תושבחתא דאונקלוס גיורא / רפאל בנימין פוזן

 

שיר מרובע לכבוד אונקלוס הגר ע"ה המתאר את תולדות חייו, את שבח תרגומו ואת קילוסו בפי חכמי הדורות – ובשוליו תרגומו וביאורו

 

תרגום אונקלוס מ- 1482

א.

 אַנְתְּ אֻנְקְלוֹס חַכִּימָא/ דְחִיל חֲטָאִין וּשְׁלִימָא/ בְּרֵיהּ דְאַבְרָהָם רְחִימָא/ אֲבְהוֹן דְּגִיּוֹרִין

ב.

 עֲלָךְ לַנָא אִתְּמַר/ לְמִסְבַּר וּלְמִגְמַר/ בְּכֵין אֲנָא אָמַר/ שִׁבְחָךְ לְדָר דָּרִין

ג.

 יַלְדוּתָךְ בְּגוֹ רַשִׁיעַיָּא/ דְסַגְּדִין לְצַלְמַיָּא/ וּמְחוֹ בְּשַׁבְרִירַיָּא/ כּוּבִּין וְדַרְדְּרִין

ד.

 וְאִתְרְעִי לִבָּךְ/ לְמִיפַּק מֵאַרְעָךְ / וְשָׁרִיתָא לְשַׁבַּח/ לְרִבּוֹן כָּל עַלְמִין

ה.

 בְּכֵין שַׁדַּר בָּתְרָךְ/ אֲחוֹהִי דְאִמָּךְ/ בַּעֲלֵי דְּבָבָךְ/ רוֹמָאֵי דִּנְפִישִׁין

ו.

 מְשַׁכְתְּ יָתְהוֹן בִּקְרָאֵי/ בְּלָא תְּשִׁישׁוּת וְלָאֵי/ וְגוּנְדָא דְּרוֹמָאֵי/ תָּיְבִין וּמִגַיְּירִין

ז.

 בְּכֵין בְּנַס קֵיסַר/ יָתָךְ פְּקַד לְמֵיסַר/ וְעַל גוּנְדָאֵי אֲסַר/ לְמַלָּלָא פִּתְגָּמִין

ח.

 וְלָא יְדַע אַפִּיפְיוֹרָא/ דִּי כָּל פּוּלְסֵי דְּנוּרָא/ דְמוֹ עֲלָךְ כִּכְּשׁוֹרָא/ עִם כָּל מַרְעִין בִּישִׁין

ט.

 בְּדִיל אֱלָהָא חַיָּא/ דִּצְבִי בָן מִכָּל אֻמַּיָּא/ לְמִפְרְקָךְ גְּזַר מִן שְׁמַיָּא/ מִשִּׁלְטוֹנִין מַבְאֲשִׁין

י.

 בְּכֵין עֲרַקְתְּ בְּמַיָּא/ אֱלָהָךְ סַעְדָּךְ מִן שְׁמַיָּא/ וַאֲתֵיתָא לְגוּבְרַיָּא/ חַכִּימֵי דִּיהוּדָאִין

יא.

 וְאִסְתַּפַּחְתְּ לְצַדִּיקַיָּא/ בְּסִירִין בְּעַמְמַיָּא/ וְאִינוּן קַדִּישַׁיָּא/ עַבְדִּין לְשִׁלְטוֹנִין

יב.

וְאִתְעֲבִידְתְּ לְאִילָנָא רַבָּא/ מִפּוּם צַנְתְּרֵי דִדְהָבָא/ שְמַעְתְּתֵיה דְאַבַּיֵי וְרָבָא/ יָתָךְ מְהוֹדָעִין

יג.

 ר' אֱלִיעֶזֶר תַּנָּא קַדִּישָׁא/ ור' יְהוֹשֻׁעַ חַכִּימָא וּפְרִישָׁא/ סַחְרָנֵיהוֹן בָּעַר בְּאֶשָּׁא/ בְּאוֹרָיְתָא גִיבָּרִין

יד.

 וְתַמָּן עִמַּךְ מְמַלֵּיל/ נְשִׂיאָה רַבָּא דְיִשְׂרָאֵל/ אִיהוּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל/ רֵישָׁא דְסַנְהֶדְרִין

טו.

 וְהוּא מְדַבַּרְנָא דְאוּמָתֵיה/ וְאַנְתְּ רְחֵים יָתֵיה/ אֲרֵי בְּעִידָּן מוֹתֵיה/ אוֹקֵידַת שִׁבְעִין מָנִין

טז.

 וְכַד הֲוָה לָךְ אָח/ דִּלְטַעֲוָת עַמְמַיָּא  פְּלַח/ הוֹבַלְתְּ לְיַמָּא דִמְלַח/ אַחְסָנְתָךְ דְחַמְרִין

יז.

 וּבְתַבְנֵי לִבָּא יְתַבְתְּ/ וּמִפּוּם אַרְיָוָתָא יְלַפְתְּ/ וכִנְבִיאוּתֵיהּ בָּך תָּבַת/ וְאִתְעֲבִידְתְּ רַב סִגְנִין

יח.

 וּבִפְּרִישׁוּתָךְ כָּל יוֹמַיָּא/ זְכוֹ לָךְ מִן שְׁמַיָּא/ וּגְלוֹ לָךְ רָזַיָּא/ דִּבְקַדְמִין אֲמִירִין

יט.

 בְּכֵן אִתְרוֹמַמְתְּ עַל כְּרוּבַיָּא/ שְֹרָפִין וּמַלְאָכַיָּא/ אֲרֵי יְדַעַתְּ לִשָּׁנַיָּא/ מִנְהוֹן הֲווֹ טְמִירִין

כ.

 רָזָא דַּה' לְדַחֲלוֹהִי/ דְאִינּוּן סִיעַת רַחֲמוֹהִי/ וּפִתְגַּמִין דַּאֲמִירָן לְמוֹהִי/ תָּאִין וּמִתְכַּנְּשִׁין

כא.

 וּמִלְתָא דְמִנַּן אַזְדָּא/ לָךְ אִתְיְהֵב לְמֵידַע/ וּגְזֵרַת אוֹרָיְתָא דָּא/ דַּאֲמִירָא בְּחַמְשָׁא חוּמְשִׁין

כב.

וּבְכָל פְּשַׁר מִלְּתָא וּפִתְגַּמִין/ אַתְּ מְרַבֵּי טַעֲמִין/ כְּמֵירָא דַּכְיָא וּבְחִירָא/ וּכְגִנְּתָא דְבוּסְמִין 

כג.

 וְתַרְגּוּמָךְ "בְּקַדְמִין"/ רְשִׁימִין וּסְתִימִין/ אַנְתְּ גִּיּוֹרָא בִּשְׁמֵי שְׁמַיָּא / בִּמְדוֹר אֱלָהָא דְּמִלְּקַדְמִין

כד.

 וּבְאִלֵּין שְׁמָהָת כּוֹכְבַיָּא/ הוֹדַעֲתְּ לָן רָזַיָּא/ דַּה' מַלְכוּתֵיהּ/ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין

כה.

  וּבְאוֹרָיְתָא דְכַהֲנַיָּא/ אַלֵּיפְתְּ לָן קוּרְבָּנַיָּא/ עִִם סְדַר מוֹעֲדַיָּא/ מִנְחָה וְנִיחוֹחִין

כו.

 וּבְחוּמָשָׁא דְפִיקוּדַיָּא/ שַׁבַּחְתָּ לָן מִכָּל אֻמַּיָּא/ כְּאַרְזִין דִּנְצִיבִין עַל מַיָּא/ קֳדָם מָרֵא מַלְכִין

כז.

 וּבִסְפַר פַּתְשֶׁגֶן אוֹרַיְתָא/ גַּלִּית לָן דִּבְיוֹמָא בַּתְרָיְתָא/ עָלְמָא עָתִיד לְאִתְחַדָתָא/ קֳדָם רִבּוֹן עָלְמִין

כח.

 וּמִן יוֹמָא דְנָן וּלְעָלַם/ אִתְפַּקַד עֲלָן לְמִשְׁלַם/ תְּרֵי זִמְנִין בִּקְרָא/ וְחַד  בְּתַרְגוּמִין

כט.

 וְכָל פַּרְשָׁנֵי דָתָא/ בִּסְפָרָד וּבְצַרְפָתָא/ וּבְכָל אַתְרֵי גַלְוָתָא/ יָתָךְ מְסוֹבָרִין

ל.

 פּוּק חֲזֵי יָת מַלְכָּא שְׁלֹמֹה/ "וְכֵן הוּא תַרְגוּמוֹ"/ "וְאֻנְקְלוֹס  תִּרְגְמוֹ"/ זִמְנִין נְפִישִׁין

לא.

 וּלְרַבָּנָא בַּר נַחְמָן/ אִשְׁתְּכַּחְתְּ מְהֵימָן/ וַחֲכִּימֵי דְתָאג' תֵּימָן/ בָּך אִינּוּן מִתְיַקְרִין

לב.

 וּמָרֵי נְבוּכַיָּא/ עֲלָךְ אַשְׂגֵּא  פִּתְגָּמַיָּא/ דְּכָל פְּשַׁר מִלַּיָּא/ בְּדִילָךְ מִתַּקְנִין

לג.

 וּפַקֵיד יָתָנָא יוֹסֵף/ וְדִלָא מוֹסִיף יָסֵף!/ אַף עֲטָרוֹת וְדִיבֹן/ בָּך אִינּוּן מִתַּנִּין

לד.

 וּבְכֵן קָאֵים אֲנָא/ מִן זְעִירֵי דְעָנָא/ וְאִיתֵּין לָךְ דָא בְּפוּלְחָנָא/ דְּאֶפְלַח עוֹד שְׁנִין אוֹחְרָנִין

לה.

 וְאֶפְלַח לְדִשְׁכִינְתֵּיהּ בִּמְרוֹמָא/ יְהֵי בְּסַעֲדִּי לֵיל וְיוֹמָא/ לְגַלָּאָה עוּמְקָא וְרוּמָא/ וְסִימָן דִּבְּגַּוָךְ טְמִירִין

לו.

 וִיתַּקֵן לִמְשִׁיחֵיהּ כּוּרְסוֹהִי/ וּבִקְשׁוט יְתֵיב עֲלוֹהִי/ גַּבְרָא פְּרִישָׁא דַאֲחוֹהִי/ דַּאֲמִיר שְׁמֵיהּ מִקַדְמִין

לז.

יַעֲבֵיד פּוּרְעָנוּתָא בְּסַנְאוֹהִי/ יְהֵי אַרְגְּוָון טָב לְבוּשׁוֹהִי/ יִסְעֲדֵּיהּ מִבַּעֲלֵי דְּבָבוֹהִי/ אֱלָהָא קַיָּים לְעָלְמִין

לח.

יְכַבֵּישׁ מָחוֹזֵי עַמְמַיָּא/ יָתֵיב גַּלְוָתָא מִגּוֹ אֻמַיָּא/ וְיִתְרַבַּא מִדְיָתֵיב בִּשְׁמַיָּא/ לִכְּעִדָּן דַּאֲנַן קַיָּימִין

לט.

יַסְחַר יִשְׂרָאֵל לְקַרְתֵּיהּ/ יִבְנוֹן מַקְדְּשָׁא בְּאַחְסַנְתֵּיהּ/ וְתִגַּלֵי עֲלָן שְׁכִינְתֵיהּ/ כַּד יְתוּב לִירוּשְׁלֵם בְּרַחֲמִין

מ.

נְבִיַיָא סָפְרַיָא וּמַלְפַיָא/ יְתוּבוּן לְקַרְתָא דְשׁוּפְרַיָא/ ומַקְדְּשָׁא בְּרֵישׁ טוּרַיָא/ כִּשְׁנִין דְמִלְקַדְמִין

מא.

יַצְלַח יִשְׂרָאֵל בְּנִכְסִין/ אַרְעֵיהּ תַעֲבֵיד מִגְדָּנִין/ מִטַּלָּא דִּשְׁמַיָּא מִלְּעֵילָא/ וּמִמַּבּוּעֵי עֵינַוָּן וּתְהוֹמִין

מב.

יֵיתוֹן בְּנֵי עַמְמִין לִשְׁלָם/ יִתְבָּרַךְ שְׁמֵיהּ רַבָּא לְעָלַם/ וְיַצְלַח עָלַי לְמִשְׁלַם/ לְעַבְדֵיהּ רְפָאֵל בִּן-יָמִין

 

א.

אתה אונקלוס החכם, ירא חטא ותמים, בן אברהם האהוב, אבי הגרים.

ב.

עליך לנו נאמר, להבין וללמוד, ובכן אני אומר, שבחך לדור ודור. 

ג.

מולדתך בתוך רשעים, המשתחווים לפסלים, ומוכים בסנוורים, קוצים ודרדרים. 

ד.

ונשאך לבך, לצאת מארצך, והחילות לשבח, לאדון כל עולמים. 

ה.

ובכן שלח אחריך, אחי אמך, את אויביך, רומאים רבים.

ו.

משכת אותם במקראות, בלי תשישות ויגיעה, וגדוד הרומאים, שבים ומתגיירים.

ז.

ובכן קצף הקיסר, אותך ציווה לאסור, ועל גדוד הרומאים אסר, לדבר דיבורים.

ח.

ולא ידע האפיפיור, שכל מלקות אש, עם כל מחלות רעות, דומות עליך כעץ.

ט.

בגלל שא-ל חי, אשר חפץ בנו מכל האומות, לפדותך גזר משמים, משלטונות רעים.

י.

ובכן ברחת במים, א-להיך עזרך מן השמים, ובאת לאנשים, חכמי היהודים.

יא.

והסתפחת לצדיקים, הבזויים בין העמים, והם הקדושים, עבדים למלכויות.

יב.

ונעשית לאילן גדול, מפי צנתרות הזהב, שמועות אביי ורבא, אותך מודיעים.

יג.

ר' אליעזר התנא הקדוש, ור' יהושע החכם ופרוש, סביבם בוער באש, בתורה גיבורים.

יד.

ושם אתך מדבר, הנשיא הגדול של ישראל, הוא רבן גמליאל, ראש הסנהדרין.

טו.

והוא מנהיג אומתו, ואתה אהבת אותו, כי בעת מותו, שרפת שבעים מנה.

טז.

וכשהיה לך אח, שלעבודה זרה עבד, הובלת לים המלח, ירושתך ביינות.

יז.

ובחדרי הלב ישבת, ומפי אריות למדת, וכ[דמות] נבואה בך ישבה, ונעשית לאביר הסגנון.

יח.

ובפרישותך כל הימים,  זכו לך מן השמים, וגילו לך סודות, שמקדם נאמרים.

יט.

ובכן עלית על כרובים, שרפים ומלאכים, כי ידעת לשונות, שמהם נעלמים. 

כ.

סוד ה' ליראיו, שהם  סיעת אוהביו, ודברים שנאמרו למשה, באים ומתכנסים.

כא.

והדבר שמאתנו הלך, לך ניתן לדעת, וחוקת התורה הזאת, שנאמרה בחמישה חומשים.

כב.

ובכל פתרון מילה ודברים, אתה מרבה טעמים, כשמן מור מובחר, וכגינת בשמים.

כג.

ותרגומך "בקדמין", רשום וסתום, אתה הגר בשמי שמים, במדור א-להי קדם.

כד.

ובאלה שמות הכוכבים, הודעת לנו הסוד, שה' מלכותו, לעולם ולעולמי עולמים.

כה.

ובתורת כהנים, לימדת לנו קרבנות, עם סדר המועדים, מנחה וניחוחים.

כו.

ובחומש הפקודים, שיבחת אותנו מכל האומות, כארזים הנטועים על מים, לפני אדוני מלכים.

כז.

ובספר משנה תורה, גילית לנו שבאחרית הימים, העולם עתיד להתחדש, לפני אדון עולמים.

כח.

ומיום זה ולעולם, צֻווה עלינו להשלים, שתי פעמים במקרא, ואחת בתרגומים.

כט.

וכל מפרשי הדת, בספרד ובצרפת, ובכל  מקומות הגלות, אותך מנשאים.

ל.

צא וראה במלך שלמה,  "וְכֵן הוּא תַרְגוּמוֹ", "וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגְמוֹ", פעמים רבות. 

לא.

ולאדוננו בן נחמן, נמצאת נאמן, וחכמי התאג' בתימן, בך הם מתכבדים.

לב.

ומורה הנבוכים, עליך הגדיל דברים, שכל פתרון המלים, בגללך [הם] מתוקנים.

לג.

וציווה אותנו יוסף –  ושאינו מוסיף יסוף! –  גם עטרות ודיבון, בך הם נשנים.

לד.

ובכן עומד אני, מצעירי הצאן, ואתן לך זאת בעבודה, שאעבוד עוד שנים אחרות.

לה.

ואתפלל ל[מי] ששכינתו במרום, יהי בעזרי לילה ויום, לגלות העומק והרום, והאוצרות שבך ספונים.

לו.

ויתקן למשיחו כיסא, ובאמת ישב עליו, האיש הנבדל מאחיו, שנאמר שמו מלפנים.

לז.

יעשה נקמה בשונאיו, יהיה ארגמן טוב לבושו, יעזרו מאויביו, הא-ל הקיים לעולמים.

לח.

יכבוש ערי העמים, ישיב הגלות מבין האומות, ויימשח מיושב בשמים, לזמן שאנו קיימים.

לט.

יסב ישראל לעירו, יבנו המקדש בנחלתו, ותיגלה עלינו שכינתו, בשובו לירושלים ברחמים.

מ.

נביאים סופרים ומורים, ישובו לעיר היפה, והמקדש בראש ההרים, כשנים קדמוניות. 

מא.

יצליח ישראל בנכסים, ארצו תעשה מגדים, מטל השמים מעל, וממבועי מעיינות ותהומות.

מב.

יבואו בני העמים לשלום, יבורך שמו הגדול לעולם, ויצליח עלי להשלים, לעבדו רפאל בן ימין

  פרשגן דתושבחתא

א.

אֻנְקְלוֹס חַכִּימָא – מורה נבוכים כז, א: "אונקלוס הגר שלם מאוד בלשון העברית והארמית… וטוב פירושו והבנתו הדברים כפי מה שהם". דְחִיל חֲטָאִין – על פי שבת לא ע"ב: "אמר ליה חד לחבריה: ניקו מקמיה דגבר דחיל חטאין הוא". וּשְׁלִימָא –  כת"א לויק' א ג: "זכר תמים" "דְּכַר שְׁלִים". בְּרֵיהּ דְאַבְרָהָם רְחִימָא – על פי תיוב"ע לישע' מא, ח: "זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי" "זַרְעֵיה דְאַבְרָהָם רְחִימִי".

ב.

עֲלָךְ לַנָא אִתְּמַר וכו' – ברכות ח ע"א: "אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום". לְמִסְבַּר וּלְמִגְמַר –  על פי הוריות ב ע"ב: "הני מילי גמיר וסביר" וברש"י: גמיר – למד הדבר. וסביר – מבין דבר מתוך דבר.

ג.

יַלְדוּתָךְ – כת"א לבר' יב, א: "לך לך מארצך וממולדתך" – "מֵאַרְעָךְ וּמִיַּלְדוּתָךְ". דְסַגְּדִין לְצַלְמַיָּא על פי דני' ג, טו: "תִּפְּלוּן וְתִסְגְּדוּן לְצַלְמָא". וּמְחוֹ בְּשַׁבְרִירַיָּא – על פי ת"א לבר' יט, יא: "הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים" – "וּמְחוֹ בְּשַׁבְרִירַיָּא". כּוּבִּין וְדַרְדְּרִין –  כתרגום ירושלמי "וקוץ ודרדר" (בר' ג, יח) "וְכוּבִּין וְדַרְדְּרִין". 

ד.

וְאִתְרְעִי יָתָךְ לִבָּךְ – כת"א לשמ' לה, כו: "כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ" – "כָּל גְּבַר דְּאִתְרְעִי לִבֵּיה". וְשָׁרִיתָא לְשַׁבַּח –  כת"א לדב' ג כד: "אתה הַחִלּוֹתָ להראות את עבדך" – "אַתְּ שָׁרִיתָא לְאַחְזָאָה".  

ה.

בְּכֵין שַׁדַּר בָּתְרָךְ –  על פי עבודה זרה יא ע"א: "אונקלוס בר קלונימוס איגייר. שדר קיסר גונדא  אבתריה". אֲחוֹהִי  דְאִמָּךְ –  על פי גיטין נו ע"ב: "אונקלוס בר קלוניקוס בר אחתיה דטיטוס הוה. בעי לאיגיורי" וכו'. בַּעֲלֵי דְּבָבָךְ –  כת"א לדב' כא י: "כי תצא לַמִּלְחָמָה על אֹיְבֶיךָ" – "אֲרֵי תִפּוֹק לְאָגָחָא קְרָבָא עַל בַּעֲלֵי דְּבָבָךְ"

ו.

 מְשַׁכְתְּ יָתְהוֹן  בִּקְרָאֵי  … תָּיְבִין וּמִגַיְּירִין –  על פי עבודה זרה שם: "שדר קיסר גונדא אבתריה. משכינהו בקראי – איגיור". בְּלָא תְּשִׁישׁוּת וְלָאֵי –  על פי "אקדמות": "וּבְלָא לֵאוּ שַׁכְלְלֵהּ וּבְלָא תְשָׁשׁוּתָא" וכת"א לשמ' יח, יח: "נָבֹל תִּבֹּל" "מִלְאָה תִלְאֵי".

ז.

בְּכֵין בְּנַס קֵיסַר–   על פי דני' ב, יב: "מַלְכָּא בְּנַס וּקְצַף שַׂגִּיא". וְעַל גוּנְדָאֵי אֲסַר לְמַלָּלָא  פִּתְגָּמִין –   על פי עבודה זרה שם: "אמר להו: לא תימרו ליה ולא מידי".

ח.

אַפִּיפְיוֹרָא –  כינוי לקיסר על פי עבודה זרה שם: "ניפיורא נקט נורא קמי פיפיורא, פיפיורא לדוכסא" וכו'. וברש"י: "נוטל ומוליך האבוקה לפני אפיפיור. כולן מיני שררה הן". פּוּלְסֵי דְּנוּרָא –  על פי בבא מציעא פה ע"ב: "מחיוהו שתין פולסי דנורא". וברש"י: "חבטת מלקות". דְמוֹ עֲלָךְ כִּכְּשׁוֹרָא – על פי כתובות יז ע"א: "רב אחא מרכיב לה אכתפיה ומרקד, אמרי ליה רבנן: אנן מהו למיעבד הכי? אמר להו: אי דמיין עלייכו ככשורא –  לחיי, ואי לא-  לא". מַרְעִין בִּישִׁין – על פי ת"א לשמ' כג כה: "וַהֲסִרֹתִי מחלה מקרבך" – "וְאֶעְדֵי מַרְעִין בִּישִׁין מִבֵּינָךְ".

ט.

בְּדִיל – כגון ת"א לבר' כז, ד: "בעבור תברכך נפשי" – "בְּדִיל דִּתְבָּרְכִינָּךְ  נַפְשִׁי".  אֱלָהָא חַיָּא – על פי דני' ו, כז: "אֱלָהֵהּ דִּי דָנִיֵּאל דִּי הוּא אֱלָהָא חַיָּא וְקַיָּם לְעָלְמִין". דִּצְבִי בָן מִכָּל אֻמַּיָּא –  על פי ת"א לדב' ז ז: "חשק ה' בכם" – "צְבִי ה' בְּכוֹן". מִשִּׁלְטוֹנִין מַבְאֲשִׁין–  על פי ת"א לשמ' א, יא: "וישימו עליו שָׂרֵי מִסִּים" –  "שִׁלְטוֹנִין מַבְאֲשִׁין".

י.

בְּכֵין עֲרַקְתְּ בְּמַיָּא –  משחק מלים עם מגילה טו ע"א "דעבר ערקומא דמיא" וכאן רמז לבריחתו מרומי דרך האוקיינוס עד שהגיע לחכמי יבנה בארץ ישראל שמהם למד תורה, כדלהלן. סַעְדָּךְ מִן שְׁמַיָּא –  על פי ת"א לבר' כח, טו: "והנה אנכי עמך" –  "וְהָא מֵימְרִי בְּסַעֲדָּךְ". חַכִּימֵי דִּיהוּדָאִין – על פי נדה כ ע"ב: "תא חזי כמה חכימי יהודאי". 

יא.

בְּסִירִין בְּעַמְמַיָּא… עַבְדִּין  לְשִׁלְטוֹנִין – על פי ישע' מט ז: "כֹּה אָמַר ה' גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ לִבְזֹה נֶפֶשׁ לִמְתָעֵב גּוֹי לְעֶבֶד מֹשְׁלִים". ובתיוב"ע: "לִבְזֹה נֶפֶשׁ – לְדִבְסִירִין בֵּינֵי עַמְמַיָּא", "לְעֶבֶד מֹשְׁלִים – לִדְהֲווֹ עַבְדִּין לְשִׁלְטוֹנִין" [בַּסַּר=בָּזָה, כת"א לבמ' טו, לא: "כי דבר ה' בָּזָה – אֲרֵי עַל פִּתְגָּמָא דַּה' בַּסַּר"].

יב.

לְאִילָנָא רַבָּא – על פי דני' ד, ה: "רְבָה אִילָנָא וּתְקִף", ובהשאלה נאמר כאן להיותו חכם גדול המשול לאילן. מִפּוּם  צַנְתְּרֵי  דִדְהָבָא – הם ר' אליעזר ור' יהושע כמפורש להלן ועשה"כ בזכר' ד יב "שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת הַזָּהָב הַמְרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם הַזָּהָב". יָתָךְ מְהוֹדָעִין –  על פי עזרא ה, י "שְׁאֵלְנָא לְּהֹם לְהוֹדָעוּתָךְ".

יג.

ר' אֱלִיעֶזֶר…  ור' יְהוֹשֻׁעַ –  מגילה ג ע"א: "תרגום של תורה – אונקלוס הגר אמרו מפי רבי אליעזר ורבי יהושע". ר' אֱלִיעֶזֶר תַּנָּא קַדִּישָׁא – על פי שהש"ר א: "בית מדרשו של ר"א היה עשוי כמין ריס ואבן אחת היתה שם והיתה מיוחדת לו לישיבה. פעם אחת נכנס ר' יהושע התחיל ונושק אותה האבן ואמר: האבן הזאת דומה להר סיני, וזה שישב עליה דומה לארון הברית".  ור' יְהוֹשֻׁעַ חַכִּימָא וּפְרִישָׁא – ר' יהושע היה מצוין בחכמתו כתענית ז ע"א: "חכמה מפוארת", והרבה בגמרא על חכמתו. סַחְרָנֵיהוֹן בָּעַר בְּאֶשָּׁא – על פי המסופר בירושלמי חגיגה ב, א על משתה מילתו של אלישע בן אבויה שר' אליעזר ור' יהושע  עסקו בתורה "והיתה האש מלחכת אותן כלחיכתן בסיני", ועל פי ת"א לבמ' טז, לד: "אשר סביבתיהם" "דִּבְּסַחְרָנֵיהוֹן".

יד.

הקשרים המיוחדים שהיו לאונקלוס הגר עם רבן גמליאל דיבנה נשיא הסנהדרין עולים מכמה מימרות כגון בתוספתא מקוואות ו, ג: "ומעשה ברבן גמליאל ואונקלוס הגר שהיו באין באשקלון וטבל רבן גמליאל במרחץ ואונקלוס הגר בים". נְשִׂיאָה רַבָּא דְיִשְׂרָאֵל – צירוף לשון חז"ל ולשון תרגום, כגון שבת קיט ע"ב: "רבי יהודה נשיאה" ובת"א לבמ' יג ב: "כל נשיא בהם" "כֹּל רַבָּא דִּבְהוֹן".

טו.

וְהוּא מְדַבַּרְנָא דְאוּמָתֵיה – במקור, סנהדרין יד ע"א נאמר בשבחו של רב אבהו: "רבה דעמיה, מדברנא דאומתיה" וברש"י: "רבה דעמיה – נשיא בעמיו. מדברנא – מנהיג, על שם שהיה פרנס וקרוב למלכות". אֲרֵי בְּעִידָּן מוֹתֵיה אוֹקֵידַת שִׁבְעִין מָנִין –  על פי תוספתא שבת פ"ח: "מעשה שמת רבן גמליאל ושרף עליו אונקלוס הגר שבעים מנה צורי". 

טז.

על פי תוספתא דמאי ו יב-יג: "גר וגוי שירשו את אביהן גוי רשאי לומר לו טול אתה צלמים ואני כלים אתה יין ואני פירות. אונקלוס הגר חלק מאחיו החמיר על עצמו והוליך חלקו לים המלח". דִּלְטַעֲוָת עַמְמַיָּא  פְּלַח –   על פי ת"א לדב' יז ג: "וילך ויעבד אלהים אחרים" "וַאֲזַל וּפְלַח לְטָעֲוָת עַמְמַיָּא". הוֹבַלְתְּ –  כת"א לבר' מה יז: "טענו את בעירכם ולכו באו ארצה כנען" – "וְאִיזִילוּ אוֹבִילוּ לְאַרְעָא דִכְנָעַן".  אַחְסָנְתָךְ–  כת"א לבמ' יח כ "אני חלקך ונחלתך" –  "חוּלָקָךְ וְאַחְסָנְתָּךְ".     

יז.

וּבְתַבְנֵי לִבָּא יְתַבְתְּ –  על פי נדה כ ע"ב: "יהודאי, בתווני דלבא יתביתו" וברש"י: "בתווני לבאי – בחדרי הלב אתם יושבים. מֵחֲדָרִים מתרגמינן מִתַּוְונַיָּא כלומר כל חכמה מצויה בכם".  וּמִפּוּם אַרְיָוָתָא  יְלַפְתְּ – על  פי דני' ו, כג: "שְׁלַח מַלְאֲכֵה וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא" וכאן בהשאלה על רבותיו של אונקלוס, אריות בתורה. וכִנְבִיאוּתֵיהּ בָּך תָּבַת –  על פי ת"א "וַתֵּשֶׁב באיתן קשתו" (בר' מט, כד) "וְתַבַת בְּהוֹן נְבִיּוּתֵיהּ" ורומז לרוח הקודש שזכה לה אונקלוס כמפורש להלן. רַב סִגְנִין –  על פי דניאל ב, מח: "וְרַב סִגְנִין עַל כָּל חַכִּימֵי בָבֶל". במקור משמעו ראש לסגנים וכאן על דרך מליצה, אביר הסגנון.

יח.

וּבִפְּרִישׁוּתָךְ כָּל יוֹמַיָּא –  אונקלוס הפליג בפרישות אף יותר מרבן גמליאל כמפורש בתוספתא חגיגה פ"ג: "רבן גמליאל היה אוכל על טהרת חולין כל ימיו והיתה מטפחתו מדרס לקודש. אונקלוס הגר היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו והיתה מטפחתו מדרס לחטאת". מכאן פתח לביאור הגמרא במגילה ג ע"א  אף על פי שתרגום של תורה עזרא אמרו –  "שכחום וחזרו ויסדום",  כלומר התרגום נשתכח ואונקלוס שזכה לרוח הקודש חזר וייסדו. ואיך זכה לכך? שכן שנינו בסוף סוטה "טהרה מביאה לידי פרישות… מביאה לרוח הקודש" נמצא שאונקלוס הגר בפרישותו זכה לרוח הקודש והחזיר עטרה ליושנה.  בְּקַדְמִין – ראה להלן אות כג.    

יט.

אֲרֵי יְדַעַתְּ לִשָּׁנַיָּא  מִנְהוֹן  הֲווֹ טְמִירִין  –  זוהר לך לך, פט ע"א: "…ועל דא הוו להו רשו לאונקלוס לתרגם בההוא לישנא דגלי קוב"ה באורייתא.ולישנא דא סתים איהו מגו מלאכי עלאה".  

כ.

רָזָא דַּה' לְדַחֲלוֹהִי –  תרגום תהילים כה, יד: "סוֹד ה' לִירֵאָיו"  "רָזָא דַּה' גַּלְיָא  לְדַחֲלוֹהִי". סִיעַת רַחֲמוֹהִי –  ת"א לבר' כו, כו "וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ" "וְסִיעַת רָחֲמוֹהִי". מוֹהִי –  כינוי למשה כמשנה נדרים י ע"א: "נדר במוהי הרי אלו כנויין לשבועה". ובר"ן:  "מוהי –  כנוי למשה".  תָּאִין  וּמִתְכַּנְּשִׁין –  על פי "אקדמות": "תָּאִין וּמִתְכַּנְּשִׁין כְּחֵזוּ אִדְוָתָא".

כא.

וּמִלְתָא דְמִנַּן אַזְדָּא –  על פי דני' ב, ה:  "מִלְּתָה מִנִּי אַזְדָּא" וברש"י: "הדבר ממני הלך". לָךְ אִתְיְהֵב  לְמֵידַע–  שם ב, כא:  "יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה". וּגְזֵרַת אוֹרָיְתָא דָּא –  מליצה על פי ת"א לבמדבר יט, ב: "זאת חקת התורה" " דָּא  גְּזֵירַת אוֹרָיְתָא".  דַּאֲמִירָא –  ת"א לשמ' יז טז: "בִּשְׁבוּעָה אֲמִירָא דָּא".

עד כאן שבחו של אונקלוס על רוח הקודש שעמדה לו להחזיר עטרה ליושנה. מכאן ואילך מקלס תרגומו בכלל, ומפרט בכל אחד מן החומשים.

כב.

פְּשַׁר   מִלְּתָא –  דני' ה, כו : "דְּנָה פְּשַׁר מִלְּתָא". אַתְּ מְרַבֵּי טַעֲמִין  –  על פי תרגום שה"ש ה יג: "לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם" "דַמְיָן לְשִׁטֵי גִנַּת בּוּסְמָא מַרְבְּיָן דִקְדוּקִין וְטַעֲמִין". כְּמֵירָא דַּכְיָא וּבְחִירָא וּכְגִנְּתָא דְבוּסְמִין –   כתרגום שה"ש שם: "שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר"   "הֵיכְמָא דְגִנּוּנִיתָא מַרְבֵּי בּוּסְמִין… וּמַאֲמַר פּוּמְהוֹן כְּמֵירָא בְּחִירָא"  וכת"א לשמ' ל כג: "בשמים ראש  מָר דרור" "מֵירָא דַּכְיָא".

כג.

וְתַרְגּוּמָךְ "בְּקַדְמִין" –  תרגומו המיוחד של אונקלוס ל"בראשית ברא" "בְּקַדְמִין בְּרָא" שהוא מופלא וסתום. רְשִׁימִין וּסְתִימִין – על פי "אזמר בשבחין" לאר"י ז"ל ומקורו בלשון הזוהר. אַנְתְּ גִּיּוֹרָא בִּשְׁמֵי שְׁמַיָּא –  על פי בבא קמא מב ע"א: "יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא?" שבמקור הוא משפט תמיהה וכאן בא כמשפט חיווי וכקביעת עובדה. בִּמְדוֹר אֱלָהָא  דְּמִלְּקַדְמִין –  על פי ת"א לדב' לג כז "מְעֹנָה אלהי קדם" – "מְדוֹר אֱלָהָא דְּמִלְּקַדְמִין". 

כד.

וּבְאִלֵּין שְׁמָהָת כּוֹכְבַיָּא –  הוא חומש שמות הפותח "ואלה שמות בני ישראל" ות"א "וְאִלֵּין שְׁמָהָת בְּנַי יִשְׂרָאֵל", וברש"י: "…להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים". הוֹדַעֲתְּ לָן רָזַיָּא – על פי דני' ב, כט: "וְגָלֵא רָזַיָּא הוֹדְעָךְ".  דַּה' מַלְכוּתֵיהּ  לְעָלַם  וּלְעָלְמֵי  עָלְמִין – רומז לת"א לשמ' טו יח: "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם ועד" – "ה' מַלְכוּתֵיהּ לְעָלְמָא וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא" ונמצא שבמקום "ה' ימלוך" בעתיד, תרגם בהווה.

כה.

וּבְאוֹרָיְתָא דְכַהֲנַיָּא –   הוא חומש ויקרא. אַלֵּיפְתּ…  סְדַר מוֹעֲדַיָּא  –  על פי ת"א לויק' כג מד: "וידבר משה את מֹעֲדֵי ה' אל בני ישראל" – "וּמַלֵּיל מֹשֶׁה יָת סְדַר מוֹעֲדַיָּא דַּה' וְאַלֵּיפִינּוּן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". מִנְחָה  וְנִיחוֹחִין –  על פי דני' ב, מו: "וּמִנְחָה וְנִיחֹחִין אֲמַר לְנַסָּכָה לֵה". 

כו.

וּבְחוּמָשָׁא  דְפִיקוּדַיָּא –  הוא חומש במדבר.  שַׁבַּחְתָּ –  דני'  ה כג: "אָעָא וְאַבְנָא דִּי לָא חָזַיִן וְלָא שָׁמְעִין וְלָא יָדְעִין שַׁבַּחְתָּ". כְּאַרְזִין דִּנְצִיבִין עַל מַיָּא  –  על פי ת"א לבמ' כד ו: "כארזים עלי מים" "כְּאַרְזִין דִּנְצִיבִין עַל מַיָּא". מָרֵא מַלְכִין –  על פי דני' ב מז: "אֱלָהֲכוֹן הוּא אֱלָהּ אֱלָהִין וּמָרֵא מַלְכִין". 

כז.

וּבִסְפַר פַּתְשֶׁגֶן אוֹרַיְתָא –  על פי ת"א לדב' יז יח: "וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר" "וְיִכְתּוֹב לֵיהּ יָת פַּתְשֶׁגֶן אוֹרַיְתָא הָדָא עַל סִפְרָא". וכאן מכוון לחומש דברים. עָלְמָא עָתִיד לְאִתְחַדָתָא –  על פי ת"א לדב' לב יב: "ה' בדד יַנְחֶנּוּ ואין עמו אל נכר" – "ה'  בִּלְחוֹדוֹהִי  עֲתִיד  לְאַשְׁרָיוּתְהוֹן  בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחַדָתָא". קֳדָם רִבּוֹן עָלְמִין  –  על פי "אסדר לסעודתא" לאר"י ז"ל.

כח.

וּמִן יוֹמָא דְנָן וּלְעָלַם –   כאן במשמע: מן היום בו נסדר התרגום בידי אונקלוס ולעולם. ויסודו בגיטין פה ע"א: "דאתקין רבא בגיטי… מיומא דנן ולעלם". אִתְפַּקַד עֲלָן לְמִשְׁלַם תְּרֵי זִמְנִין בִּקְרָא וְחַד  בְּתַרְגוּמִין –  ברכות ח ע"א: "אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום".

מכאן ולהלן מתואר שבחו של אונקלוס בעיני גדולי הדורות.

כט.

וְכָל פַּרְשָׁנֵי דָתָא בִּסְפָרָד וּבְצַרְפָתָא –  על פי מליצתו החריפה של הרב משה ן' דונאן מפורטוגל תלמידו של ר' יצחק אבוהב (המאה הט"ו), שהובאה אצל חיד"א ב"שם הגדולים" ערך רש"י: "כל פירושי צרפתא השלך לאשפתא חוץ מפרשן דתא (רש"י) ובן פורתא" ובאה כאן בשינוי לשון. יָתָךְ מְסוֹבָרִין –  על פי ת"א לבמ' יא יב: "כאשר ישא הָאֹמֵן את הַיֹּנֵק"  "כְּמָא דִּמְסוֹבַר תּוּרְבְּיָנָא יָת יָנְקָא" וכאן גם במשמע: אותך לומדים.

ל.

פּוּק חֲזֵי יָת מַלְכָּא שְׁלֹמֹה – על פי תרגום שה"ש ג יא "פּוּקוּ וַחֲזוּ…  יָת מַלְכָּא שְׁלֹמֹה", ובא כאן במליצה על רש"י ז"ל  המרבה להזכיר את ת"א.  

לא.

וּלְרַבָּנָא בַּר נַחְמָן – רמב"ן ז"ל. רִבּוֹן הוא תרגום אָדוֹן כגון ת"א לבר' מד יח: "בִּי אֲדֹנִי"  "בְּבָעוּ רִבּוֹנִי". אִשְׁתְּכַּחְתְּ מְהֵימָן –  כאן כמליצה לפולמוסו הגדול של רמב"ן כנגד הרמב"ם (בבר' מו א) אודות לשונות ההגשמה שבת"א: למרות "מי מריבה" של רמב"ן עם הרמב"ם, אונקלוס נשאר נאמן בעיני שניהם. וראה אות  לב. תָּאג' –  כתבי היד התימנים ובהם תורה ותרגום אונקלוס ובמקצתם גם "תפסיר" (התרגום לערבית של רס"ג), מכונים תאג'. נוסח ת"א המצוי בכת"י תימנים מוחזק למדויק ביותר, בין היתר גם בגלל שיהודי תימן לדורותיהם המשיכו להחזיק במנהג קריאת ת"א בצבור. מִתְיַקְרִין –  על פי ת"א לשמ' יד ד: "וְאִכָּבְדָה בפרעה" "וְאֶתְיַקַּר בְּפַרְעֹה".  

לב.

וּמָרֵי  נְבוּכַיָּא –  כאן כמליצה לרמב"ם "מורה נבוכים" המקלס את תרגום אונקלוס בשבחים מרובים כמובא לעיל באות א. פִּתְגָּמַיָּא –  כת"א לדב' א א: "אלה הַדְּבָרִים אשר דִּבֶּר משה" "אִלֵּין פִּתְגָּמַיָּא דְּמַלֵּיל מֹשֶׁה" וכאן בהשאלה לדברי רבנו משה בן מימון. פְּשַׁר מִלַּיָּא–  על פי דני' ז טז: "וּפְשַׁר מִלַּיָּא יְהוֹדְעִנַּנִי".

לג.

וּפַקֵיד יָתָנָא  יוֹסֵף –   מרן ר' יוסף קארו בשולחן ערוך אורח חיים רפה, א: "…חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו השבוע שנים מקרא ואחד תרגום אפילו עטרות ודיבן". וְדִלָא מוֹסִיף יָסֵף! –  כאן  כמליצה, מי שאינו מוסיף את התרגום לא יזכה לאריכות ימים על פי המבואר בברכות ח סוף ע"א: "…שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו". מִתַּנִּין –  נשנים, על פי ת"א לבר' מא לב: "ועל הִשָּׁנוֹת החלום אל פרעה פַּעֲמָיִם" –  "וְעַל דְּאִיתַּנִי חַלְמָא לְפַרְעֹה תַּרְתֵּין זִמְנִין". 

לד.

וּבְכֵן קָאֵים אֲנָא – על פי ת"א לדב' ה ה: "אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם" "אֲנָא הֲוֵיתִי קָאֵים בֵּין מֵימְרָא דַּה' וּבֵינֵיכוֹן".  מִן זְעִירֵי דְעָנָא –  על פי ירמ' מט כ "צעירי הצאן". וְאִיתֵּין לָךְ דָא בְּפוּלְחָנָא דְּאֶפְלַח עוֹד שְׁנִין אוֹחְרָנִין – על פי ת"א לבר' כט כז:  "וְנִתְּנָה לְךָ גם את זאת בעבדה אשר תעבד עמדי עוד שבע שנים אחרות" –  "וְנִתֵּין לָךְ אַף יָת דָּא בְּפוּלְחָנָא דְּתִפְלַח עִמִּי עוֹד שְׁבַע שְׁנִין אוֹחְרָנִין".

לה.

וְאֶפְלַח  לְדִשְׁכִינְתֵּיהּ בִּמְרוֹמָא –  על פי תיוב"ע למיכה ו  ו: "בַּמָּה אֲקַדֵּם ה' אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם" "בַּמָה אֶפְלַח קֳדָם ה' אִשְתַּעְבֵּד לֵאלָהָא דִשְׁכִינְתֵּיהּ בִּשְׁמֵי מְרוֹמָא". יְהֵי בְּסַעֲדִּי לֵיל וְיוֹמָא –  על פי ת"א לבר' מט כה: "מאל אביך ויעזרך" "מֵימַר אֱלָהָא דַאֲבוּךְ יְהֵי בְּסַעֲדָּךְ". לְגַלָּאָה עוּמְקָא וְרוּמָא וְסִימָן  דִּבְּגַּוָךְ  טְמִירִין–  על פי ת"א לדב' לג יט: "וּשְׂפֻנֵי טְמוּנֵי חול" "וְסִימָן  דְּמִיטַמְרָן בְּחָלָא יִתְגַּלְיָן לְהוֹן".

עד כאן מדבר באונקלוס ומכאן ולהלן מדבר במשיח ובקיבוץ גלויות ובגילוי שכינה ובהשבת העבודה למקדש וחותם בשלום.

לו.

וִיתַּקֵן לִמְשִׁיחֵיהּ כּוּרְסוֹהִי  וּבִקְשׁוט יְתֵיב עֲלוֹהִי–   על פי תיוב"ע לישע' טז ה: "וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת" "בְּכֵין מְשִׁיחָא דְיִשְׂרָאֵל  יִתַּקַן בְּטוּב כּוּרְסוֹהִי וִיתֵיב עֲלוֹהִי בִּקְשׁוֹט". גַּבְרָא פְּרִישָׁא דַאֲחוֹהִי – ת"א לבר' מט כו: "ולקדקד נזיר אֶחָיו" "לְרֵישָׁא דְיוֹסֵף  גַּבְרָא פְּרִישָׁא דַּאֲחוֹהִי" וכאן נאמר על המלך המשיח. דַּאֲמִיר שְׁמֵיהּ מִקַדְמִין – על פי תיוב"ע לזכר' ד ז: "וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה" "וִיגַּלֵי יָת מְשִׁיחֵיה דַּאֲמִיר שְׁמֵיהּ מִקַדְמִין". 

לז.

יַעֲבֵיד  וכו' –  כולם לשונות ת"א המדברים בשבט יהודה. יַעֲבֵיד פּוּרְעָנוּתָא בְּסַנְאוֹהִי  -על פי ת"א לדב' לג ז: "ידיו רב לו"  "יְדוֹהִי יַעְבְּדָן לֵיהּ פּוּרְעָנוּתָא בְּסַנְאוֹהִי".  יְהֵי אַרְגְּוָון טָב לְבוּשׁוֹהִי  –  ת"א לבר' מט יא: "כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ" "יְהֵי אַרְגְּוָון טָב לְבוּשׁוֹהִי". יִסְעֲדֵּיהּ מִבַּעֲלֵי דְּבָבוֹהִי –  על פי ת"א לדב' לג ז: "ועזר מצריו תהיה" "וּסְעֵיד מִבְּעֵיל דְּבָבָא הֲוִי לֵיהּ".  אֱלָהָא קַיָּים לְעָלְמִין –  על פי ת"א לדב' לב מ: "ואמרתי חי אנכי לְעֹלָם" "וַאֲמַרִית קַיָּים אֲנָא לְעָלְמִין".

לח.

יְכַבֵּישׁ מָחוֹזֵי עַמְמַיָּא   -על פי ת"א לבר' מט טו:  "ויט שכמו לִסְבֹּל ויהי למס עֹבֵד" "וִיכַבֵּישׁ מָחוֹזֵי עַמְמַיָּא וִישֵׁיצֵי יָת דָּיְרֵיהוֹן". יָתֵיב גַּלְוָתָא  מִגּוֹ אֻמַיָּא   – על פי ת"א לדב' ל ג:  "וְשָׁב ה' א-להיך את שְׁבוּתְךָ" "וְיָתֵיב ה' אֱ-לָהָךְ יָת גַּלְוָתָךְ". וְיִתְרַבַּא  –  על פי ת"א לבר' מט ט: "גור אריה יהודה" "שִׁלְטוֹן יְהֵי בְשֵׁירוּיָא וּבְסוֹפָא יִתְרַבַּא מַלְכָּא מִדְּבֵית יְהוּדָה". מִדְיָתֵיב בִּשְׁמַיָּא –   על פי תרגום תהילים ב ד: "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק" "דְּיָתֵיב בִּשְׁמַיָּא יִגְחַךְ". לִכְּעִדָּן דַּאֲנַן  קַיָּימִין –  בימינו, בעוד אנו קיימים ועל פי ת"א לבר' יח יד: "למועד אשוב אליך כעת חיה" "לִזְמַן אֵיתוּב לְוָתָךְ כְּעִדָּן דְּאַתּוּן קַיָּימִין".

לט.

יַסְחַר  יִשְׂרָאֵל לְקַרְתֵּיהּ  יִבְנוֹן  מַקְדְּשָׁא בְּאַחְסַנְתֵּיה – על פי ת"א לבר' מט יא: "אֹסְרִי לגפן עִירֹה וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ" "יַסְחַר יִשְׂרָאֵל לְקַרְתֵּיהּ עַמָּא יִבְנוֹן הֵיכְלֵיהּ". וְתִגַּלֵי עֲלָן שְׁכִינְתֵיהּ – על פי הגדה של פסח: "ובמורא גדול –   זו גילוי שכינה".  כַּד יְתוּב לִירוּשְׁלֵם  בְּרַחֲמִין –  על פי תיוב"ע לזכר' א טז: "שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְּרַחֲמִים" "אֱתוּב לִירוּשְׁלֵם  בְּרַחֲמִין".

מ.

נְבִיַיָא  סָפְרַיָא וּמַלְפַיָא –   על פי תיוב"ע לישע'  כט  י: "כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם ה' רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים כִּסָּה" "וְאַטְמַר מִנְכוֹן יָת נְבִיַיָא יָת סָפְרַיָא וְיָת מַלְפַיָא". לְקַרְתָא  דְשׁוּפְרַיָא –  על פי "יה רבון": "בירושלם קרתא דשופריא".   ומַקְדְּשָׁא בְּרֵישׁ טוּרַיָא –  על פי תיוב"ע לישע' ב ב: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה'  בְּרֹאשׁ הֶהָרִים" "מְתֻקַן יְהֵי טוּר בֵּית מַקְדְּשָׁא דַּה' בְּרֵישׁ טוּרַיָא". כִּשְׁנִין דְמִלְקַדְמִין –  כתיוב"ע למלאכי ג  ד:  "וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת" "וְכִשְׁנִין דְמִלְקַדְמִין"

מא.

יַצְלַח  יִשְׂרָאֵל בְּנִכְסִין –   על פי ת"א  לבמ' כד יח:  "וישראל עֹשֶׂה חָיִל"  "וְיִשְׂרָאֵל יַצְלַח בְּנִכְסִין".  אַרְעֵיהּ תַעֲבֵיד מִגְדָּנִין  מִטַּלָּא דִּשְׁמַיָּא מִלְּעֵילָא  וּמִמַּבּוּעֵי עֵינַוָּן וּתְהוֹמִין – על פי ת"א לדב' לג יג: "וליוסף אמר מְבֹרֶכֶת ה' ארצו ממגד שמים מטל ומתהום רֹבֶצֶת תחת"  "וּלְיוֹסֵף אֲמַר מְבָרְכָא מִן קֳדָם ה' אַרְעֵיהּ עָבְדָא מִגְדָּנִין מִטַּלָּא דִּשְׁמַיָּא מִלְּעֵילָא וּמִמַּבּוּעֵי עֵינַוָּן וּתְהוֹמִין" 

מב.

יֵיתוֹן בְּנֵי עַמְמִין לִשְׁלָם –   על פי יומא  עא ע"ב במעשה בכהן גדול שיצא בשלום מן הקודש ובמוצאי יוכ"פ באו כל העם ללוותו וכשראו את שמעיה ואבטליון עזבו את הכה"ג וחלקו כבוד לשני החכמים. ובהמשך שם: "לסוף אתו שמעיה ואבטליון לאיפטורי מיניה דכהן גדול אמר להן: ייתון בני עממין לשלם?!" וברש"י "לשון גנאי הוא, לפי שבאו מבני בניו של סנחריב" וכאן כמליצה כפולה: מדבר כנגד אומות העולם שיבואו באחרית הימים לשלום, ויש במשמע גם כנגד גרי הצדק שמעיה אבטליון ואונקלוס הגר שיבואו הם וזרעם לשלום ככתוב ישע' נז ב: "יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הֹלֵךְ נְכֹחו". יִתְבָּרַךְ שְׁמֵיהּ רַבָּא לְעָלַם –  כלשון הקדיש "יהא שמיה רבא מברך לעלם". שְׁמֵיהּ רַבָּא לְעָלַם  –  רומז לדרשת חז"ל  בקידושין עא ע"א: "זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם (שמ' ג  טז)  לעלם כתיב", שיש להעלימו, ובא כאן בשורה מב כנגד השם הגדול בן מ"ב אותיות כמבואר שם "אמר רב יהודה אמר רב: שם בן ארבעים ושתים אותיות… כל היודעו והזהיר בו והמשמרו בטהרה, אהוב למעלה ונחמד למטה".  וְיַצְלַח עָלַי לְמִשְׁלַם לְעַבְדֵיהּ רְפָאֵל בִּןיָמִין –  חתם בשמו ובשם אביו רפאל בנימין ב"ר מיכאל [יצ"ו] ז"ל כמה דאת אמרת מימיני מיכאל.

סיימתי בע"ה נר שלישי חנוכה תשמ"ח בירושלים עיר הקודש תיבנה ותיכונן במהרה בימינו אמן.

 

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'ד בתשרי תשע"ב,  12.10.2011

מודעות פרסומת

פורסם ב-16 באוקטובר 2011,ב-גיליון סוכות תשע"ב - 740. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. תודה רבה הרב פוזן ויישר כוח אדיר – על השיר, ועל פירושך לאונקלוס שהולך ויוצא בימים אלו. מי ייתן וירבו חכמים כמוך בישראל. ורק יורשה לי להעיר, שכיום, כאשר שבנו חלקית ב"ה לארצנו ולירושלים, כדאי להתייחס גם לכך באיחולים שבסוף הפיוט . אני בטוח שאונקלוס ע"ה היה מעוניין בזאת…

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: