עצה טובה של מומחה / נדב שנרב

הוראותיהם ופסקיהם של רבנים, תהא גדולתם אשר תהא, הם בגדר 'עצה טובה' שניתן לסמוך עליה ולקוות כי הוא מכוונת לרצונו של הקדוש ברוך הוא. הם אינם יוצרים חלות הלכתית. האמת היא חיצונית ואובייקטיבית, והמבחן העליון הוא היכולת לכוון אליה

נדמה כי לאחרונה אי אפשר לקרוא או לשמוע דברי שבח וזיכרון לרב או לפוסק, בחייו או לאחר פטירתו, בלי לשמוע את התיאורים שלפיהם אותו רב "לא ענה לכל אחד אותה תשובה", "התאים את התשובה לשואל בחכמה" וכיוצא בזה. כל פעם מחדש אני מתפעל מאותם חסידים או מעריצים. האם מדבריהם לא עולה, לכאורה, כי רבם היה שקרן וצבוע? כדאי לנסות להבהיר נושא זה לאור המקורות.

פסיקה שהיא גילוי

בשורש הדברים עומדת שאלה פשוטה: האם פסיקת הלכה היא פעולת גילוי או פעולת יצירה-חקיקה. לפי האפשרות הראשונה, האמת בשאלה כיצד יש לנהוג כתובה לפני הקדוש ברוך הוא באש שחורה על אש לבנה, ותפקידנו כיהודים הוא לנסות ולקלוע אליה. רב, גדול דור, סנהדרין או כל אדם ומוסד שעוסקים בפסיקה נבחנים אך ורק לפי פרמטר יחיד: הסיכוי לכוון לאותה אמת א-לוהית.

יכול להיות שתהיה לאדם או למוסד סמכות פוליטית וייאסר לפרסם פסיקות נגדו באופן מקומי (מרא דאתרא) או כללי (סנהדרין), אבל כוח זה מבטא רק את הצורך לשמור על הסדר החברתי ולא הופך את השקר לאמת. במובן זה דומה הפוסק למדען שמגלה חוק טבע: החוק היה שם קודם, כמובן, ומבחנו של המדען תלוי בהתאמה בין הניסוח שלו למציאות האובייקטיבית.

לפי האפשרות השנייה, הפסיקה היא פעולה יוצרת. אין 'אמת אבסולוטית' שאותה צריך לגלות, אלא עצם פעולת הפסיקה יוצרת הלכה חדשה, אם אכן הפוסק הוא אדם המוסמך וראוי לכך. אם זהו המצב, אזי עומד בפני הפוסק מרחב אפשרויות בדומה לזה שעומד בפני בית מחוקקים או בפני בית משפט שדן במקרה ללא תקדים. הוא יוצר את התקנה, ומתוך כך יוצר את ההלכה. קביעת חוקי משחק הכדורגל, למשל, היא דוגמה לסוג כזה של פעולה. ההחלטה אם מותר לשוער לבעוט לשער היריב היא זו שקובעת את חוקי הכדורגל, ואינה נמדדת בהתאמה לחוקי משחק 'אמיתיים' כלשהם.

והיכן עומדת ההלכה? זוהי, כמובן, שאלה מטה-הלכתית, אך גם היא נידונה במקורותינו, והתשובה היא לכאורה חד משמעית: פסיקת הלכה היא גילוי ולא חקיקה.

הראיה הפשוטה הראשונה היא מעצם קיומה של מסכת הוריות, שעוסקת במקרה שבו האינסטנציה העליונה של ההלכה, סנהדרין שיושבת בלשכת הגזית, הורתה הוראת טעות ומביאה קרבן על חטא זה. בחקיקה יוצרת אי אפשר לטעות: אם בית המחוקקים קיבל חוק מטופש או מזיק, זהו עדיין החוק. גם כאשר המחוקקים ישנו אותו, עדיין יהיה נכון לומר שבעבר זה היה החוק. חקיקה ניתן לשנות, אבל מכיוון שהיא אינה נמדדת בהתאמה לפרמטר חיצוני אין בה מושג של טעות מן הסוג הזה. עצם העובדה כי בית הדין הגדול יכול להזדקק לכפרה על הוראה שהתגלתה כטעות מראה כי המבחן העליון הוא התאמה לאמת האבסולוטית של התורה.

יתר על כן: מה הדין אם הסנהדרין התירה לאכול חֵלב, אבל פלוני, אדם פרטי, יודע בוודאות שהם טעו? הגמרא במסכת הוריות (דף ב, ב) אומרת כי אדם כזה (בתנאי שהוא תלמיד שראוי להוראה, כך שהיה עליו לכבד את סברת עצמו) לא מתכפר בקרבנם של הציבור, שהרי אסור היה לו לסמוך על הוראת הסנהדרין! עצם ההוראה לא יוצרת מצב חוקי 'חדש'. אם היא שגויה – כל מי שברורה לו השגיאה מנוע מלסמוך עליה.

למעלה מזאת: נניח שיש יהודי פשוט שאינו מבין ואינו יודע, והוא הלך ושאל את פי אותה סנהדרין בלשכת הגזית וזו התירה לו לאכול חלב. האם אותו 'היתר' יוצר מצב הלכתי חדש? האם אותו יהודי, אם אכל חלב, יהיה פטור מקרבן חטאת מפני שסמך על הוראת בית הדין הגבוה ביותר, שהתורה אומרת כי יש לשמוע בקולו? גם כאן התשובה היא שלילית. "יחיד שעשה בהוראת בית דין – חייב חטאת" (רמב"ם, שגגות פרק יג הלכה א). פסיקתם של הסנהדרין, אם היא שגויה, איננה מספיקה אפילו להגן על האדם הפשוט מנשיאה בעוון שגגתו.

יהודים בעיר סלנטו, איטליה, 1463

אין לפוסק ארגז כלים

שום רב או בית דין בזמננו אינו רואה את סמכותו כגדולה יותר מזו של הסנהדרין. הוראותיהם ופסקיהם של רבנים, תהא גדולתם אשר תהא, הם בגדר 'עצה טובה של מומחה' שניתן לסמוך עליו ולקוות כי הוא מכוון לרצונו של הקדוש ברוך הוא, אך הם אינם יוצרים חלות הלכתית. גם אם ישנן הלכות שאוסרות לחלוק על הרב בגלוי וברבים מכוח תפקידו, אין הן הופכות אותו לקובע את החוק, כפי שנתינת סמכות עליונה לפיסיקאי דגול לא תחייב את האלקטרונים להתנהג לפי המשוואות שיכתוב. האמת היא חיצונית ואובייקטיבית, והמבחן העליון הוא היכולת לכוון אליה.

אשר על כן, קצרה בינתי מהבין כיצד ניתן לשבח רב על התאמת הפסיקה לשואל. אמנם בפוסקים מופיעים לעתים מושגים כמו "אפשר להקל במקום צורך גדול" או "בשעת הדחק" או "לצורך חולה" וכדומה, אבל אלו מקרים נדירים ביחס שמופיעים בכמה עשרות מבין אלפי הסעיפים של השולחן ערוך. מהרב זלמן נחמיה גולדברג שמעתי לא פעם כדבר פשוט שבכל ההלכות הללו עמדתם הבסיסית של הפוסקים הייתה שהמעשה מותר מדינא, אלא שראוי להחמיר שלא במקום צורך. לבנות על המקרים הבודדים הללו את התיאוריה שלפיה תפקידו של רב הוא לתפור את הדין למידותיו של השואל – זהו סילוף, לכאורה, של המתודה ההלכתית.

רבים מאמינים כי  בענייני היתר עגונה הפוסקים מגלים בדיוניהם מידת גמישות שאינה מצויה בדיונים הלכתיים אחרים. גם אם הדבר נכון, אין להביא ממנו ראיה. ראשית, מפני שאותם תרגילים הלכתיים נעשים בעיקר כדי להתחמק מחומרות מסמרות שער שמעמידה הגמרא בדרך להוכחת המוות של הבעל; אבל חשוב מכך, במקרה של עגונה השאלה הראשית היא מציאותית (האם הבעל מת) ולא הלכתית, והפוסק המתיר פועל, בראש ובראשונה, מתוך שכנוע בסיסי שאכן בעלה של זו אינו בחיים עוד. שום פוסק (יש לקוות) לא עושה מניפולציות הלכתיות להתרת עגונה אם הוא סובר שהאיש עדיין חי.

אי לכך, מושגים שמקורם באזור הספר שבין שכונת בקעה לקטמון שכנתה,  כמו "ארגז הכלים של הפוסק", ראוי לגונזם במקום שאינו משתמר. ארגז הכלים היחיד של הפוסק מכיל פטיש ומסמרים שבהם הוא יכול להעמיד מדפים להנאתה של אשתו. אין מרחב תמרון, אין לקדוש ברוך הוא סוכנים חשאיים עם משקפי שמש שיש להם רישיון לתמרן את  ההלכה לפי איך שנראה בעיניהם, לא מסטרא דימינא ולא מסטרא דשמאלא.

בדומה, קשה מאוד להבין את הבסיס ההלכתי לעניית תשובות שונות לשאלות שבסיסן ההלכתי זהה. התופעה המשונה של רבנים שמחלקים על בסיס אישי 'היתרים' למניעת הריון, משל היו מוכרים רישיונות ציד בכרם בן שמן של סבתם, היא, במחילה, מגוחכת. האסור כלפי שמיא אסור, המותר מותר, ועצם העובדה שיהודי עם זקן הוציא או לא הוציא מפיו את המילים "מותרים אתם לעשות" לא מעלה ולא מורידה.

למען האמת כל העניין תמוה. אם אכן קיימים אותם רבנים בעלי 'כתפיים רחבות' אשר בסמכותם לתחמן את המקורות, לפרש אותם נגד כוונת אומריהם ולצייר את העיגולים סביב החץ, למה שלא יתכנסו ויחליטו כי בשבת בבוקר מותר וצריך לנסוע עם המשפחה לים ונסגור עניין?

הסרת אחריות כלפי שמיא

נוצרה כאן קואליציה משונה של רבנים אולטרה-מתקדמים, כביכול, המיישמים טכניקות  פוסט-מודרניות כוזבות של ניתוח טקסטים, שיטות שלא שיערו אבותינו, עם סוג של יהודים שנדמה להם שהקדוש ברוך הוא מונח בכיסם הקטן והשכינה מצווחת משיפולי גלימתם.

כאנקדוטה  אספר כי הכרתי פעם אנשים (אמנם לא מהציבור הדתי לאומי) שהיו מספרים לרב שקרים כדי להוציא ממנו את הפסָק הרצוי להם, מתוך תפיסה כי עצם עקימת שפתיו של הרב פועלת איזו 'חלות' שמסירה מהם את האחריות כלפי שמיא. אם איננו רוצים להגיע למצב הירוד הזה, כדאי שהצגת הדברים בנושא הסמכות הרבנית תיעשה בצורה יותר ראויה.

פרופ' נדב שְנֶרְב הוא חוקר במחלקה לפיזיקה באוניברסיטת בר-אילן. בעל הסמכה לרבנות

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון',א' אב תשע"ב, 20.7.2012

פורסמה ב-20 ביולי 2012, ב-גיליון מטות מסעי תשע"ב - 780 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 486 תגובות.

  1. הדתיים הליברלים לדעתי לא הולכים בדרכו של הרב קוק כי הרב קוק לא אמר ש"איש באמונתו יחיה" ונגמר הסיפור וכמו התבטאויותיו באיגרות שציינתי וכדי להבין את דרכו המורכבת מומלץ מאוד לקרוא בעיון את מאמרו " על במותימו חללים" שציינתי שמסביר באופן קשה ונוגע ללב מורכבות זאת[המאמר נמצא במאמרי הראיה]

    ובקשר ל"דברי הבלע של משה רט" אז קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים כי אם לך מותר לפרסם מאמרים כנגד ה"נאו צדוקים" ולכתוב תגובות בוטות נגד אלו שאתה לא מסכים איתם אז על תצפה שאלו שאתה תוקף יגיבו בכפפות של משי. מותר למשה רט לומר על "נאמני" שהם חפיפניקים כמו שלך מותר לטעון שאני והוא ומחננו "נאו צדוקים"

    מה שמותר לך מותר גם לאחרים

    • גם הדתיים הליברלים לא אומרים "איש באמונתו יחיה", ודרכם וודאי מורכבת הרבה יותר מדעתם הפשטנית של הפונדמנטליסטים. מספיק מורכבת מכדי שתוכל להבינה.

      משה ראט לא כתב דעה. משה ראט הוציא לשון הרע. לזה אין שום היתר, גם לא מצד הדתיים הליברלים.

  2. "מספיק מורכבת מכדי שתוכל להבינה" למה? מדובר בסודות של מעשה מרכבה שעברו איש מפי איש מפי הגבורה למשה רבינו ומשם לפקולטה למדעי היהדות? אתמההה

    אני מזכיר לך שאת "איש באמונתו יחיה" אתה ציטטת באחד מהסטטוסים של הרב חיים נבון בפייסבוק וחוץ מזה אשמח לדעת מהי הדעה המורכבת של הדתיים הליברלים[ברצינות לא בציניות]

    משה ראט לא אמר לשון הרע הוא תקף בצורה בוטה קבוצה רעיונית שהוא מתנגד לה וזה בסדר גמור ואני שוב מזכיר שגם אתה עושה את זה כלפי ה"פונדמנטליסטים"

    • שמשון צבי לוינגר

      בס"ד

      לאמיר וצבי – שלום רב

      דומני ששניכם בראתם 'אנשי קש'. את ה'פונדמנטליסט' שאינו מוכן להתחשב בשום שינוי במציאות, ואת ה'דתי הליברל' שאין לו שום מחוייבות להלכה אלא הוא סובר ש'איש באמונתו יחיה והישר בעיניו יעשה'. הואיל ושניכם מעידים על עצמכם שאינכם שייכים לא לקוטב הזה ולא לקוטב הזה, הנני ממליץ שתשאירו לשני 'אנשי הקש' להתווכח ביניהם, עד שיבואו תלמידיהם ויאמרו: 'הגיע זמן קש של שחרית'.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      נ.ב. צבי ציין לשני מאמרים של הרב שרלו. אולי תדונו ביתר פירוט בדבריו שם ושם?

      • לצערי אין עיתותי בידי לדון באריכות במאמרי הרב שרלו. החשוב בדבריו, לדעתי, וזה גם תורף דברי הראי"ה, הוא שהמסורת והליברליזם אינם דברים סותרים, וגם לא שאחד כפוף לשני, אלא הם משלימים זה את זה. כמובן לאחר בירור וזיקוק. את הרעיון הזה ניסיתי להביע בדבריי בדף זה, ואין זה וודאי שהצלחתי.

  3. ש.צ,אני לא בראתי איש קש וכשתקפתי הסברתי גם לך וגם לצבי את מי תקפתי ומדובר לא באיש קש אלא במגזר מוגדר שמצטט שוב ושוב את אותם סיסמאות ואסמכתאות ["לא בשמיים היא" "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" "פרוזבול" תשובתו של הרב יוסף משאש על הכיסוי ראש"חסרים רבנים אמיצים" ועוד ועוד]ואת הבעיה אצלם אני מוצא בדיסוננס הקוגנטבי והדילמה הנפשית בין הרצון להיות מודרנים לבין הרצון ב"יידישקייט מבית סבא" ובלבול זה גורם לכל הרעיונות המוזרים שיוצאים מ""בית המדרש"" הזה שפירטתי פה. לא תקפתי כאן את הדתיים הליברלים נוסח ישיבת הגוש!!!! ממש לא! לא תקפתי בני תורה שמבחינה פוליטית נחשבים מתונים אלא מגזר שאני חושב שהוא לא רחוק מחבירה לקונסרבטיווים ושהופכים את ימי הפועל המזרחי של פעם לימי "תור הזהב" שחלפו להם.

    את אלו אני תוקף והם בכלל לא אנשי קש.

    בקשר למאמרי הרב שרלו :האחד מהם בפירושו לפרק י"ח מאורות התחייה מעניין מאוד והוא מזכיר את הרעיון של הרב קוק ב"אדר היקר" שההתנגדות לחסידות הגיעה משמיים לא כדי לבטל את החסידות אלא כדי לאזן אותה ולכן היה לה תפקיד חשוב "מאחורי הקלעים" אבל אין זה אומר שהרב קוק תמך בחילוניות כדרך לכתחילה וזה בדיוק כמו שהרמב"ם רואה בנצרות את אחת מדרכי הקב"ה להבאת בשורתו בעולם ומאידך הוא רואה בה עבודה זרה! זה לא סותר ובכל אידיאל כמעט יש נקודה של אמת חבויה[למשל:גם באידיאה הקומוניסטית שרבים חללים הפילה רבים מאוד מאוד יש נקודת אמת גדולה מאוד שלא לחינם היא משכה רבים בקסמה למרות שתוצאות נסיונות הגשמתה עלו באוקינוסים של דם ואכמ"ל]

    והמאמר השני מפתיע קמעא שבתור גושניק ותלמיד של הרב ליכטנשטיין שכל כולו העיון הבריסקאי שמנותק מהלימוד ההלכתי בעיון הוא יוצא נגד הפרדת רשויות זו שכה אופיינית לישיבת הגוש ובנותיה

    • דא עקא, שאתה אכן תוקף אנשי קש, כי "המגזר" שאתה מתייחס אליו אינו דומה כלל למה שאתה מעליל עליו בהתנשאות (שמקורה בקוצר דעת וחוסר יכולת להבין מורכבויות).

      • שמשון צבי לוינגר

        בס"ד ט' אלול ע"ב

        לצבי – נהניתי מתגובתך על 'מות התפילה'.

        לאמיר – הרב שרלו אמנם תלמיד של 'הגוש', אך כתלמיד של הרב עמיטל יש לו זיקה חזקה גם לתורת הראי"ה קוק. יש לו ספר שלם על המושג 'תורת ארץ ישראל', שחלק ממנו קשור ליתר זיקה בין הלכה לאגדה. אגב הרב שרלו מזכיר שם את חיבתו לשיטת הגר"א, לחזור אל המקורות הקדומים – בבלי וירושלמי וראשונים – ולהוציא מהם הלכות מחודשות, שהן הרבה פעמים מחמירות יותר,

        ציינתי לעיל למאמרו של הרב יעקב אריאל 'מודרן אורתודוכס' (צהר לשבת, גליון 410), הדן בדרכו של הרב קוק בהתמודדות הלכתית עם בעיות המודרנה, ומסקנתו היא שדוקא בגלל שלהלכה ערכים מוחלטים ויציבים יש בכוחה להתמודד עם מציאות משתנה. גם לרב קוק היתה חיבה לתורת הגר"א, וגם הוא במקרים רבים מחמיר.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        • הערה בקשר למאמר השני של הרב שרלו – הוא נכתב באינטראקציה הדוקה עם תורת הרב שג"ר, שהיא ההפך הגמור מתורת בריסק אותה ניסה הרב ליכטנשטיין (לא בהרבה הצלחה) להנחיל בישיבתו.

  4. צבי,אם המגזר שאני מתייחס אליו לא באמת תואם את ההאשמות שהטחתי בהם אז אולי תוכל להסביר לי למה כל פעם שתוקפים אותם במקום לענות לעיניין ולהסביר את שיטתם הם מתחילים לפצוח במקהלה של בכיות נוסח "איפה אהבת ישראל" "וכד'? אולי על ראש הגנב בוער הכובע?!?!?!

    חוץ מזה הרב ליכטנשטיין לא הצליח להנחיל את שיטת בריסק אצלו בישיבה? יוצאי ישיבת הגוש שאני מכיר דווקא מאוד בריסקאים בלימוד שלהם ויחסית "ליטוואקים" בעבודת ה' ובאופי שלהם[אם כי לא כולם]

    • המגזר שאתה מתייחס אליו עונה תמיד לעניין. המגזר שאתה מתייחס אליו מקפיד בהלכה, במיוחד בהלכות שבין אדם לחברו, ובכללם הלכות כבוד לכל אדם ודעותיו. הקפדה יתרה הוא מקפיד בהלכות לשון הרע. כאשר לשון הרע מופנה כלפיו גינויו הוא העניין.

      שיטת בריסק בלימוד נפוצה בישיבת הר עציון. שיטת בריסק באמונה הרבה פחות.

      • "הלכות שבין אדם לחברו"-זה מצוין ויישר כח ומה עם בין אדם למקום? הרי בזה בין היתר נמדדת הדת שהרי בין אדם לחברו זה בסיסי מבחינה מוסרית גם אצל אתאיסטים. "הלכות כבוד לכל אדם ודיעותיו"-לא יודע אני לא מכיר את זה אני מכיר הלכות איבוד ע"ז ומשמשיה וכד' חוץ מזה "כל אדם ודיעותיו"? למה אתה מכבד את דיעותיהם של אנשי ה"קו קלאס קלאן" או של "אל קעידה"?

        חוץ מזה ביקורת ואפילו בוטה על דרך חיים ואידיאולוגיה מסוימת זה לא לשון הרע!!! למה אתה לא עושה את זה? "להתרחק מן הצדוקים" להזכירך?

        מהי שיטת בריסק באמונה?[אני מכיר את שיטת בריסק בלימוד גמרא]

        • בזה נמדדת הדת שלך, לא הדת שלי. בדת שלי ההלכות שבן אדם לחברו הן הבסיס, ובלעדיהן אין דת בכלל.

          מסיבה זאת איני מתייחס לשארית דבריך, כי אין לי עניין בשיח עם מאמיני דתות אחרות.

        • י שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה, קְצִינֵי סְדֹם; הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ, עַם עֲמֹרָה. יא לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה, שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים, לֹא חָפָצְתִּי. יב כִּי תָבֹאוּ, לֵרָאוֹת פָּנָי–מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם, רְמֹס חֲצֵרָי. יג לֹא תוֹסִיפוּ, הָבִיא מִנְחַת-שָׁוְא–קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא, לִי; חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא, לֹא-אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. יד חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח; נִלְאֵיתִי, נְשֹׂא. טו וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם–גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ: יְדֵיכֶם, דָּמִים מָלֵאוּ. טז רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ–הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִנֶּגֶד עֵינָי: חִדְלוּ, הָרֵעַ. יז לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה. {ס} יח לְכוּ-נָא וְנִוָּכְחָה, יֹאמַר יְהוָה; אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם-יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. יט אִם-תֹּאבוּ, וּשְׁמַעְתֶּם–טוּב הָאָרֶץ, תֹּאכֵלוּ. כוְאִם-תְּמָאֲנוּ, וּמְרִיתֶם–חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר.

  5. אין חולק על כך שבין אדם לחבירו זה בסיס "ומה ששנוא עליך על תעשה לחברך" כדברי הלל זה כל התורה על רגל אחת פשיטא מהו דתימא? אבל האם רק על זה בנויה הדת? האם אדם אתאיסט שהוא מוסרי וישר ובעל צדקה יחשב בעייניך כאדם דתי? האם מי שאינו שומר שבת והוא אדם טוב עם הבריות יחשב כאדם דתי?

    תחשוב על זה קצת ותראה

    משאר דבריי החלטת[כרגיל] להתחמק

    • אתיאיסט שהוא מוסרי וישר ובעל צדקה ממלא רצון ה' לאין ערוך יותר מאשר אדם "דתי" הדובר לשון הרע ובז לבריות שדעתן שונה מדעתו.

      • הכל טוב ויפה ושכרו של אדם כזה יתקבל מן השמיים אבל שוב אני שואל האם אדם זה בהגדרה הוא אדם "דתי"? הרי גם הרמב"ם אומר שחסידי אומות העולם אלו האנשים שמקיימים את מצוות ה' מתוך אמונה בציווי ולא בגלל ההיגיון שבהם שאלו לא "חסידי אומות העולם" אלא "חכמי אומות העולם" ויש מהאחרונים שכתבו שהוא הדין בישראל. האם ההגדרה שלך ל"מהו יהודי דתי" היא כל כך נזילה וכל אדם שהוא מענטש יחשב אוטומטית כ"דתי" ללא תודעת הציווי ועבודת ה'?

        וחוץ מזה לא נמאס לך מ"ובז לבריות שדעתן שונה מדעתו"? אני אשאל בפעם המיליון:אתה לא בז לאנשים שדעתן שונה משלך כמו מי שאתה מכנה "הנאו צדוקים"? האם אתה לא בז לבריות שמצען האידיאולוגי למשל הוא "מיין קאמפ"? לאנשי ה"קלאן" ו"גלוחי הראש"?

        אם תבחן את עצמך טוב תראה שגם אתה "בז לבריות שדעתן שונה מדעתך" וכל ההבדל בנינו זה לאילו דעות בזים ואילו מכבדים והמרחב של הדעות הנסבלות. אין אדם שיכבד כל דעה ודומני שאפילו הפוסט מודרניסטים הכבדים במיוחד.

        • לא יודע מה זה אדם "דתי", וגם לא מעניין אותי.

          התואר "נאו-צדוקים" הוא בעיני הגדרה ולא כינוי לגנאי. הגדרה לאנשים שתורתם בשמיים. רבים מבני משפחתי הם כאלה ואני מכבדם כגופי. אני מכבד במלואה את זכותם לאחוז בדעתם, ובלבד שיהיו אנשים הגונים. הבעיה היא שיש מתאם גבוה מידי בין אנשים המחזיקים באמונה שבעיני היא "נאו צדוקית" לבין חוסר הגינות, כי ברגע שהתורה "בשמיים" אז נפתח פתח לנצלה להצדקת מעשי עוול.

          אגב, מאותה סיבה איני רואה פסול בתואר "נאו-רפורמי" המוצמד לאנשים כמותי. רק שהלוואי שאלו המכנים אותי "נאו-רפורמי" היו מכבדים אותי כמו שאני מכבד את ה"נאו-צדוקים".

          בקשר לבריות המתועבות שהזכרת, כבר אמרתי שאין בי כבוד לאנשים לא הגונים, ומקל וחומר לא לרשעים בני רשעים.

  6. לא מעניין אותך מהו הגדר של אדם דתי? אתמהה הלא על זה כל הדיון בנינו!!! מיהו עובד ה' האמיתי! אחרת על מה כל הדיון כאן ובשביל מה כל המקורות התורניים?

    מעבר לכך גם אני כמוני כמוך פוסל דעות ולא אנשים ואני משתדל תמיד להתייחס לגופו של עניין ולא לגופו של אדם[והרי ידוע ש"אד הומינם" הוא כשל לוגי]וגם ההתנגדות שלי לדתיים הליברלים היא לדעות והאג'נדה שלהם ולא אליהם אישית כמובן.

    מסוף דבריך משמע שאנחנו מסכימים ובסופו של דבר גם אתה וגם אני "בזים לדיעותיהם של הבריות שאנחנו לא מסכימים איתם" אלא שההבדל הוא מהו המרחב של הדעות הלגיטימיות שאצלך כנראה הוא יותר רחב משלי אבל על העיקרון שיש "אמת" ויש "שקר" אנחנו לא חולקים ואכן יש דעות שאותן אין לכבד

    אי לכך ובהתאם לזאת אין טעם לבוא אלי בתלונות על כך שאני לא מכבד דיעות שונות משלי אלא יש לברר את האמת לגופה

    • עובד ה', כן. "דתי" לא. ועובד ה' הוא בעיני כל מי שמעשיו לרצון ה', בלי קשר לשאלה אם הוא מודע לרצון ה' או לא.

      כל הדיון כאן וכל המקורות הם בשאלה מהו "רצון ה'".

      באשר לסיפא של דבריך, בפעם המיליון סילפת והפכת דבריי קודקודם מטה. אני לא בז לדעתו של אף אדם, ואין אני מתיימר לקבוע מהי דעה "לגיטימית". אני בז למעשים רעים. אין ביכולתי ובסמכותי לקבוע מה "אמת" ומה "שקר", אבל יש מחובתי לקבוע מה "טוב" ומה "רע".

      • אני לא מבין כל כך מה ההבדל בין דעות רעות למעשים רעים אני אחדד את שאלתי: אם מאן דהוא הוא אדם טוב וישר לא מרמה בעסקים נותן צדקה ובסך הכל איש טוב אלא שהוא גזען ושובניסט בדיעותיו [שאותם הוא לא מתרגם למעשה קונקרטי]האם תכבד אדם כזה?

        ולגבי "רצון ה'" בתור אורתודוקס אתה לא מסכים שחילול שבת ואכילת טרפות לדוגמא מנוגדים לרצון הזה ושאנשים טובים ככל שיהיו בענייני בן אדם לחברו לא ממלאים את רצון ה' במלואו[ההדס שבארבעת המינים עפ"י המשל הנודע במדרש] למרות שזכותם וכבודם במקומם מונחים?

        ומה ההבדל בין את ושקר לטוב ורע? ואיך אתה קובע מה טוב ומה רע?

        • אם תדע את ההבדל בין דעות למעשים אז אולי תבין את כוונתי. אם מישהו גזען ושובניסט במחשבתו אבל אף אחד לא יודע מזה כי הוא תמיד מתייחס לבני עם אחר ולנשים בכבוד ובשוויון וכך הוא גם מבקש מאחרים לנהוג, אז מה אכפת לי דעותיו? אבל אתה אמור לדעת שאין דבר כזה. עצם זה שאני יודע על אנשים מסוימים שהם גזענים ושוביניסטים, סימן שהם עשו משהו או אמרו משהו שמראה את זה. לדבר דברים רעים זה מעשה קונקרטי לאללה.

          אני לא אמרתי שאתיאיסטים ממלאים את רצון ה' במלואו. אמרתי שאתיאיסטים ישרים והגונים ממלאים את רצון ה' הרבה יותר מ"דתיים" ששומרים שבת, כשרות וכד' אבל מעשיהם תועבה. לדוגמה אני מכיר כמה מחבריי שהם לא שומרי מצוות, אבל הם אנשים נפלאים. אני בטוח שהם מקיימים את רצון ה' הרבה יותר מאנשים כמו הרב עובדיה יוסף עם דברי הבלע שלו על השופטים שאסור לצרף למניין, ומהרב אליקים לבנון עם דברי התועבה שלו על מקומם של נשים במשפחה ובציבור.

          לגבי ההבדל בין אמת ושקר לטוב ורע, ראה כאן:

          http://press.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_1_02.htm

          ועיין שם גם לגבי איך אדם יודע להבדיל בין טוב לרע.

      • שמשון צבי לוינגר

        בס"ד י' אלול ע"ב

        דומני שהרב עובדיה יוסף לא דיבר על צירוף למניין אלא על עדות קידושין, וכפסק הרב שלום משאש זצ"ל, בשו"ת שמש ומגן חלק ג, סי' מד 'כיון שהוא מוציא מזה ונותן לזה שלא על פי הדין…'. אפשר לכבד אותם בקריאת כתובה, בברכות ובשאר כיבודים, ולשמור על גדרי ההלכה בלי לפגוע באיש. הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל כיבד פעם רב שהיה אמור להעיד והוא חשש לכשרותו לעדות – ונתן לו להיות 'מסדר הקידושין'.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        • רש"צ, כבר הבעתי כמה פעמים את הערכתי על גדולת נפשך, שאתה שופך שמאלץ על כל דבר ובלבד ללמד זכות על ישראל. מה לעשות שאני, יצר הרע יש לי, והוא לא נותן לי לעבור בשתיקה על חילול השם. להלן דיווח על דברי הר"ע. אף אחד לא הכחיש את הציטוטים:

          http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1804484

          ונראה יותר שהבעיה של הר"ע עם בתי המשפט אינה כל כך העובדה "שהוא מוציא מזה ונותן לזה שלא על פי הדין", אלה שהם הכניסו מחצית מהח"כים של מפלגתו לבית הסוהר…

      • שמשון צבי לוינגר

        עיינתי שנית בכתבה. וכדברי כן הוא: לא אסר לצרפם למניין. מקור היחס החריף לבתי דין שאינם מכירים בתורה הוא בדברי הרמב"ם, הל' סנהדרין פרק כו הלכה ז: 'כל הדן בדיני גויים ובערכאות שלהם, אע"פ שהיו דיניהם כדיני ישראל, הרי זה… וכאילו חרף והרים יד בתורת משה רבנו, שנאמר: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. לפניהם – ולא לפני גויים; לפניהם – ולא לפני הדיוטות'. וכבר ציינתי לדברי הרב הרצוג זצ"ל והרב יעקב אריאל שליט"א, המובאים ע"י הרב בנימין לאו, ממרן עד מרן – משנתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף, ת"א תשס"ה, עמ' 178-180.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

  7. אז עם גם דיבור והבעת דעה רעה נחשב בעייניך כ"מעשה" גם אם אותו גזען נאמר לא יעשה בפועל שום דבר שיבטא את הגזענות בה הוא אוחז אז כל החילוק שלך בין "דעה"[בה לדבריך אתה לא מתיימר להכריע אם היא לגיטימית או לא]ל"מעשה" נופל.

    לגבי זה שיש כאלו שאינם שומרים מצוות והם אנשים נפלאים-לשמחתי גם אני מכיר רבים כאלו וכן ירבו אך עדיין החוסר ב"בין אדם למקום" קיים וכל דיוננו פה נסוב על עבודת ה' שכוללת לא רק את הספר "חפץ חיים" אלא גם את "שמירת שבת כהלכתה" [ואני מקווה שהדימוי הובן]

    לגבי הרב עובדיה יוסף -הוא וודאי לא צריך אותי הקטן כדי לשמש לו כמליץ יושר[ולא אף אחד אחר]אבל אומר לך בתור אחד שהוא לא מחסידיו ולא הולך אחריו בפסיקה אבל כן קורא רבות את תשובותיו ב"יביע אומר" ו"יחווה דעת" שחבל מאוד שאתה בוחן אותו דרך דרשותיו שמתפרסמות בתקשורת ולא דרך פסיקותיו שמאוד באות להקל במקום הצורך והתרת עגונות מלחמת יום כיפור שהייתה על ידו והצלחתו ההלכתית לעזור לאנשים במצוקה[לדברי מזכירו רק פעם אחת הוא לא הצליח למצוא פיתרון להתיר ממזר מתוך עשרות או מאות מקרים שהוא כן הצליח ובאותו יום הוא בכה על כך]ופסיקותיו המפורסמות להתיר את הקראים לבוא בקהל[בניגוד לפסיקה הרווחת]ולהכיר ביהודי אתיופיה כיהודים ועוד פסיקות חשובות מאוד

    לא יודע מה איתך אני מסתכל על הרב עובדיה במשקפיים של "יביע אומר" ולא של ערוץ 2 או עיתון "הארץ"

    • החיים והמוות ביד הלשון. לרב עובדיה יוסף זכויות רבות, ובשמיים יקבעו אם הם עומדים לו כנגד רשעותו.

      • "החיים והמוות ביד הלשון" מחד ומאידך "לא המדרש עיקר אלא המעשה" ו"אמור מעט ועשה הרבה" בסופו של דבר אדם נמדד עפ"י מעשיו ולא התבטאויותיו[בעיקר] ואני חושב שאם תסתכל גם לשיטתך בפועלו של הרב עובדיה[הדוגמאות שהזכרתי ועוד רבות]על כף מאזניים אחת ואת הדרשות שלו על הכף השנייה תחשוב טוב מה יכריע: התרת אלפי עגונות מלחמת יום הכיפורים ועוד וקבלת יהודי אתיופיה לכלל ישראל[בניגוד לפוסקים אחרים]ועוד דברים רבים או ההתבטאויות על בתי המשפט וכד'.

        ודוגמא להמחשה:הצהרת העצמאות של ארה"ב נחשבת כאחד ממסמכי היסוד של הליברליזם והיא פותחת כידוע באמירה שכל בני האדם נבראו שווים ולהם זכות לאושר וכו' למרות כל זאת יש שם התבטאות מאוד בוטה כלפי האינדיאנים "האינדיאנים הפראיים וחסרי הרחמים" וכו' למרות המשפט הפוגעני הזה מעמדה הרם של ההצהרה נשאר איתן בפנתיאון העולמי בגלל השלכותיה המעשיות [בין לטווח קרוב אז ובין לטווח רחוק כאשר ברוחה של ההצהרה שוחררו העבדים בארה"ב ולאט לאט ארה"ב נהייתה למה שהיא כיום]ומשפט זה לא הפך את ההצהרה למסמך בזוי או משהו כזה

        בסופו של דבר המעשים קובעים

        • דברי בלע הפוגעים באנשים הם לא מדרש אלא מעשה.

          כאמור לא מתפקידי לשים את הרב עובדיה על כף המאזניים. לזכותו אני יכול לומר שבמצבו הקוגניטיבי היום הוא מה שנקרא "חסר אחריות פלילית". אבל העניין הוא לא הרב עובדיה, אלא כל הנוהים אחרי דברי השטות שלו. להם אין את הזכויות שלו, ומאידך עדיין נחשבים אחראים למעשיהם.

          והעניין הוא גם אנשים כמוך וכמו משה ראט, שלא חדלים מהטלת דופי ולשון הרע, ומאידך מחציפים פנים לקרוא לדתיים הליברלים "חפיפניקים". אני מוסר מודעה רבה לאורייתא שכל אחד מהדתיים הליברלים הנמנה על חוג חבריי, וגם חבריי שאינם שומרי מצוות כלל, מקיימים רצון ה' הרבה למעלה מכל דוברי הבלע שאתה לצערי חלק מהם.

  8. אז הבנתי אתה מצפה מרבנים להיות "פוליטיקלי קורקט" ולהיות בסדר עם כולם ולא לומר את דעתם או את התנגדותם למשהו.

    "מחציפים פנים לקרוא לדתיים הליברלים חפיפניקים"-ברגע שאנשי מחנך יפסיקו לזלזל בכל מיני דברים שלא נראים להם[כמו צניעות]ויפסיקו להתרפק כל הזמן על ימי "הפועל המזרחי" של פעם ויפסיקו להרעיש עולמות על הוספה של שעות של לימודי קודש בבתי הספר ויועילו להפסיק עם הכרזות חסרות אחראיות על "לקיחת שרביט הפסיקה מהרבנים והעברתו לציבור" ורעיונות שונים ומשונים כמו ביטול 7 נקיים או הוצאת דין "פילגש" מהבוידעם ההלכתי לא נקרא לכם "חפיפניקים"[ושוב אל תתקוף אותי סתם אתה יודע טוב מאוד את מי אני תוקף וזה לא את כל הדתיים המתונים]

    • אני מצפה מרבנים, כמו מכל אדם, להיות בני אדם. ואני מצפה ממי שלא בן אדם שיסכור את פיו ולא יתעסק ביר"ש של זולתו.

      • קראתי את הקישור שהבאת על דברי הרב עובדיה על מערכת המשפט ואני לא מצליח להבין מה החידוש בזה? לא ידועה לך דעת ההלכה על משפט שלא עפ"י תורה? ועל מה יצא הקצף? על הסגנון הבוטה שבו נאמרו הדברים? הרי כמו שש.צ ציטט לך מהרמב"ם דברים חריפים לא פחות- "כאילו הרים יד בתורת משה"

        באמת שאני לא מבין אתה חושב שרבנים צריכים להיות דיפלומטים ולהיות על תקן "סבא חביב" וחייכן ושלא יביעו את דעת תורה בצורה נחרצת?

        וכשאתה באתה בביקורת כלפי הממסד הרבני וקראת לרבנים ברבנות הראשית "אוכלי שולחן איזבל" זה כן בסדר?????

      • שמשון צבי לוינגר

        בס"ד

        לאמיר – שלום רב,

        קושייתך על צבי ליפשיץ אינה קושיה. יש לו משנה סדורה, המבחינה גם בביטויים בוטים מה 'אמיר' ומה אינו 'אמיר'. למשל נקבע בבירור שהביטויים 'נאו-צדוקי' ו'נאו-רפורמי' הם כשרים לבוא בקהל. יכולים אנו, איפוא, לדרוש מרבני ישראל להקפיד על שימוש בביטויים אלה, שאושרו ע"י מר ליפשיץ. בטוחני שהקהל במוסאיוף יהנה מביטויים אלה לא פחות.

        בברכת חברים לתורה ולעבודה, ש.צ. לוינגר (שמשון ל"ץ)

    • ואל תנסה לרחוץ בניקיון כפיך במילים "זה לא את כל הדתיים המתונים". אתה מכליל את הדברים האלה על הציבור הדתי ליברלי כציבור, וזה הוצאת שם רע.

      • צבי,תעשה לי טובה ואל תכניס לי מילים לפה ותחליט בשבילי את מי אני תוקף. לא זכיתי להיות תנא ואתה לא אמורא אז אל תעשה עלי אוקימתות אני אומר בדיוק את מה שאני מתכוון לומר ואני כמה פעמים כבר כתבתי גם לך וגם לש.צ ששאל אותי שאני לא תוקף בדבריי את יוצאי ישיבת הגוש שנחשבים מתונים רעיונית ופוליטית ולמרות שאני לא גושניק ואני לא מסכים בכל דבר עם תפישתם אני בהחלט רואה בתלמידי הרב עמיטל זצ"ל והרב ליכטנשטיין שליט"א שמקפידים על קלה כבחמורה ועובדי ה' כשותפים שלי לבית המדרש בלא היסוס ופקפוק!!! אני לא תוקף כאן דתיים מתונים מבחינה פוליטית וגם משתדל לא להכליל[אני סמוך ובטוח שגם ב"נאמני תורה ועבודה" וכיו"ב ארגונים ישנם אנשים שמקפידים קלה כבחמורה ולא עליהם ביקורתי]אני יוצא חוצץ נגד מגמות לא ראויות שקיימות בציבור הדתי ליברלי וציינתי אותם פה.

  9. שמשון צבי לוינגר

    בס"ד ט' אלול ע"ב

    ברכות למשתתפי הדיון, לרגל תגובה מס' 400. הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום. חילכם לאורייתא. לשנה טובה תכתבו ותחתמו לאלתר לחיים ולשלום בספרן של צדיקים גמורים. כברכת הקוראים

  10. עוד דבר תועבה מבית היוצר של "מוסר התורה":

    http://www.hakolhayehudi.co.il/?p=41286

  11. מאמר חשוב שמסכם יפה את הנושא שנידון כאן
    http://toravoda.org.il/book/export/html/2333

    • צבי,יישר כח על הבאת המאמר המעניין שאכן מציג תמונת מראה על המציאות של הציבור הדת"ל כיום למרות שהנושא הנידון כאן הוא מהי האמת שבשתי השיטות ואילו המאמר של שלג פשוט הציג את המציאות

      ובקשר להערכת העתיד שלו:גם אני אינני נביא וכמובן שהעתיד לא צפוי מראש אבל מההסתכלות של
      התהליכים כרגע בעת התרחשותם נראה שהצד החרד"לי ייתן

      • מתי סוף סוף תבין שלאף אחד אין מונופול על האמת? הנושא הנידון כאן אינו ולא יכול להיות מה האמת, אלא כל אחד הציג את האמת שלו.

        לגבי העתיד, גם אני איני נביא, אבל אם לשפוט לפי ההיסטוריה, כמו שההשכלה הרסה את הפונדמנטליזם של המאה 19 כך מהפכת המידע והאינטרנט של היום צפויים להרוס את הפונדמנטליזם של המאה ה21.

        רק אמש שמעתי מגיסתי, שהיא חרד"לית למהדרין, שיש היום תנועת ריאקציה להתחרדות של הציבור הצ"ד, והיא הולכת ומתגברת. אני מאמין שכמו שהליברליזם ניצח בעולם כך הוא ינצח גם בעם ישראל. הוא הרי חלק מרכזי בתהליך הגאולה, כמו שאמר הראי"ה.

  12. את הטון ולו מהסיבה הפשוטה שרוב המחנכים והמחנכות בישיבות התיכוניות ובאולפנות לא כל שכן בישיבות הסדר והגבוהות והמכינות והמדרשות הם מהזרם החרדל"י

    למרות זאת עדיין גם מהדור הצעיר[בני 18-35] לא חסרים כאלו שמזכירים את הבורגנות הדתית של פעם כך שעדיין מוקדם "להספיד" את הקבוצה הזו.

    • גם במאה ה19 הצד השמרני נתן את הטון בחינוך היהודי. התוצאה הייתה שהחינוך היהודי התפרק.

      • צבי,מהיכרות המצב בשטח עובדה היא שמהמוסדות עם המחנכים החרד"ליים והאג'נדה שלהם יוצאים יותר אנשים תורניים[וגם דתלש"ים לא אמרתי שלא,אין בחינוך הצלחה של 100%] מאשר בבתי הספר התיכוניים הדתיים הליברלים ואני אומר את זה מידע אישי מאחר שהרבה חברים שלי למדו במקומות כאלו.

        ואגב צבי אם כבר הבאת את יאיר שלג כדאי לך לקרוא אם לא קראת את ספרו "הדתיים החדשים" שעוסק בסוציולוגיה של הציבור הדתי והחרדי ותהליכים חברתיים שעוברים עליהם ובתחילת ספרו הוא מתאר את המציאות של התיכונים הדתיים של פעם שהרבה מתלמידיהם לא עמדו באתגר של השילוב בין הציונות לדת ועזבו את הדת ומאז שהרב נריה זצ"ל הקים את ישיבת הכפר הרואה ולאחר מכן הוקמה המדרשייה וישיבות תיכוניות דומות הנוער הדתי שוב מצא את הנישה שלו והציבור הדתי לאומי שיכל להיות בסכנת הכחדה![עיין שם בספר] קיבל רוח חיים והתחדשות.

        ככה שאני לא יודע אם ההתרפקות שלך על "הפועל המזרחי" של פעם והראיות ההסטוריות שאתה מביא מחזיקות מים.

      • שמשון צבי לוינגר

        כל דור נוטה למרוד במימסד ובמוסכמות של הדור הקודם. עם השנים נהפכים ה'מורדים' למימסד, ובניהם מורדים בהם ומגלים את ה'אור החדש' בעולמו הישן של הסבא. וחוזר חלילה. בדור הבא יקום אצל ה'דתיים הליברליים' טרנד של 'חרדל"לים' – חרדים דתיים לאומיים ליברלים.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        נ.ב. הממשיכים האמיתיים של 'הפועל המזרחי' הם נוער הגבעות, המואסים בהשכלה וקריירה כדי לחזור אל עבודת הכפים ולהפריח את שממות הארץ.

      • שמשון צבי לוינגר

        לתנועה החרדית דתית לאומית ליברלית נקרא: שמאל"ץ – שומרי מצוות אדוקים ליברלים ציונים.

      • שמשון צבי לוינגר

        בס"ד ט"ז אלול ע"ב

        לצבי -שלום רב,

        ההשוואה בין נוער הגבעות לבין ראשוני הפועל המזרחי היא כמובן חלקית. הלהט החלוצי, עזיבת לימודים וקריירה לשם גאולת אדמות הארץ ובניית התישבות עברית, גם בסמוך לכפרים ערבים עויינים – היו נחלת תנועת העבודה כולה. מתנחלי תל-חי סירבו לפנות את המקום ונאחזו בו נגד החלטת ההנהלה הציונית (שז'בוטינסקי היה אחד מחבריה) לעזוב את המקום משום שלפי הסכמים בינלאומיים היה אמור להימסר למנדט הצרפתי בלבנון. המאבק על 'עבודה עברית' היה נחלת תנועת העבודה כולה, היום קוראים לזה 'גזענות'…

        בתוך המאבק הכללי, נאבקו 'הפועל המזרחי' ו'פועלי אגודת ישראל' על דברים שהיום מובנים מאליהם, ואז לא היו מובנים כלל ועיקר. על זכותו של יהודי דתי לקבל עבודה; על זכותם של יהודים דתיים להתיישב (עיין ערך: שדה יעקב), על כשרות במטבחי הפועלים. הישגים שהושגו בשילוב של מאבק עם שיתוף פעולה.

        'בני עקיבא' הביאה לתחיה דתית בצבור הדתי לאומי, הפיחה רוח חיים בתחום החינוך, וממנה יצאו מייסדי ישיבות בני-עקיבא והאולפנות שהגבירו את אהבת התורה וקיום המצוות בציבור הדתי-לאומי. בתגובה ל'מות התפילה' הזכרתי את התחיה שהביאו 'בני-עקיבא' לעולמו של בית הכנסת.

        זו מורשת 'תורה ועבודה', יותר ציונות יוויותר תורה.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        נ.ב. נושא כאוב הוא היחס לעבודת כפים. תנועת העבודה באה ממקום של שאיפה להפוך ממעמד לעם. לבטל את ה'פירמידה ההפוכה' שבגלות, שבה הפכנו לעם של אנשי רוח, מקצועות חופשיים ועסקי רוח. לדאבוננו מהפכה זו עברה ובטלה. חזרנו למה שהיינו בגלות, ואנחנו צריכים לייבא רבבות סודנים, רומנים ותאילנדים שיעשו את העבודה. פעם המדינה עודדה חינוך מקצועי וחקלאי. בנעורי, בבית הספר היסודי היו שעות ללימוד חקלאות ומלאכה. בבית הספר שלי היתה נגריה (שקיימת עד היום) שבה למדנו נגרות. איפה כל זה היום?

      • שמשון צבי לוינגר

        נ.ב. ומה שכינית אותם ממשיכי 'בן כוזיבא' – לשיטתך זה נכון על כל המתנחלים, מצביעי 'הליכוד', 'ישראל ביתנו', 'הבית היהודי' ו'האיחוד הלאומי' ורבים ממצביעי המפלגות החרדיות – רוב הציבור היהודי בארץ, שאינו מתלהב מהקמת מדינת טרור, לא של הד"ר להכחשת שואה מרמאללה ולא של המוסלמים הפונדמנטליסטים מעזה, ולא משאר 'חביביו' של הליברל מהבית הלבן, הכורע ב'אחוה' למלך הסעודי ומעניק 'שוויון'-נפש ו'חופש'-פעולה לתכנית- הגרעין האיראנית…

      • שמשון צבי לוינגר

        לצבי – שלום רב,

        ראיתי את מה שהפנית ל'ארץ-שלום'. תביא בחשבון שאצל הפלסטינים אין דמוקרטיה. מי שבא ל'מפגשים' מתוכננים הוא בחזקת סוכן של ההנהגה.

        אך בערבי הפשוט אנחנו נפגשים יום יום, בעבודה וברחוב. חשוב שנעבוד על עצמנו להתייחס אליו בהגינות. נלמד מרבי יוחנן שהיה מקדים שלום אפילו לנכרי בשוק ומרבי שמעון בן שטח שהשיב אבידה לישמעאלי.

        לגבי, נוער הגבעות – זה סיפור של ייאוש. ייאוש מהמדינה וייאוש ממערכת החינוך רודפת ההישגיות שלנו, מעבר ל'בדק בית' פנימי שצריכות לעשות המערכות הלאומיות והמגזריות, צריכים לטפל בהם אנשי חינוך שידעו בסבלנות ובחכמה לתעל את העוצמות שבהם לאפיקים חיוביים.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

  13. מעבר לכך "ההשכלה שהטביעה את הפונדמנטליזם" כדבריך הוציאה אנשים מהדת לגמרי!!! האם בתורמאדם דתי זה מה שאתה מציע כבשורה לנערי ונערות הציבור הדתי?

    חוץ מזה "אל יתהלל חוגר כמפתח" ודור המידע והאינטרנט לא יהפוך כל כך מהר את תלמידי "מרכז" ו"הר המור" ל"ליברלים" וכד'

    התשובה של הרב יוסף משאש למשל שדיברנו עליה רבות[בדיון אחר]מופצת באינטרנט בלא מעט אתרים והיא כבר ידועה לכל ולא נמצאת בפינה האחורית של ארון הספרים ולא מצינו שבעקבותיה כל הנשים הפסיקו לחבוש כיסוי ראש [עושות זאת בעיקר מי שמלכתחילה זה לא היה בקטע שלהן והן מצאו אילן גדול להיתלות בו]

    בקיצור:אנשי הציבור הדתי לאומי שמסווגים כתורניים או חרד"לים לא עושים זאת משטיפת מח אלא מבחירה הם לא בורים שטרם נתקלו באינטרנט שיראה להם את "האור"

  14. צבי,לא נעים לי להגיד לך אבל אתה יותר מידי מכניס p.c איפה שזה נוח לך [שמדובר בפלסטינאים-כאילו זה סוד שיש להם ציבור מוסלמי אדוק מאוד]ואיפה שזה נוח לך אחרת אתה תוקף בלי גבול ע"ע מה שכתבת על נוער הגבעות או על הרב עובדיה יוסף והרב אליקים לבנון ואת הכינוי שהדבקת לאנשי המחנה הדתי שמרני "ניאו צדוקים". אז אם אתה אומר את דעתך באופן ישיר ובתקיפות זה בסדר גמור! אבל אם כן אז מן הראוי שזה יהיה "על כל הקופה" ולכן אל תלין על ש.צ שהוא תוקף את הפלסטינאים, גם לו מותר!

    בקיצור:אני לא מבין מה ההבדל בין התקפה על אלו שהם לשיטתך "הפונדמנטליסטים שלנו" לבין התקפה על אלו שש.צ רואה בהם את הפונדמנטליסטים של הפלסטינים

    • ההבדל הוא פשוט, ואמרתי אותו במיליון הזדמנויות. כאשר אני מסתכל במראה ורואה פרונקל מכוער, אני צריך לפוצץ אותו. כאשר אני מסתכל בפנים של הזולת ורואה שם פרונקל, לומר לו "יש לך פרונקל מכוער" זה פטרנליזם וגסות רוח.

  15. באמת שאני לא מבין את ההתחסדות הזאת שאומרת לא לבקר את הזולת.

    ומה תגיד על משפטי נירנברג? גם שם טענו הנשפטים ששופטים מארץ אחרת ותרבות אחרת אינם מוסמכים לשפוט אותם האם אתה מסכים עם זה? אני יודע שהשוואות ודוגמאות מהנאצים נעשו נדושות אבל הדוגמא הזו מראה מאוד טוב שלפעמים זה לא רשות אלא חובה!!! לבקר ואפילו להילחם עם השקפות הרסניות שנמצאות מחוצה לנו.

    אגב זו גם הייתה באופן תדיר טענתם של אנשי הדרום האמריקני כלפי מבקריהם מהצפון על הגזענות הממלכתית בה נקטו[חוקי ג'ים קרואו הידועים לשמצה]
    שאל להם להתערב ב"ענייניו הפנימיים" של הדרום ותרבותו השונה.

    צבי אם נלחמים נגד העוולות והרוע זה בכל מקום ואין הנחות בעניין זה!!!!

    אם למשל נצא בנחרצות נגד פעולות "תג מחיר" למיניהם באותה נחרצות נצא נגד הפנאטים מהצד הפלסטיני

    וכי באיזו זכות לפנאטים שלהם יש "פטור"?

    • כשתתבגר תבין את ההבדל בין ביקורת לבין משפט.

      • תגיד שוב פעם "אד הומינם"? זה לא הספיק לך באתר כיפה? מה לעזאזל קשור הגיל שלי? שאין לך מה לענות אז אתה שולף את "הפז"ם" שלך?

        לא נמאס לך שוב ושוב במקום להתחמק ולדחות בקש במקום לענות לגופם של דברים?

        מצטער אבל אתה פשוט עושה צחוק מעצמך ואין טעם לענות לבליל השטויות והסיסמאות שאתה מטיח

        נ.ב

        ולא אין שום הבדל בין ביקורת למשפט זה בעצם אותו הדבר רק שהמשפט מתרגם למעשה את הביקורת ואם לצורך העיניין היה אסור לבעלות הברית לבקר את ההתנהלות של גרמניה הנאצית בגלל חשש "פגיעה באחר" בלה בלה בלה אז גם קל וחומר שהיה אסור להם להעמיד את בכירי הנאצים למשפט.

        הדברים פשוטים ואני מתפלא שאני צריך בכלל להסביר אותם

  16. ואגב,אני אישית לעולם לא יבקר מישהו באופן אישי וודאי שלא באופן חסר טאקט

    [אני יכול למשל להתווכח איתך כאן על כיסוי ראש ותשובתו של הרב משאש וכד' אך אני לא יעיר למישהי אישית על הליכה ללא כיסוי ראש אני לא טוחב את האף שלי לחיים האישיים של אחרים ]

    • ממליץ לך להגיה את הודעותיך לפני שליחתן, פן ימצאו בהן שבע שגיאות עברית בשורה אחת, כמו כאן.

      • עוד דוגמא להסטת הנושא שאין מה לענות[איפה יש 7 טעןיות אני לא יודע אבל לא משנה]

        לא עובדים עלי השטויות האלה אני מכיר את כל השטיקים המלוכלכים של תורת הרטוריקה והדי בייט

        לכן לא אשחת את זמני בלענות לקלות ראש וליצנות

        כתיבה וחתימה טובה

        והרבה הצלחה בשיפור העלת טיעונים

        עצה טובה קמ"ל

  17. שמשון צבי לוינגר

    בס"ד י"ז אלול ע"ב

    כמה הערות בסוגיית פיצוץ פורונקלים:

    א. הפורונקל נקרא בעברית צחה 'מורסא' ופיצוצו 'הפסת מורסא'. ראוי שפעולה רפואית חשובה זו תיעשה ביד איש מקצוע – 'מורסי' מומחה. היורד לאומנותו ללא דיפלומה עובר על לאו 'כמעשה ארץ מצרים לא תעשו'.

    ב. בארצנו הקדושה יש חובת ביטוח בריאות ממלכתי, וכל האזרח בישראל והגר הגר בתוכם, יכול לקיים 'דכאיב ליה כאיבא ליזיל ביה אסיא' והפסת מוסות בכלל זה. ברם זכור אותו האיש לטוב ואובמה שמו, שהביא שכלול מתקדם זה גם לארצות הברית.

    ג. הואיל ואני הוגדרתי ע"י מר ליפשיץ זה מכבר כ'פונדמנטליסט', רשאי אני אפילו לשיטתו לבקר את מעשיהם של אחיי ורעיי הפונדמנטליסטים המוסלמים. לגבי הד"ר להכחשת שואה מרמאללה, הדבר תלוי: אם אני מוגדר כ'גזען ושוביניסט', הרי שרשאי אני לבקרו. אם לאו – הנני מתנצל בפניו.

    ובא לציון גואל, ושלום על ישראל,

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    נ.ב. פונדמנטליסט אינו קללה, כי אם אדם ההולך אל השורשים. אנו בני 'אב המון גויים' ולפיכך אנו 'פאטרנאליסטים' בעלי יחס אבהי לכל מי שנברא בצלם אלקים.

  18. ש.צ,שיחקת אותה עם התשובה רק תדע שיש המלצה של שלמה המלך ע"ה והיא

    אל תען…

    וההמשך ידוע ודי לחכימא ברמיזא

    • שמשון צבי לוינגר

      בס"ד

      לאמיר -שלום רב,

      כולנו, כבני אדם, קצת חכמים וקצת כסילים. ה'קונץ' בדיאלוג הוא לתפוס את צד החכמה בדברי הזולת, אם יש קושיות טובות עלי וכיו"ב – את זה שוה לי לברר כדי לקיים 'דע מה שתשיב לעצמך'. בזה צריך להתמקד ואת זה יש לפתח.

      מדי פעם טוב לצחוק על עצמנו ועל חולשותינו. ה'גזע היהודי הנבחר' ידע גם לצחוק על עצמו בהומור 'גזעי'.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

  19. ש.צ,כמובן ברמיזה שלי לא הייתה מכוונת אליך

    פשוט הגעתי למסקנה שחבל להשקיע בדיון מנומק עם כאלו שלא באמת רוצים להתדיין אלא רק לשפוך את כל הסיסמאות שלהם וכשאין להם מה לענות הם מתחמקים בצורה מבישה

    אני מצטער על נימת הכעס אבל גם לי יש גבול עד כמה אני יכול לספוג בזיונות

    נ.ב

    ושצבי לא יבלבל את השכל על "התנשאות" "פטרנליזם" ושאר ירקות כאשר הוא בכל פעם עונה תשובות מתנשאות נוסח "כשתגדל תבין" והוא משתמש בפער הגילים בנינו כדי "לתפוס גובה"

    זה על הפעם הבאה שיעלו זעקות "התנשאות" וכד'

  20. צבי,אחד השטיקים המלוכלכים ביותר של תורת הרטוריקה זה להתחמק מטענת המתדיין שמולך בזלזול בו ולדחות את דבריו ב "אתה מדבר שטויות" "כנראה שתית היום יותר מידי" "שתגדל תבין" וכד'

    אלא שמה שמתאים בקרקסי הדי בייט[שלטעמי מדובר בתחום די נחות שמתעסק באמצעים במקום במטרה ומאמן אנשים בלהיות תחמנים ונוכלים ואכמ"ל]

    לא מתאים בדיון רציני ולהתחמקויות אלו קוראים: כשל לוגי של "אד הומינם" התייחסות לטוען ולא לטענה
    ואנשים רציניים שרוצים דיון רציני ולא התגוששות גלדיאטורים נוסח די בייט דוחים בבוז טענות נוסח אד הומינם!

    על זה מבחינתי יצא הקצף ! דומני שבדיונים איתך לא עשיתי לך כדבר הזה אפילו פעם אחת

    נ.ב
    כהשלמה לדבריי על כך שזו התחסדות סתמית לא לבקר ערכים של אחרים ועל זה זעמת על ש.צ אני בטוח שבנוסף לדוגמאות שהבאתי אתה גם מן הסתם לא היית יוצא נגד הבריטים שכאשר השתלטו על הודו הם ביטלו שם מנהגים מושרשים ומסורתיים כמו למשל שריפת האלמנה והקרבת קורבנות אדם לאלה קאלי

    אני מניח שאתה שמח מאוד שהבריטים עשו זאת ואתה לא רואה בכך "פטרנליזם"

    יום טוב

    • שמשון צבי לוינגר

      בס"ד טו"ב רחמים תשב"ע

      לאמיר – שלום רב,

      אני הבנתי את ביקורתו של צבי (מ-3 בספטמבר, שעה 13:51) בצורה שונה. אני כתבתי לפני כן לחלק בין ההנהגה של הפלסטינים וסוכניה לבין הערבי הפשוט – אליו יש להתייחס בהגינות.

      על זה השיג צבי וכתב שאינו אוהב שמתייחסים בפטרנליזם, באבהיות, אל הפלסטינים.

      ואני על משמרתי אעמודה, שיש להתייחס אליהם בהגינות, כפי שלימדונו רבי יוחנן שהיה מקדים ומרבי שמעון בן שטח שהשיב אבידה לישמעאלי.

      ראוי שנידבק במידת בוראנו ש'רחמיו על כל מעשיו', ונוהג בפטרנליזם אבהי בבריותיו, ובזכות זה יקויים בנו 'כרחם אב על בנים' ונזכה בדין.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • שמשון צבי לוינגר

        תיקון: כפי שלימדונו רבי יוחנן שהיה מקדים שלום אפילו לנכרי בשוק ורבי שמעון בן שטח שהשיב אבידה לישמעאלי.

  21. ש.צ,אני הבנתי מה צבי רצה וכתבתי בפשטות שהימנעות מביקורת כלפי דעות של אנשים מדתות ואידיאולוגיות אחרות משום שזה "מתנשא" וכו' זו התחסדות והיתממות וגם צדקנות ריקה. דומני שכולנו שמחים שצ'רצ'יל בזמנו עמד בתוקף על החובה להילחם בגרמניה של היטלר]למרות הלך רוח פייסני שהיה רווח בבריטניה ואכמ"ל]שהוא תיעב אותה וראה בה אימפריה שטנית וכך גם על תוצאותיה של מלחמת האזרחים האמריקנית שלינקולן עמד בתוקף על המשכתה עד נפילת הדרום [ואגב אורחא גם העבדות בעקבות הנפילה] ואני חושב שלא היינו מעדיפים שתביעת אנשי הדרום לעצמאות מדינית ותרבותית תמשיך להתקיים[דבר שיכל לקרות אילמלא לינקולן היה מוותר על דעתו הנחרצת באיחוד בכל מחיר ואכמ"ל]
    דומני שאף אחד[מלבד "גלוחי הראש" והקו קלאס קלאן וכיו"ב פסיכים]לא היה רוצה לתת בשם ה"רב תרבותיות" לגיטימציה וקיום לגרמניה הנאצית והקונפדרציה [מדינות הדרום במלחה"א האמריקנית]ושהרוב מבינים שחייב להיות שיפוט מוסרי .

    כדאי לעיין על כך בספרו של גדי טאוב "המרד השפוף" בו הוא מדבר על דילמות מעין אלו של הפוסט מודרניסטים והוא נותן דוגמא על היחס לרצח על כבוד המשפחה אצל הדרוזים והבדואים עיין שם הדברים מעניינים.

    • אתה לא התחלת להבין מה רציתי.

    • שמשון צבי לוינגר

      לאמיר – שלום רב,

      אם הזכרת את לינקולן. בזמנו – במסגרת עיסוקי בביקור משה מונטיפיורי במרוקו ב-1864 – פתחתתי את עיתון 'המגיד' מתקופה זו וראיתי כתבה מעניינת בה מספר הכותב על בחירות קרובות בארה"ב, בהן הוא מצפה שייפול 'מחרחר הריב' לינקולן ויעלה לשלטון אדם רודף שלום שיביא סוף לשפיכות הדמים. אין חדש תחת השמש: כבר לפני 150 שנה ידעו יהודים חכמים את הסוד של 'שתי מדינות לשני עמים'.

      ייתכן שהאידיאולוגיה של רב-תרבותיות עומדת ביסוד מדיניותו של אובמה, שכרע ברך בכבוד רב, לפני המלך הסעודי\ ומגלה חוסר מוטיבציה למנןע בכוח את פיתוח הפצצה הגרעינית האיראנית. חוששני שהצד הידיאולוגי חזק בעיקר אצל יועציו היהודים הליברליים. אצלו זה פשוט חשבון מפוכח: ניתן לאיראנים לעשות כרצונם ובלבד שלא יתעסקו איתנו. כך נהגו האמריקנים גם במלחמת העולם השניה, עד שהגרמנים ושותפיהם תקפו גם אותם, ואילצו אותם לצאת מהאדישות.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • אסכם את הדיון בעניין הזה, בהעתקה של דברים שכתבתי בדיון בפייסבוק:

        צריך לחזור על זה שוב ושוב. התורה לא אומרת לנו איך להיות מוסריים. התורה דורשת מאתנו להיות מוסריים. איך? את זה אנחנו יודעים לבד מאז שחוה ואדם אכלו מעץ הדעת. אסור לגעת בתורה, לפני שברור לבנאדם לחלוטין מה טוב ומה רע, מה חסד, משפט וצדקה, ומה רשע, פשע ותועבה. התורה קדושה. אסור לגעת בה בידיים מטונפות ומחוללות.

      • שמשון צבי לוינגר

        בס"ד ח"י אלול ע"ב

        לצבי – שלום רב,

        נכון שלפני הגישה לתורה צריך להיות מוסר אנושי טבעי, אחרת יכול האדם לסלף את התורה ולהפוך ל'נבל ברשות התורה' ח"ו. לכן באו האבות להיישיר את העולם לקראת מתן תורה.

        ברם, התורה עצמה לא הסתפקה ב'מוסר טבעי' ובנתה מערכת שלימה של מצוות והלכות בין אדם לחבירו, הכוללות סדרים שלמים בש"ס ומאות פרקים ברמב"ם וסימנים בשולחן ערוך, כדי שלא 'איש הישר בעיניו יעשה' אלא יקיים באמת 'ועשית הישר והטוב בעיני ה' אלקיך'.

        המוסר האנושי הטבעי יכול להגיע לשיא של 'דעלך סני לחברך לא תעבד' – חיה ותן לחיות. המוסר האלקי אומר 'ואהבת לרעך כמוך אני ה". טבעו של אדם הוא שכשפוגעים בו הוא מגיב. התובנה של 'לא תקום ולא תיטור', מתוך ראיית הזולת ואני כאיברים של אותו אורגניזם, כדברי הירושלמי הידוע, שאם יד אחת פגעה ביד השניה לא תבוא היד הנפגעת ו'תנקום' ביד הפוגעת – זו כבר ראייה על טבעית, הבנויה על אמונה עמוקה ונובעת מהתורה (שגם התרבות הכלל אנושית ינקה ממנה במקצת, בהשפעת התנ"ך והמונותאיזם ובהשפעת אישים ממוצא יהודי שפעלו בחברה הכללית והשפיעו עליה במידה מסויימת).

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        נ.ב. אולי זו הסיבה שהאדם נמצא בשנותיו הראשונות בידי אמו ויונק ממנה את המוסר הטבעי, שהרי האשה בטבעה מותאמת יותר לרצון האלקי, כדברי רש"ר הירש על 'שעשני כרצונו'. כאשר ספג את המידות הבסיסיות מהאם, אז נכנס הילד ללימוד התורה.

      • שמשון צבי לוינגר

        אם שתי הקומות היא תיאוריה שלך, נראה שאתה הוא הלל שאמר ש'דעלך סני לחברך לא תעבד' היא כל התורה כולה על רגל אחת, ואידך פירושא, זיל גמור. מתמונתך אני רואה שאתה שמור היטב ואלפים שנותיך לא הזקינוך. כה לחי!

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        נ.ב. מדבריך הנזכרים עולה עכ"פ שיש צורך בפירוש, והפירוש הוא התורה, שאינה מסתפקת בהדרכות מוסריות כלליות ואינה סומכת על שיקול הדעת המוסרי של האדם, אלא נותנת הדרכה פרטנית.

      • שמשון צבי לוינגר

        לצבי – שלום רב

        דוגמא להבדל בין המוסר האנושי הטבעי למוסר של תורה, נתתי בתגובתי משעה 14:18: המוסר האנושי הטבעי אומר: מי שפגע בי אעשה לו 'תג מחיר'. כמובן לא לאדם חף מפשע. מוסר אלוקי אומר: 'לא תקום ולא תטור', אלא אם כן הדבר מחוייב לפי הגדרים שקבעה התורה לשם תיקון העולם ונעשה בדין ובמשפט.

        דוגמא קודמת הבאתי אתמול. אין המוסר האנושי הטבעי מחייב את האמריקני להתערב בתכניות האיראנים להשמיד את ישראל. 'לא תעמוד על דם רעך' זו המצאה של תורה, הרואה את כל הברואים כאגודה אחת.

        אוסיף דוגמא שניה: עשרת הדברות הן ברובן חזרה על המוסר האנושי הטבעי, עם כמה הגבלות מהותיות: של חופש הפולחן: לא יהיה לך אלהים אחרים על פני; של חופש העיסוק: וביום השביעי שבת לה' אלקיך לא תעשה כל מלאכה; של חופש המחשבה: לא תחמוד…

        על שתי ההגבלות הראשונות צחק עלינו כל העולם התרבותי במשך יותר מאלף וחמש מאות שנה. רק בתחילת האלף החמישי לבריאת העולם, חל בעולם מיפנה תודעתי חלקי. לגבי 'לא תחמוד' אפילו זה לא קיים. הרי כל תרבות המערב בנויה על 'תחמוד, תחמוד ותחמוד – רק אל תממש בצורה שהחברה אסרה'. אין פסול בהבאת הזולת לקריסה כלכלית ע"י תחרות חופשית. אין פסול בניאוף, אם האשה מסכימה לכך וכו' וכו'.

        אך אינני דואג. תהליך האבולוציה של המין האנושי לא בא לשיאו, ובע"ה יתקיים בעולמנו: 'ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם'.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        • כל מה שתיארת הוא המוסר האנושי _שבעיניך_. אני מכיר אנשים רבים ברחבי העולם, שאין בהם דבר ממה שאתה מעליל עליהם, אפילו שהם גויים גמורים ולא שמעו מעולם את דבר ה'. אני מכיר למשל את בני משפחת רעייתי סיון בת אברהם אבינו, את חבריה, ורבים מבני עמה. הם לא נוקמים ונוטרים, כבוד הזולת חביב עליהם ככבודם, הם לא עומדים על הדם, הם לא חומדים, לא נואפים, ובניגוד לעם "הנבחר", "לצאת פראייר" נחשב מעלה אצלם. כשהזולת פוגע בהם, הסיסמא שלהם היא לא "אל תהיה פראייר", אלא "אל תהיה כמוהו". בנוסף הם גם לא חושבים את עצמם בני העם הנבחר, ולא יעלו על דעתם לתאר כמה המוסר שלהם נעלה על זה של אחרים.

          לעומת זאת אני מכיר להוותי לא מעט יהודים כשרים, שומרי שבת וכשרות ומתפללים שלוש פעמים ביום, וביניהם תלמידי חכמים גדולים ורבנים חשובים, שהם בני עוולה גמורים.

      • שמשון צבי לוינגר

        את ה'תרבות' המערבית כבר תיארנו. כמו שבזמן השואה לא נקפו אצבע בנגד הנאצים עד שהתקיפו אותם, כך גם היום לא ינקפו אצבע כנגד תכניות ההשמדה של האיראנים.

        התרבות המזרחית שמשפחת רעייתך באה ממנה, אכן עולה על המערב עשרת מונים. ומסיבה פשוטה: אין להם 'תסביך אדיפוס' כלפי היהדות כנוצרים והמוסלמים, שאינם מוכנים להודות שאת ערכי המוסר ואת יסודות המונותיאיזם קיבלו מאיתנו, וזה אוכל אותם.

        כמובן בכל התרבויות, יש אנשים הגונים השומרים על שבע מצוות בני נוח. עליהם נאמר: 'נדיבי עמים נאספו, עם אלקי אברהם' ובע"ה יגררו אחריהם את כל האנושות.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        • מוסר זה לא עניין של תרבות אלא של בני אדם. יש אנשים טובים בכל מקום, ויש אנשים רעים. סטטיסטיקות לא מעניינות אותי.

          מה שמעניין אותי זה תורת משה. אליה אפשר לגשת רק בידיים נקיות, אחרת מבזים אותה ומחללים את ה'.

  22. גם זאת תוצאה של "מוסר התורה":
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4276932,00.html

    הרי זה מה שכתוב בתורה שצריך לעשות, לא?

  23. ש.צ,אני מניח שאת דבריך על שתי מדינות לשני עמים אמרת בציניות?!?!?!

    דרך אגב דעתו של לינקולן לשמר את האיחוד של ארה"ב בכל מחיר לא הייתה נחלת כל אנשי צפון ארה"ב מלפני המלחמה. היו למשל מאמרים פובלציסטיים בעיתונות הצפונית שדווקא קידמו את הרעיון שהצפון והדרום- שהיו חלוקים אז עד אימה בנושא העבדות והיו שונים במנטליות ובתרבות[אגב גם כיום פחות או יותר]ובכלכלה-ייפרדו לשני מדינות וכל מדינה תתנהל כראות עיניה.

    זה בין היתר היה אחד הדברים שזירזו את לינקולן להצהיר על שחרור העבדים בעיצומה של המלחמה שהיה צריך לדרבן את אנשי ה"איחוד"[הכינוי שניתן לארצות הצפון בזמן המלחמה]להילחם מעבר לרצון לשמר בכל מחיר את הברית.

    • שמשון צבי לוינגר

      הפיתרון של 'שתי מדינות לשני עמים', הפרדה לשם שלום, מקורו באברהם אבינו שאמר ללוט הפרד נא מעלי, אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה'. ובאופן כללי יש לו מקום בפיתרון סכסוכים בינלאומיים.

      אצלנו אינו בא בחשבון. אין שום פרטנר ערבי שיקבל את קיומנו כאן, אם מטעמי פונדמנטליזם מוסלמי, אם מטעמי לאומנות ואם משום הצורך של משטר דיקטטורי לשמר מצב מלחמה כדי להסיח את דעת הקהל מן הדיכוי אל אוייב חיצוני.

      יש דיונים הלכתיים באפשרויות של 'שטחים תמורת שלום'. כמדומני שיש ארבע שיטות יסודיות: (א) שיטת הגר"מ שניאורסון מלובאביץ זצ"ל, שעצם מסירת שטחי א"י לאוייב מהווה סכנה בטחונית, משום ש'תיתן להם אצבע ירצו את כל היד'. (ב) שיטת הגרצ"י קוק זצ"ל ועוד, שיש מצוות כיבוש הארץ המחייבת מלחמת מצווה, מה עוד שדרישת הערבים לשלטון בארץ היא על רקע דתי ויש כאן עניין 'העברה על דת'. (ג) שיטת הגרא"מ ש"ך זצ"ל שאנחנו תלויים בארה"ב ואסור לנו למרוד באומות ולהתגרות בהם. (ד) שיטת הגרע"י יוסף שליט"א ועוד פוסקים, שבעיקרון 'פיקוח נפש' מהווה שיקול, אך צריך בדיקה רצינית של כל הצעה לגופה.

      אלה כמדומני 'אבות הטיפוס' של השיטות ההלכתיות הקיימות. לענ"ד במציאות הפוליטית הערבית, שכל המשטרים הם דיקטטוריים, ואין נפק"מ בין דיקטטורה לאומנית לדיקטטורה תיאוקרטית, שתיהן לא יוכלו בשום פנים לקבל את קיומנו – הרי שכל הדיון הוא היפוטטי.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      נ.ב. לגבי לינקולן, קשה להיות 'חכם לאחר מעשה'. ייתכן מאד שאם היו נפרדים, היו הדרומיים מגיעים לאותה תוצאה – שחרור העבדים -אך באיחור של כמה עשרות שנים. עכ"פ לינקולן היה אידיאליסט ופטרנליסט במובן החיובי, ועקשנותו זירזה את העניין.

  24. ש.צ,יישר כח על סקירת השיטות בעיניין "שטחי א"י תמורת שלום בהלכה".

    בקשר ללינקולן ולמלחמת האזרחים האמריקנית,לא שפטתי כאן את החלטתו על מלחמה ללא פשרות כדי לאחד את ארה"ב ולהחזיר את מדינות הדרום לברית בכח, רק ציינתי עובדה שדעתו בעיניין לא הייתה מיינסטרימית לחלוטין. בקשר לשאלת "מה היה קורה אילו" כמובן שאי אפשר לדעת אך הגיוני מאוד שתוך עשרות שנים גם הקונפדרציה אילו הייתה נשארת כמדינה עצמאית הייתה מבטלת את העבדות כדי לא להיות בפיגור משמעותי משאר העולם המערבי ואולי אפילו הברית הייתה מתחדשת שוב בדרכי שלום.

    בדרום אגב עד היום יש כאלו שרואים בלינקולן כובש ורודן שהחזיר אותם בכל לאיחוד בו הם לא היו מעוניינים.

    ופה בדיוק הנקודה! למרות רגשות ודעות כאלה[עד היום בדרום ארה"ב מונף דגל הקונפדרציה כידוע ובאירועים רשמיים הרבה פעמים מושר המנון הקונפדציה "דיקסי"]רוב העולם כיום שמח שצבאו של לינקולן כבש את הדרום ושיחרר את העבדים ואני סמוך ובטוח שגם צבי או דומיו שמתרעמים על "פטרנליזם" ו"התנשאות" חושבים כך והם לא מגלים הבנה והתחשבות לגזענות של הדרום האמריקני

    גם לדעתם צריך וחובה לבקר ואף להילחם נגד דיעו מעוותות לא רק בתוך המחנה שלהם

  25. עושה פרקמטיה

    נדמה לי, שהכותב (נדב שנרב), אינו מבחין נכונה בין החקיקה התורנית, בעלת האופי הקאוזלי (סיבתי) לבין החקיקה החילונית-רומית, בעלת האופי הקונסטיטוטיבי (המכונן).
    החקיקה התורנית, היא בעלת האופי קאוזלי, מפני שההלכה במקורותיה, נקבעת ומתוארת אגב מקרים קונקרטיים. משמע, כי במקרה פלוני או ובנסיבות כאלה ואחרות שהתרחשו – פעלו התנאים או האמוראים כך או אחרת, ולחילופין שלמדנו שבנסיבות ובמקרה קונקרטי – יש לפעול פעולה פלונית, או להימנע מפעולה אלמונית.
    לעומת זאת, החקיקה הרומית, היא בעלת אופי קונסטיטוטיבי, ואינה נקבעת בקשר למקרה קונקרטי – אלא באופן מופשט. בשל כך, היא מתארת ומגדירה מראש את מכלול הנסיבות – שהן ורק הן – מחייבות פעולה פלונית, או ההימנעות מפעולה אלמונית.
    לפיכך, תוארה גדלותם של פסוקי ההלכה בעבר, אנשים גדולים – שהיו רגישים וידענים דיים: גם רגישים דיים לעמוד על מכלול הנסיבות העובדתיות הרלוונטיות של המקרה והאדם העומד בפניהם, וגם בקיאים דיים – להבין את מכלול הנסיבות הקונקרטיות שהובילו לקביעת ההלכה בקודקס (בשו"ע או הטור), את הדומיננטיות של כל אחת מהן בקביעת ההלכה, ואת האפקט ההלכתי שיוצר כל שינוי נסיבות – בקביעת ההלכה לגופו של מקרה ועניין.

    במקרים אלו, של פוסקי ההלכה – אין המדובר על "שינוי ההלכה", אלא על מסירתה. מסירה שיש בה שיקול דעת, אבל לא אינטרסים. שיקול דעת הנובע בהבנת התורה כמכלול ועמידה על הדגשים והערכים השונים הקיימים בה – ולא שיקול זר וחיצוני, הנובע מהרצון לקדם אג'נדה ערכית חיצונית.

    • בפעם האלף, אין חיה כזאת שמשוללת "אג'נדה ערכית חיצונית", ואין פוסק שמסוגל להפעיל שיקול אובייקטיבי. כל אדם הניגש לפרשנות ההלכה, או לפרשנות כל טקסט שהוא, לפחות מאז שאדם אכל מעץ הדעת ולמד להבחין (ללא עזרת התורה) בין טוב לרע, מביא איתו את עולם הערכים ה"חיצוני" שלו.

      אינטרסים זה כבר משהו אחר. אינטרסים זה לא ערכים. הבילבול בין אינטרסים לערכים מייצר את כל 460 התגובות באתר הזה.

      • לצבי – שלום רב,

        מדבריך הנני למד שעצתו של הנחש היתה עצה טובה, ומיום שאכלנו מפרי עץ הדעת נפקחו עינינו ויכולים אנחנו להבחין בין טוב לרע בלי עזרת התורה. האכילה מפרי העץ האסור היתה איפוא 'עבירה לשמה'. השתחררנו מהתלות בהדרכה המוסרית של האלקים.

        יש לשאול, איפוא, אולי גם איסורי טבל, ערלה, נבילות וטריפות וכיו"ב הם חלק מאותה מזימה, ואם נעבור עליהם נגיע לתובנות מוסריות עמוקות יותר?!

        בברכה, ש"צ (שבתי צבי)

      • שמשון צבי לוינגר

        לצבי -שלום רב,

        על הרמב"ם עוד נדבר בהמשך הערב. ברור שחטא עץ הדעת גרם לאדם לקלקול המוסריות הטבעית, וכדי להחזירו לאיזון הטבעי באו רבות ממצוות התורה כפי שמפרט הרמב"ם במורה הנבוכים. למטרה זו גם כתב הרמב"ם את הלכות דעות, המלמדות את האדם להיישיר את עצמו ולהחזירו למצב של איזון.

        לגבי שאלת יחס היהדות והמוסר האנושי הטבעי, כדאי לעיין גם בתגובתו של אליהו למאמרו של אשר אטדגי 'בין בני ברק לירושלים'.

        בברכה, שמשון צבי לוינגר

      • שמשון צבי לוינגר

        בס"ד כ' אלול ע"ב

        לצבי – שלום רב,

        אתחיל מהסוף. דבריו של אליהו חשובים לדיון הכללי, שהוא בדיוק השאלה מהו מוסר טבעי? האם יש בכלל 'חיה' כזאת, ואם כן מה היחס בינו לבין מוסר התורה. גם המאמר עליו הוא מגיב נוגע בשאלה זו, ומנסה לעשות ממחלוקת הרב שטיינמן והרב שמואל אויערבאך – מחלוקת בשאלה האם המוסר הוא 'תיאוצנטרי' או 'אתנוצנטרי', ועל זה אומר אליהו מה שאומר.

        הואיל ושום קורא סביר לא יעלה בדעתו לחפש חומר על שאלת המוסר הטבעי, במאמר על בני ברק וירושלים, מצאתי לנכון להפנות את הקורא לכיוון זה. אותי אישית מעניינת דעתו של ה'חזון איש' בסוגיא זו, ועל פניו נראה לי שאני מבין את דבריו אחרת מאשר אליהו – ובע"ה אני מקוה שיימצא לי הזמן לברר נושא זה.

        אתה הכנסת מימד חדש לדיון בטיעון (שהזכרת לראשונה כבר אתמול) שאכילת הפרי האסור, במקום לטמטם את האדם, גרמה לו לשיפור יכולת השיפוט המוסרי. אין ספק שזה מה שטען הנחש שיש כאן 'עבירה לשמה', שבעקבותיה יהיו בני אנוש כאלוקים בעלי שיפוט מוסרי אוטונומי, שיפטור אותנו מהצורך בעזרת התורה. מה שמסופקני – האם עצות של נחשים נחשבות ל'עצה טובה של מומחה'?

        מה שיותר מעניין אותי הוא הרמב"ם ששלחת אליו. עוד לא נכנסתי למאמר שציינת. אני מניח שמדובר בהסברו במורה הנבוכים לפרשת אדם וחוה. ניתי ספר ונחזי ונהיה בע"ה חכמים יותר.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        • ההתפלפלויות האלה לא באמת מעניינות אותי. מה שמעניין אותי זאת העובדה שאנשים משתמשים בתורה וב"מוסר האלוהי" כדי להכשיר כל עוול, רשע ופשע. אלו מחללי השם ומבזי התורה. כמו שאמרתי, התורה היא קדושה ואסור לגעת בה בידיים מטונפות.

          (מתוך 200 הערותיי בדף זה, בערך 150 חוזרות על הטענה הזאת, בצורה זאת או אחרת).

        • הערה לתורף דבריך. אתה, כמו רבים אחרים המתעמתים עם גישתי (במיוחד אמיר), נכשלים בכשל הבינארי. אתם מניחים שאם לאדם יש שיפוט מוסרי אוטונומי זה פוטר אותו מן הצורך בעזרת התורה. ולא היא. השיפוט המוסרי האוטונומי והתורה אינם שתי אפשרויות דיכוטומיות. אדרבא. הם שני צדדים המשלימים זה את זה ונצרכים זה לזה. אם מוצא האדם את עצמו בסתירה בין זה לזו, אז אחד מן השניים – או שהשיפוט המוסרי שלו לקוי, או שהבנת התורה שלו לקויה.

          זה פירוש "חוקים ומשפטים צדיקים".

          שבת שלום

      • שמשון צבי לוינגר

        וראה לפי שעה דבריו של פרופ' ישעיהו לייבוביץ, שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, ירושלים תשס"ד, עמ' 21-22:

        הפירוש המתקבל ביותר על הדעת היא העובדה, שהאדם החל לראות את המציאות לאור ניסוח זה שהתורה נותנת לנו בפסוק: 'ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל' (ג,ו). בו ברגע שהאדם בחר לו להשתמש בקטגוריות אלה של 'טוב' 'תאוה' ו'נחמד', הוא פסק מלהיות יצור תבוני טהור, ואני מדגיש את המילה "טהור'… קטגוריות אלה של 'טוב ורע' 'נחמד ולא נחמד' אינן משקפות כלל את התבונה של האדם, אלא מעתה יש לו הקטגוריות של 'מה טוב לו' 'מה תאוה בעיניו' ו'מה נחמד לגביו'. מבחינת התבונה הטהורה קיים אך ורק צמד המושגים – שקר או אמת…

        מדוע אם כן לפי תפיסתך זה עניין של שיבוש וקלקול? – משום שאין במציאות – טוב תאוה ונחמד.

        כלומר זוהי קביעה סובייקטיבית של המחליט מהו טוב ומהו רע. – נכון מאד. וכדי שלא אגנוב דעתך ואף לא את דעתם של אחרים, אציין שאין זה רעיון מקורי שלי כלל, אלא זוהי פרשנותה של פרשת גן-עדן בפיו של הרמב"ם, גדול המאמינים שעמדו בהיסטוריה של היהדות.

        "

        • את לייבוביץ סילפת סילוף חמור כאשר כתבת "מה טוב לו", ו"מה תאווה בעיניו". לייבוביץ, כמו האורים והתומים שלו הרמב"ם, מדבר לא על מה טוב "לו", אלא על מה טוב "בעיניו", שזה עולם אחר לגמרי.

      • שמשון צבי לוינגר

        בס"ד עש"ק כי תבוא תשע"ב

        לצבי – שלום רב,

        אני שמח שהבהרת שגם לדעתך זקוק האדם לעזרת התורה בשיפוטו המוסרי, ובזה דומים דבריך לדברי הרב אריאל שהפניתי אליהם.

        דברי פרופ' לייבוביץ הועתקו מילה במילה מספרו. אם יש לך טענות – הכתובת היא: עורך הספר, מר בן ציון נוריאל.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • כבר הובהר פה עשרות פעמים שיש הבדל בין "מוסר טבעי" שאכן אין פוסק שמתעלם ממנו לבין "פסיקה" שמושפעת באופן ישיר ממאמר המערכת האחרון של הניו יורק טיימס או "הארץ" .

        הסברתי כמה וכמה פעמים את ההבדל בין השניים ולא אחזור על כך שוב באריכות אלא בקיצור נמרץ:

        יש הבדל בין פוסק שינסה למצוא היתרים[ואפילו בדוחק] לעגונה או ממזר או אשת כהן שנאנסה ואסורה לבעלה בגלל הקושי והאומללות הפשוטים שכל בעל חמלה אנושית לבו ייכמר מממקרים כואבים אלו

        לבין פוסק שינסה למצוא היתרים דחוקים למשהו בהשפעת "הרחוב" או בהשפעת קריאה של מאמר של "הארץ" וכו' כנזכר למעלה

  26. שמשון צבי לוינגר

    וביחס לשאלת המוסר האוטונומי מול המוסר החיצוני, כדאי לעיין בשיעורו של הרב יעקב אריאל 'המוסר והאמונה הדתית', באתר yeshiva.org.il

    • הרב אריאל רחוק מלהיות כוס התה שלי, והוא בעיני דוגמה למה שכתבתי שתי הודעות קודם.

      • דבריך לש.צ ש "ההתפלפלויות האלו לא מענינות אותי" הם במחילה מצחיקים אם אתה מביא את הרמב"ם כתנא דמסייע לשיטתך תיאות לדון בדברים שאתה מביא ממנו

        אם אין לך עניין לדון בדברים אז למה אתה מביא אותם? בשביל הפלאקט?

        עכשיו אתה מבין למה אני טוען כל הדיון הזה שאתה משתמש בסיסמאות ? הבאת ציטוט מבלי להתעמק בו והמטרה היא רק להשתמש בו כשלט בהפגנה ותו לא זה דבר לא רציני בדיון ואתה עושה זאת כל הזמן!

        נ.ב
        ותחסוך ממני ומהקוראים את ההתחמקות האידיוטית של "תתבגר תבין" שנינו לא ילדים בגן והתייחסות מכובדת יותר תעשה לך רק טוב ולא תאיר אותך באור מגוחך

    • בשם הרב אריאל התפרסמו הדברים הבאים באתר "כיפה":

      http://www.kipa.co.il/jew/49416.html

      אם אלו דברי הרב, אז מסתבר שלימוד גמרא מזיק דווקא לגברים.

      • למרות שאני אישית דווקא לא רואה בעיה בלימוד גמרא לנשים [ומקבל מאוד את דברי הרב חיים דוד הלוי והפוסקים דעימיה על כך]

        אני בכל זאת לא מבין את ההתנפלות על הרב אריאל מותר לו להביע את דעתו גם אם היא לא תואמת את פוליטיקלי קורקט של התקשורת וכו'

        הדעה שהאיסור של ר' אליעזר בגמרא על לימוד תורה לנשים נובע מחוסר התאמה נפשית לנשים בלימוד הגמרא היא דעה לגיטימית ]שאני אישית לא מחזיק בה] ולא צריך לעמוד דום בפני כל מאמר מערכת של עיתון הארץ ולהתחיל להתנצל

        נ.ב

        אני אישית לא מתנגד ללימוד כזה אבל ודאי שהרב יעקב אריאל שליט"א לא צריך אישור מאף אחד על הבעת דעתו

      • בס"ד ה' בכסלו ע"ג

        רצ"ב דברי הרה"ג יעקב אריאל בעניין 'לימוד תורה לנשים' (מתוך ראיון עמו ב'זרעים – עלון תנועת בני עקיבא בישראל', גליון 60 (כסלו תשע"ג), עמ' 20:

        – מה דעת הרב על לימוד תורה לנשים?

        אני באופן אישי מלמד בנות. החפץ חיים פסק כבר לפני מאה שנה שאישה בימינו חייבת ללמוד תורה. מדוע? כי בימינו אישה יוצאת מהבית ורוכשת השכלה כללית. לפני מאה שנה הסתפקו בפרקי אבות ודברים קטנים, אך בימינו צריך יותר מזה. לא ייתכן שעורכת דין תלמד משפט רומי ומשפט אמריקאי, אבל במשפט יהודי היא לא תדע כלום. לא ייתכן שתהיה רופאה דתייה שלא תדע לפחות לקרוא שאלה ותשובה של ר' משה פיינשטיין על רפואה בהלכה, או מאמר ב'תחומין' בנושא.

        עם זאת, גם היום מצוות 'תלמוד תורה של 'והגית בו יומם ולילה' לא חלה על האישה, מפני שיש לה עוד תפקידים בחיים, כך שהיא לא יכולה תמיד להתעסק בזה. לאישה יש תקופות קשות שהיא לא יכולה להתמקד בהן בתורה. לכן התורה לא חייבה את האישה כמצוות עשה דאורייתא ללמוד תורה יומם ולילה, זה קצת תובעני. אגב, אני בעצמי למדתי אצל אישה – נחמה ליבוביץ'. היא היתה מומחית.

        – תכנית הלימודים לבנים ולבנות צריכה להיות זהה?

        התכנית לא צריכה להיות זהה, כי אישה לא חייבת בלימוד. היא חייבת ללמוד תורה לחיזוק מעמדה הרוחני וצריכה ללמוד דברים שיתרמו לכך. אני לא אוסר, אבל זה לא חובה ללמוד את כל הש"ס. אני לא ממליץ על לימוד אינטנסיבי, כי אני אומר מנסיוני שזה דורש התמסרות והיא לא תוכל להתמסר. אישה צריכה ללמוד קטעי גמרא מסויימים. היא צריכה להיות מסוגלת לקרוא מאמר ב'תחומין', רמב"ם, שולחן ערוך, מושגי יסוד.

        – אם היא תלמד אגדתות, היא לא תבין את 'תחומין'?

        אם צריך, שתלמד קטעים מהגמרא. ואם צריך ללמוד 'קצות' או ר' חיים, שתלמד. לאישה זה מודל חיים אחר. מאוזן יותר, מעשי יותר.

        אבל שוב, גם בגיל תיכון צריך ללמוד הלכה ודברים מעשיים. בעיות חשמל בשבת, הלכות רפואה, הלכות משפט מסויימות. תשובות נבחרות בעניינים אקטואליים כמו הלכות מחשב.

        למדתי, למשל, עם בנות סוגיה לגבי שליחת וירוס האם חייב או פטור? אז למדנו חלקים בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא. למי שלא היה רקע היה קשה יותר, אבל בסך הכל הבנות הסתדרו יפה.

      • בשולי דברי הרב אריאל אעיר, שדרך לימוד זאת: סוגיות אקטואליות המשלבות קטעי גמרא ופוסקים, במגמה לפתח יכולת להבין מאמר תורני – יכולה להיות טובה גם לבנים ולהאהיב עליהם אל הלימוד. כמדומני בדרך זו הלך הרב יוסקה בא-גד בישיבת נחלים (אגב, יוסקה היה מדריכו של הנער יעקב שטיגליץ (לימים: אריאל) בבני עקיבא בירושלים, כנזכר באותו ראיון).

        את השיטה לקח הרב בא-גד מישיבות הונגריה, שם היה לימוד עיוני של סוגיות, לצד לימוד גמרא על הסדר.

        בברכה, ש.צ. לוינדר

להגיב על פוסט-גושניק לבטל

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: