הרומן על יחסי אם־בת יוצר זיקה בין יצירתו של באך לבין חייה ומותה של הבת. החמצתו נעוצה בגדולתו – הוא אינו מתאים למי שאינם מוסיקאים מקצועיים

קונטרפונקט

אנה אנקוויסט

מהולנדית: רן הכהן

הספריה החדשה, 2015, 212 עמ'

המאמר הזה יזרום בנתיב אמביוולנטי, כמו תהליך הקריאה שדילג בין הסתייגות להתפעלות, שהחל בעצבנות גוברת והסתיים בהתרגשות גדולה.

הספר נכתב בעקבות מות בתה של המחברת, אישה צעירה ופורחת, שנדרסה על ידי משאית כאשר רכבה על אופניה. הרומן מעלה תמונות מחיי המשפחה, בד בבד עם עיון אסתטי־פסיכולוגי־פסנתרני־מוסיקולוגי ב"ואריאציות גולדברג" של יוהן סבסטיאן באך. העיון הזה משקף את ההתמודדות של המחברת עם האבל, ויוצר זיקה בין היצירה לבין חיי הבת ומותה בטרם עת.

קונטרפונקט הוא סגנון מוסיקלי עתיק יומין שתחילתו בימי הביניים, ובאך נחשב למייצגו העילאי. הוא מבוסס על מנגינות עצמאיות שמשתלבות יחד, בשונה ממוסיקה שמבוססת על מנגינה דומיננטית וליווי. פירוש המושג: נקודה מול נקודה, והוא משמש גם מטפורה למורכבויות שונות. בשם זה כינה אלדוס הקסלי את הרומן הנפלא "Point Counter Point" (1928), שתורגם לעברית בשם "דבר והיפוכו" (כנרת, זמורה־ביתן, 1990).

האם ניתן לשלב בין ספרות למוסיקה? המוסיקה מופיעה בספרות כאחד הנושאים, וסופרים רבים ידועים בזיקתם למוסיקה. המשותף לספרות ולמוסיקה ששתיהן אמנויות הזמן. לכל יצירה ספרותית או מוסיקלית יש משך. שני המדיומים הללו מתאפיינים במקצבים ובצליליות. המוסיקה כנושא עשויה להופיע בהיבט עלילתי והגותי כמו ב"סונטת קרויצר" של טולסטוי, "בית בודנברוק" לתומאס מאן וכמובן "דוקטור פאוסטוס" שלו המתאר פרשת חיים של מלחין, ועשיר מאוד בהגות על אודות מוסיקה. כך גם "ז'אן כריסטוף" של רומן רולן, סופר פופולרי ונחשב מאוד בזמנו – ספר שנכתב בהשראת חייו של בטהובן.

נגנים ומוסיקה מככבים גם בסיפורי עם למיניהם. בסיפורת העברית יש לנו "מומנט מוסיקלי" של יהושע קנז, "ניצבת" של א"ב יהושע העוסק בחיי נבלנית ו"מולכו" שלו עתיר המוטיבים המוסיקליים. גם ביצירותיה של מירה קדר מופיעות דמויות שמנגנות. כל עוד המוסיקה מובאת כיסוד תוכני, אין כל בעיה בהכללתה ביצירה אמנותית.

סיפורו האישי מובא בפירוט וכתוב נפלא. יוהן סבסטיאן באך בציור של יוהאן ארנסט ינטש, 1715

הגיגים ומושגים מקצועיים

וכאן ההסתייגות הגדולה שלי מהספר: אנה אנקוויסט בנתה את הרומן על הוואריאציות (חזרה בשינוי. אחת הסוגות במוסיקה). כל פרק נפתח בציטוט מוסיקלי מהיצירה, ומתאר את יחסה של המחברת אל הקטע מבחינת התמודדותה כפסנתרנית, הגיגיה על המלחין והניסיון למצוא פשר רגשי לצלילים. נשמע מאוד מעניין. אך תלוי למי! אם הקורא הוא תלמיד האקדמיה למוסיקה שמכין רסיטל, או צריך להיבחן על היצירה; או מורה למוסיקה, או פסנתרן מקצועי, או תיאורטיקן של האמנות, או מרפא במוסיקה, או פסיכואנליסט – הוא אולי ימצא עניין בקרן השפע הזאת של הגיגים.

הגיגים באמת מעניינים: על הטכניקה של הנגינה, על ההבדל בין קאנון פשוט לקונטרפונקט פראי וחופשי כמו של באך; על הטעות שבחזרה אל כלי הנגינה העתיקים, כשהמלחין בעצם מנסה לפרוץ את גבולות הכלי, על קשיים טכניים ועל פרשנות מוסיקלית. בעיקר מעניין הצד הרגשי הנרמז דרך הניתוח הפסנתרני, ויוצר זיקה בין חיי המשפחה לצלילי היצירה. אך מעל הכול בולטת ההתייחסות המקצוענית שמגייסת את המושגים המוסיקליים המקובלים בקרב יודעי נגן.

טוב ויפה, אך ניתוח של יצירה מוסיקלית בתוך יצירה ספרותית כחלק מהמתרחש – זה עניין משמִים. הדבר דומה, יסלחו לי המורים לספרות, לניתוח של שיר לקראת מבחן בגרות, או לטבלאות מחרידות על יסודות הסיפורת שראיתי בספרי תיאוריה פורמליסטיים שפעם היו מקובלים באקדמיה. מוסיקה היא מוסיקה רק כששומעים אותה או מבצעים אותה או אפילו מדמיינים אותה כשקוראים פרטיטורה, כפי שעושות הגיבורות של אנקוויסט. אני יכולה לכתוב את המילה "מוסיקה" מיליון פעמים, וזה לא הדבר עצמו. במכללות ובאקדמיה למוסיקה מלמדים לנתח יצירות. למקצוענים אין בררה. פסנתרן חייב לדעת מה זה "סקונדה" ו"לגטו" ו"דימינואנדו", והרבה מעבר לכך, אבל מדוע הקורא צריך לסבול מעודפי עודפים של מושגים מקצועיים?

בולט מאוד הקשר בין "קונטרפונקט" לבין "הסוד", מספריה הקודמים של אנקוויסט (יצא בעברית ב־2003), שגיבורתו פסנתרנית מקצועית בעלת הישגים בלתי רגילים. גיבורת "הסוד" חושבת בצלילים ולא במילים, ואפילו מתקשה לנסח במילים דברים שעליה לומר. היא שתקנית מובהקת: "את ואני לא זקוקים למילים" אומר לה המוסיקאי היהודי סילברמן, המעריץ את נגינתה. אפילו ב"קונטרפונקט" הגדוש לעייפה במילים על מוסיקה מתואר מומנט יפה של רווחה נפשית, כאשר מבקרי ספרות מסיימים לומר את דבריהם החשובים והמשמימים, ואת מקומם תופסים נגנים וזמרת. אנקוויסט מתארת בכישרון רב ואף בהומור קל את המעבר בין דפדוף רציני בניירות לבין ביצוע יצירות מוסיקליות.

המודעות הזאת להבדל שבין מילים לבין מוסיקה קיימת אצל המחברת ומתבטאת בשני ספריה אלה. ובכל זאת היא בוחרת ב"קונטרפונקט" בטכניקת כתיבה יומרנית שיש בה השחתה ועיוות של המוסיקה כנושא ספרותי, וגם מצמצמת את קהל הקוראים במידה רבה מאוד. מי שאינו מצוי במוסיקה הקלאסית בכלל ושל באך בפרט, לא יכולה להיות לו גישה אמיתית אל הספר. בעיניי יש כאן כשל ספרותי.

הורים באשר הם

אבל מדובר בכישלון מפואר של סופרת גדולה. לא רק ניתוח של "ואריאציות גולדברג" לפנינו, אלא הרבה חלקים מלאי חיים המתארים את המשפחה של הכותבת ובמיוחד את הבת. הספר הוא אנדרטה לחד פעמיות של חיי הבת, לסיפור המשפחתי ולקשר המיוחד אם־בת. אגב, הגיבורה קרויה "האם" או "האישה" אולי כדי לרמז על ממד אוניברסלי שמעבר לביוגרפיה. ברומן מתואר סיפור חיים שניתן להתחבר אליו, כי כל בת או בן מהווים סיפור משפחתי מיוחד בעיני ההורים; הרומן עוסק באירועים ותהליכים שעשויים לדבר אל לבם של הורים באשר הם. מוטב היה לסופרת להסתפק בכך, להרחיב ולהעמיק את זה יותר ולוותר על השילוב המסובך עם היצירה הקונטרפונקטית המסובכת.

דבר יפה נוסף שבולט בספר הוא הסיפור האישי של באך, שאותו שוזרת הסופרת ממקורות שונים ומצרפת למקורות האלה את דמיונה הפרוע. וכך מתוארים הרהוריה של אנה מגדלנה, אשתו השנייה של באך; מות בנו; הסוכרת שלא אובחנה וניתוח העיניים הקטלני. וכל זה כתוב נפלא.

אנה אנקוויסט אינה סופרת אחת מני רבות. היא אחת מהסופרות הידועות באירופה בכלל ובהולנד בפרט. סופרת אמנית שמצטיינת בכתיבה צלולה וסוחפת, תמציתית ומלוטשת כמו גביש; סופרת אותנטית הרחוקה ממסחריות, תרבותית להפליא ובעלת ידע רב ומגוון. מי שטרם הכיר את יצירותיה של אנקוויסט מוטב שיקדים את "הסוד" ל"קונטרפונקט", מה גם שהזיקה בין הספרים מעניינת במיוחד. "קונטרפונקט" אמנם נופל מ"הסוד" לעניות דעתי, אבל עדיין הוא ספר מרגש ומסעיר למרות מה שנראה לי כפגם מהותי גדול.

בסיכומו של דבר, ניתן להתמקד בפגם ולשלול את הרומן, אבל לא אתפלא אם יהיו קוראים שיראו את ניתוחי "ואריאציות גולדברג" כסגולה ומעלה של הרומן, במיוחד אלה שהיכרותם עם היצירה עמוקה ומופנמת. הסופרת עצמה רואה ב"קונטרפונקט" את ספרה הטוב ביותר. הרומן תורגם מהולנדית על ידי רן הכהן, וניכר שהוא ערוך היטב. מבלי לדעת הולנדית, אפשר להתרשם שהנוסח העברי מעולה מכל בחינה – צלול, רהוט ועשיר.

 פורסם במוסף ,'שבת' מקור ראשון, א' אב תשע"ה, 17.7.2015