בתגובה ל'יבורך הטשטוש המאחד'

מאמרו של חיים מאיר נריה, גיליון פרשת וישלח

כשל במבחן התוצאה / אילעאי עופרן

בעוד הרב נריה ראה את היעד בשילוב דתיים במערכות המדינה, ליבוביץ' דיבר על דמותה של המדינה. שאלה זו טרם זכתה למענה

מאמרו הנאה של חיים מאיר נריה, העוסק בפולמוס בין סבו הרב נריה ובין סבי פרופ‘ ליבוביץ‘ ביחס לשמירת שבת ממלכתית במדינת ישראל, מתאר היטב את עמדותיהם של שני האישים ומנתחן באופן מדויק ומעמיק ועל כך נאה לשבח. עם זאת, נראה שיש מקום לשתי הערות נוקבות ביחס למסקנות שמסיק הכותב מההתבוננות בדבריהם ובמציאות ימינו.

אין חולק על כך שעמדתו של הרב נריה יצאה מן הוויכוח המדובר כשידה על העליונה. עמדה זו, המפטירה כאשתקד ונמנעת מחידושם של כלים הלכתיים לצורך התנהלותה של המדינה היהודית, הִנה עמדה מקובלת יותר, במיוחד לאור החשש מפני פריצה של המסגרת ההלכתית המסורתית, חשש שהתגבר מאוד עם עלייתן של התנועות הרפורמיות. זאת ועוד, העמדה ההלכתית המעדיפה פתרון מיידי וישים, גם אם הוא מיוסד על עקרונות “בדיעבד“, היא אכן פרגמטית ומציאותית, בעוד הרצון והכמיהה להכרזה על שינוי עקרוני ומהותי עשויים להיוותר בעולם האידיאות. מתוך דברים אלו ואחרים, מסכם נריה: “נראה כי בסופו של דבר התוצאות שאליהן הגיעו הפוסקים תוך שימוש בכלים הקיימים לא היו רעות בכלל, ואפשרו שילוב של יהודים דתיים בכל רמות החיים“. להלן אבקש להעיר גם על איכותן של התוצאות, וגם על המטרה שמציין הכותב – “שילוב דתיים בכל רמות החיים“.

התוצאות לא היו רעות בכלל" – על אף הפתרונות המקומיים שניתנו לכמה סוגיות יסוד (בעיקר יש לציין את מפעלו העצום של הרב גורן בנוגע לשמירת מצוות בצבא) נראה כי 65 שנה לאחר עצמאותנו טרם השכלנו למצוא פתרון לבעיות רבות ויסודיות הנוגעות לשבת במדינה היהודית. כל מי שמצוי במערכת הרפואית יודע שמלבד בבתי החולים ה"דתיים" (כדוגמת 'שערי צדק' ו'מעייני הישועה'), שמירת השבת הינה אתגר קשה ביותר לצוות הרפואי. טרם נמצא פתרון מערכתי לנושאים כגון חזרת צוותים רפואיים ממשמרת בשבת או לנושא פינוי חללים בשבת מן הרחוב. מקרים אלו אינם בגדר פיקוח נפש אך כל בר דעת מבין את הצורך למצוא להם היתר. אלו ואחרות הן דוגמאות לבעיות שאין בכוחם של הכלים ההלכתיים הקיימים בידינו לפתור (מלבד על ידי הזדקקות המונית ל"גוי של שבת").

אימוץ העמדה הפרגמטית וההתחמקות משאלות עקרוניות הותירו למעשה את הרופאים והאחיות "בודדים בצריח" להכריע בשאלות מעין אלו. בעיה זו קיימת גם במערכות נוספות, כדוגמת תעשייה כבדה, שירותים דיפלומטיים או אמצעי תקשורת – שמשמעות השבתתם בשבת הִנה למעשה קביעה כי מוסדות אלו לא יהיו קיימים במדינה היהודית. לנושאים אלו לא ניתן פתרון הלכתי־מערכתי עד היום.

"התוצאות שאליהן הגיעו הפוסקים אפשרו שילוב של יהודים דתיים בכל רמות החיים" – נראה כי משפט זה מגלם את עומק המחלוקת בין האישים ואת יסוד הבעיה שעליה התריע ליבוביץ'. נריה רואה את שילובם של יהודים שומרי מצוות במערכות המדינה החילונית כתכלית הדיון ובכך מגלם בדיוק רב את הבעיה שניסח ליבוביץ' במאמרו "השבת במדינה כבעיה דתית" (בתוך הספר "יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל"): "היהדות הדתית אינה רואה בשבת בעיה ממלכתית של כלל ישראל אלא אינטרס כיתתי בלבד". אסונה הגדול של המדינה היהודית הוא בכך שאיש אינו שואף לכינונה.

הצד השווה להשקפה החילונית ולמשנתו של הרב נריה כפי שהוצגה על ידי נכדו הוא בכך ששני הצדדים אינם שואלים כלל כיצד ניתן לקיים מדינה יהודית. ההשקפה החילונית אינה מעוניינת בכך ואילו העמדה שהוצגה במאמר מעוניינת במציאת פתרונות עבור "אנ"ש" ועבורם בלבד. הללו מזניחים את תורת ישראל והללו מזניחים את עם ישראל, אלו ואלו מקבעים את חילוניותה של מדינת ישראל. על רקע שתי העמדות הללו, תבע ליבוביץ' את עלבונה של דת ישראל וביקש ליצור את התנאים, הלכה למעשה, שבהם "מדינה יהודית" איננה סיסמא ריקה אלא מציאות ריאלית.

הדיון המחודש בנושאים אלו מציף לא רק את הסוגיות ההלכתיות שטרם טופלו, אלא בעיקר את הצורך בשינוי תודעתי בקרב העולם הדתי. שינוי הפורץ את חומות ה"מגזר" ורואה כקבוצת ההתייחסות הבסיסית לא רק את המעגל המצומצם של המקורבים והמיודדים, אלא את המושג הנשכח והנרמס של "כלל ישראל". לא רק כהצהרה במתק שפתיים אלא כמושג הלכתי בעל השלכות מעשיות. אל נדמה בנפשנו כי באנו אל המנוחה ואל הנחלה. עוד ארוכה הדרך עד שיתחוללו שינויים תודעתיים נצרכים אלו ורק מתוכם תוכלנה לבוא בעיות אלו אל פתרונן, אז יימלא שחוק פינו ולשוננו רינה.

הרב אילעאי עופרן הוא רב קיבוץ יבנה

——————————–

השטח שרוי במבוכה / מאיר פרנקל

דרכו של הרב נריה התקבלה הלכה למעשה, אך הבעיות שהעלה ליבוביץ' טרם נפתרו. עדות מן השטח

י"ג באלול התש"ח. ערב שבת. שעות ספורות לפני שבת נרצח בירושלים הרוזן פולקה ברנדוט, שליח האו"ם. "ואותו לילה ליל־שימורים היה לממשלה, למשטרה ולצבא… נעשתה פעילות דיפלומטית נמרצת למנוע משבר ביחסינו עם שולחי הנרצח – האו"ם. כל פקידי משרד החוץ, המשטרה, הביטחון ואחרים נקראו לעבודה בלילה ההוא, אך הפקידים הדתיים שוחררו משום כבוד השבת" (מתוך: פרופ' י. ליבוביץ', "יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל", עמ' 113).

י"ג באלול התשע"ב. ערב שבת. רס"ן א', שומר מצוות, ראש מדור בדובר צה"ל. זמן קצר לפני שבת הוא מקבל הודעה ממפקדו כי בערוץ הטלוויזיה הראשי של אחת המדינות שבאחריותו עומדת להתפרסם הערב כתבת שטנה על פעילות צה"ל בשטחי יו"ש. א' נדרש להגיב באופן מיידי בתקשורת המקומית, והפעולות הנדרשות כוללות חילול שבת באיסורי דאורייתא. הוא נזכר שלאחרונה קרא מאמר מצוין ב'תחומין' העוסק בנושא זה (אביהוד שוורץ, "פיקוח נפש הלכתי", 'תחומין' כרך ל', עמ' 87). המאמר, שכלל חוות דעת של גדולי תורה בנושא, מגיע למסקנה שאם אין פיקוח נפש מיידי אין היתר גורף לחילול שבת באיסורי דאורייתא לצורך כך (מקרה אמיתי).

מאמרו של ח"מ נריה העלה מחדש את ויכוח השבת בין סבו הרמ"צ נריה לבין פרופ' ישעיהו ליבוביץ'. בסיכומו של דבר, סבור הכותב, ניצח הפרגמטיזם ההלכתי של הרב נריה. בניגוד לדרישתו של פרופ' ליבוביץ' לחדש 'שולחן ערוך של הלכות מדינה', סבר הרב נריה כי "בהלכה כפי שהיא ישנם פתרונות שיאפשרו שמירת שבת במדינה מודרנית, גם בלא להזדקק למהפכה חוקתית־תורנית מהסוג שהציע ליבוביץ'".

לאורך השנים שחלפו מאז אכן נכתבו ספרים רבים ומאמרים בתחום הלכות מדינה, אך דומני שהמחסור בהתייחסות מסודרת לסוגיות מערכתיות במוסדות המדינה מורגש היטב לכל העוסקים בתחום. אציין מספר דוגמאות בהקשר זה:

> תומכי לחימה בצה"ל – כמו המקרה שהוצג לעיל. חשיבותה של המערכה התקשורתית ברורה לכול. איך צריך להתייחס לסוגיה זו בתקופות רגיעה? במאמר המדובר צוטט הרב אביגדר נבנצאל שליט"א (שם, עמ' 92) כמי שענה בענווה "איני יודע". ומה נאמר אנו?

> ניהול בית חולים בשבת – בבית חולים ישנם מרכיבים רבים שהם בירוקרטיים אך חיוניים להתנהלות תקינה של בית החולים. האם למנהל בית חולים מותר לעבור על איסורי תורה לצורך נושאים בירוקרטיים, החיוניים לניהול תקין של בית חולים?

> תחום מדיניות החוץ בשבת – נושא שהעלה גם פרופ‘ ליבוביץ‘ במאמרו. מה עושה קונסול ישראלי בארץ זרה, אשר מזדמנת לו בשבת פגישה שיכולה לקדם מאוד את מדיניות החוץ או את המעמד הכלכלי של מדינת ישראל? אין כאן פיקוח נפש מיידי, אך האם דומה שיפור מעמדו הכלכלי של הפרט לקידום מעמדה הכלכלי של מדינת ישראל? או אולי נציע לו להשתמש ב‘קונסול־שבת‘ הפועל בגרמא?!

> משטרה – תחום שבו עסקו רבות הרב ישראלי זצ“ל ואחרים, ועדיין אין פתרון מערכתי. מה יעשה שוטר סיור הנקרא על ידי שכן המתלונן על הרעש הנגרם מביתו של השכן, בניגוד לחוק?

דוגמאות אלה הן קצה הקרחון. שאלות דומות עולות מדי שבת אצל כל מי שעוסק בתחומים אלה והדומים להם, כגון חברת החשמל, חברות הסלולר ועוד – בכולן יש עבודה בשבת הכוללת מלאכות שאינן בגדר פיקוח נפש ישיר, אך נצרכות לתפעול המערכת.

עושים דין לעצמם

אכן, צודק כותב המאמר. בימינו ממלאים שומרי מצוות תפקידים בכירים רבים בשירות המדינה, במגוון מקצועות. איך הם מתמודדים עם הבעיות העולות בשבת? אתאר את הנעשה בתחום שאני מכיר מקרוב. אצל רופאים שומרי מצוות ניתן לזהות שלוש גישות להתמודדות עם הנושא:

> התניית עבודתם בבית החולים בכך שהם לא יעבדו כלל בשבתות וחגים, או לחלופין עבודה אך ורק בבית חולים המספק שירותי "גוי של שבת". גישה זו טובה עבור הרופא, אך אין בה כל פתרון מערכתי.

> עבודה בשבת למרות האיסורים ההלכתיים. רופאים אלה לרוב ניסו ללמוד בספרי ההלכה, ניסו לשאול רב, קיבלו רושם שלרבנים אין מענה שמאפשר עבודה בבית חולים בשבת ולכן החליטו להמשיך על דעת עצמם. התוצאה היא עבודה מתוך נקיפות מצפון מצד אחד, והרגשה שההלכה אינה רלוונטית לימינו מצד שני.

> עבודה בשבת תוך שמירה על כללי ההלכה ככל האפשר. גישה זו ננקטת על ידי מעטים, שיש להם הסבלנות והמרץ ללמוד את הלכות שבת על בוריין ולהכיר את השיח ההלכתי בנושא, שחלק גדול ממנו כולל (במכוון) תשובות בעל פה בלבד.

 משיחות עם בעלי תפקידים בתחומים אחרים מתקבל הרושם שהתמונה דומה. חוסר במענה הלכתי כתוב ומובנה לסוגיות המערכתיות מביא להשארת שדה המערכה בידי חילונים, או לחלופין לעבודה בשבת עם נקיפות מצפון, ולחיזוק תפיסת עולם (הרווחת כיום גם כך) שההלכה אינה רלוונטית לימינו.

כותב המאמר מציין: “בסופו של דבר הפרגמטיזם ההלכתי ניצח. למעט אולי הרב גורן שנטה במקרים מסוימים להבדלה קטגורית מוחלטת בין יחיד לציבור, מרבית הפוסקים התעקשו על שימוש מושכל בכלים הקיימים“. ואני תמה: איך היה נראה תחום ‘הלכות מדינה‘ אם חלילה לא היה הרב גורן? איך הייתה נראית השבת בצבא בלי חידושיו ההלכתיים? אכן, מתוך תפיסתו זו, גם בנושא גוי של שבת הוא חלק על הרב נריה וסבר שאין מקום לשימוש בגויים לצורך תפעול מדינה יהודית. הרב גורן הוא אחד מעמודי התווך ב‘הלכות מדינה‘, וללא תפיסתו ההלכתית היינו נמצאים כיום הרחק מאחור.

תמיהה נוספת עלתה בי בקוראי את משפט הסיכום: “אמנם אין להמעיט את מקומם של פוסקים כרש“ז אוירבך וה‘ציץ אליעזר‘ שתרמו רבות לביסוסה, אבל עדיין הדחף לפיתוחה בא בעיקר מתוך בית המדרש הציוני דתי“. צר לי, אך ‘הלכות מדינה‘ מבוססות בין השאר על רש“ז אוירבך, ר“א ולדנברג, ר“מ פיינשטיין, יבדל“א הרב עובדיה יוסף ועוד רבים שאינם משתייכים ל“ציונות הדתית“. מדובר על שילוב ידיים ומאמץ משותף של כל מי ששמירת התורה במדינה יהודית חשובה לו. אצל גדולי תורה כאלו הגבולות המגזריים אינם רלוונטיים, ודומני שגם הרב נריה עצמו היה מסתייג ממשפט הסיכום של נכדו.

לסיכום: הגם שהלכה למעשה דרכו של הרב נריה התקבלה,רוב שאלותיו של פרופ' ליבוביץ' נותרו ללא מענה עד היום. שומרי מצוות הנמצאים בעמדות מפתח במדינה מתקשים למצוא מענה הלכתי מתאים, ויש לכך השפעות משמעותיות כפי שתואר. מחסור זה יתמלא רק אם יתקיים דיון הלכתי מעמיק בסוגיות אלו, בדומה לאתגר שביקש פרופ' ליבוביץ' להציב.

הצורך בכתיבת 'הלכות מדינה יהודית', על ידי כינוס תלמידי חכמים מובהקים בעלי ראייה ציבורית מערכתית, קיים גם כיום במלוא עוזו. מסמך כזה יסייע לעובדים עצמם ולרבני קהילות ומוסדות המתחבטים בשאלות אלה באופן קבוע, וגם ישמש בסיס לדיון ציבורי על ייצוב הסטטוס־קוו שהולך ונשחק עם השנים.

מאיר פרנקל הוא רופא בכיר בבית החולים הדסה עין כרם, ירושלים

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', א' טבת תשע"ג, 14.12.2012

מודעות פרסומת

פורסם ב-19 בדצמבר 2012,ב-גיליון מקץ תשע"ג - 801. סמן בסימניה את קישור ישיר. 21 תגובות.

  1. דברים כדרבונות של שני הכותבים. הכתיבה המדוייקת והבהירה כל כך של הרב עופרן מזכירה מישהו…

    בכמה מקומות אחרים באתר המוסף מתנהל דיון אין סופי אודות ההלכה, הצורך והאפשרות לשנויה. מפנה את תשומת לב המתדיינים לדף הזה.

  2. ראוי לציין בקשר לדברי הרב עופרן -ואני מניח שהרב עופרן יודע את זה וצ"ע מדוע הוא לא הזכיר זאת כאן-ששאיפתו של לייבוביץ לממלכתיות הלכתית במדינה הייתה אפיזודה חולפת במשנתו שהייתה באופוריה של ראשית ימי המדינה ולאחר מכן הוא היה מראשי הדוברים להפרדת הדת מהמדינה והוא קרה לשני המערכות להיפרד כי במדינה חילונית אין משמעות של חוקים דתיים ובין היתר זו הייתה אחת הסיבות[לא הסיבה היחידה]להתנגדותו למפעלם של אנשי גוש אמונים שבאים להתיישב בשם מצוות ישוב ארץ ישראל במדינה שבכלל לא שמה את הערך הזה בראש מעייניה.

    בקיצור חשוב לזכור את זה

    מעבר לכך שראוי להזכיר כאן שבקשר לבעיות אלו מעבר לספריו של הרב שאול ישראלי זצ"ל שהוזכרו כאן יש את ספרו היסודי של הרב וולדינברג זצ"ל בעל ה"ציץ אליעזר" "הלכות מדינה" שבו הוא מנסה לעשות מניפסט הלכתי לכל הבעיות שעלו כאן על משטרה במדינה יהודית ובתי חולים[נושא בו הוא כידוע היה בקיא מאוד ולמעשה הוא היה מעיין "רבם של הרופאים"]ושאר האתגרים העולים מומלץ לעיין בספר.

    מה גם שהטענה על כך שדרכו של הרב נריה התאימה ל"אנ"ש" אך לא לכלל הציבור קצת מתמיהה שהרי רוב הציבור לדאבונינו לא מעוניין בשמירת ההלכה ולכן הפתרונות לא מוצעים למי שכלל לא מחפש אותם

    אך בכל אופן גם על מדינת תורה אידיאלית נכתבו ספרים כמו שהזכרתי של הרב וולדינברג ועוד..

    • דרכו של הרב נריה לא היתה 'טשטוש', כי אם 'בירור', ודוקא הבירור מאחד.

      מציאות של מדינה עצמאית נידונה אצל חז"ל, שדנו מבחינה הלכתית במעשיהם של מלכי יהודה וישראל בזמן התנ"ך ובמעשיהם של מלכי בית חשמונאי. מכוח דיונים אלה יכול היה הרמב"ם ליצור קובץ של 'הלכות מלכים ומלחמותיהם'.

      ההלכה קבעה גדרים של היתרים של פיקוח נפש וספק פיקוח נפש, של היתר מלחמה 'עד רדתה' – מצבים בהם יש היתר למלאכות דאורייתא. ומצבים שבהם יש רק הפסד מרובה, הזיקא דרבים וכיו"ב – בהם יש מצבים בהם מתירים איסורי דרבנן, כגון אמירה לגוי, גרמא וכיו"ב.

      סביב יסודות אלה בנו הפוסקים את הדרכתם המעשית, והגדירו מה ניתן מבחינה הלכתית. במצב זה יודעים קובעי המדיניות מה אומרת ההלכה, וכעת עובר 'הכדור' אליהם להחליט – האם הם רוצים ליישם את הפתרונות ההלכתיים או לא. גם אם לא יסכימו לנהוג כהלכה – לפחות הם מבינים מה דורשים מהם.

      אמירות מעורפלות בדבר 'שינוי מהותי' בהלכה, שאין להן כיסוי בשיח ההלכתי – הן שיוצרות ציפיות שוא אצל מי שאינו מכיר את השיח ההלכתי, ובכך זורעות איבה מיותרת בין דתיים לחילוניים.

      בשאלת פעילות המשטרה וכוחות הביטחון בשבת, ימצא המעוניין דיון יסודי במאמריהם של הגאונים: הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב שאול ישראלי והרב יששכר לוין בקובץ 'בצומת התורה והמדינה', אלון שבות – ירושלים תשנ"א, חלק ג, עמ' 7-35. וכן בשו"ת ציץ אליעזר, חלק ד, סי ד (למקור זה הפנני ר' יהוע גלזמן).

      הנחיות מפורטות ל'עבודת כוחות הביטחון בשבת', ימצא המעיין בספרו של רב משמר הגבול, הרב אלכסנדר יהושע לוינזון, סוגיות בהלכות צבא ומשטרה, בהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ג, עמ' קעא-רז.

      בירורים הלכתיים בנושאי: פעילות מבצעית בשבת ע"י עכו"ם או בשינוי; חזרה מפעילות מבצעית בשבת; פעילות מבצעית בשבת לצורך פיקוח נפש עתידי; יציאה לפעילות מבצעית בשבת כשספק פיקוח נפש בפנינו – שם, עמ' רח-רכה.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      נ.ב. מה שדיבר פרופ' לייבוביץ על קונסול ישראלי שצריך לקיים פגישה דחופה בעניין כלכלי חיוני. דבר כזה לענ"ד יש להימנע ממנו אפילו אם ניתן לעשותו ע"י גוי או גרמא וכיו"ב. מפני מראית העין וחילול השם שבדבר. גוי לא מבין חילוקים הלכתיים – אם יראה שנציג רשמי של המדינה עושה עסקים בשבת, הוא מבין מזה שהשבת זולה בעיני היהודים.

      זאת ועוד: יהודי שחי בחו"ל ומבקש מנוחה בשבת. יאמר לו מעבידו: נרפים אתם נרפים. הלא אתמול קיימתי פגישה עם הקונסול הישראלי…'. וכדי ביזיון וקצף!

    • "אפיזודה חולפת במשנתו.. ולאחר מכן הוא היה".

      אמור מעתה: ישעיהו הראשון וישעיהו השני!

      • לפלוריש-

        ראה במאמרו של פרופ' יצחק אנגלרד, 'משנתו של ישעיהו ליבוביץ – מסכת של סתירות ופירכות', בתוך: ח' בן-ירוחם וח"ע קוליץ (עורכים), שלילה לשמה – כלפי ישעיהו ליבוביץ, ירושלים תשמ"ג, עמ' 421-439.

        פרופ' אנגלרד עומד על השינוי שחל בגישתו של ליבוביץ, בין ספרו 'תורה ומצוות בזמן הזה', תל אביב תשי"ד, לבין ספרו 'אמונה, היסטוריה וערכים', ירושלים תשמ"ב.

        הסברו של אנגלרד לסתירות הוא:

        י"ל פיתח את הגותו, שהתרכזה בתחילה בהעמדת הבעיות הגדולות ובניתוחן, ועבר לשלב של מתן תשובות. מעבר זה הוא ששבר, לדעתי את אחדות המחשבה ויצר את הסתירות הפנימיות החמורות המתגלות בספרו האחרון.

        שורש הסתירה נעוץ בשתי גישות-יסוד הננקטות ע"י י"ל בעת ובעונה אחת. מן הצד האחד, לגבי מהות היהדות כמערכת נורמטיבית – הלא היא ההלכה – הוא נוקט גישה פוזיטיביסטית עקבית. מן הצד האחר, לגבי מהות המדינה החברה והאדם, הוא מאמץ שיטה של הומאניזם ליברלי בעל גוון קיצוני למדי. שתי העמדות אינן מתיישבות ויוצרות ניגודים פנימיים. (עמ' 421).

        בברכה, ש.צ. לוינגר

  3. אם כבר הזכרת את הרב עמיטל זצ"ל כמורך ורבך מעניין שהוא לא הסתכל בראייה נאיבית על התקדמות העולם וידועה שיחתו עם אבא קובנר שהלה שאלו איך לאחר השואה הוא בתור ניצול שואה מאמין עוד באלוקים שאלו הרב עמיטל מיד "ואיך אתה עוד מאמין באדם?"

    כך גם ראש הישיבה השני של ישיבת הגוש הרב ליכטנשטיין שליט"א בספר מאמריו במחשבה "באור פניך יהלכון" כשהוא מדבר על נושא היחס לתרבות המערב הוא כותב שם באופן אמביווילנטי והוא מעיר שם שלאחר השואה האיומה ולאחר שנושא הצניעות של בינו לבינה כה נפרץ האמון והאהדה לתרבות זאת יורד והזהירות עולה[הוא מביא שם בתור דוגמא לכך את השחקנית אינגריד ברגמן שבעקבות חוסר מוסר מיני היא לא הראתה את עצמה בארה"ב תקופה ארוכה מרוב בושה ועינא בישא לעומת ימינו שנושא זה נפרץ מאוד]

    הרב ליכטנשטיין לא מעודד שם לסגירות כלפי תרבות המערב[ודעתו על פתיחותו אליה ידועה גם ידועה]אלא ליחס של כבדהו וחשדהו

    שני ראשי ישיבת הגוש אם כך מעולם לא הטיפו לראייה נאיבית של התקדמות העולם וכיו"ב!

    • לאמיר – שלום רב,

      יישר כוחך על ההבאות מדברי הרב עמיטל זצ"ל והרב ליכטנשטיין שליט"א.

      רק הערה אחת: הדיון במאמר זה אינו על היחס לתרבות המערב, אלא על התייחסות ההלכה לצרכי המדינה, כפי הדוגמאות שהובאו על תפקוד בתי חולים, כוחות ביטחון ונציגויות דיפלומטיות.

      אשמח יותר לשמוע אם יש לך חומר מהרבנים עמיטל וליכטנשטיין בשאלות אלה.

      היה טוב עם היו מכנסים בצורה מסודרת את יצירתם ההלכתית – מאמרים ושיעורים בהלכה ותשובות בכתב ובעל פה.

      יש רבנים שאינם ששים להוציא את כתביהם, אם מחמת ענווה ואם מחמת לחץ של זמן. שיעוריו של הרב ליכטנשטיין על טהרות שיצאו לאור היו יוזמה של תלמידים (ובהם הרב חיים נבון), יוזמה ברוכה ומוצלחת.

      לא פחות חשובות הדרכותיהם ההלכתיות. הרי תלמידיהם מעורבים בכל תחומי העשייה. והדברים חשובים לכל שוחרי התורה ודורשי ההלכה.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • לפי שעה אציין שני מאמרים של הרב עמיטל, שמצאתי ב'רמבי"ש':

        'משמעותה הדתית של מדינת ישראל', עלון שבות 151 (ניסן תשנ"ח), עמ' 137-143.

        'עיר הקודש והמקדש במשנת הרמב"ם – היבטים הלכתיים ורעיוניים', על דרך האבות, תשס"א, עמ' 221-232.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • 'מלחמות ישראל על פי הרמב"ם', תחומין ח (תשמ"ז), עמ' 454-461.

      • אביא כאן כמה דברים של הרב עמיטל מספרו 'והארץ נתן לבני אדם', אלון שבות תשס"ה.

        א. על משמעותה הדתית של מדינת ישראל:

        'אני מאמין שזכינו במדינה יהודית רק בגלל רצון הקב"ה לקדש את שמו, לאחר חילול השם הנורא בשואה. תקומת המדינה ונצחונותיה במלחמות ישראל מול צבאות ערב שקמו עליה, היוו תשובה של קידוש השם.

        דווקא משום כך, החיוב לקדש שם שמים בדורנו יש לו משמעות מיוחדת, באשר אנו חיים במדינה שכל הקמתה נבעה מהיסוד של קידוש השם… הדרך להתמודד עם חילול השם היא על ידי קידוש השם… ראשית, במישור האישי, וכאן כל אדם יכול לפעול… שנית, במישור הלאומי: אם מדינת ישראל תתנהל בדרכי צדק ומוסר, הרי שיהיה בכך קידוש השם במובן הלאומי…' (עמ' 119).

        ב. לגבי היחס ל'חילונים':

        הרב עמיטל מביא באורך את דברי הראשונים האחרונים, עד לדברי הראי"ה והחזון איש, על היחס למי שאיבד את אמונתו (עמ' 131-141). ומוסיף שתי נקודות: (1) בדורנו, ששנאת ישראל אינה מבחינה בין דתי לחילוני אף האהבה צריכה להיות ללא הבחנה. (2) 'מדינת ישראל לא תוכל להתקיים אם לא ישררו בה יחסי אהבה וסולידריות בין חלק העם. רק על ידי התייחסות של יהודי ליהודי כאח אל אח, מבלי להתחשב בדיעותיו ומעשיו, נוכל לקיים את מדינתנו, ללא זה – סכנת חורבן ח"ו מרחפת עלינו' (עמ' 131).

        ויכוחים בענייני דת עם חילוניים אינם רצויים, אלא אם כן מרגישים שהשואל באמת חפץ לדעת. יש להבין את 'השדר שמאחורי המילים' מתוך רגישות לזולת והבנת המורכבות האנושית (עמ' 130).

        כדוגמא להשפעה בדרכי נועם מביא הרב עמיטל סיפור על רבי ישראל סלנטר, שהגיע לעיר בה היו הסוחרים מחללים את השבת, ובהדרגתיות, צעד אחר צעד, השפיע עליהם לשמור שבת. ומסיק הרב עמיטל: 'מן הסיפור הזה למדנו, שאם רוצים להשפיע באמת, צריך לדעת לא לדרוש הכל בבת אחת, אלא להשפיע בדרכי נועם ולהתחשב ביכולת קבלת הדברים' (עמ' 142).

        הבאתי מקצת מדבריו, ואידך 'זיל גמור'.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ שלום רב

        תודה על אישור הכח

        אני אכן יודע שתרבות המערב היא לא נושא הדיון כאן והבאתי את דבריי לצבי בעקבות הדיונים הקודמים שהוא דיבר על התקדמות העולם וכאן [ובעוד מקומות] הוא ציין את הרב עמיטל זצ"ל כמורו ורבו אז רציתי להראות מה הייתה גישתו של מורו ורבו על נושא התקדמות העולם [וכן את גישתו של עמיתו יבדל"א הרב ליטנשטיין]

        האמת לא ידעתי שהרב עמיטל חיבר שו"ת וגיליתי את זה כאן מתגובתו של פלוריש[פלוריש יישר כח גדול!]

        אתה צודק בדבריך שדבריהם של הרב עמיטל ויבדל"א הרב ליטנשטיין בהלכה לא נכתבו במסודר והם מובאים אסוציאטיבית במאמריהם של תלמידיהם ואני מאמין שמתי שהוא יצאו לאור גם ספרים בנושאים אלו

        כידוע לך בכרכי תחומין יש כמה וכמה מאמרים הלכתיים של הרב ליכטנשטיין ביניהם בולט מאמרו הידוע "זאת תורת ההסדר" שהוא מאמר גם רעיוני וגם הלכתי

      • וראו עוד במאמרו של הרב חיים דוד הלוי, 'המשטר על פי התורה והדמוקרטיה', דרך ארץ, דת ומדינה -אסופתמאמרים והרצאות בנושא יהדות, שלטון וערכים דמוקרטיים, ירושלים תשס"ז, עמ' 409-421. ובתגובתו של הרב עמיטל והדיון ביניהם, 'הלכה ודמוקרטיה במדינת ישראל כיום', שם, עמ' 423-429.

  4. כבוד הספרן, אין ביד הרב נסים את שו"ת רסיסי טל של הרב עמיטל? בכל מקרה, לפי כשנה התפרסם בהמעין מאמר הלכתי שלו, ונכתב בהערה שבנו הרב יואל עובד על מהדורה חדשה וכרכים נוספים.
    כמו כן, שיעורי הרב ליכטנשטיין יצאו גם על מסכתות אחרות: פסחים, זבחים, ב"ב – חזקת הבתים, גיטין ועוד.

  5. הדיון כאן מאוד חשוב אבל מהר מאוד הוא הלך לאיבוד בשרשור שהתנפח עד אין סוף, במלחמת המילה האחרונה או סתם דברים לא לעניין.

    אם אתם בין אלו שגולשים כדי ללמוד ולדון באופן רציני, אתם יכולים בצעד קטנטן לעשות דבר גדול – לעזור להפוך את הדיונים באינטרנט למכובדים יותר והרבה יותר תכליתיים. ראו כאן:

    http://www.mimoona.co.il/Projects/613

    • בס"ד י"ד טבת ע"ג

      לצבי – שלום רב,

      דברי הרב עמיטל שהבאתי נוגעים לליבת הדיון במאמר זה – האם קיומה של מדינה יהודית, גורר בכנפיו השלכות הלכתיות?

      כאן, יש לברר ראשית כל: האם יש משמעות דתית לקיומה של מדינת ישראל?

      כאן אומר לנו הרב עמיטל: בהחלט כן. מדינת ישראל היא קידוש השם, הקוממיות היהודית מהווה תיקון לחילול השם שבשואה. דלא כלייבוביץ (במשנה אחרונה), הרואה בקיום המדינה מציאות אינדיפרנטית מבחינה דתית. ומאידך, דלא כחוג תלמידי הראי"ה, המדברים על 'ראשית צמיחת גאולתנו' או על הגשמת מצוות כיבוש הארץ.

      הבדלי תפיסה אלה עשויים להביא גם להבדלים בפסיקה. את זאת צריך לברר!

      נקודה משמעותית נוספת בדברי הרב עמיטל היא שיש ערך גם להישגים חלקיים, כדוגמא שהוא מביא (והארץ נתן לבני אדם, עמ' 142) ממעשהו של רבי ישראל סלנטר, שבתחילה שכנע את הסוחרים שלפחות לא יטעינו סחורות בשבת, ואח"כ הוסיף שגם לא יפרקו סחורה, וכך בתהליך מתמשך הביא לשמירת שבת כוללת.

      הגישה הזאת אינה מוסכמת. רי"ס עצמו חשש מ'ליטאים' שלא יקבלו 'פשרה' טקטית זו. דיון דומה היה כשהוצעה הצעה לחוקק חוק שבת ארצי שיסדיר את שמירת השבת ברוב ערי הארץ, אך יתיר חילול שבת בחיפה. בשאלה כזו התלבט ר' אורי בן-נון כשהוצע לו לשמש כמנכ"ל 'מפעלי ים המלח' – האם לקבל את התפקיד שיאפשר לו לצמצם את חילול השבת במפעלים, או לדחותו כדי שלא יהיה אחראי לחילוי השבת שיישארו.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      נ.ב. יש אמנם לחלק. אצל רי"ס היתה הפשרה זמנית. תוך כמה שבועות הביא לתיקון גמור. האם יש לדמות למצב שבו חילול השבת החלקי הופך למצב של קבע?

  6. ש.צ,נראה לי שאפילו רב שלא יחשוב שיש משמעות דתית למדינה יסבור שיש לעצם קיומה כמסגרת של ציבור יהודי גדול מאוד משמעויות הלכתיות שצריכות להתבטא בשונה מהתייחסות לקהילה יהודית רגילה בתפוצות

    אגב יש מאמר בכתב עת של צוהר של הרב מיכאל אברהם "הדרך השלישית ציונות דתית ללא מקף" ששם הרב אברהם מתאר את עמדתו ביחס למדינה ככלי חשוב שגם יש להתייחס אליו הלכתית אך לא כאל משהו בעל משמעות דתית במובן שאותו תופסים תלמידי מרן הראי"ה

    המאמר מעניין ושווה קריאה גם למי שלא מקבל את התפיסה המבוארת שם

    • בס"ד י"ט טבת ע"ג

      לאמיר – שלום רב,

      היותה של המדינה מדינה יהודית מחייב יתר הקפדה על קיום ההלכה במישור הציבורי, כדברי רבי יצחק עראמה:

      'והסברתי להם שהחטא הגדול אשר יעבור עליו איש ישראל בסתר, שלא לדעת הרבנים וברשות בית דין – חטאת יחיד הוא…
      אמנם החטא הקטן, כשיסכימו עליו דעת הרבים, והדת ניתנה בבתי דיניהם שלא למחות בו – הנה הוא זימה ועוון פלילי וחטאת הקהל כולו…'

      (עקדת יצחק, וירא, שער כ. הובא במאמרו של ד"ר אברהם נ' טננבוים, 'על עבירת הזנות', באתר 'דעת')

      בברכה, ש.צ. לוינגר

  7. ש.צ שלום רב

    אני מכיר את דברי ר' יצחק עראמה הללו על ההצעה שעלתה בימיו בספרד שמממלא היו הרבה יהודים שלדאבוננו היו הולכים לפרוצות אז המגמה הייתה שלפחות יהיה מדובר בכאלו שטבלו במקווה ובאופן מסודר ואז יעברו על חטא קל יותר של "לא תהיה קדשה" ולא על איסור נידה שהוא בכרת

    ואכן כמו שכתבתי בתחילת דבריי בתגובה אליה הגבת

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: