חיפוש אמיץ / אדמיאל קוסמן

 

הוגים ומאמינים,שמואל הוגו ברגמן, הוצאת אגודת הסופרים ליד דביר,תל אביב תשי"ט, 316 עמ'

שמואל הוגו ברגמן נולד בפראג בשנת 1883, ונפטר ב-1975 בירושלים. הוא למד בצעירותו פילוסופיה בפראג ובברלין, ופגישותיו עם מרטין בובר באותם ימים השאירו עליו חותם בל-יימחה והוא נותר קרוב אליו עד סוף ימיו. הוא עלה לארץ ישראל ב-1920, והיה למנהלו הראשון של בית הספרים הלאומי. ב-1928 החל ללמד פילוסופיה באוניברסיטה העברית, ובין 1935 ל-1938 שימש הרקטור הראשון של האוניברסיטה.

על אף שהוא היה פילוסוף חשוב, הרי שהחיבה שנטיתי לספריו עוד מנעוריי הייתה מטעם אחר. את ספריו, גם אלו העוסקים בנושאים מורכבים, הוא כתב מתוך אמפתיה גדולה לקורא הלא-מקצועי. והגם שהשפה העברית השתנתה מאוד במרוצת השנים, נדמה לי שברגמן נותר עד היום אחד הכותבים האהובים על אלו הבאים בשערי הדיונים הפילוסופיים המודרניים.

ועוד מעלה אחרת הייתה בו, שלא מצאתי דוגמה דומה לה עד היום: הפתיחות והענווה המיוחדת במינה שניכרת מכל שורה בכתביו. בניגוד לרוב החוקרים המתאימים עצמם לעדר האקדמי הנוהה אחר המקובל, אלו שלעולם לא יעזו לצטט מעבודותיהם של מי שפרופסוריהם רואים כבלתי-תקניים – ברגמן הרשה לעצמו להציץ לכל תחום שהוא חשב שיש בו ממש. הוא גרס כי האמת יכולה להימצא בכל תחום, גם אם חבריו ראו זאת בעין עקומה.

באופן כללי ניכר הדבר בהתעניינותו המתמידה של ברגמן בהוגים המצויים באזורי השוליים של המחשבה הנחקרת, כמו רודולף שטיינר למשל; ובהתעניינותו הכללית בתורות איזוטריות. הוא כתב על הוגים כאוספנסקי למשל, שהיה תלמידו של גורדייף, כמו גם על רנה גינון או טייר דה שרדן, והתעניין גם בחקר הפראפסיכולוגיה.

אך נדמה לי שהדוגמה הבולטת ביותר לחופש הרוחני שלו היא בהתייחסותו להוגה ההודי שרי אורבינדו (שתורת ההתפתחות וההתעלות-העולם שלו מזכירה את זו של הראי"ה קוק ושל טייר דה שרדן); וזאת, יש לומר, זמן רב לפני שהודו הפכה אתר עלייה לרגל למחפשי-דרך. אפשר שהוא נפתח לכך בעקבות רבו, מרטין בובר, שעוד בצעירותו כתב על תורות הטאו והזן-בודהיזם, ואפשר שהגיע לכך בכוחות עצמו, מתוך התפיסה שליוותה אותו כל ימיו ולפיה שבעים פנים לתורה, והר סיני מצוי בכל מקום שבו קיים חיפוש-דרך כֵּן ואמיתי.

בספרו "הוגים ומאמינים" כינס ברגמן שורת מאמרים העוסקים בהוגים שעיסוקם היה באמונה הדתית, החל משפינוזה וקירקגור, דרך הראי"ה קוק והרמן כהן, וכלה בסימון וויל ושרי אורבינדו.

לאסופת מאמרים זו צירף ברגמן גם הקדמה מאירת-עיניים העוסקת ביחסים המורכבים שבין הפילוסופיה לאמונה, וממנה אצטט מהמשפטים החשובים בעיניי:

הפילוסופיה המערבית לא התגברה על הבעיה של הדת, ולכן לא יכלה להיות לאדם למורה-דרך בחיפושיו אחר העיקר. הפילוסופיה לא שאפה למהפכה רדיקלית בגישתה. היא לא העזה לומר לו לאדם: 'שכלך אינו מספיק לתת תשובה על השאלות אשר הנך שואל. שכלך כמו שהוא עתה אינו כלי (אשר) יכשר למשימה הזאת. אתה עצמך מחויב להיות לאחר, אם הנך מבקש להיות לאורגן (= לכלי) מוכשר לפתרון הבעיות הקשות שהפילוסופיה כהכרת העולם רוצה לפתור (שם, עמ' 29).

אם הפרופסורים באוניברסיטאות היו מבינים זאת, אומר ברגמן, אזי הם היו אומרים לתלמידיהם:

הגעתם בחיפושיכם אל קיר ברזל; אם אתם מבקשים בכל זאת להתקדם בשביל ההכרה, אל תחפשו פתרונות חדשים והשערות מטאפיזיות חדשות, אלא שנו את עצמכם, בצעו בחייכם מהפכה מוסרית; התרחקו מכל שמץ של שקר; חדלו מלהיות מטולטלים מן הקצה אל הקצה על ידי חליפות-הזמן… למדו את עצמכם לקבל בשויון נפש כל הבא עליכם והניתן לכם; חדלו לחיות בתוך מעגלי האני הקטון שלכם, שאפו לכך: להזדהות עם האני הגדול, הכולל; דרשו את ה', התפללו… זו היא הדרך אל ההבנה של השאלות המטאפיזיות המעיקות עליכם (שם, עמ' 29-30).

פורסמה ב-6 במרץ 2011, ב-גיליון וישלח תשע"א - 693, ישן מפני חדש / אדמיאל קוסמן ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: