ארכיון רשומות מאת: מערכת 'שבת'
קסם של חכמה ירושלמית | אדוארד הורוביץ
בית כנסת ישורון, האירועים התרבותיים, הטיולים למדבר יהודה והעושר האינטלקטואלי של המרצים – חוויותיו של צעיר אמריקני משנת הלימודים הראשונה באוניברסיטה העברית, שנת 1925 המשך הרשומה
מכתף אל כתף לפנים בפנים | גדעון דוקוב
הילה ואילן יפרח הקימו לפני כעשור סדנאות זוגיות לזוגות שבסך הכול טוב להם. בשיחה לרגל ספרם החדש הם מדברים על המחלוקות כנקודות העצמה, על הכוח שבחווית התלות בבן הזוג ועל האמון ברומנטיקה המשך הרשומה
הכפייה הנאורה | חיים נבון
תחת מעטה של דיבורים בעד חופש ושוויון, הליברלים כופים לא פעם את השקפת עולמם על כל מי שלא חושב כמותם באמצעים מתוחכמים. חמש אסטרטגיות פסידו–ליברליות המשך הרשומה
מעשה אמהות סימן לבנות | ידידיה צ' שטרן וקרן פרידמן–שטרן
בחירתו של המקרא להציג את צמיחתו של עם ישראל דווקא על בסיס המאבק על הפריון איננה מקרית. כמו בימינו, זהותו של עם נקבעת לא פעם בשדה הדמוגרפי המשך הרשומה
כמנורה שלפתע כבתה | רבקה שאול בן צבי
עלילות סיפוריו של חתן פרס נובל ההודי מכוונות להארה של אמת נפשית ומוסרית במסר גלוי ומכוון של חמלה והומניות. סיפורים אוניברסליים בלבוש של יופי זר המשך הרשומה
נחמה ליבוביץ של הגמרא | דן נבון
ספריו של הרב אייל רזניקוביץ מישיבת ירוחם מאפשרים להגיע ללימוד מעמיק ופעיל בעיקרי הסוגיות הלמדניות המשך הרשומה
הגנן שומע הכול | חבצלת פרבר
עשירים חסרי שורשים ומשועממים מנהלים את חייהם לצד משרתיהם, כשגנן האחוזה הנמצא שם תמיד עד לכל התרחשות. סיפור מעמדי שממריא לאיטו המשך הרשומה
ממליכי הזרים | שלום רוזנברג
שנאת האחים שנחשפת בתחילת ספר שמות שבה ומופיעה לאורכה של ההיסטוריה היהודית כמבשרת החורבן. על הסכנה הקיומית שמלווה אותנו עד היום הזה המשך הרשומה
השכל הפועל | יהודה יפרח
הרב משה שפירא היה הדמות היחידה שענתה על הצורך בהגות חרדית עכשווית. תלמידיו, והשר לשעבר גדעון סער שלמד איתו בחברותא, מספרים על דמותו הייחודית של התיאולוג החרדי הראשי. שבוע לפטירתו המשך הרשומה
סיפור משיש שבור | חוה פנחס–כהן
"כשהתקרבתי למצבות החלו אותיות עבריות קופצות לעיניי. הרגשתי שאני מהלכת בין דפיו של ספר שנקבר והוחזר לחיים. במקום דפי קלף – דפי שיש". מסע בעקבות יהדות מקדוניה, שנעלמה בעשן ארובות השואה המשך הרשומה
תורת הקוונטים ויסודות הדת | משה קוה
מדהים לראות כיצד התגליות המדעיות החדשות מאששות את טיעוניו של הרמב"ם שנכתבו לפני למעלה מ–800 שנה. לאחר מאות שנים על עימות מתמשך, המדע והאמונה משלימים זה את זה המשך הרשומה
אחים אנחנו | אלישיב רייכנר
האחת מתגוררת ביצהר, השנייה אמנית וזמרת תל אביבית. האחד אחראי להקמת גרעינים תורניים, השני ראש מדרשה המעודד גיוס בנות לצה"ל. ארבעת הילדים למשפחת גודלבסקי נפגשים לשיח על הבית שבו גדלו ועל אם שעזבה את העולם הדתי והחלה לכתוב שירה ולעסוק באמנות, ומדברים על התחדשות, משברים ומשפחתיות מורכבת המשך הרשומה
פתרון קל מדי | עירית הלוי
קלות שליפת נוסחת ה"גם וגם" הדתית–לאומית לשאלות הגדולות ביותר של האדם והחברה מייצרת שטחיות. הילדים שלנו כבר לא קונים את הסחורה המשך הרשומה
אחים לצרות הגלות | אליהו בירנבוים
לא מעט מן הצוענים הפזורים בעולם משוכנעים ששורשם בעשרת שבטי ישראל. בעקבות המיתוס היהודי–צועני המשך הרשומה
האמת הגדולה של ההוויה | תומר פרסיקו
היהדות זקוקה לקווי מתאר חדשים שבבסיסם יושר אינטלקטואלי ופתיחות רוחנית, ולא ליהודים בלבד. הצעת המיסטיקה המודרנית של ארט גרין היא הזמנה לדרך רוחנית שעוררה פולמוס נוקב המשך הרשומה
האימה היא מוסיקה | עמיחי שלו
סוגת המסתורין מזולזלת בממסד הספרותי ופופולרית בציבור. קובץ סיפורים מוכיח שהעיסוק באפל ובאזוטרי אינו פחוּת–כבוד או כישרון וגם שאלֶה מצויים בתשתיתה של כל ספרות טובה המשך הרשומה
להשמיד כדי לשרוד | אסף גולן
התחרות על משאבי כדור הארץ או החשש מהשתלטות של מעצמה נגדית, מעלים אפשרות של השמדה מונעת לשם הבטחת העתיד. דילמות מוסריות במותחן עשוי היטב המשך הרשומה
מה יש מתחת לשטיח? | שלום רוזנברג
עוד לפני פרויד ותנועת המוסר הכירה החסידות בבלתי מודע שבאדם, אלא שבניגוד אליהם היא הציגה אותו באור חיובי. בעקבות משנתו של הרב אהרון מרכוס המשך הרשומה
שליחות חסרת סיפוק | שאול דה מלאך
עיון בדמותם של יוסף ויהודה מלמד שעם כל העוצמה שקיימת בתודעת השליחות, חשוב לשלבה בתודעה החיה את הרגע ומתחברת אליו. שילובן של השתיים הוא הדרך החינוכית הראויה בימינו
מדוע הועדף אפרים | יונתן זקס
ישראל רצה לאותת לדורות הגלות, כי תמיד יהיה מתח בין התשוקה לשכוח לבין חיק הזיכרון, בין החשק להתבולל לבין הידיעה שאנחנו חלק מסיפור גדול ושבסוף מחכה לנו המולדת המשך הרשומה
איילת אהבים | רבקה שאול בן צבי
אישה חזקה, אלימות, קנאה וידידות נשים הן לא נושאים חדשים, אך למחבר עטור הפרסים יש יכולת מיוחדת לעצב אותם בדרכו העשירה ורבת הדמיון
איפה גרים שירים | בכל סרלואי
איסוף השיחות עם משוררים, מסאים וסופרים לספר, מאפשר היכרות אינטימית עם כמה מהיוצרים המעניינים הפועלים בספרות העברית ועם תהליכי היצירה שלהם. ראיונות מסוג אחר
המשך הרשומה
טהרה מעצבת קהילה | ורד נעם
הלכות הטהרה של חוגים יהודיים שונים – מימי הפרושים בימי הבית השני ועד לדורות התנאים שלאחר החורבן – שימשו כגורם שעיצב זהות לעומתית. מסע אל ההלכה הקדומה
המשך הרשומה
בתגובה ל"אשוח איננו עבודה זרה"
מאת הרב פסח ווליצקי גיליון פרשת מקץ
אשוח הוא כמו צלב קרס
הרב פסח ווליצקי ביקר את הרבנים אשר הוציאו פסק הלכה נגד הצבת עצי אשוח במקומות ציבוריים בישראל, כגון הרב אלעד דוקוב, רב הטכניון, אשר אסר הצבת עץ אשוח במרכז בית הסטודנט של הקמפוס, והרב חיים נבון אשר קרא לסטודנטים באוניברסיטה העברית לצאת בצעקה נגד הצבת עץ אשוח בקמפוס.
הרב ווליצקי ניסה לשכנע את הקוראים כי לא מדובר בעבודה זרה וכי אין כל איסור בהצבת עץ האשוח, ואדרבה, דווקא יהיה זה צעד טוב בדרך לקירוב הנוצרים לתורה על ידי גילוי סובלנות לפולחן של דתם. וכך מסיים הרב ווליצקי את מאמרו: "לקדש שם שמים, לאהוב את הבריות ולקרבן לתורה – אין דרך יותר טובה מאשר להפגין הכלה ותמיכה לקהילה הנוצרית בארץ".
לדעתי, גם הרב ווליצקי המתיר את עץ האשוח וגם הרבנים האוסרים מחמיצים את העיקר. לא מדובר בשאלה הלכתית אם מדובר באיסור עבודה זרה אם לאו, אלא בשאלה של הכלה וסובלנות כלפי סמליה של דת אשר חרתה על דגלה רצח וטבח יהודים לאורך ההיסטוריה בתור רוצחי משיחה, אותו האיש. מיליוני יהודים נשחטו, נטבחו ועונו בשם הדת הנוצרית.
מבחינתי אין הבדל בין הצבת עץ אשוח במקום ציבורי לבין הצבת צלב קרס. הכנסייה קראה לרצח יהודים לא פחות משלטון הרייך השלישי. לא בכדי כומרי הוותיקן שיתפו פעולה עם קציני הס"ס בזמן המלחמה ואחריה. לכן, כאשר האפיפיור בא לבקר בארץ לפני כמה שנים, אנחנו, תלמידי הרב כהנא, יצאנו להפגין נגד הופעתו בהיכל שלמה וביד ושם. לא משום שהאיש עצמו פגע בנו, אלא בגלל מה שהוא מייצג. המשטרה מיד עצרה אותנו ולא אפשרה לנו להפגין נגד הביקור, אך השופטת ד"ר מיכל גונן–אגמון אשר דנה במעצרנו ובמשפט הפלילי שנוהל נגדנו פסקה לטובתנו ותמכה בזכותנו להפגין נגד האפיפיור תוך שהיא מזכירה את אשר עוללה לנו הכנסייה לאורך הדורות. לבושתנו, לפעמים דעתה של שופטת חילונית יותר צלולה מאשר זו של רבנינו.
התשובה היהודית לנצרות מופיעה בסידור, בתפילה שאנו אומרים מדי שבת וחג. אנו לא שוכחים את אשר עוללו לנו הנוצרים במסעות הרצח שלהם בדרך לארץ הקודש באמירת "אב הרחמים". התקווה שלנו בתפילה הזאת היא שהקב"ה יזכה אותנו לראות במו עינינו את נקמתו בנוצרים, "וייקום לעינינו נקמת דם עבדיו השפוך", ולבסוף אנו דורשים – "כי דורש דמים אותם זכר, לא שכח צעקת ענווים".
מי שמתיר הצבת עץ אשוח במקום ציבורי בישראל מבזה את זכרם של מיליוני הקדושים שמסרו את נפשם על קידוש ה' בפני שונאינו הנוצרים.
ברוך בן יוסף
ברוך בן יוסף הוא עורך דין
—
לא לנצרות ברשות הרבים
העיתון איננו המקום המתאים לקיים בו בירור הלכתי. הלכה היא עניין מקצועי שאמור להתברר בבית המדרש, ולא להימסר לשיפוטם של קוראים שאינם מסוגלים לבקר אותו. אך מכיוון שמאמרו של הרב ווליצקי התיימר לכתוב בירור הלכתי, אני מגיב על עיקר הדברים, ואוסיף גם בנושא האידיאולוגי.
א. הנצרות היא עבודה זרה. הדבר מפורש במסכת עבודה זרה ז ב. זה לא כתוב בגמרות שלנו, שהן מצונזרות על ידי הנוצרים, אבל מפורש ב"חסרונות הש"ס" המשחזר את הנוסח המקורי של הגמרא וכך פסק הרמב"ם במפורש (בהוצאת פרנקל, וכן בכתבי היד התימניים, שלא צונזרו). הדבר מוסכם גם על כל הראשונים, שהתקשו להבין איך ייתכן שיהודים נוהגים לסחור עם נוצרים ביום ראשון, ונתנו לזה תשובות שונות, אבל איש לא אמר שהנצרות אינה עבודה זרה. היחיד החולק על זה הוא המאירי. הוא כותב שדברי הגמרא אינם מתייחסים למאמיני ישו, אלא לעבדי נבוכדנצר.
דברי הרב קוק באגרת "שהעיקר כדברי המאירי" אינם מתייחסים לדברי המאירי על הנצרות, אלא לקביעה אחרת לגמרי של המאירי – שהלכות שונות שנאמרו כלפי הגויים בכלל לא נאמרו כלפי גויים מתורבתים שהם כגרים תושבים. הרב הרצוג, שכתב שנצרות אינה עבודה זרה, לא ראה את הגמרא הלא–מצונזרת, ולא את הרמב"ם הלא–מצונזר, ולענ"ד, אחרי בקשת המחילה, טעה בזה.
ב. לעצם העניין הנדון – האשוח שהוצב בטכניון – אני מברך את הרב דוקוב על האומץ לצאת נגד ה–PC ואני תמה תמיהה רבה על "רחבות הלב" של כותב המאמר. הנצרות היא אויבת רוחנית של היהדות ושל עם ישראל. זה התברר לכל אורך ההיסטוריה. ולא רק בוויכוחים, אלא גם בשחיטות ובגירושים. התורה נקראת "אמת" והאמת אינה "מכילה" את השקר אלא נאבקת נגדו.
הפוסטמודרניזם מנסה לשכנע את העולם ש"אין אמת". העמדה שלו יכולה להכיל כמעט כל דבר והם יכולים להעמיד חנוכיות לצד עצי אשוח. נראה לי שעם ישראל יכול לוותר לגמרי על המחווה הזאת. יהודי בחו"ל גר בארץ של גויים, ואין לו לצפות שם לחנוכייה ברשות הרבים. די לו אם יגנו עליו מפני פגיעות אנטישמיות. אבל בארצנו הקדושה אנחנו אמורים לבטא את האמת שניתנה לנו מהבורא, ועל הדרך גם לחזק את התפיסה הלאומית שלנו. והאמת הזאת אינה מתירה בשום פנים סמלים נוצריים ברשות הרבים. ובודאי שלא, ביוזמתם של בני עמנו.
גם אם אנחנו "מכילים" את התושבים הנוצרים – את הסמלים הדתיים שלהם יציגו בביתם הפרטי, או בכפריהם.
משה גנץ
הרב משה גנץ מלמד בישיבת ההסדר בשעלבים
להכיר בשינויים / הרב פסח ווליצקי משיב:
ראשית, לא נכון שדעת כל הראשונים היא שהנצרות היא עבודה זרה בשביל גויים. בעלי התוספות פסקו שגויים אינם מצווים על השיתוף, וכן פסק הרמ"א. מה שיותר רלוונטי, בניגוד לסוגיות הלכתיות בנושאים אחרים, ענייני עבודה זרה נקבעים על ידי האמונות של המאמינים בה בשעת הדיון, ולא לפי המצב בעידן עתיק הרחוק מהמציאות הנידונה במאות שנים. לא אני קבעתי שהנצרות השתנתה מספיק במשך 800 שנה מאז חי הרמב"ם עד שהיום כבר איננה עבודה זרה. הרח"ד הלוי פסק כך במפורש (עשה לך רב, כרך ט). ולעניין אגרת פ"ט של הרב קוק, הרב שלמה אבינר (תחומין ב') כתב שדברי הראי"ה מוסבים על נוצרים שבימינו.
אני מעריך שהרב גנץ מגדיר את עצמו ציוני ומאמין בגאולה קמעא קמעא. כל אחד שמאמין שמדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה מכיר בשינויים חלקיים ומברך עליהם למרות מה שחסר מהתמונה הסופית. למה קשה לרב גנץ וחבריו להכיר בשינויים המשמעותיים בנצרות ובגישה החיובית לישראל של חלק מהעולם הנוצרי שהולך וגדל? הרמב"ם בהלכות מלכים ראה בנצרות את הדרך שתביא את אומות העולם לאמונה בה' באחרית הימים. האם הרב גנץ לא מאמין בקמעא קמעא גם בתהליך הזה
נקודת חשיבה אחרונה: הרמב"ם עצמו פסק בהלכות מעשה הקרבנות שעובד כוכבים יכול להביא קרבן "אף על פי שהוא עובד עבודה זרה". לאור העובדה שמספר הנוצרים שתומכים בישראל, מבקרים בארץ ומתעניינים ביהדות גדול פי כמה ממספר היהודים בעולם – מעניין אותי לדעת מה יחשוב הרב גנץ כשרוב רובם של הבאים להקריב קרבנות במקדש שייבנה במהרה בימינו יהיו נוצרים אדוקים. הרי אובדן הנצרות אינו תנאי לבניין הבית.
אינני פוסל את העובדה שיש איומים על הזהות היהודית–תורנית של החברה שלנו, אבל האיומים האלה אינם באים משני האחוזים מתושבי הארץ שהם נוצרים.
פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ח' טבת תשע"ז, 6.1.2017
היום שבו הצוללת תעלה למעלה | יאיר שלג
לפני שבע שנים החל פרופ' ניסים קלדרון מסע בעקבות חייו ויצירתו של מאיר אריאל. בביוגרפיה שכתב הוא מנסה לפענח את חידת הקיבוצניק ממשמרות שהפך לבוב דילן הישראלי. על המוזיקאי שבחייו הופיע גם בפני שלושה אנשים, וזכה להערצה רק לאחר מותו המשך הרשומה
מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות 