הפוסקים כולם הכריעו שללא קבלת מצוות לא ניתן להתגייר. הרב שלמה דיכובסקי מגיב

כבוד הרב ישראל רוזן שליט"א הראה לי את המאמר שהתפרסם במוספכם הנכבד, ובו מוזכר שמי, כאילו אמרתי שאין צורך הלכתי בקבלת מצוות בגיור, ודי ב"קבלה כללית ועקרונית של התורה".

הדברים אינם נכונים לחלוטין.

אין מחלוקת בין פוסקי ההלכה שללא קבלת מצוות לא ניתן להתגייר. השולחן ערוך (יורה דעה סימן רסח ג) פסק ללא חולק כי קבלת מצוות מעכבת. הט"ז ("טורי זהב") שם הוסיף כי קבלת מצוות "זהו גוף הדבר והתחלתו". ה"דגול מרבבה" (בעל ה"נודע ביהודה") כתב שם ש"בגר גדול קבלת המצוות עיקר".

אינני מכיר פוסקי הלכה בדורנו החולקים על כך.

הנושא היחיד שבו עסקתי בנידון הוא פסק הדין בעניין "ביטול גיור למפרע" (אגב, המאמר ב"תחומין" הוא קיצור של פסק הדין הנ"ל, וחסרים בו חלקים מהותיים). בפסק דין זה עסקתי בשאלה אם ניתן להיות חכם למפרע, ולומר "הוכיח סופו על תחילתו" כאשר המתגייר לא שמר מצוות לאחר הגיור. דעתי היא שהלכתית ועובדתית לא ניתן להסיק מהתנהגותו של הגר לאחר הגיור על כוונתו בעת הגיור ממש.

מעמד הגיור הוא מעמד מרגש. מעולם לא הוריתי למתגייר לטבול עד אשר נוכחתי בכוונתו הכנה לשמירת מצוות, ועד אשר לא ראיתי דמעות של התרגשות בעיניו (וגם בעיניי!). דרשתי על זה את ההלכה: "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות"!

אחרי הגיור קיימת "נפילה טבעית" של המתגייר, ולא לחינם מצווה אותנו התורה: "ואהבתם את הגר". הגר זקוק לחיזוקים רבים ולאהבה רבה כדי שלא ליפול. אמרו לי גרי צדק שהניסיון הגדול שלהם אינו לפני הגיור אלא אחריו! לצערי, לא בכל קהילה מתקבל הגר בסבר פנים יפות לאחר הגיור. ישנן קהילות שבהן מסתייגים ממנו באופן בולט ואף יש האוסרים על ילדיהם ונשותיהם לשוחח עמו, ולא מקבלים את ילדיו לתלמודי תורה ולישיבות. כך, שבנוסף לנפילה הטבעית קיימת גם נפילה חברתית וסביבתית. ולא לחינם אומר הרמב"ם (הלכות אסורי ביאה פרק יג, יח) שרובם של הגרים חוזרים בהם, ואף על פי כן אומר הרמב"ם שגיורם קיים.

בפסק הדין הרחבתי מאוד את הדברים, והסקתי שלא ניתן לבטל למפרע גיור, אלא בנסיבות קיצוניות (כפי שתיאר הרב רוזן במקרה מסוים אחד). אבל לא ניתן בחכמה שלאחר מעשה לומר שאם הגר לא שומר מצוות עכשיו איגלאי מילתא למפרע שמעולם לא התכוון לשמור מצוות.

ניתן גם לצרף לכאן את חידושו של רבי חיים עוזר גרודז'נסקי ("אחיעזר" חלק ג סימן כט) שאם המתגייר מקבל על עצמו עקרונית את כל המצוות, אלא שידוע לו ולנו שבתנאי חייו לא יוכל לקיים מצוות מסוימות, אין קבלת המצוות נפגמת. גם רבי משה פיינשטיין הסתמך על כך. בזמנו אמר לי הרב אונטרמן זצ"ל שבעזרת האחיעזר הזה נוכל לקבל לגיור את יהודי ברית המועצות, לאחר שייפול מסך הברזל – זה היה בתקופה שעדיין לא חלמו על כך!

אציין כי אין לטעות בדברי האחיעזר, שכוונתו כאילו די בקבלת מצוות עקרונית ואין צורך בקבלת מצוות מעשית. לא זו כוונתו! האחיעזר מצריך קבלת מצוות מעשית לכל פרטיה, אלא אומר שקבלת המצוות המעשית נחשבת גם אם המתגייר אומר שהוא חושש שלא יוכל לעמוד בקיום חלק מן המצוות בגלל תנאי חייו; או גם כאשר אנו חוששים שהמתגייר לא יעמוד בשמירת מצוות מלאה. אולם במה דברים אמורים – אך ורק כשהמתגייר הצהיר שהוא מקבל על עצמו את שמירת כל המצוות, אבל חושש מפני היצר או מפני הכורח שלא יניחוהו לקיים בפועל את כל המצוות.

צר לי שכותב המאמר הנכבד לא ראה צורך לשוחח עמי בטרם כתב את דעתי.

הרב שלמה דיכובסקי הוא מנהל בתי הדין הרבניים

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ב סיון תשע"ג, 31.5.2013