגשית והתאווה הגשמית הבסיסית (השווה לסטרייט לחלוטין), והוא נידון ע"י הסטרייט ונחקר ומקוטלג כאחרון המוזרים כשבעצם הם שווים לחלוטין בכל פרט למושא האהבה שזו תכונה מולדת שאין לנברא יכולת שליטה בה

    • בס"ד י"א באלול ע"ו

      לאבי – שלום רב,

      אף בעלי הנטייה הרגילה עומדים בנסיונות קשים המצריכים לעיתים ויתור על האהבה. מה יעשה אדם שהתאהב באישה והיא אינה מעוניינת בו? או ח"ו הלכה ללא שוב? מה יעשה מי ששנים רבות מחפש את זיווגו ועדיין לא מצא? מה יעשה אדם נשוי שאשת נעוריו כבר אינה צעירה ומטופחת כמו שהיתה עשרים שנה לפני כן?

      יותר קשה מצבו של אדם מישראל שהתורה אסרה עליו לא רק לא לעבור במעשה, אלא גם לא לחמוד ולהתאוות בלב למה שאסור. איך עושים את זה? לא בכדי נמצאת מצוות 'לא תחמוד' בשיאן של עשרת הדברות – אלקי ישראל דורש מהאדם לא פחות מאשר לעצב מחדש את נטיות ליבו, וזה ודאי לא קל ולא פשוט.

      מי שאולי יכול לייעץ ולהתוות דרך הוא אדם שאיבד נפש אהובה והצליח בכל זאת לשקם את חייו ולבנות פרק ב' של אהבה חדשה. וזה ודאי לא פשוט!

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • הוספה בסוף פיסקה 1
      כיצד יתמודד עם הקרע בנפשו בין משיכתו לנשים צעירות יותר לבין חובת הנאמנות לאשת בריתו ואם ילדיו?

    • תודעה המעצבת את הרצון (עצת רבי אברהם אבן עזרא)

      רבי אברהם אבן עזרא (בפירושו לפסוק 'לא תחמוד', שמות כ,יג), מתייחס לשאלה הגדולה איך ניתן לצוות על כך, ואומר: 'אנשים רבים יתמהו על זאת המצווה, איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בליבו, כל שהוא נחמד למראה עיניו?'.

      והוא משיב:
      'ועתה אתן לך משל: דע כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה, והוא ראה בת מלך שהיא יפה, לא יחמוד אותה בליבו שישכוב אותה, כי יידע כי זה לא ייתכן… כאשר אין אדם מתאווה לשכב עם אמו אף על פי שהיא יפה, כי הרגילוהו מנעוריו לדעת שהיא אסורה לו.
      ככה כל משכיל צריך שיידע, כי אשה יפה או ממון לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו, רק אשר חלק לו ה'… ובעבור זה המשכיל לא יתאווה ולא יחמוד. ואחר שיידע שאשת רעהו אסרה ה' לו… על כן הוא ישמח בחלקו ולא ישים על ליבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו, כי יידע שה' לא רצה לתת לו, לא יוכל לקחת בכוחו ובמחשבותיו ובתחבולותיו. על כן יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו'.

      וכפי שהראה יואב שורק, אף על פי שהומוסקסואליות היתה מקובלת בתרבויות העמים שסביבותינו, היא היתה מקובלת בכנען, במצרים וביוון העתיקה, אומות שהיוו את פיסגת התרבות של זמנן. ולמרות זאת הטביעה מצוות התורה את חותמה על בני ישראל עד שחז"ל מעידים שלא נחשדו ישראל על הזכור, ותודעתו של עם ישראל השפיעה על האנושות כולה, שקלטה ערך זה יחד עם המונותאיזם והשבת, אם הם מחידושיה המהפכניים של תורת ישראל.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • לגבי דבריך שבימי קדם לא עמדה האפשרות של 'פונדקאות' – אדרבה ואדרבה, בימי קדם היה ניתן להשיג ילדים 'בכל הגדלים ובכל הסוגים' בשוק, וניתן היה ללא כל בעייה לרכוש ילדים לאימוץ. מענף כלכלי קדום זה, הותירה החברה בימינו שריד – קניית הילד לפני תחילת ההריון.

      וכאן הבן שואל': איזו אישה תסכים לסבול ייסורי הריון ולידה כדי לתת את ילדה לזרים?האם יש כאן רצון חופשי אמיתי או שהיא נאלצת לעשות זאת מתוך מצוקה כספית ונפשית נוראה ונשארת עם פצע פתוח לכל החיים?

  18. קשקוש מוחלט! אני 100% סטרייט/הטרוסקסואל! ומעולם לא חוויתי אפילו חצי אחוז של משיכה הומוסקסואלית. לטעון שזה טבעי ולהגדיל לומר שרוב בני האדם הם בי סקסואלים, היא טענה מופרכת ותלושה לחלוטין מין המציאות. כבר בערך מגיל 3 וחצי 4 היה לי ברור שאני נמשך מינית לנשים בלבד! עבורי סקס עם בחורה יפה זו ההנאה הכי גדולה בחיים, ושכבתי עם יותר ממאה חמישים בחורות, ומעולם לא חלפה בי אפילו המחשבה על גבר מבחינה מינית. רק עצם המחשבה הזאת, מעוררת בי בחילה איומה עד לכדיי רצון ממשי להקיא.. ואני משוכנע שרוב בני האדם הם סטרייטים/הטרוסקסואלים מוחלטים. הומואים ולסביות הם מיעוט באוכלוסיה האנושית

  19. מעבר לכך שהמאמר תורם לשיח ולמחשבה, להבנתי הוא בעיקר יתרום להורים שקוראים אותו- שלא להירתע מילדיהם החווים קשיים בנושא, להבין ולהדריך אותם הכי טוב ללא הליכה בחושך מוחלט.
    תודה.

  20. פרסם את זה מחדש ב-מילים.

  1. פינגבק: זהות (לא) בדויה | על כלל ופרט

  2. פינגבק: לאהוב את השונה: מענה לשיח הלהט"בי (מאמר) – הרהורי תשובה

  3. פינגבק: ושוב תגובות למאמרים קודמים בנושא ההומוסקסואלי – עמותת כמוך – הומואים דתיים אורתודוקסים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: