עוף החול / צביקה בירנבאום (לפרשת נח)

 

כיצד מציץ לו הפניקס האגדי מתוך תיבתו של נח

תמונת עוף החול מתוך ספר החיות של אברדין

 

אגדה מופלאה מספקת לנו הצצה נדירה לנעשה על סיפונה של תיבת נח בזו הלשון: אורשינה אשכחיניה אבא דגני בספנא דתיבותא. אמר ליה: לא בעית מזוני? אמר ליה: חזיתיך דהות טרידא, אמינא לא אצערך. אמר ליה: יהא רעוא דלא תמות, שנאמר: "ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים" (בבלי סנהדרין קח ע"ב). נח ובניו טיפלו בחיות שלקח איתו נח לתיבה והאכילו אותן. במשך הזמן הבחין נח בעוף מוזר בשם אורשינא, שאינו דורש לאכול כלל. כשפנה אליו נח ושאלו מדוע אינו דורש את מזונו, השיב לו העוף כי הוא רואה את הטרדה שבחלוקת האוכל לשאר החיות ואינו רוצה להטריח. בירך נח את אותו עוף שלא ימות לעולם. רש"י, באותו מקור תלמודי בסנהדרין, מסביר שהעוף המדובר, אורשינא, הוא "עוף החול" המפורסם שאינו מת לעולם. גם במדרש בראשית רבה (יט) מוזכר עוף החול בהקשר לפירוש הפסוק הלקוח מספר איוב (כט) והמצוטט גם בגמרא בסנהדרין: ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים. וכך לשון המדרש: עוף ושמו חול, ולא נקנסה עליו מיתה, שלא טעם מעץ הדעת ולבסוף אלף שנה מתחדש וחוזר לנערותו.

הגרסה היוונית

 המיתולוגיה היוונית מזכירה את עוף החול. שם הוא נקרא פניקס ופירושו צבע ארגמן כהה – חום אדום. האגדה היוונית על אודות הפניקס מספרת על עוף יחיד ומיוחד, גדול וצבעוני, שמקומו אי שם במדבר הלוהט. הוא חי לא פחות מאלף שנה, וכשהוא מרגיש זקן וחלש הוא משליך את עצמו אל האש ונשרף. מתוך האפר הוא צומח ועולה מחדש, רענן וצעיר. עוף החול הוא סמל להתחדשות, למי שאינו מוותר לעולם ותמיד מצליח להתקיים ולהתרומם למרות קשיי היום-יום. עוף החול מייצג את התקווה ואת היכולת להחזיק מעמד. הוא סמלם של המתעקשים שעל אף הקשיים מסרבים להתייאש. באולם מועצת הביטחון של האו"ם, איור עוף החול מסמל את תקוות העולם החדש שנולד מהריסות מלחמת העולם השנייה. מעניין הקשר של אותו עוף מיוחד דווקא לפרשתנו. מה ראו חכמי הגמרא לקשר את סיפור העוף המוזר הזה לפרשת נח? הרי הטיפול היום-יומי של בני נח בחיות השונות שהובאו לתיבה שזור בוודאי בסיפורים שונים ומעניינים. מדוע, אם כך, צץ ועולה דווקא סיפורו של אותו אורשינא?  

תקוות אברהם

 סיפורו של נח נתחם משני עבריו באסונות כבדים הניחתים על האנושות. הפרשה פותחת בהתרעה על מבול המאיים לכלות את כל יצורי העולם – "לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמים, כל אשר בארץ יגוע". ואכן, לאחר ארבעים יום של מבול אימתני, אנו מתבשרים: "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו, וימח את כל היקום". הרס מוחלט של היקום. בסיום הפרשה אנו שומעים על יושבי הבקעה בארץ שִנעָר ועל רעיון בניית העיר "ומגדל וראשו בשמים". התארגנות שלוחת רסן זו המסכנת א-לוהים ואדם נגדעת מיד. תגובתו של ה' אינה מאחרת לבוא: "ויפץ ה' אֹתם משם על פני כל הארץ, ויחדלו לבנֹת העיר". עם פרשת המגדל תם עידן קיומם של "שפה אחת ודברים אחדים". מה שהיה נראה מלכתחילה כחזון אחרית הימים הופך להתארגנות טוטליטרית המנוצלת לאפיקים מסוכנים. אסון בלילת השפות והפצת האנושות לכל עבר גורם שוב להתרסקות, לניתוק ולניכור. והנה, למרות הטרגדיות הגדולות והאבדן הכבד, מצליח היקום, ממש כשם שעושה זאת עוף החול, להתחדש ולהתגבר, לעלות ולצמוח. קישור סיפורו של עוף החול לפרשתנו בא, ככל הנראה, להעלות על נס את יכולתו המופלאה של המין האנושי. האנושות אינה מוותרת ומצליחה להתקיים ולהתרומם למרות המשברים הגדולים, ויש הגורסים שדווקא בגללם. מתוך ההרס והחורבן צומח ועולה דור חדש ורענן. דמותו של אבי האומה – אב המון גויים – אברהם, עולה ונגלית לנגד עינינו במלוא הדרה ותפארתה, מביאה לעולם את בשורת האמונה באל אחד ומציבה סטנדרטים חדשים במערכת היחסים שבין א-לוהים לאדם.

צביקה בירנבאום מנהל את תיכון אדר – תיכון דתי חדש בפתח תקוה

מודעות פרסומת

פורסמה ב-8 בינואר 2011, ב-גיליון נח תשע"א - 687, הגיע למערכת - פרשת שבוע ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: