חסידות – פסיכולוגיה חדשה? / צבי מוזס

 

ספרו החדש של ד"ר ברוך כהנא מבקר בצורה מקצועית את הפסיכולוגיה המערבית ואף מוצא מודלים מעניינים בחסידות ובקבלה, אך מכאן ועד הגדרת שיטת טיפול חדשה הדרך רחוקה

בשנים האחרונות פרצה לתודעה הציבורית ה"פסיכולוגיה היהודית". מדובר בתופעה ההולכת וגוברת על רקע תופעת ה"התחזקות" הדתית וגדילה סטטיסטית משמעותית באחוזי הציבור החרדי, הדתי לאומי והמסורתי. 

בתחום הרעיוני היה פרופ' מרדכי רוטנברג הראשון שקרא תיגר על הפסיכולוגיה המערבית, כאשר יצא בביקורת נוקבת על הדטרמיניזם הפסימי ועל תפיסת האדם הפרוטסנטנטית בפסיכואנליזה ובפסיכולוגיה. בספריו הרבים הוא הציג את המודל החסידי של "קיום בסוד הצמצום" כאלטרנטיבה תיאורטית, ובהמשך אף הקים את המרכז לפסיכולוגיה יהודית בבית מורשה. במקביל ובהמשך צמחה פעילות רעיונית ומעשית מגוונת ועשירה בתחום זה על ידי אישים וגופים שונים, כמו הפסיכיאטר ד"ר מיכאל אבולעפיה ומכון "לבבה", הרב טל ובית הספר לייעוץ תורני ביד בנימין, הרב גינזבורג ואחרים. כעיקרון מדובר בפעילות מבורכת, אך למרבה הצער יש לה ספיחים רבים של שרלטנות ושל טיפול ללא הכשרה מקצועית מתאימה. על רקע זה נשאלת השאלה האם מדובר בהתפתחות מקצועית חשובה אשר עשויה לתרום לפסיכולוגיה בכללה, או שבסך הכול יש לפנינו עוד טרנד של רוחניות בסגנון הניו-אייג'.

על בסיס הטוב

לאחרונה יצא לאור ספרו של ד"ר ברוך כהנא, "שבירה ותיקון" – מודל חסידי לפסיכולוגיה קלינית. הספר פותח בביקורת מקיפה על הפסיכולוגיה המערבית. בשונה מרוטנברג, המזהה את היסודות האידיאולוגיים והדתיים מאחרי תפיסת האדם בפסיכולוגיה המערבית, כהנא ממקד את ביקורתו בהיצמדות העיקשת של הפסיכולוגיה לפוזיטיביזם הלוגי שהגדיר מהו מדע, היצמדות שלשיטתו לא נתנה מקום לנשמה ולרוחניות של האדם. לטענתו הגישה המדעית מניחה ביסוד התיאוריות תפיסת אדם יצרית, כשכל פעילות ערכית ורוחנית גבוהה מתוארת כסובלימציה או טרנספורמציה של יצרים נמוכים ששורשם בביולוגיה ובפיזיולוגיה של האדם. בהמשך הוא מתאר את ההתפתחות התיאורטית בפסיכולוגיה בכלל ובפסיכואנליזה בפרט, ומזהה פריצות וחריגות מהגישה המדעית אצל תיאורטיקנים כמו יונג, ביון וקוהוט. מהלך כזה ניתן לזהות לדבריו גם בתיאוריות ההומניסטיות ובעיקר אצל ויקטור פרנקל, אשר אמנם "הגביהו" את רוח האדם וזקפו את קומתו, אך לא הבשילו לתיאוריה כוללת של פסיכותרפיה ופסיכופתולוגיה.

לקראת סוף המאה התפתחה הפילוסופיה הפוסט-מודרניסטית אשר השפיעה גם על הפסיכולוגיה וערערה את היסוד המדעי של חיפוש אחר תיאוריה כוללת ואמיתות ברורות. אלא שגישה זו, בדרך שנתפסת לעתים כהרסנית, פירקה לדברי כהנא גם יסודות אחרים כמו סמכותו של המטפל והיכולת להשיג הסכמה אחידה בין אנשי מקצוע על הטיפול. במקומה התפתחה התפיסה הסובייקטיבית של האדם, ובכללה הדגש על הסובייקטיביות של המטפל עצמו כפי שהגיעה לשיאה בתיאוריה ההתייחסותית של מיטשל.

כהנא מתמצת בדרך זו את הפסיכולוגיה המערבית לפי שלוש פרדיגמות – הפסיכואנליטית, ההומניסטית והפוסט-מודרנית – ולאחר מכן מציע את החסידות כפרדיגמה נוספת העשויה לתרום לפסיכולוגיה, לפסיכותרפיה ואף לפסיכופתולוגיה.

תפיסת האדם בתורת החסידות, המבוססת על הקבלה ותורת האר"י, טוענת כי הנשמה הינה יסוד א-לוהי טרנסצנדנטי באדם, ולפיכך שורש רצונו של האדם הוא תמיד לטוב ולעונג, לעצמו ולמציאות כולה. אך במציאות הכול מסתבך ומתחילה שבירה, כאשר התשוקות, היצרים והרגשות לא נשלטים על ידי הרצון. שבירה זו מתרחשת כבר בראשית חייו של האדם, אז הכוחות מקבלים צורה לפי הכלים, כלומר בהתאם ליכולת התינוק שבשלב זה היא חומרית ואגוצנטרית, ומאז תכלית חייו והתפתחותו של האדם היא לבצע תיקון – להשיב את חלקי הרצון הטוב למצב ראוי ולהביא לידי ביטוי את הטוב הבלתי מוגבל שבעומקי הנפש. בהמשך מנסה כהנא להמשיג את תופעות בפסיכופתולוגיה בהמשגה ובמונחים חסידיים, ומביא דוגמאות יישום מהקליניקה.

על הדרך

החלק הראשון שבו כהנא מנתח את מצב הפסיכולוגיה המערבית הוא מעמיק ומהנה. גם הצגת המודל החסידי מעניינת, אם כי המושגים והשפה הם מעט מיושנים ולא מספיק בהירים למי שלא אמון על הקבלה והחסידות. הביקורת העיקרית שלי על מהלך זה של המחבר היא הניסיון היומרני מדי להלביש את כל מכלול התפיסה החסידית על הפסיכולוגיה ולהעמידה כמודל פסיכולוגי שלם. לי נראה באופן ברור שהחסידות התכוונה לספק תפיסה דתית אוניברסלית הנוגעת לעולם המידות והמוסר של האדם, ורק בדרך, כתוצר לוואי, היא חושפת תובנות פסיכולוגיות אינטואיטיביות עמוקות. ככזו, זוהי חוכמת חכמים ולא תיאוריה פסיכולוגית יישומית היכולה להתאים לאנשי מקצוע.

לשון אחר, מגמתה של החסידות היא הדרכת עולמם הרוחני של יהודים בעבודת ה', ולא טיפול פסיכולוגי, וודאי שלא פסיכופתולוגיה. התחושה שלי כאדם דתי וכאיש מקצוע היא שרק המניע הדתי-אידיאולוגי של המחבר גרם לו להמשיך ולתאר תופעות של מחלות נפש והפרעות אישיות במונחים חסידיים, אך מבחינה מקצועית כיוון חשיבה כזה הוא מופרך. כרגע נראה שההסבר הביו-כימי מוחי לסכיזופרניה, מאניה דפרסיה וכדומה משכנע הרבה יותר מהסבר דתי-חסידי, ולא נראה לי שניתן לזהות בחשיבה הסכיזופרנית סממנים של היסוד הא-לוהי הטרנסצנדנטי של האדם.

 ניתן היה להסתפק בספר בביקורת על תפיסת האדם של הפסיכולוגיה המערבית, לתאר את תפיסת האדם ביהדות ובחסידות, ולהצביע על גישות קיימות שאותן רצוי לפתח על בסיס ההנחה המטפיסית המכירה בקיומה של נשמה הכלואה וחסומה במגבלות ביולוגיות ופיזיולוגיות ומתמודדת מול לחצים של סביבה ותרבות. בשלב זה היה רצוי לעצור ולסכם ולהשאיר את המושגים של שבירה ותיקון בתחום של תיקון המידות ותורת המוסר, ולא לערב אותם בפסיכולוגיה בבחינת מין בשאינו מינו.

לא קוראים תיגר

הספר מחזק את העמדה שלנו במכון שילה שלפיה אנו מעדיפים להגדיר את עצמנו כאנשי מקצוע שעוסקים בחיבור בין פסיכולוגיה ויהדות, לאו דווקא לפי תיאוריה של "פסיכולוגיה יהודית" מסוימת. אנו רואים בפסיכולוגיה היהודית תחום מעניין ומעשיר, המאזן את ההשפעות הזרות של התרבות המערבית, ולאחרונה גם המזרחית, אך אין אנו רואים לנכון לקרוא תיגר על הממסד המקצועי המקובל בארץ, ולהציג תוכנית לימודית והכשרה מעשית אלטרנטיבית בשל כך, אלא רק להסתפק בחוגי העשרה. כרוטנברג וכהנא, גם אנו שותפים לביקורת ולאי הנחת מתפיסת האדם היצרית והנמוכה, ולצורך בהמשך פיתוח תיאורטי לרעיונות חדשים בפסיכולוגיה הקלינית גם ממקורות יהודיים – אך אנו מוצאים לנכון לפעול בתוך המסגרות הקיימות, הן התיאורטיות והן המעשיות, ולא כפסיכולוגיה יהודית נפרדת.

בכל מקרה, נראה לי שגם פרופ' רוטנברג וד"ר כהנא יסכימו איתנו שיש להתנגד לתופעה שתחת הכותרת "פסיכולוגיה יהודית" מרשים לעצמם רבים לעסוק בתחום הפסיכותרפיה ללא הכשרה מקצועית מתאימה. אמנם גם לטרנד החברתי ולנטיות הרוחניות של הניו-אייג' יש חשיבות ומקום, אך מן הראוי הוא לא להתעטף באצטלה מקצועית בשם הדת. נכון ורצוי לעשות הפרדה נכונה בין דת לפסיכולוגיה.   

ד"ר צבי מוזס הוא פסיכולוג קליני ומייסד מכון 'שילה' – שרות יעוץ לציבור הדתי

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', א' בסיון תשע"א, 3.6.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-5 ביוני 2011, ב-גיליון נשא תשע"א - 721 ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. וודאי שהכותב אינו אמון על חלקים נרחבים בחסידות שעוסקים דווקא ובמיוחד בתופעת יצריות ונמוכות ובהתיחסות עליהן ואולי הדבר אינו מודגש מספיק בספר.

    די לדעת כי החסידות מייצרת מרחב תיאורטי רחב ידיים המאפשר גישה מעשית למצבים פסיכולוגיים. השאלה היא האם ישכילו המטפלים להכנס למרחב הזה ולהפוך את התיאוריה למציאות היא שאלה שהעתיד מן הסתם יענה עליה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: