שחרור אל הזמן / איילת סקסטין

ביציאת מצרים זכה עם ישראל ללוח שנה חדש, שביטל את המניין הכפול האלילי וקבע התחלה אחת לשנה. מסע בעקבות סוגיית הגילים במקרא 

המצווה הראשונה שמקבלים בני ישראל עם יציאתם משעבוד מצרים היא קידוש החודש, המאפשר את קביעת החגים והמועדים. נמצא שהאחריות הראשונה שבני ישראל מקבלים על עצמם כבני חורין היא אחריות לזמן. שהרי עבד, זמנו אינו בידו. אדוניו פוסק לו מה יעשה ומתי. היכולת לקבוע בכוחות עצמך מתי תעבוד ומתי תשבות ממלאכה, מתי תחגוג ומתי תתאבל – היא מסממני החירות.

את השימוש שלנו בזמן כבני חורין אנו מציינים מדי שבת בקידוש. אנו מכנים את השבת "תחילה למקראי קודש" ו"זכר ליציאת מצרים". אך האמנם זה כל מה שברצוננו לציין בכך? לבטא את שמחתנו על כך ש"עתותינו בידינו"? בל נשכח כי השבת היא גם "זיכרון למעשה בראשית". ההעמדה של "זיכרון למעשה בראשית" לצד "זכר ליציאת מצרים" קוראת לנו לפנות לספר בראשית ולנסות ללבן את שאלת קביעת הזמנים מתחילתה.

האם יציאת מצרים 
שינתה את תוחלת 
החיים של אבותינו?
גרגורי מיקהיב, 
יציאת מצרים, 2000

מספר התחלות

ספר בראשית כולו מעורר תהייה בהתייחסותו לזמן, הן בסיפור הבריאה והן בתיאור הדורות שקדמו למבול. נשים לב שהחל מן המבול מתקצרים ימיו של האדם במידה ניכרת. ואין להתפלא על כך, שהרי ה' מחליט עוד לפני המבול: "וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (בראשית ו, ג).

מאה ועשרים שנה? נדלג בשלב זה על הדמויות הנמנות מארפכשד עד תרח, שהמקרא אינו מספר לנו דבר על אודותיהן מלבד העובדה שגיליהן נעים מ־438 שנים אצל הראשון עד 205 שנים אצל האחרון, ונגיע לאברהם, יצחק ויעקב. הם חיו 175, 180 ו־147 שנים בהתאמה. קשה שלא להבחין כי גילֵי הפטירה של אישי המקרא מתחילים להיות תואמים יותר לתוחלת החיים המוכרת בימינו רק אחרי יציאת מצרים. מספר מלכים אנו למדים כי רחבעם נפטר בגיל 58 (מל"א יד, כא), יהושפט בגיל 60 (מל"א כב, מב), ועזריה בגיל 68 (מל"ב טו, ב). גם מתהלים צ, י אנחנו למדים: "יְמֵי־שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה".

מה קרה, אם כן, ביציאת מצרים, ששינה את תוחלת החיים? אני מבקשת להציע כי לא תוחלת החיים היא שהשתנתה, אלא שיטת הספירה. יש אפשרות סבירה שהשנים שנספרו מתקופת האבות ועד ליציאת מצרים אינן הקפות שלמות של כדור הארץ סביב השמש, כנהוג בימינו, כי אם חצאי שנים – קיץ וחורף – מיום השוויון הסתווי ומיום השוויון האביבי.

סימן אחד המרמז על כך הוא העמימות הקיימת בלוח שלנו בין היום שאנו מציינים כ"ראש השנה" – הראשון לחודש השביעי לפי המניין המקראי – לבין "ראש חודשים", החודש הראשון במקרא שהוא החודש השביעי לפי השנים שאנו מונים.

מארק כהן, בהקדמתו לספרו The Cultic Calendars of the Ancient Near East (הוצאת CDL Press, 1993), מציין כי רעיון השנה בת ששת החודשים, מיום שוויון ליום שוויון, היה כפי הנראה גורם משמעותי ביצירת לוח השנה הפולחני ברחבי המזרח הקרוב. במקומות רבים היו חגים חשובים מקבילים בחודש הראשון ובחודש השביעי, והדבר עשוי לרמז כי הקדמונים ראו בכל אחד מהם התחלה בפני עצמה, ראשיתה של “שנה“ בת שישה חודשים, מיום שוויון עד יום שוויון.

הוא מוסיף גם כי המונח השומרי מוּ־אַנ־נָה (מילולית: שנת השמים), שבסופו של דבר הפך למילה נרדפת למילה השומרית מו– שנה – ציין כנראה תקופה בת שישה חודשים, וזאת על סמך טקסט שאומר: "(השנה) החודשים אַדַרֻ ואֻלוּלֻ מתחילים את שנת המו־אנ־נה, מה שהחודשים ניסנו ותשריתו עושים (בדרך־כלל)". אגב, פירוש שתי המלים 'תשרי' ו'ניסן' הוא בעצם 'התחלה': תשריתו באכדית פירושו 'התחלה', וניסנו, במקור ני־סנג בשומרית, פירושו 'דברים ראשונים', כלומר פירות ראשונים.

בשיבה טובה

הד לקיומן של כמה נקודות התחלה לשנה נמצא גם במשנה: "ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה; רבי אלעזר ורבי שמעון אומרין, באחד בתשרי. באחד בתשרי ראש השנה לשנים לשמיטים וליובלות, ולנטיעה ולירקות. באחד בשבט ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי; בית הלל אומרין בחמישה עשר בו" (ראש השנה א, א). נשים לב שרק על שניים מן התאריכים אין מחלוקת – אחד בניסן ואחד בתשרי. יש מקום להניח ששני תאריכים אלה היו מושרשים זה מאות רבות כראשי שנים (אולי משום היותם מעוגנים בתאריכים אסטרונומיים ברורים), ועל כן אין בהם ספק. בשלב הזה בוודאי לא נתפסו כמתחילים שנה בת שישה חודשים, אולם בהחלט היו נקודות ציון אפשריות לתחילתו של מניין השנה.

אם נקבל את האפשרות ששנותיהם של האבות נמנו בפרקי זמן של חצאי שנים – אם משום ש"שנה" הייתה בת שישה חודשים ואם משום שכל "ראש שנה" נמנה לצורך העניין, אף על פי שפתח פרק זמן של 12 חודש – יתברר כי אבותינו הגיעו לשיבה טובה אך לא למספר שנים מופרז שאינו עולה בקנה אחד עם סדרי העולם המוכרים לנו: אברהם – כמעט 88, יצחק – 90 ויעקב – כמעט 74 ("מעט ורעים", כפי שהוא אומר לפרעה בבראשית מז, ט).

גם הולדת יצחק מוארת באור אחר לפי שיטה זו, שכן אם הייתה שרה בת 45 בלדתה את יצחק, בשלהי גיל המעבר ("אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה־לִּי עֶדְנָה" – בראשית יח, יב), הרי שהולדתו בהחלט מעידה על התערבות א־לוהית – אך לא על שינוי סדרי הבריאה.

אך מה נשתנה עם יציאת מצרים? מדוע דווקא אז מתחילים המספרים להתיישב עם אלה המוכרים לנו?

במסופוטמיה הפגאנית היו כוחות הטבע המשפיעים על עונות השנה וכן העבודות החקלאיות למיניהן קשורים לאלים שונים. בהתאם לכך נחוגו החגים לכבודם. בספרו של כהן מצוין גם כי אלות המקדשים אֶזידָה ואֶסַגיל התחלפו במקומותיהן באמצע החורף (היום הקצר ביותר) ובאמצע הקיץ (היום הארוך ביותר), כדי "להגביר" את אור היום בחורף ו"להאריך" את הלילות בקיץ. ההתייחסות ללוח השנה היא אפוא במונחים הקושרים אותו לכוחותיהם של האלילים השונים.

עם היציאה משעבוד מצרים, הופכים בני ישראל לעבדי ה': "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱ־לֹהֵיכֶם" (ויקרא כה, נה). מצד שני, הם יוצאים אל אותו אזור שטוף בעבודת אלילים, הנתון להשפעה מסופוטמית. המצווה הראשונה שהם מצטווים, אם כן, היא להתנתק מלוח השנה המקובל עליהם עוד מימי אבותיהם שהגיעו מעבר לנהר, זה המציין כראשית שנה כל חילוף עונות. תחת לוח פגאני זה, המבטא אמונה בריבוי כוחות אליליים, עליהם לעבור כעת ללוח השנה של הא־ל האחד, שכוחו וגבורתו מלא עולם והוא חולש על כל הכוחות שבעולם. א־ל אחד ויחיד – ראשית שנה אחת ויחידה: “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה“ (שמות יב, ב). לא רק קידוש החודש יש כאן, אלא מצווה לספור את מניין השנים מניסן בלבד.

משה הצעיר

כיצד משפיע המעבר הזה על ספירת השנים במקרא?

ראשית, אולי יש בכך כדי להסביר את ההבדל בין אמירתו של ה' לאברהם בברית בין הבתרים כי זרעו יהיה גר בארץ לא להם 400 שנה (וכך אף נאמר: "וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה", שמות יב, מ) לבין הדעה המקובלת על חז"ל כי משך שהותם של בני ישראל שם היה 210 שנים בלבד, כמעט מחצית.

שנית, הדברים מאפשרים לנו להתייחס אחרת לגילם של משה רבנו, יהושע בן נון וכלב בן יפונה. לפי ההבנה המוצגת כאן, בהוציאו את ישראל ממצרים היה משה בן 80, כפי שמלמדת התורה – אך זאת לפי הספירה ה"ישנה", החצי־שנתית. במונחים שלנו הוא היה בן 40 – גיל מתאים יותר למנהיג שאמור להוליך עם לדרך חדשה. לאחר מכן, 40 השנים במדבר כבר נמנות על־פי הספירה ה"חדשה", מניסן בלבד, ועל כן משה מגיע במונחים של ימינו לגיל 80. גם בגיל מכובד זה בהחלט יש מקום לאמירה "לֹא־כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא־נָס לֵחֹה" (דברים לד, ז), ובל נשכח שמשה היה עשוי לחיות עוד ולהכניס את ישראל לארץ אלמלא נענש. נשים לב לנקודה מעניינת נוספת: הפסוק מתהלים שצוטט לעיל, ובו נאמר "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה", נאמר במזמור שכותרתו היא "תפלה למשה איש הא־להים". אם כן, משה עצמו מונה 80 שנה, לא 120!

אם משה היה בן 120 על־פי ספירה משולבת, ישנה וחדשה, הרי שכך נוכל להסיק גם לגבי יהושע. גילו בעת היציאה ממצרים לא ידוע, אולם במותו, בגיל 110, נמנות שנותיו כפי הנראה במעורב, חלקן לפי הספירה הישנה וחלקן לפי זו החדשה. גם מדברי כלב בן יפונה, בבקשו מיהושע להניח לו לצאת לכבוש את הר חברון מידי הענקים, ניתן ללמוד את גילו. בעת היציאה ממצרים היה בן 40 וכעת, כעבור 45 שנים, הוא בן 85. לדבריו, "עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה, כְּכֹחִי אָז וּכְכֹחִי עָתָּה" (יהושע יד, יא). אם נניח ש־40 השנים הראשונות נמנות לפי הספירה הישנה והן בעצם 20, ואילו 45 השנים הבאות נמנות לפי השיטה החדשה, הרי שהוא כעת בן 65. ללא ספק זהו גיל שבו האמירה "ככוחי אז וככוחי עתה" מתקבלת יותר על הדעת מאשר בגיל 85.

אפשר להמשיך ולבחון מספרים נוספים. חלקם יחזקו את ההשערה שהעליתי כאן וחלקם יערערו אותה. מכל מקום, די לי בכך כדי להשיב לעצמי סוף סוף על השאלה שבה פתחתי את דבריי. אם "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", ככתוב בהגדה, חיים את חייהם על פי הלוח האלילי וממילא מזוהים איתו, הרי ש"עכשיו קירבנו המקום לעבודתו" – נתן לנו את לוח השנה שלו, והעביר אותנו אל הזמן הא־לוהי. על כך אנחנו מעידים גם מדי שבת בשבתו באומרנו בקידוש כי השבת היא "זכר ליציאת מצרים". בנוסף להיותה הכרה בבריאת העולם בידי הקב"ה, היא גם זכר למעבר שלנו מן הזמן האלילי לזמן הא־לוהי – מה שהתרחש רק עם יציאתנו ממצרים.

איילת סקסטין היא מתרגמת‎

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ו באדר תשע"ג, 8.3.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-8 במרץ 2013, ב-גיליון ויקהל פקודי תשע"ג - 813 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 7 תגובות.

  1. רעיון מעניין, ייתכן שהשהיה הארוכה במדבר שבו אין משמעות לעונות עזרה לקבע את לו השנה החדש.
    ועם זאת פתרון טכני שכזה לא מסלק בעיות אמתיות שיש עם הכרונולוגיה המקראית. הוא באמת יכול להסביר את שנות החיים הארוכות של האבות. ועם זאת קיצור בחצי של החיים שעד האבות גם לא יעזור. נקבל אנשים שחיים כ 300 שנה.
    הסתירה הבוטה בין הפשט של שבנ"י ישבו במצריים כ 400 שנה לבין המסורת שטוענת שרק כ 200, באמת מטרידה.. הבעיה נובעת מכך שאם נסכם את שנות חיי משפחת לוי – קהת -עמרם ומשה נקבל 350. חלוקה בחצי כמובן לא תעזור, שאז גם נחלק את שנותיהם בחצי.

  2. מעניין ולא שלם. במצרים ודאי לא נהגה שיטה כזו, המתוארת כאן, אלא שם נהגה מאז ומעולם שנת שמש, שחושבה על פי גאות הנילוס, ולא על פי ימי השוויון או התחלפות העונות. משה ויהושע לא מנו לחצאי שנים.

  3. איילת סקסטין

    חגי, אבל אולי בנ"י המשיכו למנות במצרים כפי שנהגו אבותיהם לפני הירידה למצרים – בחצאי שנים.

  4. מעניין מאוד. רעיון שפותח שערים חדשים.
    תודה!

  5. האנושות מתפתחת גם מבחינת הבנת הזמן: תחילה ציינו כל שינוי כשנה
    — השינוי היה במחזוריות החודשית של הירח. לכן חי אדם 930 ״שנים״, כלומר ,
    930 שינויי־ירח, שהם 930 חודשים, כלומר: 77.5 שנים! שת חי 912 ״שנים״
    )חודשים( שהם, בלשוננו, 76 שנים! אנוש חי 905 ״שנים״ )חודשים( שהם,
    בלשוננו, 75.4 שנים; ואילו מתושלח הגיע לגיל מופלג של 969 ״שנים״)חודשים(
    שהם, בלשוננו, 80.75 שנים. לאחר מכן החלו למנות כל חצי שנה, קיץ או חורף ,
    כ״שנה״ — ורק מאוחר יותר הכירו ב־ 4 עונות השנה )אביב, קיץ, סתיו, חורף(
    כיחידת־זמן אחת, כוללת — ״שנה״ ולכן חי דוד המלך רק 70 שנה…

    • בס"ד כ"ג בחשון ע"ז

      לגיל – שלום רב,

      ואולי היה לקדמונים ריכוז גבוה של 'טלומראז' בתאיהם שגרם להזדקנות מואטת? (ראה ויקיפדיה, ערך 'טלומראז').

      בימינו נצפתה תופעה נדירה הפוכה של 'פרוגריה' (ע"ע בויקיפדיה), 'הזדקנות מואצת', שבה מזדקן האדם בשנים מועטות, כתוצאה ממוטציה גנטית. על פניו, אם אפשר שתהליך יואץ פי 7 – לא מופרך שתהיה מוטציה שתאט את תהליך ההזדקנות, והרי 'מידה טובה מרובה…'.

      בברכת 'גיל רב בגיל רב', ש.צ. לוינגר (בסיכול אותיות: רון גיל 🙂

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: