מקימים כאן ברונקס חדשה | עמיחי חסון

 

משורר הביט היהודי–אמריקאי אלן גינזברג חי בישראל מספר חודשים ופגש בירושלים את חוקר הקבלה גרשום שלום. בעקבות המפגש בין שני גדולי הרוח במלאת עשרים שנים לפטירתו

בסתיו 1961 הגיע משורר הביט היהודי–אמריקאי אלן גינזברג (1926–1997) לביקורו הראשון בישראל. כמה חודשים קודם לכן פורסם בארצות הברית ספרו השני "קדיש ושירים אחרים" שבמרכזו פואמה מופתית, איומה ומבריקה המוקדשת לחייה ולמותה של אמו, נעמי, אשר התמודדה עם הפרעות פרנואידיות.

למרות גילו הצעיר, היה גינזברג משורר מוכר בשלב מוקדם זה של חייו. ספרו הראשון "יללה ושירים אחרים" (1956) ניסח מבט ביקורתי על אמריקה מלאת הסופרמרקטים ומדוללת הרוח, ועל מקומו של הדור הצעיר, המבולבל והזועם, בעידן הקונפורמיסטי והחומרני. "ראיתי את טובי המוחות של בני דורי נטרפים לדעת, רעבים, אחוזי אימה, ערומים", כותב גינזברג בפתח הפואמה המרכזית, בשירה טבעית, חופשית וג'אזיסטית המאפיינת את הזרם הספרותי של "דור הביט".

מדינת ישראל הצעירה הייתה אחת התחנות הראשונות בקדחת המסעות שאחזה את גינזברג לאורך שנות ה–60. נדמה שהמשך המסע – שכלל ביקור ראשון בהודו ואימוץ פרקטיקות של מיסטיקה מזרחית – יהיה משמעותי יותר בחייו של המשורר, אך גם החודשים שהעביר בארץ הקודש הותירו חותם מעניין בכתיבתו ובזיכרונותיו, וניתן אולי להבין דרכם גם את משיכתו למזרח.

גינזברג לן בדירת ידידתו עתל ברוידא ברחוב הירקון בתל אביב, נפגש עם קרובי משפחה, טייל בגליל וכתב על חוף הכינרת שיר–טריפ בשם "Galilee Shore", שזכה למספר תרגומים (נתן זך, ערן צלגוב, גיורא לשם) ויהדהד בהמשך בשירים של אחרים, כמו בשירו של יונתן ברג (מתוך הספר "היסטוריה") ובשיר "משורר וילד" של אהוד בנאי (מתוך האלבום "רסיסי לילה").

גינזברג כותב ב–"Galilee Shore" תמונות קצרות מתוך מסעו בישראל, מביט על סוריה ומזכיר את עלייתו לרגל אל שניים מענקי הרוח היהודים של התקופה: "לגעת בזקנו של מרטין בובר / לראות את גרשום שלום בפני הגולגולת שלו שורך את נעליו" (מאנגלית: זך).

גינזברג המיסטיקן שלא פסק מלהתעניין בתורות רוחניות נמשך אל פרופ' שלום (1897–1982), ששמו כבר יצא בעולם כגדול חוקרי הקבלה בדורו, והגיע לפגוש אותו ואת אשתו פניה בביתם ברחוב אברבנאל בשכונת רחביה בירושלים. מעניין לציין שכעבור עשור בדיוק יעלה גם הסופר הארגנטיני חורחה לואיס בורחס לרגל אל ביתו של שלום, שמוזכר גם בפואמה שכתב בורחס.

זיכרון המפגש עם אלן גינזבורג הצעיר עלה בשיחות שקיים שלום עם מוקי צור בחורף תשל"ד (והובאו לדפוס בספר דברים בגו, עם עובד, 1975) אגב שיחה על התבוללות ועל משיכת הדור היהודי–אמריקאי החדש אל תורות המזרח. וכך מספר שלום:

פעם ביקר אצלי המשורר אלן גינזבורג. הוא בחור סימפטי מאוד, דמות אמיתית. מוזר, מטורף, אך אמיתי. חיבבתי אותו מאוד. שוחחנו אתו, אשתי ואני, שיחה מעניינת מאוד, ואשתי כדרכה שאלה אותו 'למה אינך עולה לארץ?' (אני איני שואל אף אדם. אדם יודע אם עליו ללכת או לא, זהו כלל גדול אצלי. אם אדם רוצה לבוא אפשר לדבר עמו. אבל אינני מוצא בי את הכוח לומר לאיש שעליו לבוא לארץ ישראל. אך אשתי שונה). הוא הביט בי ואמר: 'מה אני?.. הרי כל האידיאל שלכם הוא להקים כאן ברונקס חדשה. כל ימי אני בורח מהברונקס, ואני בא למדינת היהודים ואני מוצא שכל האידיאל הגדול של הציונים הוא לבנות כאן ברונקס ענקי. אם עלי לחזור לברונקס, אני יכול להישאר בה'. אמרנו: 'ואולי אתה טועה…'

אבל היה משהו בדבריו. הוא אמר: 'אני הולך להודו לעשר שנים', ואחרי שלושה חודשים כבר היה מחוץ להודו. באיש כזה יש מעין תגובה על עזובה אמיתת בה שרויים יהודים באמריקה. אנו מוצאים כמותם, במידה מסוימת, גם כאן בישראל".

תורות הסוד של המזרח הרחוק משכו אותו יותר מתורות הסוד של אבותיו היהודים. אלן גינזברג, 1987
צילום: גטי אימג'ס

 גטו יהודי מבחירה

למה התכוון גינזברג בדבריו על הברונקס? האם ראה במדינת היהודים שטייטל ענק, מין "גטו יהודי מבחירה" כדוגמת השכונות היהודיות בצפון אמריקה? מאפיית קניש בלב המזרח התיכון? או שהזמן הקצר שבו בילה בארץ הספיק למשורר חד האבחנה להבין שהבורגנות תנצח את החלום הציוני. שנים לפני שישראל תישטף באמריקניזציה הוא יראה אותה עירומה תחת האידיאלים הרשמיים בחומר וברוח, כמי שבסך הכול רוצה להיות רובע נוסף של ניו יורק. ברונקס של המזרח התיכון.

כך או כך, שלום ראה בגינזברג דמות מייצגת של השבר הרוחני בדור הצעיר של יהדות ארה"ב. הוא הבין שעבור יהודי שכמותו תורות הסוד של המזרח הרחוק מושכות הרבה יותר מתורות הסוד המסורתיות של אבותיו היהודים. הוא אפילו מזהה את תחילת התהליך שיוביל את הדור הבא של היהודים–הישראלים אל האפשרויות שמציע המזרח, בהעדר אפשריות מלהיבות מבית.

שלום טעה לגבי יחסו של גינזברג להודו; לא מדובר בעוד תחנה במסעו, כי אם במרכז רוחני שישנה את חייו. קשריו עם תת–היבשת ההודית עוררו שורה של סקנדלים שראויים לרשימה בפני עצמה. לימים יוכתר לאחד המשוררים האמריקאים הגדולים של המאה ה–20 ולמבקר גדול לא פחות של אמריקה. הוא כיהן ככהן ניו–אייג', תִּרגל מדיטציה, ניסה סמים פסיכדליים והגדיר את עצמו לבסוף באופן אוקסימורוני כ"יהודי–בודהיסטי", מה שיהפוך לימים לתנועת ה–JuBu.

מדינת ישראל וזהותו היהודית אומנם העסיקו אותו כל העת, והוא אף שב לביקור בארץ בשנת 1986 (יחד עם הצלם האמריקאי רוברט פרנק), אך נראה שהמפגש עם מדינת היהודים המתחדשת לא הצליח לעורר בו את החוויה שאותה ביקש, למרות התרשמותו העמוקה משלום ומבובר. בקריאה מחודשת של הזיכרונות מאותה התקופה לא נותר אלא להסכים עם דברי שלום, שאנו מציינים מאה שנים להולדתו: "היה משהו בדבריו".

עמיחי חסון הוא משורר ויוצר קולנוע. ערך יחד עם ד"ר גלעד מאירי את הגיליון החדש של כתב העת "ננופואטיקה" (הוצאת מקום לשירה) המוקדש למשורר אלן גינזברג

פורסם במוסף 'שבת'מקור ראשון, י"א  טבת תשע"ח

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-3 בינואר 2018, ב-גיליון ויחי תשע"ח - 1064 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: