לתקווה הזו קוראים תשובה | יונתן זקס

נקודת המפנה בהיסטוריה היהודית חלה באספה הלאומית של עזרא ונחמיה בראש השנה. רעיון התשובה, שהוטמן בתורה מראשיתה, זכה למשמעות חדשה: בשורת כוחה של האחריות האישית 

"בַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם. כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם" (במדבר כט, א).

כך מכונה ראש השנה במקרא – "יום תרועה" – היום שבו אנו ממליכים את הקב"ה מחדש על העולם. במשנה, לעומת זאת, מתואר היום באופן אחר לחלוטין: "בראש השנה, כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון" (ראש השנה א, ב). כיצד הפך ראש השנה מיום תרועה ליום דין? מחג הכתרתו של הקב"ה למועד של משפט וספרי חשבונות ותשובה?

כדי לענות על שאלה זו עלינו לחזור לימי שיבת ציון. חורבן בית ראשון וגלות בבל היו טראומה לאומית מבחינה גשמית ומבחינה רוחנית כאחד. העם היהודי, ואיתו היהדות, עלולים היו להיכחד; הרי כך קרה כמאה ומחצית המאה קודם לכן לעשרת שבטי ישראל. אולם היה הבדל חשוב אחד בין שני החורבנות, בין שתי הממלכות: הזהות הדתית בממלכת יהודה הייתה חזקה. הנביאים, ממשה עד ירמיהו, דיברו על גלות ועל שיבה. דגם זה היה זכור מימי גלות מצרים – שהסתיימה ביציאת מצרים, במעמד הר סיני ובכניסה לארץ ישראל. התבוסה והעקירה והגלות, אמרו הנביאים, אינן סוף דבר. יש תקווה. לתקווה הזו קוראים תשובה.

התשובה בתנ"ך היא שני דברים שהם אחד. שיבה הביתה, שהיא פעולה ארצית – ושיבה אל אלוהים והשתנות הלב, שהיא פעולה רוחנית. תשובה מן החטא, ושיבה מן הגלות. התורה מציינת את שניהם במילה אחת, תשובה, מפני שהגלות היא עונשו של החטא. אדם וחוה שחטאו גלו מגן עדן. קין שרצח את אחיו נענש בגלות נצחית. רעיון הצדק בתורה מבוסס על עקרון מידה כנגד מידה. חטא הוא החטאה, מעשה שלא במקומו – ועל כן עונשו של החטא הוא גלות, שהיא הימצאות במקום הלא נכון. החטא מפר את ההרמוניה המוסרית בעולם.

אבל אלוהים סולח. ועובדה יחידה זו מצילה את החיים מן הטרגדיה. חז"ל אמרו שהקב"ה ברא את התשובה לפני שברא את האדם (נדרים לט, ב). כוונתם הייתה שכאשר ברא אלוהים את האדם וחנן אותו ברצון חופשי, הוא ידע שהאדם עתיד לעשות טעויות. הרי אין אנו מלאכים. אנחנו מועדים ונופלים. מעפר באנו ואל עפר נשוב. אלמלא התשובה והסליחה, חיינו היו ללא נשוא. על כן, קודם שברא את האדם ברא אלוהים את אפשרות התשובה: את העיקרון הקובע שכאשר אנו מכירים בחטאינו ועוזבים אותם, נסלח לנו.

 היהודים‭ ‬חזרו‭ ‬מגלות‭ ‬בבל‭, ‬אבל‭ ‬העם‭ ‬עוד‭ ‬היה‭ ‬מפורד‭. ‬
על‭ ‬נהרות‭ ‬בבל‭, ‬ג‭'‬בהרד‭ ‬פוגל‭, ‬1920


היהודים‭ ‬חזרו‭ ‬מגלות‭ ‬בבל‭, ‬אבל‭ ‬העם‭ ‬עוד‭ ‬היה‭ ‬מפורד‭. ‬
על‭ ‬נהרות‭ ‬בבל‭, ‬ג‭'‬בהרד‭ ‬פוגל‭, ‬1920

תכנית חירום

הגלות, אם כן, אינה גזירה בלתי הפיכה. בשובנו אל ה' הוא שב אלינו. יש לאל ידנו לשקם את ההרמוניה המוסרית של העולם. ברמה הלאומית הדבר מתבטא באיחוד בין השיבה הרוחנית אל ה' לשיבה הפיזית אל הארץ. כמאמר משה בפרשת ניצבים:

וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, אַתָּה וּבָנֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִםמִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ (דברים ל, אד).

בעיני גולי בבל, זו הייתה התיאוריה. ההבטחה. התקווה. והשאלה הייתה: האם זה יתממש? ההיסטוריה השיבה על כך בחיוב. גולי בבל שבו אל ציון. השיבה צוינה באחד האירועים המכוננים בתולדות עם ישראל. אירוע זה התקיים בימי עזרא ונחמיה – ודווקא בראש השנה.

היהודים, אמנם לא כולם, חזרו מגלות בבל. חומת ירושלים החרבה נבנתה שנית. אבל העם עוד היה מפורד. הידע הדתי היה דליל. רבים לקחו להם לנשים מבנות הארץ הנוכריות. הם לא ידעו אפילו לדבר עברית: "וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם" (נחמיה יג, כד).

"ביום אחד לחודש השביעי", קרי בראש השנה, הקהילו עזרא הסופר ונחמיה הפחה את העם בשער המים בירושלים. עזרא עמד על מגדל עץ וקרא בספר התורה, וחֶבֶר לְוִיִים תרגם לקהל את הנאמר ופירש אותו. המוני העם, שלמשמע הדברים הבינו כמה רחקו מייעודם המקודש, החלו כולם לבכות.

וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה הוּא הַתִּרְשָׁתָא וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת הָעָם לְכָל הָעָם:  "הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַה' אֱלֹהֵיכֶם. אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ". כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה. וַיֹּאמֶר לָהֶם, "לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ, כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ. וְאַל תֵּעָצֵבוּ, כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם". וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל הָעָם לֵאמֹר: "הַסּוּ, כִּי הַיּוֹם קָדֹשׁ, וְאַל תֵּעָצֵבוּ". וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה, כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם (נחמיה ח, טיב).

ראש השנה ההוא (שגם הוא, כראש השנה בימינו, נמשך יומיים: הקהל חזר למחרת להמשיך בקריאה בתורה) היה לראש לתקופה חדשה: תקופה של התמסרות לאומית מחודשת. הוא היה חג של חידוש הברית. זו הייתה נקודת מפנה בהיסטוריה היהודית, ולא נגזים אם נאמר שאנו חבים למעשה ההוא של עזרא ונחמיה את הישרדותם של עם ישראל ושל תורתו.

כי את זאת הבינו עזרא ונחמיה: שהזהות הדתית היא גרעינו ההישרדותי של העם היהודי. עם ישראל עבר, למעשה, מעין ניסוי מבוקָר שבדק את השאלה מה גורם ללאום להוסיף ולהתקיים. שתי קבוצות הניסוי היו עשרת השבטים מכאן, ושבטי ממלכת יהודה מכאן. רוב בני עשרת השבטים הגולים אימצו את התרבות הסובבת בארץ אשור – ואבדו. שבטי ממלכת יהודה, שהוגלו בידי הבבלים, שמרו על זהותם. בהשראת הנביא יחזקאל ושכמותו הם למדו תורה, התפללו, והאזינו לנביאים שאמרו להם שבריתם עם ה' עדיין עומדת במלוא תוקפה. הם נשארו יהודים. עצם העובדה שאנו קרויים היום יהודים, בני ממלכת יהודה, מעידה על התופעה.

ובכל זאת, כאמור, בקרב ציבור שבי ציון, שלא היה קרוב אל הנביאים ואל התורה והתפילה, החלה הידרדרות רוחנית, ולנוכח זאת הבינו עזרא ונחמיה כי נדרשת תוכנית חירום לתחייה דתית. תוכנית זו החלה באותה קריאה בתורה בראש השנה; תוכנית חינוך-המבוגרים הלאומית הראשונה בהיסטוריה. עזרא ונחמיה היטיבו מבני זמנם להבין שכוחו של עם ישראל טמון לא בצבא ובהגנה פיזית אלא בזהות ובהגנה רוחנית. עזרא היה אב-טיפוס חדש בהיסטוריה: "סופר". המורה כגיבור.

עם של יחידים 

לאורך חמש המאות הבאות צצו לאטם בעם ישראל מוסדות חדשים, ובראשם בית הכנסת ובית המדרש, שעתידים היו לאפשר ליהדות לשרוד גם לאחר מַפָּלה צבאית ומדינית. במאה הראשונה ובמאה השנייה לספירה, כששני אסונות נוראים ניחתו על עם ישראל מידי רומא, הוא כבר היה עַם שגיבוריו הם המורים, שמבצריו הם בתי-הספר, עם שתשוקתו אל הלימוד ואל חיי הרוח. תמורה זו היא האחראית לתופעה שאין שנייה לה: עם המסוגל לשרוד במשך אלפיים שנות גלות בלי שזהותו תישחק. זה התחיל באספה ההיא בא' בתשרי, כשעזרא הזכיר לעם את שליחותו הנושנה, וכשהעם בכה בהבינו כמה רחק מהתורה, חוקתו הלאומית.

כך נולד החיבור בין ראש השנה לבין התשובה האישית והלאומית. הרמב"ן הוא מנסחה המובהק של התובנה כי שיבת ציון מבבל וחידוש הברית בימי עזרא היו המימוש ההיסטורי של נבואת משה בסוף ספר דברים על הגלות והשיבה; הרמב"ן הוא גם מי שלשיטתו נבואה זו של משה היא המקור למצוות התשובה (ראו רמב"ן לדברים ל, ב).

לגלות בבל היה אפקט נוסף. כאשר היה עם ישראל אומה ריבונית בארצה, היו כל בניו שותפים בגורל אחד. מלחמה ושלום, עוני ושגשוג, בצורת ושפע – כל אלה הם דברים שאומה חווה יחד, כאומה. התורה אמנם מחשיבה עד מאוד את ענייניו של היחיד, את התנהגותו, את גורלו ואת כבודו, אבל היא בראש ובראשונה ברית עם האומה כמכלול.

פני הדברים השתנו בגולה. גורלו של העם כבר לא היה נתון בידיו. קורותיו הם מעתה בעיקרם קורותיה של קבוצה המורכבת מיחידים. הוא נשאר עַם, אבל עַם פצוע, עַם שאין לו בית בעולם. או-אז זכה למשמעות חדשה רעיון שנכח ביהדות עוד מראשיתה. איש המפתח שהביא את הבשורה הזו אל הגולים היה הכוהן והנביא שחי איתם בבבל: יחזקאל.

פשוט תשובה

הבשורה היא בשורת כוחה של האחריות האישית, ועצם היותה אפשרית. בנסחו את הדברים האלה עיצב יחזקאל את רעיון התשובה בצורה שהיא המקובלת והמרכזית עד עצם ימינו אלה. העיקרון הראשון שיחזקאל הורה לעם כבר נשמע מפי בן-תקופתו המבוגר ממנו, ירמיהו. זהו העיקרון הקובע כי כל אדם אחראי לחטאיו שלו בלבד:

הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת. בֵּן לֹא יִשָּׂא בַּעֲו‍ֹן הָאָב, וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲו‍ֹן הַבֵּן. צִדְקַת הַצַּדִּיק עָלָיו תִּהְיֶה, וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע עָלָיו תִּהְיֶה (יחזקאל יח, כ).

מכאן ממשיך יחזקאל ומגולל בדייקנות את רעיון התשובה:

הָרָשָׁע כִּי יָשׁוּב מִכָּל חַטֹּאתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה, וְשָׁמַר אֶת כָּל חֻקּוֹתַי וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָהחָיֹה יִחְיֶה, לֹא יָמוּת. כָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ; בְּצִדְקָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה יִחְיֶה. הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע? נְאֻם ה' אֱלֹהִים; הֲלוֹא בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו וְחָיָה (שם כאכג).

זהו זה. לא מקדש, לא קרבנות, לא חטאת, לא טקסי כפרה, אלא פשוט תשובה: תשובה מן החטא, עזיבתו, ושינוי התנהגותי בדמות אימוץ הקדוש והטוב. הפסוקים הללו מיחזקאל, ועוד פסוקים משל נביא זה, היו למשפטי מפתח בתפיסת התשובה של חז"ל.

יחזקאל קושר את כל זאת עם השופר:

וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: בֶּן אָדָם, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי עַמְּךָ וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: אֶרֶץ כִּי אָבִיא עָלֶיהָ חָרֶב, וְלָקְחוּ עַם הָאָרֶץ אִישׁ אֶחָד מִקְצֵיהֶם וְנָתְנוּ אֹתוֹ לָהֶם לְצֹפֶה, וְרָאָה אֶת הַחֶרֶב בָּאָה עַל הָאָרֶץ וְתָקַע בַּשּׁוֹפָר וְהִזְהִיר אֶת הָעָם, וְשָׁמַע הַשֹּׁמֵעַ אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר וְלֹא נִזְהָר וַתָּבוֹא חֶרֶב וַתִּקָּחֵהוּדָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה… (יחזקאל לג, אד).

משימתו של הנביא היא לתקוע בשופר ולהזהיר את בני עמו כי חטאיהם יעלו להם בעונש, וכי אם חפצי חיים הם, ורצונם למנוע את הפורענות הקרבה, עליהם לעשות תשובה. יחזקאל איננו היחיד המדבר על השופר במונחים אלה. ישעיהו מצטווה: "קְרָא בְגָרוֹן אַל תַּחְשֹׂךְ כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם" (ישעיה נח, א). גם הושע (ח, א), יואל (ב, א ו-טו) ועמוס (ג, ו) – כולם תפסו את השופר כקול אזהרה מפני מלחמה קרבה, שהיא מצִדה סימן לכך שהעם חָטָא. אבל יחזקאל, הגולה בבבל, הוא שניסח במרב הבהירות את דוקטרינת התשובה המקובלת עלינו עד היום: התשובה כצעד שעושים יחידים, ושעושה העם כולו; התשובה כשינוי הלבבות והמעשים; התשובה כצעד שקול השופר הוא המעורר אותנו אליו. #

*

הרב יונתן זקס הוא רבה הראשי של בריטניה לשעבר. ספרו החדש "לא בשם האל: אל מול האלימות הדתית" יראה אור השנה בהוצאת מגיד.

המאמר לקוח מתוך מחזור הרב זקס לראש השנה (הוצאת קורן, 2006). מאנגלית, מיוחד לגיליון זה: צור ארליך

 

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, כ"ז אלול, 11.9.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-12 בספטמבר 2015, ב-גיליון ניצבים (ר"ה) תשע"ה - 944 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: