"בנפול הבית, נפלה המלכות" / יצחק סטרשינסקי

 

לא כל חברי הלח"י השלימו עם הקריאה המפורשת של אברהם שטרן (יאיר) לבניין המקדש. הנוסח שהתקבל במצע הארגון, "עיקרי התחייה", היה "בניין הבית השלישי כסמל לתור הגאולה השלמה". 69 שנה להירצחו 

כ"ה בשבט הוא יום הירצחו של אברהם שטרן (יאיר) הי"ד, איש הרעיון, לוחם חירות ישראל, משורר. יאיר הגה את רעיון המלחמה למען שחרור ארץ ישראל מן השלטון הזר, ועם תומכיו המעטים ניסה ליישם רעיון זה. הוא היה בין הבודדים שחש את הסכנה המאיימת על יהודי אירופה וניסה לקדם כל מהלך אפשרי כדי להצילם. בציבור הרחב ידועה באופן כללי מלחמת החירות שלו, אולם פחות מוכרת השקפת עולמו המבוססת על מקורות היהדות, שאחד הרעיונות הבולטים והמהפכניים בה הוא בניית בית המקדש. הדבר מופיע במפורש בסעיף י"ח ב"עיקרי התחייה" – המצע האידיאולוגי שחובר על ידי יאיר לאחר שפרש מן האצ"ל והקים את ארגון "האצ"ל בישראל" (לימים ייקרא הארגון בשם לח"י).

להלן מובאים (בשינויים קלים) קטעים מתוך ספרי 'מְקַדֵּש המולדת בְּדם: חייו ומחשבתו של אברהם שטרן – יאיר' (הוצאת "המאיר לדוד" תשס"ו), שבו כמה עדויות על היחס לבניין בית המקדש בהגותו של יאיר וכן דבריו של יאיר עצמו.

הרב משה סגל זצ"ל, מפעילי האצ"ל שישב עם יאיר בכלא בירושלים, כתב בזיכרונותיו:

ציבור האסירים והעצורים בבית הסוהר המרכזי בירושלים היה קהל מתפללים נכבד, והעובר לפני התיבה היה החזן המצוין והמשפטן ד"ר זליגמן. באותו ליל "כל נדרי" ראיתי את "יאיר" מכונף בפינת חדר התפילה ומחזורו בידו, כשהוא מתפלל מבלי לזוז ממקומו עד תום התפילה. כאשר התפזרו האסירים לתאיהם, שאל אותי יאיר ז"ל: "מה עושים עתה?". אמרתי: "נוהגים ללמוד מסכת יום הכיפורים (יומא)". הוא הציע כי נשב ללמוד את המשניות. פתחנו את המחזורים וקראנו יחד על הכנת הכהן הגדול בערב יום הכיפורים ועל סדר העבודה בעיצומו של יום זה. כשקראנו את המשניות המתארות את עבודת הכהן הגדול, את קריאתו בספר התורה, את תפילתו ואת השם המפורש היוצא מפיו, כשכל העם כורעים ומשתחווים ונופלים על פניהם, ראיתי את התרגשותו העצומה מן התיאור החי של עבודת יום הכיפורים בבית המקדש. "יאיר", אשר ניסח את "עיקרי התחייה", קבע את רעיון בניין בית המקדש מחדש על הר המוריה בפסגת שאיפותיו, כשיא התחייה הלאומית של עם ישראל (דור ודור, עמ' 114-115).

רעיון בניין בית המקדש היה חידוש מהפכני ביחס לתנועה הציונית, וגרם לאי שביעות רצון ולאי הסכמה בקרב חלק מהמפקדים והלוחמים של "האצ"ל בישראל". כך כתב אחד המפקדים, בנימין זרעוני, בספר זיכרונותיו:

יאיר גילה נטיות מיסטיות-משחיות-דתיות, שבלטו בעניין הזה. הוא סבר שעם ישראל צריך לחזור אל המקור, ואני טענתי שלא אסכים לשלטון כוהנים והקרבת קורבנות: לא במאה העשרים!… לבסוף ויתרנו שנינו, וקבענו נוסחה שלפיה נקים את בניין הבית השלישי "כסמל לתור הגאולה השלמה" (ב' זרעוני, גאון ונדיב ואכזר, עמ' 136).

אחד מלוחמי ארגונו של יאיר, שהביע במכתב למערכת "במחתרת" אי הסכמה עם כמה סעיפים של "עיקרי התחייה", כתב לגבי בית המקדש: "לי כשלעצמי אין כל עניין בסעיף זה. אינני דתי ואדוק ואין לי כל סנטימנטים לבית השלישי".

על כך יאיר השיב לו:

המחבר כותב כי אינו אדוק ואין לו כל סנטימנטים לבית השלישי. בעצם ההנחה הזאת ספונה טעות. עניין המקדש אינו דתי דווקא וגם לאדם שאינו אדוק יכולים להיות סנטימנטים לבית, אשר שימש סמל מאז ומעולם לעצמאות עברית. ננתח את שני הדברים לחוד: עניין הדת ועניין המקדש. ראשית עובדות: מלחמות היהודים ובפרט מלחמות השחרור שלהם עמדו תמיד בסימן הדת. מלחמת החשמונאים, מלחמת הקנאים, מרד בר כוכבא – התחוללו כולן כשהנוכרי חילל את קודש קודשיה של האומה. אלה במכורה. ובגולה – הדת הזאת היא ששמרה על חיי האומה. ההשתייכות אליה הייתה כנתינות המדינה; סידור כדרכיה; תורה כחוקת המדינה; וטלית כדגלה. וכל הבוגד במדינת הדת היה מוציא עצמו מכלל האומה, היה עוכר ישראל, מנודה ומוחרם כמצורע. כל מומר ומושמד – למת החי היה נחשב בעיני משפחתו. והודות לקנאות דתית זו נשאר הדם הלאומי בטהרתו העברית. הודות לקנאות דתית זו קמה תנועת ציון ועתה תנועת החרות, שבעורקי אנשיה זורם הדם הקדמון, דם המכבים והקנאים. לפיכך שומה על כל אדם מישראל ועל כל אחד מאנשינו בפרט שיכבד ויוקיר את הדת העברית, אף אם אדוק איננו.

ועתה למקדש. כמשכן, היה הוא סמל חי לרוח האומה. ארון הברית הלך בראש המחנה במדבר. ארון הברית עבר את הירדן בדרכו למכורה, כדגל האומה נישא בקרב, נפל בשבי. בימי המלחמה והכיבוש היה נע ונד ורק כשקמה המלכות על תלה, בימי דוד ושלמה, נבנה המקדש. בנפול הבית, נפלה המלכות. היא קמה מחדש בימי החשמונאים, לאחר חנוכת הבית. נחרב הבית השני – נחרבה המלכות והארץ. במלחמות הקנאים היה המקדש למבצר והוא נשאר מבצר האמונה לקנאים שבכל הדורות. העם כולו התפלל ומתפלל לתקומתו. ובתקומתו של בית המקדש יראה העם את סמל הגאולה השלמה…" (כתבי לח"י, כרך א, עמ' 72-71).

בכרוז שיצא בכסלו תש"ב כתב יאיר:

עוד יבוא היום בו נשיב את מכורתנו מידי מבלעיה הזרים לבעליה החוקיים. עוד תתנוססנה משאות הניצחון העברי בהרי יהודה וירושלים, בהר תבור, הכרמל והחרמון. אז זכה נזכה לחנוכת המלכות העברית בארץ החשמונאים ולחנוכת הבית בהר הבית (כתבי לח"י, כרך א, עמ' 101).

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ג בשבט תשע"א, 28.1.2011
מודעות פרסומת

פורסמה ב-1 בפברואר 2011, ב-גיליון משפטים תשע"א - 703 ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: