מתיאוריה הלכתית ליישום עברי / חיים נבון

 

 המאמץ של אנשי המשפט העברי נחל הצלחה מועטה. דווקא הלימוד הישיבתי יֵצא נשכר מעיסוק במיסוי, בדיני העסקה ובחופש הביטוי

פרשיות ומשפטים – משפט עברי בפרשת השבוע, אביעד הכהן; ידיעות ספרים, 2011, 575 עמ'

הכינוי "משפט עברי" נשתגר על לשוננו, עד שאין תוהים על מקורו. מדוע "עברי" ולא "יהודי"? ולמה בכלל "משפט עברי" ולא בפשטות "הלכה"? שורשו של המושג הזה בניסיון של משכילים ציונים לחלץ מתוך ההלכה יסודות משפטיים שיוכלו לשמש גם במשפט בן ימינו. מטרתם הייתה לאומית ולא דתית, ולכן הם גם ניסחו מושג חדש, שיגדיר את המשפט הלאומי שהם מנסים ליצור ויבדיל אותו מן ההלכה היהודית הקלאסית.

לאחר הקמתה של מדינת ישראל, נתברר שמערכת המשפט הישראלית מנותקת כמעט לחלוטין מן ההלכה היהודית. "המשפט העברי" הפך להיות נחלתם של אנשי אקדמיה ושופטים, רובם ככולם שומרי מצוות, שחותרים לשלב בתוך המשפט הישראלי הנוהג יסודות מן ההלכה. בעשורים האחרונים בולטים בהקשר זה בעיקר פרופ' מנחם אלון ופרופ' נחום רקובר.

ד"ר אביעד הכהן, דיקן מכללת שערי משפט, הוא תלמיד מובהק של פרופ' אלון. שמו הוזכר באחרונה כמועמד לבית המשפט העליון. בספר "פרשיות ומשפטים" מכנס הכהן מאמרים שפרסם בעלון פרשת שבוע של משרד המשפטים. ברם, העיונים חורגים בהרבה מתחומה של הפרשה. לעתים הקישור לפרשת השבוע אף מאולץ-משהו (למשל, הקשר בין פרשת תרומה לבין חוקי התכנון והבנייה). ניכר שהמחבר היה מודע לבעיה זו, שכן המאמרים אינם מסודרים בספר לפי פרשות השבוע, אלא לפי נושאיהם. נדמה לי שמוטב היה ללכת צעד נוסף, ולנתק לגמרי את זיקתם של המאמרים לפרשת השבוע, במקום שהדבר אינו מתבקש מן הנושא עצמו.

המאמרים עצמם מציגים עושר גדול של נושאים, המוצגים מזווית ראייתו של המשפט העברי. מלבד הנושאים הקלאסיים של אסכולת המשפט העברי – מסים, תקנות הקהל, סדרי דין וכיו"ב – הכהן מתמקד, ברוח הזמן, גם בשאלות של צדק חברתי, חופש הביטוי וזכויות האדם (או בניסוחו המוצדק: "חובות האדם וזכויותיו").

כאמור, ראשי אסכולת המשפט העברי השקיעו מאמצים אדירים בשילוב ההלכה היהודית בתוך משפט המדינה. מי שקורא את הספר מתוך זווית זו ינחל אכזבה מרה. השפעתה הממשית של ההלכה על המשפט הנוהג קרובה לאפס. אכזבה זו מבצבצת מדי פעם מבין ניסוחיו המאופקים של הכהן. כך למשל הוא מציין שכאשר בית המשפט דן בשאלת ענישה גופנית כלפי ילדים הוא הביא לחמו לא רק מאנגליה ומארה"ב, אלא גם משוודיה, מפינלנד, מדנמרק ומאוסטריה – אך את מקורות המשפט העברי לא ציטט. הכהן מלין גם על התעלמות המחוקק והשופט הישראלי ממקורות המשפט העברי בנושא של דיני עבודה והעסקה פוגענית. באופן סימבולי, הכהן מציין שחוק שוויון הזכויות לאנשים עם מוגבלויות נפתח בהכרזה שהאדם נברא "בצלם" – אך משמיט את המילה הבאה: "אלוהים". מי שקורא את החוק נשאר תוהה, בצלמו של מי נברא האדם.

אכן, שזורים בספר גם ציטוטים לא מעטים מפסקי דין ישראליים שמתעקשים להיעזר במקורות ההלכה. אך רובם ככולם נכתבו בידי שופטים ספורים, בעיקר מנחם אלון ואליקים רובינשטיין. הכהן מודע לחלוטין לפער הזה. הוא אינו מתכחש לו, ואף אינו מנסה לקרב באופן מלאכותי את המשפט העברי והמשפט הישראלי. לעתים קרובות הוא דווקא מנתח את שורשי הפער ביניהם, ומסביר שאי אפשר שיהיה אחרת, לנוכח נקודות המוצא השונות.

ייתכן שנוכל להתבונן על יצירותיה של אסכולת המשפט העברי דווקא מזווית הפוכה. גם אם המשפט הישראלי נותר אדיש לחומר ההלכתי הנגיש שהציגו בפניו חכמי המשפט העברי, היצירה ההלכתית עצמה יכולה להיות נשכרת מגישה זו. בשנים האחרונות מדברים לא מעט על שילוב של מתודות אקדמיות בלימוד הגמרא הישיבתי. בדרך כלל מדברים על מתודות מתחום מחקר התלמוד האקדמי. אך הדבר היחיד המשותף למחקר התלמוד האקדמי וללימוד הגמרא הישיבתי הוא הטקסט המשותף. מחקר התלמוד האקדמי הוא דיסציפלינה היסטורית, בעוד לימוד הגמרא הישיבתי הוא דיסציפלינה משפטית. אי לכך, דווקא המחקר האקדמי של המשפט העברי יכול להיות מקור מתאים הרבה יותר להפריית הלימוד הישיבתי.

חוקרי המשפט העברי יכולים לתרום ללימוד ההלכתי זווית חשובה – את ההתייחסות להלכה כמערכת משפטית שאינה רק תיאורטית, אלא אמורה להיות נוהגת בפועל. כך, למשל, השאלות של מדיניות המס ופרשנות תקנות המס בהלכה מקבלות פנים חדשות בידיו של משפטן מיומן דוגמת ד"ר הכהן. אין די כאן בפרשנות נקודתית של מקורות תלמודיים והלכתיים, אלא יש צורך לקבוע עקרונות יסוד שיאפשרו את קיומה של מערכת גבייה אפקטיבית. בדומה, נקל לדרוש דרשות נפלאות על דבריהם של חז"ל, שיש למנות כפרנס על הציבור דווקא אדם ש"קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו" (יומא כב ע"ב). הכהן מנסה לשבץ אמרה זו בין ההוראות המעשיות של ההלכה בנוגע למינוי מנהיגים – ואז המשימה כבר הופכת הרבה יותר מורכבת. האם באמת זה סוג המנהיגים שהיינו רוצים להעמיד עלינו?

הספר עוסק במגוון רחב מאוד של נושאים. בקיאותו של הכהן בתחומים מגוונים מציגה אותו כאן לא רק כמשפטן מובהק, אלא גם כתלמיד חכם בעל שיעור קומה. אי לכך, הספר מציב אתגר הן בפני משפטנים והן בפני תלמידי חכמים. האם אלו ואלו ייענו לו? למען האופטימיות, נעדיף שלא להשיב לשאלה זו.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ג' בשבט תשע"ב, 27.1.2012 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-27 בינואר 2012, ב-גיליון בא תשע"ב - 755, יהדות, עיון ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: