נכדתו של הפילוסוף הנודע מספרת על סבה, שעקרונות התפיסה הדיאלוגית שפיתח לא תמיד יושמו על ידו; על מעמדו באוניברסיטה, על נשות המשפחה הפמיניסטיות ועוד. שיחה אישית

מרטין בובר: מבט מקרוב, שיחות עם יהודית בובר אגסי, לימור שריר; כרמל, 2011, 270 עמ'

על רקע הספרים השונים שנכתבו במהלך השנים על הגותו ודמותו של הוגה הדעות הנודע מרטין בובר, ספרה של לימור שריר בולט בייחודו. בספר זה מתארת לימור שריר מחדש את דמותו של בובר, חייו ומשפחתו, מנקודת מבטה של נכדתו פרופ' יהודית בובר אגסי, שגדלה בביתו של הוגה הדעות הנודע משחר ילדותה.

הספר מושתת על שיחות המתנהלות בין נכדתו של בובר למחברת, שבמהלכן נחשף סיפור חיים מיוחד. יהודית בובר אגסי, בתם של רפאל בובר ומרגרט בובר נוימן, נולדה בביתם של הורי אביה מרטין בובר ופאולה וינקלר-בובר בהפנהיים שבגרמניה. בביתם גדלה והתחנכה יחד עם אחותה ברברה לאחר גירושי הוריה, עם סבה וסבתה עלתה מגרמניה הנאצית לארץ ישראל בשנת 1938 ועמם חיה בירושלים עד נישואיה.

שיחותיה של יהודית בובר עם לימור שריר, הן עדות ממקור ראשון על חיי משפחת בובר, דמותו של הוגה הדעות, נשות המשפחה, חבריו ואמונותיו על רקע אזכור המאורעות ההיסטוריים שהטביעו את חותמם על גורל אירופה וארץ ישראל בין השנים 1878 עד 1965, שנות חייו של מרטין בובר.

כתיבתה של לימור שריר מעידה על הזדהות רבה עם גיבורי ספרה. היא מציינת בעצמה ש"פעמים רבות מצאתי את עצמי מהרהרת בהם ביני לביני, מדמיינת איך נראו, משוחחת עמם בהזיותי, מתווכחת עמם על השקפותיהם ועל התיאוריות שצידדו בהן – בעודי מתעכבת עמם על פכים קטנים ועל פרטים משפחתיים-אישיים, ובהם המרת הדת ומרד מתמיד… יהודית התייחסה אליהם בטבעיות ונקבה בשמותיהם הפרטיים: שלמה ואדלה, קרל ואלזה, רפאל ומרגרט, אווה ולודוויג, מרטין ופאולה; היא לא רמזה אף לרגע כי מדובר באישים יוצאי דופן, שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו וכולם יחד מעמידים תצרף היסטורי מרתק".

בפתח הספר מוצגת משפחת בובר לדורותיה. סבו של מרטין בובר שלמה בובר היה דמות ידועה בקרב יהודי גליציה. ר' שלמה בובר תושב לבוב היה תלמיד חכם, נצר למשפחת רבנים, חוקר ומהדיר מדרשים וחבר בנשיאות הקהילה היהודית בלבוב במשך שנים רבות. לצד מפעלו הנודע בחקר המדרש שהיה מקובל על תלמידי חכמים ועל אנשי חכמת ישראל גם יחד, שימש כחבר מועצת המנהלים של הבנק האוסטרו-הונגרי ויו"ר לשכת המסחר של גליציה. כהוקרה על פועלו בתחום הכלכלי העניק לו הקיסר פרנץ יוזף את התואר "יועץ הקיסר". בעקבות גירושי הוריו גדל מרטין בובר בבית סבו וסבתו עד גיל ארבע עשרה, עת שב לבית אביו בווינה. אביו של מרטין – קרל בובר, שהיה אגרונום במקצועו והתעניין במדע ובתורת האבולוציה של דארווין – השקיע את רוב מרצו בחקלאות ובעסקים. הוא נודע בעושרו הרב והיו בבעלותו אחוזות, אורוות סוסים ותחנת רכבת פרטית. חייו של מרטין בובר עוצבו בין בית סבו וסבתו בלבוב לבין בית אביו בווינה.

פרקו השני של הספר מתמקד בילדותה של יהודית בובר-אגסי בהפנהיים, עיירה קטנה וציורית השוכנת בדרום מדינת הסן שבגרמניה שבה חיו מרטין בובר ורעייתו בתקופה שלפני עליית הנאצים ולאחריה. פרק ייחודי זה הוא למעשה עדות אישית של יהודית בובר על בית סבה וסבתה בגרמניה. הוא כולל תיאור מפורט של נוהל חייה של משפחת בובר, תפקודם של מרטין ופאולה, שהיוו בעצם הורים לכל דבר ועניין ליהודית ולאחותה, דרך החינוך בבית ובמערכת החינוך הציבורית שפעלה בהפנהיים, כשבמרכזו תיאור איפוקו של מרטין בובר גם ביחסו אל יהודית וברברה. איפוק מפורסם זה לא עולה בקנה אחד עם תביעותיה של הפילוסופיה הדיאלוגית שפיתח בובר באותן שנים. עדותה האישית של יהודית בובר בהקשר זה מעידה יותר מכל על כך שכנראה רעיונות גדולים כמו המחשבה הדיאלוגית הבובריאנית משקפים את משאלות לבו של היוצר יותר מאשר את יכולתו ליישמה בחייו היומיומיים.

בפרק השלישי מתוארת עלייתה של משפחת בובר לישראל המנדטורית ב-1938 ומגוריהם עד מלחמת העצמאות בבית משפחת דג'אני בשכונה הירושלמית הערבית אבו טור. משפחת דג'אני, מן המשפחות הערביות המוסלמיות המיוחסות ביותר בירושלים, נודעה באהדתם של בניה המשכילים ליהודים, ובהתנגדות שהובילו בני המשפחה להנהגתו של המופתי חג' אמין אל חוסייני.

הסיפור  המרתק של קורות משפחת בובר בירושלים שזור בסיפורים על חברותה של יהודית בתנועות הנוער "השומר הצעיר", לימודיה בתיכון ליד האוניברסיטה, חוויות ההכשרה הקיבוצית בתקופת המנדט הבריטי וההפגנות נגד הספר הלבן. ולבסוף מלחמת השחרור והמצור על ירושלים שבעקבותיהם אולצה משפחת בובר לעזוב את אבו טור ולעבור לטלביה השכונה הערבית היוקרתית הצמודה לרחביה שנותרה בצד המערבי של העיר. עניין מיוחד מעוררים דבריה של יהודית בובר על לימודיה באוניברסיטה העברית בירושלים כנכדתו של מרטין בובר, שותפו של חיים וייצמן לרעיון הקמת האוניברסיטה. גם מעדותה עולה שלמרות מעמדו הרם של בובר כפילוסוף וחוקר יהדות בעל מעמד בינלאומי, הוא לא היה מקובל על חלק מחברי הסגל הבכיר שהתנגדו למינויו כמרצה במכון למדעי היהדות ולפיכך הסכימו בלית ברירה שיעמוד בראש חוג חדש לסוציולוגיה.

בפרק הרביעי סוקרת לימור שריר את תפקידו הנרחב של בובר בתחיית התודעה היהודית בקרב יהודים דוברי גרמנית, הודות לתרגומיו ועיבודיו לסיפורים חסידיים והודות למפעל תרגום התנ"ך לגרמנית שנעשה בשותפות עם פרנץ רוזנצווייג. היא דנה עם יהודית בובר בספרו של בובר גוג ומגוג – הרומן שסיים בירושלים במהלך מלחמת העולם השנייה ובו שרטט את עולמה של החסידות בזמן מלחמות נפוליון, כשבמוקדו הויכוח בין החוזה מלובלין והיהודי הקדוש על טיבה של הגאולה. בפרק זה דנות השתיים בגישותיו של בובר למגוון נושאים: יהדות, ציונות, הספרות היהודית והיידית והאמנות היהודית. לשיטתו, בעזרתה של אמנות זו מגלים את ארץ ישראל. בובר, נזכרת נכדתו, שאל: "אצל כמה יהודים פלשתינה חיה בנשמה?.. אלה אשר עיניהם מלאות במולדת עד אשר החיזיון הזה יעשה מציאותי עבורם…עלינו לנסוע לשם לא רק כדי להכיר את המולדת ואת האנשים, אלא כדי ליצור את פלשתינה שלנו, פלשתינה של נשמתנו. זה דבר שרק מעטים מסוגלים לעשות".

בפרק זה סוקרת לימור שריר את ניסיונותיו של בובר ליצור דו-קיום בין תושביה היהודים של ארץ ישראל לתושביה הערבים, את רעיון המדינה הדו-לאומית ופעילותו בתנועת ברית שלום שנמנה עם מייסדיה. היא דנה בעמדותיו הייחודיות בסוגיות הפסיכולוגיה והפסיכותראפיה, ובהן ויכוחיו עם קרל יונג והתנגדותו לדעותיו של פרויד, קרבתו לסוציאליזם האוטופי ושלילתו את הקומוניזם, יחסו לרעיון הקיבוץ אותו הגדיר בספרו "נתיבות האוטופיה" "כניסוי שעוד לא נכשל", ותפקידה של האישה בחברה. יהודית בובר מתארת בפרק זה מנקודת מבטה את יחסיו של בובר עם תלמידיו ועם קשת רחבה של אישים ועומדת במיוחד על יחסיו המורכבים עם תאודור הרצל, יריבותו עם זיגמונד פרויד והפניית העורף הנודעת של גרשם שלום בשנות חייו האחרונות של בובר.

לפמיניזם היה משקל גדול בעבודתה המחקרית של יהודית בובר-אגסי כסוציולוגית שהתמקדה בתחום מעמד האישה. לפיכך הפרק החמישי, החושף את מקורותיו של פמיניזם זה, משמש גם כן עדות אישית יוצאת דופן. הנשים במשפחת בובר "היו יצירתיות, מרדניות ומשכילות עוד בתקופה שנשים במרכז אירופה לא היו אמורות לעסוק בכך. אם סבתה של יהודית, סבתה – רעיתו של בובר – פאולה וינקלר-בובר וגם אמה היו סופרות. סבתו של בובר, אדלה, עסקה בסתר בכתיבה במחצית השניה של המאה התשע עשרה, והתעניינה בספרות יפה ובספרות משכילית עוד בנעוריה. היא נהגה לכתוב ביומנה רשמים מיצירותיהם של יוהן גתה ושל פרידריך שילר".

סיפורה האישי של אמה של יהודית, מרגרט נוימן-בובר, שקשריהן התחדשו לאחר מלחמת העולם השנייה, מאלף וחשוב בזכות עצמו. נוימן-בובר שנישאה לאחר גירושיה לפעיל במפלגה הקומוניסטית, הגיעה עם בעלה בשנות השלושים לברית המועצות שם הוצא בעלה להורג על ידי אנשיו של סטאלין והיא נכלאה בגולאג הסובייטי בקארגנדה שבדרום סיביר למשך חמש שנים. הרוסים העבירו אותה לידי הגרמנים במסגרת חילופי שבויים במהלך המלחמה והשלטונות הנאציים כלאו אותה במשך שנתיים במחנה הריכוז לנשים רוונסבריק. כמי ששרדה הן את התופת הסטליניסטי והן את זה של היטלר, כתבה מרגרט נוימן-בובר בספרה שהתפרסם בעולם בכותרת: "תחת שני דיקטאטורים", על אודות אכזריותם הזהה של שני הצדדים, על  התפכחותה מהקומוניזם ושנאתה לנאציזם.

      הפרק החותם את הספר מתמקד בהשקפותיה וחייה של יהודית בובר-אגסי על בסיס שיחותיה עם שריר. השתיים משוחחות על השקפותיה של פרופ' בובר-אגסי על פמיניזם בכלל ומחקריה בתחום מעמד האישה בפרט ועל ספרה האנגלי אודות המבנה הארגוני והחברתי במחנה הריכוז לנשים רוונסבריק, שייצא לאור בעברית בקרוב. בובר-אגסי מספרת על התפכחותה מהחלום הסוציאליסטי, על הגלובליזציה ויחסי יהודים וערבים בארץ בהשוואה לגישותיו של סבה, מרטין בובר, על משפחתה, נישואיה עם הפילוסוף הנודע יוסף אגסי, על הטרגדיות המשפחתיות הקשורות בילדיה, על יחסה לאמונה באלוהים, לדת ולמוות.

ביוגרפיות רבות נכתבו על מרטין בובר בשפות שונות אולם ספרה של לימור שריר, הנכתב מנקודת מבטה של נכדתו שגדלה כבת בביתו במשך שנים רבות שונה כמובן. זהו סיפור מרתק שבמרכזו שתי דמויות מרכזיות, הסב מרטין בובר והנכדה יהודית בובר-אגסי. אין זה סיפור ביוגרפי רגיל. לכאורה זהו סיפור אישי על משפחה יהודית נודעת וחשובה במרחב דובר הגרמנית של סוף המאה התשע עשרה והמחצית הראשונה של המאה העשרים, אולם למעשה זהו גם סיפורה של תקופה. ספר חובק עולם שדן לא רק בנבכי משפחת בובר לדורותיה אלא גם בנושאים שונים הנוגעים בליבת הקיום היהודי והאנושי. שיחותיה של לימור שריר עם פרופ' בובר-אגסי כוללות מידע רב על התקופה והמשפחה ושילוב זה חושף היבטים שטרם סופרו על הוגה הדעות הגדול מרטין בובר ומשפחתו המקנים לספר את ייחודו.

 רון מרגולין הוא פרופסור להגות יהודית מודרנית באוניברסיטת תל אביב, עמית בכיר במכון שלום הרטמן בירושלים וראש תוכנית "אופקים" באוניברסיטת תל אביב להכשרת סטודנטים מצטיינים להוראת פילוסופיה יהודית בבתי הספר התיכוניים

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ב' בתשרי תשע"ב, 30.9.2011