להעמיק, להכיר, להרגיש – ולפסוק / יוסף צבי רימון

 

מפעל השאלות ותשובות בהלכה של כולל 'ארץ חמדה' מורה הלכה מעשית, מלמד על עולמן של קהילות יהודיות ומגלה את פניה האמיצות והיפות של הפסיקה הדתית-ציונית. כרך חדש

שו"ת במראה הבזק, ארץ חמדה וההסתדרות הציונית העולמית, חלק שביעי, תשע"א, 360 עמ'

זכות גדולה לעולם היהודי בכלל, ולעולם הציוני דתי בפרט, ישנה ביציאתו לאור של החלק השביעי של שו"ת במראה הבזק, שנכתב על ידי אברכים בכולל לדיינות 'ארץ חמדה', בפיקוחם של הרב זלמן נחמיה גולדברג, הרב יוסף כרמל והרב משה ארנרייך (ראשי הכולל), הרב נחום רבינוביץ' (ראש ישיבת ברכת משה) והרב ישראל רוזן (ראש מכון צומת). פרט לתרומתו האדירה של 'ארץ חמדה' בעולם הדיינות, תרומה נכבדה וחשובה באה לידי ביטוי בשו"ת זה. ננסה לשוט מעט בשו"ת זה באמצעות כמה דוגמאות.

האם אדם המרותק לכיסא גלגלים יכול לעלות לתורה? שאלה זו סבוכה מאוד. מצד אחד, כולנו מזדהים עם הכאב של אדם זה. מצד שני, קריאה בתורה מחייבת עמידה! בתחילה דנים המחברים בשאלה האם עמידה אכן מעכבת. הם מביאים את דעת הב"ח שפוסל ואת המגן אברהם שמכשיר. כפוסק אחרון הם מביאים את המשנה ברורה, שפוסק שבדיעבד יוצאים ידי חובה אם קרא במיושב. כיצד נכריע? האם נתיר עבור אדם זה לקרוא מיושב למרות שלכתחילה בוודאי צריך לעמוד? כאן באים המחברים עם שיקול חדש, המכריע את הכף. עיקר הצורך של קריאה בעמידה נובע מדין כבוד הציבור. ובכן, במקרה דנן "ייתכן שאף לא עולה בעיה של כבוד הציבור, שהרי האדם יושב מפני שאינו יכול לעמוד ולא מפני שאינו רוצה לעמוד". ועל כך מוסיפים המחברים: "אדרבה, כבוד הציבור הוא במתן האפשרות גם לאנשים עם מגבלה רפואית להשתלב בחיי הקהילה עד כמה שניתן". לא די שאין כאן פגיעה בכבוד הציבור, זהו כבודו של ציבור, לאפשר לאדם נכה לעלות לתורה! צריך להבהיר: ללא משא ומתן הלכתי, ללא שיקולי משקל הלכתיים (כגון פסיקת המשנה ברורה המכשיר לפחות בדיעבד לקרוא מיושב), קשה להכריע בסברות מחשבתיות בנושאים הלכתיים. אולם, כאשר יש משקל הלכתי ניתן לחזקו ואף להכריעו בסברות מחשבתיות ישרות.

ניכר שהמחברים השקיעו מאמץ בכל תשובה כדי לברר את הדברים בצורה מעמיקה. כך אנו מוצאים תשובה בענייני שחיטה – ביחס לצומת הגידים. אם צומת הגידים (קבוצה של גידים הנמצאת בין הרגל התחתונה ובין השוק) נמצאה חתוכה, הרי שמדובר בטריפה, כי זהו מקום שחיותו של בעל החיים תלויה בו. המחברים דנים בשאלה הסבוכה של חובת הבדיקה של צומת הגידים. מצד אחד, לא מצאנו חובה הלכתית כזו. מצד שני, במציאות שלנו ישנם מקרים רבים יותר של גיד קרוע בצומת הגידים מאשר בעבר (בין השאר בגלל פיטום רב, אשר לא מאפשר לתרנגולת לשאת את משקל עצמה). המחברים יודעים להתייחס לא רק לשאלה ההלכתית, ולא לשאלת ההידור וההחמרה בלבד, אלא גם לעליית מחירו של העוף כשיקול משמעותי. הם גם טורחים לברר שאלה זו – לפנות לרב ויטמן, רבה של 'תנובה', ולברר עובדות מעשיות. לבחון את ההוראות של מחלקת הכשרות של הרבנות הראשית (ואף להתעמת איתן), לבחון עובדות מעשיות בעזרת הרב אריאל, ולבסוף להציע מסקנות מעשיות מקִלות, עם הנחיות כיצד לצמצם מאוד את החשש מבלי לייקר את העוף בצורה משמעותית.

הספר עוסק בנושאים מגוונים – חלקם מציאותיים גם בארץ וחלקם מיוחדים לחו"ל: תשובות בענייני ציור ואמנות (חששות לעבודה זרה ובעיות צניעות), שבהן המחברים יודעים לדון בהלכה (לעתים להקל ולעתים להחמיר), אך גם להביע יחס אוהד וחשוב לעולם האמנות בעקבות מרן הרב קוק זצ"ל. תשובות בענייני מחיצה בבית כנסת, הנבחנות ברגישות ובעדינות. שימוש במפתחות אלקטרוניים בשבת (שאלה מעשית בבתי מלון). הפעלת "אוטובוס שבת" לאיסוף מתפללים הגרים במרחק מבית הכנסת (שאלה שהגיעה מקליפורניה). טיסת כהן במטוס שבתא המטען שלו מוטס מת. בת שאינה רוצה לנהוג מנהגי אבלות על אביה, משום שהתעלל בה. שאלה שעלתה לאחרונה שוב לכותרות – האם רגע קביעת המוות לעניין תרומת איברים הוא הפסקת הנשימה? שאלות בהפריה מלאכותית, וביניהן פדיון הבן לוולד של בת כהן שהופרתה מתרומת זרע מגוי (שאלה סבוכה שרבים כלל לא יֵדעו כיצד לגשת אליה). בנוסף ישנן שאלות מעשיות בענייני שימוש באינטרנט אלחוטי ללא בקשת רשות, היתר פנייה לערכאות במקרים מסוימים, העדפת העסקה של פועלים יהודים ועוד.

      בסוף הספר מופיע מפתח לכל שבעת הכרכים של "שו"ת במראה הבזק". עיון במפתח מראה עד כמה רבים הנושאים שדנו בהם בשו"ת זה במהלך השנים, ביניהם נושאים המציגים את מורכבות עולם ההלכה. עיון בספרים עצמם גם מראה את ההתפתחות היפה בכתיבה עצמה, מכרך לכרך. עיון בתשובות מכניס אותנו בצורה מרתקת גם לעולמן הפנימי של קהילות רבות בעולם. בוודאי בעתיד ילמדו מכאן החוקרים גם היסטוריה – היסטוריה יהודית במשקפיים תורניות.

מאפייני השו"ת הִנם השקעת מחשבה וידע רב, ערנות למציאות, הוספת פן אמוני ומחשבתי – פן של הזדהות ורוחב אופקים, המוסיף גוון מיוחד לתשובה ומקרב אותה אל הקורא, ופסיקה אמיצה, המגלה מגמה שלא להחמיר בלא סיבה מספקת, ואף מגמה של "כוח דהיתרא עדיף". בלי ספק ניתן לומר שזהו שו"ת ציוני-דתי בצורתו היפה – בעומק, בידיעת המציאות ובחיבור ההלכה אל החיים.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ו באדר ב' תשע"א, 1.4.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-2 באפריל 2011, ב-גיליון תזריע תשע"א - 712, יהדות ותויגה ב-, , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: