בתגובה ל"ההצתה המאוחרת של מתן תורה" מאת עידו פכטר, גיליון שבועות

תגובות מאת: יוסי וילנר ומשה אורן ותגובת עידו פכטר

 

גוסטב דורה, משה שובר את לוחות הברית

 

חג (התחלת) מתן תורה / יוסי וילנר

במאמרו טוען עידו פכטר כי מעמד הר סיני כלל אך ורק כריתת ברית בין הקב"ה ובני ישראל ולא מתן תורה ולפיכך אין מקום להתייחס לחג השבועות כחג מתן תורה. הכותב התעלם ממחלוקת מפורשת בנושא של גדולי התנאים:

רבי ישמעאל אומר: כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד, ורבי עקיבא אומר: כללות ופרטות נאמרו בסיני, ונשנו באהל מועד, ונשתלשו בערבות מואב (חגיגה ו ע"ב).

לשיטת ר' עקיבא התורה תמיד נמסרה באופן שלם: בהר סיני, באהל מועד ובערבות מואב. לשיטת ר' ישמעאל, בהר סיני נמסרו כללים בלבד, ופרטיהם הלכו והתבררו עם הציוויים החדשים שהקב"ה ציוה במהלך ארבעים השנים.

כמו כן, מצינו מחלוקת אמוראים לגבי האופן הפיסי שבו נמסרה התורה:

אמר ר' יוחנן משום רבי בנאה: תורה – מגילה מגילה ניתנה, שנאמר אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי; ר"ש בן לקיש אומר: תורה – חתומה ניתנה, שנאמר לקוח את ספר התורה הזאת (גיטין ס ע"א).

בפשטות, דעתו של ר' יוחנן נסמכת של שיטתו של ר' ישמעאל, שהרי אם התורה נמסרה בבת אחת, כשיטתו של ר' עקיבא, מדוע היה צורך לכתוב את התורה מגילה מגילה. לפיכך, נראה כי ר' יוחנן סובר גם הוא שמסירת התורה וכתיבתה נמשכו לאורך שנות הנדודים במדבר.

האם לשיטת ר' ישמעאל אין סיבה להגדיר את חג שבועות כחג מתן תורה? נראה כי אין סיבה לחשוב כך. לית מאן דפליג שהתחלת נתינת התורה הייתה במעמד הר סיני. הכללים שניתנו בהר סיני, בין שהיו אלו עשרת הדיברות בלבד ובין שהכילו כללים נוספים, היוו התחלה ופתיחה של תהליך מסירת התורה. כיוון שהכול הולך אחר ההתחלה, אנו חוגגים בשבועות את (התחלת) מתן התורה.

עידו פכטר הזכיר את המדרשים המתארים את הוויכוח בין משה למלאכים האם להוריד את התורה לארץ וטען כי מדרשים אלו מתבססים על ההנחה כי הורדת התורה לארץ נעשתה באופן חד פעמי. לטעמי אין כאן הוכחה כלל ועיקר. גם להבנה שמסירת התורה הייתה תהליך מתמשך, הוויכוח בין משה למלאכים חייב להתקיים לפני התחלת התהליך. לכן משה עולה למרום להכריע את הוויכוח עם המלאכים לפני מעמד הר סיני, על אף שהתורה תימסר בתהליך ארוך של ארבעים שנה.

————————————————————————————————-

 ברית ועדות / משה אורן

קראתי בעיון ובסיפוק את המאמר של עידו פכטר ומאוד התחברתי לדבריו החשובים ואף המחדשים. יורשה לי להעיר עוד כמה נקודות לחיזוק ואולי אף לחדש ממה שלמדתי מרבותיי.

כמו שאת סיפורי בראשית סיפרה התורה מבלי לנמק למה ומדוע (ועל כך באה אמרתו הידועה של רבי יצחק בפתיחת פירוש רש"י לתורה), כך גם לגבי מתן תורה היה כנראה צורך בסיפור האירוע ללא נימוק של למה ומדוע. ואם תשאל מנין שנכון הדבר, והרי הפעם היחידה שבה הקב"ה מזכיר את ההגעה להר סיני היא דבריו למשה בהתגלות הסנה, ומי אומר שאכן כדבר הזה קרה בפועל? מי הם העדים?

זכורני פירושו של פרופ' בני לוי ז"ל (ראש המכון ללימודי פרופ' עמנואל לוינס בירושלים ת"ו) שהסביר כי כאשר בני ישראל יצאו ממצרים, עברו את ים סוף וראו את מפלת פרעה וכל חילו, הם הבינו כי הם כבר לא עבדים. אך האם גם הרגישו כי הם בני חורין? אומר לנו הנביא: "זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". הסביר פרופ' לוי כי בדיוק אז היו בני ישראל ללא זהות – כבר לא עבדים אך עדיין לא בני חורין. ומתי נהיו בני חורין? כאשר קיבלו את התורה בהר סיני ואמרו "נעשה ונשמע" כאיש אחד בלב אחד. אירוע ייחודי וחד פעמי זה הצריך קביעה לדורות עולם. איך? על ידי עדות. שכן על פי שנים עדים יקום דבר – משה רבנו כעד אחד ועם ישראל כעד שני (600 אלף איש מלבד הנשים והטף). שני עדים אלה יעידו לדורי דורות על אמיתת האירוע מבחינה היסטורית ומבחינה הכלתית.

מתי אני נקרא בן חורין? כאשר אני מעיד על הדבר, על מה שראיתי באמת. ומהי עדות נפלאה זו?  שמשה קיבל תורה מסיני! מכאן למדים אנו כי לא די בקבלת התורה כאיש אחד בלב אחד (ועל פי חז"ל כל נשמות ישראל לכל הדורות היו נוכחות גם הן בקבלת התורה) – אלא יש להיות מסוגלים להעיד על כך. מאז, כל בני ישראל יחד וכל אחד לחוד ממשיכים להעיד כמאה עדים כשרים לאורך כל הדורות. כאן אני מתחבר שוב לדברי פכטר על הברית (ובכלל על הבריתות) כצורך קיומי בין עם ישראל ובין הקב"ה. כל ברית נשענת על עדות אמיתית שהייתה בהר סיני. לכן יורשה לי לתקן את כותרת המאמר – לא מדובר על הצתה מאוחרת כי אם סוף מעשה במחשבה תחילה.

————————————————————————————————-

 עידו פכטר משיב:

ההשוואה שעשה מר וילנר בין מחלוקת התנאים המפורסמת ובין המחלוקת לגבי דרך נתינת התורה לטעמי אינה נכונה (ולראיה, הגמרא לא מזהה ביניהן). ר' ישמעאל ור' עקיבא נחלקו לגבי מתן המצוות בסיני ואילו ר' יוחנן וריש לקיש נחלקו בנוגע לדרך כתיבת התורה על סיפוריה. לשיטת ר' עקיבא ייתכן שהתורה נכתבה מגילה מגילה, כאשר המצוות שניתנו בסיני משובצות באירועים השונים שהתרחשו עם השנים, ומאידך גם לשיטת ר' ישמעאל ייתכן שהתורה ניתנה חתומה רק בשנת הארבעים.

ומכאן תמצא חיזוק לדבריי במאמר. שתי מחלוקות אלו מוכיחות כי יש לחלק בין מתן המצוות ובין מתן התורה. גם אם כל המצוות ניתנו על הר סיני (דבר כשלעצמו מצריך ביאור שהרי היו מצוות שניתנו לאבות, במרה ובמצרים, ולדברי הנביא ירמיהו על הקרבנות בכלל לא נצטוו עם היציאה ממצרים) הרי שמוסכם כי התורה כספר בעל תוכן א-להי לא נכתבה אלא בשנת הארבעים. לכן אליבא דכולי עלמא ניתן לומר שמעמד הר סיני לא היה מתן תורה.

לגבי הטענה כי אנו חוגגים את תחילת נתינתה של התורה: ראשית, כך הוא רק למאן דאמר מגילה ניתנה ולא למאן דאמר חתומה ניתנה. שנית, אינני מוצא שום סברה לחגוג את ראשית מתן התורה במגילותיה ולא את גמרה וחתימתה. ושלישית, המדרש על התורה שהייתה נתונה בידי המלאכים מוכיח כי התורה נתפסה במחשבת חז"ל כישות מטאפיזית אחדותית הקיימת עוד מלפני בריאת העולם, ועל כן קשה לשער שהיא ירדה לעולם טיפין טיפין.

  פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ב בסיון תשע"א, 24.6.2011

פורסמה ב-23 ביוני 2011, ב-גיליון קרח תשע"א - 724, תגובות ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: