האיש ששר את אמריקה / ראובן שבת

 

וולט ויטמן, המשורר האמריקני הגדול, אוהב טבע, אוהב אדם ואוהב אמריקה, הותיר ירושה של התנגדות לחומרנות ולניכור האנושי. איכויותיו מצליחות להתמצות בספרון חדש ונפלא

שעת-חצות בהירה, וולט ויטמן; מאנגלית: עודד פלד, קשב לשירה, 2010, 46 עמ'

לא בכדי נחשב וולט ויטמן למשורר הלאומי של ארצות הברית. השירה שלו, רובה ככולה, ספוגה באהבה גדולה מאוד, רוחנית ופיזית כאחת, לאמריקה מכורתו. בקובץ הנוכחי, שכולל אמנם רק 45 שירים ממבחר יצירתו, מובאים שירים מכלל תקופות כתיבתו של ויטמן. כל זה בתרגומו הקולח והמשובח של המתרגם עודד פלד, שגם בשירתו שלו ניכרות השפעות מובהקות משירת ויטמן.

חלק מהשירים בקובץ מתארים מקומות וחוויות פיזיות שונות שהמשורר חווה באותם מקומות. שירים אחרים מציגים הגיגי נפש פיוטיים ויפים. שאר השירים מתארים את ייסורי התמודדותו של ויטמן עצמו עם קשייו הרגשיים, עם  נטייתו המינית (הדו-מינית) ועם מרדנותו הטבעית מול השאיפה לצבירת הון, שהחלה כבר אז לקלקל את אמריקה, ומול דעות שמרניות מקובלות.

ויטמן, כמי שבראש ובראשונה הוא אוהב אמריקה ואנשיה, לא היה משורר סגור בדלת אמותיו או ספון בעירו דחוסת ההבל. הוא יצא ותר את אמריקה לאורכה ולרוחבה, כנווד פשוט לכל דבר. מהנדודים הללו נולדה לבסוף שירה גדולה מאוד.

 שירתו של ויטמן היא  אהבה מחבקת, רגשית, צבעונית, חושנית. המשורר קולט בכל נימי נפשו את הארץ הגדולה וחובק אותה אליו בשיריו: "אני שומע את אמריקה שרה, שלל מזמורים אני שומע/ אלה של אמנים, איש-איש שר את שלו כראוי לו, שש/ ונלהב// הנגר שר את שלו בעודו מודד קרש או קורה/ הבנאי שר את שלו בעודו מתכונן לעבודה/ או שובת ממלאכה…". האנשים הפשוטים הללו, אנשי העמל האמריקנים, קרובים מאוד ללִבו של המשורר. הוא ממשיך ומשוטט במרחבי הטבע הגדולים של ארץ הענק היפה, וסופג משם ריחות, מראות, צבעים. את הפסיפס הזה הוא ממזג ביד אמן לשיריו: "כאן לילך עם ענפי אורן/ כאן, מתוך כיסי, מעט אזוב שתלשתי מאלון / ירק-עד בפלורידה עת תלה מתפשט מטה/ כאן אי-אלו צפרנים ועלי דפנה, וחופן מרווה…"

מבט מעין רליגיוזי של ויטמן בא לידי ביטוי בשיר "ניסים", שם כל דבר שפועמת בו נשימת חיים הוא בגדר נס בעיני המשורר: "אביט בזרים שמולי בנסיעה בקרון/ או אתבונן בדבורים טרודות סביב כוורת ביום קיץ לפני הצהריים… הדגים-השוחים הסלעים תנועת הגלים האוניות ואנשים בהן / היש ניסים מופלאים מאלה".

תפיסה זו, של אלוהים המתבטא בטבע, מתחזקת ביתר עוצמה בדיאלוג השירי, שהוא בעצם כעין תפילה חילונית של ויטמן לאלוהים. אלוהיו של המשורר הוא ישות טבע קוסמית, ובשיר "אתה גלגל מרום מכה בסנוורים" ניתן למצוא אפילו הקבלה לאמונות מיסטיות שמצאו את דרכן לחסידות היהודית: "אתה שבלא משוא פנים חובק הכול, לא רק יבשות, ימים/ אתה שלענבים ולעשבים השוטים, ולפרחי הבר הקטנים/ בנדיבות מעניק/ הרעף, הרעף עצמך עלי ועל אשר לי, בקרן אור בת-חלוף / מתוך מיליוני מיליוניך/ חדר ללב מזמורים אלה…"

מעבר להתפעלות מהטבע, ממשיך ויטמן בצעדי השירה שלו ומתאר את אמריקה ככוליות אחת גדולה, שהיא גם  מרחב עירוני מנוכר, שבתוכו ניתן למצוא למרות הכול גם פכי אושר בעשייה פשוטה יום יומית ובקשר הרגשי שבין בני אדם החיים במרחב זה. לעת זקנתו ויטמן מחדד עוד יותר את המבט השירי הזה. בעיר הומת אדם הוא מבחין מהר בפניה של אישה ומתאהב בה מיידית. העיר נמוגה ומתמוססת בפני האהבה הזאת. בחוף פוטמק הוא מבקש בערוב ימיו עוד טיפות אחרונות מחמדת הטבע שלפניו.

ויטמן מתייחס בשיריו לעצמו ולמעמדו כמשורר ולשירה עצמה. הוא אינו מתרשם מהכבוד והיקר שזכה בהם בשל שירתו: "כששמעתי עם רדת היום כיצד התקבל / שמי בגבעות הקפיטול, עדיין לא ידעתי/ ליל אושר אחר כך". ובשיר אחר, השירה עצמה, בשל היותה מורכבת כל כולה ממילים, הופכת להיות מופקרת, לזונה מצויה (כך שם השיר): "היי רגועה, היי נינוחה איתי, אני וולט ויטמן, נדיב /וחסון כטבע. כל עוד לא ידחה אותך השמש לא אדחה אותך אני…".

בשיר האחרון בקובץ הנפלא והמיוחד הזה, שנקרא "ירושתי", כותב ויטמן כך על ירושתו: "…לא בתים ולא אדמות, לא מחוות של אבנים טובות או זהב לידידי,/ אבל כמה תזכורות מלחמה לכם, ולבאים אחריכם, ומזכרות קטנות של מחנות צבא וחיילים, האהבה, / אני כורך יחד ומוריש בצרור שירים זה…".

השאלה הנתלית באוויר כיום, לאור שירתו של ויטמן, נשאלת בעיקר על אמריקה זו, החומרנית, הטבועה יותר בגסות לסוגיה, ובמין ניהיליזם מנוכר, מוזר ומתעתע – האם מתוך כל אלה היא מסוגלת עדיין להקשיב לאוהב הגדול, לפייטן ולפטריוט השירי שלה שכתב עליה, לפני 150 שנה כמעט, את השורה האלמותית: "אני שומע את אמריקה שרה…"?

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון',  ז' באדר א' תשע"א, 11.2.2011

פורסמה ב-16 בפברואר 2011, ב-גיליון תצווה תשע"א - 705, שירה ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: