ארכיון רשומות מאת: yoavsorek
מעוררים חשק לטייל בתוכם / יעל (פרוינד) אברהם
רנואר, מראשוני הזרם האימפרסיוניסטי, הצטיין בחדוות חיים ובאנושיות עמוקה שהתבטאה בשטף של צבעוניות בעבודותיו. על הצייר שלא חדל לנדוד ולחפש את דרכו בתוך עולם האמנות
הצדיק של מחוז גוש דן / יעקב גלר
תולדותיו של האדמו"ר הראשון משטפנשטי, רבי מנחם נחום פרידמן, שי"ד בכסלו הוא יום פטירתו. על תעלומת כתר הזהב והצימר שבנה למשיח
תם אך לא תמים / אברהם וסרמן
סיפור חייו של יעקב מלמד כי מידת האמת איננה הימנעות מוחלטת משקר, אלא הקפדה על הנהגה ישרה גם במציאות שבה נדרש לפעמים לרמות. זהו לא "הדתי התחמן"
אין כאן ניאו-רפורמים / הראל גורדין
האשמת הדתיים המודרניים המבקשים לקדם שינויים הלכתיים ברפורמה הינה מופרכת, שטחית ואף מביאה לחילול ה'. שלא כבעבר, לפנינו צמא רוחני אותנטי המחפש ביטוי בתוך מסגרות ההלכה והאמונה ולא מחוצה להן
דרך לילה וסער / גל אורן
שנים רבות לפני תחילת הפורענויות הגרמניות הזהיר גתה, גדול הסופרים הגרמנים, את האנושות מפני פניו הרצחניות של עמו שלו. ביקור חורף קפוא בוויימאר ובבוכנוואלד
חנוך לנערה / שלום רוזנברג (לפרשת וישלח)
תגובות אוהדות יותר למעשי אחי דינה מזו של אביהם יעקב מצויות בהמשך ההיסטוריה היהודית, על רקע זוועות 'זכות הלילה הראשון'. חינוך להתגוננות
נוצרי הדמעות / איתמר מרילוס
קבוצה של נוצרים הולנדים נטלה על עצמה לשפץ ולתחזק בתי עלמין יהודיים באירופה, מתוך רצון לכפר במעט על חטאי הנוצרים כלפי היהודים. ביסודיות, בדבקות ובצניעות הם מקווים לזכות להיות "המסמרים של הגשר" שאולי יביא לפיוס ביום מן הימים. ראיון מרתק עם יוזם הרעיון וראש הקבוצה
לדרוש את החיים מחדש / אדמיאל קוסמן
מרדכי רוטנברג, שבעים פנים לחיים: רה-ביוגרפיה מדרשית כפסיכותרפיה אישית; מאנגלית: יצחק קומם, מוסד ביאליק תשנ"ד
ואחד תרגום / יצחק ספיר
התרגום הארמי לחומשי התורה, שהיה נקרא בצמידות לקריאת התורה בימים קדומים, זוכה לביאור מקיף ולדיון מעמיק בספר המציב מחדש את המתרגם כפרשן מקרא ראשון במעלה
הארכיאולוגיה של האשפה / חבצלת פרבר
בת לשושלת פיראטים המייצרת מחשבים מאשפה אלקטרונית, סטודנט לפרה-היסטוריה של האשפה ומוכר ספרים משומשים מחפשים את דרכם בספר יוצא דופן שברקעו תולדותיה של קנדה ומהגריה
האיש הגלובלי על ספת המטפל / רועי הורן
הרשתות החברתיות גורמות להשוואה עצמית בלתי פוסקת ולתחושת כישלון מתמיד ומשטר הפוליטיקלי-קורקט מונע שיפוט ראוי של תרבות נחותה. אבחון מרתק ופתרון מאכזב
מה עושים במתים / גל אורן
הסופר הגרמני, שחידש ביצירות המופת שלו ז'אנר יצירה ייחודי, היה מבקר חריף של ההתעלמות מהשואה ושכחת המתים, עד שנספה בעצמו בתאונה. אסופת מסותיו ומסעותיו מייצגת נאמנה את כתיבתו ואת רעיונותיו
בתגובה ל"צניעות שכולה פריצות" מאת שלמה וילק, גיליון פרשת חיי שרה
שאלות הצניעות הן רק סימפטום / נעה איתם
לא הגדרים ההלכתיים הם העומדים בבסיס המחלוקת בין הצד החרדי לליברלי כי אם סוגיית מעמדה של האישה בחברה המודרנית
בתגובה ל"לא הכול שלילי" מאת יעל לוין, גיליון פרשת חיי שרה
"לא עלתה מדרגתה על שאר בעלי חיים עילוי רב" / אברהם גרוסמן
אין בכוחן של מובאות נקודתיות בפירוש הרלב"ג להאפיל על העובדה שראה את הנשים כנחותות ורחוקות משלמותו של האדם
המהפכה נמשכת והולכת / שולמית בן שעיה
קולן של הנשים בעולם התורה לא נעצר בפתיחת המדרשות אלא ממשיך ונשמע גם במרחבי ההלכה. דברים לרגל טקס סיום מחזור ז' של יועצות ההלכה במדרשת נשמת
רבנות מרחיקה / שלמה ריסקין
להחלטתו של הסופר יורם קניוק לוותר על זהותו היהודית כמעט אין כיום שותפים, אך דרכה הנוכחית של הרבנות הראשית עלולה להוביל רבים לצעד דומה. ניתן וצריך לקרב
ממפתחות הגשמים – למקלדות המחשבים / יעקב עציון (לפרשת ויצא)
המאמרים שבעיתון זה, הוקלדו כולם באמצעות המקלדת קודם שנדפסו והופצו על פני כל הארץ.
מה מקורו של הפועל "הוקלדו", ומנין הגיעה ה"מקלדת"?
ארבעה מפתחות
בפרשתנו מסופר על שתי נשותיו של יעקב שנפקדו בבנים. מטבע הלשון שנוקטת התורה בשני המקרים הוא "פתיחת הרחם". כך נאמר בתחילה: "וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ" – ולאחר שיולדת לאה שבעה מתקבלת תפילתה של אחותה הצעירה, רחל: "וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱ-לֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ".
התרגום הארמי הרגיל בינינו, תרגום אונקלוס, לא מאמץ את הנוסח המילולי של הכתובים, ומוסר במקום הביטוי "ויפתח את רחמה" את תוכן הדברים: "וִיהַב לַהּ עִדּוּי" (מילולית: "ונתן לה הריון" – כלשון הפשוטה שבסיומה של מגילת רות: "וַיִּתֵּן ה' לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן". גם בפתיחת ספר שמואל, כשנאמר על חנה כי "סגר ה' בעד רחמה", מתרחק התרגום הארמי מלשון המקרא ומוסר: "אִתְמְנַע מִנַּהּ וְלַד").
לעומת תרגומו של אונקלוס, התרגום הארץ-ישראלי ( כ"י ניאופיטי) מרחיב כאן וכולל בתרגומו מדרש ידוע:
ארבע מפתחן דאינון מסירן ביד רבון כל עלמיא ה', ולא מסרן לא למלאכא ולא לשרף: מפתחא דמטרא ומפתחא דפרנסתא ומפתחא דקבריה ומפתחא דעקרתא (= ארבעה מפתחות מסורים ביד רבון כל העולמים ה', ולא מסרם לא למלאך ולא לשרף: מפתח של מטר, ומפתח של פרנסה, ומפתח הקברות ומפתח העקרות).
התרגום תומך יתדותיו בלשון המקראות, שבהם מופיע השורש פת"ח ביחס לארבעת העניינים הנזכרים (למשל לגבי הגשמים: "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים", וכן לגבי היתר).
גם בבבל הכירו את המדרש על המפתחות שבידי ה', אך בנוסח שונה מעט:
אמר רבי יוחנן: שלשה מפתחות בידו של הקדוש ברוך הוא שלא נמסרו ביד שליח, ואלו הן: מפתח של גשמים, מפתח של חיה, ומפתח של תחיית המתים… במערבא אמרי: אף מפתח של פרנסה, דכתיב "פותח את ידך וגו'". ורבי יוחנן מאי טעמא לא קא חשיב להא? אמר לך: גשמים היינו פרנסה (תענית ב ע"א).
ר' יוחנן (שבעצמו היה בן ארץ ישראל) תולה את מפתחות הפרנסה והגשמים בצרור אחד, ומונה רק שלושה מפתחות – בעוד מסורת ארץ-ישראלית אחרת, "במערבא אמרי", מוסרת שארבעה מפתחות הם (ואכן כך ראינו בתרגום הארץ-ישראלי).
אקלידא דמטרא
מה הקשר בין מדרש המפתחות לשאלה ששאלנו על מקורה של המקלדת?
נביט בדברי האגדה שבגמרא במסכת סנהדרין, המספרים על מקרה חריג שבו אכן הפקיד הקב"ה את אחד ממפתחותיו בידי שליח. כך מסופר על אליהו הנביא:
…בעי רחמי והבו ליה אקלידא דמטרא, וקם ואזל… כיון דחזא דאיכא צערא בעלמא, כתיב "ויהי דבר ה' אליו לאמר קום לך צרפתה", וכתיב "ויהי אחר הדברים האלה חלה בן האשה בעלת הבית" [תרגום הארמית: ביקש רחמים ונתנו לו את מפתח המטר, וקם והלך… כיוון דראה שישנו צער בעולם וכו']. בעא רחמי למיתן ליה אקלידא דתחיית המתים [ביקש רחמים שיינתן לו מפתח של תחיית המתים], אמרי ליה: שלוש מפתחות לא נמסרו לשליח: של חיה, ושל גשמים, ושל תחיית המתים. יאמרו: שתיים ביד תלמיד ואחת ביד הרב! אייתי הא ושקיל האי [הָבֵא אחד וקַבַּל את השני] …
הגמרא מספרת על כוחו של אליהו הנביא, שכביכול היו מפתחותיו של הקב"ה בידו – ומשתמשת במונח הארמי למפתח "אקלידא". והארמית מנין לקחה? מן היוונית, שבה kleida פירושו מפתח.
נשוב כעת למקלדת. כיום אנו משתמשים בשורש קל"ד בעיקר בהקשר של הקלדה על מקשי המחשב, אך תחילת דרכו של השורש נוגעת דווקא לקלידי הפסנתר.
עד לפני כ-50 שנה נתכנו הקלידים שבפסנתר "מנענעים", על פי הפסוק בשמואל ב המספר על העלאת ארון ה' בידי דוד בנגינה ובזמר: "וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי ה' בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים". כיוון שלא נודע מהם המנענעים, השתמשו במילה זו לכינוי הלחצנים שמניעים את פטישי הפסנתר ומכים על מיתריו.
בשנת 1955 החליטה הוועדה שישבה על מדוכת מונחי המוסיקה להקצות שם ייחודי למנענעי הפסנתר, ובחרה בשם "קליד". באנגלית נקראים הקלידים keys, מפתחות, והמקלדת כולה נקראת keyboard, מילולית: לוח מפתחות.
הוועדה בחרה ללכת בעקבות האנגלית, אך לא בחרה במילה השגורה "מפתח", אלא בתחליף ממקורותינו, הלא הוא הקליד – צורה עברית לאקלידא שפגשנו במעשה אליהו.
ההחלטה נתקבלה על לב המנגנים, ואלה העדיפו את הקלידים אל המנענעים הקשים להגייה. כך הפכו הקלידים לשם הרגיל ללחצני הנגינה. בהמשך, עם ריבוי השימוש במכונות הכתיבה, קיבלו אף כפתוריה את השם קליד (וכפי שבאנגלית נקראים המקשים כלחצני הפסנתר), ומכאן קצרה הדרך אל המקלדות שבמחשבים.
שאלה שעודנה צריכה בירור היא מדוע נקראו מנענעי הפסנתר באנגלית בשם keys, מפתחות? כפי הנראה, הדבר קשור לעובדה שתווי הנגינה עצמם נקראו בשם זה. בתחילה השתמשו במילה key לכינוי הצליל הפותח את הסולם, כמו בשם "מפתח סול", ובהמשך הפכה המילה key לשם כללי לתווים – ואף ללחצנים המפיקים אותם בפסנתר ובכלי נגינה אחרים.
הקלדה קדומה
בספר השאלות והתשובות של ר' מאיר מרוטנבורג, מובאים דברי שבח שכתב לרבנו אשר, תלמידו, כהקדמה לאחד הדיונים ההלכתיים – "יניק וחכים, דורש ומסכים, סוגר ומקליד, כל קמחיא קמח וקמחא דאמך סולת מנופה כשלג וכגליד, דעת שפתיך בהיר צהיר ונהיר בלא לקוי וחליד, לפיד שלהבת אהבתך כאש לפידות ילפיד…" (כרך ב' תשובה ר"מ).
ובכן, כבר באשכנז של ימי הביניים הכירו את ההקלדה. אמנם, ה"מקליד" האמור כאן הוא מקביל לסוגר ונועל – בבחינת מי שאין להוסיף על דבריו מאומה – בעוד ההקלדה אצלנו היא לא סגירה אלא פתיחה, בין להפקת צלילים ובין להעלאת אותיות ומילים.
פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ו' בכסלו תשע"ב, 2.12.2011
אמנות לשם אמנות / יעקב בר-און
כמעט שמונים שנה שאורי אליעז מצייר ומפסל, רואה בחומרים שסביבו את הפוטנציאל. שיחה בסטודיו ביפו על אבא, המשורר והמתרגם הנשכח רפאל אליעז, על הקיבוץ ועל הדחלילים
להתרומם ממחלת הנפש שיש לי / ליטל קפלן
יותר ויותר אנשים הסובלים ממצוקות נפשיות מוצאים דרך התמודדות דווקא באמצעות כתיבת שירה. שיחה עם שני משוררים אמיצים שלא מפחדים לדבר ולכתוב על ההתמודדות היומיומית שלהם
איש צדיק היה בירושלים / אבי גז
יוסף ויטלזון היה לוחם אצ"ל ששמר על מורשת המחתרות, גבאי בית הכנסת "אחדות ישראל" במרכז ירושלים, ובעיקר ממשיך דרכו האנושית של רבו, ר' אריה לוין. במלאת שלושים לפטירתו
הון, שלטון ופרולטריון / שלום רוזנברג (לפרשת ויצא)
יעקב הוא אב טיפוס לעובד הקבלן העשוק, אך גם למנהיג בעל אחריות לצאנו. העושק לא יתוקן בפעילות לא מוסרית של העובד
עיצוב, פוליטיקה וציונות / דוד גדנקן
האמן והמעצב הגרפי נתן ביטוי בוטה בעבודותיו לדעותיו הפוליטיות. סדרות ציורים על תולדות הציונות בספרו החדש מגלות פן נוסף
בין עצמאות פרשנית לשמרנות הלכתית / עוזי פוקס
חכמי יהדות אירופה במאה ה-19 סערו סביב שאלת פירוש המשנה. מאבקים דתיים, אידיאולוגיים ואישיים פרצו במלוא חריפותם. ספר מדעי מביא את הסיפור המרתק שהדיו לא שככו
קינת בנה של אמא טליבאן / יפעת ארליך
קולו של בנה הפרטי של האם המתעללת נשמע באמצעות עורך דינו, בספר שסגנונו המיוחד רגיש ועדין. לא כתב אשמה כולל נגד החברה החרדית, אלא צוהר לשוליה ההולכים ומקצינים
דמותו האמיתית של 'גדול' / ישעיה שטיינברגר
מוסד 'גדולי ישראל', שהוא מן המאירים שבסגולות החברה היהודית לדורותיה, עובר בדור האחרון ניצול לרעה. הצבת קריטריונים ושמירה על השכל הישר רק יועילו לו
לפני שהמודרנה תשנה אותנו / יעל (פרוינד) אברהם
כמו חברו ד"ה לורנס, גם אלדוס האקסלי חווה זעזוע מהתרחקותה של החברה המערבית מן הטבע לצמיחתו של עולם צרכני, מהונדס ואנונימי. הדיסטופיה שכתב הייתה כנראה קיצונית מדי
להפריט את מוסדות הרבנות / צבי ליפשיץ
הבעיה המרכזית של הממסד הדתי כיום איננה שר דתות כזה או אחר אלא תלותו בפקידות השלטונית. פעילות 'צהר' היא רק פירור קטן במהפכה שיש לעשות
מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות 
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.