כפר עברי ראשון בהרי ירושלים / יוסי שפנייר

הרב אורנשטיין הורה כי גדולה מצות ישוב ארץ ישראל, ואין דוחין אותה גם מפני"תשעת הימים" ובראש חודש אב נכנס לגור בביתו החדש. על ייסוד נווה יעקב בחודשי תמוז ואב

הודעה על ייסוד נווה יעקב,תרפ"ד

ההתיישבות הציונית הדתית (מתנועת המזרחי הצעיר) מצפון לירושלים החלה את דרכה ברכישת קרקעות על ידי 'הכשרת היישוב' ו'הקרן הקיימת לישראל' בראשית המאה העשרים, בתהליך שנמשך מספר שנים עד לשלב שבו נרכשו כשישים וחמישה דונמים. משבצת קרקע זו הייתה מספיק גדולה על מנת לייסד יישוב. השטח חולק למאה וחמישים נחלות ובחלקם התיישבו משפחות שהקימו את ביתן ועיבדו את אדמתן, עד לפינוין במהלך מלחמת העצמאות. חודשי תמוז (תרפ"ד) ואב (תרפ"ה) לפני שמונים ושבע שנים היו משמעותיים מאוד להתבססות היישוב מצפון לירושלים.

לאחר רכישת הקרקע נחגגה ברוב עם הנחת אבן הפינה לכפר העברי. בהזמנות שהודפסו והופצו לקראת האירוע צוין שבח' בתמוז תרפ"ד חוגגים את הנחת אבן הפינה למושב נוה יעקב, על שם הגאון ר' יצחק יעקב ריינס (מייסד המזרחי) על אדמת "הכפר העברי" בדרך העולה שכמה.

התכונה הייתה רבה והגיעו אורחים מכובדים, אנשי ממשל כמו סר גילברט קלייטון, ממלא מקומו של הנציב העליון הרברט סמואל (שהיה בחופשה באותם הימים), גדולי הרבנים ותושבים מירושלים. הדי הנחת אבן הפינה נשמעים גם בזיכרונות בני המקום:

הדה נשמע בכל הארץ ובגולה. בני ירושלים ניגשו לפעולה יישובית בכוחות עצמיים. בפעם הראשונה אחרי גלות ישראל מאדמתו, ראו הרי ירושלים בסביבה הזאת, שלפנים הייתה בוודאי הומייה מרוב אדם מישראל בהיותה קרובה לעיר המלוכה הראשונה לישראל, "גבעת שאול" – קהל גדול כזה של יהודים שבאו להשתתף בשמחת בוני הכפר העברי נוה-יעקב (הכפר העברי נווה יעקב, תרפ"ד-תרצ"ט, עמ' 16-15).

אחד מבאי הטקס, ב' אזולאי, מתאר את החוויה ואת התרוממות הנפש שחש במקום:

חג היום, אכן חג. היום הזה הונח אבן הפינה למושב עברי אשר בין נוב עיר הכהנים ובין גבעת שאול העתיקה, בין ענתות ובין מצפה. בין ירושלים ובין שכם. חג היום, אכן חג. יהודים שומרי מסורת הניחו את אבן הפינה הזאת, והן לא יארך היום אשר בו יתגלגל קולו של ילד עברי מנוה יעקב, הקורא מהתנ"ך מעל להרים הנרדמים האלה שמסביב. קול ברמה נשמע ובגבעון ובמצפה ובנוב ובענתות. לילה יהיה ודממה תהי, ונשמות הכהנים והנביאים אשר בסביבה תצאנה מקבריהן והקשיבו בדמעות גיל לקול הזה. והן לא יארך היום אשר בו יעבור חרמש האיכר העברי במקום הזה, ובפיו שירת "הזורעים בדמה ברינה יקצורו". חג היום הזה. אכן חג… (שם, עמ' 41).

כל הצעירים החרדים

הנחת אבן הפינה פורסמה גם בצורה בולטת בשבועון של אגודת המזרחי יום לאחר מכן, ביום שישי ט' בתמוז.

ביום החמישי, בשמונה לחודש הרביעי, הניחו חברי המזרחי הצעיר, בני ירושלים, שומרי תורה ומצוה, את היסוד לבנין הבתים במושבה "נוה יעקב", המתייסדת על אדמת הכפר העברי בק"מ השביעי בדרך העולה שכמה, לשם יסוד ישוב חקלאי על יד ירושלים ולהקים בזה שם וזכר עולם להגאון המנוח הרב יצחק יעקב ריינס ז"ל….

הכמיהה והגעגועים של בני ירושלים ליישוב ולבניין, ההתאמצות והניסיונות השונים שנעשו כפעם בפעם… היו ניכרים ומורגשים בכל דור ובכל תקופה ובייחוד בימי היישוב האחרון שלנו בארץ-ישראל… והנה ביום אתמול, חמישים וארבע שנים אחרי ייסוד פתח תקוה ועשרים ושבע שנים אחרי יסוד מוצא ליישוב החקלאי, ויותר מחמישים שנה אחרי ייסוד נחלת שבעה ומאה שערים ליישוב עירוני על יד ירושלים – ביום אתמול יצאו בני ירושלים שוב פעם להניח יסוד ליישוב חקלאי על יד ירושלים…

בהמשך מפורטים העקרונות והכללים של ההתיישבות במקום. הרשימה מסתיימת בברכה ובאיחולי הצלחה:

יהי רצון ופעולתכם זו הראשונה על שדה הישוב החקלאי תעוטר בהצלחה רבה ומכם יראו וכן יעשו כל צעירי היהדות החרדית בארץ ישראל, לעזור לבנין הארץ וההתישבות (התור, ט' בתמוז תרפ"ד).

עם סיום הנחת אבן הפינה ניגשו עשר משפחות המתיישבים הראשונים לבניית ביתן. 

הופרשו עשרה מגרשים מן השטח הקרוב לדרך ושהקושאן אשר בידי החברה היה בסדר גמור מבלי כל חשש של ערעור מצד מי שהוא והוגרלו בין עשרה החברים שהסכימו להיות מן הבונים הראשונים, ואשר בהסכמת המרכז העולמי אישרו להם הלואות מקרן הבנין… (הכפר העברי נווה יעקב, תרפ"ד-תרצ"ט, עמ' 15).

 אנשי המקום מתארים את השמחה הראשונית של תחילת בניין הבתים באזור שנמצא בסמיכות לגבעת שאול, הבירה הראשונה של ישראל. כמובן, מייסדי המקום לא הסתפקו בבניית עשרת הבתים ותכננו מיד להמשיך את בניית הבתים הבאים.

בבניית הבתים הראשונים היו קשיים רבים, ובין השאר נחצב בור לאגירת מים לצורכי המשק והבנייה. כיוון שאחד היסודות החשובים ביישוב היה עבודה עברית, קבלן החציבה שהכין את בור המים נתקל בקשיים כיוון שפועליו היו ערבים. בסופו של דבר הותר לו להעסיק מספר פועלים זרים מצומצם. גם האבנים שמהן בנו את הבתים היו בחלקן אבנים שנחצבו וסותתו על ידי חרשי אבן יהודים, עובדה שייקרה את הבנייה בשיעור ניכר.

בניית הבתים הראשונים הסתיימה תוך שנה, והבתים היו כמעט מושלמים לקראת חודש אב תרפ"ה (1925).

בית בשלושת השבועות

בשנה החמש עשרה לייסוד היישוב פורסמה חוברת, שהיא בעצם הפרסום הראשון המשמעותי וכמעט היחיד על אודות תולדות הכפר העברי ובו סיכום מצב הדברים באותם הימים. הכותבים היו אנשי הכפר העברי נווה יעקב שהעלו זיכרונות והגיגים בריכוזו של דב נתן ברינקר. חוברת זו מספרת את קורות המקום ובה גם כמה שורות על כניסת המתיישבים הראשונים לביתם בימי חודש אב וב-ט' באב שנת תרפ"ה (1925):

בשביל יהודי ירושלים היתה זאת "שאלה קשה", כיצד מסיידים ומכיירים בית בתוך "שלושת השבועות", בין המצרים, ויתר מזה כיצד נכנסים ל"בית חדש" – לאו דווקא חדש, בתחילת חודש אב, ב"תשעת הימים"? אולם בשביל המתיישבים הראשונים של הכפר העברי נוה-יעקב לא עמדה השאלה הזאת למכשול ולמפגיע. הם האיצו בקבלנים לגמור את בנין הבתים ולהכין אותם כדי שתהיה אפשרות להכנס ולגור בהם אפילו בראש חדש מנחם אב. וראשון בא לגור בביתו ולהתיישב על נחלתו בכפר העברי נוה יעקב, הרב ר' יצחק אביגדור אורנשטיין, חבר הנהלת הכפר העברי ומזכירה. הוא בתור בן למשפחה ירושלמית עתיקה, חרדית ובחלקה קנאית קיצונית, והוא בעצמו תלמיד חכם גדול, הורה הלכה למעשה כי גדולה מצות ישוב ארץ ישראל, ואין דוחין אותה גם מפני"תשעת הימים" ו"בין המצרים", ובראש חודש מנחם אב נכנס לגור לביתו החדש ו"בשבת חזון" התפלל כבר בציבור עם חברי קבוצת רמב"ן בכפר העברי נוה יעקב. שני לו היה מר דב נתן ברינקר, יושב ראש ההנהלה, שהעביר את חפציו, רהיטיו ומטלטליו לביתו החדש בעצם יום תשעה באב (הכפר העברי נווה יעקב, תרפ"ד-תרצ"ט, עמ' 22).                                                    

ישראל ריבלין, מהמתיישבים הראשונים במקום, לא נחפז להיכנס לביתו החדש לפני תשעה באב. הוא המתין מעט וחנך את ביתו דווקא ביום שמחה, בט"ו באב:

בין הבונים הראשונים הייתי וב"מנין הבתים" הראשון יימנה גם ביתי… לכפר נכנסתי לגור ביום חמישה עשר באב תרפ"ה, לקיים מאמר חז"ל: "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב"… ואותו היום, חמשה עשר באב, שבו נכנסתי לגור בביתי החדש בכפר העברי, היה באמת "יום טוב" גדול בשבילי, שלעולם לא אשכחהו (שם, עמ' 66).

בימים אלה שבין תמוז ואב, ימי זיכרון ואבל, ראוי גם לזכור את תנופת הפיתוח והבנייה שעבר חבל בנימין מצפון לירושלים, שהתקיים בקשיים ובתקוות מרובים במשך 23 שנים עד ח' באייר תש"ח. 

ערב עיון בנושא מתקומה לחורבן לתקומה, על ההתיישבות מצפון לירושלים עד תש"ח, יתקיים בצריף יד בן צבי בירושלים ביום חמישי ד' באב תשע"א (4/8/11) בשעה 19:00.

 ד"ר יוסי שפנייר מלמד במכללות להכשרת מורים וחוקר את נושא ההתיישבות מצפון לירושלים עד תש"ח

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ז בתמוז תשע"א, 29.7.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-28 ביולי 2011, ב-גיליון מסעי תשע"א - 729 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 3 תגובות.

  1. ברחי צבי ( ברגמן )

    קראתי את שני ספריך על נווה יעקב, כפר עברי ולא מצאתי מאומה על משפחתי ירחמיאל ורעיה ברגמן היום ברחי.
    על סבי הרב חיים יהודה ברגמן מצאתי.אני ושני אחי ילידי נווה יעקב ולעניות דעתי גרנו ליד משפחת וכסלר אבי שרת בנוטרים ויש לי תמונות מנווה יעקב.

  2. נתן צבי ברחי

    מדוע לא הוזכר אף פעם שמשפחת ירחמיאל ברגמן (ברחי) בנו של הרב חיים יהודה ברגמן גם גרה בנווה יעקב (הכפר העיברי).

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: