מאמרו של חיים מאיר נריה, גיליון פרשת וישלח

כשל במבחן התוצאה / אילעאי עופרן

בעוד הרב נריה ראה את היעד בשילוב דתיים במערכות המדינה, ליבוביץ' דיבר על דמותה של המדינה. שאלה זו טרם זכתה למענה

מאמרו הנאה של חיים מאיר נריה, העוסק בפולמוס בין סבו הרב נריה ובין סבי פרופ‘ ליבוביץ‘ ביחס לשמירת שבת ממלכתית במדינת ישראל, מתאר היטב את עמדותיהם של שני האישים ומנתחן באופן מדויק ומעמיק ועל כך נאה לשבח. עם זאת, נראה שיש מקום לשתי הערות נוקבות ביחס למסקנות שמסיק הכותב מההתבוננות בדבריהם ובמציאות ימינו.

אין חולק על כך שעמדתו של הרב נריה יצאה מן הוויכוח המדובר כשידה על העליונה. עמדה זו, המפטירה כאשתקד ונמנעת מחידושם של כלים הלכתיים לצורך התנהלותה של המדינה היהודית, הִנה עמדה מקובלת יותר, במיוחד לאור החשש מפני פריצה של המסגרת ההלכתית המסורתית, חשש שהתגבר מאוד עם עלייתן של התנועות הרפורמיות. זאת ועוד, העמדה ההלכתית המעדיפה פתרון מיידי וישים, גם אם הוא מיוסד על עקרונות “בדיעבד“, היא אכן פרגמטית ומציאותית, בעוד הרצון והכמיהה להכרזה על שינוי עקרוני ומהותי עשויים להיוותר בעולם האידיאות. מתוך דברים אלו ואחרים, מסכם נריה: “נראה כי בסופו של דבר התוצאות שאליהן הגיעו הפוסקים תוך שימוש בכלים הקיימים לא היו רעות בכלל, ואפשרו שילוב של יהודים דתיים בכל רמות החיים“. להלן אבקש להעיר גם על איכותן של התוצאות, וגם על המטרה שמציין הכותב – “שילוב דתיים בכל רמות החיים“.

“התוצאות לא היו רעות בכלל" – על אף הפתרונות המקומיים שניתנו לכמה סוגיות יסוד (בעיקר יש לציין את מפעלו העצום של הרב גורן בנוגע לשמירת מצוות בצבא) נראה כי 65 שנה לאחר עצמאותנו טרם השכלנו למצוא פתרון לבעיות רבות ויסודיות הנוגעות לשבת במדינה היהודית. כל מי שמצוי במערכת הרפואית יודע שמלבד בבתי החולים ה"דתיים" (כדוגמת 'שערי צדק' ו'מעייני הישועה'), שמירת השבת הינה אתגר קשה ביותר לצוות הרפואי. טרם נמצא פתרון מערכתי לנושאים כגון חזרת צוותים רפואיים ממשמרת בשבת או לנושא פינוי חללים בשבת מן הרחוב. מקרים אלו אינם בגדר פיקוח נפש אך כל בר דעת מבין את הצורך למצוא להם היתר. אלו ואחרות הן דוגמאות לבעיות שאין בכוחם של הכלים ההלכתיים הקיימים בידינו לפתור (מלבד על ידי הזדקקות המונית ל"גוי של שבת").

אימוץ העמדה הפרגמטית וההתחמקות משאלות עקרוניות הותירו למעשה את הרופאים והאחיות "בודדים בצריח" להכריע בשאלות מעין אלו. בעיה זו קיימת גם במערכות נוספות, כדוגמת תעשייה כבדה, שירותים דיפלומטיים או אמצעי תקשורת – שמשמעות השבתתם בשבת הִנה למעשה קביעה כי מוסדות אלו לא יהיו קיימים במדינה היהודית. לנושאים אלו לא ניתן פתרון הלכתי־מערכתי עד היום.

"התוצאות שאליהן הגיעו הפוסקים אפשרו שילוב של יהודים דתיים בכל רמות החיים" – נראה כי משפט זה מגלם את עומק המחלוקת בין האישים ואת יסוד הבעיה שעליה התריע ליבוביץ'. נריה רואה את שילובם של יהודים שומרי מצוות במערכות המדינה החילונית כתכלית הדיון ובכך מגלם בדיוק רב את הבעיה שניסח ליבוביץ' במאמרו "השבת במדינה כבעיה דתית" (בתוך הספר "יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל"): "היהדות הדתית אינה רואה בשבת בעיה ממלכתית של כלל ישראל אלא אינטרס כיתתי בלבד". אסונה הגדול של המדינה היהודית הוא בכך שאיש אינו שואף לכינונה.

הצד השווה להשקפה החילונית ולמשנתו של הרב נריה כפי שהוצגה על ידי נכדו הוא בכך ששני הצדדים אינם שואלים כלל כיצד ניתן לקיים מדינה יהודית. ההשקפה החילונית אינה מעוניינת בכך ואילו העמדה שהוצגה במאמר מעוניינת במציאת פתרונות עבור "אנ"ש" ועבורם בלבד. הללו מזניחים את תורת ישראל והללו מזניחים את עם ישראל, אלו ואלו מקבעים את חילוניותה של מדינת ישראל. על רקע שתי העמדות הללו, תבע ליבוביץ' את עלבונה של דת ישראל וביקש ליצור את התנאים, הלכה למעשה, שבהם "מדינה יהודית" איננה סיסמא ריקה אלא מציאות ריאלית.

הדיון המחודש בנושאים אלו מציף לא רק את הסוגיות ההלכתיות שטרם טופלו, אלא בעיקר את הצורך בשינוי תודעתי בקרב העולם הדתי. שינוי הפורץ את חומות ה"מגזר" ורואה כקבוצת ההתייחסות הבסיסית לא רק את המעגל המצומצם של המקורבים והמיודדים, אלא את המושג הנשכח והנרמס של "כלל ישראל". לא רק כהצהרה במתק שפתיים אלא כמושג הלכתי בעל השלכות מעשיות. אל נדמה בנפשנו כי באנו אל המנוחה ואל הנחלה. עוד ארוכה הדרך עד שיתחוללו שינויים תודעתיים נצרכים אלו ורק מתוכם תוכלנה לבוא בעיות אלו אל פתרונן, אז יימלא שחוק פינו ולשוננו רינה.

הרב אילעאי עופרן הוא רב קיבוץ יבנה

——————————–

השטח שרוי במבוכה / מאיר פרנקל

דרכו של הרב נריה התקבלה הלכה למעשה, אך הבעיות שהעלה ליבוביץ' טרם נפתרו. עדות מן השטח

י"ג באלול התש"ח. ערב שבת. שעות ספורות לפני שבת נרצח בירושלים הרוזן פולקה ברנדוט, שליח האו"ם. "ואותו לילה ליל־שימורים היה לממשלה, למשטרה ולצבא… נעשתה פעילות דיפלומטית נמרצת למנוע משבר ביחסינו עם שולחי הנרצח – האו"ם. כל פקידי משרד החוץ, המשטרה, הביטחון ואחרים נקראו לעבודה בלילה ההוא, אך הפקידים הדתיים שוחררו משום כבוד השבת" (מתוך: פרופ' י. ליבוביץ', "יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל", עמ' 113).

י"ג באלול התשע"ב. ערב שבת. רס"ן א', שומר מצוות, ראש מדור בדובר צה"ל. זמן קצר לפני שבת הוא מקבל הודעה ממפקדו כי בערוץ הטלוויזיה הראשי של אחת המדינות שבאחריותו עומדת להתפרסם הערב כתבת שטנה על פעילות צה"ל בשטחי יו"ש. א' נדרש להגיב באופן מיידי בתקשורת המקומית, והפעולות הנדרשות כוללות חילול שבת באיסורי דאורייתא. הוא נזכר שלאחרונה קרא מאמר מצוין ב'תחומין' העוסק בנושא זה (אביהוד שוורץ, "פיקוח נפש הלכתי", 'תחומין' כרך ל', עמ' 87). המאמר, שכלל חוות דעת של גדולי תורה בנושא, מגיע למסקנה שאם אין פיקוח נפש מיידי אין היתר גורף לחילול שבת באיסורי דאורייתא לצורך כך (מקרה אמיתי).

מאמרו של ח"מ נריה העלה מחדש את ויכוח השבת בין סבו הרמ"צ נריה לבין פרופ' ישעיהו ליבוביץ'. בסיכומו של דבר, סבור הכותב, ניצח הפרגמטיזם ההלכתי של הרב נריה. בניגוד לדרישתו של פרופ' ליבוביץ' לחדש 'שולחן ערוך של הלכות מדינה', סבר הרב נריה כי "בהלכה כפי שהיא ישנם פתרונות שיאפשרו שמירת שבת במדינה מודרנית, גם בלא להזדקק למהפכה חוקתית־תורנית מהסוג שהציע ליבוביץ'".

לאורך השנים שחלפו מאז אכן נכתבו ספרים רבים ומאמרים בתחום הלכות מדינה, אך דומני שהמחסור בהתייחסות מסודרת לסוגיות מערכתיות במוסדות המדינה מורגש היטב לכל העוסקים בתחום. אציין מספר דוגמאות בהקשר זה:

> תומכי לחימה בצה"ל – כמו המקרה שהוצג לעיל. חשיבותה של המערכה התקשורתית ברורה לכול. איך צריך להתייחס לסוגיה זו בתקופות רגיעה? במאמר המדובר צוטט הרב אביגדר נבנצאל שליט"א (שם, עמ' 92) כמי שענה בענווה "איני יודע". ומה נאמר אנו?

> ניהול בית חולים בשבת – בבית חולים ישנם מרכיבים רבים שהם בירוקרטיים אך חיוניים להתנהלות תקינה של בית החולים. האם למנהל בית חולים מותר לעבור על איסורי תורה לצורך נושאים בירוקרטיים, החיוניים לניהול תקין של בית חולים?

> תחום מדיניות החוץ בשבת – נושא שהעלה גם פרופ‘ ליבוביץ‘ במאמרו. מה עושה קונסול ישראלי בארץ זרה, אשר מזדמנת לו בשבת פגישה שיכולה לקדם מאוד את מדיניות החוץ או את המעמד הכלכלי של מדינת ישראל? אין כאן פיקוח נפש מיידי, אך האם דומה שיפור מעמדו הכלכלי של הפרט לקידום מעמדה הכלכלי של מדינת ישראל? או אולי נציע לו להשתמש ב‘קונסול־שבת‘ הפועל בגרמא?!

> משטרה – תחום שבו עסקו רבות הרב ישראלי זצ“ל ואחרים, ועדיין אין פתרון מערכתי. מה יעשה שוטר סיור הנקרא על ידי שכן המתלונן על הרעש הנגרם מביתו של השכן, בניגוד לחוק?

דוגמאות אלה הן קצה הקרחון. שאלות דומות עולות מדי שבת אצל כל מי שעוסק בתחומים אלה והדומים להם, כגון חברת החשמל, חברות הסלולר ועוד – בכולן יש עבודה בשבת הכוללת מלאכות שאינן בגדר פיקוח נפש ישיר, אך נצרכות לתפעול המערכת.

עושים דין לעצמם

אכן, צודק כותב המאמר. בימינו ממלאים שומרי מצוות תפקידים בכירים רבים בשירות המדינה, במגוון מקצועות. איך הם מתמודדים עם הבעיות העולות בשבת? אתאר את הנעשה בתחום שאני מכיר מקרוב. אצל רופאים שומרי מצוות ניתן לזהות שלוש גישות להתמודדות עם הנושא:

> התניית עבודתם בבית החולים בכך שהם לא יעבדו כלל בשבתות וחגים, או לחלופין עבודה אך ורק בבית חולים המספק שירותי "גוי של שבת". גישה זו טובה עבור הרופא, אך אין בה כל פתרון מערכתי.

> עבודה בשבת למרות האיסורים ההלכתיים. רופאים אלה לרוב ניסו ללמוד בספרי ההלכה, ניסו לשאול רב, קיבלו רושם שלרבנים אין מענה שמאפשר עבודה בבית חולים בשבת ולכן החליטו להמשיך על דעת עצמם. התוצאה היא עבודה מתוך נקיפות מצפון מצד אחד, והרגשה שההלכה אינה רלוונטית לימינו מצד שני.

> עבודה בשבת תוך שמירה על כללי ההלכה ככל האפשר. גישה זו ננקטת על ידי מעטים, שיש להם הסבלנות והמרץ ללמוד את הלכות שבת על בוריין ולהכיר את השיח ההלכתי בנושא, שחלק גדול ממנו כולל (במכוון) תשובות בעל פה בלבד.

 משיחות עם בעלי תפקידים בתחומים אחרים מתקבל הרושם שהתמונה דומה. חוסר במענה הלכתי כתוב ומובנה לסוגיות המערכתיות מביא להשארת שדה המערכה בידי חילונים, או לחלופין לעבודה בשבת עם נקיפות מצפון, ולחיזוק תפיסת עולם (הרווחת כיום גם כך) שההלכה אינה רלוונטית לימינו.

כותב המאמר מציין: “בסופו של דבר הפרגמטיזם ההלכתי ניצח. למעט אולי הרב גורן שנטה במקרים מסוימים להבדלה קטגורית מוחלטת בין יחיד לציבור, מרבית הפוסקים התעקשו על שימוש מושכל בכלים הקיימים“. ואני תמה: איך היה נראה תחום ‘הלכות מדינה‘ אם חלילה לא היה הרב גורן? איך הייתה נראית השבת בצבא בלי חידושיו ההלכתיים? אכן, מתוך תפיסתו זו, גם בנושא גוי של שבת הוא חלק על הרב נריה וסבר שאין מקום לשימוש בגויים לצורך תפעול מדינה יהודית. הרב גורן הוא אחד מעמודי התווך ב‘הלכות מדינה‘, וללא תפיסתו ההלכתית היינו נמצאים כיום הרחק מאחור.

תמיהה נוספת עלתה בי בקוראי את משפט הסיכום: “אמנם אין להמעיט את מקומם של פוסקים כרש“ז אוירבך וה‘ציץ אליעזר‘ שתרמו רבות לביסוסה, אבל עדיין הדחף לפיתוחה בא בעיקר מתוך בית המדרש הציוני דתי“. צר לי, אך ‘הלכות מדינה‘ מבוססות בין השאר על רש“ז אוירבך, ר“א ולדנברג, ר“מ פיינשטיין, יבדל“א הרב עובדיה יוסף ועוד רבים שאינם משתייכים ל“ציונות הדתית“. מדובר על שילוב ידיים ומאמץ משותף של כל מי ששמירת התורה במדינה יהודית חשובה לו. אצל גדולי תורה כאלו הגבולות המגזריים אינם רלוונטיים, ודומני שגם הרב נריה עצמו היה מסתייג ממשפט הסיכום של נכדו.

לסיכום: הגם שהלכה למעשה דרכו של הרב נריה התקבלה,רוב שאלותיו של פרופ' ליבוביץ' נותרו ללא מענה עד היום. שומרי מצוות הנמצאים בעמדות מפתח במדינה מתקשים למצוא מענה הלכתי מתאים, ויש לכך השפעות משמעותיות כפי שתואר. מחסור זה יתמלא רק אם יתקיים דיון הלכתי מעמיק בסוגיות אלו, בדומה לאתגר שביקש פרופ' ליבוביץ' להציב.

הצורך בכתיבת 'הלכות מדינה יהודית', על ידי כינוס תלמידי חכמים מובהקים בעלי ראייה ציבורית מערכתית, קיים גם כיום במלוא עוזו. מסמך כזה יסייע לעובדים עצמם ולרבני קהילות ומוסדות המתחבטים בשאלות אלה באופן קבוע, וגם ישמש בסיס לדיון ציבורי על ייצוב הסטטוס־קוו שהולך ונשחק עם השנים.

מאיר פרנקל הוא רופא בכיר בבית החולים הדסה עין כרם, ירושלים

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', א' טבת תשע"ג, 14.12.2012