האיש בעל אלף האוטוביוגרפיות | בכל סרלואי

יוצרם של כמה ספרי שירה התגלה לאחר מותו כמחבר מאות מאמרים וספרים, חלקם מתנצחים זה עם זה, שעבורם ברא דמויות בדויות שכולן אותו אדם. ניסיון הרואי לכתוב את סיפורי חייו

 fernando-cover-215x292פרננדו פסואה: 
מעין אוטוביוגרפיה

ז'וזה פאולו קוולקנטי

מספרדית: יורם מלצר

רימונים, תשע"ה 2014, 674 עמ'

 המשורר הפורטוגזי פרננדו פסואה מת בגיל ארבעים ושבע בשנת 1935. היה זה מוות צנוע של משורר צנוע, שהיה מוכר למדי בקרב קהל קטן של משוררים וידידים קרובים; הוא פרסם בחייו חמישה ספרי שירה דקים (אחד בפורטוגזית ועוד ארבעה באנגלית) וכמה מאות רשימות בכתבי עת ובעיתונות. ידידיו שנכנסו לאסוף את חפציו לאחר מותו נדהמו לגלות ארגז בפינת חדרו, שהכיל עשרות אלפי דפים כתובים בצפיפות במכונת כתיבה ובכתב ידו, בהם היו מאות ספרים. לא היו אלה רק ספרי שירה: אלה היו ספרי מסות, פילוסופיה, הגיגים, ביקורת תרבות ודת, מיסטיקה, פוליטיקה וכמעט כל נושא שבן אנוש יכול לכתוב עליו.

אבל הפלא הגדול היה שפסואה לא היה רק אדם אחד שמאחוריו מסה עצומה של כתיבה, אלא המון רב של אנשים. המושג פסבדונים מוכר בעולם הספרות כשם עט, שם בדוי שבו משתמש סופר או משורר כדי לפרסם את יצירתו. פסואה תבע מושג חדש בשם "הטרונים" – דמות בדויה שלמה, בעלת היסטוריה, מבנה גופני, נטיות טבעיות, דת וביוגרפיה, שהוא מאמץ לעצמו כשהוא כותב. כך נתגלה כי כמה מהמשוררים והמבקרים שפרסמו מאמרים ושירה בעיתונות ובכתבי העת של התקופה, ששיבחו ומתחו זה על זה ביקורת, הם כולם אותו אדם.

ביוגרפיה היא לכאורה סיפור פשוט. כמו בשיעור ציור בסיסי, יש לה נקודת מבט ונקודת מגוז – מן הלידה ועד היעלמותו של האדם באופק מותו. הביוגרפיה של פסואה מזכירה לנו קלידוסקופ: אותן צורות פשוטות של אדם שאפשר לסכם את חייו בכמה שורות משמימות למדי נשברות למראה המרהיב, העשיר, המגוון והכמעט אינסופי של יצירתו. אבל אותו מכלול של יצירה נפלאה הוא כמו אותם פתיתי נייר שהמראה שלהם משתקף בקלידוסקופ: את הצורה המקורית שלהם לא ניתן לאמוד. פרננדו פסואה הוא אדם שסך יצירתו גדול בהרבה משנות חייו, והאדם שהיה בפועל אובד לעומת כל צורות החיים שיצר. ההטרונימים שלו אינם פסבדונים: הם אינם קולו של המשורר בתחפושת, אלא זהויות חדשות הבוקעות מן המשורר כאנשים שלמים בעלי קול ועולם אמנותי שונה ומובחן.

בתוך האיש הצנוע התקיימה גלקסיה כבירה של נפשות ורעיונות. תערוכה המוקדשת לפסואה, פורטוגל, 2012 צילום: אי.פי.אי

בתוך האיש הצנוע התקיימה גלקסיה כבירה של נפשות ורעיונות. תערוכה המוקדשת לפסואה, פורטוגל, 2012
צילום: אי.פי.אי

אפרוריות סוערת

הביוגרפיה של פסואה היא לכאורה סיפור משעמם. היו לו חיים צנועים אפילו בקנה מידה של פקידים: הוא חי בגפו ומעולם לא נשא אישה; מלבד פרשיית אהבים אחת, שלא הולידה נישואין וספק אף אם הולידה קשר גופני, הוא נמנע מכל קשר רומנטי. את פרנסתו מצא בזכות עבודה משרדית משמימה שכללה כתיבת חומר פרסומי ותרגום מסמכי סחר זוטרים, שלא העניקה לו כל סיפוק מקצועי או רווחה כלכלית. במשך כל חייו הבוגרים (הוא נולד בבירת פורטוגל אך שנות ילדותו עברו עליו עם משפחתו בדרום אפריקה) לא יצא מהעיר ליסבון והיה אדם של הרגלים קבועים. אין ניגוד גדול יותר מזה שבינו לבין דמותו הרומנטית של המשורר, החי חיי גוף ונפש רומנטיים וסוערים; אין ניגוד גדול יותר בין הביוגרפיה הממשית שלו ובין ההיקף, העומק והפרץ של יצירתו האמנותית.

שכן בתוך האיש הצנוע, העכברי למראה, התקיימה גלקסיה כבירה של נפשות ורעיונות. הוא לא לקה בנפשו באותה אבחנה שנהנים לקרוא לה פיצול אישיות או ריבוי אישיויות; ריבוי הקולות שבתוכו לא היה מאפיין פתולוגי, אלא מאפיין של אדם בעל יצירתיות בלתי רגילה וכישרון נדיר. פסואה יצר מאות הטרונימים: את מספרם המדויק (ההערכה בספר נעה בין 127 ל־207 שמות) עדיין לא ניתן לקבוע, שכן עבודת המיפוי של מכלול יצירתו, כמעט שמונים שנה לאחר מותו, טרם הושלמה.

ההטרונימים המשוררים המפורסמים שבהם מוכרים לקורא העברי כריקרדו רייש (הטרונים שכמו פסואה היה בעל שורשים יהודיים), אלברטו קאיירו ואלוורו דה קמפוש, ויצאו לאור בעשור האחרון בתרגומם המעולה של רמי סערי, יורם ברונובסקי ויורם מלצר, כולם בהוצאת כרמל. הטרונים נוסף הידוע לקורא העברי הנו ברנרדו סוארש, מנהל חשבונות צנוע, שהרהוריו העמוקים והנוגים על מצבו של אדם בעולם סואן ואדיש יצאו בעברית תחת השם "ספר האי נחת" (הוצאת בבל, בתרגומו המעולה של יורם מלצר, שתרגם לעילא אף את הביוגרפיה שלפנינו).

 פסואה נתן חיים ושם לאותם אלפי קולות הנמצאים בנפשו של אדם, שנמצאים אולי ברוחו של כל אחד מאיתנו; אך בשונה מרבים אחרים הוא הפך את הקול לדמות ודובב אותה. נסתר בתוך חדרו ובתוך עולמו שלו, הוא עושה את המעשה הסופי והגדול ביותר שיכול אמן לעשות: הוא מעניק לקול היוצר חיים. אבל הקול היוצר הזה גדול מקולו של האדם המדובב אותו. כמו מדיום, שקולו מתבטל לגמרי לקול הרוח הדוברת מתוכו ויחד עמה נשמע קולו שלו, משמיע פסואה (שחיבב מאוד את המיסטיקה והרוחות לסוגיהן) את קולו דרך ההטרונימים שלו. וכמו הרוח במדיום, שאין להוכיח את קיומה אך אולי ניתן לחוש אותה, גם פסואה עצמו אינו קיים במלוא מובן המילה.

האיש השקט, הלא מתבלט, הגאון הצנוע שאחד ההטרונימים שלו העיד עליו כי "חַיִּים בָּנוּ רַבִּים מִסּפֹר; / אִם אֲנִי חוֹשֵׁב אוֹ חָשׁ, אֵינִי מוּדָע / למִי שֶׁחוֹשֵׁב אוֹ חָשׁ. / אֲנִי רַק הַמָּקוֹם / שֶׁחוֹשׁבִים אוֹ חָשִׁים בּוֹ. // יֵשׁ לִי יוֹתֵר נשָׁמוֹת מֵאַחַת. / יֵשׁ יוֹתֵר אֲנִיִים מֵאֲנִי כְּשֶׁלְּעַצמִי…", האיש הזה נחבא מאחורי הכתיבה שלו, אשר לא מסתירה מעיני הקורא וגם לא ממנו עצמו את חייו שלו הנוראים.

ותהי לחידה

כיצד אפשר לכתוב ביוגרפיה של אדם אשר כל חייו היו מפעל כנגדה? הרי פסואה כתב לעצמו מאות אוטוביוגרפיות במכלול העצום של שירתו, שכולן היו הוא ואף אחת מהן לא הייתה הוא עצמו. הביוגרפיה של פסואה היא ביוגרפיה של מאות אנשים שהם ההטרונימים שלו, מעבר לסיפור חייו עצמו. קוולקנטי, מחבר הביוגרפיה, מודע מאוד לבעייתיות הזו, ומודה שאף הוא עצמו כמעט התייאש ממנה ורצה לערוך אותה במשפטי השיר של פסואה עצמו. אבל אמנות טובה אומרת תמיד את האמת ולשם כך היא משקרת; יפה עשה מחבר הספר שלא נכנע למראה שהציב פסואה לעצמו בקלידוסקופ של יצירתו שלו; לשם כך צלל המחבר חמוש במיקרוסקופ – לעומק חייו ויצירתו של פסואה.

את אותה זהות שמקיים פסואה עם ההטרונימים שלו מקיים קלוונקטי עם פסואה. זהו מפעל כביר, מדוקדק, מפורט ומרשים שבו הוא אינו מצליח לפענח את החידה של פסואה, אך מצליח לתאר בדייקנות עילאית את כל פרטיה. פסואה של קוולקנטי הוא דמות מפורטת שכמעט קמה לחיים (הוא עצמו מצהיר כי פגש את רוח הרפאים שלו באחד מרחובות ליסבון). הוא כותב בפירוט רב (הגולש לפרקים לפירוט יתר) על לבושו של פסואה, מידות גופו, מכרים לרגע וחברי נפש, קרובי משפחה ושכנים – גם אלה שלא הכיר, הרחובות שבהם הלך ובתי הקפה שבהם ישב; השירה שכתב ומה שנכתב עליה, על סוג הנייר שבו אהב לכתוב, המתכונים שמהם אהב להכין את ארוחתו והדמויות לאורך ההיסטוריה שמהן שאב השראה וחזון; על העיתונים שהרבה לקרוא ולכתוב בהם ועל מחלותיו הגופניות והנפשיות – אלה שסבל מהן ואלה שבדה לעצמו. זהו ניסיון מרשים, מתיש לפרקים, לכתוב את הביוגרפיה של אדם שחייו הממשיים היו דלים ומשעממים, וחייו הבדיוניים היו מסעירים ומרתקים. הניסיון הדקדקני למפות את כל פיסות חייו של פסואה דומה לניסיון להשחיל כבשה דרך חוט של מחט, אלא שקוף המחט במקרה הזה הוא חייו של פסואה, ביחס להיקף הכביר של יצירתו.

בסופו של דבר, הכישלון של הביוגרפיה אשר לא מצליחה לפתור את חידתו של האיש (שכן המעולים שבביוגרפים זוכים לאותה מתת א־ל של סופרים – היכולת להפיח חיים באדם. חי או בדוי) עושה אותה להישג ספרותי כביר. כאביר בעל מצפון וכבוד נכנס קוולקנטי אל המערכה הזו כשהוא יודע כי אין לו סיכוי לנצח. המשורר הגדול יישאר חידה לאלה שקוראים אותו לאחר מותו כמו לאלה שקראו אותו בחייו, אך אלה ואלה יצאו עם מעט ידע ביוגרפי והרבה ענווה כלפי כוח היצירה העילאי של רוח האדם. פסואה חי ומת לפני כשמונים שנה, אך חייו האמיתיים התקיימו על גבי עשרות אלפי הדפים שכתב. כי משוררים גדולים לעולם לא מתים, כיוון שהם נולדים יותר מפעם אחת; בכוח החיים של היצירה שלהם הם ימשיכו להיוולד שוב ושוב, גם לאחר מותם.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' י"ח טבת תשע"ה, 9.1.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-9 בינואר 2015, ב-ביוגרפיה, גיליון שמות תשע"ה - 909 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. תודה, בכל, על ביקורת מעניינת ורצינית. יורם

  2. רבקה קופרמן

    שבוע טוב, בהמשך לסקירה על המשורר פסואה – אני ממליצה מאוד לקרוא את ספרו של סרמאגו "שנת מותו של ריקרדו ריש" בו הוא מעמיד את דמותו של המשורר ההטרונימי מנהלת שיחות רפאים עם יוצרו המת פסואה. וכך הדמות הבדויה היא הריאליסטית בספר, ואילו הדמות הביוגרפית היא דמות רפאים… הבדוי הופך לבודה, ושניהם כמובן המצאה של סרמאגו! ספר מדהים ומרתק!

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: