ארכיון הבלוג
ממלחמה לזקנה מלאת רחמים | אלחנן ניר
בעוד בריאת העולם התרחשה בעשרה מאמרות, הרי שמתן התורה אירע בעשרת הדיברות. על המעבר ממאמר לדיבור, על התורה כהתבגרות מלאת רחמים וגם פרדה מאורי אליצור המשך הרשומה
לא ניתנה אלא בשבילו | רועי הורן
בתורת הבעש"ט קבלת התורה איננה עניין היסטורי אלא חוויה קיומית. כל אחד ואחד צריך להיות כמשה המקבל את התורה מסיני לבדו
המשך הרשומה
להשתטות עם הפסוקים | יערה ענבר
הרשות שניתנה בידינו להשתעשע עם התורה, להפוך בה ולדרוש בה, היא שמשמרת אותה מדור דור, ומונעת שכחה. על פריון, זקנה ונערות, באדם ובתורה
המשך הרשומה
ניצוצות של השתדלות | רננה בירנבוים
במשנתו של ר' צדוק נשמת ישראל אמנם גבוהה מנשמת הגרים, אך המאמץ שהגר עושה כדי להיכנס תחת כנפי השכינה מקנה לו מעלה ייחודית. בזכותו בא תיקון לעולם המשך הרשומה
זיכרון להתגלות חיה | אליכין בן נון
קביעת חכמים לחוג את שבועות במשך יום אחד ולא יומיים מלמדת שמוקד החג איננו ציון מעמד קבלת התורה בשלמותו אלא זיכרון להתגלות ה'. רצוננו לראות את מלכנו
המשך הרשומה
סלט הביצים של הסבתא | אלחנן ניר
שבועות הפך זה מכבר לחג אישי שבו כל אחד מקבל לבד את תורתו, אולם הרב שלמה זלמן אוירבך לימד שאת התורה מקבלים עם הסבתא המשך הרשומה
מחאה חברתית בשדות בית לחם / יעל מאלי
מגילת רות נפתחת בתיאור קשה של התעלמות מהמסכן ומהדל. מספר אמנים שהתייחסו לכך ביצירתם מעמידים בפנינו תביעה מוסרית לסייע למלקטות לזקוף את גבן המשך הרשומה
בתגובה ל"ההצתה המאוחרת של מתן תורה" מאת עידו פכטר, גיליון שבועות
תגובות מאת: יוסי וילנר ומשה אורן ותגובת עידו פכטר
נדודי שינה ומים על הרצפה / יואל רפל
למרות שחג השבועות הוא הקצר מבין הרגלים והלכותיו מועטות – ואולי דווקא בשל כך – מנהגים רבים נתקבצו מכאן ומשם ועיצבו את אופיו
לאן נעלם חג הקציר / יצחק דבירה (צויג)
קריאה פשוטה בתורה, והיכרות עם המציאות החקלאית של ההווה ושל העבר, מלמדות על מלוא משמעותו של חג ההודיה הלאומי, הקשור לא ללוח השנה הדתי אלא לזה החקלאי. עיון וחוויה
תורה באין מנחה וקציר / רון פכטר
הצמדת חג השבועות לחג הפסח, באמצעות הדרשה של 'ממחרת השבת', מעידה על הכרעתם של חז"ל בדילמה שהתעוררה אחרי החורבן לגבי עתידו של החג הקצר ונטול המצוות המיוחדות
מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות 