ש. שפרה שימרה את התרבות העתיקה של המזרח הקרוב, המוטמעת בשיריה וספריה הרבים. נר זיכרון למשוררת ומתרגמת שהשראתה נעוצה בתרבויות הקדומות של מסופוטמיה

לפני כעשרה שבועות הלכה לעולמה המשוררת שפרה שיפמן שמואלביץ, מי שנודעה בחתימה ש. שפרה, והיא בת 81. עם לכתה, אבדה מבינותינו אחת המשוררות הישראליות הבולטות בנוף הפואיטקה הישראלית, אם גם אחת האקסצנטריות שבהן.

ש. שפרה נחשבה למשוררת גדולה, אולם הייתה בגדר יוצאת דופן וכמעט יחידה במינה בהתמקדותה המעמיקה בתרבות המסופוטמית הקדומה, זו הכוללת את תרבויות העמים השומריים, האכדיים, הבבליים והאשוריים – תרבויות שרק מעט מהן היה גלוי וידוע לציבור הישראלי, שאינו מגלה עניין בעמים עתיקים אלה ובתרבותם. אולי משום עתיקותם, ואולי משום שאינם זכורים לטובה בגלל שהגלו את עמי ישראל ויהודה.

את המשוררת והחוקרת הדגולה פגשתי לראשונה בחנות צילום מסמכים בגבעת שמואל, שם גרנו כשכנים. באתי לצלם חומר לספר שפרסמתי בהוצאה עצמית, 'טרזן בארץ הקודש ', החוקר את דמותו הספרותית של איש הג'ונגל טרזן ומקומו בתרבות העברית. קרוב לאלף סיפורים מקוריים נוצרו על טרזן בספרות הישראלית בידי סופרים כמו אהרון אמיר ועמוס קינן, שרגא גפני ואחרים, בתקופה שבה נחשבו לאושיות התנועה הכנענית.

בשיחה האקראית שנוצרה בינינו התברר כי שפרה באה לחנות למטרה דומה: צילום חומר על איש הג'ונגל הקדום מכולם, אנקידו, ידידו של גילגמש מהאפוס הבבלי הקדמון שמקורו בתרבות השומרית. אנקידו כמו טרזן – כמה אלפי שנים אחריו – גדל בין בעלי חיים. התפתחה בינינו שיחה על אנשי ג'ונגל, וזו המשיכה לדיון על התרבות הכנענית והתרבות המסופוטמית הקדומה.

הסיפור על איש הפרא שגדל בין בעלי חיים לפני שעבר לחיות בתרבות האנושית, כך התברר לי בשיחה, היה קדום באלפי שנים מגרסת אדגר רייס בוראוז מראשית המאה ה-20, ומוצאו בשומר.

הקשר התהדק. נהגתי לבקר את שפרה בביתה בגבעת שמואל, לשמוע ממנה שירים ודברים מרחיבי דעת על התרבות המסופוטמית ולהביא לה פריטים שהיו בלתי ידועים אפילו לה על התרבות וההיסטוריה המסופוטמית בשפה העברית. סיפור אחד שגיליתי עבורה היה 'נינה ונם', על עלילות ילדים במסופוטמיה של ימי אור נמו. סיפור קצר אחר הביא את קורותיה של נסיכה מסופוטמית, בתו של המלך סרגון, שהיא המשוררת הראשונה הידועה בשמה.

דמות זאת דיברה מאוד ללבה של שפרה. יותר מכול אהבה לספר את הסיפור השומרי המיתולוגי על ירידת האלה איננה לשאול. את הדיה של אגדה זו אפשר למצוא ביצירתה ובשיריה של שפרה.

כתוצאה מכל אלה זכתה המשוררת בכינוי 'השומרית האחרונה' מצד כותב שורות אלו, בגלל התעניינותה החקרנית והתמקדותה יוצאת הדופן, שגרמה לי לראות אותה כנוצרת הלהבה של תרבות עתיקת-יומין. ש. שפרה העדיפה לזכור ולהזכיר את בני העמים האלה לא רק בגלל הקרבה הגנטית והשורשים המשותפים להם ולעם ישראל, אלא בגלל היותם מניחי יסודות תרבותו.

קודם כול משוררת

למרות שלימדה באקדמיה, לא הייתה שפרה חוקרת אקדמית 'רגילה', אלא בראש ובראשונה משוררת. מקריאה בספריה עולה ומתחדדת העובדה כי עבורה, התרבות המסופוטמית היא בעלת משמעות עמוקה מנושא מחקר, והינה בגדר מקור השראה ליצירה.

אל התרבות המסופוטמית, כך סיפרה, הגיעה בדרך עקלקלה שהחלה במחקר שכתבה על אודות סיפוריו של המחזאי והמספר ניסים אלוני (מחבר 'מות ימות המלך' ועוד מחזות). אגב הקריאה בסיפורים, המתארים חיי שכונה בארץ ישראל המנדטורית בשנות ה-40, ותוך עיון קפדני בהם, התברר לה כי יש בהם התייחסות למיתוסים שונים ששאובים מתרבות שלא הייתה מוכרת לה –  התרבות השומרית הבבלית. סקרנות נדלקה בה, והיא החלה לחקור כדי לראות כיצד השפיעה התרבות העתיקה הזו על אלוני. ככל שהעמיקה לחקור ונכנסה לפרדס העצום הזה – כך הוקסמה יותר ויותר, ומאז לא יצאה מן הבוסתן.

במקביל להתמקדותה בשירה תרגמה שפרה שירים ופואמות שונות מהשפות הקדומות, שומרית ובבלית, שטרחה ללמוד. חלק גדול משירת התרבות העתיקה תרגמה משך שנים רבות בשיתוף פעולה עם החוקר ד"ר יעקב קליין. תוצאת עבודתם המונומנטלית הופיעה בכרך ענק הנושא את השם 'בימים הרחוקים ההם' (ראה אור ב-1996), שזכה לשבחים לא רק בגלל דיוקו היחסי, אלא בגלל שעלה בידי המתרגמים לבצע את המשימה הכמעט בלתי אפשרית: שמירת קסם השירים הקדומים והמקוטעים, אלפי שנים לאחר שנכתבו לראשונה.

כקורא נאמן הזקוק לתרגום יכול אני להעיד שלפחות כמה מהטקסטים בתרגומה של שפרה דיברו אליי יותר מאשר הטקסט הארכיאולוגי הרגיל. בראש תרגומיה עומד זה שכתבה לפואמה האכדית הידועה 'עלילות גלגמש'.

ש. שפרה הייתה מעיין מתגבר של אישה אחת, שמטרתה לקרב את התרבות המסופוטמית הקדומה למרכז תשומת הלב וזרם החיים של התרבות הישראלית המודרנית, שלכאורה כל כך רחוקה ממנה, אך לדעתה היתה קרובה מאוד.

היא עצמה העידה כי היא אחוזת כעס על שמנעו ממנה בילדותה את יצירות הספרות המסופוטמית כמו עלילות גלגמש. בניסיונה לגשר על הפער שחוותה בילדותה עבור אחרים, כתבה ספר לימוד עבור בתי הספר – 'מעלילות ראשית עד מלכים ונביאים: מקורות חוץ לתוכנית הלימודים החדשה במקרא' (ראה אור ב-2003), ובו טקסטים בבליים ושומריים קדומים המקבילים לסיפורי התנ"ך היהודיים.

סיפור מסופוטמי מתגלגל

בשנים האחרונות לחייה שקדה שפרה על כתיבה בז'אנר חדש ביצירתה: ספרים לילדים ובני נוער, שיציגו בפניהם את סיפורי המיתולוגיה השומרית-אכדית ובבלית, זאת דרך דמותו המאחדת של הסופר האשורי הדמיוני קרדי-נרגל העובד בחצרו של המלך האשורי הגדול אשורבניפל, שחי ומלך במאה השביעית לפני הספירה. בכל ספר בסדרה חושף הסופר בפני מלכו טקסטים קדומים שהוא מקריא להנאת מלכו ולהחכמת הקוראים.

דמותו של קרדי-נרגל היא דמות מוזרה במקצת. הוא סופר במקצועו, אבל בלתי יצירתי בעליל – כל תפקידו בעלילה הוא רק לחשוף לוחות קדומים ולהקריא אותם בפני המלך. הוא אינו יוצר שום דבר משל עצמו. האם כך ראתה ש. שפרה את הפונקציה של הסופרים המסופוטמיים, כאנשים שאינם יצירתיים מטבעם ומעתיקים דברי קדומים?

הספר הראשון בסדרה 'עלילות גילגמש' (2000), שהוא גם הסיפור המפורסם ביותר של התרבות המסופוטמית, מגולל את קורותיו של מלכה הגיבור של העיר השומרית ארך. ככל הנראה חי המלך בתקופה שמיד לאחר המצאת הכתב. מסעות גלגמש וידידו איש הפרא אנקידו ברחבי המזרח הקרוב מגיעים לשיא בחיפוש אחרי האדם היחיד ששרד מן המבול, תוך ניסיון כושל להשיג את סוד חיי הנצח. המשוררת תרגמה את הספר עוד באנתולוגיה שלה 'בימים הקדומים ההם', אולם העיבוד לילדים זכה להכרה מיוחדת, כשקיבל את 'פרס זאב לספרות ילדים' ואת מדליית אנדרסן הבינלאומית.

היא המשיכה וכתבה ספרים נוספים שבמרכזם עמד קרדי-נרגל המקריא לפני המלך את היצירות הקדומות. אלה כללו את 'עלילות אנזו הנשר הגדול: שלושה סיפורים ממסופוטמיה, ארץ שני הנהרות' (2009), ובו מסופרים שלושה סיפורי הנשר המיתולוגי . אחד מהם הוא סיפור מסעו של המלך הקדמון אתנה – כנראה אחד המלכים המוקדמים ביותר ששמו ידוע לנו – אל השמים על גב הנשר. בסיפור שלישי אנזו הוא דווקא "נציג כוחות הרשע הזורע הרס וחורבן בעולם" עד שהוא מובס בידי האל הגיבור נינורתה.

הספר השלישי בסדרה עסק באגדה האהובה עליה מכול: ירידתה של אלת האהבה והפריון הפראית איננה-אישתר לשאול על מנת להשתלט עליו, שם היא נכלאת עד שלבסוף היא חוזרת בעזרת שדים וגוררת את אהובה החי, תמוז, על מנת שיתפוס שם את מקומה – בעוד היא ממשיכה את חייה בעולם החיים.

בצירוף מקרים מצמרר, יצא הספר כמה ימים לפני שהמשוררת הדגולה הלכה לארץ ש'כל באיה לא ישובון'. ימים ספורים לאחר מותה פורסם ספרה האחרון למבוגרים, 'אשה היא רק זירה', מקבץ של שני מחזורי סיפורים קצרים שכתבה לאורך השנים והתבססו על חייה שלה.

ש. שפרה השאירה אחריה ירושה נכבדה של יצירות ותרגומים, שיחיו את שמה עבור חובבי השירה והתרבות המסופוטמית בישראל עוד שנים רבות.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ה' באייר תשע"ב, 27.4.2012