פני אדם משתקפות בתורה / אמונה אלון

 

ספרה של בלה שור חושף פנים אישיות וייחודיות בכל פרשה מפרשות השבוע בשירה נוגעת ללב, מלאה דמיון ומעוררת מחשבה. שירים שהם פירושים

השירה הזאת, בלה שור; צבעונים, 2011, 128 עמ'

דינה, אחותם של שנים-עשר הבנים שהיו לשבטי ישראל, מתחננת לקבל מאביה ברכה כמו הברכות שקיבלו אחיה. נעמה אשת נוח נמלטת אחרי המבול בחזרה אל התיבה, מאימת החיים הנמשכים. קורח מתיך את המחתות שהוא הקריב עליהן אש זרה, ומערבב אותן בדמעותיו כדי לצַפּות בהן מזבח חדש לתיקון נשמתו. וכל צאצאי יעקב צולעים על ירכם כמוהו, אך על אף צליעתם הם רוקדים "באולם ההיסטוריה" במשך אלפי שנים, ללא הפסקה.

האירועים האלה מתחוללים בספרה של ד"ר בלה שור, פסיכיאטרית קלינית במקצועה. שיריה מבטאים את שבעים הפנים של התורה, שהן שבעים פני האדם המוצא, בתורה, את השתקפות עצמו. "השירה הזאת" שלה נכתבת לאור פרשיות התורה – שבוע אחרי שבוע, פרשה אחרי פרשה, והופכת את הקריאה בתורה לקריאה אישית, ייחודית. מפרשה לפרשה ומשיר לשיר הולך עולמה של המשוררת ונפתח, קפל אחרי קפל. וככל שהוא נפתח ונפרש, כך הולך ומתברר כי זה כל האדם.

כמה נוגעות אל הלב השורות האלה, מתוך שירה של שור לפרשת "חיי שרה":

"אֲנִי בֵּיְילֶא בַּת חַיָּה וְדָוִד הַלֵּוִי / קָנִיתִי לְעַצְמִי אֲחֻזַּת קֶבֶר / בְּתוֹךְ אַחַי וְאַחְיוֹתַי / קָנִיתִי אֲנִי אֶת אֲחֻזַּת קִבְרִי / בְּכֶסֶף מָלֵא קְנִיתִיהָ / וְאָמְרוּ לִי / קְחִי / שֶׁלָּךְ הִיא / לָנֶצַח // אֲנִי בֵּיְילֶא בַּת חַיָּה וְדָוִד הַלֵּוִי / אֵינֶנִי מְכֻפֶּלֶת / לֹא נִבְרֵאתִי מִצֵּלָע / אֵינֶנִי אָחוֹת שֶׁל שׁוּם בַּעַל / אֶמֶת נָפַלְתִּי כַּמָּה פְּעָמִים מֵהַגָּמָל / אֲבָל בְּאֵיזֶה יוֹם גָּשׁוּם וּבָהִיר / הֵסַרְתִּי אֶת הַצָּעִיף מֵעַל פָּנַי / וּפָקַחְתִּי עֵינַי הָרַכּוֹת / כְרָחֵל אֲנִי מְבַכָּה עַל בָּנַי / אֲבָל אֵינֶנִּי רוֹצָה לִהְיוֹת בַּדֶּרֶךְ / הִתְעַיַּפְתִי בְּחַיַּי מִלִּהְיוֹת בַּדֶּרֶךְ…".

כמה מעורר מחשבה השיר שנכתב בעקבות פרשת "בא":

 "בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה / וְאָמַרְתִּי לוֹ / שָׁלְחֵנִי מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת / הוּא הִסְתַּכֵּל בִּי / עָנָה לִי בְּקשִׁי / מָה רְצוֹנְךָ מִמֶּנִּי / בְּיָדְךָ הַדָּבָר / לַעֲשוֹתוֹ".

וכמה נוקב השיר המוקדש לפרשת "ואתחנן":

"לְקַבֵּל אֶת הַלֹּא / אֶת הַסֵּרוּב / הַדְּמָמָה דַּקָּה / הַהֵד שֶׁל תְּחִנָּה / הַחוֹזֶרֶת בְּלֹא מַעֲנֶה // לְקַבֵּל אֶת הַלֹּא / מֵהָאֵ-ל הַמְמָאֵן / לְקַבֵּל בְּחֵן / בֶּאֱמוּנָה // לְקַבֵּל אֶת הַלֹּא / וּמֵהֶחָלָל / לְעַצֵּב עוֹלָם…".   

"אִבַּדְתִּי אֶת תַּאֲווֹתַי", כותבת בלה שור לקראת שבת "נחמו", "אֲבָל נִכְנְסוּ רֹגַע / וְקַבָּלָה / לְנַחֲמֵנִי".

ולקראת פרשת "כי תצא", בהומור עצמי מריר: "אַל תַּחְסֹם שׁוֹר בְּדִישָׁה / וּכְשֶתִרְאֶה שׁוֹר נִדַּחַת / אוֹ שׁוֹר נוֹפֶלֶת בַּדֶּרֶךְ / אַל תִּתְעַלֵּם מִמֶּנָּה…".

כל פרשה והפָּנים שהיא מגלה. כל פרשה והשיר הפנימי העולה ובוקע ממנה. "בַּמָּרוֹם / אֲדוֹן עוֹלָם / יוֹשֵׁב עַל מַבּוּל", היא מספרת בפרשת נח, "קַשְׁתוֹ בְּיָדוֹ / וְהוּא מִתְפַּלֵּל / שֶׁיִּלְמַד אֱנוֹשׁ בִּינָה / לְהַבְדִּיל בֵּין / לְבֵין".

"השירה הזאת" הוא קובץ של שירה, אבל הוא גם ספר פירושים לתורה. בשפתה המדויקת, המשלבת ידע תורני מעמיק עם דמיון יצירתי עשיר, מעצבת ד"ר בלה שור מן החלל – ודווקא מן החלל – עולם שאפשר לחיות בו.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ו באדר ב' תשע"א, 1.4.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-2 באפריל 2011, ב-גיליון תזריע תשע"א - 712, שירה ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: