אבל הוא מנסה: ארון הספרים היהודי כבר מזמן עובר תהליכי זיעור ודיגיטציה, ועכשיו מגיע תורם של הקוראים האלקטרוניים. יש הרואים בכך מהפכה

בית דפוס בגרמניה, 1905

קשה לנו לדמיין באמת את העולם שלפני מהפכת הדפוס. השנים החולפות מביאות אותנו מהר ובבטחה אל ימים שבהם נתקשה לדמיין איך נראה העולם שלפני מהפכת המידע. זה כבר כך לגבי האינטרנט; יש הסבורים שזה כך גם לגבי המעבר מהמדיה המודפסת למדיה הדיגיטלית עצמה.

שנות דור קצרות אחרונית, בשנות השישים והשבעים, החלו שני תלמידי חכמים שהם גם פרופסורים, פרופ' אביעזרי פרנקל ממכון ויצמן ופרופ' יעקב שויקה מאוניברסיטת בר אילן, את מה שמוכר כיום כ'פרויקט השו"ת'. אז, מחשב תעשייתי היה בגדר חידוש מרטיט, מחשב ביתי היה בגדר פנטזיה ורעיון המחשב הנייד – שלא לדבר על התקנים ניידים, מרשתת אלחוטית וכוננים נישאים – נלקח היישר מספרי ז'ול וורן. "בשום פנים לא צפינו את המהפכה המטורפת שנוצרה", אומר לנו אחד ממנהלי פרויקט השו"ת של בר אילן. "בייחוד הנושא של הזמינות, שכל הספרים נמצאים על תקליטור אחד, היה לא צפוי לחלוטין. בזמנו היינו משתמשים במחשב אחד מרכזי, ואנשים היו שולחים לנו שאלות בטלפון או בפקס ומחכים לקבל תשובה".

פרויקט אחר, חדש הרבה יותר, הוא 'אוצר החכמה' ש הקימו ארז ובשמת סלע, בני זוג חוזרים בתשובה בשנות החמישים לחייהם. הוא מקיבוץ מגידו, היא מרחובות, והם משתייכים היום לזרם הליטאי. בני הזוג סלע נכנסו לעסקי המו"לות לאחר שארז, כאברך צעיר, הגיה בעצמו את מסכת 'נזיר' על התלמוד הבבלי, בעבודה קשה על כתבי יד וגירסאות. המהדורה שהוציא עוררה התעניינות רבה, ארז פנה לערוך ולהגיה ספרים אחרים, ועם השנים הפך למו"ל עצמאי. לאחר כעשר שנים של הוצאה לאור בדפוס, הבינו ארז ובשמת שדיגיטציה היא היעד הבא. "אמרתי לעצמי: מדוע שספרים אלה לא יגיעו לכל יהודי באשר הוא?", מספר ארז. "הרעיון היה לצלם את כל הספרים של ארון הספרים היהודי ולגבות אותם בדיסק, כך שכל אדם יוכל להגיע לכל ספר שירצה בלחיצת כפתור".

בני הזוג המשיכו בסריקת עוד ועוד ספרים. במאגר שלהם מצויים היום 47,000 (!) ספרים, וזוהי רק ההתחלה: בכל שנה מצטרפים למאגר חמשת אלפים ספרים נוספים. המאגר מוצע למכירה כדיסק קשיח, אך ניתן גם להשתמש בו באופן מקוון, באמצעות תשלום יומי, חודשי או שנתי.

"מִשכנּוּ את הדירה בשביל להתחיל בפרויקט", אומרת בשמת. "הקדמנו את הטכנולוגיה בצעד אחד, כשכמות החומר שהייתה בידינו לא הספיקה להיכנס על תקליטור אחד, אבל עכשיו היא הדביקה אותנו, והנפח גדל. אני רואה את זה בתור מהפכה של ידע. לא רק של לימוד ומחקר, אלא גם של היסטוריה. ארז מצא פרטים על בני משפחתו שלפני דורות תרמו להוצאות ספרים". ארז מספר אפילו על תלות שפיתחו לקוחות במוצר, עד שהם מתקשים להיפרד ממנו אפילו לטובת עדכון שמשכו 24 שעות. התענוג של 'הכול בלחיצת כפתור' איננו זול, אך ארז ובשמת מתגאים בכך שהנפיקו לאחרונה 'מהדורת בתי ספר' חינמית, שניתנת למוסדות לניסיון בן שנה.

אליה וקוץ בה

המשמעויות של הנגשת הידע הן, כמובן, רבות. ראשית הקושי לבור את הרצוי מתוך המצוי. המצוי רב כל כך, שנדמה לעתים שהחכמה היותר גדולה היא הברירה ולא הידע. פרופ' שויקה עסק שנים רבות בפיתוח מודלים מתמטיים שיאפשרו חיפוש יעיל במאגרי המידע של שו"ת בר אילן, וארז סלע מעיד כי החיפוש המתקדם הוא אחד ממקורות הגאווה של השירות שהם מנפקים.

המשמעות האחרת היא הפחתת הריכוזיות, שהרי, כידוע, 'ידע הוא כוח', ובשעה שהידע מבוזר, גם האוטוריטות נחלשות. הבדיחה הנושנה על שו"ת בר אילן גרסה כי המפתחים שקדו על גרסה חדשה, שבה המשתמש מקליד את הספק ההלכתי שבו הוא מתלבט, מוסיף את הפתרון הרצוי לו, והתוכנה מוצאת את המקור שיחבר בין השניים. רב שעמו אנו משוחחים על הפרויקט דוחה את הרעיון מכול וכול. "החששות התבדו", הוא אומר בנחרצות. "ישנה הבנה שהמאגר הוא כלי לשימוש למדנים ופוסקים ואיננו יכול להוות תחליף לפוסק". ארז סלע אף מוצא נקודות זכות: "הידע הרב מעלה את הרמה. אם פעם אנשים היו הולכים לרב כדי שייתן להם את המידע שלו הם זקוקים, היום הם מגיעים אליו עם שאלות עמוקות יותר. הם פורשים בפניו את האפשרויות והוא צריך להיות רב אמיתי, עם שיקול דעת ולא רק מחשב משוכלל".

זה גם הכיוון שנוקטים פוסקי ההלכה הקלאסיים. הרב אריה שטרן, למשל, ראש מכון 'הלכה ברורה ובירור הלכה' וכעת מועמד מרכזי לשמש רבה של ירושלים, איננו מתלהב, בלשון המעטה, ממאגרי הידע, על אף שהם הופכים את עבודתו במכון לפשוטה הרבה יותר. "תשובות הפוסקים היו, ולעולם תהיינה, מתוך היכרות עם מי שעומד מולם. פוסקים הלכה לאדם ולא למכשיר סלולארי במסרון. ההכרעה היא על פי התנאים המיוחדים ושיקול הדעת ניתן לפוסק. זה דבר שמאגר מידע, משוכלל ככל שיהיה, לעולם לא יוכל להגיע אליו.

"עם זאת אני מודה שהמאגרים עוזרים ל'לימוד'", הוא מטעים במלעיל, "ועוזרים לנו 'להשתלט' על סוגיות בצורה רצינית. הם מוסיפים לנו דברי ראשונים שלא הכרנו. התורה יוצאת נשכרת מזה".

המסך הקטן

מאגרי המידע הם רק פן אחד של המהפכה התרבותית שעוברת המילה הכתובה. תהליך אחר, משמעותי לא פחות, הוא תהליך הדיגיטציה. כאן, לא רק הידע הופך לנחלת הכלל – אלא היצירות עצמן. כזה הוא מיזם "Jewish e-Books", או בעברית: "הספרייה הדיגיטלית היהודית". זהו אתר שמציע, מעבר ליכולת השימוש בספר, גם את הרכישה שלו. למי שתוהה מה ההבדל, נדמה שההבדל העיקרי נעוץ בגישה: בעוד פרויקט השו"ת ואחרים עסוקים בידע שניתן להפיק מהספרים השונים, עתיקים בעיקר, שמצויים במאגרים, בשיטה זו הספר מעניין כיחידה בפני עצמה – אלא שלא צריך לאחוז קובץ ניירות מצופה קרטון כדי להגיע אליו. הוא יכול לנחות, תמורת חצי ממחיר המחירון שלו, במחשב הנייד, באייפד או בקורא הספרים הדיגיטלי.

לטובת מי שעדיין לא נתקל בקורא דיגיטלי, נעצור להסבר קצר: מחשב (נייח או נייד) הוא רב תכליתי: דרכו אפשר לגלוש במרשתת, לכתוב מסמכים, לצפות בסרטים וכו', ואילו קורא הספרים הדיגיטלי (ממנו קיימים כ-20 סוגים, רובם לקהל קוראי האנגלית. הנפוץ בהם הואKindle  של ענקית הספרים המקוונת אמאזון) מיועד כמעט אך ורק לדבר אחד: קריאת ספרים דיגיטליים. לשם כך עומעמה התאורה האחורית שלו והותאמה במיוחד לנוחות הקריאה. גם מחשבי ה'טאבלט' (לוח) מתאימים לקריאה מסוג זה, אף שלא נועדו מתחילה דווקא לכך.

יוסי לוי, מייסד הספרייה הדיגיטלית, גם הוא בן למגזר החרדי. את הדרך למיזם מצא מסמינרי 'ערכים', סמינרים חרדיים להחזרה בתשובה שבהם העביר הרצאות. "נחשפתי שם לקהלים רחבים שצמאים לידע יהודי שאינו נגיש להם כלל. חיפשתי דרכים להעביר מידע עכשווי בצורה מעניינת, נחשפתי לספרים הדיגיטליים וקפצתי למים. עניינתי משקיעים וממש בימים אלה אנחנו משיקים את האתר. המיזם שונה ממאגרי המידע, משום שבשונה מהם אתה לא קונה פה את כל החבילה אלא רק את הספר אותו אתה מחפש. בניגוד למאגרי המידע, אנו לא מתרכזים בספרים ה'קאנוניים' אלא בספרים שנמכרים בחנות הספרים. אנחנו מאפשרים לקנות אותם בחצי מחיר, לחסוך בנייר ולשמור על איכות הסביבה וגם לרכז ספרייה שלמה, אלף ספרים ויותר – בתוך התקן נייד אחד".

הספרים שמוצגים כרגע באתר הם ספרים עכשוויים שמשווקים דרך קבע למגזר הדתי והחרדי: ספרי ילדים, ספרי הגות-קירוב ליהדות, ספרי הרב ארז משה דורון, ספרי הרב אבינר, סדרת 'פניני הלכה' של הרב אליעזר מלמד, ספרים של 'בית ראובן מס' ועוד. רפרוף על ההיצע באתר מעלה את השאלה מהו בדיוק 'ספר יהודי', ומהן אמות המידה הקובעות מה בפנים ומה בחוץ.

יוסי סבור שבדיגיטציה טמון עתיד הספרים: "אמאזון, ענקית הספרים, משווקת רק שלוש שנים וחצי את הספרים הדיגיטליים. בתוך שלוש שנים היא עברה למכור יותר ספרים דיגיטליים מאשר פיזיים. הספרים יישארו, שהרי לעולם נצטרך לדפדף במשהו בשבת, אבל אין ספק כי העולם הולך לעבר הדיגיטציה". השמירה על הזכויות, אם שאלתם, נעשית בדרך ייחודית של הצפנה, כך שברגע שהקובץ נפתח אי אפשר להעתיקו יותר ואף לא לשולחו ממחשב למחשב.

מירושלים תצא

חשוב לציין שהספרות הקאנונית, זו נטולת הזכויות, כבר מועלית מזה שנים מספר למרשתת על ידי 'האגודה לשימור ספרים עבריים' בניו יורק, שנועדה מתחילה לתת חיי נצח לספרי קודש שנכתבו בארה"ב. כל גולש המתעניין ביהדות כבר עשה מן הסתם שימוש כלשהו באתר hebrewbooks, שבו ניתן לקרוא ולהוריד עשרות אלפי כותרי-קודש, בהם נדירים ועתיקים, שנסרקו לפורמט PDF.

אי אפשר לעסוק בדיגיטציה, ללא הזכרת המיזם של הספרייה הלאומית. אנשי הספרייה שוקדים בימים אלה על העלאת מאה אלף ספרים למרשתת. בשלב הראשון מתמקדים בספרייה בארון הספרים היהודי, שממנו כבר עלו לרשת אלפיים ספרי יסוד ושאיתו פשוט יותר לעבוד – משום שאינו מוגן בזכויות יוצרים. השלב השני, שיתפרש לאורך חמש השנים הבאות, יכלול את הספרות העברית, כולל הישראלית החדשה. גם שם, כלי חשוב בפרויקט הוא כלי החיפוש – האתר יכלול לא רק צילום של הספרים, אלא גם אפשרויות חיפוש ושימוש בטקסטים.

העוסקים-בתחום שאיתם אנו מדברים חוזרים שוב ושוב על המילה 'מהפכה'. האמנם? בסופו של דבר, אין כאן כמעט המצאה חדשה. שלא כמו אנרגיה אטומית, קיטור, גלי אינפרא ורדיו והמצאות אחרות, המרשתת ופתרונות האחסון הדיגיטליים לא 'המציאו' שום דבר – הם רק צמצמו את המקום שהמילה הכתובה תופסת, והצליחו להעביר ידע במהירות ממקום למקום. הלזאת ייקרא מהפכה?

לדעת פרופ' שיזף רפאלי, ראש מרכז שגיא לחקר האינטרנט באוניברסיטת חיפה, התשובה חיובית. "הגענו לקצב שבו הידע האנושי מכפיל עצמו כל שנה", הוא מדגיש, "זו המצאה שמשנה את פני העולם לא פחות מן המהפכות הקודמות, ואולי אף יותר. זה גם שינוי בסוגה הספרותית: הידע הוא כבר לא ליניארי אלא דיאלוגי. לכל אחד יש הרשות לעשות קונוטציה משלו לחומרים שהוא מוצא. זה אמנם קיים כבר בגמרא, שמביאה שישה מקורות שונים שמתייחסים לאותו נושא ומתיכה אותם, אולם בהיקף הזה ובצורה הזו זה מעולם לא נעשה".

האם שטף הידע לא מטביע את האנושות? חוקרים וכתבי תקשורת כבר החלו להעלות חששות שחלקם גובו במחקרים קצרי טווח. לטענתם, העולם המקושר-מדי, המאופיין בהסחות דעת מרובות, פוגע ביכולת לעסוק בחשיבה עמוקה או בהרהורים רציניים. פרופ' רפאלי סבור שזו תוצאה הכרחית של הטכנולוגיה, ואיתה יש להתמודד.

"האם רוח חזקה פוגעת ביכולת שלנו לנשום?", הוא תוהה. "אם הבחירה היא בין רוח חזקה לבין מחנק וחוסר אוויר – כל אחד היה בוחר בסופה. כך גם עם הידע. כשהרוח נושבת זה צורב בעיניים, זה מדגדג בנחיריים, אבל עדיף שזה יהיה מאשר שלא יהיה לנו ידע כלל. אפשר לבחור לא לעמוד מול הרוח", הוא מדגיש. "צריך למצוא את הכלים הנכונים להתמודד עם שטף הידע. אם יש ברז ששוצף, הפתרון הוא לא לסגור אותו אלא לבחור את הקשית שאיתה שותים".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ח' בסיון תשע"א, 10.6.2011