נשיקת המעלה והמטה / משה ארנרייך ויוסף כרמל

'יום ירושלים' היה אצל ראש ישיבת 'מרכז הרב', הרב שאול ישראלי, יום הסוד של ממשק החול והקודש; ממשק שהיה סוד ויסוד חייו התורניים עשירי המעש

אצל מורנו ורבנו מרן הגאון הגר"ש ישראלי זצ"ל היה יום ירושלים אחד הימים החשובים בשנה. הוא צוין על ידו בדרשותיו המפורסמות בעצרת בישיבת 'מרכז הרב', שהיה אחד מראשיה, ובסעודת המצווה שערך למשפחת 'ארץ חמדה' כנשיאו ומייסדו של המכון. בשנים הראשונות גם הקפיד על כך שיישא דברים בסעודה מישהו שהשתתף באופן משמעותי בשחרור העיר ובאיחודה. באורחים היה גם רב אלוף במילואים מוטה גור ז"ל, מפקד חטיבת הצנחנים במלחמת ששת הימים ושר בממשלת ישראל באותו זמן, אשר קריאתו 'הר הבית בידינו' הדהדה בכל רחבי העולם היהודי והציתה ניצוצות רדומים בלבות רבים. אורחים נוספים היו האלוף עוזי נרקיס ז"ל, ששימש אלוף פיקוד המרכז במלחמת ששת הימים, וכן אחד הלוחמים המפורסמים, חבר הכנסת הרב חנן פורת זצ"ל.

ננסה במאמר קצר זה לשים דגש על כמה נקודות הקושרות יום חשוב זה לאישיות דגולה זו. באחת משיחותיו של מרן ביום ירושלים הסביר את מאמרו של רבה בר בר חנה על אותו אדם שהראה לו "היכא דנשקא ארעא ורקיעא אהדדי" (היכן המקום שבו מתחברים השמים והארץ; בבא בתרא עד ע"א) וזו לשון מורנו ורבנו:

 כי זהו הסוד והיסוד של ירושלים, שהיא 'נשקא'. הנשיקה הזאת [היא] אותו דבר של נשיקת החול עם הקודש בירושלים. ציון וירושלים הם שני מושגים שהם לכאורה סותרים במקומות אחרים אחד את השני. אנחנו אומרים 'עיר הקודש ירושלים'. זוהי עיר, זוהי עיר עם כל אותם הצרכים, כשם שזוהי מדינה עם כל אותם הצרכים, ועם זאת – עיר הקודש; ועם זה – ארץ הקודש. מפני שיש לנו הסוד הזה של המיזוג, של שמים וארץ, של צירוף שני הכוחות הללו. של כוחות הרוח והכוחות החומריים, ואחד ניזון מהשני ואחד מפרנס את השני ואחד מקבל ויונק מהשני. זהו כוחה של ירושלים (זה היום עשה ה', ירושלים תשס"ג, עמ' קעז).

מרוסיה למצוות הארץ

מדברים אלו על ירושלים, שנשא הרב ישראלי זצ"ל בהיכל ישיבת 'מרכז הרב' בליל יום ירושלים בשנת תשנ"א, ניתן ללמוד על דרכו בחייו. במשך כל שנותיו בארץ ישראל, מאז שברח במסירות נפש מרוסיה הסובייטית (כדי ללמוד תורה!) והגיע לישיבת 'מרכז הרב' בשנת תרצ"ד, ללמוד בקרבתם של הראי"ה קוק זצ"ל והרי"מ חרל"פ זצ"ל, שאף הרב ישראלי להשפיע מן הקודש אל החול ובחזרה ולהשיק את השמים והארץ.

ראשית דרכו הייתה בכפר הרוא"ה, אשר בו כיהן כרב בשנים תרח"ץ-תשכ"ה. בשנים אלה פיתח את נושא המצוות התלויות בארץ, שראה כביטוי ממשי של רעיון קדושת ארץ ישראל. הרב עסק בהן הן בתחום הבירור העקרוני וההלכתי הן בתחום חיבור ענייני קודש אלו לחיי המעשה של החקלאים, והיה אחראי מטעם הרבנות הראשית לנושאים אלו. חלק מבירוריו ההלכתיים משנים אלו נכנסו לספרו 'ארץ חמדה'.

גם בנושאים ציבוריים רחבים יותר עסק הרב כבר אז. הוא היה ממייסדי חבר הרבנים של הפועל-המזרחי, שניסו לכוון את דרכה של הציונות הדתית ושל המדינה כולה לפי החזון של מדינה יהודית המחוברת לה' ולתורתו. כך גם עסק רבות ועודד רבנים אחרים לעסוק בתחום חדש: הלכות מדינה – כיצד אמורה מדינה מודרנית להתנהל על פי התורה, הן באופן אוטופי ועקרוני הן במימושה בחיים הציבוריים. הדברים נדפסו בקובצי 'התורה והמדינה', ואחר כך בספרו 'עמוד הימיני'.

לאחר היבחרו לכהן כדיין בבית הדין הרבני הגדול עלה הרב לירושלים, בשנת תשכ"ה. חמש עשרה שנה כיהן כדיין. גם פסקי הדין משנים אלו משקפים את תפיסתו הרוחנית הירושלמית של חיבור בין קדושת ההלכה כפי שהיא מופיעה בשולחן ערוך לבין החיים המעשיים. פסקיו נתפרסמו בספריו 'חוות בנימין' ו'משפטי שאול'.

אחד ממפעליו האחרונים, שהיה חביב עליו וחשוב לו ביותר כמפעל ההולך ומממש את חזונו הכללי, היה מכון 'ארץ חמדה' בירושלים, שהיה נשיאו מיום הקמתו בשנת תשמ"ז. החזון היה להקים מקום אשר בו תתפתח המנהיגות התורנית-ציונית של הדורות הבאים. מקום שבו יגדלו תלמידי חכמים הבקיאים בש"ס ובפוסקים, בכל חלקי השולחן ערוך, בתנ"ך ובמחשבה. פוסקים, ראשי ישיבות ודיינים היודעים לקבל אחריות ולהכריע מתוך שותפות ונשיאה בעול עם הציבור כולו. לפיכך נקבע השירות בצה"ל כאחת מדרישות הסף לקבלה ללימודים.

הנביא ישעיהו ניבא "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". מעט מזעיר מחזון זה התקיים בהקמת מפעלי השו"ת של 'ארץ חמדה'. שו"ת 'במראה הבזק' שייסד הרב ישראלי משרת נאמנה רבנים ודיינים מהתפוצות במשך למעלה משני עשורים, יחד עם 'אחיו הצעיר', פרויקט 'שאל את הרב', המשרת את יהודי התפוצות באשר הם ומחברם לתורת ארץ ישראל וירושלים, תורתו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל.

חזון 'ירושלמי' נוסף של מרן הגר"ש ישראלי, ההולך ומתגשם בשנים האחרונות, הוא פיתוח התייחסות הלכתית עדכנית לעולם המשפט והכלכלה כחלק בלתי נפרד מבנייתה של מדינת ישראל כמדינה המחוברת לתורה בכל תחומי חייה הציבוריים. רשת בתי הדין לממונות, 'ארץ חמדה – גזית', מממשת את החזון הלכה למעשה.

מדינת קומתיים

נסיים בדברים נוספים שנאמרו על ידו ביום ירושלים תשמ"ו:

בפרשת השבוע הקודמת קראנו את הפסוק: 'ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות' (ויקרא כו, יג). 'ואשבור מוטות עולכם' הינו שלב ראשון של עצמאות, השתחררות מעול זרים, שהוא הכנה לשלב השני, של 'ואולך אתכם קוממיות'. חז"ל דורשים את המילה 'קוממיות' כשתי קומות של אדם הראשון (בבא בתרא עה ע"א). גאולתם של ישראל היא דוגמת שתי קומותיו של אדם הראשון. מה פירוש 'שתי קומות' ולא קומה אחת גדולה?

שתי קומות הן שני כוחות, ששניהם חזקים, קומה עליונה הנבנית על הראשונה – קומה של 'ויפח באפיו' הנבנית על קומה של 'עפר מן האדמה', ירידה לצורך עלייה, על מנת להעלות את האדמה ולהחזירה למקורה הראשון. וזה תוכן עבודת האדם בכל הזמנים עד התקופה הזאת. תפקיד האדם הוא להפוך את הכול ליחידה אחת גדולה של עבודת ה' – שלמות אחת לכל העבודה הזאת. כך בפרט, כך בכלל.

קוממיות ישראל אף היא עשויה שתי קומות: הקומה התחתונה – המדינה הגשמית, והקומה העליונה, הבאה להשתמש בתחתונה להגשמת העניין הא-לוהי בצורה לאומית כללית. ואם יום ה' באייר הוא בחינת 'ואשבור מוטות עולכם', הרי כ"ח באייר משלים אותו ב'ואולך אתכם קוממיות'. 'ירושלים הבנויה' – 'כעיר שחוברה לה יחדיו', ירושלים הבנויה איננה יכולה להיות בנויה לחצאין, ירושלים הבנויה דורשת את הכפל הזה, כשם שחז"ל מדגישים ומסבירים שהקב"ה אמר: לא אבוא בירושלים של מעלה אלא אם כן אבוא יחד עם זה גם לירושלים של מטה (תענית ה ע"א). כך כלפי כנסת ישראל בזמן האחרון – אנחנו רואים שלא נוכל לבוא לירושלים של מטה אלא אם כן נבוא יחד עם זה לירושלים של מעלה.

כי שני הדברים הללו צריכים ללכת בד בבד, כי שתי קומות יש בה בירושלים, 'ואולך אתכם קוממיות'. כי יש אחדות של שניים, של שניים שהם אחד, שהאחד מחזק את השני והשני יונק מהראשון. שאין לנו אחד בלי השני, והשני מבלעדי הראשון. וזהו מה שהתורה אומרת לנו בזמן הראשון: 'ואולך אותכם קוממיות'. כי המטרה הישראלית היא לבנות צבא – ולא כצבא של אומות העולם. לבנות כלכלה – ולא ככלכלת העולם. המציאות הזאת של שעבוד הגוף לא-לוהי והפיכת הקוממיות לדבר שבקדושה זהו הדבר העיקרי, זהו הייעוד העיקרי של מדינת ישראל, של עם ישראל, של ירושלים עיר הקודש, של ירושלים וציון שהם אחדות אחת (זה היום עשה ה', עמ' קנט).

הרב משה ארנרייך והרב יוסף כרמל הם ראשי 'ארץ חמדה – מכון גבוה ללימודי היהדות'

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ו באייר תשע"ב, 18.5.2012

 

פורסמה ב-18 במאי 2012, ב-גיליון בחוקותי תשע"ב - 771 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: