איש ה'מורה' המורה / נַחֵם אילן

 

 פרופ' מיכאל שורץ, חתן פרס ישראל למחשבת ישראל שהלך לעולמו לפני כחודשיים, היה מורה נדיר שהנגיש לרבים את כתביו העיקריים של הרמב"ם בערבית-יהודית. זיכרון לאמן התרגום והמחקר

פרופ' מיכאל שורץ

פרופ' מיכאל שורץ (ט"ו בכסלו תר"ץ – ט"ז בכסלו תשע"ב) הלך לעולמו בביתו יום למחרת יום הולדתו השמונים ושניים. מנקיי הדעת שבירושלים היה. אין הצירוף 'נקיי הדעת' נקוט דרך מליצה וסלסולי לשון, אלא תיאור זהיר של עיקרי מעלותיו. כנקיי הדעת הנזכרים במשנה ובתלמוד, אף מיכאל היה מקפיד בכבוד התורה, בודק היטב מי עמיתיו ומי שותפיו טרם שהצטרף לחבורה כלשהי, נזהר הרבה קודם שחיווה דעתו על כל עניין, מדייק במילותיו לבל יאמר משהו שאינו נהיר די צרכו או חלילה יסב נזק למישהו, ומקצר בלשונו ככל שיכול. יפים עליו דבריו של ר' ישראל ב"ר גדליה ליפשיץ (גרמניה, 1782–1860), מחבר הפירוש 'תפארת ישראל' על המשנה, שכתב על נקיי הדעת שבירושלים 'וכל דבריהן בהשכל'. עוד אחז באורחותיהם בהקפידו על לשון נקייה, שהרי היה אסטניס אנין טעם. לכאורה די בדברים הללו כדי להבין כי מדובר באיש המעלה, אולם מכיוון שצנוע היה ומיעט לפרסם הרי שעד לשנים האחרונות לא נודע שמעו, אלא למעטים.

בחירה וגזרה

מיכאל נולד בזלצבורג שבאוסטריה ועלה ארצה עם הוריו ועם אחיו גדעון בראש השנה תרצ"ט. כרבים מעולי מרכז אירופה באותן השנים, אף משפחת שורץ המירה חיי רווחה נוחים בחיי עמל צנועים ומייגעים, וכך זכתה להינצל מן התופת. מיכאל למד בבית הספר הריאלי בחיפה ושם התוודע למורה לערבית מאיר יעקב קיסטר, לימים פרופסור בעל מוניטין עולמי בחקר האסלאם הקדום וחתן פרס ישראל. קיסטר האהיב עליו את השפה ואת התרבות הערבית, והשפיע על כל מהלך חייו כבוגר. לאחר שתמה מלחמת העצמאות, שבה נטל חלק כחייל, פנה ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים, בחוגים לשפה וספרות ערבית ולהיסטוריה של המזרח התיכון. למחייתו עבד כספרן בספרייה הלאומית, מסלול שהתוו לפנים חוקרים דגולים כפרופסורים גרשום שלום ושמואל הוגו ברגמן.

עבודת הגמר שכתב בשנת תשכ"א בהנחיית הפרופ' דוד צבי בנעט, אף הוא מלומד דגול, עסקה ב'בחירה וגזירה קדומה בתיאולוגיה מוסלמית מוקדמת'. מיכאל בחר לבחון סוגיה סבוכה, מורכבת ומרכזית בהגות המוסלמית: המתח בין בחירה חופשית לגזירה קדומה. מיכאל דן במושג 'אִכְּתִסַאבּ' אשר מובנו בהקשר התיאולוגי המוסלמי הוא שאמנם הא-ל יודע הכול מראש, אולם משעה שהאדם עושה מעשה כלשהו הוא 'רוכש' אותו וממילא אחראי לו. הבירור המושגי היה הנדבך היסודי במחקרו, והוא עתיד להיות מאפיין מובהק של דרכו בעתיד.

בהמשך כתב עבודת דוקטור על 'צידוק הדין בתיאולוגיה המוסלמית הסכולסטית הקדומה עד אלע'זאלי', ובחלק מכריע מן הזמן נהנה ממלגת לימודים מאוניברסיטת אוקספורד.

משנת תשכ"ו ועד תשל"ד לימד מיכאל באוניברסיטת חיפה, שזה עתה קמה ועשתה את צעדיה הראשונים. משנת תשל"א ועד לפרישתו מן ההוראה האקדמית בשנת תשנ"ז לימד בחוג לפילוסופיה יהודית ובחוג לערבית באוניברסיטת תל אביב. הצירוף הנדיר הזה מסמן בבירור חלק מ'תווי הפנים' הייחודיים של מיכאל: ידיו רב לו בהגות היהודית והמוסלמית בימי הביניים, ובשתיהן היה בקי גדול, כפי שמעידים פירותיו מן השנים האחרונות.

מיכאל היה חריג בנוף האקדמי. בשונה מעמיתים רבים הוא ראה בהוראה ובהנחיית תלמידים משימה מרכזית ולא משנית, והשקיע שעות וימים בבדיקת עבודותיהם. לא אחת הם זכו לקבל את שפע הערותיו אשר אורכן היה למעלה מגוף העבודה! בהערות הללו התייחס לענייני סגנון וצורה, תוכן ושיטה, פרטים וכללים, והכול מתוך אורך רוח מופלג. כך, במסירות, בקפדנות וברגישות, הוא סייע לכל תלמיד לשכלל את כישוריו המחקריים. אכן, מעטים כתבו בהדרכתו עבודות גמר ועבודות דוקטור, אולם כל מי שבחר בו כמדריך זכה במורה לחיים.

קונצרט סולו

דרך כלל נדרש כל מרצה באוניברסיטה להפגין את כישוריו המחקריים ואת פירות מחקריו באמצעות פרסומים, שהם הגורם המכריע בקידומו בקריית ספר. מיכאל פרסם מעט מאוד עד לשנים האחרונות. בהקשר זה יש להחמיא לעמיתיו בוועדות הקידום השונות אשר השכילו להבין שהוא דוגמה מובהקת לאיכות הניכרת גם מכמות זעירה ולא מנעו את קידומו.

לפני פחות משנתיים ראה אור הספר 'מנחה למיכאל', אסופת מאמרים שערכו לכבודו עמיתיו הפרופסורים שרה קליין-ברסלבי, בנימין אברהמוב ויוסף סדן. הספר בדמות חתנו: יש בו רק שבעה מאמרים, כולם פרי עטיהם של מיטב המלומדים בחקר ההגות היהודית והמוסלמית. הספר נחתם ב'השלמות לתרגום מורה נבוכים, מהדורת תל אביב תשס"ג', מפעלו של מיכאל שורץ עצמו.

מיכאל שורץ קנה לעצמו מקום נכבד וקבוע בארון הספרים היהודי והמחקרי בזכות תרגומיו לחמישה חיבורים. אם ראשית מפעלו נראתה מִצְעָר, אין ספק כי אחריתו תִּשְֹגֶּה מאוד.

בשנת תשל"ט הוציא בחוברת דקה את תשובת הרמב"ם בשאלת הקץ הקצוב לחיים על בסיס עבודתו של פרופ' אליקים גוטהולד וייל: מזרחן, פילולוג וספרן בברלין ואחר כך באוניברסיטה העברית בירושלים ומנהל הספרייה הלאומית בה. עיון מדוקדק בעיקר בהערות של מיכאל בסוף הקונטרס מעיד עדות נאמנה על כישוריו כפילולוג, על טעמו הספרותי המעודן ועל רוחב אופקיו בהגות המוסלמית והיהודית בימי הביניים.

בשנת תשנ"ז ראה אור תרגומו לחלק הראשון של 'מורה הנבוכים' לרמב"ם. לבד מתרגום לעברית קולחת, עשיר הכרך הזה בהערות הפורשות בפני המעיין תמונה פנורמית של כל ספרות המחקר אשר נכתבה על העניין המתברר באותה הערה. מיכאל לא הסתפק בציון המחקרים אלא עימת ביניהם, ניתח אותם ולבסוף הביע את דעתו בלשונו הזהירה והמכבדת. לאחר שש שנים שבהן עסק במלאכה, ניצב על מדף הספרים העברי תרגום רהוט ומלומד לחיבור הפילוסופי המאתגר ביותר שכתב משכיל יהודי בימי הביניים, שהיה גם לפרסום הראשון של הוצאת הספרים של אוניברסיטת תל אביב.

מיכאל התגלה כאן כאמן הלשון וכמלומד מן המעלה העליונה. התרגום וההערות של מיכאל ל'מורה הנבוכים' הם קונצרט סולו של אמן מחונן. תשע השנים שחלפו מאז מלמדות כי נודע שמעו באקדמיה ובישיבות כאחת, וציבורים מגוונים משתמשים בו. תרגומו פתח עידן חדש לכל הקורא ב'מורה' בעברית. במוצאי יום העצמאות שעבר זכה מיכאל בפרס ישראל למחשבת ישראל על תרגומו זה.

יום לפני כן, בבוקרו של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ראה אור תרגומו ל'שמונה פרקים' של הרמב"ם, שהם הקדמתו לפירושו למסכת אבות. לתרגום המוער קדם מבוא מפורט וחשוב מאת עמיתתו של מיכאל, פרופ' שרה קליין-ברסלבי, שכזכור הייתה בין עורכי ספר היובל לכבודו. במבט לאחור מתבקש לשרטט קו מקשר בין תשובת הרמב"ם בשאלת הקץ הקצוב לחיים, מורה הנבוכים ושמונה פרקים: בעמל של שנים זיכה מיכאל את הקורא העברי בתרגום ידידותי, מוסמך ומוער לרוב חיבורי הרמב"ם שנכתבו במקורם ערבית יהודית.

עם דמדומי ערב

מיכאל עוד הספיק להחזיק בידו את תרגומו ל'פירושי פרנץ רוזנצווייג ל'תשעים וחמישה משירי רבי יהודה הלוי', אשר ראה אור בסתיו האחרון. הספר החשוב מציע לקורא טקסט תלת רובדי: שירי ריה"ל עם הערותיו של מיכאל, תרגומו ופירושיו של רוזנצווייג לשירים הללו, תרגומו של מיכאל על הפירושים הללו והערותיו עליהם. הרגישות הלשונית, האנינות הספרותית ורוחב הדעת של מיכאל באו כאן לידי ביטוי מזוקק ומרהיב.

בחודשים הקרובים יראה אור תרגומו של מיכאל ל'ספר המענה והראָיה בדבר הדת המושפלה', המוכר כ'ספר הכוזרי'. בזה נשלם מעגל סמוי ומרגש, שכן מורו של מיכאל, פרופ' בנעט המנוח, הכין לפרסום את כתב היד של 'הכוזרי', מפעל שלא זכה להשלים, והשלים תלמידו חגי בן-שמאי.

מיכאל שורץ היה מורה וחוקר מזן נדיר. מפעלי התרגום שהעמיד יזינו דורות של קוראים, של תלמידים ושל חוקרים. אלה ואלה יכירו לו טובה מרובה על הלמדנות, על הבקיאות, על תעצומות הנפש ועל עדינות המבע, הבוקעות מכל שורה בחיבורים אלה.

פרופ' נחם אילן מלמד בתוכנית לתואר שני בלימודי היהדות במכון לנדר בירושלים וחוקר את תרבות יהודי ספרד והמזרח בימי הביניים ובעת החדשה

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ד בשבט תשע"ב, 17.2.2012 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-16 בפברואר 2012, ב-גיליון משפטים תשע"ב - 758 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: