ייחוס מוצלח / ישראל ל'

 

על דפי העיתונות החרדית קשה להעלות על הדעת שיתקיים אי פעם פולמוס באשר לייחוסו של הזוהר לר' שמעון בר יוחאי. איך להתווכח עם הצלחה?

כשאני נזכר שעוד מעט מגיע ל"ג בעומר, אני מקבל פריחה.

ודאי תשאלו: למה? מה הבעיה בחג הנחמד הזה? מדליקים מדורה גדולה ושרים, מי שרוצה לוקח לו יום חופש ונוסע למירון כדי להידחק ולהזיע שם בין מאות האלפים. מה כל כך רע?

ובכן: למעשה החג באמת לא כל כך רע כשלעצמו, אבל לי הוא מזכיר תמיד באופן חריף את אחד מאותם רחובות ללא-מוצא שאנו תקועים בהם.

מדהים לראות את כוחה העצום של תרבות הקברים הזאת שקיבלנו במתנה מבני דודינו הישמעאלים. אין לך דבר פופולרי כמו קבר, גם אם ייחוסו מפוקפק. היכן שרק יצוץ קבר של צדיק – יבואו אנשים, ישתטחו, ישרפו נרות, יגידו תהילים. כל העסק מריח ריח כבד של דרישה אל המתים. אני זוכר את עצמי, כשעוד הייתי נוסע פה ושם אל קבר רשב"י או לקברו של ה'אור החיים' ביום ההילולא שלו. תמיד הייתי מתחיל להסתבך: רגע, אל מי אני מתפלל – אל ה' או אל הצדיק. נו, טוב, הייתי אומר לעצמי: אני מתפלל אל הצדיק שימליץ בעדי אצל ה'. הצדיק הוא מעין 'לוביסט' במסדרונות המסתוריים של העולם העליון.

אבל הקול העקשן, המעצבן, זה שאי אפשר להשתיק אותו, היה ממשיך ושואל: "ונשמת הצדיק נמצאת בדיוק פה? בקבר? מדוע אי אפשר להתפלל אליו מכל מקום? מדוע דווקא ביום ההילולא. ובכלל: ה' שומע תפילת כל פה, אבל האמנם גם הצדיקים המתים מחוננים בכישרון הזה?"

הייתי משתיק את הנודניק עם עוד כמה פרקי תהילים, ומנסה להתחבר לאווירה, ניסיון שתמיד נכשל כישלון חרוץ. לקח לי עוד שנים טובות כדי להיות כן עם עצמי: אני לא שייך לז'אנר הזה, אין לי  שום חיבור למצבות מתות ולעצמות ששוכנות בתוכן אם עדיין לא הפכו לאבק. לא רק זה: אני מביט בתדהמה מעורבת בגועל על אותם המונים שרצים מקבר לקבר, מדליקים נרות, מניחים אבן קטנה על המצבה, אומרים פרקי תהילים, ומרגישים שהם החתימו עוד פעם את הכרטיס אצל הצדיק. אולי הפעם יצליחו לפעול את הישועות.

וזה הדבר המרגיז ביותר: הפכנו מזמן ל'עם סגולה' במובן הגרוע ביותר של המילה. הדבר הפופולרי ביותר הוא ישועות וסגולות למיניהן. מי שרוצה לדעת את כוח הסגולות יעשה בירור קצר אצל קרנות הצדקה שהביאו את התחום הזה לידי אומנות הראויה להילמד במחלקות לכלכלה באוניברסיטאות. סגולות, רפואות אליל ו'בַּאבּוֹת' למיניהם הם הדבר החם ביותר אצל רוב הציבור, ללא הבדל דת, מין, גזע וצבע, ובתוך כל זה – עניין הקברים תופס מקום ראשון במעלה.

מה הדבר שבאמת מושך את ההמונים אל הקברים בכמויות עצומות כאלו? נפתחים להם שערי אורה? הם מגיעים לדרגות רוחניות גבוהות? ודאי שלא. ההמונים באים בגלל השכנוע העמוק שכאן, אצל הצדיק הקבור, יצליחו לפתור את הבעיות, להירפא מהמחלות ולצאת מהצרות. אצל קברו של יונתן בן עוזיאל ימצאו שידוך, אצל הכובסת ייפקדו בזרע של קיימא. ואצל רשב"י – זה 'תיקון הכללי', כאן אפשר להשיג הכול ובחינם – במיוחד בל"ג בעומר, יום פטירתו שנולד מתוך טעות סופר, שאז נפתחים כל השערים והררי רצון ורחמים יורדים על ראשי כל חלכה ונדכה. "פּוֹיעֶלְטְ'ס אַלֶעס גוּט" [תפעלו את הכול לטובה], זו הברכה שחוזרת ונשמעת ללא הרף במקומות וזמנים כאלו. זו הכמיהה העמוקה של כל ההמון הגדול שנדחף ונדחק וכמעט נחנק, ובלבד שיצליח לנגוע במצבה שעל הקבר.

והפלא הגדול הוא כיצד האמונה הזאת לא מתרופפת אפילו כמלוא הנימה, גם אצל אנשים שחוזרים ובאים למקום בכל הזדמנות, ובעיותיהם וצרותיהם לא נפתרו. כיצד לא מנקר בהם הספק? מהיכן הכוח לנסות שוב ושוב ושוב ושוב? לחובבי הקברים פתרונים, אני התייאשתי מלהבין.

אז מי כתב?

המשיכה העצומה לקבר המיוחס לרבי שמעון בר יוחאי נובעת כולה מהמעמד הבכיר שקיבלה תורת הקבלה בהגות היהודית במאות השנים האחרונות, ובראשה כמובן – הזוהר, אותו ספר קבלה אפוף שגב ומסתורין שיוחס לרשב"י בדורו של ר' משה די לאון. האם באמת כתב רשב"י את הזוהר? תלוי את מי שואלים. אבל חושבני שמי שאין לו עמדה מראש בנושא יוכל להיווכח עד מהרה כי לטעון שרשב"י כתב את הזוהר כפי שאנו מכירים אותו זה בערך כמו שנאמר שהרמב"ם כתב את התרגום היידי, בכתב העברי-טייטש, לחומש.

הארמית של ה'זוהר' בכלל ושל ה'תיקונים' בפרט כה שגויה ומשובשת, עד שאי אפשר בשום אופן לקבל את ההנחה שדובר ארמית כתב זאת. זו בדיוק שפה של מישהו שדיבר עברית ו'תרגם' לארמית מתוך החומר שבתלמודים, בתרגומים ובשאר ספרי חז"ל. הטעויות הן מגוחכות ממש, ברמה הבסיסית של השפה. מי שרוצה דוגמאות יוכל לראותן בהרחבה בספרות שנכתבה על הנושא, או לערוך חיפוש קצר באתר 'עצור כאן חושבים' שההשתלחות בזוהר הייתה בו תחביב מיוחד בשנים הראשונות. אבל לחיבת הקודש נביא דוגמה אחת שכבר הצביע עליה שד"ל בספרו 'ויכוח על חכמת הקבלה'.

בעברית משמש השורש לו"ה גם להלוואת כסף וגם לליווי בדרך. ההבדל הוא רק בבניין: אנו לוֹוִים וּמַלְוִים כסף, וּמְלַוִּים את החבר הביתה. אבל בארמית מדובר בשני שורשים נפרדים. הלוואת כסף נעשית על ידי המילים יזף, אוזיף, ואילו ליווי הביתה נעשה כמו בעברית, אלא שבבנין הפעיל: "רב כהנא אַלְוְיֵיהּ לרב שימי בר אשי מפום נהרא עד בי צניתא דבבל" (ברכות דף לא ע"א). דהיינו: רב כהנא ליווה את רב שימי בר אשי ממקום ששמו פום נהרא עד מקום הדקלים של בבל.

אם ניקח את המשפט הזה ממסכת ברכות ונכתוב במקומו "רב כהנא אוזפיה לרב שימי בר אשי מפום נהרא" יהיה זה כמובן חוכא ואיטלולא, והדבר יעיד כמאה עדים על כך שכותב המשפט חסר הבנה בסיסית בארמית. אבל מה נעשה שהזוהר משתמש בביטוי זה לפחות שמונה עשרה פעמים? משפטים כגון "אוזפוהו תלת מילין" (ליוו אותו שלושה מילין) שכיחים בזוהר, וכשבני ישראל יצאו ממצרים הלכו עמם פרעה ועמו כדי "לאוזפא לון" (זוהר כרך ב, דף מה, א), דהיינו ללוותם בדרך.

ואם כבר הזכרנו את עניין הלשון, לא נמנע מלציין את האושפיזין, אותם אורחים חשובים שבאים לסוכתנו בכל אחד מימי הסוכות, ושולי רנד אפילו עשה על כך סרט. רק מה? הבעיה היא ש'אושפיזא' בארמית אינו אורח אלא אכסניה, ו'אושפיזכן' הוא בעל האכסניה, המארח. בעל הזוהר הפך בטעות את המארח לאורח.

הזוהר מכיר מושגים מאוחרים לרשב"י לאין ערוך: הוא יודע את שמות הטעמים ואת צורותיהם הגרפיות, שעה שכל ספרות חז"ל עד אחרון האמוראים אינה יודעת מכך כלל. יתרה מזו: הוא אפילו מכיר את רשימת הטעמים המודפסת בחומשים – ולפי מנהג הספרדים דווקא! הוא מכיר מושגים ומילים מעולם הפילוסופיה של ימי הביניים. למשל: המושג 'עילת העילות' שהופך אצלו ל'עליון העליונים'. יש לו אפילו איזו ידיעה מבולבלת על כך שבקטבים שורר חושך או אור תמידי במשך חודשים ארוכים. הוא מכיר מנהגים שנולדו לאחר התפצלות היהדות לאשכנז וספרד [ותמיד מהצד הספרדי!], ועוד ועוד דברים שלא יכלו להיות בתקופת רשב"י. וכבר היטיב היעב"ץ בעל העין החדה להבחין בכל זה, וקבע שמחבר הזוהר היה 'חכם קדמון ספרדי', אלא שהיעב"ץ (שהיה בעצמו מקובל נלהב) עדיין לא העז בעצמו לקבוע שכל הזוהר הוא חיבור מאוחר אלא טען שקטעים ממנו מאוחרים אבל יש חלקים מרשב"י.

חזרה לפרופורציות

לא נאריך בדברים הידועים למי שמתעניין בנושא. אבל דבר אחד ברור: ייחוסו של הזוהר לרשב"י הוא ההצלחה הגדולה ביותר בכל הזמנים. ניתן לשער ברמה גבוהה מאוד של סבירות שלולא כתפי הענק של התנא רבי שמעון – היה היחס לקבלה בכלל ולזוהר בפרט שונה בתכלית השינוי. אנו היינו מניחים תפילין בחול המועד, מתייחסים לכל העניין של הוצאת זרע לבטלה בפרופורציות המתאימות, ועוד עשרות שינויים גדולים וקטנים שה'זוהר' שינה בהלכה לא היו מתקבלים. האר"י עם כל נפלאותיו היה תופס את המקום הראוי לו, וכל מאות הקברים שהוא מיקם על אדמת ישראל לא היו מושכים אליהם את רבבות הצליינים. רבי יוסף קאפח ז"ל, איש הרמב"ם המובהק, לא היה צריך אז להיות מוחרם מהרמב"ם של מהדורת פרנקל בגלל חטא ה'דרדעיות' של סבו.

לפעמים, ברגעים של פנטזיה, אני מדמיין לעצמי דיון ומחקר ער על תולדות הזוהר וייחוסו לרשב"י באחד העיתונים החרדיים – המודיע, יתד נאמן, 'משפחה' למצער, או אפילו באיזה קובץ תורני כמו 'אור ישראל'. באותם קבצים תורניים יש לפעמים דיונים ערים שנמשכים בלהט עצום על פני גיליונות שלמים, בנושאים זניחים ביותר. אבל דיון על הזוהר? הס מלהזכיר. מי שיעז לכתוב מילה כנגד הזוהר או ייחוסו לרשב"י דן את עצמו, ואת הבמה שהדברים יתפרסמו בה, למוות. ועל זה לבי עלי דווי.

האמונה שרשב"י כתב את הזוהר היא מעיקרי היהדות? היא כלולה בי"ג עיקרי אמונה? כמדומני שאפילו הכופר בכל תורת הקבלה הוא יהודי נאמן וכשר. אבל החזון איש אמר – או לכל הפחות מקובל כך בשמו – שמי שמפקפק בייחוסו של הזוהר לרשב"י דינו כדין אפיקורס, ואסור לשתות מיין שהוא נגע בו.

איזו מין אמת היא זו, שצריכים להגן עליה באיומים כל כך גדולים?

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט'ז באייר תשע"א, 20.5.2011

פורסמה ב-19 במאי 2011, ב-גיליון בחוקותי תשע"א - 719, לא שחור-לבן / קולות מושתקים מן החברה החרדית ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 25 תגובות.

  1. שלום לך כותב יקר.

    כפי שהיטבת לתאר בתחילת המאמר, אתה מסוכסך עם עצמך. הסכסוך הפנימי הזה הוא שדוחף אותך לגנות ולבזות את רעיך בני האדם על קטנותם, בעוד אתה מרגיש גדול, דגול ומחוסן מפני תופעות שכאלה.

    לו היית חכם באמת, היית בוחן את התופעה ושואל מדוע היא מתרחשת מבלי לחפש את התשובה בתחום הפסיכולוגיה של ההמון, או בתחום האני יותר טוב מהם. היית מתבונן ושואל "מה אני רואה?" תוך שאתה מודע לכך שאין אתה יודע את התשובה. לא שאלה רטורית, כמו שעשית למעלה, אלא שאלה אמיתית, בלא תשובה. בבחינת "ואציעה שאול – הנך". לו רק היית יודע לשאול הוא היה מתגלה בפניך. אני אשמש כאן כאת. את פתח לו. ואתה יכול לעבור דרך הפתח הזה, אבל אתה בטח תרגיש עליון מכדי לעבור בו. יש לך את הפתח שלך, ומבעדו לא רואים כלום, אבל חושבים שרואים. זה נהדר.
    אני, אגב, מעולם לא פקדתי קבר, אבל פעם אחת ביקרתי אצל הצדיק. הוא שכב שם, מכוסה בעפר ובטון, אלא שעיני לא ראו את אלה. פשוט הייתי אצל הצדיק. גם אתה יכול. אמת נכון הדבר שאפשר להתפלל מכל מקום, אבל אין דומה דין שיחת טלפון לביקור של ממש. הנוכחות שלך חשובה מאד.
    ואתה אינך נוכח. רק פחדיך ושנאתך.

    על כל פנים, בפראפרזה על דבריך שלך, איזו מין אמת פתחת לך, שאתה צריך לגבותה בביזוי של מאות אלפי בני אדם?
    היית נוהג נכון, לו היית מפסיק את ביקוריך אצל המתים, וחי את חייך שלך בשקט. אפשר שהיית רואה משהו.

  2. מדוע תגובה שלי מאתמול לא מופיע כאן?

  3. למר ישראל ל' שלום.
    שמחתי לקרוא מאמרך, ועל האומץ להיות בעמוד מקביל לרב שטיינברגר הטוען את ההיפך בלי שום הוכחה לטענותיו. הוא דורש להכיר בזוהר כיצירה של רשב"י בהסתמך על המסורת וציות ללא עוררין על מה שקבעו "גדולי עולם". מי הם גדולי עולם? לא פירש. כנראה הוא וחבריו הסוברים כמוהו. (ד.א. גם הרמבם לא הכיר את הזוהר אלא אם כן היה מאנשי הסוד…)
    ובאשר למגיב הראשון, הרי הוא נקט בשיטה פשוטה. מאחר ואין לו כל הוכחה בנדון, הוא עבר לנתוח פסיכולגי של הכותב. ובזה הפך לפסיכולוג מקלדת בן רגע.
    כל הגיגיו אינן ראויות לתגובה והן לא ממין הענין.

  4. סולד אני מתגובות לגופו של כותב.אשתדל להיצמד לגופו של עניין.
    1.ומניין לך שהתורה היא אכן מן השמיים? הרי ניתן להטיל ספק בכל דבר! ישנן הוכחות למכביר בענף ביקורת המקרא שהיו 2 משה ו-3 ישעיהו וכו' וכו'.
    קשה בעיניי יותר שהכותב הנכבד משים את רבותינו, למן גילוי הזוהר ועד היום ,כטיפשי טיפשים גמורים!!
    נעזוב את האריז"ל,האם ה"בית יוסף" אינו משוכנע שהזוהר מקורו מרשב"י?
    2.קבר של צדיק הינו מקום בו ניתן לקשר את השמיים ואת הארץ: הצדיק אשר עבד את ה',ועתה רוחו שוכנת במרום,אך עצמותיו נמצאות כאן.משמש מליץ יושר עבורי.אסור לבקש דבר מה מהצדיק.אך מותר לבקש מהקב'ה בזכות הצדיק.ומה אעשה: אני הקטן ראיתי ישועות לא פעם ולא פעמיים מתפילותיי בקברי צדיקים! "על ידי תפילה בקברי צדיקים-הקב"ה עושה לך טובות אע"פ שאינך ראוי" (ספר המידות,צדיק,קע'ג)
    3."לולא הזוהר היו מתייחסים בייתר פרופורציה לעוון הוצאת זרע לבטלה"-זה מזכיר לי "לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסייא".ואולי כאן יצא המרצע מן השק!

  5. מגיבים נכבדים, סליחה שלא הגבתי עד כעת. פשוט לא הייתי כאן.
    לאהרן נוימן, תודה. ואני שמח שמישהו הגיב במקומי לאלעד המגיב הראשון, עדיף תמיד שמישהו אחר יאמר את הדברים האלו.
    בכל אופן, להרגיעך אלעד, הפסקתי לפקוד את הקברים, מה שמרגיז אותי היום זה בעיקר המדורות. מכיון שלא התייחסת לגופם של דברים אין לי כל כך מה לדון עמך.
    לאלחנן:
    1. לא אמרתי שהתורה מן השמים, בכל אופן זה ממש לא קשור לדיון הזה. אבל לעניננו: אף אחד לא חושב שהתורה היא ספר מזויף שנכתב בדור האמוראים. כמובן שיש ויכוחים לגבי זמן הכתיבה, אבל לכולי עלמא היא תוצר של תקופת המקרא, מאוחר או מוקדם. לעומת זאת הזוהר הוא ספר מזוייף שנכתב על מנת ליצור תחושה שהוא חובר בזמן התנאים.
    2. לדעתי קבר של צדיק הוא רק המקום בו מונחות [או היו מונחות] עצמותיו, וגם זה בערבון מוגבל לגבי קברים מלפני אלפי שנים שקשה מאוד לדעת אם המסורת עליהם מדוייקת.
    לא נראה לי שרוחו של הצדיק בעולם העליון קשורה לקבר, וכמדומני שכל הרעיונות האלו הם רעיונות שנוצרו במשך הדורות בגלל המשיכה העצומה לקברים, משיכה שקשה לי מאוד להבין אותה אבל היא מסקרנת מאוד. אמנם בטור שלי כתבתי עליה בסלידה, אבל ברור שהיא מעניינת: מה מושך כל כך במצבות האלו? וזה אגב לא מיוחד לעם היהודי אלא לכל העמים בעולם. המתים היו תמיד דבר שהילך קסם על אנשים.
    3. לגבי הוצאת זרע לבטלה, לא אכנס לניתוח אישי שלי. אבל אני ממש ממש לא זקוק לבטל את הזוהר בשביל זה. אם תבחר להאמין או לא. הבאתי זאת כדוגמא מפורסמת, משום שדורות של בחורים חרדיים ואף דתיים מסתבכים לגמרי בגללה ומלאים נקיפות מצפון על עברה חמורה פחות בהרבה מלשון הרע או דברים אחרים שהם דשים בעקביהם. אם הייתי חושב שקוראים יאמרו לעצמם "יצא המרצע מן השק", הייתי מביא דוגמא אחרת, ולו משום "והייתם נקיים".

  6. ועוד דבר ששכחתי.
    קשה לך אלחנן שאני משים את רבותינו כטפשי טפשים גמורים.
    ראשית: הבית יוסף לא העלה על דעתו לפקפק באמיתות הזוהר, ולא חקר את הנושא. אי אפשר לדעת מה היה מחליט אם היה חוקר. בכל מקרה: היו והיו גדולי ישראל כגון היעב"ץ והחתם סופר, ר' אלעזר פעלקלעס, ועוד. שידעו את האמת שהזוהר אינו מרשב"י ולא משום אמורא. חלקם רמזו זאת וחלקם אמרו במפורש יותר. האם לדעתך הם הטפשים?
    כמו כן: בעזרת הטיעון הזה אתה חוסם כל אפשרות לחלוק על גדולי ישראל, שהרי על קושיא מוצדקת [תיאורטית] שנמצא – תהיה התשובה: לא יתכן שהם לא ידעו. זו שיטה מוכרת, אני ממש לא מתלהב ממנה. אתה כן?

  7. נו באמת…
    וכי חז"ל לא לקו בתרבות הקברים 'אותה למדו מבני דודינו הישמעאלים'?
    דיי להציג את היהדות באור רמבמ"י וכל מה שלא מתאים (כלומר, הכל) הוא 'טעות' 'סטייה' 'נלמד מהישמעאלים' ושאר תירוצים.

    • ישראל לבקוביץ.

      חז"ל אכן לקו בתרבות הקברים, יותר בני בבל מאשר בני ארץ ישראל [ועיין בזה בספר המעניין 'מטומאה לקדושה' שציינתי בטור שכתבתי.
      כפי שציינתי – אין לי בעיה עם התכנים שספר הזוהר מעלה לראש שמחתו, ועם מי שמתלהב מהם. אני רק אומר שהעובדה שהוא הצליח להתפס כמקור תנאי, גרמה לאנשים רבים שלא היו קונים את התכנים שלו בשום אופן לפי מהותם ונטיית ליבם – להכנע ולקבל את הדברים, ועל זה כתבתי את הביקורת.

      • אז אני לא ממש מבין – אתה מעלה ביקורת על כך שתרבות הקברים נלמדת מהזוהר ולא מהתלמוד הבבלי? אני לא בטוח שהמיסטיקה של התלמוד הבבלי פחות פרימיטיבית/אלילית/ערבית ('ערבי' זה מילת גנאי? הנה הדוגמה ההפוכה לשיפוט אד-הומיני ולא ענייני. אם יש ביקורת, היא עולה על המנהג עצמו ולא קשורה לעובדה שאנשים שחומי עור עם עאקאלים – שמלים רק בגיל 13 – מקיימים אותו) מזו של הזוהר.

  8. ו – כן, צדק 'אלחנן', מתי נראה ב'מקור ראשון' דיונים מאלפים במקורו של ספר דברים, למשל, על פי אותם קריטריונים שמשמשים לקביעת פסאודו-אפיגרפיותו של ספר הזוהר?

    • ישראל לבקוביץ.

      מבחינתי – בכיף, אתה מוזמן להפנות את בקשתך ל'מקור ראשון', אני אשמח לספק חומר מעניין בנושא.

      • זה בערך כמו שאני אגיד לך: אתה מוזמן להפנות את בקשתך (לדיון במקורו של ספר הזוהר) ל'יתד נאמן' 'המודיע' 'בקהילה'.
        בשני המקרים המערכת פשוט לא תסכים לפרסם דיון רציני בנושא, מאותן סיבות שהיא לא עשתה זאת בטרם פנו אליה ישראל לבקוביץ' או שי.

  9. ישראל לבקוביץ.

    לשי
    אני לא מעלה ביקורת על כך שהיא נלמדת מהזוהר, אלא על כך שבגלל הזוהר קיבלו הקברים מעמד. אם היו יודעים שמחבר הזוהר הוא פלוני מתקופת הרשב"א או קצת קודם [וכנראה שלא היה אחד מגדולי ישראל המפורסמים], לא היה משקל לדבריו. לחז"ל היתה אמנם תרבות קברים מסויימת, אבל לא קרובה כלל לפרופורציות של זו שבאה בעקבות הקבלה.
    בנוגע ל'מקור ראשון', אני דווקא בכלל לא בטוח שאתה צודק, כנראה אינך מכיר את העיתון. התפרסמו שם מאמרים נועזים מאוד.

  10. ישראל שלום
    בענין הוצאת זרע לבטלה קצת הגזמת לצד השני, מפני שהנושא כבר נזכר במשנה 'יד הנוגעת באמה תיקצץ' (נידה ב א) ובגמרא האריכו. ייתכן שאף נזכר במקרא במעשה ער ואונן, לפי מה שפירשו חכמים את הפסוק 'וימת גם אותו'.

    • ישראל לבקוביץ.

      בגמרא כתובים גם הרבה דברים חמורים על לשון הרע ורכילות, שקר, והלבנת פנים. גם אם הפירוש במעשה 'ער ואונן' הוא כפי שפירשו חכמים (ואני מסופק מאוד) אין זה חמור יותר משאר איסורי תורה. ברור שהזוהר הוציא זאת מכל פרופורציה והפך את הוז"ל לחטא החמור ביותר, לכאורה אפילו יותר חמור מגילוי עריות. כפי שהתאונן עליו ובצדק היעב"ץ.

      • דברים כדרבונות, ישראל.

        ואוסיף משלי, היום יודעים דבר או שניים על אוננות שלא ידעו בימי הזוהר, ווודאי לא בימי המשנה. לקרוא לאוננות הממלאת צורך פיזי ונפשי חיוני כאוויר לנשימה "לבטלה" זה לא רק אנרכוניזם אלא גם התעללות בקטינים (ומבוגרים) חסרי ישע.

      • בגמרא יש הרבה דברים, אבל לא במשנה. דומני שמעטים מאוד דברים כאלו במשנה.
        גם אם אתה מסופק האם זהו פשט הפסוק (וגם אני מסופק), הרי ברור שחז"ל פירשו כך. כלומר, הם ראו הוז"ל כעוון שיש עליו מיתה בידי שמיים (לפחות במקרים מסויימים).

  11. נראה לי שהעיקר כאן חסר, לתלות את הסיבה למקום העצום שתפסה הקבלה בעם ישראל בכך שהאמינו (לצורך הענין אסכים איתך שבטעות, למרות שבעיני זה יותר מורכב) שמקורה ברשב"י, זו טענה חסרת שחר (אם לא גרוע מכך) בעיני.
    בפרט שהסיבה האמיתית לכך פשוטה עד מאוד, אנשים חיפשו (ורבים עדין מחפשים ובצק) חזון ו/או (פחות בצדק) הילה של רוחניות (בפרט לאור ההצעות שהנצרות הציע למאמיניה) ואת זה הקבלה סיפקה ומספקת עד היום.
    אנחנו עם גאה (ובצדק) החיים בשפלות בגלות לצד דתות עוינות , חייב איזהשהוא חמצן מעולמות אחרים , ואת זה בין השאר הקבלה סיפקה (בעולם התורה הסטנדרטי רק מתי מעט הצליחו לנשום אויר פסגות וגם זה היה בדר"כ בעזרת תגבורות חמצן קבליות ו/או פילוסופיות) , כמובן היוםיש הכרח לפתוח ולברר את הדברים שהקבלה באמת אומרת, ולנפות מהם את האמת (ולדעתי יש לא מעט כזו) ולהסיר את כל בדילי האלילות והמסחרה שמסביב.
    זה לא כזה קשה, והשכר מובטח, מניסיון.

    • הייתי אומר כך – אם ההלכה היא הביולוגיה של התורה, דהיינו התפתחות חוקיה ומשפטיה על פי הקוד הגנטי שלה (י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן), תוך השפעה סביבתית (השפעות שהזמן, המקום והתפתחות המין האנשי גרמן), אז הקבלה היא המתמטיקה שלה – מבנים מופשטים, מרהיבים ביופים, שאבני היסוד שלהם הם סיפורי התורה, מילותיה ואותיותיה, בצירוף אקסיומות ואסוציאציות חופשיות.

      אם כך אולי אפשר לומר על החסידות שהיא הפסיכולוגיה של התורה…

  1. פינגבק: פולמוסון על זמן כתיבת ספר הזוהר « לולאת האל – תומר פרסיקו

  2. פינגבק: בתגובה ל’על קדמות הזוהר ועל האמת שבמסורת’ מאת הרב ישעיה שטיינברג, ל’אבי הקבלה המתה’ מאת אביה הכהן ול’ייחוס מוצלח’ מאת ישראל

להגיב על ישראל לבקוביץ. לבטל

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: