התפוררות היופי אל מול הזמן / ראובן שבת

 

מבחר משיריו של היינה, היוצר הגדול והשנוי במחלוקת, זוכה כעת לתרגום עברי חדש וראוי. אפשר שבמובן זה שב היהודי המומר הביתה

השיבה הביתה, היינריך היינה; מגרמנית: משה גנן, עיתון 77, 2011, 91 עמ'

אף יוצר ספרותי או הוגה דעות שהתנצר או התנכר מפורשות ליהדותו לא זכה ליחס האמביוולנטי שלו זכה המשורר היינריך היינה, בפרט לאחר מותו.

מצד אחד, להיינה ולכתביו היו תמיד מעריצים נאמנים – יהודים, גרמנים ואחרים שאהבו את שירתו עד מאוד. מצד אחר, יהודים רבים הסתייגו ממנו, ראו בהתנצרותו אות קין שאין למחותו וסירבו למשל  במשך שנים, למרות גדולתו הבלתי מעורערת, להסכים לקרוא אפילו סמטה קטנה על שמו בערי ישראל. הגרמנים נהגו באופן דומה אך בסדר מהופך. בתחילת המאה ה-20 זכה היינה בכבוד ויקר בקריאת כיכרות ורחובות על שמו, אך מיד עם עליית הנאציזם נשרפו ספריו לקול מצהלות ההמון המוסת ושמו נמחק. רק שנים רבות לאחר מכן (באמצע שנות התשעים) קראו הגרמנים אוניברסיטה על שמו בעיר הולדתו, דיסלדורף, וכן עוד כמה מרכזי תרבות בולטים.

יתכן כי ההעזה, האמת הבלתי מתפשרת, גאונותו הבלתי אמצעית והעיקשת כנגד רדידות ספרותית לסוגיה קנתה לה אויבים ספרותיים וקנאים צרי עין, ששנאו אותו ובעיקר את שירתו ויצירתו בלי פשר. יצירתו, על כל פנים, זכתה בכל זאת לעדנה של דורות קוראים אוהבים ומעריצים, לחוקרים נאמנים, ובעברית ללא מעט מתרגמים שהריקו לשפה העברית את שיריו וחלקים אחרים מיצירתו.

היינה היה מצד אחד משורר רומנטי מובהק. שירתו מושפעת וספוגה רוב רובה באווירה זו -מצועפת, מלנכולית, עטופה ברגשות עזים של אהבת נפש ותשוקת הגוף לאישה יפה, ענוגה, מלאכית בלבוש אדם שכולה כליל שלמות, ורק אילוצי חיים כמו נישואין ולידות "מקלקלים אותה". מצד אחר, בשיריו  האחרים הוא התרחק והסתייג מהרומנטיקה לסוגיה ואפילו בז לה.

פן אחר של היינה היה הפן העיתונאי, כפיליטוניסט, סטיריקן מבריק, פולמוסן מעמיק וכותב רב-תיאורים. כך קנה לו גם מהצד הזה מעריצים ומתנגדים רבים.

הקשר שלו עם יהדותו היה מורכב. למרות שחיבר ספר בשם "מנגינות עבריות" וראה את עצמו כל ימי חייו קשור באופן רגשי עמוק ליהדות ולנושאים יהודיים כגלות ספרד למשל, העדיף היינה להפוך לנוצרי בעיקר על מנת לקדם את עצמו ואת שירתו. גם עובדה מורכבת זו הקנתה לו מצדדים ומתנגדים לאורך הדורות. היו שלא סלחו לו על כך לעולמים והיו שהבינו את צעדו זה.

לאורך השנים זכתה שירתו של היינריך היינה כאמור לתרגומים מכל הסוגים לעברית. מסוף המאה ה-19 החלו מתרגמים לתרגם חלק משיריו לעברית ארכאית (ספר שירים יהודה הלוי היינריך הינע, תרגם מאשכנזית ש.ז. לוריא, ורשה 1921). אחר כך הופיעו תרגומים של אביגדור המאירי, שלמה טנאי ועוד.

ספר השירים הנוכחי, בתרגומו של משה גנן, שהוא המשכו למעשה של הספר "אינטרמצו לירי" שיצא אשתקד, מציע באיכויותיו הוכחה טובה לכך שלֵחו של היינה לא נס גם בימינו. המשורר היהודי המומר קם לנגד עינינו במיטב שיריו, בעברית יפה של המתרגם, המשלבת באופן נאה בין שפה עברית ספרותית לבין שפת יומיום.

"השיבה הביתה" מאגד שירים מגוונים של היינה. צעד יפה עשה המתרגם כאשר בצידו של כל שיר מתורגם מופיע השיר בשפתו המקורית. מאחר שהיינה לא נטה לתת שמות לשיריו, הרי רובם ממילא רק ממוספרים. השירים בספר נעים מן הקליל אל הכבד והמורכב יותר והם מאפשרים הכרה טובה עם שיריו של היינה.

סיפורי אהבותיו לנשים, רובן אהבות נכזבות, מהווים חלק גדול מתוכן השירים. בתחילה, שירים נאיביים, חריזה פשוטה. תיאורים צבעוניים אך דקים וחסכוניים מאוד של מפגשי אהבהבים, של פגישות עם דייגים קשי יום, של דימויים מהופכים ("הרוח מכנס לובשת/ מכנס גלים לבן/ כוחה אינה כובשת/ שואגת, הומה איתן"), של התפוררות היופי אל מול הזמן. ישנן גם הקבלות למיתולוגיה היוונית, דרך שירו הידוע "הלורליי", שעניינו אותה סירנה המאבידה בקול זמרתה העמוק את יורדי הים והדייגים ("בסוף ספן, וגם סירה/ ייבלעו בגל ודאי/ ואת זאת עוללה/ בשירתה הלורליי"). כאן נראה בבירור סגנונו הרומנטי.

השירים הבאים מורכבים הרבה יותר. בחלקם יש עירוב של אירוניה ואימה (השירים "דמות כפולה" ו"הכיצד תשני לבטח"), אחרים נראים כמשחק משעשע ומתעתע של אהבה ושנאה שבין גבר לאישה, ובהמשך הדגש הוא על בדידות קשה מנשוא. תחושה מנוכרת וקרה הנושבת פתאום בין שורות השיר ("ושוב אני עוזב/ כשאשוב/ לא אמצאך, חם או צונן/ סביב קברך אצעד בעצב/ בלב קמוט, זקן"). בשירים נוספים הנושאים הם מחאה קיומית, סטירית לעיתים, כנגד אלוהים ואדם.

שפת השיר של היינה היא עשירה, מגוונת, מלוטשת להפליא. מעל לכול היא מאפשרת ומציעה השתקפות אותנטית של תחושות ומצבי חיים בכללותם – אהבה, שנאה, מחאה, זעם, צחוק, כעס ועוד. סיבה נוספת לאהבתם התמידית של רבים לשירתו.

בסיכומו של דבר, מדף ספרי השירה בעברית התעשר הפעם בקובץ חשוב ונכבד של משורר יהודי בהווייתו, למרות הכול, שאולי הפעם, תודות לשפה העדכנית והראויה שבה תורגם ספרו, שב אכן סופסוף הביתה אל צור מחצבתו מראשית.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ' בתמוז תשע"א, 22.7.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-21 ביולי 2011, ב-גיליון מטות תשע"א - 728, שירה ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: