בר ואבא | יעקב עציון

מקור בתרגום 

"הציבור מוזמן לחגיגת בן המצווה של ראובן". הצירוף העברי "בן מצווה" לא נשמע במחוזותינו, ובכיפה שולט אחיו הארמי "בר מצווה" – אף שפירושו הוא פשוט בן מצווה.

המילה בן היא אחת המילים הבסיסיות בשפה, וככזו – בדומה לאב, אם או אח – הועמסו עליה משמעויות נלוות לרוב. נעקוב קצרות אחר התפתחות המשמע של "בן" כפי שהיא עולה מפרקי הראשית בתורה. בהתחלה, בן הוא פשוט בן. "וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת". בהמשך אנו פוגשים את "לָבָן בֶּן נָחוֹר", שהוא בעצם בן בתואל בן נחור, והנה בן הוא לא רק הוולד הישיר, ואף בני בנים הריהם בנים. בפרקים הבאים אנו למדים שכל צאצאי יעקב מכונים "בני ישראל" ("עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה"), וכך מתרחב המשמע לכל מי ששייך למשפחה מסוימת או לעם מסוים (כך נאמר על בת לוט: "וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן עַמִּי, הוּא אֲבִי בְנֵי עַמּוֹן עַד הַיּוֹם").

וכשם שמי שמוצאו במשפחה מסוימת הוא בן אותה משפחה, כך מי שגדל במקום מסוים הוא בן המקום. במקרא אנו פוגשים את "בני בבל" ו"בני אשור", וכבר עבדוֹ של אברהם מכונה על ידו בן ביתו: "וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי".

בתורת החסידות מקובל לדבר על ממדי העולם, השנה והנפש. כלומר – המקום, הזמן והאדם. בהקשר המילה "בן" שאנו עוסקים בה – ראינו עד כה שהיא משמשת בתחומי האדם והמקום – וכבר בראשית המקרא היא נזכרת גם בתחום הזמן ומציינת את גילו של אדם: "וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד…" (בזכות גיוון המשמע הזה נולדה הבדיחה המוכרת על היהודי שעלה לתורה, נשאל "ראובן בן?" – וענה "בן שישים" וכו').

הנה כי כן, בן הוא לא רק מי שנולד ממישהו, אלא גם מי שיש לו שייכות חזקה אל משהו – בין אם מדובר בעיר, בעם או בשנות החיים. בהרחבה נוספת, ניתן לומר על מי שראוי לו דין מוות כי הוא "בן מוות" (שמואל א פרק כ: "כִּי בֶן מָוֶת הוּא"), ועל מי שדינו לספוג מלקות כי הוא בֶּן הכות: "וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע – וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט" (דברים כה. הצורה בִּן בחיריק היא חלופה של בֶּן, כמו בשמות יהושע בִּן נון או בִּנימין).

וכשם שאפשר להיות בעל זיקה חזקה למלקות או חלילה למוות, כך – ולהבדיל בין פורענות לטוב – ניתן להיות מחויב במצוות ולהיקרא בר מצווה. המילה "בר" היא המילה הארמית הרגילה ל"בן" (החילוף הפונטי של ר' ו־נ' מופיע במקרא למשל בשמו של מלך בבל – "נבוכדנאצר" וגם "נבוכדראצר". ואגב, בצורת הרבים מזדהה הארמית עם העברית והר' הופכת לנ' – ולכן "בר" ועוד "בר" הם בְּנִין. לפיכך, אין לומר "מזל טוב לשני ברי המצווה" אלא "בני המצווה").

בנוסף לבר המצווה יש בתלמוד מונחים כמו "בר שליחות" או "בר אכילה", היינו מי שראוי לשליחות או מה שראוי לאכילה, ובעקבות כך אימצה העברית החדשה את הקידומת הארמית "בר" בהוראת היתכנות ויכולת (כהקבלה לסיומת האנגלית (־able. כך, מה שניתן לביצוע הוא “בר ביצוע“ – ודיור שנמצא בהישג יד הוא “בר השגה“.

*

בקטע הבא, שפורסם בעיתון זה, מצויה מילה שמקורה בארמית והיא מתועדת בתרגום אונקלוס לפרשתנו. מצאתם? שלחו נא דוא"ל לכתובת makorbatargum@gmail.com. פרסים יוגרלו בין הפותרים נכונה.

יש לי חששות רבים ביחס ליראת השמים של הצעירים – זליגה לכיוון תרבות זולה, עבודת ה' ישנונית וכדומה, אבל החשש שמא מישהו יקרא את ספרו של שלום וזה יפגע ביראת השמים שלו הינו בתחתית סולם החששות. אני אומר לתלמידיי – בספרי הרשב"א, כל מה שכתוב זה קדוש. אבל עם כל הכבוד הראוי, לא כל מה שכתב גרשום שלום הוא קדוש. 


המילה המבוקשת ביחדה הקודמת: "בר". הזוכה: אריאל אדלמן

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ז תמוז תשע"ג, 5.7.2013

פורסם ב-5 ביולי 2013,ב-גיליון מטות מסעי תשע"ג - 830. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: