שיפוט מהיר

בגידה בסיני

מיכאל בן–חורין,

הוצאה עצמית (5398983–050),

158 עמ'

התיוג "קיצוני" לא יהיה מאוד בלתי–הוגן במקרה של מיכאל בן–חורין ושל ספרו. בן–חורין הוא מזה שנים רבות סמן ימני בין פעילי הימין, קרוב לתנועת כ"ך. ספרו התיעודי החדש מתאר לעתים מעשים קיצוניים ולאו דווקא חוקיים. ורלוונטי משני אלה: כמה מההתבטאויות שלו בספר הן חריפות ביותר, ומקומן לא היה מכירן בהוצאת ספרים מוכרת.

ובכל זאת כדאי לקרוא בספר. בעיקר בשל התיעוד המקיף והחווייתי שהוא מספק למאבק נגד עקירת חבל ימית במסגרת חוזה השלום עם מצרים; אבל גם בשל אותן שלוש קיצוניויות שהזכרנו: בעמדות, במעשים ובסגנון. ראשית, בזכות מיקומו של בן–חורין במפה, סיפורו זורה אור על האגפים המוכּרים פחות של המאבק. מרתקות הן, שנית, החשיפות בספר בדבר מעשים מרחיקי לכת, תוכניות מרחיקות לכת אף יותר (התנקשות בסאדאת, שירדה מהפרק) והפרות חוק מינוריות (כגון עקיפת מחסומים צבאיים והוצאת אוויר מצמיגי מכוניתו של קבלן פינוי). ולבסוף, ההתבטאויות חסרות הרסן הן חלק מסגנון כתיבה לא פורמלי כובש לב.

רוב הספר מוקדש למאבק בחבל ימית ב–1981–1982, אך נספח לו פרק על מאבק "העם עם הגולן" בשנות התשעים, וסעיפים קצרים על המאבקים באוסלו ובעקירת גוש קטיף. רבות בו האנקדוטות המעניינות. למשל על גבי אשכנזי, שהיה ב–1982 מפקד גדוד בגולני והוטל עליו לפנות את מאחז חצר–אדר; הוא שאל את חיילי הגדוד מי מתנדב לבוא לפינוי – ודווקא את המתנדבים הללו, בעלי מוטיבציית היתר, לא לקח לפעולה הזו.

במאבק בימית מבליט בן–חורין את המתח בין שני יישובי–המחאה שקמו בחולות, עצמונה מול חצר–אדר: ה"ממלכתיים" בהנהגת הרב צבי טאו המסרבים להאמין שהחורבן יגיע, מול האקטיביסטים שהוא עצמו השתייך אליהם, בקשת שבין "התנועה לעצירת הנסיגה" מבית גוש–אמונים לבין קיצונים שאיימו להתאבד. שניוּת זו בין חולמים ללוחמים חזרה בגוש קטיף. בגולן, שם הממלכתיים היו לא אנשי "הר המור" אלא החילונים, בִּמקום המתח הייתה חלוקת עבודה דה–פקטו: בחזית התקשורתית היו המתונים, את העבודה בשטח עשו ה"קיצונים".

כצפוי בממואר שכזה, שבו אדם מספר על מאורע היסטורי בהשתתפותו, נקודת המבט היא אישית. ניכר רצונו של המחבר לתקן את הזיכרון ההיסטורי, לשנות את מקומם של אנשים שונים בו, להשפיל גאים ולהגביה מושפלים ולעשות צדק עם נשכחים. יש לקרוא את הספר מתוך ערנות לסובייקטיביות שלו; בן–חורין מקפיד לעזור לנו לשמור ערנות זו.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ז ניסן תשע"ו, 15.4.2016