ריבוע אפור בהיר | הגר ינאי

 

הוא מטעין את הסלולרי כי הסוללה נחלשה ומספר על כך לכל העולם. מנחם המשעמם הוא חלק מושתק של התודעה שלנו ותמצית של הרשת החברתית

מנחםמנחם בשבת תרבות

מנחם המשעמם

הקיבוץ המאוחד, 2016, 
158 עמ'

כאשר נחת על שולחני הספר בעל השם האטרקטיבי "מנחם המשעמם" הבנתי מיד שאני לא בעניינים. אילו הייתי מטפחת את חשבון הפייסבוק שלי או לפחות מבקרת בו מפעם לפעם, הייתי נחשפת מן הסתם מוקדם יותר לתופעת הרשת הידועה בשם מנחם. מסתבר שהנ"ל הוא שמו של פרופיל פיקטיבי שפעיל בפייסבוק מאז שנת 2014, ומאז צבר אלפי עוקבים ואוהדים. בקנה המידה של הרשת אמנם לא מדובר בצונאמי אבל זהו בהחלט גל. בתחושה מהוססת ולא אופנתית התחלתי לרחרח סביב הפרופיל של מנחם. התביישתי להציע חברות לסלב שכמותו אבל אני יכולה לדווח לכם, במקרה הבלתי סביר שאתם עוד פחות מעודכנים ממני, שתמונת הפרופיל של המשעמם היא ריבוע אפור בהיר. כן. ריבוע אפור בהיר.

מנחם הוא דמות מומצאת. מדובר ברמת–גני ותיק שעובד במשרד כלשהו ויש לו הרכב קבוע של מכרים ותחביבים. אחד מהם, למשל, הוא צילום עמודי מדרכה. כן, צילום עמודי מדרכה. חייו, כפי שמבטיח שמו, אינם זוהרים וגם לא מנסים להיות כאלו. הרשת מציעה מספר כתבות כמו–בלשיות שתוהות על זהותו האמיתית של המשעמם. קיימת אפילו תיאוריית קונספירציה שטוענת שמנחם הוא פסבדונים של דובר עיריית רמת גן. למה? מפני שהמשעמם מרבה להזכיר את רחובות העיר ואת אירועי התרבות בה. הנאשם, בכל אופן, הכחיש בתוקף.

הספר "מנחם המשעמם – מנחם בשבת תרבות" הוא תוצר של ההצלחה ברשת. אותו מנחם הידוע יוצא כאן למסע נרטיבי ארוך ומורכב יותר כשהוא מוזמן כאורח הכבוד של שבת תרבות ברמת גן. במסגרת האירוע תינתן לו הזדמנות לפנות מעל הבמה אל קהל המאזינים. ולמה האירוע כל כך מרגש עבורו? מפני שמאות פעמים ישב בקהל והאזין לאחרים. כעת, באורח קסום, יופנה אור הזרקורים לאיש שחייו הם הממוצע של הממוצע. עבור מנחם זהו אולי הרגע החגיגי של חייו.

המשעמם‭ ‬מרבה‭ ‬להזכיר‭ ‬את‭ ‬רחובות‭ ‬העיר‭ ‬ואת‭ ‬אירועי‭ ‬התרבות‭ ‬שבה‭. ‬רמת‭ ‬גן צילום‭: ‬משה‭ ‬שי‭, ‬פלאש‭ ‬90

המשעמם‭ ‬מרבה‭ ‬להזכיר‭ ‬את‭ ‬רחובות‭ ‬העיר‭ ‬ואת‭ ‬אירועי‭ ‬התרבות‭ ‬שבה‭. ‬רמת‭ ‬גן
צילום‭: ‬משה‭ ‬שי‭, ‬פלאש‭ ‬90

מדבר אל עצמך

ממה מורכבת דמותו של המשעמם ומהו סוד הצלחתה? אלו שאלות שאינן משעממות כלל, בעיניי. כאשר קראתי את הספרון הצנום, שכולו מדיף ריח של צניעות ואנדרסטייטמנט ההולמות את הדמות, מצאתי שבאופן משונה אני נסחפת בקריאה. השעמום של מנחם התגלה לי כבעל תכונות ממכרות. האם זהו פגם פרטי של האישיות הקוראת שלי, שאולי נגועה בחלקים מזוכיסטיים, או שמא באמת יש כאן חומר נרקוטי מסתורי? כדי לתת לכך תשובה ביקשתי לבחון את קסם השעמום גם על התלמידים שלי – מדובר באנשים בוגרים. קראתי להם קטעים של מנחם ולהפתעתי התגובות היו קיצוניות. חלק מהאנשים הגיבו בהתנגדות חריפה. לטענתם מנחם פשוט משעמם! זוהי אינה ספרות כלל אלא פטפוט טריוויאלי שחבל לבזבז עליו את הזמן היקר. אנשים אחרים, לעומתם, הגיבו בעניין עמוק כמוני, בהתלהבות או לפחות באהדה. באמצעות ניתוח התגובות שלהם ושל עצמי ניסיתי לפענח את קווי היסוד לדמותו של מנחם ואת כוחה המהפנט.

אחת המסקנות העיקריות של מחקרי היא שמנחם נותן ביטוי לחלקים נרחבים בחיינו שאין להם ביטוי בדרך כלל. הוא חולק עם הקורא פרטים אינטימיים שאיש לא היה מעלה בדעתו שהם ראויים לדיווח. "אני שוטף את הפנים לאחר שאני מצחצח שיניים, כי אם הייתי קודם שוטף ורק אחר כך מצחצח, יכול להיות שהייתי מתלכלך ממשחת השיניים ואז נאלץ לשטוף את הפנים שוב". לשמוע סיפור על פרטים מהסוג הזה זה כמו לשמוע אותך כשאתה מדבר לעצמך. מסתבר שזהו חלק משמעותי מזרם התודעה שלנו, אבל חלק שמושתק בדרך כלל. מנחם מעניק לו לגיטימציה ובכך מחיה בתוכנו אזור אפור שבדרך כלל נדרס על ידי חלקי אישיות "מעניינים" או "חשובים" יותר. האפקט הוא משחרר ואפילו עוצמתי.

התודעה של מנחם פשוטה ולא מסתעפת וכשהוא מתמקד בפעולות היומיום יש בכך משהו נעים, מרגיע ואפילו מדיטטיבי. "צחצחתי את הנעליים השחורות שלי והנחתי אותן ליד המיטה. בתוכן הנחתי זוג גרביים לבנים שאותם הוצאתי ממגרת הגרביים. לקחתי  מן הארון גם חגורה שחורה והשחלתי אותה במכנסיים. בעיניי, הרבה יותר נוח לעשות פעולה זו כשהמכנסיים לא עליך, אלא מונחים על מיטה או כיסא".

הקורא כבר הבין בנקודה זו שמדובר בטיפוס מסודר ויסודי ואולי אפילו אובססיבי. מרגיע אמרנו? המשעמם נמצא בשליטה מוחלטת על חייו. ואולי מכאן נובע ההרגל שלו להסביר את המובן מאליו. "חיברתי את מכשיר הסלולר למטען, כי במהלך הלילה נחלשה הסוללה". מדוע שמישהו יטרח לספר לנו דבר כזה? וגם אם כן, החלק השני, ההסברי, של המשפט מיותר. הסברת המובן מאליו היא ריטואל של שליטה בעולם טכנולוגי שבעיקרו הוא זר ומוזר למנחם, ובעצם אולי לכולנו.

 הכנתי סנדוויץ'!

המשעמם הוא רווק מזדקן נטול קשרים רגשיים מטלטלים. דמותו משוללת אירוניה, רשע או מרירות. הסגנון שלו אינו עוקצני והוא מתייחס לכל מכריו בתום לב חביב. הוא גם מקומי מאוד, ישראלי, נותן ביטוי לרמת גניות שלו ומזכיר לכולם מקומות מוכרים שאיש לא העלה בדעתו שמגיע להם ביטוי ספרותי. "יצאתי מבין הרחובות הצרים של שכונת מגוריי אל רחוב ז'בוטינסקי רחב הידיים. יש לא מעט רחובות בארץ שהמסלול שלהם עובר בין כמה ערים, אך במרבית המקומות האלו מתחלף שם הרחוב כאשר עוברים אל השטח המוניציפלי של עיר אחרת. במקרה של רחוב ז'בוטינסקי, שם הרחוב נשמר בשלוש ערים שונות: רמת גן, בני ברק ופתח תקווה. דבר זה עלול לגרום לפעמים לבלבול". וואלה. כשחושבים על זה, מנחם, אתה צודק.

מנחם הוא פדנט, נאיבי וחביב כמו דוד מזדקן בעל תסרוקת הלוואה וחיסכון שעובד בהנהלת חשבונות ולובש מכנסיים סינטטיות וחולצה לבנה נקייה ומכופתרת בכל בוקר. אבל הוא גם יותר מזה. בסופו של דבר עומד מאחוריו מישהו שיודע לכתוב היטב, ויש כאן עיצוב דמות מושלם ואירוניה דקה שמסתתרת בין השורות. איך אפשר שלא לחייך על טיפוס שתחביבו הרציני בהחלט הוא צילום עמודי מדרכות? ההתלהבות של מנחם מהפייסבוק ומהאינטרנט, כמו גם תחושת המגושמות המובנית שלו בתמרון בעולם הווירטואלי הזר לו, משקפת ככל הנראה את הרגשות של רבים מאיתנו.

בשורה התחתונה מצאתי את המשעמם משעשע ואפילו מדויק ונוקב. יש כאן לעג מוסווה לתופעת הפרופילים בפייסבוק. האם לא נדמה לכם לפעמים שכל אחד מאלפי החברים שלכם חוגג את השוקו והסנדוויץ' שלו מדי בוקר? לכך מוסיפים המשקיענים את הגיגיהם המרתקים, תמונות של חתולים חמודים שמצאו ברשת, את דעותיהם הפוליטיות וכמובן גם נכדים, אם יש כאלו. בסופו של דבר כל אחד מאיתנו הוא מנחם המשעמם. זוהי תמצית הרשת החברתית שמאפשרת לנו לחלוק עם האחר את מה שקודם לכן לא ניתן לחלוקה, ואולי, בינינו, גם לא היה ראוי לחלוקה. היוצר האנונימי של מנחם מתייחס לתופעה הזו באופן מודע. דמותו של מנחם היא דמות נאיבית שבשל אופייה היורמי וגילה המתקדם זרה מעצם טבעה לעולם הרשת, ובכל זאת היא משתתפת במשחק בתום לב ואפילו בהנאה. ומי מאיתנו לא יכול להזדהות עם המאפיינים האלו? בסיכומו של דבר מנחם הוא אמירה שנונה על תרבות הפייסבוק ותופעה עכשווית.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ט"ו אדר ב תשע"ו, 25.3.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-27 במרץ 2016,ב-גיליון צו תשע"ו - 972, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: